יוסי אפריגן השכן שלי מסוקולוב ומשנת 1962 ועד היום, הפתיע אותי שוב. הפעם עם ברז חצר מפעם וגם מחבר מהיר כתוספת מענינת. הברזים האלה נפלאים ואני לא יודע לתת הסברים טכניים אבל מניסיון אישי הם אחלה ויש לי משהו כזה בגינה ובלי עין הרע שם בכיס כל ברז מודרני.
כשראיתי את הברז הישן נזכרתי איך פעם כשהיינו ממש פאפוסים זעטוטים נכנסנו לחצר בסוקולוב לשתות מים גנובים אחרי שהזענו כהוגן ואז שכן מבוגר עם גופיה לבנה ובטן לא קטנה וגם משקפיים ולא נחמד, תפס אותנו ואז שמעתי את המושג השגת גבול בפעם הראשונה וגם משטרה ופתיחת תיק. אינעל דין באבור אלי גאבו אלשכן.
ברז מים רגיל
וזה הקטע מהבלוג :
המקרה הראשון בו למדתי משהו על חציית גבול וחוק היה בילדותי.
זה היה בשנות השישים והייתי כנראה בגיל 10 אולי קצת יותר. יוסי אפריגן בעל לב הזהב (השכן והחבר שלי וכמובן השותף הפעיל למעשי השובבות) ואני שיחקנו ברחוב. אז היו משחקים הרבה ברחוב. זה היה בסוקולוב, ממש כמה בתים ליד הבתים שלנו (93 ו-91).
תוך כדי משחק בכדור נכנסנו לחצר סמוכה לשתות מים. לא היתה גדר ולא שום מחסום. נכנסנו לשתות מים מברז בחצר ובאמצעות שתי אבנים קטנות סובבנו את הברז שהיה נטול ראש. אז היו צריכים מפתח פרפר לברזים נטולי ראש. המים היו נהדרים ואולי אפילו צוננים ורטובים. ככה ישר מהברז ואולי אפילו בעזרת הידיים שתינו לרוויה. כמה שזה נהדר לשתות מים צלולים, ביום חם, המרטיבים לך את הראש וגם את חולצת הטריקו המזיעה. האם לזה התכוון המשורר באומרו "מַיִם-גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ; וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם"? (משלי ט י'ז).
ואז פתאום הופיע השכן המבוגר עם גופיה לבנה, תפס אותנו כתרנגולות בידיו והכריז בקול רם ונישא שכל השכונה שמעה: "הסגת גבול ואני הולך למשטרה להתלונן עליכם ויפתחו לכם תיק". ככה אמר השכן המדושן והמגופן לבן, עם הבטן והשיער האפור. ואנחנו כבר מבוהלים, רצנו וברחנו משם לפני שתבוא המשטרה. היה לסיפור הזה המשך עם אבא שלי שעודכן בסיפור ועשה את שלו. נסכם שבסופו של יום לא הוגשה שום תלונה במשטרה, אבל המושג "הסגת גבול" נחרט לי לנצח."
ברז עם מחבר וחסר צינור
מחבר מהיר לצינור RAVIT
פעם עשו ברזים ומחברים ממתכת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה