חברה שלי שעבדה במשלחת הרכש בניו יורק סיפרה לי את הסיפור הבא ואתם לא חייבים להאמין אבל אני בהחלט כן. אגב מה דעתכם על משלחות הרכש למיניהן?
יום אחד נכנס אליה הבוס שלה שהיה שם בתפקיד מאד בכיר וגם מאד מוערך ושאל אותה אם יוכל להיוועץ איתה. היא אמרה שבהחלט כן. "תראי מהבוקר אני מרגיש מבטים לא ברורים. זה התחיל כמעט מהרגע שיצאתי מהבית. גם כשנכנסתי למשרדים הרגשתי לא נוח ואני לא מבין למה. מבטים לא ברורים ותחושה מאד מוזרה. אולי את יכולה להבין ולעזור".
הידידה שלי הביטה בבוס שלה שתמיד היה נאה ושרמנטי ובנות תמיד חיפשו את חברתו ותשומת ליבו והציעה לו "בוא נרד למטה לשדרה ונדבר ביתר חופשיות". הם ירדו במעלית ויצאו החוצה וגם היא חשה במשהו שונה במבטי האנשים. גם כשהלכו לאורך השדרה ובדרך חזרה זה לא פסק. הבוס שלה היה קצת מבולבל כי עדיין לא קרה כלום. החברה שלי ביקשה ממנו פשוט להביט במתרחש ברחוב ולבחון האנשים המצויים שם ככה סתם בדרכם לעניניהם השונים. סיבוב שלקח להם לפחות 22 דקות שלמות והתעלומה עדיין באוויר.
"נו אז מה את אומרת בכל זאת?" שאל הבוס.
חברה שלי ניגשה ישר לעניין ואמרה ככה "תגיד יושקו הסתובבנו ברחוב וראינו הרבה אנשים ומכל המינים והסוגים. ראית עוד מישהו עם חליפה בצבע חום?" זו הייתה הפתעה אבל הבוס יושקו הסתכל על עצמו והתחיל לצחוק. "תגיד יושקו נכון שאתה רומני?" "כן. איך ידעת?" גם אבא שלי אוהב חליפות בצבע חום.
בגד תואם רקע וככה גם הכובע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה