היא נכנסה לחנוק עם מכנסיים בצבע חום אפור וחולצה תואמת ובלי כובע בכלל. הליכה מדודה ואיטית ובידיה שני פריטים שהם בעצם שלושה. זוג מטבעות כסף של בנק ישראל בקופסא מקורית כולל פתק האחריות בשתי שפות, וגם מטבע זהב ישראלי משנת 1968 שאני אישית מאד אוהב, ויעקב צים המנוח עשה עבודה נהדרת לטעמי, ומעניין מה דעתכם לגבי הפנורמה של ירושלים ואולי משהו חסר שם ואולי לא.
היא לא אמרה שלום למיטב זכרוני ולא שום דבר מקדים ואולי אני הייתי צריך להקדים כמו עם גברת זליבנסקי. השיחה התנהלה באנגלית מאד קצרה, יבשה, מדודה, תמציתית ויש להוסיף קרה. יש אנשים היודעים לשנות אווירה וכיוון ואני כנראה מאד חלש בדבר הזה ודי חבל.
היא רצתה לדעת את שווי הפריטים שיש לה. אמרתי לה את שאני יודע ומוכן לשלם. היא לא הגיבה כי אם הציגה שוב את מטבע הזהב שהיה במארז פשוט, שקוף ולא מקורי וזה בכלל לא משנה כרגע. אמרתי לה את המחיר שזה בעצם כמעט כל השווי משום שמטבעות הכסף לא יביאו אפילו ארוחת צהריים סבירה וצנועה לזוג בלי משכנתא במרכז תל אביב.
הקשר בין מטבע הזהב וזוג מטבעות הכסף ממש לא ברור ויש להניח שקיבלה הפריטים כמתנה ובנפרד או שזו ירושה כלשהי ובמחשבה שניה האפשרות השניה בטלה. כל ההתנהלות מולה ארכה פחות מעשר דקות ואם הייתי יודע להפעיל את מנגנון המצלמות ובדיקת לוח הזמנים, אזי יש מצב לבחון המון דברים וככה החיים שלנו בעידן הזה מתועדים עד אין קץ.
היא הסתכלה עלי ואני עליה ולא זוכר את צבע עיניה ולא את הלבן שבעיניים והיא מזכירה לי מישהי בכללי מהמשפחה של מינה אבל בטוח שאין לה שום קשר, למרות שמאד סביר שלכולנו יש אבות קדומים משותפים. היא הסתכלה על החנות מסביב והדברים שבתוכה ולא יודע מה חשה או גילגלה בראשה. מתי נדע מה אנשים חושבים לגבינו?
בסוף היא יצאה והלכה בלי שלום ובלי תודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה