14/1/2016
אתמול (13/1/2016) נסעתי עם הבן שלי ניר לרחוב סוקולוב. זו הייתה משימה של הובלות ממש קלילות אבל בנפח גדול ואני כבר מתורגל להיות הנהג. ירדנו ברחוב עובדיה וראינו שגן הנביאים בשיפוצים נרחבים והכל סגור. פתאום ראינו אותה כשהיא מדברת עם הסמרטפון ואוזניה בצבע לבן. עצרתי את הרכב ופתחתי את החלון ואמרתי לה שלום. היא לא הבינה כי הסמרטפון והאוזניה כולאים אותך בבועה. אמרתי שוב "שלום יעל". היא הוציאה את האוזניה והייתה מופתעת מי זה הדבר הזה שככה פונה אליה באמצע העליה של עובדיה.
"הייתי בהופעה שלך ומאד נהנתי."
"מה ככה סתם הגעת?"
" לא סתם. באתי במיוחד מראש העין סיטי עם אשתי היקרה שקנתה את הכרטיסים במבצע מיוחד יחד עם אורלי ואורי החמודים ומאד אהבנו וצחקנו והקטע הלבנוני היה מאד חמוד."
"תודה לך, ואיזה כייף לשמוע ככה באמצע היום"
"הייתי בהופעה שלך ומאד נהנתי."
"מה ככה סתם הגעת?"
" לא סתם. באתי במיוחד מראש העין סיטי עם אשתי היקרה שקנתה את הכרטיסים במבצע מיוחד יחד עם אורלי ואורי החמודים ומאד אהבנו וצחקנו והקטע הלבנוני היה מאד חמוד."
"תודה לך, ואיזה כייף לשמוע ככה באמצע היום"
נזכרתי שיעל לבנטל מספרת במופע הסטנדאפ שלה על אביה האנגלו סכסי השקט שהתמודד בגבורה עם הרעש של המשפחה של אמא שנולדה בלבנון ואפילו בביירות למשפחת מנצור. יעל מצטטת את המשפט בערבית על העולם שכולו ים ויש רק דבר אחד שבולט כמו אי. איפה עוד תשבי?
כל הכבוד קובי, עברו כחודשיים וחצי מאז המופע ואתה זוכר את זה כאילו היה זה אתמול.
השבמחק