הגברים בוכים ולא רק בלילה

אתמול הוא הגיע לחנוק המטבעות בלי שום התרעה למרות שבמייל הוא הבטיח שניפגש בקרוב. פעם אחרונה שראיתי אותו על אמת וחי, היה לדעתי לפני המון זמן ואולי זה היה בשנת 1977 אבל אולי אני טועה וזה קצת פחות. הוא נראה נהדר ובלי משקל עודף בגרוש, והשיחה הייתה מאד מיוחדת ושונה. מעט הקונים והמוכרים שמצאו להם זמן רק הפריעו לי לפחות, אבל הוא אולי נהנה לראות הצגה קטנה. אני רציתי שילכו כבר לדרכם, כי הבנתי שהוא לא ישאר הרבה מאד זמן. הוא חד כתער וקצר יותר מטלגרף ונדמה לי שהבנתי אותו נהדר. כל משפט שלו זה משהו ואפילו מילה זה המון כי גאונים נשארים גאונים לתמיד וככה הוא היה. ואז עוד לפני שהזכרתי במשהו רחוק את אימו המנוחה ראיתי ככה בזווית העין משהו כמו דימעה אבל חשבתי שזה כזה גרוי. בהמשך שהדימעה הפכה לכמה ובשתי העיניים הבנתי שהוא ממש מאותו זן שאותו הגדיר אסי דיין. "אנחנו האשכנזים מאד רגישים ובוכים נורא מהר - אסי דיין". אל תשאלו מי זה כי לא אגיד למרות שכולכם מכירים את אמא שלו.