הפיראט הצועני עיצוב אליעזר מורב
למה נשים עונדות עגילים? ולמה גברים? אצל נשים התשובה ברורה ולא מורכבת. כבר מגיל צעיר ילדות אוהבות עגילים. אומרים לי שברומניה תינוקות נולדות עם חור בתנוך של האוזן. למה נדמה לי שאני שומע כאלה שאומרים משהו אחר ברגע זה?
וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ (יחזקאל טז 12)
עגיל זה יותר עגול או יותר מגעיל? עגל הזהב קשור?
ענידת עגילים אצל גברים - סוג של טווסות? אולי פיראט סמוי? שודד ים? צועני?
נשים מאד אוהבות עגילים ומכל הסוגים. יש לי מומחיות מוכחת בנושא. הנשים בחיי מאד מחוברות לעגילים. במיוחד גילי פלה, הבת שלי המהנדסת. סבתא גניה הייתה דוגמא טובה ואפילו מצוינת. אליזבט טיילור תמיד מצטלמת נהדר ותמיד עם עגילים. תמיד היא גם מזכירה לי את אמלי ממון.
הפתק הזה נולד אחרי שקיבלתי בקשה מגילי, שאביא לה עגילים ממש כמו למיכל הקטנה, אבל בזהב צהוב ולא לבן. זהב לבן זה גם זהב, רק בצבע כסף. בזהב לבן פשוט שמים יותר ניקל בתרכובת הגולמית. זהב לבן זה לא פלטינה, זה זהב לכל דבר, רק בצבע לבן. אפשר לעשות תכשיטי זהב בכמה צבעים: ירוק, סגול, כתום, וגם גווני ביניים. ותודה לאבשלום סייג, האח של ורדית והאיש הכי מקצועי בתחום.
אגב, באיזה צבע צבעתם את הפס כסף אצלכם?
בני בכבוד שלי והרבה עגילים
גילי מבקשת ואבוש שמח מאד. יותר משהעגלה רוצה לינוק הפר רוצה לקנות עגילים. אז הלכתי לבני, רוני, אפי, אבי ואלון שכולם ביחד עובדים בעסק המשפחתי "יורוגולד תכשיטים" והראתי להם דוגמא שקניתי שם לא מזמן, אבל "לא בלבן בבקשה".
אבי צפניה, הגיס של בני פיצ'חדזה הידוע גם כבני "בכבוד שלי", הראה לי הרבה מגשים שלמים עם עגילים, "תקח מה אתה רוצה!" ולקחתי כמה דוגמאות לגילי. בני "בכבוד שלי" הבוס אומר,שעגילים תמיד הולך טוב ועגילי גברים גם הולך חזק. "גברים זה רק צמוד. למה צמוד? לא יודע, תשאל את איל גולן". בני אוהב תכל'ס. מדיבורים לא עושים ביזנס ויש הרבה הוצאות, ברוך השם. בני בכבוד שלי חייב לעבוד בפול ווליום כי עליו מוטלת עיקר המעמסה לעסקים השוטפים. בני בכבוד שלי תמיד אומר לך "בכבוד שלך ושלי תתחיל כבר לעבוד. מספיק עם המשחקים יש הרבה הוצאות בכבוד שלי!".
סורמלו הגדול מירושלים
בני הוא אח של יוסי וחבר של פרץ. פעם הם היו ממש קטנים ונולדו באותה עיירה בשם סוראמי שבגאורגיה-גרוזיה, ארץ גיזת הזהב. שמעתם על אברהם (ג'נאשווילי) סורמלו מירושלים? זה מהסיפורים של יוסי בנאי, רבקה מיכאלי ודן בן אמוץ. גם הוא נולד בסוראמי ולכן קיבל את הכינוי סורמלו. בקיצור, בני, יוסי, פרץ, כולם "בכבוד שלי".
המשפחה של בני "בכבוד שלי" והעגילים.
מימין לשמאל. אפי, אבי, בני, רוני ואלון.
צילום: קובי לידרמן
פיטר פן והעגיל של הקפטן
האם לקפטן הוק, זה מפיטר פן, היה עגיל? ליובל כספין יש עגיל ממש לא צמוד. למי מהאנשים שאתם מכירים יש עגיל? מה דעתכם על העגילים של אליזבט טיילור? למה יהלומים הם ידידיה הטובים ביותר של האשה?
למה גברים עונדים עגילים? האם זה ממש מאותה סיבה שנשים עונדות? שמתי לב שיש רבים עם עגילים. לא תמיד יש להם הסבר. אלון אטון, החתן הצעיר של"בני בכבוד שלי" לא יודע להסביר. "יש לי שני עגילים צמודים ומשובצים כבר הרבה זמן. לא יודע להסביר למה בדיוק." אלון צודק, בחיים לא חייבים להסביר כל דבר.
האם זו סתם אופנה? מי אמר שלגברים אסור להתקשט? אולי סימן לחוסר זהות? מאד מצא חן בעיני ההסבר הטווסי. היה מי שאמר בחוכמה שעגיל וקוקו הם סממנים טווסים. מה דעתכם? האם שמעתם פעם צווחות של טווס בלילה? פחד מוות אמיתי.
יש המון עגילים. רובם עגולים אבל ממש לא בהכרח. יש עגילי תליה וכאלה שצמודים ואחרים משובצים. יש עם סוגר מתוחכם וכאלה עם מנגנון נעילה מוברג ומורכב, ואחרים סתם כאלה ג'יפסי, בננה, עם פנינים או אבני חן ועוד ועוד. עגילים תמיד הולכים בזוגות. יש עגיל מגעיל? בקיצור, עולם התכשיטים הוא אין סופי. איפה מתחיל האין סוף?
התכשיט שלנו עם העגיל הסמוי - הסיפור האמיתי
הענין עם העגילים הזכיר לי יופי של סיפור אמיתי מהעבר. כולו אמת לאמיתה ואין בו שום בדיה או דימיון מודרך. הקטע של העגיל הבלתי נראה, מרכזי ביותר. בחרתי שלא לציין את שמו של הגיבור בעל העגיל הסמוי. היום נקרא לו התכשיט - תכשיט ביידיש נשמע נהדר. בדרך כלל המשמעות היא קצת שלילית. סוג של ממזרות ולא בהכרח חיובית.
ביידיש בכלל יש להרבה מילים ומושגים משמעות הפוכה. כשאומרים על מישהו שהוא חכם גדול אז לפעמים זה ממש הפוך. שלום עליכם הומוריסט בחסד עליון וככה כתוב בשלט הרחוב הקרוב לחנות ולבית אל על.
משה גליקמן ואבא שלי
זה היה לפני מספר שנים. אבי שמואל ומשה גליקמן היו ממש בחיים ובכושר מסחרי פעיל ודינמי. גם יצחק רבין היה חי. משה גליקמן היה חבר ילדות של אבא ושכן צמוד בעיירה החקלאית סלישץ' זוטא שבווהלין. משה הוא האיש שהכניס את אבא שלנו לתחום המטבעות וממנו למדתי רבות בסוגיות החיים בכלל. עבדנו איתו רבות בשיתוף פעולה צמוד.
משה גליקמן שכולם קראו לו מוישה תדיראן היה איש מופלא. ידע והבין באלקטרוניקה ומדעים, הכיר מצויין את פושקין ומיצקביץ', כתב שירים והיה בעל ידע עצום בהיסטוריה ונומיסמטיקה. תמיד אני אומר שמוישה גליקמן הוא האיש שעזר לאבא שלנו לחצות את הכביש.
המיני טייקון מוכר לאזובי הקיר?
יום אחד קיבלנו טלפון די מפתיע מאיש עסקים מאד מוכר בתחום. מעולם לא פגשתיו קודם פנים אל פנים. ידענו והכרנו את שמו ואפילו את העסק הגדול והוותיק שלו. אבא שלו שהקים את העסק היה ניצול שואה ואחד מרשימת אוסקר שינדלר המפורסמת.
זה היה די מפתיע לשמוע אותו מציע לנו לקנות מטבעות כסף ובכמות גדולה. הוא הגדול והחזק מוכר לנו, אזובי הקיר, סחורה במחיר שאנחנו קובעים? לכאורה עיסקה כדאית.
עיסקה לא שיגרתית מצריכה הערכות והצטיידות. משה גליקמן היה גם חבר וגם מומחה למצבים חריגים. שיתפנו אותו במידע וגם סיכמנו שנהייה שותפים לעיסקה החריגה. שותפים זה גם לרווח אבל גם להפסד. עם מוישה גליקמן מעולם לא הגענו למבוי סתום.
מסתבר שגם מיני טייקונים נזקקים לממש סחורה במחירי השוק. למה תמיד נדמה לנו שכל הטייקונים רק קונים וקונים? תחשבו מה קורה למישהו שרק אוכל ואוכל ואין לו יציאות. האם כעת עושים חוקן לדנקנר?
נערכים לעיסקה
קבענו עם המיני טייקון - התכשיט שלנו, שיביא את המטבעות למחרת בבוקר. משה נערך לעיסקה והכסף הוכן מבעוד מועד. עיסקה ללא כסף היא לא עיסקה. אם אין לך כסף בעולם העסקים אתה משול למת. יש הרבה שיודעים לגייס כסף גם כשהמצב קשה. תשאלו את תשובה ובן דב איך מגייסים כסף גם כשאין לך כסף. האם ניסיתם פעם לגייס כסף שאין לכם?
הבנקים הכי אוהבים את אלה שאין להם הרבה אבל בסוף תמיד מחזירים. רק חזירים באמת לא מחזירים הלוואות. האם ראיתם פעם תספורת לחזיר?
מכשיר קטן וחשבון עצום
אז כמו שאמרנו חיכינו לאיש העסקים כשכולנו בחנות המטבעות בבן יהודה 18 א' בתל אביב. זה היה בזמן שעולם הסלולר רק פרץ לחיינו. היו אז מכשירים בגודל ג'ריקן צה"לי. כל דקה עלתה כמו חבית נפט היום. גם כשקיבלת שיחה - שילמת. למתי מעט היו מכשירים. לתכשיט שלנו ברור שהיה ואפילו מאד קטן. יבוא מיוחד מגרמניה. אז לגודל המוקטן הייתה חשיבות. והיום?
בסוף הוא הגיע עם חלק מהדברים שהבטיח ואז בעצם החל מבחינתו שוב משא ומתן למרות שנדמה היה לנו שהכל נסגר וסוכם מבעוד מועד. התכשיט שלנו בעצם התחיל הכל מהתחלה. המחיר כבר לא מחיר ובעצם הוא רוצה יותר, ושמנו לב שכל המטבעות הם מסוג אחד ודי משעמם ולא מגוון כפי שאולי הבנו. בקיצור, עד שזה לא נגמר זה ממש לא נגמר. שלמה אוחיון, אחי הבכור, אומר שאת האפרוחים סופרים תמיד בקיץ.
מילה זו מילה או דבר אל הקיר!
משה גליקמן ואבא שלי היו קצת מופתעים ואולי נבוכים קמעה, אבל ממש לא אובדי עצות. מי שעבר את היערות במלחמת העולם השניה לא מרים ידים כל כך מהר. הם הבהירו לתכשיט שלנו שאם זה כך אז בעצם לא קרה כלום ושמחנו להכיר ושנתראה בשמחות במהרה בימינו. התכשיט עוד תימרן לפה ולשם וכשהבין שהוא יכול לדבר אל הקיר, הסכים למה שכבר סוכם קודם. מילה זה מילה. וביידיש א וורט איז א וורט.
אז אחרי הצגת התכלית והסרק של התכשיט שלנו הגיע זמן הכסף. ספרנו את הכסף והסחורה והתכשיט אמר לנו שהוא צריך קטלוג עולמי עב כרס, כי יש לו עוד הרבה מטבעות בבית ובקרוב יחזיר לנו אותו אחרי עיון זריז. בסדר, מה זה כבר קטלוג? קח קטלוג, העיקר הבריאות. העיסקה הושלמה, הזנב של הקטלוג ממש לא קריטי. יש אנשים החייבים להשאיר זנב.
ביידיש זה נשמע אחרת - אוי איז דאס א תכשיט
משה ואבא שלי דיברו ביניהם הרבה יידיש, ככה כנראה הרגישו נוח יותר. מעולם לא הצטיינתי ביידיש למרות שהבנתי קצת ויותר ואפילו למדתי קורס או שניים. אבי ומשה טענו תמיד שאני גוי. מי שלא יודע יידיש הוא באמת גוי. שמעתי אותם אומרים משפט קצת מוזר המתייחס למיני טייקון שלנו. זה היה משהו כמו "ער איז א תכשיט מיט אן אויערינגל".
הבנתי מיד שזהו משהו כמו "תכשיט עם עגיל". ואני לא הבחנתי בשום עגיל על אוזניו. זה היה מאד משונה מבחינתי ושאלתי את אבי מה זו היציאה הזו... אנשים דתיים לעולם לא יתקשטו כאשה.
א תכשיט מיט אוירינגלעך
מוישה ואבא שלי צחקו. מה הם כבר יכולים להסביר לגוי גמור שכמוני שלא מבין את דקויות החיים. "א תכשיט מיט אוירינגלעך"מבחינתם זה מאד ברור. מה כבר יש להסביר פה. זה ממש ברור כשמש. בכל זאת לא הרפתי ודרשתי הסבר ואפילו מפורט. גם לגוי גמור מגיע לפעמים הסבר חכם.
מוישה ואבי הסבירו לי בכללי שזהו ביטוי כזה, שבעצם אומר שכדאי לשים לב ולהיזהר. ככה בפשטות ובבהירות. משנה זהירות מעולם לא הזיק לאיש. ואני בכל זאת קצת מקשה. מה ענין העגיל להר סיני? בסדר, את ענין התכשיט כבר הבנו בערך, אבל איך ענין העגיל מתחבר פה בכלל? ושוב לא היה פה שום עגיל. אפילו לא צמוד וסמוי.
משה גליקמן מימין ואבא שלנו בחנות המטבעות בבן יהודה 18 א תל אביב
"לדבר דרך מטפחת של משי"
מוישה היה איש מאד יסודי. אמין והגון עד להחריד. רגיש וקפדן בהרבה עניינים. אמא שלנו תמיד אמרה ש "עם מוישה צריך לדבר בזהירות ודרך מטפחת משי". עד כדי כך היה רגיש לכל ניואנס בדו שיח. בענין זה התקשה להסביר לי במקום את מה שהיה ברור לו ולאבא שלי, ובכל זאת הבטיח לחזור עם תשובה מסודרת, מלומדה והגיונית אודות העגיל. ככה זה כשמאתגרים מישהו רציני.
עבר יום ואפילו יומיים ואני כבר לא כל כך ממוקד עם העגיל כי אם בהתקדמות החיים ובמאבק הקיום היומיומי. אבל מוישה לא שוכח. אצלו הכל מסודר ומתוקתק לפרטי פרטים. הוא יביא את התשובה ויהי מה. ואכן כעבור מספר ימים מוישה בא ואמר "קובי יש לי תשובה טובה".
צוענים. בגרמנית: "צִיגוֹיְנֵר", או ברוסית: "צִיגַן"
זה הכל כמובן מאירופה. היהודים חיו בהרבה מקומות. מלבדם היו גויים שונים. היו גם צוענים, ציגענס ביידיש. אותם ציגעניים כידוע לכל ענדו עגילים. גם הנשים וגם הגברים. שמם של הצוענים התחבר גם לדברים לא הכי טובים: סחיבות, גניבות וכייסות, מעשי רמייה שונים ועוד שונות ומשונות. בקיצור, צריך להיזהר מצועני. "זה עם העגיל" - הכוונה לצועני בשפה שאינה מסגירה את הדובר. בקיצור ולהבנתי, "תכשיט עם עגיל" זה שם קוד לצועני.
מומחיותם העתיקה של הצוענים היא חרשות ברזל. הקשר לאיש שלנו הוא מדהים אפילו בשם שלו, שהיום כאמור לא נחשוף.
עכשיו לאחר שגם הבנו את המשמעות שמאחורי הביטוי המיוחד, הדבר היחידי שנותר לעשות היה למכור את הסחורה שקנינו מזה עם העגיל ולסמן V על העיסקה, לשכוח ודי. מסתבר שבתיאוריה זה מאד קל. במציאות יש לפעמיים קשיים. אה, נזכרתי שגם מגיע לנו זנב בצורת קטלוג מטבעות עולמי מהתכשיט.
הפיראט הצועני עיצוב אליעזר מורב
הקטלוג, לחתוך הפסד והקרנבל באמזונאס
לא יודע להסביר בדיוק אבל משום מה העיסקה היתה ממש לא מוצלחת. מחירי הסחורות וגם המתכות החלו לרדת ואנחנו תקועים. עובר עוד שבוע ובמקום רווח זעיר יש כבר הפסד. חבל למכור בהפסד אז מחכים. חיכינו וההפסד רק גדל. ככה זה בעולם המטבעות. יש רווח רק אם מימשת אותו. ככה בדיוק גם עם הפסד. ומה עם הקטלוג שלא הוחזר?
אז בסוף כשהבנו שאם לא ניפרד מהסחורה בהפסד קטן יש מצב שזה יגדל להפסד גדול ובעצם מכרנו את הסחורה העיקר להיות כבר עם כסף ביד ולחכות לעיסקה הבאה, שתהיה בטוח יותר מוצלחת ולא עם תכשיט עם עגיל.
מוישה אמר שצריך לחתוך. זה ממש לא אסון להפסיד ובתנאי שזה לא נהפך למשהו קבוע.
אתם בטח שואלים מה עלה בגורלו של הקטלוג העולמי עב הכרס. ואולי גם מה קרה עם התכשיט שלנו זה עם העגיל הסמוי. אז ככה, מידע אמיתי ומדויק. יותר לא ראיתי את הקטלוג וגם לא את התכשיט שלנו. מסתבר שהוא טס ממש בחופזה ומבלי שוב לארץ הקודש. איימת השלטונות והכלא הפחידו אותו ללא שום קשר לעיסקה שלנו. הוא הותיר אחריו את עסקיו, רכושו וגם את אימו הלא צעירה.
הוא וזוגתו נסעו לקרנבל בברזיל לרקוד סמבה ולשתות קאיפיריניה. שם בקרנבלים על גדות האמזונאס רגילים לכל סוגי העגילים והטווסים שאתם מדמינים. עד היום הוא לא חזר. גם לא הקטלוג.
נראה לכם שיש לו היום עגיל על אמת?
תודה לבלה בריקס קליין, לפנחס חכמו ולאליעזר מורב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה