תחרות הפסנתר על שם ארתור רובינשטיין נפתחה בתל אביב. אם לא שמעתם על זה סימן שאתם לא ממש אוהבים פסנתר, או שאתם לא כל כך מתעניינים במדליות מוסיקליות או שפשוט פיקששתם ידיעה תרבותית. ממש לא נורא. הפעם נספר את סיפורה של התחרות מצד המדליה.
תחרות הפסנתר על שם ארתור רובינשטיין נערכת בתל אביב מאז 1974 מדי שלוש שנים
תחרות ארתור רובינשטיין הבינלאומית לפסנתר נערכת בתל אביב מדי שלוש שנים. השנה זוהי תחרות הבר מצווה במנין התחרויות. יש 37 מתחרים. מרוקאי אחד, שלושה ישראלים ועוד רבים מהמזרח הרחוק - סין, דרום קוריאה, גם מרוסיה, אוקראינה ואפילו מאירופה. יש גם פרס ראשון בסך 25 אלף ירוקים יחד עם מדלית זהב בעיצוב פיקאסו.
בתחרות זו תמצאו הרבה מכל דבר כמו בכל ארוע המכיל תרבות, יוקרה, כסף, אגו, פרסים ופרסום. יש בעולם מאות תחרויות מסוג זה ואנחנו פה בהחלט נחשבים. היום מנוהלת התחרות בידי המין החזק קרי נשים. פעם זה היה אחרת. אני מעדיף ניהול אישי נשי ואסרטיבי. הכי טוב ניהול נשי בניחוח עדין וגם החלטי. אני אשתדל לספר את סיפורה של המדליה מפעם, כפי שאני שמעתי וראיתי. מכיוון שכל הדמויות המוזכרות בסיפור המקורי אינן איתנו, תצטרכו להאמין לי. אם אתם ספקנים לעובדות, זו זכותכם המלאה. אין כפיה בנושאי מוסיקה ונומיסמטיקה.
אם ברצונכם לדעת עוד פרטים על התחרות בכללי אז תעקבו אחרי הקישור המצורף ויש מספיק מידע ברשת אודות התחרות והאיש ארתור רובינשטיין הפסנתרן היהודי יליד לודז' פולין, איש העולם הגדול שהיה אוהב גדול של ישראל. אנחנו כאמור בסיפורה המקומי של המדליה והמעורבים בקונצרט הנומיסמטי. עמותת ארתור רובינשטיין
דיוקנו של רובינשטיין לפי רישום של פבלו פיקאסו שלושה ציורים ותאריכים שונים בשלוש מתכות
1974 הייתה שנה בסדר. יעקב ביסטריצקי הוגה, מייסד ומנהל התחרות פונה לארתור רובינשטיין ומבקש את שמו והמוניטין שלו לתחרות פסנתר מקומית. יש פה שילוב מנצח של יהודים ממוצא פולני, חדורי קולטורה אירופאית, החפצים במשהו מקומי ציוני, עם גב מערבי בעוצמה חזקה. רובינשטיין נענה ברצון. כידיד ישראל וכיהודי רחב לב וכאוהד למפעל הציוני, תמיד תרם ומעולם לא דרש כסף עבור הופעותיו עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. רובינשטיין למעשה מקנה לתחרות מימד בינלאומי מכובד בכל קנה מידה. הוא מגיע לשתי התחרויות הראשונות 1974 ו-1977 וממצב את התחרות על שמו בפרונט העולמי.
יעקב ביסטריצקי הוגה, מייסד ומנהל התחרות הראשון דאג לכל הסידורים. גם למדליות!
יעקב ביסטריצקי כאמור הוא זה שמתחיל ברעיון וממשיכו לביצוע מעשי. הכרנו את מר ביסטריצקי מביקוריו בחנות. תמיד היה מקפיד בלבושו ובניחוחו. את מה שאני מספר בענין המדובר, שמעתי מפיו. עם אבי שמואל נהג לדבר פולנית, איתי בעברית עם אקצנט כבד וחינני. לפעמים גם קצת מילים באנגלית לעזרה כללית. יאשה ביסטריצקי נזקק למדליות רובינשטיין ולכן הגיע גם אלינו. פה בעצם מתחיל הסיפור האמיתי בענין המדליות הממלכתיות של ארתור רובינשטיין. ועוד על האיש יעקב ביסטריצקי שיזם וטיפל בתחרות
כל פרויקט דורש כסף. גם סיפור ההקמה של התחרות לפסנתר. יש רעיונות המביאים לגיוס כסף ובאופן לא מסובך מדי. הכי קל זה למצוא תורם עשיר שלא חס על כספו וקדימה הפועל. לא תמיד התורם מצוי. לא תמיד התורם והתרומה מספיקים. בשביל זה נולד רעיון המדליה. היו בעבר מספר ארועי תרבות במוסיקה שהרעיון של מדליה עזר.
בקיצור, הסבר פשטני ובלתי מחייב: מנפיקים מדליה ממשלתית, יוצרים קצת יחסי ציבור למדליה ולרעיון, מוכרים לציבור הנחמד והתומך במיקצת, וככה יש כסף קלי קלות. נשמע אחלה רעיון ועובדה שהוא גם עבד שנים הרבה, בארועי הזמריה ותחרויות הנבל השונות. ביסטריצקי לא גילה את אמריקה ואפילו לא המציא את הגלגל. רעיון ממוחזר שעבד לא רע, עם תעודות סבירות.
נדמה לי שהזכויות הראשונות לרעיון שמורות למארגני תחרות הנבל הבינלאומית - אהרון צבי פרופס
איך עושים מדליה מיוחדת שתתפוס ותוביל ובסוף גם תביא כסף? פשוט מאד! העיצוב של פאבלו פיקאסו והביצוע של החברה הממשלתית למטבעות ומדליות מירושלים בירת הנצח.
לרובינשטיין היו מספר דיוקנות עצמיים מפרי מכחול ושל הגאון הספרדי. הטיפוח והעידוד של רובינשטיין את התרבות הספרדית, הובילו לקשר חם ואישי בין שני הענקים. הדיוקנות של מאסטרו רובינשטיין, יצירותיו של הגאון פיקאסו, יככבו על המדליות.
ההתחלה
1974 תשל"ד, התחרות הראשונה והמדליה הראשונה. פרופיל של רובינשטיין וחתימתו של פיקאסו באנגלית. הציבור אוהב את המדליות שהונפקו בארד, כסף וכמובן זהב. במהדורת הזהב הוסיפו גירסה ליחסנים. חתימתו של ארתור רובינשטיין באנגלית על היקף המדליה בגובה של מילימטר פלוס. היקף המדליה או הקנט של המדליה, בהחלט אזור מוצנע וחבוי, אבל מה לא עושים עבור גיוס כסף לתחרות שרק עכשיו נולדה וזקוקה למשאבים בצורת מזומנים.
נדמה שציטוט מתוך קטלוג המדליות הממלכתי 1982 בעריכת ישראל צדקה יביע בצורה היפה ביותר את הכבוד לארוע. "מאסטרו ארתור רובינשטיין הוא יחיד ומיוחד בין אמני המוסיקה, אשר בחייהם היו לסמל ולאגדה. בן נאמן לעם היהודי, מסור בכל נימי נפשו למדינת-ישראל, מקיים קשר הדוק עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הסכמתו של ארתור רובינשטיין, המוכר כאמן ראשון במעלה בעולם המוסיקה, לקיים עימות מוסיקאלי בין-לאומי בישראל, לשמש לתחרות זאת נשיא-כבודו להעניק את שמו לפרס הראשון, היתה לתרומה חשובה ביותר לחיי התרבות במדינה היהודית." סוף ציטוט.
העסק עבד לא רע ואנחנו כבר בשנת 1977 בתחרות השניה והמכובדת, וגם שם מנפיקים מדליה חדשה ושונה והפעם עם פורטרט של ארתור לפי רישום של פיקאסו וחתימתו. המתכונת זהה, אלא שהפעם כבר וויתרו על התוספת בהיקף מדליות הזהב.
המדליה שנפסלה על ידי ביסטריצקי בשל החריץ העמוק
כנראה שהסידור הזה של המדליה הממלכתית, היה נוח לשני הצדדים. איך בדיוק נעשתה חלוקת הרווח והתמורה איני יודע. סביר להניח שהתחרות עצמה קיבלה משהו על יוזמתה והחברה הממשלתית המיומנת בהנפקה ומכירת מדליות גזרה קופון מסוים. טוב לכולם אז גם לנו טוב. המדליות של רובינשטיין יפות לטעמי. פיקאסו יודע לצייר.
