רופא בשכונה

28 December  2016 

 לפני מספר שנים בודדות הגיע דוקטור ב. דורפמן לשכונה שלנו. "ד"ר דורפמן רופא ומומחה למחלות עור ומין למבוטחי קופ"ח מכבי בלבד" וככה היה כתוב בשלט שכבר איננו. הוא התמקם בבניין הצמוד אלינו בבן יהודה 20 ואפילו בחזית שבקומת הקרקע שבעבר שימשה שתי חנויות. פעם הבניין הזה היה שייך למשפחת בלוך שבסוף מכרה אותו, כי זה מה שקורה כמעט לכל בניין עם כמה יורשים ולא רק בתל אביב. 

ד"ר ב. דורפמן 
מומחה למחלות עור ומין למבוטחי קופ"ח מכבי בלבד
(כבר לא ..) בן יהודה  20

 עשו שם שיפוץ מקדים וממש טוב שלא הותיר זכר למה שהיה פעם. הקליניקה כללה חדר המתנה עם מזכירה וחדר לרופא עצמו. קליניקה מבריקה ללא שום אביזר מיותר ונוסטלגי. זה היה מפתיע אבל ממש מקורי כי אני לא מכיר רופא שמקבל פציינטים בחזית רחוב המיועדת בדרך כלל למסחר ואוכל. ברור שהחלונות של המקום היו אטומים ולא ניתן היה לראות מה קורה פנימה והיו גם סורגים. הסידור של רופא צמוד לחנוק היה מקורי ומיוחד לדעתי, למרות שהיו מספר פעמים שאנשים טעו ונכנסו לחנות שלנו וההפתעה הייתה הדדית. אל תדאגו כי אף אחת לא התפשטה אצלנו. 

 ד"ר דורפמן עבד משעות הבוקר המוקדמות ועד לצהריים ולא יותר. הרבה פעמים הגעתי בשעה שבע בבוקר והוא כבר היה שם. לא זוכר שראיתי אותו אחרי שעה שתיים בצהריים ותמיד הלך ברגל וכנראה שגר לא רחוק. אני משער שהיה עולה ממדינות חבר העמים והאות ב. זה אולי בוריס אבל מתברר שזה בנימין. אני כמעט בטוח שיש לו אח תאום ואפילו זהה. תמיד היו אצלו חולים ברצף בלתי גמיר, עם המתנה קצרה ויעילה. כשרציתי להיכנס אליו זה היה במיידי עם המתנה של פציינט או שניים. תמיד היה אדיב, מקצועי וישר לעניין ומאד הופתעתי שיום אחד פשוט לא ראיתי את השלט שלו והשכנים אמרו שזהו ודי. הוא החליט שמספיק לעבוד ופרש ואולי ככה הכי טוב כשמגיעים לפנסיה. תמיד כשמדברים על רופא עור ומין אני נזכר בסיפור חצי אמיתי שלא הספקתי לספרו לד"ר דורפמן וככה זה בערך.
 פעם הלכתי לרופאה חיננית בנושא עור ומין. פניתי אליה בזו הלשון והכל היה אמת לאמיתה כי הייתי רק שליח. "דוקטור שלום אני רוצה לשאול אותך שאלה בשביל חבר שלי שקצת מתבייש לשאול.." אז הדוקטור ענתה לי "תוציא בבקשה חבר שלך ונראה.."

בוגרי אקסודוס

January 28, 2015 ·

בנצי קוטלר אוסף דברים מיוחדים. 

זה מתחיל מסיכות משולבות עם מטבעות חרוטים מהמחנות בקפריסין, עובר במטבעות משונים ומיוחדים ללא הסבר, וכעת הוא קנה תעודה של אחד שהיה על האקסודוס-יציאת אירופה. 

האמת שזה רק פעם שניה שאני רואה דבר כזה והראשונה הייתה עם איז'ו יצחק בירן שהיה אז ילד קטן. 

אז הנה התמונות של כולם ולי יש רק תעודה לא משהו מיוחד מבית הספר וזהו.

מעפיל מספר 206 והשנה 1947

יציאת אירופה תש"ז 1947 EXODUS

התעודה של איז'ו יצחק בירן ופעם בירנבוים

בנצי קוטלר אוהב דברים מיוחדים ועם נשמה

או"ם שמום בולים ומדליות

December 25   2016

 מועצת הביטחון של האו"ם החליטה לאמץ את ההצעה כנגד ההתנחלויות בשטחים שהעלו להצבעה ניו זילנד, מלזיה, ונצואלה וסנגל וכולנו באטרף. ביבי מאשים את האי וטו של אובמה ועל הדרך מוסיף את קרטר מפעם, אבל לתקוותו עד לפורים, טראמפ יעשה ונהפוך הוא. השמאל מאשים ואומר "אמרנו לכם" ואולי לחץ חיצוני יוביל להתקדמות. אין לי עמדה לגבי החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם למרות שהשטחים מבחינתי מהווים אסון, אז קצת על בולים ומדליה אחת של האומות המאוחדות. 

אספני בולים מכירים את בולי האו"ם המגוונים וגם מעטפות צבעוניות עם דגלים ויש אפילו כמה מעצבים גרפים משלנו בסיפור הוותיק הזה. יש להם גם מדליות משונות עם סמל האו"ם והמילה שלום בהרבה שפות. PAX מילה נהדרת, קלה לכתיבה וקשה להשגה. בולי או"ם פרק די עלום מבחינתי והפריט היחידי שנחקק בראשי הוא גליון בצבע כחול עם ויטראז' של שאגאל בניו יורק. פעם שוכנעתי לקנות כמה חבילות של הדבר הזה משני מניעים. הראשון זה השם של שאגאל והסיבה השניה זה שכן רחוק ברחוב סוקולוב שהגיע מאמריקה ואכל לי הראש ובסוף זה הצליח לו. ולמי שרוצה להרחיב בנושא בולי האומות המאוחדות

חלון שאגאל 1967 האומות המאוחדות ניו יורק

 CHAGALL WINDOW 1967

 אליק רינק סוחר בולים ותיק וגבוה מתל אביב, מוסיף אחרי שלחצתי עליו קלות. "בולי האו"ם מופצים משלושה מקומות והם: ארצות הברית, אוסטריה ושוויץ ואולי גם מודפסים שם. היום השוק שלהם רווי ומוצף והמחירים ירודים מאד. הפריט הכי יקר נע סביב 30 דולר ומדובר על הגיליון הראשון. יש גם פריטים יקרים והכוונה לשגיאות וחריגים. היו הרבה ספקולציות בנושא וניתן להשתמש בבולים אלה למשלוח דואר אמיתי, בתנאי שהם משוגרים מהאו"ם בניו יורק ובשעות הפתיחה. בשוטף הם נסחרים הרבה פחות מערכם הנומינאלי ואל תרימו גבה כי זו תופעה נפוצה בעולם בבולאות בכלל.

לזיכרון נצח יום הזיכרון הבין-לאומי להנצחת קורבנות השואה 27.1.2008 

הבול עוצב בידי מר מאתיאס דלפינו Matias Delfino עבור ארגון האומות המאוחדות.

ישראל עשתה ב-2008 בול משותף עם האו"ם לציון יום השואה הבינלאומי ופעם הסוכנת שלהם בישראל הייתה עדנה טשרניחובסקי ז"ל לבית קוזמה שהייתה סוחרת בולים ברחוב פינסקר וככה גם אביה." יורם גלעדי דור שני בתחום המסחר בבולים מוסיף "עד לפני מספר שנים בולי או"ם היו מאד פופולריים בארץ. כאן בישראל זו המדינה היחידה שהיה לה סוכן רשמי, וזו הייתה התאחדות בולאי ישראל שמכרה את בולי האו"ם בערכם הנקוב ללא תוספת. היו כמאה מנויים.
 בגלל צמצום האספנות אין כיום סוכן לבולי או"ם מחוסר כדאיות כלכלית. אני סירבתי מסיבה דומה.
 כמו כן הונפקו בולים עם דגל ישראל במסגרת הנפקת בולי דגלים מכל אומות העולם החברות. לגבי שווי של בולי או"ם, עד שנת 2006 הייתה ספקולציה על בולי או"ם. כיום ערכם של בולי או"ם נמוך מאוד וקשה למוכרם." ותודה לאליק רינק ויורם גלעדי, סוחרי בולים ומטבעות מאזור אלנבי עם רקע פולני וגאווה מקומית.

כח האו''ם-הגדוד הקולומביאני מדליה להענקה רשמית, תשמ"ח 1988

 בחצי האי סיני, מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל ומצרים, פועל כח או"ם רב לאומי המונה כ-2,000 חיילים. הכח מורכב מגדודי חיילים מ-12 מדינות. הכח הגדול ביותר הוא של הגדוד הקולומביאני המונה כ-600 חיילים. כח האו"ם מתוחזק ברובו ע"י ארצות הברית ומשתתפות באחזקתו גם ישראל ומצרים. המדליה הונפקה בלעדית עבור הגדוד הקולומביאני בהתאם להזמנת מפקדת הגדוד, ומוענקת לחיילי הגדוד עם סיום תפקידם.

פני המדליה

 מפת סיני, מקום פריסתו של הגדוד, בתוך מסגרת עגולה. בחלק

העליון, לאורך ההיקף, הכיתוב ""BATTALON COLOMBIA No. 3". בחלק התחתון, לאורך ההיקף, הכיתוב "MULTINATIONAL FORCE & OBSERVERS"

 יש מדליה ישראלית הקשורה לאו"ם ויש לי קשר מאד זניח להפקתה וזה הסיפור. בבן יהודה 4 ת"א, הייתה פעם חנות צילום שפיתחה מהיום להיום. קראו למקום אס. או. אס. - S.O.S והייתי לקוח שלהם ואפילו ממש טוב כי אמא שלנו לא הפסיקה לצלם ולפתח תמונות משפחתיות ביותר מארבעה עותקים לכל תמונה. העסק הזה עבד ממש טוב והיו להם הרבה לקוחות במשך תקופה די ארוכה. עולם הצילום לא מפסיק להתפתח ופעם בנוזלי הפיתוח היו חומרי גלם העשויים ממתכת הכסף. אני זוכר משם את אחד האחים אדרי מהסרטים (לימים חבר ושכן של ביבי בקיסריה) מגיע לשם ועומד על המקח ולא פעם אחת. משרדם של האחים מדימונה היה בסביבה, כי כל תעשיית הסרטים הייתה שם. גם מפקדות האו"ם היו לקוחות שלו עם בוחטות של פיתוחים ואולי עוד דברים על הדרך. כרגע אני מדבר על שנת 1988 כי יש מדליה ואפילו בהנפקת החברה הממשלתית בע"מ ז"ל. 

מעבדה דיגיטלית S.O.S מעבדה דיגיטלית נוסדה 1982 מסורת של איכות פיתוח תוך 30 דקות 

רחוב בן יהודה 4 תל-אביב טל/פקס 03-5288807 שם הלקוח לידרמן

 יום אחד מנהל העסק של הצילום שאל אותי איפה אפשר להזמין מדליות לכוח האו"ם שעבד איתו. הכוונה הייתה למדליה פרטית המיועדת למזמין בלבד ולא לקהל האספנים הרגיל, שאגב אוהב ומחפש מדליות שלא נמכרות בקלות מאחורי הדלפק. המלצתי לו על החברה הממשלתית למטבעות ומדליות, למרות שניתן היה להשיג מחיר נוח יותר אצל מטביעים פרטיים, אבל אז אין איזכור של הפריט בקטלוג ממלכתי ורשמי. נתתי לו את מספר הטלפון של ישראל צדקה הסמנכ"ל ומי שאחראי על הייצור ושכחתי מזה. עברו כמה שנים ויום אחד הבחנתי שם, במדליה חומה ובלתי מזוהה ככה סתם, מוזנחת ועזובה. עיון מוקפד הראה לי את המדליה הקולומביאנית בפעם הראשונה.

סלון מרכזי או סוף מפתיע

December 23   2016

מכשירי החשמל הראשונים שלנו נקנו בשנת 1984 בסלון מרכזי שהשתרע על מקום גדול בבניין אל על, ברחוב בן יהודה 32. הכניסה לחנות מרחוב שלום עליכם ופעם הייתה שם גם משכית של רות דיין .
 סלון מרכזי גם שכנים וגם מקום מכובד עם תצוגה מרשימה. המותג אמנה היה שלהם ומקררי Amana היו שם דבר אפילו אם קנית משהו פשוט ורגיל. כשקניתי שם הייתי בטוח שהמוכר דוד עם השפם הוא בעל הבית כי הוא היה גבוה וסמכותי ומוכר טוב נותן לך את הרושם שעל פיו ישק המחיר "ותגיד שדוד אמר" מסדר הכל.
 רק אחרי זמן הבנתי שטוביה נדב הוא בעל הבית שתמיד היה מתרוצץ בחוסר מנוחה בין הבנקים והסידורים עם משקפים על המצח וחולצה לבנה. נדמה לי שההתחלה שלו עם סלון מרכזי הייתה בבן יהודה 14 במלון קסם. לימים הסיפור הכלכלי של סלון מרכזי הסתבך והסתיים ברצח השותף. טוביה נדב הורשע ונכנס לכלא. יום אחד ואחרי זמן רב, ראיתי את דוד המוכר הגבוה עם השפם בדיזינגוף סנטר. היה לו כובע ומכשיר מגנומטר בעמדת השומר בכניסה לחניון.

מאפרה מחרס מהאוסף של הדי אור. צילם הדי אור
סלון מרכזי אל-על בן-יהודה 32 Miele Amana

מכונות כביסה מקררים מדיחי כלים מקפיאים מדיחי כלים 

מקפיאים מייבשי כביסה תנורי מקרוגל תנורי בישול מזגנים 290647

חוכמת החוני

December 20   2016

 יום אחד לפני פחות משנתיים הופיע בחנוק חוני. הכרתי אותו בכללי מהשכונה אבל לא הרבה מעבר לזה. ידעתי במעורפל שהוא אמן שונה המצלם ומתעד את יפו ותל אביב של פעם ואפילו זכרתי אופנים והרבה ים, בנות וגם משהו עם נווה צדק ולא הרבה מעבר לזה. אולי אני לא מדייק במאה אחוז אבל מי כן?
 חוני הגיע ואני לא זוכר את הפגישה הראשונה במדוייק אבל הבנתי שהוא מבקש שיתוף פעולה לגבי משהו בנושא בתי הקולנוע של תל-אביב יפו. חוני שקד על ספר בנושא והשם THE END. לא ברור לי מי הפנה אותו אלי ומבחינתי זה היה בקטע המחמיא ומאד שמחתי. הספר של חוני מספר את סיפורם של בתי הקולנוע של יפו ותל אביב לדורותיהם. במיוחד רצה להדגיש ולהביא את סיפורם של בתי הקולנוע ביפו הערבית שאיש כמעט ולא נגע בהם.

חוני מחייך

 התלהבתי כי ילדים מתלהבים מהרבה דברים וחוני תמיד משדר משהו ילדותי עם שמחה ותוספות. ככה התחיל המסע שלי עם חוני שהיה נהדר, ממלא ומרתק אבל ממש קצר ומפתיע כי אין בחיים שליטה על לוח זמנים. ברור שלא היו פה סיפורי כסף כי חוני עשה דברים לשם שמים והתיעוד ההיסטורי ושכרו היה בתוצאה עצמה כמו גם באהבת הצופים, הקוראים ובכלל. זו דעתי וקביעתי הנחרצת. הדרך בה ידע לגייס אנשים ואמצעים להגשמת חלומותיו מהווים חלק מחוכמת החוני.

 חוני מסביר לי שאני (כמו עוד רבים וטובים) אמור לעזור לו בנושא עם מציאת חומר ברשת ובחיים בכלל ואז יחדיו נמלא עוד אבן בתצריף שיצר, אגר וצילם אודות בתי הקולנוע והאנשים שמסביב ביפו ותל אביב.
 הייתי מופתע שיש אנשים הסבורים שאני שולט במרשתת ובטכנולוגיה מתקדמת. בהמשך הבנתי את הפרוצדורה הכללית בשיטת העבודה של חוני. נדמה לי שחוכמת הרבים היא דרכו וככה חבר לעוד ועוד אנשים שביחד כולם מביאים תוצאה נהדרת. לכל אחד מאיתנו יש חברים היודעים משהו שאנחנו לא וחיבור המידע של כולנו עושה נפלאות. מידע הנראה לי זניח הופך למשהו עם חיים אצל חוני שאהב דאדאיזם והפך אותנו לחלק מהתנועה ואפילו מבלי לבקש רשות. ככה חברנו לורד נבון, אביהו בר, אליעזר מורב, אלון מליס, אילנה שמש שם בדוי, בעז סתר, אפי שחק, ד"ר איליה ליסננסקי, יוסי שחם, דני רוגובסקי, יהודה מאי, דני רכט ובטוח שהיו עוד ששכחתי וכל אחד העלה משהו שחובר לעוד משהו והתוצאה הסופית ממש סבבה. בספר של חוני מוזכרים רבים רבים ואני מביא את האוהדים והעוזרים שלנו בחנות המטבעות של בן יהודה 18א'.
 נפגשנו בחנות עשרות פעמים ולמשך הרבה שעות אבל מי סופר. בסופו של יום אני זה שלמד מאותן פגישות משום שחוני יודע המון וההתלהבות שלו סוחפת. 

חוני כחול איליה אדום ואני ירוק בחנוק

 עם הזמן למדתי שהפיטר פן הזה בלתי נלאה ומצוי באטרף של עשיה אינסופית בדברים שעסק בהם והם לא נגמרים והוא לא ינוח לרגע. כעת הוא נח וטרם זמנו.
 חוני היה מצלצל והיה לנו כבר ריטואל קבוע של דיבור והנייר לא יודע לתת צלילים. "קובי זה חוני", "נו אז תבוא אני פה" וחוני היה מגיע בבוקר אחרי הטבילה בים או לקראת ערב אבל הבוקר יותר יעיל. תמיד חוני מגיע עם משהו מתוק שיהיה ליד השתיה ולעיתים גם משהו מודפס מפעם שעשה באירועים שונים והיינו מתחילים כאשר הוא קובע מה לחפש ובמה להתמקד. אחרי שמצאנו משהו ברשת שריגש את חוני, אז אני שולח זאת כמייל לשוש וסרמן הגרפיקאית הבלתי נלאית שמעולם לא פגשתי. מייל שני לדואר של חוני ומישהו כבר יפתח זאת עבורו כי חוני לא מבין בטכנולוגיה מתקדמת, שנדמה כאילו לא בשבילו אבל יש תמיד אנשים טובים בסביבה שיעשו זאת בשמחה ויש תמורה בעד האגרה.
 המידע שעלה הלך והצטבר ולחוני היה חומר נוסף משלו והזכרון של חוני זה סרט בפני עצמו כי החוני הזה זוכר הכל וככה גם אופן הניסוח המדויק והנהדר והברור וגם עם עוד רבים כי חוני בסיפור הזה הרבה שנים. ככה למדתי משהו על ילדותו בנווה שלום עם הוריו ומשפחת איצקוביץ עם 9 ילדים וכשראיתי את הסרט שלו עם הוריו בכיתי מהתרגשות. "למה קראת לי חוני?" הוא שואל את אימו החכמה שדומה לו או הוא לה. "כי חוני זה שם של צדיק" עונה האם.

 ככה למדתי על בית הכנסת של המשפחה ועוד קטעים שהרטיטו אותי. היו רגעים בחנות שחשבתי שאני בסרט בעצמי כשחוני מספר על הבחור שצריך לשמור על בית הכנסת של המשפחה ויש לו אקדח ומי שינסה לקבוע עובדות אז אין אחריות לתוצאות. קצב הדיבור שלו כשנכנס לקטע היה נהדר וחבל שאין מצלמות המתעדות זאת. גם כשהגענו לפרשת הרצח בקולנוע צפון חשתי שחוני נכנס לסרט והמתח עשה סרט בתוך סרט. "אליפות עולם" היה ביטוי לאקסטזה מתפרצת וכשאמר "אסון מינכן" הבנת שצריך לשכוח מזה ומהר. אהבתי את תיאוריו לגבי הוריו תקוה ואריה שחיו בתקופת הברונזה והתחממו עם הרבה בגדים ושמיכות. היו עוד מינוחים שנדבקו לי לעד. 

חוני המעגל מציג The End

 בשעות שהייתי עם חוני וכולן בחנות צברתי אחלה מידע ולמדתי דרכי פעולה תיאורטיות שאינן שוות הרבה בלי חוני עצמו. ככה נחשפתי לספריו שעשה על תל אביב-יפו וכמעט תמיד עם שיתופי פעולה. דני וילנסקי, שולה וידריך, ד"ר חיים פיירברג, היו רק חלק קטן מעוד אנשים איתם הגשים חלומות. היה לו רצון בלתי נתפס לתעד ולהביא את הדברים שלו לפני שימוגו ולא ישאר כלום. חוני כאילו תיכנן הכל כולל מצבה עם כיתוב אבל המוות המהיר והלא צפוי עשה מהפך בעלילה וחוני לא הספיק לראות את המוצר הסופי. במבט לאחור חוני עשה רבות ויש הרבה תוצרת ובכמה כיוונים. בתחושה שלי יהיו המשכים לדברים שהגשים גם ממשפחתו וחבריו כי חוכמת החוני היא דבר מדבק. הסוף הוא גם ההתחלה.

וגם אלבום תמונות עם חוני 

חוכמת ה-DATUM או יום הולדת לתאומות

  2016   19 Decmber   · 

אמא שלנו גניה גולדה, נהגה להשתמש במינוח הלאטיני דאטום DATUMM. רצוי שבכל מיסמך יהיה תאריך. ככה אפשר לדעת איפה אנחנו נמצאים ויש גם למה לשאוף לעתיד הבא עלינו לטובה. יש הרבה אנשים בעולם שאינם יודעים את תאריך הולדתם. 

אימי גניה ואחותה התאומה רניה לבית הלפרן נולדו בפולין. התאריך 19.12.1925. אימי הקדימה את אחותה ב-48 דקות שלמות. בהחלט פרט חשוב בביוגרפיה המשפחתית. השנים חולפות להן והתאומות היפות נשארות כאלו גם כשעוברות חמישים שנה ויותר. מדי שנה יש יום הולדת עם ברכות, חיבוקים והרבה נישיקיניו. הגיל לעולם לא נעצר. כל שנה זה עוד אחד בכללי. התוספת של השנה הבודדת ידועה בכל העולם, גם אם סופרים את זה בשפה אחרת. יום אחד זה השתנה. זה קרה באופן ממש לא צפוי ודי מהמם.

 התאומות לבית הלפרן מבקשות לקבל את תעודת הלידה שלהן לצורך הוצאת פספורט פולני חדש. התהליך אינו מהיר אולם לבסוף כמו כל דבר בחיים הן מקבלות מיסמך מסודר הכתוב בפולנית רהוטה, עם השם שלהן וחותמת הנשר הפולני האדום, המוכיח את היותן פולניות יהודיות אמיתיות אמיתיות.

 הכל היה נכון ומדויק חוץ מדבר אחד שהשאיר אותן המומות. הדאטום היה שונה. השנה שכתוב אצל הפולנים בפולניה הוא 1924 ולא 1925 כפי שכולנו ידענו. מבחינת התאומות זה פשוט עוד התעללות "ושלא יבלבלו לנו את המוח. ככה מוסיפים לזוג תאומות ניצולות שואה עוד שנה? שיתביישו להם הפולנים בעצמם. אנחנו יודעות טוב מאד מתי נולדנו. הרי אנחנו היינו שם ושלא יוסיפו לנו שום שנה."

 לא עזר לפולנים בפולניה כלום. זוג התאומות סרבו לקבל את הקביעה שהן זקנות בשנה. שהפולנים יתפוצצו. על המצבה של אימי כתוב:

גניה גולדה לידרמן בת יחיאל ודבורה הלפרן מסקרז'יסקו-קמייננה פולין 2008 - 1925, ת.נ.צ.ב.ה.

מתוך הפוסט על חוכמת התאריך

תאומות גניה ורניה נולדו ב-19 לדצמבר 1925 ואולי אפילו 1924.

ההורים של התאומות יחיאל הלפרן ודבורה ברקוביץ

באים בברית האירושין

עיתון הצפירה 24.1.1918 

סיני – ברוך שפטרנו. כתב יוסף שחם נטעים

  May 31  2016

חלק גדול מחיי הבוגרים "ביליתי" בחצי האי סיני, מיד אחרי מלחמת ששת הימים ב1967 הוצבה היחידה שלנו ככח העיקרי של איזור מרש"ל, מרחב שלמה, ושם הייתי משרת במילואים , לפחות חודש בשנה, הערכתי מאד את עולם הטבע המגוון, את אתרי הטבע והנופים את עולם הים וריפי האלמוגים הקסומים, אך אפילו לרגע אחד לא התייחסתי לאזור כרכוש ישראלי בטאבו, היה לי ברור שמכורח צבאי אנחנו שם וכשתגיע העת נתפנה ונחזור הביתה, למדינת ישראל.
 למה אני מעלה את כל זה, כי יש האומרים, אתה חכם לאחר מעשה, סליחה, אני התרעתי כבר אז, וכשאני אומר היום, נצא מהשטחים הכבושים, הרי ברור שזה יקרה מתי שהוא, השאלה בכמה קורבנות נשלם, בסיני אכן שילמנו, הנופים, החלומות, הגנבות, השחיתויות וההתעקשות המטומטמת של ה"גברת הזקנה" ואבו ג'ילדה שטוב לו שארם א שיך מאשר שלום, עלו לנו ב2.800 קברים.

 היו הרבה אנשים, גם מידידי, שהתרגלו לחשוב, שנשאר שם לנצח נצחים, חלק אפילו התיישבו שם עם משפחותיהם, כך קם ישוב אזרחי בדהב, די זהב יעני, מושב בנוויבה, נביעות, שכונה באיזור שארם, אופירה, מאחז בא טור ואפילו החלו בהקמת שכונה אזרחית באבו רודס, איזור שדות הנפט ושמה בישראל שלהבת ועוד ועוד מיני חלומות באספמיה.
 מתוקף תפקידי הצבאי, יצא לי להיות בכל המקומות הקסומים שיש לסיני להציע, סנטה קתרינה, כמובן, ראס סודר, אבו זנימה, אבו רודס, א טור מכרות אום בוגמה, מקדשי סרביט אל חאדם , האי טיראן וכל אתרי החוף המזרחי.

 גם בעיסוקי האזרחיים, הייתי קשור לסיני, הוצאתי עבור רשות שמורות הטבע עלוני תיירות לשמורות אחדות בסיני, השתתפתי בעיצוב מפת תיירות לאתרי דרום סיני, הכנתי שלטי מידע והכוונה למטיילים, שהוצבו בנקודות מרכזיות בדרום סיני, סיירתי הרבה ברכבים צבאיים ודילגתי בין היחידות במטוסים קלים, ראיתי נופים למכביר, שבעתי ולא התפתתי לחשוב כי זה שלנו לתמיד.
 אסור לשכוח את ההפקרות, החמדנות והשחיתות שמגיעות עם שלל מלחמה שמן, כפי שהיתה סיני, היו הרבה פרשיות מקומיות קטנות, פה גנבת ציוד, כאן שוד עתיקות על ידי "מוסא הסומא", גנבת ספרים עתיקים מהמנזר בסנטה קתרינה, גנבת טונות של מוצרי חלב מספינה שנטרפה בראס כניסה, אבל הפרשה העסיסית ביותר היתה פרשת השחיתות בבארות הנפט בראס סודר, כבר שכחנו ולא נעים להזכר.

 ככה התנהלו הדברים שנה אחר שנה, אנשים טובים מהעולם, מזכיר האו"מ, אחד גונאר יארינג ועד ניסו לתווך, להכניס קצת שכל ופרופורציה, לישראלים הטמבלים, שיכורי הנצחון, שאכן היינו, כלום לא עזר, היתה נחוצה איזו "בומבה" שתעיר אותנו מהחלום, תודה לנשיא מצריים סאדאת וכנראה גם למעורבותו של ידידנו החכם קיסינג'ר, וכך פרצה מלחמת יום הכיפורים, היא היא הבומבה שבאחת העירה אותנו מחלומות האימפריה.

 המלחמה נעצרה באיזו שהיא נקודת איזון, שאפשרה גם לישראל המוכה, לנחם עצמה שאנחנו חצינו את התעלה ואנחנו 100 ק"מ מקהיר ואנחנו בלה, בלה, בלה.
 קיסינג'ר ליהטט בקסמיו והמציא איזה מושג שנקרא " הפרדת כוחות" כלומר , ישראל נסוגה ומצריים מקבלת בשלבים, חלקים גדולים מסיני ופותחת לתנועת אוניות את תעלת סואץ, זה מה שסאדאת הציע מראש לטמבלים הישראלים, גם בלי מלחמה ואלפי קורבנות.

 באחד הערבים אני מוצא עצמי עם עוד חבורת מפקדים על רמפה מוגבהת מול כוחות הארמיה השלישית, עמה התכתשנו, אחרי הפסקת האש, דבר יום ביומו, על שטויות ממש, סתם מתוך קוצר ראות ואי הבנת כללי המשחק החדשים שקבע היהודי החכם קיסניג'ר.
 הרדיו הודיע על ההסדר ועל התחלת נסיגת ישראל, כוחות או"מ הגיעו לחצוץ בין הטמבלים המזרח תיכוניים, אפילו המצרים הבינו את המסר וכל הארמיה השלישית פצחה בפנטזיה של שמחה, ירי באויר של כל מה שעוד היה להם, ופה עומדת חבורת ישראלים חמוצים שההגיון שלהם אומר "אם המצרים שמחים. עלינו להיות עצובים, אכלנו אותה" ואני אומר להם תשמחו, אנחנו חוזרים הביתה, די לסיני, ולחודשים הארוכים של שירות בתנאי שדה, מנות קרב וחופשות בצמצום,בפקודה, אחורה פנה קדימה צעד!

 כאן התחילה מסכת משעשעת של כל מיני תרגילים ומשיכת רגליים מצד ישראל, כאילו שזה שינה משהוא.
 פרשת הנפט הטרידה הרבה ישראלים, חלקם הרוויחו יפה מאד בשדות הנפט, בעבודה ובשחיתויות מסביב וחלק מהאזרחים נטו לחשוב שאם נעזוב את הנפט בסיני, מכוניות הסובארו החדשות שכולם רכשו, יעמדו בלי דלק, לפני שנסוגונו מאבו רודס ושדה הנפט העיקרי בבליים, מיהרו לקדוח שדה חלופי מול א טור, שדה עלמה, אבל כשנאלצנו לעזוב גם שם"עלתה הזעקה השמימה מאין נקח דלק"
 נקנה, בכסף, שמעתם על אפשרות כזו, עניתי לכל ברברן מצוי, וכך מצאנו את עצמנו עם אימפריה מכוסחת, בלי בארות נפט, עם הרבה פחות שחיתות ולצערי, הרבה הרבה עמיתים וחברים שהשארנו שם בחולות סיני על מזבח הכסילות והחמדנות.

 עברו עוד מספר שנים המהלך הושלם, פינינו את כל סיני וזכינו לשלום עם מצריים, החשובה במדינות ערב.

בי בי לך סיני ברוך שפטרנו!  

יוסי שחם נטעים

כח האו''ם-הגדוד הקולומביאני
מדליה להענקה רשמית, תשמ"ח 1988
בחצי האי סיני, מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל ומצרים, פועל כח או"ם רב לאומי המונה כ-2,000 חיילים. הכח מורכב מגדודי חיילים מ-12 מדינות. הכח הגדול ביותר הוא של הגדוד הקולומביאני המונה כ-600 חיילים. כח האו"ם מתוחזק ברובו ע"י ארצות הברית ומשתתפות באחזקתו גם ישראל ומצרים. המדליה הונפקה בלעדית עבור הגדוד הקולומביאני בהתאם להזמנת מפקדת הגדוד, ומוענקת לחיילי הגדוד עם סיום תפקידם.

פני המדליה
מפת סיני, מקום פריסתו של הגדוד, בתוך מסגרת עגולה. בחלק
העליון, לאורך ההיקף, הכיתוב "BATTALON COLOMBIA No. 3". בחלק התחתון, לאורך ההיקף, הכיתוב "MULTINATIONAL FORCE & OBSERVERS"

גב המדליה
סמל הגדוד הקולומביאני- אריה נושא חרב, בתוך מסגרת, ומעליה, בקשת, הכיתוב "BICOL No. 3". בחלק העליון, לאורך ההיקף, הכיתוב "PASO DE VENCEDORES".
בחלק התחתון, לאורך ההיקף, הכיתוב "COLOMBIA".
גלף תדהר דגן. מיטבעה הכט.
1988 ארד/טומבק 40 30 1,9855
 * המדליה הונפקה בלעדית עבור הגדוד הקולומביאני בכח 

רפאלי לא מה שחשבתם..

December 7    2016 · 

 בכל פעם (כמעט) שמזכירים את בר רפאלי ומשפחתה אני שואל את עצמי האם יש קשר לאותו שמואל רפאלי (רפאלוביץ) שכתב בעברית את ספר המטבעות הראשון בירושלם 1913.

מטבעות היהודים מאת שמואל רפאלי (רפאלוביץ) ירושלם תרע"ג-1913 

 הספר הראשון בעברית בנושא מטבעות

מתוך עיתון החרות, ירושלים 4.3.1913. תודה לאביהו בר

בר רפאלי קרובה של שמואל רפאלוביץ?

GOOD TIME JAZZ

December 10   2016 

פסטיבל הג'אז תל-אביב, 9 בדצמבר 2016 סינמטק. הנגנים ז'אק סאני - סקסופון סופרן. אמנון בן-ארצי - טרומבון. דימה שכטר - פסנתר. אורן שגיא - קונטראבאס. רמי האן - תופים.
אהבנו ונהנו ותודה

 והנה קישור לסרטון מההופעה

תמונת הסיום של ההופעה אמש: כולם מרוצים. 

מימין לשמאל: אמנון בן-ארצי (טרומבון), ז'אק סאני (סקסופון סופרן ושירה), רמי האן (תופים), דימה שכטר (פסנתר), אורן שגיא (קונטרבאס).

להלן מידע על ההרכב

רשם רמי האן.

גוד טיים ג'אז – הרכב הג'אז האותנטי ביותר בישראל

ההרכב המוסיקלי הייחודיGood Time Jazz  הוקם בשנת 1990 על-ידי שני מוסיקאים ותיקים שהם גם אספנים וחובבי ג'אז נלהבים: נגן הסקסופון/קלרינט ז'אק סאני והמתופף רמי האן. ההרכב מתמחה בסגנונות המוקדמים של הג'אז ("דיקסילנד" ו-"סווינג"). ההרכב מופיע ומפיץ את בשורת הג'אז בכל רחבי הארץ ועד כה צבר "רקורד" מרשים של הופעות אומנותיות ומסחריות.

במהלך שנות קיומו הופיע ההרכב במיטב ההפקות האומנותיות, מופעי החוצות, הפסטיבלים ואירועי התרבות בארץ. דוגמאות: פסטיבל הג'אז הבינלאומי בשפיים, פסטיבל "ג'אז, בלוז ווידאוטייפ" (שהפך בהמשך ל-"פסטיבל ג'אז תל-אביב" – תשע פעמים), פסטיבל עין-גב (פעמיים), פסטיבל "ימי מוסיקה וטבע בגליל" (פעמיים), פסטיבל "עיר הבירה בנמל ת"א" (פעמיים), "לילות הטיילת" (מספר פעמים), "לילות יפו" (פעמיים), פסטיבל הסרטים בחיפה (ארבע פעמים), פסטיבל הג'אז הבינלאומי ברחובות (פעמיים), סדרת הקונצרטים הקיצית ב-"טיילת לואי" בחיפה (שלוש פעמים), סדרת קונצרטים לחובבי מוסיקה קאמרית בסינמטק חיפה, סדרת הקונצרטים הקיצית ב-"אחוזת יערות הכרמל" (פעמיים), אירועי "יום המוסיקה" בסינמטק תל-אביב, פסטיבל "אביב קלאסי", "חג היין" ואירועי שבוע הספר בראשון לציון.

הופעות מצולמות של ההרכב הוקרנו בערוץ השני מספר פעמים. ההרכב הופיע במקומות הנחשבים ביותר בארץ, כולל המשכן לאומנויות הבמה בתל-אביב, היכל התרבות בתל-אביב, היכל התרבות בנתניה, היכל התרבות בראשון לציון, היכל התרבות בפתח-תקווה, מוזיאון ישראל, מוזיאון ארצות המקרא, מוזיאון תל-אביב, מכון וייצמן, מיטב המלונות ומועדוני הג'אז בכל רחבי הארץ. כמו כן הופיע ההרכב באירועי פתיחה והשקה, אירועי קידום מכירות ואירועים פרטיים רבים מספור, כולל אירועים יוקרתיים במיוחד.

במסגרת ההרכב מתקיים שילוב מעניין, פורה ומפרגן בין מוסיקאים ותיקים האמונים על הסגנונות המסורתיים והמוקדמים של הג'אז לבין מוסיקאים צעירים יותר, שנטייתם הטבעית היא לכיוון הסגנונות המודרניים יותר של הז'אנר. למעשה, בהרכב מיוצגים כיום שלושה דורות של נגני ג'אז: ז'אק סאני (86) מייצג את דור הוותיקים; המתופף רמי האן (61) מייצג את דור הביניים (הדור שהגיע אל הג'אז מעולם הפופ והרוק); ואילו יתר הנגנים מייצגים דורות צעירים יותר של מוסיקאים שלמדו והשתלמו בארץ ובחו"ל ברמה האקדמית הגבוהה ביותר.

ההרכב Good Time Jazz הוא, ככל הנראה, הרכב הג'אז היחיד בארץ המצליח לפעול בהצלחה הן בזירה ה-"אומנותית" (פסטיבלים, קונצרטים וכדומה) והן בזירת האירועים (הפרטיים והעסקיים) לאורך יותר משני עשורים ברציפות. המוסיקה של ההרכב מייצגת תקופה בה מוסיקת הג'אז היתה המוסיקה הפופולרית של העולם. אהבתם של חברי ההרכב לסגנון המוסיקלי הייחודי בו מתמחה ההרכב, הכימיה ביניהם, ההתלהבות שלהם והרוח הסנטימנטלית של המוסיקה עוברות תמיד גם אל הקהל. בהופעות של ההרכב, הקהל אינו נשאר אדיש: גם המאזינים הקפואים ביותר מקישים באצבעות ורוקעים ברגליים והנועזים אף יוצאים במחול...

ההרכב מונה, בדרך כלל, חמישה נגנים: קלידן, נגן קונטרבאס, מתופף  ושני נגני כלי-נשיפה.

המוסיקה המקפיצה וההופעה הססגונית של ההרכב מוסיפות נופך מרענן, תוסס וקוסמופוליטי ו-"טעם של פעם" לכל מקום בילוי, כינוס ואירוע, ללא כל קשר להרכב החברתי של הקהל. למובילי ההרכב חשוב לנגן ג'אז ולגרום הנאה גם (ובעיקר) לאנשים שאינם "מבינים בג'אז", ללא התנשאות וללא מסר של אליטיזם. חברי ההרכב מקפידים על הופעה סולידית ונאה ונגינה בעוצמת-קול סבירה ובמתכונת רצינית והולמת - עם יותר מקורטוב של הומור.

ז'אק סאני

ההרכב Good Time Jazz בנוי סביב אישיותו הכריזמטית של ז'אק סאני. ז'אק (יליד 1930), אחד מנגני הג'אז הוותיקים בישראל, גורם כבר שנים רבות הנאה רבה לקהל שוחרי הג'אז בכל רחבי הארץ, בעיקר בזכות ביצועיו המרגשים לקטעים מקוריים או כאלה שהתפרסמו בביצועו של ענק הג'אז המנוח סידני בשה. ז'אק מופיע הן במסגרת ההרכב Good Time Jazz והן כנגן אורח או "שחקן חיזוק" בהרכבים אחרים.

אישיותו הכובשת של ז'אק, אהבתו למוסיקה, הטמפרמנט שלו והאותנטיות של נגינתו "עוברים" אל הקהל בכל אחת מן ההופעות שלו והתוצאה – חיוכים של עונג, נקישות אצבע, תשואות נלהבות, זוגות היוצאים במחול אפילו במהלך קונצרטים (!) ובקשות להדרנים.

ז'אק מוכר לקהל חובבי הג'אז בארץ בעיקר כ-"שומר הגחלת" של סגנון הג'אז המקורי של ניו-אורלינס, בו הוא מתמחה, וכנגן סקסופון סופרן, אך הוא מיומן לא פחות גם בנגינה בסקסופון טנור. ז'אק ביקר בניו-אורלינס, עיר הולדתו של הג'אז, שלוש פעמים והופיע עם מיטב ההרכבים המקומיים.

כמו כן הוזמן ז'אק לנגן עם טובי הנגנים בסצנת הג'אז האמריקנית והבינלאומית בשני קונצרטים של "אגודת סידני בשה" הבינלאומית שבסיסה בניו-יורק (The Sidney Bechet Society).

בפברואר 2008 זכה ז'אק לכבוד נדיר – קונצרט מחווה לכבודו, שהתקיים במסגרת פסטיבל ג'אז תל-אביב 2008 ביוזמת הוועדה האומנותית של הפסטיבל. במופע השתתפו כאורחים אחדים מנגני הג'אז הבולטים והמובילים בישראל, ולדעת כל הנוכחים הוא היה מוצלח ומרגש במיוחד.

אל תעשה מזה צימעס בבקשה!

‎December 12, 2014 

עוד ביטוי ביידיש שנדמה לי שאני מבין אותו אבל ממש לא בטוח שבמובן הנכון והמלא. רוביק רוזנטל עונה:
צימעס הוא ביידיש כינוי לגזר מבושל, בדרך כלל בתבשיל מתקתק הכולל גם צימוקים. הכנת צימעס נחשבה עניין מורכב. "אל תעשה מזה צימעס" כוונתו אם כן "אל תיקח עניין פשוט ולא חשוב כמו גזר, ותעשה ממנו עניין גדול ומסובך". הביטוי נשמע בעיקר בשיח התקשורתי, ומרמז לכך שהצימעס הזה טעים מאוד לתקשורת, במקביל לביטוי "עשה מזה מטעמים".

יום הולדת 70 לתאומות גניה ורניה במסעדה יהודית משוכללת בהרצליה. והשנה 1995.

דימיטרי הטייס האוקראיני והתמונה של הירקון

December 8    2016 · 

זה קרה לפני מספר שנים מעטות כשעברתי ליד בניין אל-על בבן יהודה וראיתי אותו עובד שם על דלת כניסה ישנה עשויה עץ. ראיתי איש רזה וגבוה שכולו שקוע בעבודה. הוא טיפל בדלת במקצועיות ועדינות בו זמנית. הבטתי על עבודתו ונהנתי. נגשתי אליו ושאלתי אותו אם יש לו כרטיס ביקור. הוא לא הבין אותי כי העברית שלו מאד מצומצמת אבל הוא קלט שיש פה עבודה ונתתי לו את מספר הטלפון שלי וגם הסברתי לו שאני שכן פה קרוב ושיגיע אלי. עבודה ופרנסה מחברים אנשים והתקשורת נעשית עם ידיים ותנועות אוניברסליות. 

הוא הגיע והראתי לו את הסורג של החנות הזקוק לצביעה ושיפשוף הגון מחלודה לא מתפשרת. בהמשך עשה עוד דברים מעץ עם טיפול מסור ואיטי במיוחד. הקשר הזה נמשך עם דימיטרי די הרבה זמן כי לא בער לו כלום. הוא עבד לאט והתאים לו הסידור איתי עם קפה, אוכל, אויר של בן יהודה וגם כסף. ככה גם ניסיתי להכיר משהו מאותו בחור. עברית כאמור לא הייתה שפתו אז קצת אנגלית וטיפונת רוסית ויש תמיד אנשים נוספים בסביבה היודעים לתרגם ולהשלים את התמונה מסביב.

דימה סיפר שפעם עבד כטייס באוקראינה במטוסים עד 12 נוסעים. כאן בישראל הוא גר בשכירות ומטפל בדירות של בעל הבית ופעם הם רבו ונהיה בלאגן ולא היה לו איפה לישון אז הוא ישן בגנים ציבורים אבל אין לו טענות וכעת הכל יופי. בחיים יש עליות וירידות ואפילו בארץ הקודש זה לא תוכנית כבקשתך.
יום אחד הוא הביא לי כמה תמונות שהושלכו לרחוב משום שחשב שאולי יענינו אותי כחובב ענתיקות. התמונות היו מאובקות ודי מטונפות ובהתחלה זה הרתיע אותי אבל אלון מליס הפנה את תשומת ליבי לתמונה נהדרת בשחור לבן עם הירקון. התמונה ממוסגרת בפשטות ורואים בה את הירקון מפעם כפי שאני זוכר עם הגשר ביילי שנבנה כשהיינו ממש ילדים. זו המזכרת שלי מדימה שיום אחד פשוט נעלם מהסביבה לכמה חודשים ארוכים. התמונה נסרקה על ידי אליעזר מורב ומצויה בחנות ודימה כבר לא בשכונה.

הירקון בשחור ולבן עם הגשר ביילי. 

צלם אלמוני ואחרי 1965. סריקה אליעזר מורב

אותו מיקום רק גשר אחר

יום אחד ובשעות הצהריים, נכנס לחנות בחור גבוה ולקח לי יותר מחצי דקה להבין שזהו דימה. הוא היה לבוש מסודר והיה מאד שקט ורגוע. לחצנו ידיים וניסינו לדבר וזה היה קשה. לא הבנתי לאן נעלם ולמה פתאום חזר. הוא ניסה להסביר אבל זה היה מאד מסובך ובכל זאת הבנתי מילה אחת בברור, בית חולים. דימה הוציא מעטפה עם כמה ניירות רפואיים ונתן לי לקרוא. הבנתי שהיה מאושפז במוסד אחרי התקף פסיכוטי ויש גם היסטוריה. מתברר שלא רק ראשי ממשלה סובלים מדברים כאלה.

רפואה שלמה או מנוחה נכונה

  2016   July 10 · 

ההדף שיצר הפוסט של גידי אורשר העלה אצלי סיפור אמיתי מהעבר הלא ממש רחוק. אני שמעתי אותו ולכן עדות שמיעה לא מחייבת, אבל בכל זאת סיפור נחמד לפחות לדעתי. כל אחד רשאי לקחת את זה לכיוון שלו ואני רק מדווח ואל תירו בי בבקשה. 

אגב גידי אורשר למד בעירוני ה' בתל אביב והנה עוד מידע לא חשוב. מישהו אמר לי לא לשמוע למבקרי קולנוע ולכן אני הולך כמעט לכל סרט ישראלי חדש. אני מאד אוהב סרטים ישראלים ואין לי סולמות.

המספרת היא אחת מאם התותבות שבן משפחתה האהוב אושפז בבית חולים. אם זה חשוב לכם אז בית החולים היה בתל אביב ומצבו של החולה ממש קריטי. הרופאים ניסו הכל ובסוף הודיעו למשפחה שהרפואה לא יודעת יותר מזה והם מרימים ידיים. עכשיו הכל בידי שמים.

המשפחה סרבה להאמין ומישהו עם ניסיון העלה את שמו של המקובל יצחק כדורי. הרופאים לא התנגדו ואמרו בבקשה. הסידורים נעשו וזקן המקובלים כדורי זצוקללה"ה, הובא לשם ברכב מפואר ואפילו ללא תמורה, למרות שהיא אמרה לי שהנכד רמז וגם קיבל חמישיה ואפילו בירוקים, כי מה לא עושים עבור בן משפחה יקר ואהוב. 

זקן המקובלים הגיע בליווי הנכד ונכנס לחדר ועשה את מה שמקובל לעשות במצבים שכאלה. לא הייתי שם ולכן איני יכול לפרט. המשפחה וכל המסדרון היו נפעמים ועם הרבה תקוות. כולם נשאו תפילות. הלילה היה שקט וכעבור פחות מיממה נערכה הלוויה.

תעודת מעבר ויזה עיראק ישראל 1950

December 8, 2010 · 

 

ארז אופק אספן וחובב נוסטלגיה מחזיק במזכרת משפחתית מרגשת מראשית המדינה. 

הסבא בכאש כדורי והסבתא לילי עלו במבצע עזרה ונחמיה הועברו עם 4 ילדיהם למחנה עולים בית ליד ומשם לכפר ענא לימים קרית אונו .

בכאש כדורי ז"ל ולילי כדורי ז"ל

הילדים של משפחת כדורי 
שולמית, אבנר, עופר ואולגה

עוד תעודת עליה