היום שמעתי סיפור נחמד וכעת אני גם לא בטוח שזה נכון למרות שאתמול הייתי בטוח שזו בדיחה. החיים בסופו של יום הם סוג של בדיחה ואולי חידה. לעיתים שמח ולעיתים עצוב ויש גם מי שימצא שם לקח ומוסר השכל. בכל מקרה הסוף ידוע מראש ויש בעיה עם לוח זמנים מדויק ומתוזמן. כעת אנחנו בהתחלה ואפילו מצחיקה.
בשכונה שלנו היו הרבה ילדים ולכולם שמות. כמעט תמיד ידעתי שהשם של מישהו הוא שמו הפרטי או שם משפחתו. היו גם כנויים אבל במקרה שלנו לא זכרתי וכנראה שלא ידעתי שלבחור שלנו בכלל לא קוראים ככה על אמת.
כולם ידעו שקוראים לו קופר. כן קופר כמו הג'ינס של לי קופר ואפילו כמו השחקן גרי קופר, שהיה כבר מת סופית בזמן שלנו, אבל הסרטים שלו המשיכו לחיות. יש מצב שפעם התחפש לקאובוי ומישהו טען שהוא מזכיר עם הכובע את גרי קופר השחקן וככה אולי נדבק לו הכנוי ואולי זה ממש לא ככה. צבע העיניים גם מאד דומה. יש אנשים שנשארים ממש אותו דבר גם אחרי הרבה שנים ויש אחרים שנהפכים למישהו אחר.
דיזינגוף קרוב לירמיהו
קופר שלנו גר בדיזינגוף בקטע הקרוב לירמיהו ואפילו ליד היציאה של רחוב יחזקאל המתעקל. כמעט ממול אבל לא בדיוק הייתה חנות של מכשירי כתיבה וגם צעצועים וגם דברי מתיקה. החנות הזו הייתה של מישהו שכולם קראו לו בייבי ואני כמעט בטוח שזה לא היה השם האמיתי שלו. בעצם אני מוכן אפילו להמר על זה שזה היה כינוי, כי בייבי הזה היה ממש דומה לתינוק. מעט מאד שערות וככה כנראה גם לגבי השיניים. ראש עגלגל וכנראה משקפיים וכולם קראו לו בייבי -baby ויש מצב שהוא ידע מזה וחי עם זה בשלום. המון מילדי השכונה הכירו את בייבי שכנראה השפיע עליהם וחלק מהם יכתבו עליו בזכרונותיהם וכל אחד בדרכו. אסתי קון, רמי בר-אדון ואורורה צארום חדד עשו זאת כבר לפני ואני חושב מבלי שידעו שגר בסוקולוב בבית קטן עם גג אדום.
אני כמעט בטוח שהחנות של ביבי הזה הייתה שלו מהיום שבנו את הבניין, כי ביבי היה בין האנשים הראשונים שהתאכלסו בצפון הישן. אני מניח שהגיע לשכונה בשנות העשרים או בשנות השלושים ותמיד ניתן לנסות לבדוק בעירייה ואני אשמח אם מישהו יעשה זאת עבורי ועבור אלו שזה מעניין אותם. מאז החנות של בייבי היו במקום הזה הרבה דברים ובעיקר מסעדות עם שמות אופנתיים וידוענים למיניהם שכנראה לא הכירו את בייבי ולדעתי מקום עם שם כזה קליט זה לא פחות טוב מרוזה פארקס.
שטח גדול , בית קטן עם גג אדום וגם חבושים בחצר
בייבי היה שכן שלנו וכאמור גר בסוקולוב 99 בבית קטן עם גג רעפים והשטח שלו היה די גדול. אז בשנות השישים והשבעים היו עוד בתים קטנים בסביבה אבל מעט מאד. אני זוכר את הבית הקטן של ביבי והיו שם עצי פרי שונים ושם למדתי לראשונה בחיי מה זה חבושים ובהתחלה הייתי בטוח שאלו תפוחים שהזדקנו כי לא השקו אותם עם מספיק מים. הבית של בייבי פינה את מקומו לטובת בית מודרני ואפילו עם מעלית וחניה מסודרת והקבלן שפירא שבנה אותו אפילו גר שם. שפירא הקבלן ורעייתו היו אנשים נהדרים ושכנים טובים ואובדן הבן במלחמת יום כיפור ניכר בהם. אני זוכר את שפירא גם מהשכונה ומבית הכנסת וגם מזה שבנה פה ליד החנוק את בן יהודה 20 א' בשנות השמונים. אני בטוח שגם בנה טוב ואם קבלן גר בבניין שהוא בונה זה כבר אחלה סימן.
כל הסביבה הזו הייתה מאוכלסת באנשים וילדים שהכרנו בשל היותם אנשים רגילים או כאלה שעבדו שם כמו נחמן האופטיקאי שליד הדואר שהשם עדיין שם כי הילדים ממשיכים את העסק. היה גם את אליעזר עם הירקות והפירות שתמיד אמר על עצמו שהוא ירקן ולא יקרן. גם חנות הממתקים של אמא של יוסי רופא השיניים הייתה שם ממש ליד הדואר שנשאר שם ואפילו עם אותו צבע אדום. גם דני ברכה הכדורסלן של הפועל ואחותו גרו ממש קרוב ברחוב מלאכי, וגם השחקן טוביה טבי עם הילד שלו נימרוד שנהגו לשחק איתנו כדורגל בגן הנביאים שהיה אחלה מקום.
קופר לא השתנה גם אחרי 40 שנה
אני זוכר את קופר היטב גם במראה שלו וגם בחיתוך דיבורו. לפני כמה ימים ראיתיו חוצה את רחוב דיזינגוף ליד שדרות נורדאו. הוא עבר את הכביש במעבר חציה והיה הולך רגל רגיל ובלי שום סוס. זה היה למספר שניות מהרכב וזה הספיק לי כי קופר לא השתנה כמעט בכלום. תמיד הוא היה ילד די גבוה ואפילו מלא עם שיער חלק ואפילו עיניים כחולות כמדומני. כמעט תמיד היה מחייך ואפילו טיפונת כזה על הצד. הייתה לו גם אדמומיות בלחיים ושין שורקת של פונטש בננה. הוא כנראה היה תמיד גדול מאיתנו בגיל. לפחות בשנה ואולי טיפונת יותר. אמא שלו הייתה מאד דומיננטית ועובדה שאם אומרים לי קופר אז אני תמיד יודע להזכיר גם את אמא של קופר ופה בעצם מתחיל וגם נגמר הסיפור שלי והשם האמיתי של אותו קופר שאין לי כוונה להגיד אותו כי אני פשוט לא יודע ומי שיודע אז ממש לא חובה לספר לכולם למרות שהעולם שלנו היום הוא נטול סודות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה