סילחו לי על הכותרת אבל זה מה שעובר בראשי כשאני עובר ליד בית בלקס בבן יהודה 12 שזה ממש מרחק יריקה פלוס מחנוק המטבעות שלנו. היום משום מה נעצרתי שם שוב וצילמתי את הבית המשופץ ונזכרתי שוב בכמה דברים מפעם. הבנין הזה מאד מיוחד לטעמי בסביבת החיים שלנו ולאחרונה הוא עובר "שיבוצים" די ארוכים למרות שזה פרויקט די קטן אבל אולי בשל השימור המוקפד או איך שתקראו לזה העסק נמרח. יש מצב שפשוט אין מספיק כסף לבעלי הנכס. אני סבור שהכל נכון.
בית בלקס בן יהודה 12 תל אביב לפני השיפוץ מתוך VTLV תל אביב הוירטואלית
ססגון מהשלטים וגם אבי תיקים וסתם פינטוזים
את הבנין אני מכיר די הרבה זמן אבל בעצם לא יודע עליו כלום מבחינת המקור וההתחלה למרות שלא מזמן גברת ורדה זקהיים סיפרה לי משהו מאד ראשוני שלא התגבש אצלי למשהו רציני.
את הבית הזה בבן יהודה 12 אני מכיר משנת 1980 לערך. תמיד היה שם המשרד והמחסן של שלטי ססגון של האדון אהרן רבינוביץ יקיר העיר תל אביב ואיש מיוחד במינו
גם אבי מהתיקים והמזוודות היה שם תמיד עד שהבנין הוזנח קשות וראו כיצד הוא מתפורר ונמוג. אבי היום מצוי בצד השני של בן יהודה והתיקונים שלו תמיד היו בסדר. מי שעבר ליד הבית ראה בקלות את הייחוד שלו.ואני תמיד פינטזתי שאם יום אחד אעלה פיננסית לשמים כמו דנקנר , תשובה ובכלל אז יש מצב שנקח את הבית ונשפצו כי זה מקום נפלא לעיסקי עתיקות בשילוב בית קפה כזה עם ניחוח יאפי ובכלל. גם מלון קטן ויוקרתי זה בסדר כי חלומות לוקחים אותך לשמים ממש כמו לוסי עם היהלומים.
חזי המרגל עם המעיל הירוק מפעם
הדבר שהכי מחבר אותי לבית הזה ארע לפני די הרבה זמן אבל אל תסמכו עלי בדיוק כי הארוע הזה היה די מפחיד ואפילו עם סוף של ערסים. כן יש בתל אביב המון ערסים ומכל הסוגים. חלקם אפילו עורכי דין או כאלו המתחזים לאנשי דין ומשפט.
אז הסיפור הלך ככה כאשר היה יום חורף ממש סוער ואני זוכר שצעדתי יחד עם חזי המרגל מתחת לבית בלקס כאשר חזי לבוש במעיל ירוק מבד מאד מיוחד ומשונה. זה היה מעיל ארוך עם כפתורי ענק ממש כמו מעילים של אנשי צבא ממלחמת העולם השניה. חזי המרגל נהג להתלבש מאד מוזר אבל לעומת ההתנהלות שלו בחבורה של אודי אדיב הלבוש שלו היה בסדר. ואז בין הרוחות והגשם אני מרגיש שלוח של תריס כזה מאסבסט מפעם עף באויר ונוחת על חזי ואני צמוד אליו. על המרפסת שמעל שלטי ססגון היו לוחות תריס רעועים כי כל הבנין היה מוזנח ורעוע. בנס הלוח הזה נחת על המעיל של חזי וקרע אותו. היינו המומים כי ברור שניצלנו בנס אבל הקריזה לא מרפה. אנשים ברחוב ראו את הארוע בשידור ישיר וחי. האמת שחזי המרגל לא עשה עניין כי המעיל היה מדליק אבל כפרה על המעיל המוזר ויחי החיים. מי שישב בבית סוהר לא מתרגש מתריסים עפים.
לך תזדיין ...
אני לא נרגעתי ואמרתי שחייבים לדבר עם בעלי הבנין ולידע אותם ואולי נראה מהם משהו לפחות בשביל חזי המרגל שפשוט שם קצוץ. ניגשתי לאבי מהמזוודות וביקשתי את הטלפון של בעל הבנין. אבי מזוודות אמר לי שזה עורך דין אחד עם פה מלוכלך ולא שווה לדבר איתו. ביקשתי את המספר בכל זאת וגם קיבלתי. השיחה עם החמוד מהצד השני הייתה ממש קצרה. תיארתי לו את שקרה וביקשתי תגובה. הבחור ממש לא התרגש ובסוף אמר לי בקצרה ובתימצות את המשפט הבא. "לך תזדיין בבקשה!" את המילה בבקשה אולי אני ממציא.
אז בערב הגעתי הביתה ולא נרגעתי מאותה המלצה ומינה לא הבינה מה קרה לי בכלל.
כעבור 9 חודשים נולדה מיכל. עורכי דין יודעים לתת עצות...
שיבוצים בבית בלקס פברואר 2014
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה