הבלוג של קובי לידרמן: סליקים מספרים

April 21, 2018

בארי סנפירי הזמין אותנו ביום העצמאות לביתן הסליקים במוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל ביפו. זה ממש צמוד למתחם התחנה המשופץ והרדום. עתידו של המוזיאון לא ברור בשל עבודות הרכבת הקלה. המוזיאון הזה קצת דורך במקום מלבד ביתן הרמטכ"לים ושרי הבטחון המציג מזכרות ומתנות אבל היום לא ניגע בו ובמדליות והעיטורים שבו ורק על הסליקים.
פעם בארי ואחיותיו עופרה ונגה סנפירי היו שכנים שלנו וגרו ברחוב יחזקאל צמוד לגן הנביאים. אחותי הבכורה דבורה זוכרת את נגה מחוג ריקודי העם וטיולי החברה להגנת הטבע. גם היום הן שומרות קשר ותמיד טוב לשמור קשר ולא רק בחיל הקשר.

ידעתי שמשפחת סנפירי קשורה לברל כצנלסון מצד האם יעל. בארי קרוי על שמו. גם יצחק קצנלסון המחנך והמשורר שנרצח בשואה והיה בארץ וקנה מגרש בשכונת תל נורדוי קשור למשפחה. לימים למדתי על אביהם איסר סנפירי 1912-1997 שהיה בהגנה וממקימי תע"ש. בארי סקר בפנינו את עבודותיו של אביו המוצגות במקום לצד מוצגים אחרים. בארי סיפר על אביו שהגיע כילד ולמד רק שתי כיתות בבית חינוך ונשאר בארץ ללא משפחה.

ראינו את "הגמד" שהיה מיכלית להובלת אמל"ח של 2.5 טון. גם בלוני החמצן והגז שימשו סליק לרובים ונשק. כל אותם סליקים המשיכו לתפקד כרגיל ורובם לא התגלו. גם כשהקימו את הביתן במוזיאון לא תמיד הצליחו להבין איפה הקטע וכיצד העסק עובד ואיסר באמצעות השירטוטים הסביר.
יש ימים בהם נדמה לי שמדינת ישראל כולה, היא סליק אחד המצליח לחיות בסביבה קשה.

בארי ונגה ליד הגמד.

"אחד הסליקים המוצלחים שיצר סנפירי, זכה לשם "הגמד" בשל גודלו: הוא היה מיכל דלק שנפתח בצורה נסתרת כך שניתן להסליק בתוכו 2.5 טון של כל סוגי הנשק. המיכל היה מורכב על משאית והיה ניתן להובלה בכל חלקי הארץ, מבלי שיתגלה על ידי הבריטים. מאוחר יותר נעשה בסליק שימוש בדרך להר הצופים בירושלים בזמן החלפת המשמרות. לימים, לאחר הקמת מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל בו הוצג הסליק לקהל, התברר כי איש אינו יודע איך לפתוח את "הגמד", וסנפירי הסביר זאת בעזרת שרטוטיו."