יום שלישי, 13 באוקטובר 2026

חיים המנקה

ברחוב עמוס 27 גר פעם חיים המנקה. הייתה שם מרפסת עם כניסה מהרחוב והיא עדיין שם וזה אחלה סידור לאופניים. צמוד לבניין היה גן רחל שהיה הגן שלי ושל עוד רבות ורבים. גם היום הגן הזה עובד ופועל ויש שם ילדים צוחקים, שרים וברור שגם בוכים ואין כמו לגור עם גן ילדים צמוד וזה מתכון נהדר לחיים יפים גם כשאתה בבית אבות עם התחנה הסופית. ברחוב עמוס היו כמה דמויות שליוו את ילדותנו ונשארו שם. חיים המנקה היה כזה וגם זכריה הגנן עם המריצה, הטוריה והבגד עם המצנפת שגר בבית קטן קרוב לסיבוב של נורדאו ויוסי אפריגן זוכר את אימא של זכריה אבל למדתי שילדים וגם אנשים בוגרים עושים סלט עם דמויות מפעם. כשאני רואה את שטר הכסף של 5 לירות פועל משנת 1958 פלוס, אני נזכר בזכריה וסדרת השטרות הזו זכתה להרבה פרשנויות והסברים. מבחינתי אלו השטרות הראשונים שראיתי.

חיים היה מנקה חדרי מדרגות של בתים משותפים וגם שוטף מכוניות עם דלי, צינור, סבון וסחבה. לא סגור לגבי פוליש וקס. אני לא זוכר את חיים עובד אצלנו בסוקולוב 93 והאמת שאני לא זוכר מי כן ואיך קראו לו או לה. אתם זוכרים מי היה המנקה בבניין שגרתם כילדים? מי היום מנקים חדרי מדרגות? היו לחיים אופניים של פעם עם סבל חזק וגם כובע קש רחב ותמיד גם מקל כביסה מעץ למכנסיים שלא יתפסו בשרשרת. המכנסיים תמיד היו בתוך מגפי הגומי השחורים. מאחור בסבל האופניים היה לו ציוד ניקוי ומפתח הברזים היה מחובר לעוד מפתחות וצמוד לחגורה. אם אתם צריכים נקודת זמן להתאפס אז אני מדבר על משהו כמו חמישים שנה רוורס ואולי גם יותר. לא יודע לגבי חיים כלום. אולי יש לומר לא כלום וכמעט כל שאני זוכר ויודע זה ממה שנשאר לי וסיכמנו שזה סוג של טיפול עצמי. יוסי אפריגן השכן שלי הצמוד מסוקולוב 91 שהיה מסתובב בשכונה הרבה יותר ממני, גם לא יודע וגם לא זוכר וטוען שהיה ערירי. מה ההבדל בין ערירי לגלמוד? אולי גלמוד זה מינוח של חברה קדישא ויש כמה כאלה בטרומפלדור עם לוחית קטנה והכיתוב החסכני פ"נ גלמוד. פעם ראיתי מכתב המלצה למישהו חי שהיה מהנדס מהטכניון בחיפה שביקש להיטמן ליד הוריו ובמכתב נאמר שהאיש גלמוד. בקשתו התקבלה.

האם חיים המנקה היה ניצול שואה? האם היה נשוי? אביהו בר מצא את מקום קבורתו וגם שהתחתן בשנת 1945 עם רחל למשפחת ציפריס. להערכתי היה בגיל של הורי כלומר יליד שנות העשרים ולפי ארכיון תיקי הבניין של עיריית תל אביב קראו לו חיים בלקין.

וזו ידיעה מ 1934 ולפי גיל הנער שזה בול חיים שלנו עם בהרות שמש
 ומשעשע שצריכים להודיע לרחוב עם מספר כי אין טלפונים
                                                     באדיבות אביהו בר

וזה התיעוד מ 1945 שחיים שלנו נשא לאשה את ציפורה לבית ציפריס
באדיבות אביהו בר

קבר פינתי בפנטהאוז. יליד 1919
באדיבות אביהו בר

מכתב רשום של מנהל ההנדסה היה ממוען אליו ובו צו בדבר מבנה מסוכן בשנת 2003. מדובר על דירת חדר בגודל 23 מ"ר בחזית. יש שם בתיק הבניין הרבה מכתבים, אזהרות ותלונות של שכנים בדמי מפתח ובעלי הנכס והשותפויות לאורך השנים החל משנת 1929 כשהשכונה נקראה פרדס לוין ושמחתי לראות במסמכים שמות של אנשים שהכרתי בקטנה כמו ליאור מנחם מבקר העירייה, י. אלרון גזבר העירייה וגם בן דוד של אימי ולהבדיל אפילו אינג'נר שוטה חובל מנהל מחלקת רישוי ופיקוח שניצל מניסיונות חיסול ולבסוף הורשע בבית משפט ועזב את תפקידו לא לפני שהוציא לרון חולדאי הרבה הרבה עצבים בשנותיהם המשותפות בעירייה.



חיים המנקה תמיד היה עם זיפים וזקנקן בסגנון מערבוני ספגטי מפעם ואפילו ג'ינג'י כזה כמו ג'וליאנו ג'מה מהסרט קוראים לי טריניטי. הליכה מיוחדת עם ידיים מונפות לצדדים ואני זוכר איך היה עולה על אופניו עם טיפונת תנופה והרמת הרגל ומעניין למה אצל בנות היה קטע של אין רמה ואולי בשל שמלות. אופניים עם בנות על הרמה זה דבר כזה מחרמן וכדאי שנוריד את זה לפני שזה מתפתח. 
הסיבה לרשומה הזו היא התנצלות מאוחרת וכנה, של אחד המביט לאחור ומצטער על משהו בעברו. פעם חיים המנקה עם המגפיים רדף אחרי ואחרי עוד ילדים שהתקהלו ברחוב עמוס ומאד נבהלתי. ברור שלא היה לו סיכוי להשיג אותי אפילו לא עם האופניים כי רצתי מאד מהר ולא רק באצטדיון המכביה. כנראה אמרתי לו משהו לא מתאים שילדים טמבלים אומרים למבוגרים ומאז לא התקרבתי אליו. אני גם זוכר אותו יושב ומתפלל בבית הכנסת הגדול בדיזנגוף 312 עם חולצה לבנה צחורה וכובע שחור.

יום רביעי, 7 באוקטובר 2026

קדוש מלך האבטיחים / אביהו בר

 המבחן הכי פשוט להיותך בוגר האזור שלנו בשנות ה- 60-70 זה האם אתה זוכר את קדוש מלך האבטיחים? מי שטיפה מהסס... לא באמת גדל כאן.

משפחת קדוש היתה ותיקה מאד בארץ, שבעה דורות עוד לפני משה קדוש מלך האבטיחים. אבא שלו יעקב קדוש, אהב סוסים מגיל קטן והיה העגלון הראשון בתל אביב. המומחיות שלו היתה הובלה בכרכרות שאותן בנה בעצמו. הבן סיפר שיעקב האב הוליך בכרכרה את הרצל, מונטיפיורי וגם חסן בק.
ככה נדבק גם קדוש הבן בחיידק הסוסים. הוא אמנם החל דרכו כשוטר אבל בסיום העבודה היה הולך לעזור לאביו עם הסוסים. יום אחד החליט לממש את חלום הסוסים שלו, התפטר מהמשטרה והקים על שטח באבו כביר מתחם של המערב הפרוע. כרכרות, בתי עץ ובר שתיה. בשבועיים גרף הרבה כסף אבל אז הגיעו העיריה ופרקו את הכל.
קדוש הספיק לעבוד קצת עם תעשיית הסרטים, הכין להם כרכרות וסוסים לסרטים "שני קולינמל", "טוביה ושבע בנותיו" וגם הכרכרה של מונטיפיורי בסרטו של יהורם גאון "אני ירושלמי" עד שנולד לו הרעיון של האבטיחים.
קדוש קיבל ירושה מאביו, אוהל ענק שזה קיבל מלא אחר מאשר חוסיין האב מלך ירדן בתמורה לסוס שמכר לו. הוא החליט להקים את האוהל בשטח פתוח בתקופה של החופש הגדול, להוסיף מסביב את הכרכרות והאביזרים שנשארו לו מנסיון הקמת המערב הפרוע ולמכור אבטיחים, אוכל ושתיה וגם להשכיר סוסים לרכיבה.
ב- 1969הוא התמקם ברח' ויצמן פינת בארי, היכן שהיום גן הי"א. באוהל התגוררו באופן קבע, גם אשתו ושבעת ילדיו ובהמשך כבר התרחבה המשפחה לעשרה ילדים. אבל העיריה בקשה לפנות אותו משם ודווקא דיירי הרחוב הגישו עצומה שישאר. אבל העיריה לא הסכימה והוא עבר למגרש בויצמן מול בית החייל.
משם נדד לויצמן פינת חכמי לותר (1971).
ושוב העיריה הקשו ושוב נדד הפעם לדרך חיפה פינת איינשטיין ומשם לאיינשטיין פינת ברודצקי, על השטח שהיום נמצא קניון רמת אביב. כאן כבר קיבל פינוי משטרתי "דה לוקס" של החרמת הציוד והעמסה למשאיות, אבל קדוש לא ויתר ועבר למקום בו שהה הכי הרבה זמן בשד' רוקח מערבית למגרש שמשון. אני כילד זוכר את קדוש בעיקר מהמקום הזה. לשם גם הביא אוטובוס ישן ששימש עוד חדר מגורים.
ניתן היה להשכיר סוס לרכיבה תמורת 10 לירות (לא מעט יחסית לתקופה). היתרון שאפשר היה להסתובב היכן שרוצים ללא השגחה. והאבטיח היה עם גרעינים שחורים והמון, תופעה משונה לילדים דהיום.
והיו גם חיות ובעיקר קוף שהיה מטפס על הכתפיים של קדוש והעובדים.
את החשמל היה מקבל מצופי החורש בצד השני של הירקון. לטענתו היה הסכם בע"פ שחניכי הצופים מקבלים הנחה באבטיחים ושתיה. לטענת העיריה הוא פשוט איים עליהם שאם לא יתנו אז ישמעו ממנו...
אחרי כמה שנים שוב העבירו אותו לאזור של מעוז אביב ושם העסק החל לדעוך עד שנעלם מהנוף.
4 חודשים בשנה עמד האוהל ובשאר הזמן היה עובד מחלטורות כמו הסעת זוגות לחופה וסיוע להכנת סוסים לסרטים.
מי שביקר במאהל האבטיחים זוכר את שלטי הסיסמאות שהיו פזורים שם: "עצור וראה - אבטיח קנה", "יגיעו אנשים לירח - גם שם יאכלו אבטיח", "בלכתך אל האישה תביא אבטיח - אחרת מצרות תקריח"
כתב: אביהו בר
צילומים: דן הדני, סוכנות IPPA. עליזה אורבך






















יום שלישי, 6 באוקטובר 2026

ל. גליקמן תל אביב ירושלים חיפה

רוני שלח לי את התמונה הבאה ואני כמעט ונפלתי. אפילו מינה תפסה אותי ושאלה מה קרה לך ככה שאתה כזה קופץ ועוד ביום שבת. תרגיע בבקשה. מה הקטע שלך? ואני מסביר שמעולם לא ראיתי מכסה כזה ומעולם לא ידעתי שגליקמן עשו דברים כאלה ואני בטוח שאורי ז"ל בעצמו גם לא ידע. איזה אורי אתה מדבר ולמה זה קשור אליו? לא מורמי שליט"א זה אורי גליקמן עליו השלום.

הבנתי אבל למה ככה אתה מתרגש? כי כזה אני..מתרגש.. ונרגש מדברים מרגשים.
ל. גליקמן תל אביב ירושלים חיפה



יום שישי, 2 באוקטובר 2026

הדייג שיצא לים ולא חזר / אביהו בר

סיפורו של הדייג אלי מזרחי משפך הירקון

אי שם במאה ה-19 לערך, יצאו מיפו כמה דייגים ערבים והקימו כפר על גדת שפך הירקון מול חמולת אבו ג'ברא הבדואית. שנים רבות המשיכו לעסוק שם בדייג עוד לפני שצצה להם בסמוך תחנת הכוח רדינג.
אחד מצאצאי הדייגים הללו התגייר, הפך לשמואל מזרחי, ונשא לאישה את שולמית, ילידת עדן. הם התגוררו בכרם התימנים ולזוג נולד תינוק ושמו בישראל - אליהו. לכשיהיה קרוב לגיל הבר-מצווה יתחיל הילד לצאת עם אביו למסעות הדייג ולאט לאט ירכוש מיומנות. שיעורי החניכה יהפכו אותו עם השנים לאלוף הדייגים.
לצד אהבתו לדייג היתה לו גם אהבה רבה וכשרון לא קטן כמוזיקאי.
לכן קנה לעצמו מנדולינה וגיטרה ולמד מספר שנים אצל פֶּפֶּה, הלוא הוא יוסף פלטה מצמד הגיטרות ("ברח המלך") ומהצמד מטי ופלטה ("פרידה עם שחר") - אחד הגיטריסטים הגדולים של אותה תקופה. אלי אהב פלמנקו ושירים בספרדית, יוונית ואיטלקית.



בשנת 1940 שמואל, אביו של אלי, הגיע למקום עם קבוצת דייגים בשם "לויתן" והוסיפו מספר צריפים בכדי לאחסן את הסירות שלהם וציודם.
ב-1953 התפרקה הקבוצה אבל שמואל האב החליט שהוא נשאר כאן לגור והביא למקום את משפחתו. כשהאב נפטר לקח אלי את המושכות ויחד עם אחיו אהרון המשיך לנהל את עסקי הדייג בשתי סירותיו "צידון" ו "ענת". וגם נתן שם למקום "נווה דייג". כמעט תמיד היה ניתן למצוא אותו שם שהוא עסוק ב"שבקה" השם של רשת הדייג או פורט על גיטרה ומנעים בזמר ים תיכוני.



בהמשך הפך את המקום לסוג של מועדון בעיקר בימי שישי בערב. אלי עצמו היה מנגן בגיטרה ושר לקהל וזוגתו דינה היתה מבשלת ומגישה דגים שזה עתה העלו ברשת בשפך הירקון. כאשר הערבים החלו להיות מוצלחים מאד פתח מסעדה-בר שהצליחה מאד.
בחודש נובמבר 1971 יצא אלי לשייט דייג שגרתי יחד עם חברו איציק מנחם. המים היו שקטים יחסית אך לפתע החלה סערה בלתי צפויה והסירה התהפכה. איציק הצליח בשארית כוחותיו לשחות לחוף אבל את אלי לא מצאו במשך כמה ימים עד שהים פלט את גופתו ליד שובר הגלים של הנמל. בן 34 היה במותו.


אהרון האח המשיך עוד את עסקי הדייג אבל המסעדה לא החזיקה מעמד. בשנת 2011 לאחר מו"מ ממושך מול העיריה ותביעות משפטיות פונה הכפר ולא נשאר ממנו כל זכר.



התמונות שופרו באמצעות AI

כתב : אביהו בר

יום חמישי, 1 באוקטובר 2026

שניאור - דרך יפו 40 חיפה

 חנות בולים שניאור פעלה 1946 2006 במקום הזה

דרך יפו 40 חיפה.
יריב האפט ליד שלט ההנצחה שיזם. אליק ודורון בפוזה תל אביבית



בשנים 1946 2006 פעלה במקום הזה חנות הבולים של שניאור

יום שבת, 12 בספטמבר 2026

עמותת אספני שטרות ומטבעות

 היום לפני שבוע התכנסנו חברי עמותת אספני שטרות ומטבעות באולם ויצ"ו בתל אביב יפו. היה ערב נפלא עם מרצה, רואה חשבון ואספן מיוחד ומרתק בשם יהודה בר לב.

בהרצאה שמענו מה מסתתר מאחורי ניירות הערך של ראשית הציונות.
שמענו על קשיי המימון, הקמת Jewish Colonial Trust ובעקבותיו בנק אנגלו-פלשתינה (בראשיתו: אנגלו-פלסטיין קומפני), פתיחת הסניפים ביפו, בביירות ובקהיר, מימון הקמת העיר תל אביב, הקמת הבורסה לני"ע בת"א ("לשכת החליפין") ועוד...
תודה לדרור קורצרז על התמונות והמלל.










יום ראשון, 6 בספטמבר 2026

אם

לו הייתי היום שר החינוך או מנכ"לו, הייתי מנסה ללמד את הפרק הבא בשיעורי היסטוריה או מורשת, או איך שתרצו לקרוא לזה.

האיש שאתם מביטים בו והמופיע על מטבע מצרי מכסף, ניסה להתחיל פרק חדש ביחסים שבאזור שלנו. למי ששכח או לא יודע, כי נולד אחרי הארועים הללו, אנחנו חוזרים כחמישים שנה לאחור ומדינת ישראל ענקית עם מה שיש היום וגם מדבר סיני או חצי האי, שהיה פעם שטח מצרי, עוד מזמן משה רבינו ובני ישראל התברברו בו המון עד שנכנסו לארץ המובטחת ולא לשכוח את מעמד הר סיני ולגבי המיקום המדוייק נעשה סמינר נפרד.

סאדאת מתחנן בדרכים מגוונות ומבקש חזרה את השטח ואפילו מאיים שמצרים מוכנה להקריב מיליון חיילים והשטח יוחזר, אבל ישראל מסרבת ולא סופרת את הגדולה שבאויבותיה. ואז הגענו למלחמה מפתיעה 1973 וגם באוקטובר, עם תוצאות נוראות ואין בישראל מישהו שלא חווה אובדן חיים, או כאלה שלא מכירים נופל או פצוע והיינו בניגוד להיום בסכנה קיומית. 
מאי 1977 ויש מהפך ובשלטון עכשיו בגין הראשון האיש שנחשב סמן ימני וגם אחד שעלול להביא אסון. ואז סאדאת שוב, כן אותו אחד שפעם איים פונה וקורא לפיוס והתחלה של משהו אחר. פה בכנסת הוא מכריז שמצרים היא הראשונה בכל. גם במלחמה וגם בשלום ומזכיר את קרב עין חרוד ותודה ליוסי דרורי שלימדני פרק זה (והתברר שהוא עצמו עשה את אותה עבודה כמו ג'ורג' כהן ורמי האן אבל לפניהם).
גם אז רבים רבים, לא מאמינים (אפילו היום נשארו כאלה) ומפחדים מניסיון לחסל את ישראל (אפילו מוטה גור הרמטכ"ל הגאון). בסוף יש שלום של אמיצים. סאדאת מכריז שלא תיהיה עוד מלחמה ואם זה היה תלוי בו, ככה היה קורה, אבל רצחו אותו הרבה לפני שרצחו את רבין בהמשך ומאותה סיבה בדיוק. שני מנהיגים שהבינו משהו אחר ורצו טוב לעמם ולסביבה כולה.

חזי ואני

את יחזקאל כהן הכרתי אי שם באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת כאשר הטלפון שלנו בבית היה 052540633 וזה היה הקו היחידי ואין ניידים. חזי גר בהרצליה אה, וגם אנחנו. פעם אפילו ביקרתי אצלו וגם הוא אצלנו בעיר עם השם הכי לפלפי וערסי גם יחד.

חזי אהב מטבעות, שטרות ועתיקות וגם סחר בזה פה ושם. היו לו משקפי לבניה ולראות אותו מביט בפריט מקרוב, די הזכיר לי את השמש בבית הספר היסודי שלנו דוגמא שקראו לו נפתלי דן. עם הזמן נחשפתי לסיפורו של חזי כאשר זה היה מלווה בקטטות לשוניות פה ושם. חזי האשים את בן גוריון, אבא שלי ואותי, בזה שהוא אולץ כנער ואולי ילד, להגיע לארץ ישראל מעיראק בעוד שהוא רצה ורוצה לחיות עם הערבים שלא עשו לו שום רע שם במסופוטמיה. פה בארץ הציונית הזו הכל רע. אולי בעצם הרוב. עם הזמן הבנתי שהיה עם בני בגין בקורס טייס ושניהם עברו לקורס טייח, שליד הקורס היוקרתי. חזי היה נדלק ומדליק בכל מקום בו ישב ודיבר. היה לו ידע ואג'נדה כמעט לכל דבר. המילה כמעט מיותרת. היו לי איתו מלאן שעות ובשנים האחרונות ובתקופת הקורונה חשתי שהוא רוצה שמישהו יכתוב את סיפור חייו. הייתה לו תוכנית לשלום עולמי עם חינוך למשהו שלא הפנמתי. יש לי ציור עם משהו די כללי שלו. אני לא הבנתי אותו אבל אני ידוע כלא מבין סדרתי. חשתי שמאז נהיה סבוש האיש השתנה התרכך וזה לא חזי שנדמה היה כסלע בלתי חדיר. אני נזכר בחזי בהזדמנויות רבות ואת סיפור הפקעות כבר סיפרתי בקטנה. את הסיפור עם המשטרה בשמחת בית השואבה ואוצר השטרות נשאיר לפעם אחרת. היום אספר ממש בקטנה על חזי הצייר. התמונות שפה הן של חזי הוא יחזקאל כהן אבא של נעים כהן וכהן יש יותר מאחד. קניתי ממנו פעם כמה ציורים משום שהייתי בטוח שאלו ציורים טובים העושים לי טוב. לא הייתי צריך לשבור שום תוכנית חסכון ויש מצב שאפילו עשינו החלפות ולא כנגד ציורים שלי כי אין לי כאלה. מסגרתי הציורים ונדמה לי שאין בכל ראש העין סיטי בית עם שלושה ציורים מקוריים של יחזקאל כהן שנולד בבבל הגיע לישראל ונפטר בקורונה.

פרחים של יחזקאל כהן 1996



 יום אחד חזי בא אלי וביקש ממני ציור שלו שתלה אצלי בבית. הוא אמר שלא חשוב לו אבל פרחים. אמרתי לו שמבחינתי זה יהיה קשה אבל אם יהיה מוכן להיפרד מסכום מכובד אוותר על אחד מהציורים. בסדר אשלם לך אמר חזי. יש לך כזה סכום שאלתי בתמימות. למה כמה כבר אתה רוצה יא אשכנזי מפונפן על ציור שלי שקנית הכי זול בעולם ממני. אמרתי לו מיליון שקל ולא שקל ישן. מיליון שח. חזי היה בשוק ואמר לי משהו כמו כולם אומרים שאתה לא נורמאלי ולא צפוי ואני רואה שזה נכון. מאיפה הקרצת כזה מספר בכלל...
עניתי לו שזו בעיה שלו שאינו מעריך את עבודתו אבל זה המחיר ואין הנחות ורק השבוע זה הסכום ובעוד כחודש המחיר ישאר אבל לא המטבע ואולי זה יהיה בדולרים.

יום שישי, 4 בספטמבר 2026

ברוך וזהבה

ברוך דבורסקי עלה ארצה מוילנה כמו תלמידי הגאון מוילנה, רק הרבה יותר מאוחר ואפילו אחרי זהבה גלאון הנהדרת. ברוך שאל אותי כמה פעמים הייתי בבית כאשר הייתי חפ"ש בצבא ההגנה לישראל? סיפרתי לו שזה תלוי כי כשהייתי טבח אז שבוע שבוע, וכשהייתי נהג בוס, אז כל יום. ופעם אהוד ביקש ממני להחליף אותו בסיירת מטכ"ל אז הייתי המון זמן בלי אימא ואבא. בסוף בסוף הייתי כל יום אבל זה קרה כשהייתי אזרח מודאג.

אתם יודעים כמה פעמים ברוך היה בבית בוילנה כשהיה חייל?
גאונים שלנו יודעים?

ברוך דבורסקי מקבל מתגייסים בבן יהודה 18 א תל אביב


מדליה ממשלתית של הגאון מוילנה



יום שישי, 28 באוגוסט 2026

העובד הציוני

תנועת העבודה הציונית הכללית בארץ ישראל

גרוש קפריסין מחנה 55
בזה אנו מאשרים שהחברה
לידרמן גולדה LIDERMAN GOLDA
גיל 19.12.1925
שייך לסניף העובד הציוני מחנה 55
2.2.1948 בשם המזכירות קפריסין מחנה 55
תעודה מס. 34






יום ראשון, 23 באוגוסט 2026

לך למצודה ודבר עם איתן

 ד"ר יעקב שביט שלח אותי למצודה בתל אביב. לך ודבר עם איתן ושאל אותו מה שאתה רוצה לדעת.

זה היה אי שם בשנות השמונים של המאה הקודמת. מי שחייב שנה אז 1985. סמינר בנושא האידיאולוגיה של הימין וסמליו. מתי אימצו את טרומפלדור וכיצד מצדה הפכה לסמל גבורה והיו עוד. כשנתבקשנו לכתוב עבודה, אני בקשתי משהו לגבי הכלכלה בתקופת המנדט ורציתי לדעת האם זה נכון ונורא שארגון האצ"ל עמד מאחורי זיוף הכסף המנדטורי פה בארצנו הקדושה.
בשוק האספנות היו שטרות מנדט של 5 לירות שכולם ידעו שזה זיוף וגם לזיוף יש מחיר ולא זורקים כלום לפח. מי עשה זאת? שאלה טובה ותמיד מאשימים את הילדים הרעים. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי במצודה וקיבלו אותי מאד יפה. אני זוכר את המעלית הדי מעפנה וכבר אז הכל היה נראה שם די סוביטי. ידעתם שהיו ימים שבליכוד כלומר לפני היותו ליכוד התקשו לממן פעילות ציבורית ולקחו הלוואות בשוק האפור הצמוד לשוק בצלאל?


חזרנו למצודה ושאלתי מי זה איתן והראו לי את החדר ושאלתי אתה איתן והוא ענה לי כן בחור מה רצונך. עניתי שבאתי לברר את עניין זיוף הכספים. בוא ושב ואשיב לך על כל מה שאתה רוצה. לא השתמשתי בפרוטקציה כלשהי ויכולתי לומר לו שאני וכלתו יעל א. מכירים הרבה לפני שבנו ויעל נישאו. לאיתן לבני היו אוזניים ענקיות וגם מזכירה שאני מפחד לומר את גודל החזיה שלה כי היום הכל מסוכן. כל שאר הפרטים בסיפור בתגובה הראשונה.

איתן לבני קצין המבצעים של האצ"ל, חבר כנסת וגם אבא של ציפי

פרופ יעקב שביט צילם פלג לוי

הזוג גילמן והבניין