לא בטוח שאתם הולכים להבין את השורות הבאות. נדמה לי שגם אני, לא בדיוק יודע מה אני רוצה.
הסיפור בכללי הוא סיפור הנצחה. הרבה אנשים רוצים להנציח את יקיריהם והרבה יקירים רוצים להיות מונצחים. בקיצור, לכל הנצחה יש שני צדדים. למטבע יש שלושה. פנים, גב ודופן. יש הנצחות מתישות. גם הפוסט הזה עומד להיות מתיש. יש מצבים שהתשה מנצחת אבל ממש לא תמיד. אני בעד פשרות חכמות. סוף סיפורנו יראה שיש גדולים המצטנעים וממש מסרבים להתגלות. הם מונצחים ממש בשקט. גם זו חוכמה.
האם הנצחה היא מלשון נצח או אולי נצחון? קנדי, סאדאת ורבין לנצח בעקבות רצח!
העולם הזה כנראה אינו מספיק. רבים חושבים על הצפוי בימים שאחרי. תענוגות החיים העכשווים אינם מספקים את כל רצונותינו. רבים חושבים ומתכננים את הבאות. לטעמי ההנצחה הטובה היא באמצעות מצוות פרו ורבו. אם זכיתם לבת וגם לבן הרי שמילאתם את המצווה. אם נתברכתם רק ממין אחד, המצווה לא הושלמה. הנצחה טבעית בהחלט מומלצת ולא תמיד כל כך זולה. את סיפור ההנצחה הצנועה נשאיר לסוף סיפורנו. למי שלא יכול לדחות סיפוקים אז בבקשה מתוך תל אביב 100 של דני רכט
הירקון 291-293 - בית בנימין - מועדון הכדורסל מכבי תל אביב צמוד למלון טל
ספר ביוגרפיה מהווה הנצחה אידאלית. אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה על עצמך ופועלך, ולפעמים אפילו להתחיל להאמין בזה. אם אתה מתקשה בכתיבה ולא בקריאה, אזי ניתן לגייס סופר-עט להשכיר עם הנחיות ברורות. יש הרבה הוצאות לאור מטעם, שישמחו לרומם את שמך ופועלך. פעם ראיתי ספר שהוקדש לזוג הורים ראויים. כשקראתי את התוכן והתמונות בקושי מצאתי את המונצחים, כמעט הכל היה אודות המנציח. "לא נורא העיקר הכוונה" , אומרת אחותי הבכורה דבורה שכנאי מחדרה. אגב ניתן לשלם בתשלומים למתקשים במזומן.
תדהר הבלש העברי מתעד ומנציח אנשים
האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר מהווה דוגמא למפעל תיעוד והנצחה לאישים בישראל ופועלם. רבים מהמופיעים שם שילמו כסף על איזכורם. לא בדקתי את ספרי החשבונות שלו, אבל תדהר הבלש העברי הראשון לא עשה שם קופה. יש מהדורת אינטרנט
אם הבנתי נכון, אזי המפעל הזה בעצם רוקן אותו ממזומנים. נכחנו פעם בערב צנוע ויפה שהוקדש לו עם אלי אשד בחנות הספרים סיפור פשוט בשבזי.
אסטלות , לוחיות , שלטים , פסלים רחבות וגנים , פרסים , מבני ציבור , ספרים. הכל הולך בהנצחה
כמעט בכל פינה וקרן רחוב, קיימת הנצחה. כשאני מסתובב בתל אביב אני רואה את סימני ההנצחה בכל מצב. יכול להיות שאני רואה, את מה שאני מחפש. כל כך הרבה שלטים וסימנים, המעידים שפה היה מישהו.
יש כמובן את שלטי הרחובות וההסבר שמתחתם. יש את הבנינים עם הלוחיות המספרות את סיפור המקום ומי שהתגורר פה ומתי. יש את העמודונים עם לוחיות המתכת המספרות את ארועי השוד, הפיצוץ, המק"ל ותחנות השידור, שהיו ממש פה ונותרו אילמים, עד שבאו ונתנו למקום סוג של חיים חדשים באמצעות אותה הנצחה.
כמעט כולם הנציחו את עצמם. כתובות עתיקות, מטבעות ומדליונים, אסטלות ועוד, היו פה מקדמת דנא. האנגלים אלופים בתחום. העמוד בגבעת היל שליד גבעת בית המטבחיים מספר את צליחת הירקון. כילדים נהגנו לשחק שם וההיסטוריה ניצבת בגאון ממש לידנו. יש עוד שני עמודי הנצחה כאלה, ברמת גן ליד האצטדיון וגם ליד תחנת הכוח רדינג בתל קודאדי. טובות שלוש אסטלות הנצחה מאחת.
מאורעות, אינתיפאדות, שואה ומלחמה הינם כר פורה להנצחה. פסלים אנדרטאות, כיכרות, רחבות הם רק חלק מהרפרטואר. בתי כנסת, מוזיאונים, אוניברסיטאות ומכללות כולם חיים ולפעמים נולדים מעצם רעיון ההנצחה. מלגה ופרס על שם, זה רעיון מאד שיפוצי וחי המביא עמו הרבה מתענינים.
פרס ד"ר אריה קינדלר למחקר נומיסמטי בהחלט אחלה הנצחה בעיקר לאדם חי שליט"א. יש כנראה מומחים להנצחה כפי שיש מומחים לשימור ושיחזור. משרד יחסי ציבור עם דגש חזק על הנצחה בהחלט רעיון פיתוחי מקורי. סוג של רעיון הזנק לתולדות העבר. נראה לי אחלה רעיון ואולי עוד פנטזיה שתתפוגג.
הנצחה בתל אביב יפו עם ועדה
לאחרונה למדתי משהו על ההנצחה בעיר תל אביב יפו. מכיוון שזה לא סיפורנו המרכזי אספרו בקיצור. ד"ר יעקב קפלן ז"ל, היה הארכיאולוג של תל אביב יפו. על פועלו בעיר בתחום זה אין עוררין. חשבתי שמן הראוי שיונצח בעיר בה גר, חקר ופעל. פניתי לבני משפחתו , ששמחו על הרעיון והבטיחו לעזור. המשפחה עצמה לא הייתה פונה לעיריה. הם כנראה קצת ביישנים ואולי כאלה שלא דוחפים בכוח. הסמטאות פלונית ואלמונית מהוות דוגמא לניסיונות הנצחה בכוח שכשלו.
פניתי לועדת ההנצחה בעיר בראשות עו"ד חביבה אבי גיא על מנת ללמוד משהו בנדון. באדיבות רבה הסבירו לי את התהליכים והדרישות הראשוניות. יש סדר בעיר העברית הראשונה. בנוסף הבהירו לי שהעיריה עצמה לא יוזמת הנצחה מטעמה. מישהו חייב ליזום פניה מסודרת ואז דנים בוועדה ומחליטים. אילן שחורי חבר בוועדה קידם ודחף את הנצחתו של קפלן וסיפר על כך בהרחבה באתרו
אנשים עשירים אוהבים הנצחה בגדול כי יש להם. הרבה פרויקטים נדל"נים נושאים את שמם של הגדויליים. בדרך כלל הפרויקט מתחיל עם שם כללי ואולי אפילו עם משהו איזוטרי רוחני שמימי כמו השלום, המרכזי , החדש ויש כנראה עוד ובהמשך חל שינוי קל וזה נגמר באקירוב, עזריאלי, טראמפ, רוקפלר ואולי גם עופר.
מה עדיף? ילד/ה , ספר, רחוב, בית כנסת, כיכר, גן , שדרה, מוזיאון, נמל תעופה, קניון ?
היום מרכז עזריאלי מהווה את קו הרקיע של תל אביב וגם סוג של סמל. בתחילת הדרך נדמה לי שקראו לזה מרכז השלום. שלום זה דבר מאד נאיבי וחשוב. אפשר לעשות כסף גם משלום. הרבה מיליונרים נהפכו לכאלה ממלחמות. השלום מייצר כסף מתיירות ובניה, המלחמה מחומר נפץ והריסה. אחרי שהורסים מתחילים לבנות מחדש. מי יבנה וישקם את סוריה? מי שיקם את עיראק?
נוסעים לעזריאלי קו הרקיע של תל אביב ופעם מרכז השלום ולפני זה מוסך לאוטו זבל של העיריה
עזריאלי היזם וההוגה
לכאורה עזריאלי דאג ששמו יופיע כמעט בכל מקום שיש לו מרכז קניות. אני ראיתי שלטים כאלה בכמה מקומות. הם ממש לא מיזעריים. nano שילוט לא פופלארי . מישהו בקבוצה הזאת מאד מעריך ואוהב את עזריאלי. בשילוט יופיע שמו כהוגה וכיזם. יש הוגים בתחום הנדל"ני. עזריאלי תורם מהונו בהרבה תחומים. כן יירבו. לכאורה יש סיכוי טוב שתמיד גם נדע על זה. פעם בירושלים בקניון מול טדי האצטדיון, ראיתי שלט ענק בחניה על ההוגה בתחום הנדל"ן. מהיום אמור הוגה ויזם ובהמשך אולי גם יהיו הוגים ומומחים למזומן. מענין מאד מה יהיה כתוב בשלט הקשור לשלי נרקיס.
מרכז קניות ובילוי ראשון מסוגו בישראל. יזם ומתכנן דוד י. עזריאלי מונטריאול קנדה
"אין מספיק גינות ופארקים ומרוב מגדלים כבר נגמרו השמיים" (ציטוט). עמליה מלמד הבת של אריאנה
מרכז עזריאלי בתל אביב מוכר כמקום שוקק והומה אדם. ביקרתי שם מספר פעמים. מעולם זה לא היה ככה לסתם כייף ובסבבה כי אם מטרה מוגדרת. יש לי בעיה עם המקום הזה מהרבה סיבות וכולן כנראה מאד אישיות. החניונים המסובכים, שכמעט תמיד אתה הולך בהם לאיבוד, הגודל שבעצם אומר לך שאתה קטן ואולי גם מושתן והכי חשוב, נושא הריח. אני לא מסוגל להשתחרר מנושא הריח גם אם יעטפו אותי בבשמים ומטהרי אויר שונים.
אם נדמה לכם שאני טיפולי בנושא, כנראה שחסרה לכם טיפל'ה אינפורמציה. הביקור האחרון שלי במקום בו עתיד להיבנות אותו מרכז השלום, שימש כשטח החניה והתיקונים של משאיות הזבל של עיריית תל אביב יפו. ביקרתי במקום יותר מפעם בנושא הרדיאטורים. כן פעם בתחילת שנות השמונים עסקנו גם בשיווק רדיאטורים-מצננים לכלי רכב. גם משאית זבל דורשת החלפת רדיאטור.
על גדת האיילון שכן בנינוחות פסטורלית המוסך העירוני ושם הרחתי את המשאיות הריקות של הזבל. זה היה מסריח בכל פעם מחדש, אפילו ששטפו אותן. העובדים במקום הבטיחו לי שאחרי כמה שעות אני אתרגל. לא ניסיתי ולכן גם לא הצלחתי.
החיבור לריח הזבל עושה לי את זה כל פעם שאני מגיע למקום. לך תסביר לאנשים שלכסף אין ריח. ניסיתם פעם להריח ערימת כסף מצרי מזיע וטרי? שטרות מנדאט ששכבו הרבה זמן בלי לנשום מפיצים ריח שמעיד שלא טיפלו בהם. הכי טוב שטרות מנדט לא מטופלים. יש מומחים לשטיפת שטרות, גיהוצם וטיפולם המלא לפני מכירה אגרסיבית. בעברית מתורגמת זה נקרא - נשטף יפה. תרגום קלוקל ל-nicely washed.
עובדים בזבל עתידים לעיתים למצוא אוצרות בלומים. מי הכיר את חיים צרפחה מהזבל? לפחות יש על זה הרבה סיפורים.
מרכז רפואי עדיף בהרבה על בית עלמין
הכסף יכול לקנות הרבה דברים. בנושא כבוד ובריאות מתגלים לעיתים קשיים. זה הרבה יותר קל להגיע לרופא מומחה כשהמרכז הרפואי הוא שלך או על שמך. זה עדיין לא מבטיח שהמגלומניה תטופל באופן מוצלח. רופאים מומחים מתקשים לטפל בנפש האדם הרוצה להגיע לשמים. עוד לא נבנה סולם הירידה. העליה חופשית ואפילו חינם אין כסף.
האם זה לא נראה לכם מעט מוזר שאין שום בית לוויות הקרוי על שם מישהו אמיתי? קרית שאול? זה בטח לא שאול אייזנברג.
אם היו שואלים אותי הייתי נותן שם מאד מוצלח לטעמי. בית עלמין ע"ש חיים ארוכים ואפילו ספציפית חיים לנגלבן ז"ל שהיה איש מאד סימפטי ונחמד וכתב על בולים ,מטבעות ומדליות וגר ברחוב הפלמ"ח ביד אליהו.
מוזיאון תל אביב ע"ש אף אחד (בינתיים)
מוזיאון תל אביב מקום נהדר. רחבה יפה ותערוכות נהדרות. לא חייבים להתאמץ ולנסוע רחוק בשביל להגיע. יש גם מדליה יפה - מעשה ידי אמן. למי שיש ישראכרד זהב, הכניסה חינם. פלטינה גם נכנס. למי יש פלטינה?
אם זה היה תלוי בי, אז כל המוזיאונים היו חינם לבני נוער וגם לחיילים. גם לחרדים. בעצם לכולם. דמי כניסה 1 ש"ח ובמזומן. מי שנהנה ישאיר תשר. מי שלא אהב ינסה שנית במועד ב. לעניות דעתי המקובעת שווה לנסות. גם ככה כל המוזיאונים מסובסדים בצורה כזו או אחרת.
מוזיאון תל אביב זוכה להרבה תורמים. יש כאלו שתרמו תמונות ויצירות אומנות אחרות, ויש שתרמו ותורמים כסף. לוחיות עם שמם יעידו על כך. יש גם כאלה שיעשו זאת ללא איזכור שמם. היו גם כאלה שדרשו יותר מלוחית או אגף על שמם. זה נגמר ממש לא טוב ובתור עונש הועברה תרומתם למקום אחר. תמיד יהיה מי שיהנה מברוגז ומדווקא. מי אמר שלאנשים עשירים יש שכל? לו ניתן היה לקנות שכל בכסף, הייתי הראשון בתור.
גם מוזיאון הראלי בקיסריה של רקאנטי הוא סוג של הנצחה ואולי אנטי הנצחה לחלק השני של המשפחה. לפעמים האנטי מוליד גם הנצחה.
"מוזיאון יהדות תימן ע"ש זלמן רבינוביץ'"
אצלנו בראש העין יש מבנה בריטי ישן שאמור היה להיות מוזיאון למורשת יהדות תימן. הנושא מדשדש במקום הרבה שנים ומהרבה סיבות שלא אפרט. בתחילת הדרך הייתי מעורה קצת במתרחש. בהמשך הבנתי שמה שחסר בכל הסיפור זה כסף וקדימה. בעברית פשוטה תורם נדיב וביצועי.
משום מה ,תמיד דמיינתי לעצמי ,שהישועה במקרה הזה תבוא ממקומות אחרים, ויום אחד נמצא את עצמנו חונכים מוזיאון פעיל ומכובד שהשם שלו הוא "מוזיאון יהדות תימן ע"ש זלמן רבינוביץ'". בדיחה אולי לא מוצלחת ,אבל עדיפה על פני המצב הנוכחי.
הנדיב הלא ידוע או המאד ידוע -יצחק לייב גולדברג
נדמה לי שמעטים שמעו על הנדיב הלא ידוע. היום כמעט ולא תמצאו סימנים לרימום שמו. כמדומני שרק בשנים האחרונות נתקלתי בשמו. פעם נתבקשתי להגיע לרחוב מקדולנד ברמת גן. זה נשמע קצת מוזר שיהיה רחוב על שם המבורגר, אבל מה לא עושים בשביל הפרנסה.
הסבירו לי באדיבות שזה מאחורי הבורסה וקוראים לזה תל בנימין. אז עשיתי סיבוב קטן בשכונה מאד חביבה עם יוקרה מוגפת, בבתים קטנים וטחונים כמו שאומרים הצעירים. על הדרך גם למדתי שג'ודי וסילבן גרים ביופי של מקום ואפילו נזכרתי שפעם הייתי שם כנער מתבגר אצל אחד גילי קובו ז"ל שאבא שלו התפרסם כאורטופד מומחה גם לספורטאים. בהמשך החיים אפילו למדנו יחד ארכיאולוגיה.
יצחק לייב גולדברג- ציור של פנחס ליטבינובסקי
מתוך האתר של ד"ר מרדכי נאור הנדיב הידוע מאד
http://www.naormor.co.il/page.asp?id=59
הבית הצהוב עם הכדור ברחוב הירקון
מועדון קבוצת הכדורסל מכבי ברחוב הירקון 291 הוא מבנה קטן ונחמד שעברתי לידו הרבה מאד פעמים. בעצם אפילו אלפי פעמים והאמת שלא ידעתי אודותיו כמעט דבר. אפילו קניתי שם כרטיסים לפחות פעם אחת ואפילו כרטיסי טלכרד יחודיים ומטופשים כשהנושא היה חם ואפילו מפרנס. הכרתי חלק מהדיירים שלידו כמו דוידקה מלמד המציל החרמן שנערות מתבגרות חיפשו את השראתו.
רק ממש לאחרונה למדתי שהבית הצהוב הזה נבנה במקורו ב1932 בסיועו של אותו גולדברג "כמרכז לתרבות העברית בשכונת הירקון בתל אביב" לזכר בנו בנימין שנרצח ביום 25.8.1929 ע"י פורעים ערבים בהגנה על תל-אביב במאורעות תרפ"ט. ככה כתוב בשלט מתכתי צנוע בכניסה. כיום קרוי המקום בית מכבי ישראל ע"ש חיים (לייבו) ליבוביץ' ז"ל. כילד שאהב ושיחק כדורגל , אני זוכר את אותו לייבו השמנמן והחביב ממגרש המכביה הישן
ד"ר מרדכי נאור כותב על האיש המופלא יצחק לייב גולדברג
" יצחק לייב גולדברג היה אחד האנשים המופלאים ביותר שהצמיחו העם היהודי והיישוב בארץ-ישראל בשנים שקדמו לקום המדינה. טביעות האצבעות שלו היו בכל מקום כמעט: בחקלאות, בתעשייה, בתרבות, באמנות, בתיאטרון, בלשון, בתל-אביב, בירושלים ובעוד מקומות רבים. בהרצאה קצרה כמו זו שלי אפשר יהיה רק לתת "טעימות" מהמעשים הגדולים שלו. אמרו עליו בחייו, ולאחר מותו, הרבה דברים טובים. אני אצטט רק שני אנשים דגולים. ההיסטוריון שמעון דובנוב אמר שגולדברג הוא אחד המעטים "המדברים מעט ועושים הרבה". המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, ידידו האישי של גולדברג, כתב עליו בהגיעו לגיל 70: "האיש שהציונות מובלעת בכל נפשו ומהותו... קשה למצוא בארץ-ישראל בניין בר-ערך לאומי, שאין נדבך בו, אם נגלֶה ואם נעלם, שיצחק לייב גולדברג אינו משוקע בו".
קישור לד"ר מרדכי נאור על הנדיב המאד ידוע http://www.naormor.co.il/page.asp?id=59
ולסיום מסקנה מסכנה (כפי שנהג לומר מורנו למתמטיקה לוציאן סימצס ז"ל )
ככל שהשלט יותר גדול הבן אדם יותר קטן.
מי שרץ אחרי כבוד, לעולם לא ישיגו, כי הכבוד מאד מהיר ואפילו חמקמק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה