אלון גל ושקיות החלב - הגירסה הקצרה

   2016  April 17 · 

אם מזכירים את השם של אלון גל אני נזכר בשקיות חלב. אפילו כשאמרו שאלון גל קנה דירות אצל ענבל אור והוא לא מודאג נזכרתי בשקיות חלב ולא בשום דבר אחר. אומרים שמי שינק עד גיל מאוחר מגלה ערנות גם לנושא החלב בכל התצורות וגם לציצים. מה היחס שלכם לחלב? אני בעד חלב ולא פחות בעד ציצי. כל מתנגדי החלב שיהיו בריאים ואני מתנגד לגזים. חלב עיזים זה בסדר וגם יקר ואני לא קובע כלום בנושא החלב בבית. מינה קובעת הכל כי יש לה כישורים עדיפים. תנו לנשים לנהל את החיים ותראו שהכל יהיה אור נפלא. איך ענבל אור מסתדרת במוטו הזה? אין לי מושג.
לחנוק אני קונה חלב עמיד בקרטון הכי קטן ממש כמו במדורודם וזה עולה שני שקלים ותשעים אגורות ויש לי המון הצעות לתנובה לגבי הקרטון וגזירת הצ'ופצ'יק שמשפיך את החלב שתמיד אבל תמיד משפריץ לצדדים בפעם הראשונה ובכלל אבל פה אלון גל לא נכנס לי ולכן נתמקד בשקיות החלב ואלון גל המאמן הכי מפורסם והכי בולט בהוויה של האימון האישי והקבוצתי ובכלל. 

חלב בקרטון 1 ליטר 2 יחידות רק ב-10.9 ש"ח מבצע

בכל פעם שאני רואה חלב בסופר אני נזכר באלון גל. גם בבית אני נזכר בו והכל בשל קרטוני החלב ולאחרונה אפילו בגלל אלה עם הצבע האדום ואני לא קובע. משהו בנושא החלב נשאר לי ממנו והכל בשל תוכניתו ברדיו בה שמעתי פעם אחת ועוד פעם את התגובה של אלון גל לנושא החלב.
מישהו ולא מישהי צילצל אליו והיה שם דו שיח שהחל בזה שמצבו של המטלפן לא משהו. לא זוכר במדויק וחבל שלא איתרתי השיחה בארכיון של 103 רדיו ללא הפסקה ואולי היא לא שם בכוונה. אם מישהו יאתר השיחה מלפני שנים אני מאד אהיה אסיר תודה. מי יודע איזה חלב מקבלים אסירים?
הבחור שעלה לשידור מסביר שהמצב הכלכלי שלהם על הפנים עם מינוס מפה ועד ליוטבתה ואין לו יכולת לצאת מזה והוא מבקש עזרה. בעיות כלכליות הורסות הרבה דברים ואפילו אהבה. התנהלות כלכלית זה מסוג שיעורי החובה ואני לא זוכר דבר כזה בבית הספר וככה גם לגבי שיעורי מין מעשיים. 

אלון גל מדבר אל הבחור ויש לו גישה מעוררת ודוחקת והוא מאיץ ואומר לבחור לגשת למקרר ולדווח לו כלומר לאלון גל בשידור חי מה יש להם במקרר. האמת נכנסתי ללחץ כמעט כמו הבחור שלא הבין מה הולך שם. הבחור קצת היסס אבל אלון גל הנחוש דוחף אותו במלל מלחיץ לפתוח המקרר ולדווח מה יש במקרר. הבחור עושה זאת ומתחיל לספר מה יש במקרר האישי שלו. אחרי מלל קצר אלון מפנה את תשומת ליבו לחלב. הבחור מציין שיש חלב. ברור שיש חלב אבל איזה חלב כלומר איך הוא ארוז? הבחור טוען שזה קרטון. ואז התחיל הסיפור של אלון גל ושקיות החלב.
אלון גל אמר לבחור שהם בזבזנים והחלב מעיד על זה. למי שיש מינוס לא קונה חלב בקרטון כי אם רק חלב בשקית כמו פעם ואז החל להיות חשבון בו אני לפחות הבנתי שמי שקונה חלב בקרטון מוציא המון כסף יותר בחשבון השנתי. משפחה עם כמה נפשות כנראה הרבה יותר. כמה זה הרבה יותר? נדמה לי שאני זוכר סכום דימיוני כי השיחה הזו עירערה לי את כל הבטחון שהיה לי והחישובים המתמטיים הורגים אותי אבל בחשבון של כסף אני יותר חזק מכחלון, ביבי, לפיד וגם תשובה קטן עלי. כמה חוסכת משפחה ממוצעת שקונה חלב בשקיות? 

בקיצור הבחור שעלה לשידור היה בשוק. האמת שגם אני. מאמן טוב יודע לערער לך חלק מהידע שצברת במשך עשרות שנים. ניסיתי לשאול אנשים מה הקטע עם השקיות והתחלתי לחשב עם פונקציות ומקדמי סיכונים. קדחת בצלחת. כל החישובים שלי הראו סכומים זניחים ובטח לא מה שאמר אלון גל. ניסיתי לסמס לתוכנית ולקבל מענה אבל אין תשובה. אני בטוח ששמעתי את סיפור שקיות החלב יותר מפעם אחת ואז הבנתי שתינוקות שותים חלב אבל מאמנים מאכילים לוקשים. איך הלוקשים שלכם ארוזים?

פתק נייר מפעם
סניף תנובה טוב בעד 1 אוקיה חלב 
י. כץ. רחוב פישל לוי, ירושלם.

כולנו צוללות

November 18   2016

והארץ רוגשת ומתחשבנת והכל בשל צוללות שלא צללו במי אפסיים. אולי קומבינה ואולי לא, ואולי זה מאד נחוץ ואולי סתם צעצועים יקרים עם גוזרי קופונים ואולי הכל כשר ומריח, כי הגרמנים אחלה אנשים ומאד מסודרים ואפילו השלמונים רשומים באיי הבתולה על שם קדשה יהודיה ואולי לא.

והארץ ותושביה לא רוגשים ולא מתחשבנים כשהילדים והנכדים של כולנו משרתים בצבא ומקבלים מדים ירוקים, כחולים ואפילו לבנים וגם שכר חובה כי חובה שההורים יוסיפו עליו, בעוד שכמה גימלאים (רק קבוצה מסוימת) מדושני עונג, סופרים מדי חודש פי ארבעים וחמישים וגם יותר מאותם חיילים וגם ממשפחותיהם. זה קורה רק מפני שהם וקודמיהם וקודמי קודמיהם, דאגו לכך ואין פה שמאל וימין והכל חוקי ומסודר לקץ הדורות. שם מצויות הרבה יותר צוללות.

צוללת מתוך קטלוג החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ

מדליה ממלכתית, התשס"ה 2005 עיצוב:ראובן נוטלס.

מדליה שלישית בסדרת 5 מדליות "גל אחד לפני כולם". 

החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ

סדרת 5 מדליות "גל אחד לפני כולם" המהוות הצדעה, הוקרה והנצחה. הסדרה הונפקה תוך שיתוף פעולה עם עמותת חיל הים ובהדרכתה המקצועית.

חיל הים הוקם בשנת 1948. ראשיתו באוניות המעפילים שעגנו בנמל חיפה וכונו "צי הצללים". הגרעין הראשוני של חיל הים היה מורכב מחברי הפלי"ם (הפלוגה הימית בפלמ"ח) משוחררי הצי הבריטי, חניכי האגודות הימיות, מתנדבים מחו"ל ואנשי צי הסוחר. לאורך השנים התעצם חיל הים והשתתף בפעילויות מבצעיות מגוונות ומורכבות שמטרתן הגנה על גבולותיה הימיים של מדינת ישראל.
המדליה השלישית מוקדשת לצוללת.
כלי שייט מלחמתי, תת מימי המיועד לתקוף בזמן מלחמה ולעסוק בפעולות מודיעין במצבי שיגרה.
חיל הים הישראלי מפעיל צוללות החל משנת 1959. זוג הצוללות הראשון מדגם S – אח"י "תנין" ואח"י "רהב" נרכש באנגליה ושירת בחיל הים עד 1967.
אח"י "תנין" השתתפה בפעולה נועזת במלחמת ששת הימים. דור הצוללות הבא נרכש גם הוא בבריטניה – 3 צוללות מדגם T – אח"י "לוויתן", אח"י "דקר" ואח"י "דולפין". אח"י "דקר" טבעה בדרכה ארצה ושרידיה נמצאו בלב ים לאחר 31 שנים.
בשנות ה- 70 ניבנה במספנות "וויקרס" בבריטניה, על פי תכנון גרמני, דור צוללות הגל.
צוללות אלה לקחו חלק פעיל בשמירה על הביטחון וזכו להצלחות מרשימות.
בשנת 1999 הצטרפו למערך שלוש צוללות חדישות, פרי אפיון ישראלי אשר יוצרו בגרמניה: אח"י "דולפין", אח"י "לוויתן" ואח"י "תקומה".
פני המדליה:
צוללת ומימינה מפת סכימתית של מדינת ישראל בציון ערי הנמל הראשיות: חיפה, אשדוד ואילת. בחלק העליון, לאורך ההיקף, הכיתוב "חיל הים IDF NAVY". בחלק התחתון, לאורך ההיקף,
הכיתוב "צוללת" ובאנגלית "SUBMARINE".

גב המדליה:

אוניה עתיקה, סמל לעבר הימי המפואר של ישראל ובחלק התחתון סמל חיל הים ולשמאלו סמל עמותת חיל הים. 

בחלק העליון, לאורך ההיקף, הפסוק "אנשי אניות יודעי הים" והמקור "מלכים א' ט". 

בחלק התחתון, לאורך ההיקף, הפסוק "SHIPMEN WHO KNOW THE SEA" והמקור "(Kings I)"

היקף:סמל המדינה, מימין "מדינת ישראל", 

משמאל "STATE OF ISRAEL", המתכת ומספר המדליה.

עיצוב: ראובן נוטלס.

מבלטים ומיטבעה: תדהר דגן.

מדליות ארד וכסף: בולגריה.

מדליית זהב: המדפיס הממשלתי, ישראל.

נקודת ציון

November 21  2016

לכולנו יש נקודות ציון בחיים. גם שמח וגם עצוב ואולי גם קצת אחרת כי כל אחד ונקודות הציון שלו. יום הולדת כל אחד זוכר ואם שכחתם את שלכם אז הלך עליכם.
היום לפני שנתיים היה נקודת ציון מבחינתי. גם יומהולדת רגיל וגם הקרנת בכורה של סרט שלא אשכח. זה היה ביום שישי בסינמטק והאולם היה מלא כלומר מפוצץ בכאלה שרצו לראות משהו מעברם ואולי עוד דברים. לא ידענו מה הולך לקרות שם וככה אולי הכי עדיף. 

דבורית שרגל יצאה למשימת חיים בעקבות גיבורי ילדותה האהובים. אווירה נהדרת וקיבוץ גדול של אנשים מכל הסוגים וציפיות לא ברורות. לא תמיד ניתן להעביר במלל תחושה אבל החומרים שמסתובבים לך בגוף עושים את העבודה ואפילו לכמה ימים. הסרט היה מדהים ואין כמו מסך גדול וקהל דרוך לפרץ רגשות. פרק סיום הסרט "איפה אלה קרי ולאן נעלמה נוריקו-סאן?" היה מפתיע וגרר אותי לדמעות אמת כי ראיתי שם בדימיוני את דודה פלה מאמריקה האחות של אמא שלנו. היו עוד רבים שדמעו ואחרים צחקו.
מאז הספיקה דבורית להביא גם את סיפורה של סיאה הילדה מאפריקה ובעתיד יקרה עוד משהו באותה טרילוגיה.
היום חוגגים שנתיים לאותה נקודת ציון וכולם מוזמנים ואל תגידו נגיד ולא ידענו. תודה דבורית ובהצלחה בהמשך.

חגיגות השנתיים לאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

יתקיימו ממש ביומולדת, 21.11, בהאקדמיה לאמנויות המופע ת"א, 

שזה רחוב בית אלפא 13 בעירנו. הוראות הגעה תכף. אבל זה ממש פשוט. יש חניה, יש נגישות למתקשים בתנועה.
ההתכנסות ב-19:30 בבר המקום כדי לשתות יין, לכרסם דבר מה ולפטפט איתי. או עם עצמכם. 

מותר להכניס כוסות לאולם!.
מחירים: 30 ש' לסרט אחד
50 ש' לשני הסרטים. 

כלומר, אחרי אאקוקל"ס אקרין גם את אפריקה - סיאה מהקילימנג'רו למיטיבי הלכת. 

אפשר להחליט במקום. לא חובה עכשיו.
אם תרצו שאשמור לכם מקומות/ כרטיסים, כתבו לי, התקשרו, ווטסאפו, מה שתרצו.
עדכנו חברים, אחים, דודים, הורים ומאהבים. הוסיפו "ות" בסוף כל מילה.

אל תתנו להם גפרורים

November 25  2016

הכותרת עלולה להטעות, כי כל כוונתי להיזכר במספר אירועים שקרו לי בעבר והקשורים לעניני אש ושריפות. ברוך השם וגם לוולקן שהכל עבר ללא פגיעות בנפש.
כשהייתי חייל ממש פשוט וזה קרה אחרי שנת 1977 התארחתי ואופסנתי למשך כמעט שנתיים באזור ביריה שליד צפת. הבסיס הצבאי עמד בסביבה גבוהה וזקופה וסוריה הייתה היעד הראשי. הרבה ירוק היה שם עם אויר נקי ואפילו פה ושם רעו פרות חינניות. פרחים בקנה ובנות בצריח זה בחיל אחר ולא אצלנו, למרות שהיו בנות ממש חמודות ואל תאמינו לשלטים שמגורי בנות מחוץ לתחום ולאביונה. 

בשעות הפנאי נהגתי לשוטט בסביבה ולהנות מהטבע. קבר אביי ורבא היה להיט וככה גם בית כנסת מרות שעדיין לא נחפר על ידי צבי אילן המנוח ויש לי הכבוד להכירו ולפני ואחרי החפירות וברור שמצאו שם מטמון מטבעות ואפילו מזהב. ארכיאולוגיה בלי שריפות זה כמו חתונה בלי תזמורת ומטבעות לא מפחדים מאש אבל לא חזקה מדי. בולים ושטרות לא הולך טוב. מי מכיר את סיפור השטר המנדטורי החצי שרוף?

מטמון בית הכנסת של מרות בגליל העליון

מתחת לרצפת המחסן בבית הכנסת במרות נחשפה קופה חצובה בקרקע ובה אוצר של 485 מטבעות. 

אוצר זה היה בעל ערך כספי עצום, והוא מעיד על מצבם הכלכלי הטוב של תושבי המקום 

ועל נכונותם הרבה לתרום לצורכי הציבור.

מוזיאון ישראל, ירושלים‎.‎

בסביבה הקרובה של הבסיס הצבאי יש מגדל תצפית של קרן קיימת בתוך מצודת ביריה. בקצה המגדל ישב איש נחמד ולא רזה. קראו לו שעיה ואני יודע שגר במושב ביריה. תמיד היה לו כובע ואוכל שהביא מהבית וגם תה חם. ככה אני זוכר את שעיה שתמיד דיבר איתי והיה חינני, חייכן וסימפטי ותמיד כיבד בשתיה ואוכל. אני זוכר את הדיבור בקשר מוטורולה ואת המשקפת בה תיצפת לעבר היער שמסביב וחיפש מוקדי עשן. ממנו למדתי על אותם שבילי אש וחשיבותם בשעת משבר. נדמה לי שהיה ממוצא לובי ופעם אחרי הרבה שנים מישהי הגיעה לחנוק לברר משהו ואחרי דיבורים קלים הבנתי שהיא נכדתו ואולי רק קרובת משפחה. 

מצודת ביריה מתוך אתר הקרן הקיימת לישראל

אני זוכר שבקיץ היו שרפות פה ושם אבל הארוע שנשאר לי בראש היה מקבוצת ילדים בצפת עצמה. ראיתי במו עיני איך נערים צעירים ואפילו בקורס קדם צבאי מדליקים מדרונות עם עשביה נמוכה וזה כאילו משחק. גפרור אחד ועוד אחד וכל הואדי בוער ומעושן. מכבי אש הגיעו מהר והבנתי שזו תירגולת קבועה של משחקי ילדים משועממים וכבאים באדום. 

אמא שלנו תמיד נהגה לומר שאם משחקים בגפרורים ואש אז בלילה עושים פיפי ואפילו במיטה.

דאר צפת 10 מיל ארץ ישראל 1948 בן עמי מכירות פומביות

אמנות ישראלית מנחם שמי צפת zefat 

עיצב מנחם קרופ 1972

התאחדות בולאי ישראל‎.‎

סוגיהרה היפני שלא הכרתי

November 9    2016 

ביקשתי מאריק דן שיתמצת לי בקטנה על חסיד אומות העולם סוגיהרה. 

את אריק דנינו, הכרתי בצבא ההגנה לישראל ואז לא ידענו שנינו שיום יבוא ואריק יתחבר ליפן ותרבותה. תודה אריק ונשיקות לאירן.

הי קובי,
שולח לך תקציר קצר על סוגיהרה אשר רובו ממקורות ברשת.
בנימה אישית הייתי אומר שהיה פשוט גיבור.... במלוא מובן המילה.
רק מי שמצוי בתרבות יפן יכול להבין את שבירת מבנה האישיות היפנית שבו ואת הקורבן והסיכון שבמעשיו. תרבות היררכית נוקשה (השפעות קונפוציוס) המקדשת את הסדר, משמעת והמבנה ההיררכי.
לדעתי במידה ויפן לא הייתה מובסת במלחמה, עלול היה סוגיהרה לשלם על מעשיו בעונש מוות.
אדם יוצא דופן באנושיותו ובדחף לסייע לחלש ולניזקק תוך סיכון חייו ומשפחתו.

"אין אנשים כאלה... ואם אכן ישנם הריהם נדירים במקומותינו"..

(אגב, סמפו...הוא השם בו ביקש להיקרא על ידי הפליטים היהודים שסייע להציל.
אופן קריאה קל יותר של שמו המקורי צ'יאונה)

אריק דן

צ'יאונה (סמפו) סוגיהרה Chiune (Sempo) Sugihara 
( 1.1.1900-31.7.1986)

דיפלומט יפני אשר שרת כסגן קונסול של האימפריה היפנית בעיר קובנה אשר בליטא במלחמת העולם השניה.
סייע לכ- 6000 יהודים להימלט מציפורני הנאצים, באמצעות מתן ויזות מעבר לטריטוריות יפן.
סוגיהרה סיכן את חייו וחיי משפחתו בהצילו פליטים יהודים מפולין, רוסיה וליטא.
ב 1985 הוכרז על ידי ממשלת ישראל כחסיד אומות העולם. היפני היחיד אשר זכה לכבוד זה.
יליד 1900 אשר יועד בצעירותו ללמוד רפואה, בחר ללמוד אנגלית באוניברסיטת ואסדה היוקרתית בטוקיו והצטרף לאירגון נוצרי בפטיסטי (עובדה אשר ייתכן כי השפיעה על מעשיו להצלת יהודים).
לאחר הצטרפותו למשרד החוץ היפני שרת בחארבין אשר בסין והתמנה אף לתפקיד סגן שר החוץ של מנצ'וריה אשר היתה בשליטת יפן. התפטר מתפקידו במחאה על דיכוי הסינים על ידי צבא הכיבוש היפני.
מ 1939 בהיותו סגן הקונסול של יפן בעיר קובנה, ולאחר שלא זכה למענה לבקשותיו ממשרד החוץ היפני למתן ויזות מעבר לפליטים יהודים, החליט על דעת עצמו ובניגוד להנחיות, להנפיק ויזות מעבר לכ- 6000 פליטים יהודים.
פליטים אלה הגיעו לחוף מבטחים דרך יפן וסין והשתקעו באוסטרליה, ארה"ב, קנדה, ניו זילנד ויפן.
סוגיהרה סיכן את נפשו ואת משפחתו תוך הפרת הוראות משרד החוץ היפני ותוך כפירה בתרבות השילטון ההיררכית היפנית הנוקשה. במעשיו נתן חופש וחיים לכ 40,000 ניצולים יהודים וצאצאיהם.
עם כיבוש קובנה שרת סוגיהרה בשגרירויות יפן בצ'כיה ורומניה, שם נלקח בשבי יחד עם בני משפחתו. הוא שוחרר ב 1946, אך סולק מיד אח"כ ממשרד החוץ היפני, ונאלץ לקיים משפחתו בדוחק מעבודות מזדמנות.
לאחר שנים סיפר סוגיהרה כי פעל מתוך תחושת אנושיות ורחמים לאלפי הפליטים, נשים גברים וטף אשר צבאו על דלתו בתחינה לדרך מילוט מידי הנאצים.
בערוב ימיו ולאחר שנים רבות בהן לא האמין כי מי מהניצולים זוכר ומעריך את מעשיו, זכה לאות הכבוד של חסיד אומות העולם ולאותות הוקרה רבים מאירגונים יהודיים ברחבי העולם.
בשנת 2000 זכה אף באות כבוד מממשלת יפן.

רחוב סמפו סוגיהרה תר"ס - תשמ"ו 1900- 1986

קונסול יפן בליטא בזמן מלחמת העולם השניה. 

הציל אלפי יהודים בהנפיקו אשרות יציאה. חסיד אומות העולם.

CHIUNE (SEMPO) SUGIHARA st

יפו ליד אלהמברה — ‏ב-‏‏‏קופת חולים מכבי בתל אביב יפו‏.‏

מדליה ממלכתית סוגיהרה

פני המדליה:

דמותו של צ'יאונה סוגיהארה. בחלק העליון, לאורך ההיקף, הכיתוב "CHIUNE SUGIHARA - JAPAN" וכן השם ביפנית. בחלק התחתון, לאורך ההיקף, הכיתוב "צ'יאונה סוגיהארה". 

היקף:

סמל המדינה, מימין "מדינת ישראל", משמאל "STATE OF ISRAEL", המתכת ומספר המדליה.

עיצוב- יגאל גבאי. מבלטים: תדהר דגן.

מדליה ממלכתית סוגיהרה

גב המדליה:

חתימתו של צ'יהונה סוגיהארה, בין שני חותמים קונסולריים רשמיים. מימין, לאורך ההיקף, הכיתוב "אשרה לחיים". משמאל, לאורך ההיקף, הכיתוב "VISAS FOR LIFE". בחלק התחתון, לאורך ההיקף, הכיתוב "KOVNO LITHUANIA 1940".

היקף: סמל המדינה, מימין "מדינת ישראל", משמאל "STATE OF ISRAEL", המתכת ומספר המדליה.
עיצוב- יגאל גבאי. מבלטים: תדהר דגן. צילם אלכס בקרמן

צ'יאונה סוגיהארה, קונסול כללי של יפן בקובנה שבליטא, היה הדיפלומט הזר האחרון שהתעקש להשאר בליטא ב-1940. הפליטים היהודים מפולין שהציפו את ליטא גילו דרך מילוט אחרונה - לאיים קורסאו וסורינאם, שהיו בשליטת הולנד, לא נדרשה אשרת כניסה רשמית. 

כדי להגיע אליהם, נדרשה אשרת מעבר יפנית.

סוגיהארה פנה לטוקיו שלוש פעמים וביקש אישור לנפק אשרות ובכל פעם נענה בשלילה. המסורת הסמוראית לפיה התחנך, ואופיו הליברלי ואוהב האדם, גרמו לו להמרות את פי ממשלתו, לסכן את חייו, עתידו ועתיד משפחתו ולפעול לפי צו מצפונו. במשך 29 ימים ישב הוא ואישתו יוקיקו שעות על גבי שעות והנפיקו אשרות מעבר עד אפיסת כוחות. בכל יום העניקו חיים למאות יהודים והמשיכו בכך עד לרגע האחרון בו נאלצו לעזוב את ליטא. מחלון הרכבת עוד הספיק סוגיהרה למסור את החותמת הגואלת לידיו של פליט יהודי. על מעשיו שילם באובדן הקריירה הדיפלומטית שהיתה יקרה לליבו. למעלה מ-40,000 יהודים חבים את חייהם לבני הזוג סוגיהארה. ב-1985 הוכרז צ'ואנה סוגיהרה על-ידי יד ושם כחסיד אומות עולם.

מעטפת היום הראשון של השירות הבולאי דיפלומטים חסידי אומות העולם. סוגיהרה שני מימין

תערוכת העשור של חיים סבתו

November 12  2016 · 

"יום אחד שב אבא מעבודתו, סלים גדושים משוק מחנה יהודה בידיו, ראש תרנגולת שמוט לו ואגודות אגודות שומים ובצלים מבצבצות מאחד מהם, ותכף לכניסתו הכריז בקול חג: בשבוע הבא אנחנו הולכים לבניני האומה לתערוכת העשור של מדינת ישראל. רכשתי כרטיסים בהנחה מוועד העובדים של הדואר, כך אמר אבא, פתח מעטפות כחולות גדולות שמנורה וענפי זית מוטבעים בהן, והוציא מהן לאט ובזהירות כרטיסים לבנים מעוטרים בשני פסים כחולים, וציור של מנורה במסגרת של זהב. אבא הראה לנו בגאווה שבאותיות סת"ם מסולסלות כתוב: מדינת ישראל, תערוכת העשור, בניני האומה, ירושלים. 
תמהתי: כרטיסים? תערוכה? מה פתאום? מיום שעלינו לארץ ישראל לא הלכנו לא לתערוכות ולא להופעות, למי היה ממון ולמי היה פנאי? חייבים ללכת לתערוכה הזאת! אמר אבא ופניו מאירות, זו תערוכת העשור למדינה שלנו, מדינת ישראל." 
מתוך ספרו של חיים סבתו בשפריר חביון פרק שביעי עמוד 69

עשור עצמאות ישראל יום זכרון ללוחמי הקוממיות 1948-1958
יום הופעת הבול 21.4.1958 חתימה ידנית של דוד בן-גוריון באנגלית
פריט במכירה פומבית של בולי תל אביב D.Ben-gurion
בן גוריון חותם באנגלית והשנה 1958 עשור לעצמאות ישראל
בולי תל-אביב (י.צחור) בע"מ מכירה של בולים, יודאיקה, חתימות אישים, גלויות שטרות ועוד

מדליה עשור לחרות ישראל תשי"ח 
צילום אליעזר מורב

קטלוג מדליונים ומטבעות. הקטלוג הראשון קיץ תשי"ט

מעטפת היום הראשון של תערוכת העשור 1958 יום הופעת הבול 2.7.58 י"ד תמוז תשי"ח 

עיצוב מקסים וגבריאל שמיר
מתוך קטלוג התאחדות בולאי ישראל

מטבע שלא הונפק
250 פרוטות 1958 תשי"ח שנת עשר למדינת ישראל

מי פנוי בקסטל? או מוניות לא מה שחשבתם

‎November 16   2016 · 

בשיחה טלפונית קבענו בשעה 6 כלומר 18:00 בחנוק. הוא רוצה למכור אבל קודם לברר כמה כסף יש לו מכל המטבעות והמדליות שאסף במשך השנים. אמרתי לו את שאני נוהג להגיד לאחרים. "אצלי בחנות אתה מקבל במקום שווי של הפריטים להיום. זה לא עולה כסף אך שווה זהב כמאמר המשפט מפעם ולהגיע הביתה אליך אני גובה כסף ולכן עדיף שאתה תגיע עם האמבטיה קומפלט כולל הפס כסף". הוא מיד הבין אותי והוסיף שיש לו הרבה מאד דברים וזה כמה ארגזים ואלבומים והכל מסודר. אמרתי "לא נורא ההובלה עליך והשמאות עלי. כמה יותר ככה יותר כסף ". אם לא הבנתם אז הבחור רוצה לקבל הערכה כספית מבלי להוציא כסף ואני מוכן לסידור שכזה כי ככה אני מבין שזה עוזר לכולנו וכנראה שגם לי. קשה להוציא אותי מהחנוק בעבור שתיה ועוגיה ואולי גם סכום זניח לכיסוי הדלק. ביקורי בית עולים כסף ואני לא נערת ליווי. מי יודע מה התעריף הממוצע?

בשעה חמש מופיע גבר ממש בסדר ואפילו בגילי בערך. "הקדמתי בשעה ואני מברר לפני שאחנה אם זה בסדר?" עניתי "יופי ואפילו מצויין. ברוכים המקדימים".
עוברות כמה דקות ומגיעים שנים. בחורונצ'יק צעיר יחד עם הגבר שזה אביו ויחדיו נושאים עגלה עם כמה ארגזי ארכיב חומים ובתוכם האוצר. פורקים הכל ומתחילים בעבודה.
האבא אומר לי שהוא הקדים כי לא רצה שנגיע לחצות. הרגעתי אותו ואמרתי לו שאם זה תלוי בי אז חצי שעה והוא יודע את השורה התחתונה. הוצאנו ארגז ארגז ועשיתי חשבון מכולת והחזרנו הדברים למקומם לפי הפס כסף ומכיוון שהכל היה מסודר פיקסלה בוחטה אז אחרי רבע שעה אמרתי לו את השורה התחתונה. הבחור היה כאילו מופתע אבל לא בשוק. סכום מכובד כי היה שם זהב אבל הרבה פחות ממיליון דולר וגם לא מיליון שקל וגם לא רבע מזה ואל תתחילו בניחושים כי חבל על הזמן ורק כעת הכל מתחיל הסיפור האמיתי מבחינתי. 

ידעתי שהיום לא תתקיים עיסקה כי האיש לא מוכן לזה נפשית ובכלל. שמעתי גם במהלך הבדיקה שלי, כמה שיחות רקע שניהל בפלאפון והבנתי שהוא בעיסקי נסיעות. לא ידעתי בדיוק מה ולכן שאלתי אותו למעשיו כלומר מה עבודתו. האיש סיפר שהוא עובד בהסעות כלומר מונית אבל לא רגילה כי אם משהו יותר גדול מהרגיל כולל מישלוחים. הבנתי בערך וגיליתי עניין כי כשנולדתי אבא שלי היה נהג מונית. הבחור החל מדבר ומספר על עבודה עם מוסד די גדול ופרנסה קבועה ובטוחה, אבל בתקופה האחרונה משהו כבר ממש לא מתפקד והעסק לא עסק. הוא מספר לי שהיום מוניות זה ביזנס שונה ויש שינויים ורק מי שבתוך הענף מכיר זאת. יש כבר כמה גופים המחזיקים מאות מספרים ומוניות ומעסיקים נהגים שכירים אבל לא בדיוק. יש מישהו שפעם היה עורך דין עם עוד שני שותפים שיש להם 400 מספרים ומוניות מרצדס. כן רק מרצדס ואפילו מוסך משלהם וגם סוכנות ביטוח משלהם. הם לא הכי גדולים בשוק ויש כנראה שני גופים יותר גדולים. את המספר והמונית הם משכירים כולל הכל בסכום של 7000 ש"ח. דלק על הנהג ואולי גם ברקסים כי לך תדע איך הם נוהגים. כעת הנהגים עובדים לפרנסתם והם צריכים להחזיר כל יום 250 ש"ח והשאר שלהם. ככה הם מורידים מחירים ונסיעה של 400 ש"ח יורדת לפעמיים לחצי והעסק משתנה מול העיניים ולך תדע לאיפה זה הולך. 

הוא מספר לי על עיסקי המוניות ואני כבר מחשב כמה כסף זה 400 מספרים ירוקים של מוניות וכמה זה 400 מרצדסים ואפילו באשראי. המספרים רצים ומתבלבלים לי בראש והרבה יותר קל לי לעשות חשבון בירוקים כי שם זה רק רבע אבל מספר בניו יורק עולה מיליון ירוקים ואולי אני לא מדייק. ואז כשכל הראש שלי סלט של שקלים ודולרים אני מבין שאולי הגבר עם האוסף חושב למכור את המטבעות ולקנות מספר ולהתחיל להיות אספן של מוניות. שווי המטבעות שלו ממש דומה למחיר של מספר של מונית.

טוב לנהוג בעד ארצנו
מוניות טרומפלדור פינת בן יהודה

KaDeWe

דורון ארזי מסביר על ההיסטוריה של בית הכלבו הנהדר KaDeWe בברלין וגם על ההווה. 
דורון ארזי הוא היסטוריון צבאי ועיתונאי, מחבר הביוגרפיה "יצחק רבין ‒ גיבור מלחמה ושלום"

רשם ומסביר דורון ארזי

November 22, 2015  · 

ובכן, בית-הכלבו KaDeWe  בברלין ביטל את החלטתו להוציא מן המלאי מוצרים שמקורם מעבר לקו הירוק - בעיקר יינות מן הגולן - והוא החזיר אותם למדפי המכירה והתנצל.
ראש-הממשלה נתניהו ניצל את הרגישות הגרמנית (המוצדקת לגמרי) לכל צורה של "חרם נגד יהודים" כדי ליצור תנועה נגדית שתבטל את ההחלטה ואף תאיים בחרם נגדי של יהודים בברלין על חנות הכלבו הגדולה.
ההחלטה עצמה בעייתית, גם בשביל מי שמתנגד בחריפות (כמוני) לטירוף ההתנחלויות בשטחים הפלסטיניים: היא משקפת פטישיזם אירופי-משפטני אופייני של הקו הירוק, המקדש את גבולות ה-4 ביוני 1967 של מדינת ישראל, ואינו מכיר בהבדל בין הגולן (שעליו הוחל רשמית החוק הישראלי ושאין בו בעייה דמוגרפית של אוכלוסיית רוב כבושה) לבין יהודה ושומרון, שמדינת ישראל עצמה אינה מכירה בהם כחלק ממנה, מעולם לא העזה לספחם אליה והיא שותלת בהם איי התנחלות יהודיים-משיחיים בים של אוכלוסיה פלסטינית כבושה ועויינת. מכל מקום, גם אם ההחלטה כרגע התהפכה, היא בוודאי סנונית ראשונה של עוד החלטות דומות רבות, גם במדינות אירופיות אחרות שאינן רגישות כגרמניה לנושא "חרם על יהודים".

