דימה מאם המושבות והתותבות שאל אותי הבוקר אם ראיתי מטבע של 37.5 רובל מזהב ואיך יודעים שזה מטבע אמיתי. מטבע כזה מקורי, נחשב למשהו נדיר מאד וגם יקר מאד. תמיד זה היה יקר וכנראה גם יהיה בעתיד. יקר זה דבר יחסי ובכל זאת פריט שעולה עשרות אלפי דולרים ואולי גם למעלה ממאה אלף דולר נחשב יקר בקנה מידה שלי. אין הרבה פריטים כאלה בעולם הנומיסמטי שאני מכיר. המטבע שצירפתי פה נמכר כמעט במאתיים אלף דולר. למטבע הזה יש סיפור חיים מעניין ולא בטוח שאני האיש לספרו. מטבע שלא יועד להיסחר כמטבע עובר לסוחר במחזור ויותר כפריט יצוגי שהרוסים השתמשו כמתנות לכאלה שכדאי לתת להם. משפחת רוטשילד חזק בתמונה כי הרוסים נזקקו להלוואות והבנקים באירופה מימנו אותם והמטבעות האלה היוו חלק מהסיפור וניתן לראות גם את איזכור הפרנק הצרפתי על גבי הצד השני.
הזכרת השם 37.5 רובל רוסי מהמטבעות הנדירים גרם לי להיזכר בסיפור שלי והמטבע הזה.כנראה שזו הפעם היחידה שאולי ראיתי מטבע כזה אמיתי ולא בתמונה או בקטלוג כי אם מטבע חי שניתן להחזיקו ביד. ראיתי גם ראיתי מטבעות כאלה והיה ברור שכולם זיופים מזהב. הפעם ההיא אולי זה היה מטבע אמיתי. אולי. היום יש חברות דרוג מעבר לים שיבדקו ויקבעו אם המטבע מקורי ואם כן אז יתנו לו ציון ויחתמו אותו בקפסולה יפה עם כיתוב נאה באנגלית. אומרים שהחברות הטובות האלה לא טועות כלומר אפס טעויות ופריט טוב ימצא עצמו יום אחד, כלוא ומקופסל והשיטה הזו הולכת וחודרת לעולם האספנות. לאחרונה למדתי שאין דבר כזה אפס טעויות. הכל תלוי כמה מקרים ספרת.
הארוע הבא שברצוני לספר נחרט בראשי ולעד. היה בו את כל המאפיינים של סרט מתח, ואולי רק סרט בורקס. המוזיקה הייתה ממש לא משהו. אין לי מסקנה והמלצה כלשהי. החיים לוקחים אותנו בשבילים לא מסומנים.
א. סימיון הגרוזיני היה שכן בשכונה שלנו עם חנות עתיקות ומחסן ליד אליק מהבולים בפסז' בית לנדאו – רחוב פינסקר 2, פינת אלנבי 27. פעם היה שם בקומה ב משרד של השירות הבולאי. מספרים שהיו שם תורים ארוכים ביום הנפקת הבול והמדרגות ידעו הרבה שיפשופי רגלים ויש עדות בשטח עד היום.
א. סימיון נולד בגרוזיה היא גיאורגיה ארץ גיזת הזהב ועלה לישראל ואין לי שום מידע נוסף מעברו. נדמה לי שהיה בגילו של אבא שלנו לערך כלומר שאם היה איתנו היה חוגג 100. הייתה לו קרחת וגם כיפה סרוגה לא קטנה. רזה ונמוך ואני נזכר בהליכתו המעידה על אופיו הפעיל. א. סימיון היה סוחר נחוש, נמרץ ואיש עסקים חובקי עולם בתחום האומנות והעתיקות. שמתי לב שכמעט בכל סיפור מתח ישראלי, יש גרוזיני פעיל.
מעולם לא יצא לנו לעשות עסקים עם א. סימיון, אבל הכרנו מרחוק וגם שלום שלום זה בסדר ואני יודע כמה מילים בודדות בגרוזינית ופולי זה המילה הכי חזקה מבחינתי בשפה הגיאורגית וכבוד גם.
יום אחד בשנות השמונים נכנס לחנות שלנו אדון א. סימיון עם אלבום מגולגל בצבע ירוק ובתוכו מטבעות מדהימים. אוסף מטבעות רוסיה מכסף וגם זהב שמעולם לא ראיתי בחיי ועד היום לא ראיתי כאלה וכנראה שגם לא אראה. הוא ביקש הערכה לצורכי בטוח. זה אוסף אישי שלו וחברת הביטוח ביקשה הערכה מוכרת. זה לא היה קל, אבל בסוף אחרי בדיקה והתיעצות עם קולגה ותיק בתחום, היה נייר עם הערכה והשם שלנו למעלה וגם חתימה וחותמת שלנו ואני חתום על זה. סכום האוסף כולו היה כמה עשרות אלפי דולרים בודדים ורק תזכרו שהדירה שלנו אז בהרצליה אה עלתה 53 אלף ירוק ועוד חמש מאות דולר. כן ככה זה היה בשנת 1984 והסיפור שלנו כנראה כמה שנים בודדות אחרי אבל לא הרבה. סימיון שאל מה מגיע לי ואמרתי שבין סוחרים לא נהוג לקחת כסף ובכל זאת א. סימיון הביא מתנה, מייבש שיער בצורת אקדח והבן שלו עסק בסחר מכשירי חשמל בסיטונאות. הפרט הזה נראה שולי אבל יש סיכוי שמייבש שיער יכול לירות במערכה הלפני אחרונה. שכחתי מהסיפור ומייבש השיער עשה עבודה בסדר ומי שנהנתה ממנו היא מינה המיוחדת במינה.
עברה שנה ואולי שנתיים ואולי יותר או פחות ויום אחד מצלצל הטלפון בחנות. טלפון של בזק ואין ניידים, בצד השני משטרת תל אביב. אבא שלי דיבר איתם והם מתענינים במישהו מסביון שקיבל הערכה לגבי אוסף מטבעות. אבי לא הבין במה מדובר וכאשר הטלפון עבר אלי התחלתי להבין שמדובר בסימיון הגרוזיני שגר בסביון אבל אני הכרתי אותו רק בסביבה שלנו ורק מאותו ביקור בבן יהודה 18א כאשר בא אלי עם אותו אוסף מדהים. הם שואלים אם הנייר של החנות עם הלוגו מפעם שפה הוא שלנו ואם אני חתום על זה. אמרתי שבהחלט ייתכן ולא הייתי בסביון מעולם אבל את האוסף ראיתי גם ראיתי. הם בקשו ממני לסור לתחנה ברחוב דיזנגוף לצוות החוקר. החסרתי הרבה פעימות והגעתי לתחנת המשטרה בדיזנגוף ליד קפה זיגל ומול הבית של עופר וייס וגם שמעון מדברי ודי צמוד לבית שגר ניסים אלוני שלימים ביקרתי שם אחרי שנפטר.
הושיבו אותי שם בחדר החוקרים והסבירו לי שעדותי דרושה לחקירה חשובה. אני חייב להגיד את האמת וגם לחתום. אז הכל היה על נייר ואני נזכר שהיו שם הרבה שגיאות מביכות במלל שנכתב ממה שנשאלתי אבל לא אמרתי מילה והיום ידוע שגם גאונים טועים עם שגיאות מביכות. הם הסבירו לי שהיה ארוע פריצה רציני בבית של סימיון והמון דברים נגנבו וגם אותו אוסף מטבעות שאני עשיתי לגביו הערכה. המטבעות שלי כלומר שלו הם משחק ילדים וקליפות בוטנים במובן הכספי לעומת הדברים האחרים. לצוות החוקר הייתה הנחת עבודה שאני אולי לא ראיתי האוסף ואולי לא היה בכלל אוסף וכל הרישום היה פיקטיבי. התעקשתי שראיתי גם ראיתי והנייר מוכיח זאת וזה אחלה אוסף ואינעל העולם למי שמסתבך עם דברים כאלה. אני זוכר שראיתי שם בצוות החוקר בחור חסון שלמד שנה מעלי בבית הספר היסודי. החברה האלה היו כנראה חלק מהיחידה המרכזית ואלי דדון המפורסם לא היה בשטח. עניתי להם על כל השאלות ונדמה לי שהם כאילו שוכנעו ואז הגיעה שאלת המחץ. "תגיד לנו בבקשה מה קיבלת על אותה הערכה ואיך סימיון שילם לך?" אמרתי שלא לקחתי כסף וסימיון הביא לי מתנה מייבש שיער לשיער הנפלא של זוגתי שתחיה. "מה אתה אומר מייבש שיער? ואיפה המייבש הזה עכשיו?" בבית בהרצליה ברחוב איבן גבירול 37 קומה ב. יש הרבה חניה והרבה דשא בכניסה. "אתה יודע מה, בוא ניסע להרצליה ותראה לנו התמורה". בסדר עניתי.
הם התלוו אלי ולפני שנכנסנו לפיג'ו 404 שלי הם אמרו טוב הבנו בוא נחזור לתחנה. הם הסתכלו לי בעיניים הקטנות והסבירו לי שאם אני משתף פעולה עם סימיון אז הסוף יהיה לא טוב. עניתי להם שלא משתף ולא משתתף ושלא יפחידו אותי ואם צריך אז זיגל הנורא תיכף יבוא לכאן ועוד חברים של אבא שלי שהיה פעם שוטר בקורס הראשון של משטרת ישראל ושיחפשו עץ אחר לטפס עליו. (ברור שלא אמרתי את זה). היה אוסף מדהים, ראיתי אותו וזו ההערכה וכל השאר תשברו הראש עם הגרוזיני והשווילים האחרים. נגמר הסיפור.
א. סימיון הגרוזיני ישב במעצר לפחות 7 ימים ואולי גם כפול. הביטוח התפוצץ וככה גם המשטרה. הם היו בטוחים שעובדים עליהם. בסוף סימיון שוחרר והיה לו צ'ק גדול של מיליון דולר מחברת הביטוח.
מאז בכל פעם שהייתי רואה מרחוק את סימיון הולך ברחוב עברתי לצד השני
