ברחוב עמוס 27 גר פעם חיים המנקה. הייתה שם מרפסת עם כניסה מהרחוב והיא עדיין שם וזה אחלה סידור לאופניים. צמוד לבניין היה גן רחל שהיה הגן שלי ושל עוד רבות ורבים. גם היום הגן הזה עובד ופועל ויש שם ילדים צוחקים, שרים וברור שגם בוכים ואין כמו לגור עם גן ילדים צמוד וזה מתכון נהדר לחיים יפים גם כשאתה בבית אבות עם התחנה הסופית. ברחוב עמוס היו כמה דמויות שליוו את ילדותנו ונשארו שם. חיים המנקה היה כזה וגם זכריה הגנן עם המריצה, הטוריה והבגד עם המצנפת שגר בבית קטן קרוב לסיבוב של נורדאו ויוסי אפריגן זוכר את אימא של זכריה אבל למדתי שילדים וגם אנשים בוגרים עושים סלט עם דמויות מפעם. כשאני רואה את שטר הכסף של 5 לירות פועל משנת 1958 פלוס, אני נזכר בזכריה וסדרת השטרות הזו זכתה להרבה פרשנויות והסברים. מבחינתי אלו השטרות הראשונים שראיתי.
האם חיים המנקה היה ניצול שואה? האם היה נשוי? אביהו בר מצא את מקום קבורתו וגם שהתחתן בשנת 1945 עם רחל למשפחת ציפריס. להערכתי היה בגיל של הורי כלומר יליד שנות העשרים ולפי ארכיון תיקי הבניין של עיריית תל אביב קראו לו חיים בלקין.
וזו ידיעה מ 1934 ולפי גיל הנער שזה בול חיים שלנו עם בהרות שמש
ומשעשע שצריכים להודיע לרחוב עם מספר כי אין טלפונים
באדיבות אביהו בר
וזה התיעוד מ 1945 שחיים שלנו נשא לאשה את ציפורה לבית ציפריס
באדיבות אביהו בר
קבר פינתי בפנטהאוז. יליד 1919
באדיבות אביהו בר
מכתב רשום של מנהל ההנדסה היה ממוען אליו ובו צו בדבר מבנה מסוכן בשנת 2003. מדובר על דירת חדר בגודל 23 מ"ר בחזית. יש שם בתיק הבניין הרבה מכתבים, אזהרות ותלונות של שכנים בדמי מפתח ובעלי הנכס והשותפויות לאורך השנים החל משנת 1929 כשהשכונה נקראה פרדס לוין ושמחתי לראות במסמכים שמות של אנשים שהכרתי בקטנה כמו ליאור מנחם מבקר העירייה, י. אלרון גזבר העירייה וגם בן דוד של אימי ולהבדיל אפילו אינג'נר שוטה חובל מנהל מחלקת רישוי ופיקוח שניצל מניסיונות חיסול ולבסוף הורשע בבית משפט ועזב את תפקידו לא לפני שהוציא לרון חולדאי הרבה הרבה עצבים בשנותיהם המשותפות בעירייה.
הסיבה לרשומה הזו היא התנצלות מאוחרת וכנה, של אחד המביט לאחור ומצטער על משהו בעברו. פעם חיים המנקה עם המגפיים רדף אחרי ואחרי עוד ילדים שהתקהלו ברחוב עמוס ומאד נבהלתי. ברור שלא היה לו סיכוי להשיג אותי אפילו לא עם האופניים כי רצתי מאד מהר ולא רק באצטדיון המכביה. כנראה אמרתי לו משהו לא מתאים שילדים טמבלים אומרים למבוגרים ומאז לא התקרבתי אליו. אני גם זוכר אותו יושב ומתפלל בבית הכנסת הגדול בדיזנגוף 312 עם חולצה לבנה צחורה וכובע שחור.
