יום שני, 10 ביוני 2024

מזנון סביח המקורי רמת גן נגבה פינת הרוא"ה

סיפורו של סביח חלבי ז"ל

האיש והאגדההאגדה 1938-2012 המייסד משנת 1961 שעל שמו נקראת המנה "מנה סביח"

סביח חלבי נולד בבגדד בשנת 1938. בן 13 עלה ארצה וקיבל כמו עולים רבים אחרים שם עברי חדש "צבי". בשנת 1961 פתחו סביח ואשתו רינה קיוסק קטן ברחוב עוזיאל ברמת גן ליד בתי הקולנוע לילי וגל אור וסמוך לתחנה הסופית של קו 63. נהגי הקו הרעבים ביקשו לאכול משהו רציני יותר מתירס וארטיק. סביח ורינה אשתו המסורה הביאו להם את המאכל המסורתי שיהודי עיראק נהגו לאכול בכל שבת בבוקר. ביצים חומות, חצילים ועמבה בפיתה (בעיראקית "לאפה ביד באבינג'אן ועמבה").
אט אט השמועה פשטה והקליינטורה גדלה. על שלט המקום נכתב ברוכים הבאים למנה סביח. וכך יצא שרבים חשבו ששם המאכל הוא סביח והמנה מבלי להתכוון קיבלה את שמו של סביח. בשנת 1965 הכניס סביח את חברו יעקב ששון כשותפו. בשנת 1982 עברו למקום החדש ברחוב הרוא"ה פינת נגבה ברמת גן. כיום המותג סביח נפוץ בכל העולם. אך רבים אינם יודעים את האמת היחידה אודות סביח חלבי האיש והאגדה. יהי זכרו ברוך

מזנון סביח המקורי מנת בריאות סמבוסק עיראקי אורגינל
נוסד בשנת 1961
















יפו רחוב זכרון קדושים

שכונת הקצינים הבריטים ליד הבית של יצחק שדה עם השלט הכחול.

אבא שלי שמואל לידרמן והדוד שלי רובין ברי וגם האוטו שלי פיג'ו 404 מודל 1975

והתמונה צולמה בשנת 1995 לערך



יום שני, 3 ביוני 2024

מטבע/מדליה

 הרבה אנשים (בקושי מניין) שאלו אותי במשך השנים את השאלה המאד מאד חשובה והיא מה ההבדל בין מטבע למדליה? ואפשר גם להגיד מדליון ועוד כל מיני קישוטים.

אז זה מאד מאד פשוט ותמיד תזכרו שיש יוצאים מן הכלל המעידים דווקא על הכלל ואני יודע שזה טיפלה מרגיז.
מטבע זה משהו שעושה השליט, המדינה באמצעות הבנק המרכזי ויש עוד פטנטים. המטבע בדרך כלל ישא בגאון ערך נקוב כלומר כמה זה שווה ונסחר החל ממיל, אגורה, חמש ואפילו עשר אגורות ויש גם שקל אחד חדש ואפילו מדינות עם מספרים אללה יסתור. בקיצור מטבע זה משהו שמאפשר לך לקנות במכולת בשוק ואפילו מתן בסתר ויש שאומרים שגם שוחד וזיגל האיום שהיה עם אבא במשטרה הסביר פעם למישהו שלקח ואולי נתן שוחד שלא עושים את זה בשיק למוטב בלבד.

25 מיל תש"ח המטבע הראשון של מדינת ישראל

מדליה זה משהו שעקרונית כל אחד יכול לעשות ואפילו את, אתה וכולם פה בפייסבוק וזה יכול לעלות לכם כסף ויהיה לכם יופי של שי לחלק לכל מיני אנשים. אני אגב עד היום לא עשיתי שום מדליה וככה גם אבא שלנו ואולי הגיעה השעה לעשות ולא רק להפנות לצ'חובוי העסק הכי וותיק בתחום ואולי גם בכלל בארצנו הקדושה ויש להם למעלה ממאה שנים בתחום.

עשור לחרות ישראל המדליה הראשונה שעשתה מדינת ישראל 1958

יש שיר פולני נפלא עם סטו לאט וכדאי לכם להכיר וגם לעשות לחיים ותדעו שפולונים יודעים לשתות כמעט כמו רוסים ולא כדאי שאמשיך בכיוון כי כרגע הגיעה הצנזורה המקומית.
אני חושב ורוצה שיום אחד וכדאי לא להגיע לגיל מאה, המדינה תעשה מטבע מיוחד למדליה הראשונה והרשמית של ישראל יחד עם המטבע הראשון משנת תש"ח. מה עמדתכם?

יום שבת, 1 ביוני 2024

סבון בלי סלון ובלי זכרון

הפוסט הזה מתבשל לי בראש די הרבה שנים ולפני כשנה (2023) חשבתי לפרסמו בזמן ששבח וייס נפטר וחששתי שאולי זה לא העיתוי הנכון.

היום אני בטוח שתקופת ההמתנה הייתה נכונה וכעת זה גם יותר מבושל ואני שלם עם עצמי וכל מה שנכתב פה על אחריותי המלאה ואין להאשים אחרים, בין אם הם חיים או מתים.

כשהודיעו ששבח וייס נפטר לי ולאליק רינק קולגה לעבודה זה הקפיץ משהו מהעבר המשותף וזה מעניין כי הזמן חולף מהר, בעיקר בשנים האחרונות ואוטוטו זה נגמר לגמרי.
שבח וייס מעורר לי כמה דברים מהעבר. חלקם ממש זניחים, חולפים ואחד משמעותי מבחינתי שלי. ואני חוזר בפעם השניה והאחרונה שכל האחריות לנכתב פה על הראש שלי בלבד.
פעם קניתי בשוק העתיקות של דיזי תמונות שחור לבן של צלם חיפאי בשם מרסל ברש שצילם ספורט ועוד ארועים בחיפה ובנותיה. שבח וייס הופיע בכמה תמונות. את עניין החידונים אני בקושי זוכר כלומר שמוליק רוזן כן ושבח וייס הרבה פחות. השם שבח מחבר אותי לנורית לוי וגם לבית הספר ברחוב המסגר עם "הר התקווה", שם ראינו את מיקי ברקוביץ ודני ברכה מנצחים את עירוני ה. אולי רק את דני ברכה שהיה לו מאד קרוב התיכון שלנו ולא ברור לי למה דני לא למד בו ונסע כל יום לבית ספר שבח עם המנהל סבו.
אמא שלנו חיבבה/אהבה את וייס מהסיבה הפשוטה שעבר את השואה ודיבר פולנית והיה מאד יצוגי. לא בטוח שהבחינה בפרוקה שלו. אבא שלנו זה קצת יותר מורכב ואל תאשימו אותו במה שנכתב פה כי זו הפרשנות שלי וככה אני ראיתי, שמעתי והבנתי. אבא שעבר את השואה לא ידע עד יומו האחרון, אם זכה או נענש. האם קיבל פרס והקים חיים חדשים עם משפחה או שאולי זה עונש שיחיה איתו כל יום מחדש כולל שבתות וחגים. גם כלפי ניצולי שואה היה לו קטע מתחשבן ונתן בהם סימנים. היה את אלה שעשו מהשואה ביזנס והיה את אלה שנשארו לחיות בגרמניה והיה גם את אלה שלא ראו נאצי אחד בכל השואה שלהם. כן ככה פשוט. אגב דני רוגובסקי זצ"ל הסכים עם אבא בהמון דברים הקשורים לשואה ובכלל.
דני רוגובסקי נולד פה ברחוב העבודה ולכן עבד כל חייו. דני היה חזק מאד בעניני שואה, חסידי אומות העולם, ועדות ביד ושם המכינות חומר למחליטים ועניני הנצחה. דני התעמת עם השופט בייסקי בעניין חסידי אומות העולם ועניני כסף, כי היה ברור לו שכמעט תמיד היה כסף כלשהו בסיפור הצלה ואם בשל זה לפסול את המועמד אז לא בטוח שיש סיפור. לדעתי דני רוגובסקי צדק מאד וגם השופט בייסקי שידע על בשרו מהי שואה וניצל הודות לשינדלר ושם היה כסף ועוד כסף שמעולם לא פסק.
היה גם פוליטיקאי/שופט/ פוליטיקאי שחרץ את גורלו וחייו של קסטנר והדם שלו ישאר מרוח על ידיו וידי הרוצחים שלחצו על ההדק בשל אמירתו העלובה שקסטנר מכר את נשמתו לשטן. מעניין מאיזה מקום זה הגיע וההתנצלות שלו שווה 10 פרוטות בדיוק הקנס שקיבל שדמי בטבח כפר קאסם שם זרח כוכבו של הלוי עם אותה פקודה בלתי חוקית בעליל ודגל שחור ויש לי נטיה לראות בזה גם אמירה פוליטית לצד שלא היה חבר בו.
האם בנימין הלוי ראה נאצי מימיו, האם הבין בכלל מהם חיים בזמנים שכאלה?
הלוי שהיה מינוי משפטי/פוליטי מאזן, היה וישאר אפיזודה עלובה בחיי העם היהודי.



חזרנו לשבח וייס ופעם בגבעתיים רחוב מצולות ים סביב שנת 2007 ראיתי איש מאד דומה לו, ניגש לאוטו שלי כשאני בתוכו והוא מנסה להיכנס כאשר הוא לוחץ כמה פעמים על השלט והאוטו לא מגיב ואז הסתכלתי לו ללבן של העיניים והוא התנצל כל כך הרבה שיש לו אוטו דומה בצבע דומה והנה האוטו שלו ואני אמרתי בסדר בסדר לא קרה כלום. לא הספקתי ולא חשבתי להזכיר לו את שארע בשנת 95 עם הסבון היהודי ושיחת הטלפון.
בשנת 1995 הופיע סבון במכירה פומבית של בולי זודיאק בע"מ. אין לי הקטלוג וכל שאני כותב מהזכרון וגם עזרה שקיבלתי מאביהו בר היקר שאיתר פרוטוקול מהכנסת. מדובר בסבון יהודי שנעשה מאותו שומן שהופק מיהודים שנשרפו. היה לו תג מחיר של כמה מאות דולר. אני יודע שהמוכר היה בן של ניצולי שואה שהיה בשפה שלי מהאנשים שלא שפר גורלם ואפשר גם לומר עלוב חיים.

קטלוגים של זודיאק 
צילום: רפאל וורמסר מבית המכירות הפומביות "בולי רפאל"

נכון להיום אין באמת דבר כזה סבון יהודי לדעת כל החוקרים והמתעדים הרציניים של השואה. מדי פעם הסבונים האלה צצים להם. יש לסבונים האלה חיים משלהם וחלקם זכו לקבורה ומצבות והרשת יודעת מדי פעם לתת לדבר הזה מופע כלשהו. אני אישית מקבל את עמדתו של פרופ יהודה באואר בנושא כמו גם להרבה דברים בשואה. הוא מבחינתי האיש הכי רציני בתחום ומציע לכם להיצמד לדברים שכתב ואמר בעניני שואתנו ובכלל. יש בארצנו ובעולם כולו אנשים שלקחו לעצמם תפקיד כלשהו בשואתנו וחלקם מאחזי עיניים אבל העסק עובד לא רע.
חזרנו לאיש מנשה מרידך ז"ל שהיה הבעלים של זודיאק בע"מ שהתעסקו עם בולים, מטבעות שטרות, יודאיקה ועוד דברים שאנשים אוהבים לבזבז את כספם ולא רק בישראל. משרדו היה ברחוב הס מול מועדון האספנים במספר 16 וזו הכתובת הכי מוכרת לי מרחוב הס. הייתי שם יותר מדי פעמים גם במפגשי אספנות וגם במכירות פומביות שהתרחשו שם ואפילו ראיתי את קובי אלכסנדר המפורסם עם חולצה לבנה ומכנסיים שחורים לפני שהחליט לנפוש בנמיביה. הייתי כמה פעמים בדירת העסק של מנשה ולחתן שלו קוראים אליק רינק סוחר בולים שנכנס לעסקי הבולאות הודות למנשה ובתו כלומר אשתו. אליק ואני בקשרים טובים וחלקנו דוכנים בתערוכות בולים ומבחינתי הוא סבבה גם אחרי עשרות שנים. אליק נולד בסיביר ויכול היה לדבר עם שבח וייס בפולנית אודות הסבון ואני הייתי יכול לשבת ולשמוע ומדי פעם להגיד טאק כמי שכאילו מבין.
אליק מספר "שהסבון הזה הופיע במכירה החל רעש תקשורתי ונהיה בלאגן". הוא זוכר שצילצלו אליו מהתקשורת מוקדם בבוקר והחלו שאלות למה, מדוע וכיצד. היה דיון בכנסת ישראל, איך מעיזים למכור דבר כזה. היו גם הצעות לעשות לסבון קבורה ובקיצור מנשה ומשפחתו היו בשוק והפריט הוצא מהמכירה.




קטלוג המכירה: פריט מספר 1218
צילום: רפאל וורמסר מבית המכירות הפומביות "בולי רפאל"

כל הארוע הזה עורר בי הרבה דברים. מצאתי עצמי מצלצל לכנסת ומבקש לדבר עם שבח וייס שהיה היו"ר וראש הקופצים והפעיל ביותר בדבר הזה וגם מי שזוהה מיידית עם השואה.
ואכן הגעתי אליו ואמרתי לו שלעניות דעתי הקובעת, כל הדבר הזה וההתנהגות שלו ושל אחרים בעניין הסבון מהווה זילות השואה. כן ככה אמרתי לו, הם מורידים את השואה ומוזילים אותה. אם כל הנושא הזה של פריטי שואה למיניהם, כזה דרמטי אז אתה כמחוקק צריך ליצור חוק שימנע את המסחר בחפצים שכאלה. ממש כמו בגרמניה של היום. אם לא עשית זאת, אז אל תיהיה פופוליסט ותרכב על כל מיני המצאות בתחום. כן אני יודע שתמיד ניתן להגיד שיש פה פגיעה בציבור שאותה יש למנוע.
וייס ענה לי שמבחינתו כל דבר המצליח לעורר מחדש את זכרון השואה, ראוי לדיון. הוא ענה כתמיד בנימוס ובאדיבות ולא התרגש ממה שאמרתי לו. לא דיברנו על האם היה סבון, או לא היה וגם אולי שמא נטפלו לאותו מנשה שהגיע מעיראק ולא היה בעצמו ניצול שואה אשכנזי. אני יודע שהארוע הזה צלק במנשה ובמשפחתו.
אישית אני חושב שפריטי שואה אינם כאלה החייבים להיות כולם ביד ושם או במוזיאונים מאחורי זכוכיות עם תווית הסבר. החפצים האלה צריכים להיות נוכחים ביום יום. זה יכול להיות באוסף כלשהו ואפילו ככה סתם מונח לו בסלון כזכרון משפחתי. לחפצים יהיו אשר יהיו אין שום קדושה, לחיים עצמם יש.

עיזבון המנוח שטראוס יעקב ז"ל

עוד דרך למכור מטבעות עם 3 עורכי דין
הזמנה להציע הצעות לרכישת מטבעות

המועד האחרון להצעות 1.5.2014

זה מכרז פתוח לכל מי שרוצה לקנות מטבעות זהב מעזבון שמנוהל על ידי עורכי דין. לדעתי זו הזדמנות למי שחפץ לקנות זהב. אני הייתי מנוע מלהשתתף במכרז בשל היותי יועץ למנהלי העזבון. 

למתנדבים בעם / כתב אליעזר מורב

 בשנת 1918 נכבשה ארץ ישראל על ידי הבריטים ובכך הגיעו לסיום 400 שנות שלטון עותומני בארץ. זמן קצר לאחר מכן העניק המנהיג הציוני הצעיר, חיים וייצמן, למשתתפי המסדר של גדוד ה-40 של קלעי הוד מלכותו, או כפי שמכונה "הגדוד העברי הארץ ישראלי", תליון כסף כאות הוקרה על שירותם - מדליית יהודה המשתחררת או כפי שגם מכונה מדליית המתנדבים. מדליה זו שעוצבה והופקה ב-"בצלאל" בירושלים, מבוססת על העיצוב של המטבע הרומי אך מהווה אנטי-תזה למוטיבים במטבע הרומי. החיל הרומי פונה לנוס כאשר מבטו מופנה לאחור בחשש ואילו יהודה השבויה קמה על רגליה ומנתקת את כבליה. גם הכיתוב נוקט בנימת תקוה - "יהודה המשתחררת".



יהודה השבויה - Judea Capta / כתב אליעזר מורב

 בדיעבד המטבע "Judea Capta" הפך להיות הראשון בסדרה של מטבעות, כולם בעלי מוטיבים דומים. הסדרה הונפקה במשך כמעט 26 שנה תחת שלטון אספסיאנוס ושני בניו, טיטוס

ו-דומיטיאנוס. אחריהם, גם הקיסרים נרבה (NERVA) ואדריאנוס טבעו מטבעות שעניינם היה הישוב היהודי הזעיר ביהודה. העיצוב הבסיסי מראה בצידה האחד של המטבע עץ דקל (ארץ ישראל) כאשר למרגלותיו יושבת דמות נשית כנועה, המסמלת את יהודה השבויה. מעליה מתנשאת דמות המנצח, פעמים הקיסר עצמו, לפעמים חייל פשוט או אלת הניצחון Victory.



יום שלישי, 28 במאי 2024

לחשוב מחוץ למדליה

קובי תגיד למה יש לך כל הרבה מדליות אותו דבר?

כי קניתי חבילה וכעת רוצה למכור.
קנית כל כך הרבה? בטח יש לך סיבה...
קניתי בגלל הקופסאות שהמדליות היו בהן.
כמה עולה קופסה?
כמו 3 מדליות.



פה יצמחו שערות...

אבא שלי אמר לי הרבה דברים בחיים. חלק אני זוכר ויש דברים שאחרים שמעו ממנו והם מספרים לי היום כשהוא כבר איננו. לפעמים אני מופתע ולפעמים לא. איני יודע אם יותר צדק או יותר טעה כי אין לי חשבון מכולת מסודר לגבי אמירותיו.

את המשפט עם השערות וכף היד שמעתי יותר מפעם אחת.
פה יהיו בנינים ושכונה כאשר פה (בכף היד) יצמחו שערות ויש גם הדגמה כאשר כף יד שמאל פתוחה ואצבע מיד ימין מסמלת בצורה מעגלית.


גבעת הסלעים 1990 מינה ניר וגילי וגם ענת קצנשטיין הדו שלנו

אני נזכר בזה כי נדמה לי שככה אמר אבי לגבי הבית שלנו בגבעת הסלעים בראש העין בזמן שעשינו סיור בעבודות שכבר החלו במקום אי שם סביב 1989.

אבא ובן עם משקפיים




יום ראשון, 26 במאי 2024

צמד נוכלים

פעם ראיתי בבית קפה באלנבי שנות השמונים מישהו שמאד מאד מבין במטבעות וגם אספן גדול מאד וגם נוכל לא קטן שישב בכלא בארצות הברית וגורש ממנה לארץ הקודש אחרי שהשלטונות שם החרימו לו אוסף מיוחד ונדיר של הרבה דברים. פה בתל אביב התגורר מול בית החייל ואפילו עם כיסוי ראש. ראיתי ושמעתי אותו אומר למישהו שבא לבדוק מטבע כאילו נדיר שהוא חייב לתת ביס קטן ולבדוק את המטבע כי משהו שם מסריח. לפני זה הוא לקח את המטבע והריח אותו. זה היה קטע די מוזר ומפתיע אבל האיש הזה היה סיפור גדול בתחום שלנו. אני זוכר ממנו כמה ארועים די מיוחדים וחריגים. מטען חריג שווה פוסט.

קראו לו בהרבה שמות בעולם ואחד השמות היה גרנדה מוזס. ראיתי לו את הלבן בעיניים בדי הרבה מקרים והוא לא הבין למה נרתעתי ממנו ולא עשיתי איתו עסקים, למרות שכמעט תמיד צחקתי כלפי חוץ ופנימה הבנתי שזה גם עצוב וברור שזו מחלת נפש די חמורה. הוא הבין מאד בתחומנו אבל לא ניתן היה לסמוך עליו להבנתי, משום שלא ידעת מתי הוא דובר אמת או סתם מטעה את הסביבה.
בפעם האחרונה שראיתי אותו זה היה בקו ארבע בתחנה של מגדלור בן יהודה 1, יושב ומחכה לאוטובוס עם סוודר גדול ולא היה חורף, שמן מאד ועל הרגל מורכב משהו המעיד על סכרת כנראה.
הוא מת בסוף והשותף שלו לחלק ממעלליו מת אחריו כמדומני. לשותף קראו פלאטו שרון.

יום חמישי, 23 במאי 2024

כשאתה אומר restrike למה אתה מתכוון?

לאחרונה ראיתי שני איזכורים של המונח restrike ונדמה לי שזה הצליח לבלבל אותי. שתי מכירות שהופיעו בפלטפורמה של בידספיריט וצרפתי צילומים. לא מציין שמות. אשמח לעזרתכם האספנים והמבינים בנושא. ראיתי שמציעים מטבע זהב של 3 דולר ארצות הברית עם המילה ריסטרייק וככה גם לגבי מטבע מאה מיל מנדטורי 1934. האם יש דברים כאלה בכלל?

אני יודע שיש restrike במטבעות אוסטריה וככה גם במכסיקו לגבי 50 פזו ויש עוד מקומות עם הטבעות מחודשות אבל בארה"ב? מטבעות מנדט? תקנו אותי אם אני צודק בבקשה.

"3 דולר 1857 ריסטרייק הטבעה מחודשת" האומנם?

"100 מיל 1934 "ריסטרייק" מטבע מבוקש מאד" האומנם?

מטבעות אוסטרים מהרשת restrike


יום שישי, 17 במאי 2024

רובין ברי - עדות תיאטרון שארית הפליטה

עדות שנגבתה מראובן רובין ברי יליד פולין פלוצק 1918 כיום תושב ארצות הברית ניו יורק ברונקס 10475 R BRI 100 11A DREISER LOOP

שיחק כשחקן תיאטרון בקבוצה שהתארגנה תחת השם תיאטרון שארית הפליטה. היו אלו יהודים שנותרו ממחנות השמדה ואחרים שעברו את אימי השואה מכל רחבי אירופה. התיאטרון החל לפעול בשנים 1945 1946 כמופעי יחידים והעלאת מחזות. מחנות הפליטים באיטליה הם המקומות בהם התארגנה הקבוצה ובהם הם פעלו. המחנה הגדול היה בסנטה מריה דה לאוקה קרוב ללצה בקצה המגף. השני היה ליד בארי סנטה מריה דה באנגני.
כאשר נוצר המחנה נוסד גם התיאטרון בו זמנית, בתחילת הדרך החל כתיאטרון חובבים שעיקר החומר בו היה קל-סיפורי שלום עליכם, הגולם-לוויק וכן סיפורי י.ל. פרץ. במחנה סנטה מרינה דה לאוקה שוחק בעיקר חומר של שלום עליכם, דברים קלים לצחוק.


רובין ברי רביעי מצד ימין

עומד במרכז רובין ברי
יושב ראשון מימין הרשדורפר מנחם

התיאטרון נתמך בתחילה על ידי הג'וינט ולאחר מכן עי אונרר"א. כל הכרטיסים היו בחינם. צוות השחקנים כולל התזמורת, מאפרים תפאורה מנה כ 25 איש לערך. הודעות בדבר המופעים הודבקו על גבי לוחות מודעות של המרכז.
מחנה סנטה מרינה דה לאוקה היה בתנאים מצוינים, ריכוז וילות ובתים פרטיים.
בארי היה מחנה צבאי. בין השחקנים היו גם זוגות נשואים. הרפרטואר המקצועי החל ב 1945 עם מוסיקה ואקורדיוניסט. ב1946 החלו ההצגות המקצועיות. 1949 הייתה השנה האחרונה לפעילות. בסוף.
ב1948 הועברה הקבוצה לרומא לידו די רומא בשל היותו מקום מכובד יותר. הבמאי היה הישראלי נישט.


רובין במרכז עם כובע בתיאטרון היהודי במחנות העקורים באיטליה 
מאוסף משפחת קרופ

שמות שחקנים: מלינובסקי יליד פולין מרדום נשוי לאיריקה שבארץ היתה מורה. מנחם (מוניו) וחוה (אווה) הרשדורפר ילידי פולין. ברוידא, זנגר אברהם, יחזקאל (הונגריה), קוצקובסקי (פולין), אקילה akilla יווני נוצרי היה אקורדיוניסט.
ראובן ברי וקודקובסקי ארגנו עתון חדשות פנימי ששוכפל וחולק לאנשי המחנה באנדריטיקה. היו אלו חדשות שתורגמו מאנגלית גרמנית ואיטלקית.

אגרובנק

 חולון אבני שפה אגרובנק כיתוב בשלט של המועצה לשימור אתרי מורשת

אבני שפת המדרכה נוצקו מבטון במפעל של משפחת קרמן החולונית. על האבנים הוטבע, בעברית ובאנגלית השם של החברה שבנתה את השכונה-אגרובנק העבודה, שכללה גם את הכנת אריחי המדרכה, נעשתה באופן ידני. לשם כך ערבבו חול, חצץ ומלט. אבני השפה הוצבו לאורך רחובות השכונה והונחו לסירוגין אבן בעברית אבן באנגלית. אבני השפה הן עדות נוספת לאיכות ותכנון והביצוע של חברת אגרובנק.







רחוב מקווה ישראל פינת חנקין

אגרובנק בנק לחלקאות ולבנין לארץ ישראל בע"מ
The Agricultural and Building Bank for Palestine Ltd.
רכש קרקעות בתל אביב, חולון, חדרה, יוקנעם, קריית חיים ועוד. ממאפייני פעילות הבנק בשנותיו הראשונות היה הנפקת סדרות של אגרות חוב ושימוש בכספים, לגאולת הקרקע ומכירתה במחירים נוחים ליהודים, למטרות בניה וחקלאות. הסניף היחיד של הבנק היה בתל אביב, ברחוב אלנבי 65. את הבנק ואת חברת ההשקעות שלו נהלו האחים שבתאי ויעקב מירנבורג מירון ושמעון וצבי יעבץ. בתחילת שנות החמישים של המאה ועשרים נסגר הבנק.

פנים ושמות, זיכרונות מכתובת אחת נשכחת / כתב יוסי שחם שיטינג

זכר וכתב יו"ש יוסי שחם שטיניג יליד 1938 קבוצת שילר

כ30 שנה שכן משרדי במרתף צנוע בבית נושן ברחוב קטן, במה שהיה ידוע בתל אביב ה"צפון הישן".
בבית כ16 דירות והדיירים "עולם ומלואו" גיוון במוצא, בעיסוקים במהלך החיים, ההתבגרות, ההזדקנות והמוות.
מדי פעם אני מהרהר ונזכר באותו פסיפס תל אביבי שהיום הולך ונמוג, הבתים משתדרגים ותל אביבים צעירים נכנסים, גרים ומשנים את מה שהיה.
שכנים שכנים
הצייר
הראשון אותו אזכיר, הצייר אפרים ליפשיץ, הסטודיו שלו מולי, דלת מול דלת, ציוריו שהיו פעם נאיביים, הלכו והשתנו עם המודרנה לכיוון הציור העכשווי, הסטודיו שלו היה מלא ציורים מהרצפה עד התקרה, כמו כל הציירים הוותיקים, של אותה עת, היה לו גם סטודיו ברובע האמנים בצפת, אפרים היה איש שיח ותרבות.
הבונדיסט
חיים בביץ היה איש מפלגת ה"בונד" מפלגה סוציאליסטית יהודית שהיה לה סניף קטן בארץ וכמה מוסדות תרבות, שריד של עולם שרובו נספה בשואה.
המזרחים
משפחת ניסים גרו בדירה מעלי, יוצאי עיראק גידלו בדירה הצנועה 4 ילדים לתפארת, שקטים, חרוצים שכנים טובים.
כאשר נפטר האיש, הוקם בחצר "אוהל אבלים" בציוד שהובא מגמ"ח באור יהודה, הוזמנתי למניין ומילאתי חובתי כשכן.
גב' לוין
הכרתי את האישה המבוגרת הזו כגב' לוין. יום אחד יצאתי לרחוב, היא ישבה ליד הדלת עם כמה חפצים וביקשה "קח אותי לבית האבות בגבעתיים" הבטחתי לשוב ולקחתי אותה. שאלתי "מה קרה?" סיפרה שנהג המונית שהזמינה סרב לקחת את האביזרים והסתלק. נסענו, שאלתי "אין בני משפחה לסייע לך?" ענתה "ישנו בן אחותי אך הוא עובד".
הגענו למשען בגבעתיים, הפנו אותי לצד האחורי של הבניין למקום המכונה "רמפת פריקת זקנים".
כעבור שבועיים באה למשרד עם תודה ועוגה.
אני בטוח שבן אחותה יופיע כאשר תהייה איזו ירושה. עצוב.
לואיג'י
לואיג'י פוליאגי היה איטלקי נוצרי, עם האיש הקטן והנחמד הזה, התידדתי והוא סיפר לי את קורותיו, בעברית שבורה, שגם אחרי עשרות שנים, לא שלט בה היטב.
מקצועו של לואיג'י היה ריטושר, האיש שמכין ידנית תמונות טכניות להדפסה, מקצוע זה לא קיים היום.
לואיג'י התגורר במילאנו ולפני מלחמת העולם השנייה נסע לבולגריה כדי ללמד שם את מקצוע הריטוש. הוא הכיר צעירה יהודייה וסייע לה בזמן המלחמה, אחרי המלחמה נישאו ועלו לישראל, הם היו חשוכי ילדים. לואיג'י היה נוסע כל שנה למשפחתו במילנו וכשחזר סיפר לי את כל מה שחווה.
מקום עבודתו כריטושר היה בדפוס גדול ברחוב עמק יזרעאל בדרום תל אביב.
מסתבר שכמו כל העוסקים בענף הדפוס, הוא גם צייר, יום אחד הביא לי ציור, מעשה ידיו במתנה.
כשניפטר לואיג'י כבר לא עבדתי במשרדי, הוא נקבר בבית הקברות הקתולי ביפו, לא נכחתי בהלוויה, יהי זכרו ברוך.
שכנים ברחוב
ד"ר יורם גולדמן
מול המשרד שלי בחלון ממול שכנה הקליניקה של רופא השיניים ד"ר יורם גולדמן, באפן טבעי הלכתי אליו כשהיה צורך ל"חטט" בשיני הדואבות. בקליניקה שררה אווירה ייקית, מגזינים ובדיחות בגרמנית ותמיד תמיד מוסיקה קלאסית.
הייתה לו בעיה לדוקטור, תחביב הטיסה. הוא למד לטוס ודיווח לי על עלילותיו בשמיים. יום אחד אזר אומץ והזמין אותי לטוס עמו. עד כאן, הסיכוי שאסכן עצמי בשמיים עם רופא שיניים יקה, לא באה בחשבון, התחמקתי באלגנטיות.
המכולת של גניה ומרדכי
ברחוב הסמוך, לואי מרשל, שכנה המכולת של זוג ניצולי השואה גניה ומרדכי. מכולת זו הייתה אתר מרכזי לכל הסביבה.
מרכז מידע ורכילות הייתה המכולת של גניה, שם קניתי מצרכים למשרד ולביתי וגניה הייתה רושמת, בסוף החודש היה צריך לשלם, גניה סיכמה את הקניות בזריזות, בחנתי אותה, מדוייק.
סיפור ההישרדות בשואה של הזוג הזה היה מרתק. מרדכי סיפר לי שהיה אחד המעטים שהגיעו לטרבלינקה ושרדו, הוא נתן לי קלטת לצפייה שצילם סטיבן ספילברג. התידדנו והם סיפרו על עלייתם לארץ ועל התבססותם בתל אביב. הם היו אנשים אמידים, דבר שמחזק את השקפתי "שלא כל ניצול שואה מסכן ולא כל מסכן ניצול שואה"
דמויות חולפות
האזור הזה במרכז צפון תל אביב, ריכז דמויות מעניינות מכל גווני הקשת וכולם הגיעו למכולת של גניה, אחד מהם איש הציבור דב חנין. במערכת בחירות אחת פורסם בערב שהוא נבחר לכנסת, כולם מיהרו לברך אותו והוא אמר "תמתינו לתוצאה הסופית" לאחר ספירת קולות החיילים הוא נשאר בחוץ.
הזמר ישראל יצחקי חזר לארץ, במשך מספר שנים ראיתי אותו מדי פעם, לבוש בהידור מצוחצח ומתוקתק.
באזור היו מספר בתים משותפים שהקימו סקטורים שונים, עובדי נמל תל אביב,
שחקני הבימה ועוד
את השחקן מישה אשרוב הייתי פוגש בדואר, תמיד תמיד התבדח וסיפר הלצות.

יום רביעי, 15 במאי 2024

יפו הבלתי ידועה של שמואל גילר 2019

אם חפצים אתם לדעת ולהכיר את יפו על אמת ובלי סיפורים והמצאות אז שמואל גילר הוא האיש העכשווי. לכבודו נתכנסנו (דצמבר-2019) באכסניית עמנואל ביפו לרגל השקת קובץ מחקרי יפו "אריאל 217" המוקדש לאדריכל שמואל גילר. שמחתי לראות במקום הרבה אנשים חמודים וגם את דן טולקובסקי ולשוחח עימו בקטנה. תודה

יפו הבלתי ידועה הוצאת ספרים אריאל ירושלים 2019

יפו הבלתי ידועה קובץ מחקרי יפו המוקדש לאדריכל שמואל גילר

אדריכל שמואל גילר נושא דברים


דן טולקובסקי נולד בתל אביב בשנת 1921. 
המפקד החמישי של חיל האוויר הישראלי


1959 מעטפה עם בול תל אביב לרגל 50 שנה לעיר. 
חתימה של אלוף דן טולקובסקי מפקד חיל האויר לשעבר. 
תלמידי ומורי הגמנסיה העברית הרצליה