מה שמעניין הוא האיזכור של נתניהו בהצהרתו בממשלה - דיוני הממשלה הפכו מזמן לכעין מסיבת-עיתונאים חד-צדדית - לכך שהכלבו היה פעם בבעלות יהודית ואז נגזל על ידי הנאצים.
זה נכון, אבל מה הקשר לנושא? כהרגלו בקודש משרבב נתניהו את הנאצים והשואה לכל דבר כדי ליצור ענן של רגש-אשמה וחשד באנטישמיות סביב כל צעד פוליטי שאינו נוח לו. אפשר היה לחשוב ש-KaDeWe עד היום חייב לקבל החלטות עסקיות משיקולים "יהודיים" בגלל שמייסדיו לפני יותר מ-100 שנה היו יהודים או שהוא בכלל נמצא בבעלותם של אותם נאצים שהחרימו אותו ולכן ההחלטה היא צעד אנטישמי, כביכול המשך של גזל הרכוש היהודי.

Ka De We BERLIN

לאמיתו של דבר נסגר סיפור הקשר היהודי של KaDeWe כבר בשנת 1949, לפני 66 שנים, ומאז אין לו מקום בהחלטותיה של הפירמה, לטוב ולרע.
"בית המסחר של המערב" אכן נוסד בברלין על ידי סוחר יהודי-גרמני גאוני, הרמן טיץ בראשית המאה ה-20 והפך לגרעין של רשת בתי-כלבו מצליחה בגרמניה. את טיץ ירשו בנו, אוסקר, ואחריו שלושת נכדיו , ילדיו של אוסקר. בשנת 1933 אכן היו האחים טיץ קורבן לאחד מסיפורי ה"אריזציה" הנבזיים והמכוערים ביותר באותו עידן נבזי ומכוער: הבנקים הגרמניים הגדולים, דויטשה בנק ו"דרדזנר בנק" שהיו מעורבים בחברה החליטו, בהסכמה עם השלטון הנאצי (בעיקר גרינג) להיפטר מן הבעלים היהודיים. כיוון שעדיין היה שלטון החוק בגרמניה הם עשו זאת על ידי סגירת ברזי האשראי, והם הכריחו את האחים טיץ למסור את ניהול העסק לאחד מעובדיהם, ראש מחלקת המכירות גיאורג קארג (בתמונה למטה משמאל).

ראש מחלקת המכירות גיאורג קארג 

 קארג, שהתחיל לעבוד בחברת הרמן טיץ כמוכר 30 שנה לפני כן ועשה בה קאריירה מסחררת, זיהה את הסיכוי שלו ושיתף פעולה עם הבנקים והממשלה הנאצית בדחיקת האחים טיץ החוצה, עד שהם אולצו למכור לו את העסק תמורת 1.5 מיליון מארקים של אז - לעומת שווי של 21 מיליון מארקים. לפחות הם הצליחו להגר לארה"ב ולהישאר בחיים. כדי להיפטר מן השם היהודי טיץ המשיך קארג להפעיל את הרשת תחת המותג "הרטי" (ראשי התיבות של "הרמן טיץ") והפך אותה לעסק ענק ומצליח.

מייד אחרי המלחמה חזרו האחים טיץ ותבעו את החזרת חלקם בעסק. קארג ניסה להתחמק, והוסיף חטא על פשעיו בזמן הרייך השלישי כשניסה לטעון כי כל עניין ההשתלטות כלל לא היה בגדר "אריזציה" אלא פשוט מהלך עסקי רגיל, תוכנית הבראה של עסק כושל, והוא -הוא בעצם זה שהציל את החברה.
דווקא כאן, באופן נדיר יחסית לתקופה ההיא, ניצח הצדק: שלטונות הכיבוש האמריקאיים סירבו לקבל את טיעוניו והוא עמד להפסיד בהליך התביעה שהתנהל בפניהם. בשלב זה הוא נכנע והגיע להסדר עם האחים טיץ: הם קיבלו ממנו כפיצוי את שלוש החנויות הגדולות והעשירות ביותר של הרשת (במינכן, בקארלסרוהה ובשטוטגארט) אך השאירו אותן בניהול הרשת תמורת דמי-חכירה גבוהים. זה היה בשנת 1949, והאחים טיץ ממילא לא רצו לחיות יותר בגרמניה וחזרו לארה"ב. לפחות הם זכו בפיצוי נאות - בהערכתם שלהם - על אובדן העסק.בהשוואה למקרים רבים של מאבק על רכוש שעבר "אריזציה", נראה שכאן דווקא היה הסדר היכול להיחשב הוגן וסוף טוב.

שלט מתכת בפתח בית הכלבו בברלין
Ka De We BERLIN

מנקודה זו ואילך נסגר כל הסיפור היהודי של הרטי והיא הפכה לפירמה גרמנית רגילה. קארג העביר אותה לבנו ויורשו, האנס-גיאורג קארג (בתמונה למטה מימין). בשנות ה-70 החל כל ענף בתי-הכלבו להיכנס למשבר, ובשנת 1993 איבדה משפחת קארג את השליטה ברשת ומכרה אותה. הרשת עברה תהפוכות רבות, נסגרה ונפתחה מחדש, וחנות-הדגל שלה, KaDeWe, באחד השלבים הופרדה ממנה, החליפה לא פחות משבע בעלויות וכיום (מאז יוני 2015) היא נמצאת בבעלותו של קונצרן תאילנדי, Central Group , שמרכזו בבאנגקוק.

כך ש ה י ו ם בוודאי שכבר מזמן אין ל- KaDeWe  כל קשר לסיפור הגזל על ידי הנאצים, וכל האיזכור על ידי נתניהו אינו אלא הסחת-דעת דמאגוגית טיפוסית.

חתונה במושב

 June 3 ·    2016

תמיד ידעתי מה זה מושב מנקודת מבט של עירוני והכל בשל משפחת גרינר ממושב חרות שהם ממש משפחה שלנו מהצד של אמא. אם אתם רוצים הסבר טלגרפי אז חיה ברקוביץ' הייתה דודה של אמא שלנו ואפילו אחות של סבתא שלנו שנספתה בשואה. חיה נולדה בסקרז'יסקו שבפולין והתחתנה עם יצחק גרינר וביחד עלו ארצה בשנת 1932 והתיישבו ברעננה. בהמשך יגיעו למושב חרות שבגוש תל מונד וזו המשפחה שלנו במושב. לחיה ויצחק גרינר ובהמשך גורן, נולדו שני בנים עמיחי ואליעזר. אנחנו קראנו להם עמי ואלי.

שרה ועמיחי גורן נישאים. אני על הברכים של עמיחי. 

ליד עמיחי שכולם קראו לו עמי יושבת אמא שלו חיה שהייתה הדודה של אמא שלנו. 
"התאריך 29.6.1965. המקום חרות איפה שהיום מגרש הכדורסל, היו 1200 אורחים מחרות וממשמרת"

אלונה גורן פרידריך הבת הקטנה של עמי ושרה מוסיפה:
"אבא היה מספר שאחרי הפגישה הראשונה עם אמא הוא הגיע בלילה לחבר שלו אריק עם בקבוק יין והודיע לו שהכיר את אשתו... את ההכנות לחתונה ההורים של אבא עשו, המושב כמו תמיד היה פעיל באירוע. אבא שכר בימאי מתל אביב ונסע לקחת אותו למושב ולהחזירו. ילדי המושב רקדו וגם המבוגרים. החברים של אבא רקדו, והיה שמח. הייתה מסורת להעביר מזוג לזוג גביע- כל זוג שהתחתן קיבל מהזוג שהתחתן לפניו וכך עבר לו הגביע עד היום שבו הפסיקו להזמין את כל המושב וכל עניין החתונות הפך לאישיו שהוא היום. זהו. היה גם שיר שדוד אלי (אליעזר האח הצעיר של עמיחי) כתב והמושב הציג. אמא שלי שרה ומשפחתה עלו באניה אקסודוס לארץ, סבא היה ספר שהסתובב תמיד עם התיק והמספריים ולכן אף פעם לא היתה לא בעיה להסתדר. הפגישה הראשונה של אבא ואמא התקיימה בביתם בחולון ואנחנו חוזרים להתחלה..."

מושב זה מושג ואל תערבבו זאת עם מושב ליצים או תחום המושב. להיות מושבניק זה דבר מאד מחייב ואני מקווה שלא תכנסו להתחייבויות לא בריאות. 

אבא שלנו נולד במושבה חקלאית בווהלין ונדמה לי שיש סיכוי לא רע שבזמנים סבירים ורגילים היה בוחר בחיים של אדמה וחקלאות יחד עם מסחר, ממש בדומה למשפחתו וגם היום זה המקובל בארצנו ובתוספת צימריים. האם ניתן לומר שרוב המושבניקים חושבים יותר ימין משמאל? לדעתי כן ואולי החיבור לאדמה יוצר את הקשר הבלתי מתפשר וזו התרשמות אישית ואם יש לכם נתונים שונים אז בבקשה.

הדוד שלי מאמריקה וחברת IBM

June 12   2016· 

לדוד שלי מאמריקה היה מספר על היד ואפילו עם האות B ואין לזה שום קשר לשם משפחתו ברי שזה ראשי תיבות של בן רבי ישראל. ככה לפחות סיפרו לנו בבית התפוצות והאות B זה קיצור לבירקנאו הצמודה לאושוויץ.
המספר של דוד ראובן היה B1241 ומצאתי זאת בפתק שכתב במיוחד עבורי אחרי שלחצתי עליו לספר במשהו על חייו וכיצד הכיר את דודה פלה ובכלל. דוד רובין כתב באנגלית ורמי האן תירגם ומזל שהפתק לא הלך לאיבוד כי המספר על היד כבר לא היה במצב טוב ואמא שלנו ביקשה שאצלם אבל התוצאות לא משהו. מעולם לא חשבתי שחברת IBM הייתה קשורה לנושא הזה של מיספור אנשים אבל מתברר שהיה קשר ועוד איך ומסקרן אותי אם הדוד שלי ידע על כך בחייו. אומרים לי שהמון חברות כלכליות היו מחוברות בדרך כלשהי למשטר הנאצי וזה כולל גופי ענק הקיימים גם היום וכסף כנראה מסדר הכל ואת הליגיטמציה מסדרים. מה אנחנו יודעים על פועלי כפיה שסופקו למפעלים אמריקאים בגרמניה עצמה בזמן השואה?

הקטע עם IBM הזכיר לי סיפור שרובין סיפר לי באחד מביקוריו בארץ כאשר בא ליום השנה של פלה אשתו שנטמנה בקריית שאול. דיברנו על הא ודא ובעיקר על דא וכסף מחבר אנשים ובכל השפות. רובין שעבד כפועל בבית חרושת לייצור מכונות תפירה תעשיתיות נהג לחסוך כמקובל והשקיע במניות בטוחות. מעולם לא נכנס להרפתקאה. יום אחד כשרצה לקנות מניות הציע לו יועץ ההשקעות לנסות חברה קטנה ודי חדשה בתחום המחשבים. בדרך כלל הוא קנה IBM כי זו אחלה חברה ואחד מהסמלים של אמריקה העשירה, הנבונה והעשירה. הפקיד בבנק לאומי שבניו יורק הציע לו משהו קצת שונה וחדש לאותם ימים. חברה מתחילה וחדשה בשם מיקרוסופט וכנראה שרק מעטים שמעו עליה. הדוד שלי הסכים וקנה בסכום של אלף דולר שגם אז זה לא היה בשמים. יום אחד ואחרי מספר שנים מכר את המניות ברווח יפה ואפילו פי עשרה. כעבור מספר שנים נוספות זה היה כבר שווה מאה אלף ירוק. כשסיפר לי הסיפור הזה, המחיר היה כנראה עם 6 אפסים.

דודה פלה מאמריקה

MARCH 13, 2016

דודה פלה מאמריקה נולדה בפולניה

פלה הייתה האחות הבכורה במשפחה של אמא שלנו. 4 בנות זה סרט אמיתי. יש אמירה ביידיש שארבע בנות זה לא מצחיק. אגב המשפט הזה הולך טוב לגבי כל דבר. קראו לה פלה וגם פסיה זה בסדר אבל תמיד אמרו פלה עם פ דגושה ולא רפה. לבת שלנו גילי קוראים גם פלה וזה כתוב בתעודת הזהות גילי-פלה. תמיד זה מעורר תגובה כלשהי ולדעתי זה בסדר וניתן להתרגל לשמות חריגים. גם גילי זה בסדר אבל גילי פלה זה ממש שוס מנצח. 

אני מכיר כאלה שלא הכירו את דודה פלה ומעולם גם לא דיברו איתה ובכל זאת יעירו ויגידו פלה עם פ רפה כאילו זה f ולא p ויתקנו לשמות שהם הכירו במשפחה שלהם ונדמה להם שככה צריך להגיד. ברור שאצלם זה תמיד יותר נכון ויותר חוקי וברור שהם צודקים וגם שכהנא צדק. אם כהנא צדק אז למה רצחו אותו? מה לגבי רבין?

פלה בצד שמאל עם עוד הרבה דודים באמריקה

פלה פסיה לבית הלפרן מסקרז‘יסקו קאמיננה ובהמשך פלה ברי כי נישאה לראובן ברי בארצות הברית. ברי זה שם יהודי המציין ראשי תיבות של בן רבנו ישראל ואני יודע שיש עוד אפשרויות אבל ככה אמרו לנו בבית התפוצות. פלה ורובין הכירו באיטליה במחנות העקורים. פעם שמעתי את הסיפור עם מיטת הברזל וזה ממש קטע חמוד לסרט אבל קודם שיגיע מפיק ואחר כך נראה. רובין ברי גדל בפלוצק ועבר את המלחמה באוושויץ בירקנאו ונשאר בודד. באיטליה פגש את המשפחה שלנו וראה את אימי ואחותה התאומה נישאות בבית הכנסת ברומא. רובין בחר להמשיך לאמריקה והיה לו הסבר ממש טוב כמו לעוד הרבה יהודים ששרדו את השואה. פלה בחרה בישראל ובהמשך תגבר האהבה והיא נסעה אליו וככה דודה פלה היא הדודה שלנו באמריקה וכמובן שביחד עם דוד ראובן. הדודים מאמריקה זה מושג מאד מוחשי ולמי שלא היה לא יבין זאת לעולם. בלי אמריקה אין דולרים בעולם ופוטין יכול לעשות התעמלות וקרב מגע עם דובים בקרקס רחוב ולא ישלמו לו יותר ממאה ירוק לחודש. מי יודע כמה דולרים ירוקים יש ברוסיה?

דודה פלה בקפריסין

את סיפורה המלא של פלה כנראה שלא אוכל להשלים בדיוק אבל אנסה במשהו. שום סיפור אינו מושלם לעולם, אפילו לא הסיפור שלך עצמך. לא תמיד זה בכלל מעניין ואפילו לא את בעלי הסיפור עצמו. אני מוצא עצמי מופתע בכל פעם שמתברר לי משהו שולי וקטן שאותו לא ידעתי או משהו שידעתי והוא פשוט לא נכון. רוצים דוגמא אז בבקשה . חשבתי שדודה פלה הייתה עם הורי בקפריסין במחנות עד הסוף. במילים אחרות שהם כולם עלו ארצה והגיעו לבית ביפו ומתברר שלא ככה. פלה הגיעה בגפה שנה קודם ועם עליית הנוער ואמא שלנו אפילו ציינה זאת בפרק הקצר שכתבה על חייה. מה עשתה פלה בארץ באותה תקופה? אני יודע שהייתה באולפן כי תמיד נהגה לחזור ולהגיד את המשפט המנצח אותו הפנימה בלימודיה באותו אולפן "אוזן אחת קולטת והשניה פולטת". היו לה עוד משפטים אבל הספקתי לשכוח כי הביקור שלהם בישראל היה כשהייתי ממש קטן.

דודה פלה בישראל 1952 לערך עם אחותי דבורה והבן דוד יחיאל

פלה האחות הגדולה שהייתה לאמא במלחמה

פלה נולדה בשנת 1921 ואחריה נולדו התאומות גניה ורניה וגם גיטקה. אמא סיפרה שהייתה תלמידה מוכשרת וחרוצה. במחנה העבודה בזמן המלחמה שמרה פלה על התאומות הקטנות ודאגה לבריאותן ולמראה שלהן. תמיד סיפרו שבזכותה נשארו בחיים כי כשחלו דאגה להסתיר זאת ולאפר אותן ולהסתיר את מראה הפנים החיוורות. וככה כתבה אמא שלנו גניה ”פלה ,אחותנו הבכורה הייתה לנו, לשתי האחיות התאומות הצעירות ממנה בהרבה, כאמא. היא טיפלה בנו במסירות כאשר חלינו בטיפוס. כל בוקר בשעה 5:30 היה עלינו להתייצב למסדר ולעמוד בשורות ישרות. העלמנו את מחלת הטיפוס שתקפה אותנו כדי לא להישלח להשמדה. פלה הייתה משפרת את מראה פנינו ואת צבעם במישחה שהשיגה. פלה גם התייצבה במקומנו בתור למרק וללחם. אין ספק שהודות למסירותה ללא גבול לשתי אחיותיה ניצלו חיינו. בשנת 1944 נשלחנו למחנה עבודה בצ'נסטוחוב. גם שם עבדנו בנורמות קצובות. חשבנו שנישאר שם לנצח. ואז, יום אחד ובפתאומיות, נכנסו המפקדים הגרמנים ופקדו עלינו לצאת לדרך בכיוון בלתי ידוע. אמרו שהרוסים באים ועלינו להסתלק מהמקום יחד עם הגרמנים. אחותנו פלה סירבה ללכת. היא הודיעה לנו בפסקנות: אנחנו נשארים במקום ולא זזים. וכך עשינו. ואכן ב- 1.16.1945 הגיעו הרוסים ופתחו את השער של מחנה האסאג בצ'נסטוחוב. פרצנו בבכי של שמחה. היינו חופשיות. וכפי שיצאנו מהמחנה באפיסת כוחות, נסענו לסקארז'יסקו עיר הולדתנו. רצינו לראות את הבית. ”

פלה ורובין על הדשא הירוק באמריקה

מה בין הרבי וסנטה קלאוס?

דודה פלה ודוד ראובן מאמריקה תמיד שלחו כסף ועזרה למרות שממש לא היו עשירים. איז‘ו הטייס הסביר לי פעם מה ההבדל בין הרבי לבין סנטה קלאוס. הרבי נוהג לקבל מתנות וסנטה קלאוס נוהג לתת מתנות. אז הדודים שלנו היו הרבה סנטה קלאוס. ילדים לא היו לדודים שלנו למרות שפלה הייתה בהריון יותר מפעם אחת. התברר גם שהיה לה מום מולד בלב. תמיד החזיקה מטפחת צחורה לניגוב זיעה בקטנה. הם גרו בברונקס ופעם אחת ויחידה ביקרתי שם עם המשפחה וזה היה בשנת 1974 וראיתי טיפונת מאמריקה ונגיעות מארצות הברית . הדודים שלנו גרו באותו מקום הרבה שנים. הייתה להם מכונית ביואיק שכמעט ולא נסעה והייתה נראית חדשה גם אחרי 30 שנה. 

בשנת 1985 אושפזה דודה פלה בבית חולים בניו יורק אחרי שנפלה. שם בבית החולים עצמו נדבקה בוירוס הליגיונרים. אימי ואחותה התאומה היו לידה כשנפרדה מהעולם. דודה פלה הובאה למנוחות בקריית שאול ואנחנו נוהגים לבקרה וגם להשקות את העציצים. אני תמיד מקווה שגם מהעולם הבא היא תשלח לנו עוד מהדברים הטובים של פעם. דודים מאמריקה יודעים לעשות זאת.

חתונה ברומא דודה פלה בין שתי התאומות