כתב: יוסף שחם מושב נטעים.
בשנת 2016 כתבתי רשימה קצרה שכותרתה כנ"ל , מאחר והנושא ממשיך להטריד אותי, החלטתי "לעבות" את הרשימה ולא להניח לנושא.
בחוגים רחבים של החברה הישראלית, קיימים געגועים נוסטלגיים, לחצי האי סיני, שטח שכבשנו ב-1956 ושוב בשנת 1967, אזור ששרנו לו שירי כמיהה מזויפים, כמו "שארם א-שיך חזרנו אליך שנית". ניצלנו את חצי האי סיני כלכלית, באופן גס ובוטה כנכס קולוניאלי, אזור שטעינו לחשוב שהוא שלנו לנצח נצחים, הקמנו בו ישובים, גוש ימית, די זהב, אופירה ומושב חקלאי, נביעות וכמובן, מחנות צבא ושדות תעופה. בסופו של דבר, אחרי שעלה לנו בדם יקר במלחמת ההתשה ב-1969 ובמלחמת יום הכיפורים ב-1973, נפטרנו ממנו בעצב בשנת 1982 ובא לציון גואל.
ואני אומר "ברוך שפטרנו!"
יחד עם ההסתייגות הזו, חובה עלי להלל ולשבח את נפלאות סיני, ההרים רבי ההוד בדרום, החופים הנפלאים, שוניות האלמוגים שאין כמותן, טבע נהדר וייחודי. רק חבל שזה לא שלנו. זו מצרים וכתיירים שכנים, המשכנו לטייל וליהנות ממנה כל השנים, מאז הפינוי ב-1982.
ישנם כמה מצבי חיים ה"סוחטים" מבן האדם, גם אם הוא אדם נורמטיבי, תופעות מכוערות. האחד הוא מצב של ירושה והשני שלל מלחמה. בסיני שלל המלחמה היה עצום: בארות נפט, ערי נפט, מכרות, ישובים נטושים, עתיקות ומה לא!
לתוך כל השפע הזה זרמו אלפי ישראלים, במדים ובלא מדים ובזזו מכל הבא ליד.
כבר בחודש הראשון, עוד בסוף יוני 1967, בסיור לאורך מפרץ סואץ, ראיתי את ה"סיקס ווילרים" של צה"ל, נצמדים באחוריהם לווילות של מפעילי שדות הנפט בראס סודר ובאבו רודס ו"משנעים" מכונות כביסה, רהיטים ומקררים ל"אזורים בטוחים" ברעננה והרצליה.
זאת היתה רק ההתחלה. בהמשך באופן ממוסד נוצלו שדות הנפט, המכרות, נבזזו עתיקות וגם הספריה העתיקה של מנזר סנטה קתרינה, זכתה ל"ביקור" דביק של בחורינו הטובים.
ואני הייתי שם מההתחלה וכמעט עד הסוף, הבנתי את הסיטואציה החולנית ושמחתי שנפטרנו מהחטוטרת הזו, ללא שום נוסטלגיה וחרטה.
יש כמה ישראלים שכנראה עשו "חיים משוגעים" בחופי סיני, כמו זהבי העצבני, איתו אני מסכים בדרך כלל, שלא מפסיקים להתגעגע בערגה לאותם זמנים ומנגד כ-3500 משפחות שכולות שבשבילן סיני הוא בור אחד שחור. על כמה אפיזודות רציתי לספר.
בשנת 2016 כתבתי רשימה קצרה שכותרתה כנ"ל , מאחר והנושא ממשיך להטריד אותי, החלטתי "לעבות" את הרשימה ולא להניח לנושא.
בחוגים רחבים של החברה הישראלית, קיימים געגועים נוסטלגיים, לחצי האי סיני, שטח שכבשנו ב-1956 ושוב בשנת 1967, אזור ששרנו לו שירי כמיהה מזויפים, כמו "שארם א-שיך חזרנו אליך שנית". ניצלנו את חצי האי סיני כלכלית, באופן גס ובוטה כנכס קולוניאלי, אזור שטעינו לחשוב שהוא שלנו לנצח נצחים, הקמנו בו ישובים, גוש ימית, די זהב, אופירה ומושב חקלאי, נביעות וכמובן, מחנות צבא ושדות תעופה. בסופו של דבר, אחרי שעלה לנו בדם יקר במלחמת ההתשה ב-1969 ובמלחמת יום הכיפורים ב-1973, נפטרנו ממנו בעצב בשנת 1982 ובא לציון גואל.
ואני אומר "ברוך שפטרנו!"
יחד עם ההסתייגות הזו, חובה עלי להלל ולשבח את נפלאות סיני, ההרים רבי ההוד בדרום, החופים הנפלאים, שוניות האלמוגים שאין כמותן, טבע נהדר וייחודי. רק חבל שזה לא שלנו. זו מצרים וכתיירים שכנים, המשכנו לטייל וליהנות ממנה כל השנים, מאז הפינוי ב-1982.
ישנם כמה מצבי חיים ה"סוחטים" מבן האדם, גם אם הוא אדם נורמטיבי, תופעות מכוערות. האחד הוא מצב של ירושה והשני שלל מלחמה. בסיני שלל המלחמה היה עצום: בארות נפט, ערי נפט, מכרות, ישובים נטושים, עתיקות ומה לא!
לתוך כל השפע הזה זרמו אלפי ישראלים, במדים ובלא מדים ובזזו מכל הבא ליד.
כבר בחודש הראשון, עוד בסוף יוני 1967, בסיור לאורך מפרץ סואץ, ראיתי את ה"סיקס ווילרים" של צה"ל, נצמדים באחוריהם לווילות של מפעילי שדות הנפט בראס סודר ובאבו רודס ו"משנעים" מכונות כביסה, רהיטים ומקררים ל"אזורים בטוחים" ברעננה והרצליה.
זאת היתה רק ההתחלה. בהמשך באופן ממוסד נוצלו שדות הנפט, המכרות, נבזזו עתיקות וגם הספריה העתיקה של מנזר סנטה קתרינה, זכתה ל"ביקור" דביק של בחורינו הטובים.
ואני הייתי שם מההתחלה וכמעט עד הסוף, הבנתי את הסיטואציה החולנית ושמחתי שנפטרנו מהחטוטרת הזו, ללא שום נוסטלגיה וחרטה.
יש כמה ישראלים שכנראה עשו "חיים משוגעים" בחופי סיני, כמו זהבי העצבני, איתו אני מסכים בדרך כלל, שלא מפסיקים להתגעגע בערגה לאותם זמנים ומנגד כ-3500 משפחות שכולות שבשבילן סיני הוא בור אחד שחור. על כמה אפיזודות רציתי לספר.
עסקי נפט
באבו רודס הוקמה עיר נפט ישראלית ובה מאות עובדים. כמה קילומטרים מערבה משם במעגן אבו זנימה, היו מחסנים גדולים לציוד מגוון של מתקני הנפט וחיילנו שמרו על המחסנים. מדי יום כמעט, היתה מגיעה משאית אזרחית, הנהג הציג לחיילים איזה פתק משורבט חתום על ידי אלוף בצלות, או אלוף שום, והעמיס מכל טוב המחסן: ציוד קידוח, צנרת, מנועים, גנרטורים ועוד ועוד. לאן? לאללה פתרונים.
אלה היו השחיתויות הקטנות, אחר כך התנהל משפט מהדהד כנגד מנהלי עיר הנפט שדאגו למשפחות נזקקות, בעיקר המשפחות שלהם.
באבו רודס הוקמה עיר נפט ישראלית ובה מאות עובדים. כמה קילומטרים מערבה משם במעגן אבו זנימה, היו מחסנים גדולים לציוד מגוון של מתקני הנפט וחיילנו שמרו על המחסנים. מדי יום כמעט, היתה מגיעה משאית אזרחית, הנהג הציג לחיילים איזה פתק משורבט חתום על ידי אלוף בצלות, או אלוף שום, והעמיס מכל טוב המחסן: ציוד קידוח, צנרת, מנועים, גנרטורים ועוד ועוד. לאן? לאללה פתרונים.
אלה היו השחיתויות הקטנות, אחר כך התנהל משפט מהדהד כנגד מנהלי עיר הנפט שדאגו למשפחות נזקקות, בעיקר המשפחות שלהם.
אסדת קידוח ימית באבו
רודס
עסקי מכרות
בהרים מעל אבו רודס שכנו מכרות המנגן של אום בוגמה. חייל מיחידתנו, בקיא בעסקי מחצבות, בא אלי והציע לי לארגן איזה רכב וביחד "נאסוף" ונציל ציוד כרייה יקר שהיה מאוחסן באחת המערות. נפנפתי אותו מלפני, כעבור כמה ימים שב והצהיר "כבר אין צורך ההזדמנות חלפה, מישהו דאג שהציוד לא ילך לאיבוד! " תוכניות ל"ניצול" מחצבי מצריים בסיני עלו מעת לעת.