בקטלוג המדליות הרישמי הן מופיעות עם כל המידע הראוי והחשוב לאוהבי התחום. מה שלא מראים בקטלוג המכובד חלק א', את ההצעה הראשונית למדליה שנדחתה בבוז על ידי האדון ביסטריצקי בשל אי התאמה לטעמו המוקפד. מספר עותקי דוגמא שרדו ובעצם נהפכו לנדירים ושווים במיוחד לאספנים שרוטים. צילומה של המדליה הנדירה מ1973 שנפסלה על הסף על ידי ביסטריצקי מצורף ותודה לאפי שחק. כשסיפרתי זאת לביסטריצקי באחת מפגישותינו, כמעט ונפל בריצפה. אנחנו נתקדם וכבר הגענו לשנת 1980 שהיא בהחלט שנה חשובה באזורינו ולסיפורנו.
לקראת סיום
1980 בהחלט שנה מענינת. בגין מנחם ראש הממשלה. השלום עם מצרים אינו חלום. יש שלום ואני משתחרר מצבא ההגנה לישראל בתחושה שהחיים יפים. התחלתי לעבוד בחנות המטבעות של אבי שמואל, כשהבנתי בתחום דומה להבנתו העתידית של בגין במכונות יריה על הבופור. לא ידעתי דבר וחצי דבר. יש שיאמרו שגם היום. אז יאמרו. התחרות הבינלאומית השלישית לפסנתר כבר בפתח עם פורטרט שונה .כמובן שגם זו יצירה של פיקאסו.
בחברה הממשלתית למדליות יש מנהל כללי חדש. קוראים לו אליעזר שילוני. בעברו היה נציב מס הכנסה ושוטר חוקר עם מיומנות בתחומים הכלכלים. שילוני החוקר לשעבר לא מפחד מאיש וידע להצביע על הפשע המאורגן בישראל כשעוד היה בחיתוליו. המנהל שילוני מונה כמינוי צ'ופר לאחר הרבה שנים בשרות הציבורי. הכרתי מספר אנשים שדי פחדו ממר שילוני.
היו לו בעברו יציאות, איך לומר קצת מוזרות. שילוני היה בהחלט פיגורה יחודית עם סיגנון משלו שידע והכיר את עובדות ומנעמי החיים. פגישתנו הראשונה בלובי של מלון דן בתל אביב והרצאתו המלומדת בשילוב הוויסקי און דה רוק והסיגר, חרוטים במוחי. אבא שלי הכירו במקצת מהמשטרה ובעצם ביקש שאחליפו באותה פגישת הכרות יזומה, לרגל התחלת תפקידו. אני הכרתיו רק כסוחר מורשה של החברה הממשלתית שהוא היה מנהלה. בהמשך סופרו לי מספר סיפורי אמת אודות התקופה שעזרו לי להבין את מהות החיים הטובים של פקידי המדינה הבכירים.
הלקרדה
ביסטריצקי לא הכיר את שילוני ולהפך. המדליה של ארתור רובינשטיין הכירה ביניהם. כנראה שלא לעולם חוסן ושילוני מבקש/דורש מביסטריצקי לקנות את מלאי המדליות שבידי החברה הממשלתית. ביסטריצקי המום. מעולם לא דרשו זאת ממנו בעבר.
מה יום מיומיים? שילוני איתן בדרישתו ורוצה בסיום הפרק של רובינשטיין, כנראה בשל מכירות מדשדשות. הדיבור הרגוע נהפך לויכוח עם הרמת קול ואולי גם תוספות בפולנית רדודה. ביסטריצקי שכנראה לא שלט על מוצא פיו בשל להט הדברים אומר לאליעזר שילוני המיוחס והקפדן בזו הלשון "מי שנתן לך את התפקיד הזה הוא יותר מאידיוט. איך נותנים לאדם כמוך להתעסק עם מדליות ואומנות של רובינשטיין ופיקאסו?! אתה מכסימום יכול ללכת לשוק ולמכור לקרדה". בהחלט שוס מעליב ומהמם. ההתנצחות הזו הייתה שיאה של הפגישה שסיימה את סיפורה של מדליית רובינשטיין. אקורד סיום צורם.
מאז אותה פגישת לקרדה לא הונפקו מדליות חדשות של התחרות המכובדת. האמת כנראה שלא כל כך צריך. כמויות העבר בהחלט מספיקות. לזוכי התחרות לא חסרות מדליות. מה שיותר חשוב להם זה הצ'ק המכובד וכמובן הכבוד וההדר.
אם גם אתם חפצים במדליות של ארתור רובינשטיין מתחרויות הפסנתר, אל דאגה! יש מספיק גם בשבילכם! ולקרדה? זה דבר נהדר לכל הדעות!
פסנתר? רובינשטיין? פיקאסו? לך תמכור לקרדה בשוק! פורסם במגזין של קובי לידרמן בMySay
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה