פנס לא בודד

 היה היה (וגם הווה) פנס בודד בלב שכונה והוא האיר את ילדותנו הקסומה

וכשקוראים את המילים המקוריות והנהדרות של חיים גורי מתחילות הפרשנויות להרבה דברים. איפה היה הפנס הזה במציאות? מה זה "הכדארים באים"?

גם המוזיקה של סשה ארגוב מקסימה ואני כמעט "בטוח" כמו גם אחרים שזה נכתב על השכונה שלי, שלנו שלכם. הוספתי קישורים מהרשת ואני בטוח שגם לכם יש מה להוסיף משלכם.

פנס רחוב בסוקולוב פינת עובדיה והעליה לגן הנביאים.

מומלץ להגדיל התמונה בשקל תשעים

חתול עם מקל סבא

 זה קרה לפני די הרבה שנים אולי 30 שנה ויותר ונזכרתי בזה בגלל מקל הליכה שראיתי בתמונה משפחתית.

אצלי מקל שכזה מתחבר לסבא כמו שיש שעון סבא ואולי ניתן להתחשב בעובדה שלנו לא היה סבא וגם לא סבתא. מקל הליכה מתחבר אוטומטית למישהו עם מגבלה גופנית ופעם ראיתי שניתן להשתמש במקל שכזה גם כמכשיר אלים ואפילו רעיל עם חיצים והבריטים עובדים על גרסה מעופפת לסרט עתידי עם ג'ימס בונד חוזר. יש אוספים שכאלה וגם בדיחות נהדרות על מקל וגומי ומקום באוטובוס, אבל לא כרגע ונחזור לסיפור שלנו.

איש לא צעיר עם מקל כזה שאנשים נעזרים להליכה נכנס לחנות. הוא היה רזה שיער משוך לאחור, ז'קט שראה ימים יפים יותר. האיש היה מהוסס עם סיגריה ואני זוכר שהוא נראה לא בריא. זו הייתה הפעם הראשונה שהאיש הזה נכנס לחנות. הוא הביט ימינה ושמאלה כאילו מה הסיפור של המקום הזה. אז אבא שלי עבד איתי או בעצם אני איתו ונדמה לי שזה היה אחר הצהריים וזה אומר ממש מזמן, כי אבי נהג להגיע בבוקר וללכת בצהריים ומשלב מסוים חדל מלהגיע למשמרת שניה שזה אחרי 4. פעם הייתה גם הפסקת צהריים ואין ניידים והכל הלך יותר ברגוע והיו זמנים שנחנו בצהריים ואז גם יש כוח למשמרת נוספת ואפילו לחזור בערב הביתה ואל תזלזלו בסקס בריא שמסדר הרבה מערכות בגוף ובנפש.

חזרנו לאותו איש מבוגר שאולי היה בגיל של אבי שמואל יליד 1922 ואולי צעיר ממנו שנמצא בחנות המטבעות בבן יהודה 18א בתל אביב. אני לא חושב שמישהו דיבר בכלל ויש מצבים כאלה שאנשים נכנסים מסתכלים ושוב מסתכלים ואז יוצאים וזהו. אולי לא בטוחים, אולי התבלבלו אולי לא מרגישים נוח ואולי עוד הרבה דברים. פעם אנשים היו יוצאים מהבית ללא סיבה ממוקדת והחיים היו פחות מתוכננים. הטלפונים הפכו אותנו למשהו שונה. ככה לפחות נדמה לי.

אני זוכר שאבי הביט בו בסקרנות בוחנת. אני קצת פחות אבל עובדה שאני זוכר גם את לבושו ואני חושב שאולי היה מבאי בית קפה מסעדה בבן יהודה 7 ואולי 5. פעם קראו לזה קפה רומא ויש תמונות שחור לבן נהדרות מתחילת המדינה. בהמשך כמו הרבה דברים הלך המקום וירד והמקום התאכלס עם חברה לא משהו. מעולם לא ישבתי שם ומקומות עם טיפוסים מפוקפקים נהפכים לפחות מבוקשים. אז בשנות השמונים פלוס, משולש אלנבי אידלסון ובן יהודה היה לא מציאה נפלאה. קצת סמים וקצת זונות וקלפנים ועל הדרך תוספות כיד הדמיון.

כשהאיש יצא החוצה שאלתי את אבי למה הסתכל ובחן אותו ככה. אבי אמר לי שהוא זוכר את האיש הזה מזמן שהיה שוטר. קראו לו החתול המטפס.

שורו הביטו וראו וגם חן חן לזלמן חן שפעם היה פה

 "ב-1932, כשהיה כבן 18, היה מראשוני העולים על הקרקע במושב תל צור שבשרון (לימים חלק מאבן יהודה), שם היה חקלאי.

בראשית שנות ה-60 (אחרי ששב לתל אביב) תרם את נחלתו (כ-50 דונם) לסוכנות היהודית לבניית שיכון לעולים שפונו מהמעברה ("שיכון חן"). כיום נקרא שם על שמו רחוב חן".

והחיבור לתל אביב הוא דרך האח יעקב וחנות הספרים לוטוס באלנבי.

שיכון חן אבן יהודה בית כנסת אחוות ישראל

בן יהודה 218 מבנה לשימור בעיר הלבנה

 בית אברהם וינטה בורנשטיין - נבנה בשנת 1936 בסגנון הבינלאומי ושימש למגורים ולמסחר בקומת הקרקע.

רחוב בן יהודה שנות הארבעים מצד שמאל בן יהודה 218

צילום משנת 2008 של בן יהודה 218. צילם אמנון יצחקי

הכניסה לבנין הנה ממפלס הגבוה בקומה אחת ממפלס הרחוב, 

דרך גרם מדרגות העשוי מוזאיקה ומסתיים באלמנט פרגולה מבטון.

בשנות השישים והשבעים פעלה בקומת המסחר ספריית מאור. מקום קטן וצר מול בית ספר לדוגמא ע"ש הנרייטה סאלד. מי מכיר ויכול להוסיף?

ספריית מאור ברחוב בן יהודה 218

מול בית ספר דוגמא ברחוב בן יהודה הייתה פעם ספריה פרטית. ספריה זה מקום שמחליפים ספרים ומשלמים משהו וברור שזה עסק פרטי ולא ציבורי. זה היה מקום קטן וצר עם הרבה ספרים ומדפים ולכל ספר כרטיס אישי.

פדיקור רפואי מניקור ופעם ספריית מאור

אסתר מורינסקי המורה שלנו בכיתה ה' 2 בדקה שם בכרטיסיה כמה ספרים קראנו. נדמה שלימור הייתה הכי מתמידה. בדיזנגוף הייתה גם ספריית פרמן ליד המכולת של אדון יחזקאל ולא הרחק מהמכולת על הפינה בנורדאו של שטרכר. אדון פרמן הלך עם בגדי חקי בסגנון בן גוריון ואשתו זכורה לי כדמות מאופרת בתאטרון קבוקי. את הספרים בספריית פרמן לא קראתי בכלל ותמיד יש דבר כזה ששם אתה לא.

אדון וגברת פוס היו בעלי ספריית מאור. הוא היה ממש רזה והיא לא כל כך. שניהם הרכיבו משקפיים. הם היו מעשנים כבדים ואני בטוח שנולדו בפולין כי שמעתי אותם מדברים פולנית שהילדים לא יבינו. אני שומע פולנית ומבין מעט מאד. פולנית יכולה להישמע שפה מאד מתחנפת כמו גם מאד נרגזת. פרושה פן ופרושה פאני פתיח מאד חשוב.

ממש קרוב לספריה המאד קטנה של פוס הייתה חנות המשקאות של מנדל עם הכיפה והזקן שהם באמת ענתיקות בפלשתינה א"י ובתל אביב 3 דורות פלוס וממש לאחרונה עברו מקום גם בבן יהודה.

אם הייתי יודע לצייר כמו אחי לוינשטיין האחיין שלי, הייתי משחזר את הזוג פוס כולל הבגדים שלהם ועד היום אני נזכר בחולצת הספארי שלו עם הכייסים והעטים כולל המשקפיים והסיגריות.

אני זוכר את הטיול בשבת שעשו לקוראי הספרייה. הלכנו לטיול בנחל הירקון בעקבות ספרים וסופרים. הייתה חידה מיהו הסופר שכתב את עלילות חסמב"ה וידעתי רק יגאל ואת המוסינזון שכחתי. מישהי אחרת כן ידעה. נדמה לי שקראו לה תמר והיו לה צמות.

האם השאלתם ספר שנשאר אצלכם עד היום? מה דעתכם על אנשים הלוקחים ספר ולא מחזירים? כמה ספרים בספריה שלכם באמת קראתם על אמת?

תהלוכה רגלית של תלמידות 'סמינר לוינסקי' מבית ספרן הישן בנוה צדק אל

משכנו החדש מעבר לכביש ברח' בן יהודה 193, בשנת 1938. 

הבניין משמאל בצד השני בן יהודה 218

מבט לעבר בן יהודה 218 מהכניסה הישנה של בית ספר דוגמא

הכניסה מפעם לבית ספר דוגמא. היום חניה

בן יהודה 218 BEN YEHUDA מבנה לשימור בעיר הלבנה
בית אברהם וינטה בורנשטיין - נבנה בשנת 1936 בסגנון הבינלאומי ושימש למגורים ולמסחר בקומת הקרקע. המבנה הוכרז לשימור מתוקף תוכנית השימור 2650 ב. 

בשנות ה-30, אזור זה של רחוב בן יהודה היה בראשית התפתחותו. הבניה ברחוב התאפיינה ללא עמודים, כנהוג בסגנון הבינלאומי ברחובות מסחריים, בהם נוצלה קומת הקרקע לחנויות. הכניסה לבנין הנה ממפלס הגבוה בקומה אחת ממפלס הרחוב, דרך גרם מדרגות העשוי מוזאיקה ומסתיים באלמנט פרגולה מבטון. סיטואציה זו נוצרה בשל המבנה הטופוגרפי ואפשרה קומת קרקע גבוהה, עם חנויות בעלות גלריות. 

את חלקיו ונפחיו העיקריים של הבנין ניתן לחלק לארבע: גוף הבנין, אלמנט חדר המדרגות, גרם המדרגות (המחבר בין מפלס הרחוב למפלס הכניסה לחדר המדרגות), ואלמנט המרפסות השונות. למבנה נוספו 1.5 קומות. בנייתו ושימורו הסתיימו בשנת 2017.
אדריכל יואב מסר אדריכלים. מתכנן מקורי- צבי ספוקויני- מהנדס אזרחי

הדמייה לפני

פדיון הבן, כדורסל, תיכון עירוני ה' ואנטבה גם

 בלי התרעה או טלפון מקדים נכנסו אלי שניים על הבוקר. אבא ובן וברור שחבשו מסכות. ישר זיהיתי את האבא משום שגם אחרי יותר מארבעים שנה הוא לא השתנה במיל והנגיעות לבן בשיער לא אומר כלום. חוצמזה, ראיתי אותו די הרבה פעמים במסלול של בן יהודה אלנבי צועד נמרצות בהליכה האופיינית לו ולא הטרדתי. הבן מאד דומה לאביו ואולי טיפונת נמוך יותר וגם 185 ס"מ פלוס זה בסדר. האבא התחיל לדבר על מטבעות פדיון הבן והבנתי שיש כבר דור שלישי וזה נהדר ולא התאפקתי מעבר למלל קצר ואמרתי להם שאני מכיר וזוכר את האבא ואפילו את זה שהיה אחלה שחקן בנבחרת התיכון שלנו בסוף בן יהודה ולעניות דעתי הקובעת גם היה השחקן המצטיין. אפילו זכרתי אותו משחק במגרש בית"ר תל אביב על הירקון עם המנהל נאג'י ופיני גרשון המאמן. מבעד למסכות ראיתי את ההפתעה וגם את זה שנעים להם. אין כמו מחמאות לא מתוזמנות.

האבא היה מופתע והחלה סדרת שאלות מאיזה מחזור ושנה אני ובכלל לא נעלבתי שהוא חשב שאני אולי גדול ממנו ושיער לבן מצליח לבלבל רבים. הרבה פעמים שאלו את אימי אם אבא שלי הוא גם אבא שלה. זה קרה לי גם עם חברים בחנוק ולמדתי לתת אחלה תשובות והשואל התבלבל. פעם מישהו שאל אם אני הבן של חבר שהיה בחנות והחבר צחק ואמר שהוא לא האבא שלי כי אם הסבא. צחקנו עד שבמקרה אחר מישהו שאל חבר אחר שלי עם שיער שחור אם הוא הבן שלי ואני עניתי שלא ואפילו הוספתי שזה הנכד שלי.

אז חזרנו לבן ולאבא ולמטבעות פדיון ונתתי את ההסבר עם החמישה סלעים והמטבעות בהנפקת בנק ישראל בשנות השבעים וברור שזה כשר למהדרין ויש תעודות עם הסברים והרבנים הראשיים חתומים על זה. החתימות של הראשון לציון הרב יצחק ניסים והרב הראשי הרב איסר יהודה אונטרמן וגם הראשון לציון הרב עובדיה יוסף והרב הראשי הרב שלמה גורן, כולם ביחד ולחוד זצ"ל. והמחיר כולל קופסה ושתי תעודות סה"כ 700 ש"ח כולל הכל.

מצוות פדיון הבן אחלה מצווה וגם אני זכיתי עם בני בכורי ניר יוסף והנה השנה גם רחלי וניר זכו לבן בכור ושמו בישראל דויד רפאל, אולם מפני שהאם רחל נולדה למשפחת כהן הרי שיש להם פטור גורף מפדיון הבן. גם לוי פטורים.

ידעתי שאם אזכיר את יעל אלכסנדרוני הוא יתאפס מבחינת הזמנים ולא הזכרתי בכלל את צחי הנגבי ולא את לוני ממכבי תל אביב שלמדו איתו באותו מחזור ולא את עניין אנטבה שגם שם היה עם אחד הכוחות בשרותו הצבאי ואפילו לא את המשחק בבית ספר שבח עם דני ברכה ולי זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהייתי שם באולם ההתעמלות של תיכון מקצועי שבח, עם המנהל סבו ומיקי ברקוביץ כבר לא היה תלמיד והיה הרבה רעש ולא זוכר מי הפסיד ומי ניצח.