בהרים מעל אבו רודס שכנו מכרות המנגן של אום בוגמה. חייל מיחידתנו, בקיא בעסקי מחצבות, בא אלי והציע לי לארגן איזה רכב וביחד "נאסוף" ונציל ציוד כרייה יקר שהיה מאוחסן באחת המערות. נפנפתי אותו מלפני, כעבור כמה ימים שב והצהיר "כבר אין צורך ההזדמנות חלפה, מישהו דאג שהציוד לא ילך לאיבוד! " תוכניות ל"ניצול" מחצבי מצריים בסיני עלו מעת לעת.
תוכניות ל"ניצול" מחצבי מצרים בסיני עלו מעת
לעת
בית ממכר עתיקות
בסרביט אל חאדם, בהרים מעל אבו רודיס, שכן אתר עתיקות יחיד ומיוחד, מכרה אבן הטורקיז מתקופת הפרעונים. כל משלחת כרייה עתיקה כזו השאירה מונומנט, אסטלה מצרית מעוטרת הירוגליפים, דמויות וכתב חרטומים.
משלחת סקר בראשות האגיפטולוג פרופסור רפאל גבעון, ניקתה וחקרה את המקום, הפועלים היו בדווים מהסביבה וחיילנו אבטחו את המשלחת. באתי לבקר והפרופסור קרא לי את הטקסטים העתיקים, כפי שאני קורא עיתון.
בסרביט אל חאדם, בהרים מעל אבו רודיס, שכן אתר עתיקות יחיד ומיוחד, מכרה אבן הטורקיז מתקופת הפרעונים. כל משלחת כרייה עתיקה כזו השאירה מונומנט, אסטלה מצרית מעוטרת הירוגליפים, דמויות וכתב חרטומים.
משלחת סקר בראשות האגיפטולוג פרופסור רפאל גבעון, ניקתה וחקרה את המקום, הפועלים היו בדווים מהסביבה וחיילנו אבטחו את המשלחת. באתי לבקר והפרופסור קרא לי את הטקסטים העתיקים, כפי שאני קורא עיתון.
המקדש לאלה חתחור בסרביט אל-ח'אדם
שוחחנו עם הפועלים הבדואים וקנינו מהם אבני טורקיז מלוטשות שנקראו בפיהם חרוזה, הפועלים סיפרו בהתפעלות שלפני כמה שבועות נחת במקום מסוק גדול והג'נרל שתום העין בא לבקר ולמזכרת הרים המסוק את אחת האסטלות היותר שמורות והטיס אותה למשמורת בצהלה.
פרופ' גבעון ז"ל שהיה חבר קיבוץ משמר העמק, העמיס על הזחל"ם שלי כמה ארגזים עם שברי אסטלות, שהיו גניבים בקלות, כדי להחזיר אותם למחסן שלו באבו רודס.
שוחחנו עם הפועלים הבדואים וקנינו מהם אבני טורקיז מלוטשות שנקראו בפיהם חרוזה, הפועלים סיפרו בהתפעלות שלפני כמה שבועות נחת במקום מסוק גדול והג'נרל שתום העין בא לבקר ולמזכרת הרים המסוק את אחת האסטלות היותר שמורות והטיס אותה למשמורת בצהלה.
פרופ' גבעון ז"ל שהיה חבר קיבוץ משמר העמק, העמיס על הזחל"ם שלי כמה ארגזים עם שברי אסטלות, שהיו גניבים בקלות, כדי להחזיר אותם למחסן שלו באבו רודס.
חקלאות "אינטנסיבית"
נוסף על הישובים הממוסדים שקמו בצפון סיני, גוש ימית, נאות סיני ועוד והמושב נביעות במפרץ אילת בנואיבה, צצו גם כל מיני פיראטים עצמאיים והתיישבו בשטח ההפקר העצום שהיה סיני.
כמה מושבניקים החליטו להקים מושב בא-טור, עיירה נטושה כ-100 ק"מ צפונית לשארם. הם התיישבו בבתים הנטושים וניסו לגדל ירקות, ההצלחה היתה זעומה ולכן התחילו ה"חלוצים" בפירוק אינטנסיבי של העיירה, הם מילאו מחסנים שלמים בעמודי תאורה, פנסים חומרי בניין, רעפים וכל דבר אחר שניתן לפירוק ושינוע.
לימים כאשר בנתה החברה להגנת הטבע, בית ספר שדה בסנטה קתרינה, הילכו שמועות שהחבר'ה האלה סיפקו להם חומרי בניין ורעפים במחירי "סוף עונה".
נוסף על הישובים הממוסדים שקמו בצפון סיני, גוש ימית, נאות סיני ועוד והמושב נביעות במפרץ אילת בנואיבה, צצו גם כל מיני פיראטים עצמאיים והתיישבו בשטח ההפקר העצום שהיה סיני.
כמה מושבניקים החליטו להקים מושב בא-טור, עיירה נטושה כ-100 ק"מ צפונית לשארם. הם התיישבו בבתים הנטושים וניסו לגדל ירקות, ההצלחה היתה זעומה ולכן התחילו ה"חלוצים" בפירוק אינטנסיבי של העיירה, הם מילאו מחסנים שלמים בעמודי תאורה, פנסים חומרי בניין, רעפים וכל דבר אחר שניתן לפירוק ושינוע.
לימים כאשר בנתה החברה להגנת הטבע, בית ספר שדה בסנטה קתרינה, הילכו שמועות שהחבר'ה האלה סיפקו להם חומרי בניין ורעפים במחירי "סוף עונה".
סנטה קתרינה ונפלאותיה
המנזר האורתודוקסי בסנטה קתרינה משך תמיד מטיילים, חוקרים וגנבים. האוצרות בני כ-1500 שנה, היו בכל מקום בעיקר בכנסיה ובספריה שבה מאות כתבי יד עתיקים.
עוד במאה ה-19 הבחין תייר אנגלי חד עין, בערמת דפים עתיקים בפינת הספריה. הוא "התנדב" לקחת את כתב היד לתיקון באלכסנדריה ומאז ה"קודקס סיניאקום" כתב היד היווני הקדום ביותר של הברית החדשה, מהמאה ה4, הוא אחד המוצגים היותר אטרקטיביים של הבריטיש מוזיאון, בלונדון.
למבקרים במנזר אף פעלה אכסניה שאיפשרה לינה במקום, הנזיר אנסתסיוס, היה שר החוץ של המנזר, מותו המיסתורי, כעבור כמה שנים, נותר בגדר תעלומה.
מטיילים ישראלים, ניצלו את המצב וניכסו לעצמם, יעני גנבו, חפצים יקרים מהכנסיה ומן הספריה. לאחר פרשה זו ננעלה הספריה בפני המבקרים והשיטוט החופשי במנזר נאסר.
המנזר האורתודוקסי בסנטה קתרינה משך תמיד מטיילים, חוקרים וגנבים. האוצרות בני כ-1500 שנה, היו בכל מקום בעיקר בכנסיה ובספריה שבה מאות כתבי יד עתיקים.
עוד במאה ה-19 הבחין תייר אנגלי חד עין, בערמת דפים עתיקים בפינת הספריה. הוא "התנדב" לקחת את כתב היד לתיקון באלכסנדריה ומאז ה"קודקס סיניאקום" כתב היד היווני הקדום ביותר של הברית החדשה, מהמאה ה4, הוא אחד המוצגים היותר אטרקטיביים של הבריטיש מוזיאון, בלונדון.
למבקרים במנזר אף פעלה אכסניה שאיפשרה לינה במקום, הנזיר אנסתסיוס, היה שר החוץ של המנזר, מותו המיסתורי, כעבור כמה שנים, נותר בגדר תעלומה.
מטיילים ישראלים, ניצלו את המצב וניכסו לעצמם, יעני גנבו, חפצים יקרים מהכנסיה ומן הספריה. לאחר פרשה זו ננעלה הספריה בפני המבקרים והשיטוט החופשי במנזר נאסר.
הרומנים של סנטה קטרינה
אגדה אורבנית מספרת ששבט הג'בליה ששכן בקרבת המנזר, הם צאצאי עבדים שהובאו מרומניה, על ידי הקיסר הביזנטי, לשרת ולעבוד במנזר. פרופ' בונה, מומחית להמטולוגיה, חקרה את הנושא, היא לקחה דגימות דם מבני השבט, כדי לזהות את הד.נ.א. שלהם, את מבחנות הבדיקה מסרה לי ועל ברכי היטלטלו המבחנות דרך נוה המדבר פיראן עד למקרר במרפאה של אבו רודס, למיטב ידיעותי ה"רומנים" הוכרזו כבדווים מצויים מהזן הסינאי!
אגדה אורבנית מספרת ששבט הג'בליה ששכן בקרבת המנזר, הם צאצאי עבדים שהובאו מרומניה, על ידי הקיסר הביזנטי, לשרת ולעבוד במנזר. פרופ' בונה, מומחית להמטולוגיה, חקרה את הנושא, היא לקחה דגימות דם מבני השבט, כדי לזהות את הד.נ.א. שלהם, את מבחנות הבדיקה מסרה לי ועל ברכי היטלטלו המבחנות דרך נוה המדבר פיראן עד למקרר במרפאה של אבו רודס, למיטב ידיעותי ה"רומנים" הוכרזו כבדווים מצויים מהזן הסינאי!
הנפט שנפל עלינו משמיים
שפעת הנפט לאורך כל מפרץ סואץ, בלבלה גם ישראלים נורמטיביים. זכורני נסיעה אחת מאבו רודס כ-10 ק"מ דרומה, לשדה הנפט בליים. נסעתי בג'יפ עם המג"ד שלי, איש תם וישר. באיזור זה היו מיכלים גדולים לאיכסון נפט גולמי. איזה טייס ישראלי "שובב" , צלף מהמטוס שלו והבעיר 2 מיכלים, בקטן איזה 1.000 טון נפט עלו השמימה, אומר לי המג"ד "כמה חבל" ואני שכבר הייתי מודע לשחיתות הנוראה שכל זה הביא עלינו, עונה לו "אכן חבל שהוא לא הבעיר את הכל, את כל 20 המיכלים" נרעש התמוי ואומר לי "מה אתה מדבר, מאיפה נשיג לנו נפט" נקנה אני עונה לו, שמעת, נקנה!
הרעיון הזה, לקנות נפט, לא היה פופולרי בקרב מנהיגי המדינה, וכאשר "ניפנף" אותנו היהודי החכם, הנרי קיסינג'ר, אחרי מלחמת יום הכיפורים, משדות הנפט המסורתיים, מיהרנו וקדחנו את שדה הנפט עלמה, מול א טור ושאבנו נפט בששון עד הפינוי האחרון. מאז ועד היום, אנחנו קונים נפט, מצרך שאינו חסר בתחנות הדלק שלנו, לכל "קטסטרופה" מתרגלים. פקט!
שפעת הנפט לאורך כל מפרץ סואץ, בלבלה גם ישראלים נורמטיביים. זכורני נסיעה אחת מאבו רודס כ-10 ק"מ דרומה, לשדה הנפט בליים. נסעתי בג'יפ עם המג"ד שלי, איש תם וישר. באיזור זה היו מיכלים גדולים לאיכסון נפט גולמי. איזה טייס ישראלי "שובב" , צלף מהמטוס שלו והבעיר 2 מיכלים, בקטן איזה 1.000 טון נפט עלו השמימה, אומר לי המג"ד "כמה חבל" ואני שכבר הייתי מודע לשחיתות הנוראה שכל זה הביא עלינו, עונה לו "אכן חבל שהוא לא הבעיר את הכל, את כל 20 המיכלים" נרעש התמוי ואומר לי "מה אתה מדבר, מאיפה נשיג לנו נפט" נקנה אני עונה לו, שמעת, נקנה!
הרעיון הזה, לקנות נפט, לא היה פופולרי בקרב מנהיגי המדינה, וכאשר "ניפנף" אותנו היהודי החכם, הנרי קיסינג'ר, אחרי מלחמת יום הכיפורים, משדות הנפט המסורתיים, מיהרנו וקדחנו את שדה הנפט עלמה, מול א טור ושאבנו נפט בששון עד הפינוי האחרון. מאז ועד היום, אנחנו קונים נפט, מצרך שאינו חסר בתחנות הדלק שלנו, לכל "קטסטרופה" מתרגלים. פקט!
גבינות משובחות ישר מהמים
חופי סיני סלעיים ומשוננים ולאורכם הרבה ספינות טרופות, בסיורים לאורך החופים, אפשר לראות את שרידיהן המתפוררים.
מתי שהוא, באמצע שנות ה-70 נטרפה ספינת קירור קטנה, איזה 2.000 טון, שיעדה סעודיה, עמוסה מוצרי חלב, בחופי מפרץ סואץ, איזור ראס כניסה. נקראנו להציב חיילים לשמור על הספינה.
כשהגענו כבר היה האיזור מוקף בבדואים וישראלים שעבדו בסביבה, ריח הגבינות עלה באפם זה נראה לי כעדת נשרים רעבים, סביב נבלת פיל.
ניסינו לשמור על הספינה מפני ביזה, עד כמה הצלחנו, זה כבר סיפור אחר. התברר לי כעבור כמה ימים כשחזרתי הביתה ובני הקטן, תלמיד בגן ילדים, סיפר שחברו לגן שלו הביא הרבה הרבה גבינה וחילק לילדים כי אביו עובד בסיני.
חופי סיני סלעיים ומשוננים ולאורכם הרבה ספינות טרופות, בסיורים לאורך החופים, אפשר לראות את שרידיהן המתפוררים.
מפרץ שארם א שיך , נוף בתולי בטרם הפך למרכז תיירות
ומסחר
מתי שהוא, באמצע שנות ה-70 נטרפה ספינת קירור קטנה, איזה 2.000 טון, שיעדה סעודיה, עמוסה מוצרי חלב, בחופי מפרץ סואץ, איזור ראס כניסה. נקראנו להציב חיילים לשמור על הספינה.
כשהגענו כבר היה האיזור מוקף בבדואים וישראלים שעבדו בסביבה, ריח הגבינות עלה באפם זה נראה לי כעדת נשרים רעבים, סביב נבלת פיל.
ניסינו לשמור על הספינה מפני ביזה, עד כמה הצלחנו, זה כבר סיפור אחר. התברר לי כעבור כמה ימים כשחזרתי הביתה ובני הקטן, תלמיד בגן ילדים, סיפר שחברו לגן שלו הביא הרבה הרבה גבינה וחילק לילדים כי אביו עובד בסיני.
איך בכל זאת נחלצנו מסיני
כדי לפתור בעיה קשה, שלכאורה, אין לה פתרון, צריך ליצור קטסטרופה. למזלנו, לעומת היהודים הטיפשים, שיש לנו בארץ בשפע, במקרה הזה דיין וגולדה, נותרו בנכר כמה יהודים חכמים כדוגמת הנרי קיסינג'ר.
מה לא הציעו לטמבלים שלנו, שליחים ומתווכים באו והלכו, סאדאת הציע, נסיגה של 10 ק"מ ופתיחת התעלה לשייט. תעלת סואץ היתה סם החיים של מצריים והיה ברור לכל בר דעת שהם לא יכולים לוותר על פתיחתה ומה אנחנו עושים, מבצרים את הגדה המזרחית, אגב כך מעשירים הרבה קבלנים ישראלים, סוללים דרכים מפלסטיק בביצות, מתקינים אביזרים להבערת התעלה ועוד כל מיני פטנטים מטומטמים, את כל הפנטזיה הזו מכנים "קו בר לב" לדראון עולם, כשבפתגם גרוזיני כבר נאמר זה עזר "ככוסות רוח למת".
כדי לפתור בעיה קשה, שלכאורה, אין לה פתרון, צריך ליצור קטסטרופה. למזלנו, לעומת היהודים הטיפשים, שיש לנו בארץ בשפע, במקרה הזה דיין וגולדה, נותרו בנכר כמה יהודים חכמים כדוגמת הנרי קיסינג'ר.
מה לא הציעו לטמבלים שלנו, שליחים ומתווכים באו והלכו, סאדאת הציע, נסיגה של 10 ק"מ ופתיחת התעלה לשייט. תעלת סואץ היתה סם החיים של מצריים והיה ברור לכל בר דעת שהם לא יכולים לוותר על פתיחתה ומה אנחנו עושים, מבצרים את הגדה המזרחית, אגב כך מעשירים הרבה קבלנים ישראלים, סוללים דרכים מפלסטיק בביצות, מתקינים אביזרים להבערת התעלה ועוד כל מיני פטנטים מטומטמים, את כל הפנטזיה הזו מכנים "קו בר לב" לדראון עולם, כשבפתגם גרוזיני כבר נאמר זה עזר "ככוסות רוח למת".
מלחמת יום הכיפורים 6 באוקטובר 1973
מצרים תקפה לאורך כל התעלה, העבירה שתי אוגדות מזרחה, כבשה ,כמעט את כל המעוזים, מאות מליונים "הלכו פיפן" ולמעשה הקרב הוכרע.
אני אסטרטג קטן מאד, אך לדעתי, כל המנייברות הצבאיות, כולל חציית התעלה,היו פעולות להרמת המורל השפוף ולמעשה לא הועילו במאום. חבל על מאות החיילים שאיבדו את חייהם, מעבר לתעלה ובעיקר בקרב המדמם והמיותר בסואץ, מי זוכר היום את פאיד או את ג'בל עתקה ,את סרפיאום או תעלת המים המתוקים ושאר נקודות במפה עליהן מסרו חיילים את נפשם.
תחילת הסוף או סוף ההתחלה
ב 24.10.73 הוכרזה הפסקת אש. אנחנו, אני ורעי עומדים על רמפה מוגבהת בעיון מוסה, בדרום תעלת סואץ. מולנו הארמיה ה-3 פותחת בפנטזיה של שמחה, יריות באויר קולות צהלה ושמחה שנישאו למרחוק באוויר המדבר, ואנשינו, חמוצי פנים.
ההגיון הישראלי אומר "אם המצרי שמח, אני עצוב" ואני אומר להם: "חייכו שמחו, אנחנו חוזרים הביתה, ההרפתקה , הסיוט תמו". לאט לאט האנשים מפשירים, מתחילים לקלוט ואני מבסוט חלס!
מצרים תקפה לאורך כל התעלה, העבירה שתי אוגדות מזרחה, כבשה ,כמעט את כל המעוזים, מאות מליונים "הלכו פיפן" ולמעשה הקרב הוכרע.
אני אסטרטג קטן מאד, אך לדעתי, כל המנייברות הצבאיות, כולל חציית התעלה,היו פעולות להרמת המורל השפוף ולמעשה לא הועילו במאום. חבל על מאות החיילים שאיבדו את חייהם, מעבר לתעלה ובעיקר בקרב המדמם והמיותר בסואץ, מי זוכר היום את פאיד או את ג'בל עתקה ,את סרפיאום או תעלת המים המתוקים ושאר נקודות במפה עליהן מסרו חיילים את נפשם.
תחילת הסוף או סוף ההתחלה
ב 24.10.73 הוכרזה הפסקת אש. אנחנו, אני ורעי עומדים על רמפה מוגבהת בעיון מוסה, בדרום תעלת סואץ. מולנו הארמיה ה-3 פותחת בפנטזיה של שמחה, יריות באויר קולות צהלה ושמחה שנישאו למרחוק באוויר המדבר, ואנשינו, חמוצי פנים.
ההגיון הישראלי אומר "אם המצרי שמח, אני עצוב" ואני אומר להם: "חייכו שמחו, אנחנו חוזרים הביתה, ההרפתקה , הסיוט תמו". לאט לאט האנשים מפשירים, מתחילים לקלוט ואני מבסוט חלס!
איך מתירים את הפלונטר
כאן בא לעזרתנו היהודי החכם, הנרי קיסינג'ר. ידוע לכל כי הישראלים לא אוהבים את המילה נסיגה, זה עושה להם "חררה". מה עושים? "מכבסים" את המילה... בעזה קרא לזה אריק שרון "התנתקות" ובסיני קיסינג'ר היצירתי - "הפרדת כוחות". הוא ארגן כוחות מן הגורן ומן היקב, פרואנים וגואטאמלים, פינים ושאר ירקות. כך יכולנו לרדת בשלבים מזרחה במורד מפרץ סואץ, לנטוש את "אדמת אבותינו" בראס מלהב, חמאם סידני מוסה, אבו דורבה ועוד ועוד נקודות שהיו "סלע קיומנו" וערש חמדנותנו.
לחכמי האסטרטגיה, עוד היו כמה הבהובים של יצירתיות וכך תירגלנו את כיבוש אבו רודס מחדש ואני צוחק, אני יודע, "קישקוש בלבוש".
כאן בא לעזרתנו היהודי החכם, הנרי קיסינג'ר. ידוע לכל כי הישראלים לא אוהבים את המילה נסיגה, זה עושה להם "חררה". מה עושים? "מכבסים" את המילה... בעזה קרא לזה אריק שרון "התנתקות" ובסיני קיסינג'ר היצירתי - "הפרדת כוחות". הוא ארגן כוחות מן הגורן ומן היקב, פרואנים וגואטאמלים, פינים ושאר ירקות. כך יכולנו לרדת בשלבים מזרחה במורד מפרץ סואץ, לנטוש את "אדמת אבותינו" בראס מלהב, חמאם סידני מוסה, אבו דורבה ועוד ועוד נקודות שהיו "סלע קיומנו" וערש חמדנותנו.
לחכמי האסטרטגיה, עוד היו כמה הבהובים של יצירתיות וכך תירגלנו את כיבוש אבו רודס מחדש ואני צוחק, אני יודע, "קישקוש בלבוש".
עד הרגע האחרון
ב1979 בא סאדאת לירושלים, כעבור זמן, נחתם הסכם השלום בקמפ דיויד. מנחם בגין, שאין מה לעשות, גם אני הסולד מדרכו ומהתאטרליות הליצנית של נאומיו, מברך את פועלו, יחד עם זה, אי אפשר שלא לתהות, למה נותרנו עד היום עם הספחת של רצועת עזה, האם אי אפשר היה להעניק אותה למצרים עטופה בסרט ופונפונים. כנראה בסתר לבו כבר תכנן אז בגין ל"פצות" את בוחריו על הריסת ימית ולבנות לנו את ה"פרונקל" בגוש קטיף.
נושא אחר שעורר תמיהה היה ה"פיאסקו" עם הבוררות הבינלאומית על טאבה, כל מי שקרא היסטוריה ואפילו ספרי מסעות מתחילת המאה ה20 ידע שטאבה נמצאת מדרום לגבול שנקבע ב1906 בין הבריטים לתורכים, אבל אין סיבה שלא לנסות, גם אם זה נגמר בבזיון. היה יותר פשוט ויעיל לנסות לחכור את השטח ממצריים כדוגמת ההסדר בין ירדן וסעודיה
בפרפוריה האחרונים של האימפריה, עוד היו אנשים שעשו "בוכטות", לא רעות. חבר שפונה מימית רכש שתי דירות בכפר סבא, על המכבסה של נאות סיני המשיכו לשלם עוד כעשור ובאופן כללי ובצדק, המדינה היתה נדיבה בפינוי.
ה"ישראלים" לא פראיירים, כל מיני "קיביצרים" ניסו להצטרף לחגיגה, עובדי הנפט באבו רודס נכנסו לגור בווילות של מפעילי הנפט והכריזו על ישוב בשם "שלהבת" שגם אותו דרשו לפצות, גם ה"ליצנים" מא טור דרשו פיצוי וקיבלו קדחת. בעלי בית המלון אביה סונסטה בטאבה וכפר "רפי נלסון" הסמוך, בטח נשמו לרווחה כשהפסדנו את בוררות טאבה והמיליונים זרמו, אף אחד לא קופח ובעיקר נשכרה מדינת ישראל שזכתה לשלום עם מצריים, תוך שהיא חוזרת לממדיה הישנים והטובים.
וכך לאט לאט בקצב סלואו, יצאנו מסיני ותמו כ15 שנים של שכרון חושים מטומטם, איך אמרתי – ברוך שפטרנו!
כתב: יוסי שחם.
ב1979 בא סאדאת לירושלים, כעבור זמן, נחתם הסכם השלום בקמפ דיויד. מנחם בגין, שאין מה לעשות, גם אני הסולד מדרכו ומהתאטרליות הליצנית של נאומיו, מברך את פועלו, יחד עם זה, אי אפשר שלא לתהות, למה נותרנו עד היום עם הספחת של רצועת עזה, האם אי אפשר היה להעניק אותה למצרים עטופה בסרט ופונפונים. כנראה בסתר לבו כבר תכנן אז בגין ל"פצות" את בוחריו על הריסת ימית ולבנות לנו את ה"פרונקל" בגוש קטיף.
נושא אחר שעורר תמיהה היה ה"פיאסקו" עם הבוררות הבינלאומית על טאבה, כל מי שקרא היסטוריה ואפילו ספרי מסעות מתחילת המאה ה20 ידע שטאבה נמצאת מדרום לגבול שנקבע ב1906 בין הבריטים לתורכים, אבל אין סיבה שלא לנסות, גם אם זה נגמר בבזיון. היה יותר פשוט ויעיל לנסות לחכור את השטח ממצריים כדוגמת ההסדר בין ירדן וסעודיה
בפרפוריה האחרונים של האימפריה, עוד היו אנשים שעשו "בוכטות", לא רעות. חבר שפונה מימית רכש שתי דירות בכפר סבא, על המכבסה של נאות סיני המשיכו לשלם עוד כעשור ובאופן כללי ובצדק, המדינה היתה נדיבה בפינוי.
ה"ישראלים" לא פראיירים, כל מיני "קיביצרים" ניסו להצטרף לחגיגה, עובדי הנפט באבו רודס נכנסו לגור בווילות של מפעילי הנפט והכריזו על ישוב בשם "שלהבת" שגם אותו דרשו לפצות, גם ה"ליצנים" מא טור דרשו פיצוי וקיבלו קדחת. בעלי בית המלון אביה סונסטה בטאבה וכפר "רפי נלסון" הסמוך, בטח נשמו לרווחה כשהפסדנו את בוררות טאבה והמיליונים זרמו, אף אחד לא קופח ובעיקר נשכרה מדינת ישראל שזכתה לשלום עם מצריים, תוך שהיא חוזרת לממדיה הישנים והטובים.
וכך לאט לאט בקצב סלואו, יצאנו מסיני ותמו כ15 שנים של שכרון חושים מטומטם, איך אמרתי – ברוך שפטרנו!
כתב: יוסי שחם.
חוזה השלום ישראל מצרים 1979 מהאוסף של אלכס בקרמן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה