החלפנים רחוב קטן ביפו של פעם
מי המציא את הגומיה?
תמיד כשאני נזכר באלברט אני נזכר גם בגומיה. כן אלברט והגומיה זה צמד שהולך אצלי ביחד וצמוד. פעם בזכרון של הטלפון שלי היה כתוב "אלברט דולר" ויום אחד החלטתי שזה יהיה אלברט והגומיה. אין לי שום אלברט אחר בטלפון ובכל זאת הצרוף של אלברט והגומיה הוא החיבור הכי מועדף ובהמשך גם תבינו למה גומיה ואין לזה שום קשר לגומי של גבר כלומר לקונדום. החיבור הזה הרבה יותר פשוט.
אלברט היה חלפן של מטבע זר ואפשר גם להגיד מטבע חוץ והיה לו משרד יחד עם אחיו המבוגר ממנו ליד בית הכנסת הגדול שבאלנבי. רחוב הר סיני הינו בעצם סימטה בצנטרום של העיר הגדולה. המשרד שלהם היה בקומת קרקע עם דלת וזמזם ואני יודע שבמשך השנים נדדו בכמה מקומות ובשכירות. זה לא משרד או צ'יינג' כמו היום כי אם משהו יותר דיסקרטי ופחות נגיש לקהל. לא היה שם שום שלט ומי שהכיר הכיר ומי שלא אז לא והשלטונות בהחלט ידעו על זה כי זה עוסק מורשה עם כל הסידורים של עסק רגיל.
אלברט היה שם הכוח העיקרי וזה אולי מפני שדיבר הכי חזק. לפעמים הייתי קורא לו אלבר ואז היה לזה ניחוח קצת צרפתי ואלברט תמיד שיתף פעולה כי נדמה לי שהוא שחקן בנשמה. היה שם עוד אחד מבוגר ופנסיונר ואפילו משפחה של שכן שלנו, שכל הזמן ספר כסף עם הידיים וקצת רוק ותמיד היו שם גומיות לחיבור החבילות כי כסף זה משהו שבא בחבילות צמודות וחייבים להצמיד אותו. הצמדה עם גומיה דבר מאד מקובל.
גומי זה נהדר כמו גומי בתחתונים ופעם היה גומי לבן שהיו משחילים בתחתונים לבנים שהיו לדעתי הכי נוחים ואולי רק נדמה לי, ואין מצב שמישהו עוד משתמש בגומי לתחתונים אבל גומיה לכסף בטוח שכן, ולא נראה לי שזה הולך לכיוון אחר והרבה דברים הקשורים לכסף מזומן לא באמת משתנים, למרות שכל הזמן מבטיחים לנו שאוטוטו הכסף המזומן נעלם וכדאי למהר פן נישאר אחרונים. הכסף המזומן יעלם כשלא יהיו יותר בני אדם, כי בעלי חיים לא צריכים מזומן ואפילו לא פלסטיק לגיהוץ.
אצל אלברט אני לא זוכר בכלל מכונה לספירת כספים למרות שבבנקים בטוח שכבר היו מכונות כאלה. לבנקים תמיד יש כסף לקנות כל דבר ואפילו נשיא בדימוס לשדולות משונות תמורת סכומים נאים. כל מי שעבד עם אלברט באותו משרד היה בבלי כלומר עיראקי בדיוק כמו אלברט. תמיד היה שם תה ומים והרבה מבטא חזק וגם הרבה גומיות.
בית הכנסת הגדול באלנבי תל אביב
נולד בבבל, גר ברמת גן ועובד בתל אביב
אלברט נולד בעיראק וגר ברמת גן ופעם אפילו ראיתי אותו ממש באקראי בבית קפה סמוך לאנדרטה של דב גרונר מול המשטרה. אלברט הוא איש גבוה והליכתו מעט כבדה, אולי בשל הגודל ואולי כי ככה זה עם הגיל ואולי גם ככה נולד. תמיד דיבר עם מבטא מאד חזק ואפילו קצת עם תיאטרליות מסוימת, כי אולי חש שזה עוזר בהרבה מובנים. תמיד היה צריך להתפתל בין מחירים ולקוחות ובין סוחרי מט"ח נוספים שכולם כולם, רוצים להתפרנס והמלחמה הזו היא יומיומית ומעולם לא פוסקת כל זמן שעובדים. חלפנים הם סוג של כספומטים אנושיים וגם להם יש בית יוצר ומוצא.
יש חלפנים עיראקים ויש גרוזינים ופעם היו פולנים והיום גם מחבר העמים ותמיד אבל תמיד יש את הערבים מירושלים וגם חרדים. חרדים וערבים זה שילוב מוכח ומנצח ואל תתחילו להגיד לי שזה לא פוליטיקלי קורקט. עם עובדות קשה להתעמת. מעל לכל החלפנים יש בנקים ואפילו מדינות וזה הסוף ואלוהים זה רק על הדולר ששם בו את מבטחו וכל השאר משלמים מזומן.
