יו"ש יוסי שחם שטיניג נולד בקבוצת שילר 1938 וחי בנטעים.
הזדמנתי לעיר רמת גן והתגוררתי בה כ10 שנים. אין מה לדבר עיר טובה, אך לק"לש כמוני, מחנק חוסר אויר.
התגוררתי עם משפחתי, רעייתי וד' ילדי בשכונה בורגנית שקטה, התושבים מעמד בינוני מבוסס, ממולי ראש העיר, לידי אחיו, תעשיינים, בעלי מקצועות חופשיים וממש מולי המשוררת הנודעת ד' וברחוב הסמוך הנער שיהפוך ל"אופנו בנק" הראשון במדינה.
השתדלתי, ממש השתדלתי להתאקלם, לא הלך, חסר השקט, המרחבים,החקלאות, ההווי והביחד שהיה לנו בקבוצה, פרשתי בלב קל למושב נחמד.
מה עושה ק"לש בכזה מקום, נשאר קיבוצניק וככזה הוא מוכר בשכונה.
אספר על כמה מקרים בהם הוכרחתי להפגין את כישורי כדי "לא לבייש את הפירמה".
פעילות חברתית
אספתי חבורה של אנשים בני גילי וניסיתי לארגן פעילות משותפת.
אחרי כמה מפגשי חברים, ארגנתי הרצאה, המרצה ג'ו קריידן איש כפר בלום הנושא רכב, ג'ו במבטאו האמריקאי הכבד הצליח לעניין את הקהל הקטן.
אחר כך הכרזתי על טיול, יצאנו בחבורה למעיינות הירקון וצעדנו עד כפר הבפטיסטים.
לצערי בזה הסתימה הקריירה החברתית שלי בשכונה.
מעשה בבור
התקופה, תקופת פיגועים, בשנות ה70, הוקם בשכונה "משמר אזרחי" עם קרבין ביד שוטטתי עם אדם נוסף שהתברר שהיה שופט מחוזי מאד, שוחחנו ולפתע נתקלנו בבור, כן זה הדבר שחופרים באדמה לשם שתילת עץ. זה היה בור בור, סכנה להולכי רגל, אומר כבוד השופט "זה לא בסדר, צריך להודיע לעירייה" אמרתי " נכון אבל יש גם פתרון אחר" הלכתי לביתי, הבאתי את וטוריה ובייחד סתמנו את הבור.
יחידת חיסול
במשמרת אחרת צעדתי עם שותף ברחובות השכונה, לפתע שמענו מאחד הבתים קולות מהומה, יצאה האישה ואמרה "הנה הקיבוצניק אולי תוכל לעזור, יש לנו חולדה גדולה בבית" נכנסתי לבית ואכן חולדה רמת גנית מרשימה שוטטה במקום, ביקשתי מטאטא ובפינת החדר "ניטרלתי" את החולדה.
אומרת האישה "מה נעשה עכשיו, אולי תוכל לעזור?" אמרתי לה " אני כוח פורץ ותוקף, עכשיו תפני לרבנות הצבאית" והלכתי.
כלב מסוכן
כדי לקרב את בנותי לבעלי חיים, רכשתי כלב, בחווה הבטיחו שזה "כלב כנעני גזעי". לפי מה שנראה לי זה היה כלב שמוכר בקיבוץ כסתם כלב ערבי. הכלב נשא שם מרשים "פגז" ערב אחד הכלב הסתלק לרחוב, יצאה רעייתי וקראה "פגז פגז" מיד נזעקה חוליית המשמר האזרחי שהחליטה שפה הזדמנה לה פעולה קרבית אמיתית.
הפתעה בגג
פנה אלי אחד השכנים וביקש את עזרתי בפעולת הדברה, צרעות השתכנו בביתו, הכנתי תרסיס כנגד תיקנים, מה שפעם נקראו ג'וקים, טיפסנו בלילה על הגג הזזתי כמה רעפים וראיתי חלה גדולה עם הרבה צרעות, ריססתי וחיסלתי את הנחיל.
אני הכרתי שתי צרעות, צרעה מזרחית בלשון העם, דבור ואת צרעת הפלך משתיהן סבלתי פעם עקיצות. זו הייתה צרעה שונה, לקחתי כמה פרטים, שלחתי לאנטמולוג והסתבר שזו צרעה פרוסית, גם ברמת גן אפשר ללמוד.
מעשה בסוס
בנותי הלכו לגן "טרום חובה" מה שבקיבוץ נקרא גנון, אישה טובה אחת הקימה את המוסד בחצר ביתה ונקראה בפי כלום הגננת, הכל היה טוב ויפה עד שבנה של הגננת, שהיה בחור קצת פראי הביא סוס לגן, קשר אותו ליד ארגז החול והסוס כמו כל סוס "דישן" את החול.
פנו ההורים אל הקיבוצניק שימצא פתרון. פניתי לעירייה ולא נמצאה תשובה, פניתי למשרדי החקלאות והחינוך לא עזר הסוס נשאר. הפתרון נמצא במשרד לאיכות הסביבה מסתבר "שלשכן סוס בגן ילדים בשכונת מגורים" מהווה התעללות בסוס ולכן לפי תקנה כזו וכזו נעלם הסוס.
מדליות של העיר רמת גן מהאוסף של אלכס בקרמן
