דורון ארזי מסביר על ההיסטוריה של בית הכלבו הנהדר KaDeWe בברלין וגם על ההווה.
דורון ארזי הוא היסטוריון צבאי ועיתונאי, מחבר הביוגרפיה "יצחק רבין ‒ גיבור מלחמה ושלום"
רשם ומסביר דורון ארזי
ראש-הממשלה נתניהו ניצל את הרגישות הגרמנית (המוצדקת לגמרי) לכל צורה של "חרם נגד יהודים" כדי ליצור תנועה נגדית שתבטל את ההחלטה ואף תאיים בחרם נגדי של יהודים בברלין על חנות הכלבו הגדולה.
ההחלטה עצמה בעייתית, גם בשביל מי שמתנגד בחריפות (כמוני) לטירוף ההתנחלויות בשטחים הפלסטיניים: היא משקפת פטישיזם אירופי-משפטני אופייני של הקו הירוק, המקדש את גבולות ה-4 ביוני 1967 של מדינת ישראל, ואינו מכיר בהבדל בין הגולן (שעליו הוחל רשמית החוק הישראלי ושאין בו בעייה דמוגרפית של אוכלוסיית רוב כבושה) לבין יהודה ושומרון, שמדינת ישראל עצמה אינה מכירה בהם כחלק ממנה, מעולם לא העזה לספחם אליה והיא שותלת בהם איי התנחלות יהודיים-משיחיים בים של אוכלוסיה פלסטינית כבושה ועויינת. מכל מקום, גם אם ההחלטה כרגע התהפכה, היא בוודאי סנונית ראשונה של עוד החלטות דומות רבות, גם במדינות אירופיות אחרות שאינן רגישות כגרמניה לנושא "חרם על יהודים".
מה שמעניין הוא האיזכור של נתניהו בהצהרתו בממשלה - דיוני הממשלה הפכו מזמן לכעין מסיבת-עיתונאים חד-צדדית - לכך שהכלבו היה פעם בבעלות יהודית ואז נגזל על ידי הנאצים.
זה נכון, אבל מה הקשר לנושא? כהרגלו בקודש משרבב נתניהו את הנאצים והשואה לכל דבר כדי ליצור ענן של רגש-אשמה וחשד באנטישמיות סביב כל צעד פוליטי שאינו נוח לו. אפשר היה לחשוב ש-KaDeWe עד היום חייב לקבל החלטות עסקיות משיקולים "יהודיים" בגלל שמייסדיו לפני יותר מ-100 שנה היו יהודים או שהוא בכלל נמצא בבעלותם של אותם נאצים שהחרימו אותו ולכן ההחלטה היא צעד אנטישמי, כביכול המשך של גזל הרכוש היהודי.
זה נכון, אבל מה הקשר לנושא? כהרגלו בקודש משרבב נתניהו את הנאצים והשואה לכל דבר כדי ליצור ענן של רגש-אשמה וחשד באנטישמיות סביב כל צעד פוליטי שאינו נוח לו. אפשר היה לחשוב ש-KaDeWe עד היום חייב לקבל החלטות עסקיות משיקולים "יהודיים" בגלל שמייסדיו לפני יותר מ-100 שנה היו יהודים או שהוא בכלל נמצא בבעלותם של אותם נאצים שהחרימו אותו ולכן ההחלטה היא צעד אנטישמי, כביכול המשך של גזל הרכוש היהודי.
Ka De We BERLIN
לאמיתו של דבר נסגר סיפור הקשר היהודי של KaDeWe כבר בשנת 1949, לפני 66 שנים, ומאז אין לו מקום בהחלטותיה של הפירמה, לטוב ולרע.
"בית המסחר של המערב" אכן נוסד בברלין על ידי סוחר יהודי-גרמני גאוני, הרמן טיץ בראשית המאה ה-20 והפך לגרעין של רשת בתי-כלבו מצליחה בגרמניה. את טיץ ירשו בנו, אוסקר, ואחריו שלושת נכדיו , ילדיו של אוסקר. בשנת 1933 אכן היו האחים טיץ קורבן לאחד מסיפורי ה"אריזציה" הנבזיים והמכוערים ביותר באותו עידן נבזי ומכוער: הבנקים הגרמניים הגדולים, דויטשה בנק ו"דרדזנר בנק" שהיו מעורבים בחברה החליטו, בהסכמה עם השלטון הנאצי (בעיקר גרינג) להיפטר מן הבעלים היהודיים. כיוון שעדיין היה שלטון החוק בגרמניה הם עשו זאת על ידי סגירת ברזי האשראי, והם הכריחו את האחים טיץ למסור את ניהול העסק לאחד מעובדיהם, ראש מחלקת המכירות גיאורג קארג (בתמונה למטה משמאל).
ראש מחלקת המכירות גיאורג קארג
קארג, שהתחיל לעבוד בחברת הרמן טיץ כמוכר 30 שנה לפני כן ועשה בה קאריירה מסחררת, זיהה את הסיכוי שלו ושיתף פעולה עם הבנקים והממשלה הנאצית בדחיקת האחים טיץ החוצה, עד שהם אולצו למכור לו את העסק תמורת 1.5 מיליון מארקים של אז - לעומת שווי של 21 מיליון מארקים. לפחות הם הצליחו להגר לארה"ב ולהישאר בחיים. כדי להיפטר מן השם היהודי טיץ המשיך קארג להפעיל את הרשת תחת המותג "הרטי" (ראשי התיבות של "הרמן טיץ") והפך אותה לעסק ענק ומצליח.
מייד אחרי המלחמה חזרו האחים טיץ ותבעו את החזרת חלקם בעסק. קארג ניסה להתחמק, והוסיף חטא על פשעיו בזמן הרייך השלישי כשניסה לטעון כי כל עניין ההשתלטות כלל לא היה בגדר "אריזציה" אלא פשוט מהלך עסקי רגיל, תוכנית הבראה של עסק כושל, והוא -הוא בעצם זה שהציל את החברה.
דווקא כאן, באופן נדיר יחסית לתקופה ההיא, ניצח הצדק: שלטונות הכיבוש האמריקאיים סירבו לקבל את טיעוניו והוא עמד להפסיד בהליך התביעה שהתנהל בפניהם. בשלב זה הוא נכנע והגיע להסדר עם האחים טיץ: הם קיבלו ממנו כפיצוי את שלוש החנויות הגדולות והעשירות ביותר של הרשת (במינכן, בקארלסרוהה ובשטוטגארט) אך השאירו אותן בניהול הרשת תמורת דמי-חכירה גבוהים. זה היה בשנת 1949, והאחים טיץ ממילא לא רצו לחיות יותר בגרמניה וחזרו לארה"ב. לפחות הם זכו בפיצוי נאות - בהערכתם שלהם - על אובדן העסק.בהשוואה למקרים רבים של מאבק על רכוש שעבר "אריזציה", נראה שכאן דווקא היה הסדר היכול להיחשב הוגן וסוף טוב.
שלט מתכת בפתח בית הכלבו בברלין
Ka De We BERLIN
Ka De We BERLIN
מנקודה זו ואילך נסגר כל הסיפור היהודי של הרטי והיא הפכה לפירמה גרמנית רגילה. קארג העביר אותה לבנו ויורשו, האנס-גיאורג קארג (בתמונה למטה מימין). בשנות ה-70 החל כל ענף בתי-הכלבו להיכנס למשבר, ובשנת 1993 איבדה משפחת קארג את השליטה ברשת ומכרה אותה. הרשת עברה תהפוכות רבות, נסגרה ונפתחה מחדש, וחנות-הדגל שלה, KaDeWe, באחד השלבים הופרדה ממנה, החליפה לא פחות משבע בעלויות וכיום (מאז יוני 2015) היא נמצאת בבעלותו של קונצרן תאילנדי, Central Group , שמרכזו בבאנגקוק.
כך ש ה י ו ם בוודאי שכבר מזמן אין ל- KaDeWe כל קשר לסיפור הגזל על ידי הנאצים, וכל האיזכור על ידי נתניהו אינו אלא הסחת-דעת דמאגוגית טיפוסית.
לפני טיץ היו בעלים יהודים שהם הקימו את הכל בו המפואר ואף נשארו לעבוד שם עם טיץ עד שהנאצים הלאימו את הכל בו.
השבמחק