דובי קלמי אחראי ישיר לשורות הבאות כי אמר משהו על מעטפות ואולי גם על תכולתן. אני מביא את המעטפות שלי ואתם מוזמנים להביא את שלכם, ואני לא מתחלף עם איש ותודה רבה ולא איכפת שבשלכם יש יותר, כי מעטפה זה משהו מאד אישי ויש גם כאלה חתומות בנשיקה. מעטפות היום הראשון של השירות הבולאי בכלל לא קשורות היום לנושא אבל כידוע איסוף מעטפות דואר זה תחום מאד מפותח אבל היום אנחנו לא שם. סליחה אבל היום אנחנו עם מעטפות של ירוקים.
פלה ורובין ברי באמריקה
המעטפות של דוד רובין
כל שנה בתאריך כמעט קבוע סביב חודש אדר הייתי רגיל לקבל מעטפה ולא סתם מעטפה כי אם מעטפה עם דולרים ירוקים. לקבל מעטפות זה דבר ממכר ולא יכולתי להיגמל מזה. הפעם הראשונה קצת גורמת לך לפרפרים בבטן אבל בהמשך מתרגלים ואפילו יש מומחים לזיהוי כמות הדולרים מבלי לפתוח המעטפה. כל המשפחה שלנו קיבלה מעטפות כאלה אבל כל אחד קיבל סכום שונה. אניגמת המעטפות שהקוד האלגוריתמי של גוגל אפס לעומת הקוד של דוד רובין ברי מאמריקה. תרגיעו בבקשה כי לא היו פה שום שלמונים. פשוט מתנה משפחתית נהדרת וזהו.
דוד רובין ברי התחתן עם פלה-פסיה שהייתה האחות הבכורה של אימי ואחותה התאומה רניה. מדי שנה מאז שנפטרה נהג להגיע ליום השנה (יארצייט) שלה כי דוד רובין גר באמריקה ואפילו בניו יורק ואפילו בברונקס ואפילו בדריזר לופ והוא בכלל לא היה שחור. רובין נולד בפולין ופגש את פלה באיטליה במחנות העקורים שאחרי השואה ואחרי אושוויץ בירקנאו. הוא לא הגיע לישראל כי הסבירו לו שמאמריקה תמיד יוכל לחזור לישראל אבל הפוך לא בטוח. פלה הייתה עם הורי בקפריסין ואפילו ביפו ובהמשך התגעגעה לרובין ונסעה לאמריקה וכל השאר היסטוריה. לרובין ופלה לא היו ילדים למרות שפלה הייתה בהריון יותר מפעם אחת אבל החיים מתנהלים לא לפי תוכנית כבקשתך. גילי הבת שלנו נושאת את השם פלה ואפילו ככה כתוב בתעודת הזהות שלה, גילי פלה לידרמן והיום הוא יום הולדתה אז מזל טוב לגילי ותומאש.
חצי זה יותר ממחצית? גניה ורניה רבות על רובינקו
כשדוד רובין היה מגיע לישראל הייתה הערכות מוקדמת כי דוד רובין לא גר במלון כי התאומות לא היו מרשות לו לעשות ככה וגם תודו שחבל על הכסף. כסף למלון זה סתם ביזבוז במידה ויש אלטרנטיבה ולדוד שלנו רובינקו היו שתי חלופות. הוא גר חצי מהזמן אצל גניה ומחצית מהזמן אצל רניה. חצי זה יותר ממחצית? אם אתם חושבים שלא רבו על זה אז סימן שאתם לא פולנים או שפשוט לא היה לכם דוד כזה מאמריקה. היו גם כיסוחים והתחכמויות לגבי מתי רובין יהיה פה ומתי שם למרות ששתי התאומות גרו בתל אביב במרחק סביר, הבכורה בסוקולוב והצעירה בשדרות בן גוריון. רובין ידע לחלק את הזמן שלו פה שווה בשווה ותמיד גם היו מיפגשים נוספים בחדרה, מושב חרות ואפילו בראש העין ועוד מקומות. משנת 1985 ועד לשנת 2000 היו מיפגשים לא מועטים. גם לחנות הגיע ולא מעט וכל החברים שלי הכירו את דוד רובין שתמיד דיבר איתם אנגלית כי החברים שלי כולם גויים ולא יודעים יידיש ואפילו לא פולנית. רובין היה איש סקרן וחכם ולא היה תחום בו לא ידע משהו וזה החל מתיאטרון (שיחק עם מלי פיקון), אומנות ,תעשיה, רפואה, תזונה ובמיוחד ויטימנים. נדמה לי שהיה מומחה עולמי בתחום הויטמינים. היום לא ניגע בדבר כי היו לו אינסוף תחומי עניין וידע ורק נספר בקטנה על המעטפות שחילק לנו בני משפחתו המורחבת.
רובין ופלה בישראל אצל הדודה והדוד מול גן החיות בתל אביב
קוד אלגוריתמי מיוחד ובלתי מובן
רובין תמיד שמר על חוקי ארצות הברית וישראל עד הסוף. תמיד הכניס לפה מזומנים לפי מה שכתוב בספר החוקים. תמיד גם הביא איתו מעטפות שהתאימו בול לדולרים למרות שתמיד ניתן להכניס גם שטרות אחרים. תמיד העדיף לתת דולרים ואפילו ממש ירוקים ובשטרות של מאה למרות שאני בטוח שידע שיש עוד ערכים ואולי גם בהם נהג לעשות שימוש מושכל. אני זוכר שתמיד נתן סכומים יפים ונדמה לי שלא היה שם למשל 950 דולר כי אם 900 או אלף וסביר יותר אלף עגול למרות שלעיתים זה היה רק 700 ולעיתים 1800 שזה ממש ח"י אמיתי. לכל אחד מהילדים נהג לתת מעטפה ואנחנו בשלב כשלהו עשינו השוואות ולא תמיד הבנו למה לעיתים לזה קצת יותר ולשני טיפונת פחות ואולי זה היה סוג של התחכמות כזו אבל לך תדע. תמיד גם חשב בעצמו על כל מעטפה למרות שאמא שלנו בטוח אכלה לו קצת את הראש אבל תאמינו לי היה לו מה לשמוע למרות שאולי זה נראה טרחני ופולשני. אין הרבה אנשים בעולם היודעים להתנהל עם כסף ולא רק לעצמם. משפט לא קל להבנה ואני מבטיח להסביר רק לאלה החייבים להבין משפטים בעייתים ואולי אישיים.
מעטפות לדולרים
המעטפות של דוד רובין היו בדרך כלל חומות שהצד הפתוח הוא בצד והדולרים נכנסים וגם יוצאים יופי. המעטפות הללו הגיעו לתל אביב, חדרה, ראש העין, אבן יהודה, מושב חרות ואפילו לחיפה, וגם סתם לאפקה. היו גם בהמשך מעטפות בצבע לבן תכלת כזה ועדיין בגודל המתאים לדולרים. בהמשך למדתי שבאמריקה ניתן למצוא מיגוון אינסופי של מעטפות למטרות שונות והיום יש לי מעטפות בדיוק כאלה ואפילו תוצרת אמריקה שהביא לי איז'ו הטייס וככה תמיד אני נזכר בדוד שלנו רובין ברי ז"ל מאמריקה והמעטפות שלו. מעטפות ריקות זה דבר ממש עצוב ולכן תמיד רצוי למלא אותן בשטרות ולדעתי לא חשוב הצבע אבל שיהיה מספיק. שתמיד יעטפו אתכם בדברים טובים וגם באהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה