מי אוהב לשלם מס?
מישהו חכם אמר לי שבמקום שבו לא משלמים מיסים אין ניסים ולא צומח כלום וגם לא יפרח פרח ולא בטוח שהבנתי אותו. מדינה מסודרת דואגת לגביית מיסים בדרכים שונות, כי בלי מיסים אין מנגנון ובלי מנגנון אין גנון והחינוך חרא והעסק לא מתפקד, למרות שיש אנשים לא מעטים הסבורים שמס הכנסה זה דבר איום ונורא ויש להם משנה סדורה בנושא. הייתה פעם מפלגה כזו של פרופסור עזרה זהר המנוח בשם עצמאות. הכרתי מישהו באופן אישי וצמוד שהצביע עבור הדבר המטופש הזה ונדמה לי שזה ממש אני.
דבר אחד בטוח ונכון בכל העולם והוא, שמעטים הם אלה השמחים לשלם מיסים וכל העולם סובב סביב הדרך המתקדמת איך וכיצד לשלם מס מופחת וכמובן שהכל בדרך חוקית ומתקדמת. אנשים מעדיפים לתת תרומה ומתנה ולא לשלם מס. באמריקה זה הגיע לרמה מדהימה המביאה אנשים לתת כמעט את כל מה שיש להם. יש הרבה יצירתיות בנושא מיסוי ואני נזקק להקדמה המטופשת הזו על מנת לספר סיפור אמיתי שהייתי עד לו פה בחיים שלנו המעיד במשהו איך דברים מתגלגלים בארצנו הקטנטונת, למרות שזה היה אי שם בשנות השמונים וממש קשור למטבעות ומדליות אבל בדרך עקיפה. העיקר בסיפור שלנו הוא איך מסדרים את החיים היפים והכל בהתאם לחוק ולתקנות. המטבעות והמדליות זה רק התפאורה והקישוט. מר אליעזר שילוני ז"ל הוא השחקן הראשי. יחי החיים הטובים והכל בהתאם לחוק, התקשי"ר וההנחיות הכתובות. לא תמיד צריך פרוטקציה וקשרים טובים ולחיצה נכונה מביאה תוצאות מופלאות וכאמור הכל כחוק ובהסכם חתום ויש את האישורים ואפילו בכתב.
סוף סוף שמתי ידי על ספרו של אליעזר שילוני החוקר שנכתב על ידי יאיר פידל. לקח לי זמן להשיגו ולאלוקים הפיתרונים. לטעמי יופי של ספר שסגר לי הרבה דברים לגבי אליעזר שילוני ז"ל ואני מתפלא שאיש לא עשה ויקיפדיה אודותיו. יופי של ספר מטעם ותודה. את מה שיש לי פה היום לספר לא תמצאו בשום מקום, אבל הנה זה כבר כאן ואם תתאזרו בסבלנות אז יגעת ומצאת תאמין. אפילו קיבלתי לכך אישור נוסף.
חברה ממשלתית למדליות ומטבעות בע"מ עם מינויים פוליטים
פעם הייתה חברה ממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ כמו עוד חברות ממשלתיות בעידן שלפני ההפרטה. החברה הזו קמה בשנת 1958 וכמעט תמיד היו מנהליה המאד בכירים קשורים פוליטית לתפקיד בצורות שונות. מתקנים אותי שלא כמעט תמיד כי אם תמיד גם תמיד. אפשר לקרוא לזה ג'ובים או אם תרצו שם אחר כמו מישרה נחשקת ללא סיכון דרמטי. הכוונה בדרך כלל הייתה למנכ"ל החברה וגם ליו"ר מועצת המנהלים. עובדי החברה עצמם לא בסיפור הזה ,כי אם עובדים מקצועיים העושים מלאכה נאמנה וטובה. להיות מנהל טוב בתפקיד ציבורי מצריך בישראל השתייכות פוליטית מתאימה ואין בזה שום דבר חדש.
אליעזר שילוני המנוח היה מנכ"ל החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ ובהמשך גם רצה להיות יו"ר הגוף הזה אבל תמיד יהיו כאלה שיחפצו בתפקידים שכאלה והחיים לא תמיד תוכנית כבקשתך אבל בסך הכל ממש לא נורא. לפני זה מילא תפקידים רבים במינהל הציבורי והיה בסיום תפקידיו נציב מס הכנסה. המילה נציב תמיד הילכה עלי קסמים.
שילוני מצא עצמו נלחם מול פשיעה והון שחור ורשימת ה 11 הייתה חלק מהסיפור הזה. מהרבה בחינות הוא רצה להראות שהוא נלחם בדברים שלאיש כמעט ולא איכפת. זן מיוחד שלא פחד מאיש. שמעתי שרצה לקבל את רשימת הישראלים בעלי החשבונות הסודיים בשוויץ. אומרים שהשוויצרים הראו לו את הדרך החוצה אבל ממש בנימוס. עובדה שעם האמריקאים היה להם הרבה יותר קשה בהמשך כי אמריקאי טוב תמיד בא עם נבוט. לא תמיד רואים את הנבוט האמריקאי כי יש לו המון צורות נעלמות. שילוני מעולם לא הסתובב עם נבוט כי נולד בווילנה ולא היה לו שום קשר לאבו נבוט מיפו.
כמדומני שאבינו שמואל זכר אותו גם מהתקופה שהיה במשטרת ישראל. התפקיד בחברת המדליות היה לדעתי סוג של צ'ופר ואם תרצו תקראו לזה סוג של בונבון או מעדן לפינאלה של תפקידים. אנחנו מדברים על תחילת שנות השמונים ומר שילוני כבר כמה שנים בתפקיד הזה ובשלב מסוים הוא מחליט לזמן אליו לפגישות עסקים והכרות מספר סוחרים מורשים של החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות, ככה לדיבור בקטנה.
המקום שנבחר היה במלון דן בתל אביב ואני ממש מתלמד ירוק, בלי שום ידיעות ודעות קדומות ואפשר גם להגיד נטול דאגות כי למי שאין שכל אין דאגה.
מלונות דן מדליה פרטית בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר דְּלָתַי לָאֹרַח אֶפְתָּח
לשבת בסטייל במלון דן בתל אביב הצמוד לחנות החברה במנדלי 3 תל אביב
בזמנו החנות של החברה הממשלתית בתל אביב הייתה ברחוב מנדלי 3 בקומת הקרקע שזה ממש מרחק יריקה ממלון דן. מאד אהבתי את החנות הזו ואת התמונה הענקית שהייתה שם בשחור לבן המראה מיטבעה עתיקה ותהליך הטבעת מטבעות. שווה לברר ולהציג תמונה.
החברה הממשלתית אז הייתה מאד פופלארית. אומנם לא שיא הזמנים כמו בשנות השבעים המוקדמות אבל בהחלט פירמה עם אלפי מנויים פעילים ורשימת מנויים של עשרות אלפים המקבלים דיוור קבוע אבל בפועל הם מנויים רדומים כפי שיש המון דברים רדומים בכל העולם. הרבה חנויות תכשיטים היו אז למפיצי המוצרים של החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ, שתפסו בשוק המקומי.
אז היו לחברה הממשלתית עשרות סוחרים מורשים שרובם קנו ומכרו בעיקר עדיליונים שזה שילוב של מדליון עם עדי כלומר תכשיט המיועד בעיקר לנשים למרות שראיתי המון גברים עם דברים כאלה והנה לכם עוד סימן בזיהוי טווסים אנושיים. החברה הממשלתית הבינה שציבור האספנים האמיתיים אלו הקונים נומיסמטיקה כלומר מטבעות ומדליות הולך ופוחת ומהעז הזו בלבד לא יהיה מספיק חלב וחייבים עוד עיזים וככה הגיעו לעוד קונים. היו זמנים שהיו שעות קבלה נפרדות לציבור הסוחרים על מנת שמנויים רגילים יוכלו לקבל שרות מהיר ונעים. פעם כשהפיצו את המדליה של יעקב אגם ויהי חור הייתה התנפלות המונים, ותורים השתרכו ובמו עיני ראיתי כרטיסי תור בדיוק כמו שהיו פעם בקופת חולים של ההסתדרות ואפילו באותו הצבע וזו עוד הוכחה שאספנות הינה מחלה ואל תגידו לי שזה בצחוק.
פגישה עם ויסקי סיגר וחליפה עם שלושה חלקים
זה נחמד מאד לקיים פגישה ממש קרובה מכל הבחינות למרות שמי שרוצה לחסוך יכול להסתדר גם בחנות החברה עצמה אבל בבקשה מכם אל תהיו קטנוניים כי עסקים עם סטייל ראוי לנהל בסטייל ומלון דן תמיד היה סטייל ולדעתי מר שילוני תמיד היה עם סטייל והחשוב מכל הכל לפי הספר והחוק עם כל האישורים, התקנונים וכמובן התקשי"ר.
חזרנו למלון דן ושם בלובי עם השומר בכניסה עם הכוכע והמדים המסודרים המוודא באדיבות שאתה במקום הנכון עם הדלת המסתובבת והמיזוג הנהדר. בכניסה למלון הייתה מבואה בצד שמאל בצבע חום אלגנט המשוקעת קמעה בה חיכה לי מר שילוני. הוא ישב שם מסורק לאחור ומוקפד כפי שתמיד היה, עם חליפה שלושה חלקים בהירה בצבע קרם ועיניים מיוחדות בצבע כחול אפור כפי שכתבה פעם עופרה אליגון. "אדם יפה-תואר, עיניים כחולות אפורות, פנים גלויות, גובה ממוצע, חיוך נעים, מרץ, תקיפות, תבונה. לבוש בטעם, אוהב כוסית וסיגר טוב. נשוי ואב לשני בנים, איש במיטב שנותיו – בקיצור: גבר כהלכה."
נעלים חומות תואמות ואני זוכר אותו יושב בכורסה עמוקה כשרגל אחת כאילו מונחת על אחת הידיות. היה לו גם סיגר וזה בטוח כי ראיתי וגם כי אז לא עשו סיפור מעישון בציבור. הייתה שם גם כוס ויסקי עם קרח. גם זה בטוח כי ראיתי. אני לא בעניין הזה אז ביקשתי סתם סודה. אולי גם לימון. לפני היה שם מישהו וכנראה שגם אחרי וזו הייתה פגישה של ארבע עיניים. שילוני מולי ומתחיל בשיחה. הוא מסביר לי שחייבים לשתף פעולה והמוצרים שלהם נהדרים ובכלל הרווחים של החברה הולכים לטבע ונוף. משרד האוצר מקבל מהם צ'ק כל שנה וכמובן שיש גם עשרות עובדים המקבלים מקום עבודה הוגן עם תנאים בסדר. שילוני בעצם בא לתת סוג של מופע יחיד וגם לשמוע מה יש לציבור הסוחרים המורשים להגיד להגנתו ולטובת המדינה.
אני לא בטוח שבכלל אמרתי משהו ואם אמרתי אז בטוח שזה לא היה חכם במיוחד, אבל בשלב מאד מוקדם הגענו לנקודה ששילוני הסביר לי שהוא מכיר את הסוחרים בענף שלנו, כי כל הסוחרים כנראה זה משהו די דומה והוא הרי ממס הכנסה והוא לכאורה יודע שכולם בוכים ומקטרים אבל בעצם אנחנו הסוחרים ממש לא מסכנים ובפועל אנחנו חיים יפה והרבה יותר טוב מכל הפקידים הבכירים והבכירים מאד, ואנחנו רק נוהגים להעמיד פנים של כאלה שצפים. האמת לא ידעתי מה להגיב. לעיתים טוב שלא יודעים כי ככה לא מדברים דברי סרק, כלומר שטויות במיץ עגבניות. שילוני היה מבסוט ואולי הבין שהצליח להסביר לי במשפט או שניים תורה של חיים שלמים.
חזרתי לעבודה סיפרתי מחוויותי במלון דן ונדמה לי שאבא שלי קלט משהו, ואולי חייך לו ככה בקטנה כאילו אומר "שהילד קצת יראה את החיים ואולי יום אחד יגדל ויבין משהו..." הפסקה ברצף הסיפור להתרעננות ושתיה.
החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ ירושלים
יועץ מס שפעם עבד במס הכנסה
מנחם לשם הוא ידיד שלנו. ההכרות שלו ושל אבא שלנו החלה מבית הכנסת הגדול של צפון תל אביב ברחוב דיזינגוף 312. מנחם מגיע לשם מאזור אבן גבירול ובשבילנו זה היה קרוב לבית. מנחם היה גם חבר של אבא והמשפחה וגם בעל משרד ליעוץ מס והנהלת חשבונות. לפני שפתח את העסק עבד במס הכנסה ואפילו שימש בתפקיד פקיד שומה בשני מקומות. כשפתח משרד עצמאי אחרי שפרש לגימלאות מתפקידו הציבורי שמחנו להימנות עם לקוחותיו הראשונים. אם אתחיל למנות את מעלותיו של מנחם לשם יסמיק הדף ולכן אוותר אבל חלקו בסיפור שלנו ממש קריטי. והנה זה בא.
אז אחרי הפגישה שלי עם מר שילוני בה נמסר לי ברוח טובה שאנחנו הסוחרים הזעירים בעצם מתנהלים ומרוויחים טוב יותר ממנהלים בכירים בשרות הציבורי והכסף אצלנו בכיס וכמו תמיד בוכים ובוכים וזה כנגד עין הרע. סיפרתי למנחם לשם על אותה פגישה ובכלל כי לעיתים שיתוף חוויות מוביל לעוד דברים ואפילו סתם פורקן עושה טוב לנפש.
מנחם לשם שומע את החוויה שלי מהמיפגש עם מר שילוני ואני רואה שהוא נדרך. מנחם אומר לי ככה: "אז בפעם הבאה שתיפגש עם מר שילוני הנכבד והוא אכן נכבד ומכובד אני מציע שתשאל אותו את השאלה הבאה כי יש בה הרבה דברים ואל תתבייש כי זה דבר שכל מס ההכנסה דיברה עליו ולא רק בתל אביב. תשאל אותו אם גם אתה כלומר לידרמן הסוחר יזכה לאותה פריבילגיה מהמדינה כפי שהוא מר שילוני זכה. מר שילוני קיבל רישיון לסוכנות ביטוח וזה דבר שהמדינה מעניקה למי שהיא רוצה. הדבר הזה שווה הרבה כסף ומר שילוני דרש וגם קיבל והכל בהתאם לכל הנהלים והועדות שנדרשו לכך. הכל כשר והכל מסודר ועל השולחן. אתה יודע כמה שווה רישיון כזה? אז זה היה 250 אלף לירות! אתה יודע מה זה מאתיים וחמישים אלף לירות? חמש דירות ניתן היה לקנות בזה. תשאל אותו אם גם אתה תקבל דבר כזה ותראה מה הוא יגיב"
האמת שהייתי די מופתע אבל לא עשיתי עם המידע הזה שום דבר והבנתי שצריך לדעת להסתדר בכל מקום שאתה נמצא. את שילוני פגשתי ככה פה ושם אבל מעולם לא חשבתי באמת להזכיר לו זאת.
לפני כמה שנים די טובות ניפגשתי עם מר רפאל יהודאי מי שהיה המנכ"ל האחרון של החברה הממשלתית ומי שהובילה להפרטה. רפאל טיפוס שונה משילוני ולא כעת נדבר אודותיו למרות שגם הוא מהווה חלק מסיפורה של החברה הממשלתית למטבעות ולמדליות בע"מ. שוחחנו על מהות החיים וחלקם של הסוחרים בסיפור. מיהודאי הבנתי שהוא מבין את חיי הסוחרים הרבה יותר טוב מכל מנהל אחר שהכרתי. הוא גם אישר בפני את הסיפור של שילוני והיה מופתע שאני נחשפתי למידע הזה למרות שזה לא היה מידע חסוי.
לחיי החיים הטובים והסידורים הכשרים של אזרחי ישראל ופקידיה הבכירים.
תגיד זה חדש לך השחיתות שרצה כאן כל הזמן ?!
השבמחקמרישיון לסוכנות ביטוח ועד רישיון למכור נשק שפותח בצהל ועד רישיון להפיק מינרלים מים המלח או חופים שגורמים פרטיים השתלטו עליהם בכינרת...
(מי אמר מתווה הגז ולא קיבל ?)
צריך מלחמה כל הזמן של האזרחים.
מאז המחאה החברתית הגעתי לתובנה הבאה:
זה אני והדור שלנו שהיינו תמימים ונרדמנו בשמירה ונתנו לכל מיני מושחתים לחגוג עלינו.
אנחנו מטומטמים עם קבלות. אי אפשר לעדן את המסקנה הזאת בשום צורה.
אנחנו בלבד. אין מישהו אחר להאשים.
איפה שאין שמירה של האזרחים אז גם שומרי הסף הרישמיים מסתאבים ומצטרפים לחגיגת השחיתות: שוטרים, שופטים, ממונה על ההגבלים, דירקטוריונים וכל שומר סף אחר..
אני אישית מטומטם וכל הדור שלי גם.
הזנחנו את הפוליטיקה ולא רצינו לגעת בה. מן התפנקות כזאת.
איזה מטומטמים.
נראה לך ששילוני היה חי במנוחה בימים אלה אם היה חי ומקבל את ההטבה הזאת ? ממש לא.
היו מדליפים וקורעים לו את הצורה בפייסבוק . ויש סיכוי גבוה שגם היה מגיע לכלא.