החלפן הכי מיוחד שהכרתי היה סאלק. איש קטן עם כובע שעבד ברחוב והיה יחיד ומיוחד. כל מילה נוספת מיותרת ויש גם פוסט ארוך ומתיש
אלברט גומיה כבר לא עובד, למרות שהוא איתנו ולעיתים רחוקות אני שומע ממנו אות חיים ותמיד זה בעברית עם ניגון בעיראקית מאד מאד חזקה ונגיעות של אנגלית ואפילו פיצפוצי צרפתית פה ושם. פעם אפילו נעזר בי לחילוץ חוב אבוד מאחד בשם מוטי עם הכיפה שכבר לא איתנו. ניסיתי להתערב בסיכסוך המטופש שהיה שם ובסוף מילה אחת פתרה חצי סיפור. שאלתי את אותו מוטי עם הכיפה אם הוא לא מתבייש וכיצד יראה את פניו שם למעלה לפני מלך מלכי המלכים כאשר הוא יודע שפה יש סיפור לא פתור? חצי מהסיפור הסתיים ולא היה בעולם מאושר מאלברט לקבל את אותו חוב אבוד והכל באמצעות מילה אחת ויחידה והיא בושה. נראה לי שאם הייתי מוסיף את המילה כלימה אזי כל הסיפור היה נפתר.
מסוכן להיות חלפן וגם שולחני
להיות חלפן כספים זה סיפור. יהודים היו בעסק הזה כמעט תמיד ואפילו יש מילה נהדרת בשם שולחנות ושולחני זה חלפן והיה לי אפילו בלוג בשם הזה "משולחנו של שולחני", אבל בואו לא נסטה מהנושא בבקשה. קודם כל צריך להיות בנוי לזה נפשית כי המתח הוא גדול והסיכון ממש לא קטן. כן סיכון מקצועי ששם החיים הם לעיתים הסכנה כולה. יש כמה חלפנים שסיימו את חייהם באופן לא צפוי. היו לו לאלברט כמה מקרים שאני יודע שהיו מלווים באלימות ויותר מזה. חלפנות זה עסק מסוכן ולכן מעולם לא רציתי להתקרב לזה כעיסוק בפני עצמו. ואפילו לא הזכרנו במילה את נושא הזיופים והטריקים שמסביב. רמת סיכון ממש לא קטנה. מי יודע למה בפורים בנקים לא עובדים? התחפושות זה חלק מהסיפור.
הסיכון הנוסף והפחות דרמטי הוא הסיכון במקצוע עצמו. הפער בין הקניה והמכירה הוא קטן מאד והתחרות גדולה מאד. אלברט היה חלפן בין חלפנים ושם הפערים הם ממש קטנים ולא כמו אצל חלפן עם חנות ברחוב. לעיתים מדובר באגורה אחת או שתים בין קניה ומכירה ואם יש כמות אז בסדר, אבל אם אין פעילות אז חבל על הזמן במובן המקורי. למשל אם מחיר הדולר הוא 3.8 ש"ח לדולר אחד אזי על מאה דולר הפער יהיה לעיתים 1 ש"ח קטן וזהו. כן ככה זה עובד ואם זה 1000 דולר אז 10 ש"ח ואל תרחמו עליהם כי פער גדול לא בהכרח מצביע על דרמה בתוצאה הסופית. הרוטשילדים התחילו כסוחרי מטבעות וגם עסקו בחלפנות. יש עוד דוגמאות וחלקן ללא הצלחה בכלל. מי מכיר את רחוב החלפנים ביפו?
לכל חלפן כספים יש חלפן יותר גדול. בדיוק כמו לבנקים. העיסקאות הכי גדולות מתרחשות בין גופים גדולים ובנקים בדרך כלל זה גופים גדולים והכסף תזכרו הוא תמיד שלכם. חלפנים הם בנקים קטנים וההתנהגות שלהם מאד דומה. יהיו כאלה שיתנו אשראי ויהיו כאלה שרק מזומן ביד או על השולחן. אלברט היה חלפן קטן פלוס לפי הבנתי, ותמיד היה נזקק למישהו גדול יותר ואת זה אני יודע כי שמעתי אותו הרבה מדבר בטלפון והנה אנחנו מתקרבים לנושא הגומיה ואם הגעתם עד לפה זה סימן שאתם שרדנים לא קטנים וזה סימן די בסדר והנה כבר הסוף.
כשהייתה עיסקה עם אלברט אז כמעט תמיד היו שם גומיות כי גומי זה נהדר בחבילות של כסף. אם לא היה גומי אז יש מצב שאנשים היו זורקים את הכסף כי מי צריך ערמות של כסף שזה כמו הנייר של אתמול והכל עף ברוח. הגומיה של אלברט זה ביטוי כזה והרבה פעמים השתמש בה להביע את הדוחק בעבודה שלו והמרווחים הקטנים והלחץ של העבודה שהיום עולה ומחר יורד ואין בטחון בכלל. אני זוכר אותו אומר ולא פעם אחת בשעת משא ומתן על מחיר שהוא צריך לשלם או למכור "ואללה תן לי להרוויח את הגומיה בבקשה. בדלאק בחייאת אלוהים אל תלחץ אותי כי אני לא מרוויח במחיר שאתה רוצה אפילו לא את הגומיה של החבילת שטרות. תן לי רק בשביל הגומיה" ולכן זה אלברט והגומיה.
מי זוכר את הבדיחה על הילד הקטן שתפס מקום וגם על הזקן שנשאר לעמוד באוטובוס עם המקל ואפילו הגומי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה