זהו זה. סיפור האקדח שלי תם מבחינתי. ברוך השם החזרתי את האקדח שלי למשטרה. קוראים לזה הפקדה או אם תרצו ויתור. כן הכי טוב בלי אקדחים ובלי מלחמות. וכתתו אקדחיהם למטבעות. הבטיחו לי שגורטים אותו בתוך 18 חודש. מה זה בדיוק אומר?
לפני למעלה משלושים שנה פניתי למשרד הפנים וביקשתי רישיון לאקדוח. הם גם הסכימו בזמנו, כי אז נימוק של, חנות עם דברי ערך כמו זהב כסף ומטבעות הצליח לשכנע את המדינה. היום זה לא עובד וטוב שכך. חידוש הרישיון טעון גם הוא נימוק משכנע וכנראה שמגורים סמוך לקו הירוק או הסגול או סתם קרוב לגבול כלשהו, מצליחים לשכנע שהנשק שלך רצוי עד להודעה חדשה. מי יכול להסביר לי מה ניתן לעשות עם נשק? הגנה עצמית כבר אמרנו. לאיים על השכן המופרע? לא עובד טוב. מוטה גור בחר להתאבד על פני סבל של מחלה.
אני לא חושב שחשתי יותר בטחון עם אקדח שרוב הזמן שכן לו בכספת ומעולם לא הרגתי איש. למזלי גם לא הרגו אותי. כשהחזרתי את האקדח חשתי הקלה אדירה. באתי לתחנת המשטרה בדיזינגוף עם שקית מבד ועם אקדח צרפתי די קטן אבל די כבד ואפילו הקוטר ממש בסדר וזה 9 מ"מ קצר. אקדח יוניק צרפתי ואל תזלזלו בצרפתים בבקשה.
האקדח הזה עלה לי לא מעט כסף אבל מה לא עושים בשביל הבטחון. האמת שמעולם לא חשתי בטוח יותר עם אקדח כי מעולם לא הייתי שולף במערב הפרוע. מה דעתכם על סוחרי נשק למיניהם? מי יודע כמה נשק מוכרת מדינת ישראל בסך הכל? לדעתי איש אינו יודע את התשובה. הכרתי שני סוחרי תכשיטים שנפגעו במהלך עבודתם. לא חושב שהיה להם נשק. אמא שלנו תמיד אמרה וחזרה ואמרה שאם יקרה משהו אז לתת ולא להתחיל במשחקים כי משחק החיים שווה יותר. מקווה שלא נזדקק לזה.
במבט לאחור אני יודע לספר שהאקדח הזה ירה רק במטווחים מסודרים כמו הרצליה, כפר סבא ותל אביב ואין מצב שיריתי בו 500 כדורים. פעם אחת ניקיתי אותו באופן יסודי. בעצם זה לא אני זה רמי האן שאוהב נשקים ומכיר את הפרוק וההרכבה ומעולם לא נשאר לו חלק מיותר כמו בשעונים של אהוד ברק.
וידר תרמוסים רחוב העליה 34 פינת וולפסון בתל אביב
כלי בית, תרמוסים, שעונים וגם נשק חם ברחוב העליה פינת וולפסון
האקדח שלי נקנה ברחוב העליה בתל אביב. שלמה וידר ז"ל היה הבעלים של חנות ברחוב העליה 34 פינת וולפסון, שמכרה כל מיני דברים לבית ובעיקר תרמוסים. כן היתה תקופה שהיה סוחר נשק עם כובע מקורי כמו לכאלה באמריקה. היום החנות הזו ממשיכה למכור תרמוסים ואין יותר נשק ובני המשפחה שם ואפילו יש כמה כתבות נחמדות ברשת ואפילו בלוג של הבן.
כמעט ומעולם לא נשאתי עלי את האקדח, כי זו מטלה לא הכי נעימה ובעיקר בקיץ. כמעט תמיד בכניסה לקניון שואל אותי השומר "נשק?" ואני תמיד עונה "חשק". אני כמעט בטוח שיש קשר לשוני בלשני למילים נשק וחשק.
כשבאתי לתחנת המשטרה הבנתי שאני לא הראשון שעושה צעד כזה של הפקדת נשק. שני חברים שלי ואפילו מהנדסים עם תעודה קראו לזה הפקרה, אבל ברור מעמיק גילה שהם בעצמם עשו זאת לפני שנים מספר. בישראל יש הרבה נותני עצות ואפילו בחינם.
בכניסה לא ביקשו ממני לפרוק הנשק כי טענתי שכבר עשיתי זאת. ובכל זאת כשנכנסתי פנימה הקפידו שאעשה פריקה תקינה מחוץ למשרד במקום צדדי. מי יודע איפה פורקים נשק? שאלה לא פשוטה ותמיד יש הפתעה לגבי התשובה וככה גם אני נזכר במדריך הירי של חברת להב בתחנה המרכזית בתל אביב שתמיד נותן לך הרגשה שכל מה שאתה יודע הוא בעצם הפוך. האמת שזה כנראה נכון ומאד מעניין לשמוע את הגישות לגבי שמירה על נשק אישי. יש הגורסים שנשק אמור להיות במקום גלוי עם הסבר לסובבים כלומר לבני הבית שזהו כלי נשק מסוכן ויש לנקוט בכל האמצעים על מנת למנוע אסון. מודעות והכרה זה מצד אחד מול האופציה של החבאת הנשק במקום נסתר וכאילו איש לא יודע. יש הגורסים שהחבאה מובילה לאסון כי תמיד מישהו יגלה הנשק ויש סיכוי לאסון. מי מכיר את הסיפור של אריק שרון והבן שלו והפליטה האיומה.
השוטרת זהר סוויד רשמה לי קבלה על נשק מופקד עם כל הפרטים. היא לקחה גם את האקדח וגם את הכדורים שהבאתי ואפילו את הרישיון שפג תוקפו לפני שנה. היא גם הראתה לשוטרת זוטרה כיצד מתרחש צעד כזה של רישום. השוטרת הצעירה כל כך התלהבה מהנשק שלי שנראה כזה קטן וחמוד אבל יחד עם זאת כבד ואל תשכחו את הנושא של הקוטר. זה 9 מ"מ קצר כמעט כמו עוזי אבל טיפונת שונה. השוטרת המתלמדת מאד התלהבה ונראה לי שהיה צורך להרגיעה עם הסבר מוקפד שהמשטרה לא מערבבת נשקים וחייבים לשמור על הכללים הקשוחים.
מי יכול להסביר לי את הנושא של הסרטים הכחולים עם השוטרים והשוטרות? מה לגבי רופאים ואחיות? האם יש מקומות עבודה היוצרים גירויים נוספים?
שאלה אחרונה להיום בבקשה. אם לישראל יש גרעין אז בשביל מה כל הצבא והאקדוחים? תודה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה