יום ראשון, 2 במרץ 2014

החיים בשחור לבן

February 27, 2014 at 2:13pm
איציק משוק הענתיקות בכיכר דיזינגוף מחזיק בכמה קרטונים עם המון תמונות שחור לבן מפעם. אני לא יודע להסביר אבל התמונות הללו מושכות אותי כאילו היו מגנט אנושי. תמיד נדמה לי שאגלה שם משהו חדש הקשור לעבר שלנו וכמובן גם לשלי. אולי אפילו לשלי יחימוביץ'.

כל החיים זה רצף של תמונות. פעם זה היה שחור לבן והיום בצבע. מהעדיף? לשלב!
מי יודע מי יעלה בגורל תמונותיו ביום מן הימים? פח זבל זה תמיד אופציה.
הפוליטיקה היא חלק בלתי נפרד מאיתנו. פוליטיקאים בלי תמונות זה כמו חתונה בלי תזמורת!

ליוסף בידידות מברכה 21.8.1951 צילום: צלם פלוני עיבד וגם מצא א. מורב

אליעזר מורב סרק עבורכם את התמונות עם שיפוצים בקטנה. התמונה העליונה שופרה עם תוספות צבעוניות. לטעמי התוצאה נהדרת. אליעזר מוסיף בשפתו ש "היום חושבים שפעם היינו תמימים ויפים". סוף ציטוט ולכם הפרשנות. תודה לאליעזר מורב שפעם היה ממש בשמאל ולהגנתו טוען שהתפכח ויצביע לימין, כי אמרנו כבר שהחיים אינם תוכנית כבקשתך ואנחנו רק הניצבים. יש גם שחקנים ראשיים אני מכיר הרבה כאלה. תזכורת למצביעי הימין, הלב מצוי בשמאל. ואיפה המוח?

על רגל אחת זו התורה כולה צילום: סריקה אליעזר מורב


קדימה להגיב ואיפה מפלגת קדימה?
אני לא מכיר איש מהתמונות שלפניכם. בחרתי אותן משלל התמונות, כי הן נראו לי מאד תמימות ומצולמות היטב לעין שלי. לחלקן היה גם הסבר כלשהו אז הוספתי זאת בתמונה עצמה. אם יש לכם תוספות, הערות, הארות ובכלל כל דבר שתרצו להגיב אז קדימה חברים וברור שקדימה המפלגה על הפנים ואין שום סיכוי שדבר טוב יקרה שם.

ככה אהבנו שלמה ושולמית צילום: קובץ' ירושלים 20.4.44

לפתח תמונות שחור לבן וגם לפתח ציפיות מציפי לבני
בזמן שעברתי על ארגזי התמונות אצל יצחק בשוק, התגודדו עוד אנשים סביבי כי ככה זה בחיים. אנשים נמשכים למה שאחרים עושים וכמובן שלכל אחד ואחת יש מה להגיד. זה מתחיל עם התמונות ובהמשך גם לגבי האנשים שמסרו אותן או אולי אפילו השליכו אותן לפח הזבל שלמטה וככה הגיעו לעיני כל. "ממש בושה" ככה הם מכריזים. ואני בליבי אומר שאין איש אשר ידע מה יעלה בגורל עזבונו באחד הימים, ולכן אל תגידו נגיד ואל תפתחו ציפיות יותר מידי. גם לא ציפיות מציפי לבני שלאחרונה נראית נהדר ומכל הבחינות. הכי יפה לך ציפי עם השיער האסוף והקצת מתוח וצילום חצי אמצע כזה עם העין הקצת יותר קטנה וחיוך כזה האומר "החיים יפים אז בואו נשחק אותה ובגדול".
ולעצמי אני אומר "ציפי ממש בגיל שלי ותראה איפה אני ואיפה היא?" חוץ מזה לדעתי שלי תצליח יותר כי היא יותר אמיתית ובלי דאויין בכלל. לשלי אין חברים מקדימה. התנועה של ציפי לבני תהפך בהמשך לתנועה המגונה , ושלא תגידו שלא אמרו לכם.

האופניים שלי ומי אני? צילום:1950 dec 20

אופניים ,תקופת הצנע וכפית של זהב
חברים שלי ראו את התמונות שקניתי וכל אחד העיר את שלו. אורי מורמי סיפר על אביו ז"ל שהיה צלם מקצועי שהחל דרכו כצלם משטרתי של זירות פשע בתחילת המדינה. אבא שלנו השוטר , הכירו במעט ומי האמין שאחרי עשרים שנה ויותר ניפגש שנינו בצבא ההגנה לישראל. גם יוסי שחם "הצדיק מנטעים" ראה את הילד עם האופניים ואמר לי שגם לי כילד היו אופניים כאלה לפי הצילום שיש בחנות ורואים שם את אמא שלנו עם שתי אחיותי דבורה השחורה ואראלה הלבנה וגם אני (קובוש לידרמן) יושב על אופניים נהדרות
יוסי שחם גם הוסיף שלפי התמונה שלי (שאתם לא רואים כרגע) מבינים שגדלתי עם כפית זהב אחרי שתי בנות , למרות שזה היה בשנת 1960 וקצת ובשיכון רמת הטייסים שביד אליהו. אני נאלץ להסכים עם טיעוניו של יוסי אבל חלוק עליו בענין הכפית. היא הייתה מכסף ולא מזהב ואפילו עם חותמת 84 עתיקה מרוסיה.
אל תזלזלו בענין הכפיות, כי ממש לאחרונה , סיפר לי אספן מירושלים, שפעם היה לו אוסף אישי ונדיר של כפיות ישנות ומבתי יוצר שונים ומיוחדים. לגירסתו הוא מכר זאת בהרבה כסף. לטענתו ,היום האוסף הזה שווה לפחות רבע מיליון דולאר. אתם מאמינים? אני בהחלט כן.
האם מי שגדל בשיכון עממי ביד אליהו עם כפית כסף אינו רשאי להצביע מרצ? איזה פרופיל חברתי כלכלי אמורים להביא מצביעי מרצ? ולמה מרצ בלי ץ סופית ולאן נעלמו הגרשיים של מר"צ? חוץ מזה מה דעתכם על האופניים שלי בקישור הבא? אולי האופניים היו של הצלם בכלל? חוץ מזה נראה לי שהתמונה כאן של הילד היא מ 1950 והאופניים צולמה בכלל בחו"ל. 

עזבון שמתפזר וחיילים בריטים בחלום
יוסי שחם גם סיפר לנו קצת על דב יוסף האיש ועזבונו המתפזר ממש כמו התמונות בשוק בדיזינגוף. דב יוסף הכי מזוהה מבחינתי עם תקופת הצנע שרק שמעתי עליה ויוסי הוסיף לנו מידיעותיו האישיות כי יוסי שטייניג -שחם גדול מהמדינה ובאמת ראה חיילים בריטים בארץ ישראל. איך אפשר להצביע לאיש שראה חיילים בריטים בדימיונו. האם זו הפנטזיה היחידה של מי שירכיב את הממשלה הבאה? חברים תתפכחו זה לא מאוחר.

פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן בינואר MySay  2013

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה