יום אחד ולא מזמן ואפילו ממש בבוקר מוקדם, אני הולך לשוק הפשפשים שביפו ויש לי הרגל כזה, להיפגש עם יוסי אפריגן השכן שלי מסוקולוב 91.
בשוק, אנחנו שותים מיץ תפוזים סחוט טבעי קר, מסתובבים בין דוכני הרצפה, מסתכלים ובוחנים ולפעמים אפילו קונים משהו. יוסי קורא לביקור הזה, ביקור יומי קבוע אצל הפסיכיאטר והצורך לשבור את הקריז. אני עם פסיכולוגית של עמך פעם בשבוע, ולא יודע מה עדיף. בשמונה בבוקר אנחנו מתפזרים איש איש לעבודתו, וכמעט תמיד מתחבקים עם נשיקות.
יום אחד בבוקר וזה ממש לא מזמן ואני זוכר כל פרט בסיפור המתקרב, אני עובר ליד דוכן שרק עכשיו נערם והוכן, ואני לא מת על האיש הזה, שלאור המקרה הבא, הבנתי שהרגשה טבעית ראשונית, זה גם משהו חשוב ואני רואה ערמה הגונה בתוך שקית עם מכתבים וגלויות, ואני מסתכל והכתובת ממש מוכרת לי מהשכונה וככה גם הנמען ואני די בשוק. הראש כבר בונה תסריט עם התחלה ואמצע, ואז אני אומר שאני חייב לשתף את אחותי הבלונדה אראלה, כי היא בעצם מכירה את מקבל המכתבים בשל היותם בידידות הרבה שנים וגם למדו יחדיו וגם היום יש קשר. האחיות הבוגרות שלי, שגרות שתיהן בחדרה, עיר ואם בישראל, ערות כבר משעה חמש בבוקר, כך שבשעה שש זה לא כזה נורא לשאול בשלומן ופניתי לאחותי הבלונדה וסיפרתי לה שאני רואה בשוק ערמה של מכתבים ואני בטוח שזה מאד יעניין אותה, אבל יותר ממנה אותו, ואין מצב שאדם בסדר, יזרוק בעצמו דברים כאלה אישיים עם גלויות ובכלל היסטוריה שלמה. אחותי מאד התלהבה ואמרה לי "קובי תקנה את זה. יש שם סיפור שלם כי הבחור הזה, לא היה בקשר עם המשפחה ויש ריב עם אחותו כי האימא לא דיברה איתו שנים, ועכשיו עושים שם תמ"א ובטח ככה הכל נזרק וזו התוצאה". טוב אז כעת יש לי חיזוק מאחותי הבלונדה הנחושה, ואני עם משימה לקנות הדברים. חזרתי לאיש הלא סימפטי ואפילו שקרן ואת כל הדברים האלה גם יוסי חושב וגם אחרים. הוא תקע לי מחיר שהתחלתי לראות כוכבים ובתוכם מכונות קזינו עם דולרים מסתובבים. הוא גם הוסיף לי את המשפט הבא "אם לא תיקח מישהו אחר יקנה ואני שילמתי כסף טוב בשביל החרא הזה. ראית מה יש פה?" שאלתי מה יש? "חיים שלמים... אפשר לעשות מזה סרט. מתחיל מצחיק באמצע עצוב והסוף טרגדיה אופטימית". מה אתה אומר ומי יעשה את הסרט? "אתה והחברה שלך שרגל למה אתה חושב שאני לא מכיר אותך עם כל השטויות שלך בפייסבוק. זה בול בשבילך ובשבילה. אם לא תיקח הלך עליך ועל הסרט". וכמה אתה רוצה? "מחיר אחרון? תביא שני כחולים וזה שלך". וואוו ממש בזול איזה איש טוב אתה וגם מתחשב. טוב אז לא אלאה אתכם כמה זה נגמר בסוף וגם כמה ניסיונות טיפשיים עשיתי עם קונים אחרים שינסו לקנות זאת והמניוק מבין שאני להוט לפריטים ומי שבא אליו הוא כבר מבין ורק מעלה המחיר. הבנתי שכל ההתחכמויות שלי, יעלו לי רק ביותר כסף. ניגשתי אליו וקניתי הדברים ואל תשאלו בכמה כי לא אגיב, וכן אני יודע שאני פראייר וטמבלול ועוד דברים וחוצמזה מינה רואה כל פוסט והיא עלולה לחטוף משהו רפואי מזה, למרות שהיא טוענת שעשתה לי הייד בפייסבוק. השקית אצלי ואני מתחיל לצלם ככה בחופזה ושולח לאחותי הבלונדה והיא בעצמה מופתעת ויש פה באמת חגיגה אמיתית.
אחותי מחזקת אותי ואומרת "יופי ואני כבר שולחת אליו ונראה מה יגיד".
הפסקה בעלילה. מכאן כל הסיפור המשיך דרך מיסרוני וואטסאפ. הרשתי לעצמי להוסיף דברים בשם חופש היצירה והרוח הליברלית בעיר העברית הראשונה.
אראלה שלום, אני בשוק מאחיך המופרע. האם זה אותו קובי הקטן שזרק עלי ועל ישראל פצצות מים כשבאנו לבקר אותך לפני הרבה שנים עוד בבית הספר היסודי? הוא ממשיך עם ההתנהגות הזו? לא יאומן ואני לא מבין באיזה זכות איש נכנס לפח האשפה ומחטט בזבל. הוא נורמלי? באיזו זכות הוא מרשה לעצמו להוציא דברים שאני בעצמי זרקתי לפח, דברים שלא בא עליהם ולא ממי ששלח אותם ושכולם ילכו לכל הרוחות כולל אחיך המופרע. אני אוסר עליו להשתמש בחומר הזה בשום צורה ותגידי לו שיעוף לי מהעיניים.
הי תרגיע יא רגזן אחד. אחי רצה לעזור לך יא מיקרוב ואפילו הוציא כסף במטרה להשיב לך וזו תגובתך? אתה בעצמך מופרע וקובי אחי נשמה טובה ותזכור שאז שבאתם זה לא היה שקיות עם מים. אז מה זה היה? תחשוב לבד וזה מה שאתה חתיכת קקה.
