בילדותי, בשנות ה40 הדרך מרחובות לתל אביב, עברה בכמה ישובים ערביים. ראשית השכונה הערבית בנס ציונה, אחרי ראשון לציון הכפר הערבי בית דג'ן היא בית דגון, אחריה הכפר יאזור היא אזור של היום, לפני תל אביב הכפר אבו כביר ורק אחריו ראשיתו של רחוב הרצל.
בזמן הקרבות נחסמה הדרך והיו נוסעים דרך החולות לשכונת מולדת בחולון ומשם "משתחלים" לתל אביב.
כשתמה המלחמה נפתחה הדרך הראשית אני זוכר בכניסה לתל אביב עוד הרבה שנים אחר כך הבתים נותרו נקובי כדורים מהמלחמה. הקו של רחובות בחברת דרום יהודה הגיע לרחוב הגדוד העברי. מחיר הנסיעה 11 גרוש.
בתל אביב התנהלתי בקו 5 מחיר הנסיעה 1.5 גרוש לקו זה היו הרבה תחנות, בדרך חזרה היתה תחנה ברחוב שמריהו לוין, האדם הזה היה עסקן ציוני בולט על שמו כפר שמריהו. היה כנראה, עוד אדם בשם זה אשר יסד את חברת התרופות רפא. בעת שירותי הצבאי שרתתי עם הקצין שמריהו לוין, כנראה נכדו של העסקן הציוני.
בין רחוב הנביאים לאזור הבימה היה רחוב קטן יוסף אליהו על שמו של יוסף אליהו שלוש מבוניה של תל אביב. אחרי רחוב דיזנגוף הייתה גבעת חול ועליה עצי שיקמים, על הגבעה שכן בצריף קן של תנועת הצופים.
באחד מביקורי בתל אביב ב1952 הבחנתי בתכונה רבה וקהל גדול ברחבת הבימה, הלכתי לראות, הונח שם ארונו של יצחק שדה שנפטר, הוא נקבר בגבעת ברנר, פקדתי את קברו.
מסע ההלוויה של יצחק שדה 21/8/52 החל בבית הוועד הפועל של ההסתדרות
ששכן אז באלנבי. משם עבר בשעות אחה"צ להבימה
ולאחר מכן מסע ההלוויה המשיך לבית הקברות בגבעת ברנר
באדיבות אביהו בר
כשהייתי עדיין ילד קטן "פספוס" כפי שכינו זאת אז, נלקחתי יום אחד לסרט בקולנוע שדרות בשדרות רוטשילד. הסרט היה באידיש מה שסייע לי לתפוס תנומה קלה. שמועה רכלנית הילכה שאת התאטרון – קולנוע הזה בנה הנדבן העשיר גולדברג עבור אהובתו שחקנית תאטרון ידועה.
גם בבית הקפה המיוחד בוסתן ישבתי פעם עם משפחתי, בית קפה זה הסמוך לכיכר דיזנגוף, שכן בבית מרהיב עם גינה, בשנות ה70 שכרה את המקום המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, אנחנו ארגנו עבורם אירועים שונים. זכורים לי ערבי ראיונות בהנחיית העיתונאי אריה אבנרי.
תמונה של כיכר צינה ומאחוריה מבצבץ קפה בוסתן עם הקשתות בחזיתו.
תמונה שנצבעה משחור לבן
באדיבות אביהו בר
באדיבות אביהו בר
לקוח אחר שלנו רשות שמורות הטבע, הקימו תערוכה לשמירת טבע ואיכות הסביבה, המעצבים סטודיו קרמן. חיברנו בין הלקוחות והתערוכה הוצגה בבוסתן.
התערוכה המוצלחת הזו נדדה בכמה מקומות בארץ. זכור לי שהעברתי אותה לעיירה אל בירה, הסמוכה לרמאללה, גרפיקאי מקומי תרגם לערבית והייתה הצלחה לתצוגה.
לצערי לא שמרו על המבנה היפה הזה, הוא נהרס לטובת בית דירות משמים.
זכר וכתב יוסי שחם שטיניג יליד 1938 קבוצת שילר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה