יום שישי, 14 בינואר 2022

מה עשתה מדליה של ירמה הלפרן באוסף של גברת לונדון?

 לכל סוחר מטבעות יש ארועים בלתי נשכחים הקשורים לעבודתו והיום אנחנו בקטע הטוב. שילוב של עבודה עם ריגוש הם חלק מהדברים הנדרשים לפעילות מהנה ושפויה. ציפיה ודריכות גם והכי חשוב לטעמי זה מה נשאר לך מארוע חד פעמי שנחרט לך וכנראה לתמיד.

הוזמנתי לקנות אוסף תופס מקום בבית תל אביבי טוב ונעים. לעולם לא תדע מניין תגיע פרנסה. זה יכול לקרות מדיבור מקרי של מישהו המסגיר את עיסוקך והופ מבקשים ממך לבוא לראות ולקנות. הזכרון הטוב הוא בונוס ובחינם. אישית זה בדיוק מה שאני אוסף.
זה היה יום חורפי גשום במידה ובהמשך צצה שמש נעימה והכי חשוב אויר נקי והמרחק מהחנות די קצר. לב תל אביב זה מושג והלב של הלב זה ממש עם עליה קטנה ובדרך חזרה יש ירידה. אין צורך באוטו וכבר הרבה שנים שלא יצאתי למרחק כה קצר מהחנוק. מהו לב ליבה של תל אביב?
לא ידעתי מה מחכה לי והדבר לווה גם בציפיה וגם חשש. לא תמיד אתה יודע מה הולך לקרות ולא תמיד אתה חסין מאנשים וציפיות.
קבלת הפנים הייתה מאד חמה ולבבית וזו הייתה הפתעה משום שלעולם לא תדע איך אנשים מתנהגים בביתם. יש כאלה שמיד יציעו לך אוכל, שתיה ופינוקים אינסוף. יש כאלה שלא תקבל כוס מים. הכל עניין של טבע אנושי ולדעתי הקובעת יש לי דוקטורט בנושא אבל לא מצאתי מנחה רציני שילווה אותי ויחתום על מחקרי המעמיק והרציני.
אז קבלת הפנים הייתה אחלה וגם עם בורקס נהדר שזה הרגע הגיע משוק הכרמל וגם ירקות וברור שעגבניה זה מאד חשוב וגם ביצה. חובה גם שתיה והכי חשוב זו האטמוספירה או כפי שאימא שלנו המנוחה תמיד אמרה "שתהיה אווירה טובה".
שוחחנו על הרבה דברים הקשורים לעיסוקי ולחיים מסביב. הגענו ליעקב משורר ולאחיו התאום ולעוד אנשים וגם לעניני תל אביב והנצחת אישים ואפילו ביפו ויש אנשים שחיים ברחוב עם מספר ואז יום אחד מישהו בעירייה עם ועדת הנצחה הדביק לו שם ואיש מבני המקום לא בדיוק מבין למה ומדוע יש רחוב בשם לונדון ביפו.
ואז גם נגשנו לאוסף עצמו שהובא אחר כבוד בתוך תיק ואפילו עוד אחד. הכל היה ארוז בקופסאות המקוריות וגם בתוך אלבום חום שבו אוחסנו המדליות. אלבומים כאלה הוכנו באמצעות החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות וככה די נוח לשמור אוסף וגם לדפדף בו. זה די כבד ומי שרוצה לאסוף מדליות מארד וכסף שיהיה מוכן להתמודד עם דברים התופסים מקום וגם שוקלים לא מעט. האבק בחינם והנה כל התורה כולה על איחסון ושינוע אוספים כבדים. למה גברת מתיה ירון אספה מדליות ומטבעות? הכל ממניע ציוני ותמיכה במפעל הממשלתי של החברה הישראלית והממשלתית למדליות ומטבעות שהנפקותיה היוו את שגרירי המתכת של מדינת ישראל והציונות והכל מדבריו של דוד בן גוריון שמעולם לא זכיתי לראותו בחיים עצמם. היו שם מדליות ארד 59 מ"מ וגם מטבעות כסף מראשית המדינה ואפילו קצת ניקל וגם סדרות מטבעה מפלסטיק עם מטבעות מאותה שנה וכנראה עוד דברים. הכל ארוז, שמור ונקי ואין שום הפתעה ורואים מתי התחילו ואפילו מתי זה נגמר כלומר מתי האספן חדל מלהתעניין ואז זה נפסק ודי. כל אוסף הוא סוג של מטמון עם נקודת התחלה ונקודת סיום. ממש כמו מטמון ארכאולוגי ויש לזה מינוח מקצועי בלאטינית אבל לא כעת. האמת אוסף די משמים וככה הם מרבית האוספים וזו קביעה של סוחר גם מעט משועמם וגם דובר אמת. מה שהחברה הממשלתית הציעה למנויים יש פה ורואים שזה היה משהו לא באמת מקצועי בדיוק כמו 98 אחוזים מאותם אוספים שנקנו לדעתי מצורך ציוני נפשי ועל הדרך טיפה של השקעה או כמו שאני אומר שיהיה לילדים ולנכדים. ההורים דואגים לעתיד הצאצאים ומקווים שיום אחד הדברים שקנו יעלו ויהיו שווים וזו התורה כולה על חצי רגל וטיפונת לימוד היסטוריה וציונות. תזכרו שההורים של כולנו רוצים בטובתנו הנפשית כלכלית וכל מה שניתן לעשות.
ואז קרה משהו שהצליח לבלבל אותי והאמת שלא צריך הרבה. קופסת עץ זית ובה נחה בתוך ציפוי קטיפה כחול מדליה מנחושת. כן כבר ראיתי כזו מדליה בעבר אבל מה היא עושה פה ואיך חדרה לאותה רשימה? הרי זו מדליה פרטית שהרביזיוניסטים מהמצודה ברחוב קינג ג'ורג' עשו לזכרו של ירמה הלפרן. משהו לא מובן לי ואין פה דרמה מסחרית כי אם סקרנות אישית ואולי אפילו משהו בקטע רכילותי. אמרתי לירון שהכל בסדר ומוכר ואפילו את השווי אבל מה הקטע של המדליה הזו ואיך היא חדרה לפה? ואז ראיתי פעולה אינסטנקטיבית שירון לקח המדליה וכאילו אימצה לחיקו ואמר לי "יפה אני רואה שאתה ערני. אתה יודע מי זה ירמה?" אמרתי שאני יודע מעט אודותיו וגם לגבי אביו שהיה דמות חריגה ומיוחדת ופעם הכרתי מישהו שגר ברחוב הזה בבית קטן וזה לא רחוק מהחנות. ואז גם הבנתי שיש פה סיפור וירון הפנה אותי לספרו שם מובא כל העניין עם משפחת לונדון ואותו ירמה ואיך אמו נתבקשה להספידו במעוזם של הרביזיוניסטים במצודה אי שם בתחילת שנות השישים והוא ירון היה שם. פרק ז בספרו של ירון לונדון עמודים 50 58 מספרים את הקשר בין הזוגות הלפרין ולונדון ואיך מתיה לונדון נתבקשה להספיד את ירמה במצודה וברור שירון היה שם וגם יצחק שמיר אי שם בתחילת שנות השישים. אחלה ספר ומזל טוב לירון

ירמה ירמיהו בן מיכאל הלפרן 1901-1962

שתי ידי לך הקדשתי מולדת

ירון לונדון לו הייתי פיראט זיכרונות
הוצאת כתר

רחוב בצלאל לונדון יפו



יום חמישי, 13 בינואר 2022

חנה שלוסברג ז"ל כתב מארק אילוז 2021

 'דרכו של עולם בשיבה טובה'..

פוסט לזכרה של חנה שלוסברג ז'ל שהלכה אתמול לעולמה בגיל 100!!
נאמר בפרקי אבות על בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם, אבל חנה היקרה לי מאוד, עבדה אצלי שנים רבות כמלצרית הכי צעירה בעולם בבית הקפה של מרקפה marcafe.
ההכרות שלי איתה מתחילה ב-2005 כשהיא בת 84 ואני רוכש את בית קפה אקלייר בבן יהודה 9. חנה כבר עבדה בקפה הזה מספר שנים טובות, ובאמצע השיפוצים, היא באה לבקר ושאלה: מה איתי? והאים אני ממשיכה לעבוד גם אצלך? חוויה שהיתה לי בלתי נשכחת. שאלתי בנימוס רב בת כמה את? והסברתי לה שאנשים בגילה 'צריכים' להיות בבית אבות ולא לעבוד, והיא בעוז רב ענתה לי: אני אהיה פה כל בוקר בחמש בבוקר לפתוח את הקפה, תביא לי עוד עובדת ואתה לא צריך לדאוג לכלום. היה משהו מאוד כובש במבט שלה, ובאנרגיות שלה, וכך החלטתי שהיא תמשיך לעבוד בקפה. עם השנים, עד גיל 93, חנה סיפרה לי את הסיפור שלה, את מה שהיא חווה בשואה שלוש שנים, וכיצד היא ניצלה ממחנה ריכוז בפולין. מהסיפור שלה הבנתי מה זאת נחישות. לחנה היתה בת אחת שנפטרה בגיל 50 והותירה נכד, ד'ר ציון שלוסברג. כאשר ציון התקשר אליי אתמול וכאשר לא קיבלתי את הטלפון הקבוע ביום שישי מחנה, הבנתי שחנה איננה.
לשמחתי באפריל 2021 הצלחתי לחגוג לחנה יום הולדת 100 עם כל לקוחות הקפה שהיא אהבה. היא לא פספסה שישי אחד להודות לי על המחווה שבחגיגת יום ההולדת ה-100 ועל שהעסקתי אותה מגיל 84 ועד 93. חנהל'ה, כפי שאהבתי לקרוא לה, תחסר לי מאוד ואנחנו, לקוחות מרקפה, נזכור אותה בכל 21.4 ונחגוג לה יום הולדת. דרך צלחה חנה יקירתי. ממני, מרק אילוז שאוהב אותך מאוד.




יום רביעי, 12 בינואר 2022

יבי ארץ ישראל שלי

 הקדמה: מתתיהו פלד רישום: חיים טופול. מהדורה שלישית

לקובי השובב בידידות מיבי הפרא 1980
יונה בן יהודה נהג למכור את חוברותיו בדרכו בעיר. מחירי עלות פלוס.
חבר ילדות של טופול שגם אייר.
ויש טענה שהחוברות ללא הקדשה הן הנדירות.




יום שני, 10 בינואר 2022

זר פרחים מן העבר

 חנה האן לבית בדש, ילידת כרכור 1929. בתו הבכורה של אליהו-דוד בדש, מוכתר המושבה בתקופת המנדט הבריטי. בוגרת בית הספר החקלאי בפרדס-חנה. נישאה לישראל האן מתל-אביב. עסקה בשזירת פרחים אמנותית כתחביב והשתתפה במספר תחרויות ותערוכות. זכתה במדליה כפרס ראשון בתחרות שזירת פרחים שהתקיימה במסגרת תערוכת הפרחים הבינלאומית בחיפה בשנת 1960. בהמשך עסקה גם בעבודות קרמיקה ואמייל.

נפטרה בשנת 2011.

חנה וישראל האן בחתונת בנם הבכור רמי, ספטמבר 1986

תערוכת הפרחים ה-9 הבינלאומית חיפה 1960 תש"ך
מדליה 59 מ"מ מוזהבת בתוך מארז פרספקס. גב חלק


יום חמישי, 6 בינואר 2022

כשבאחד מיל עשו חור. כל הסבר ותוספת יתקבלו בתודה

 לקחו מיל אחד התואם בגודלו ל 5 מיל וקדחו חור.

ככה עושים גם חור וגם כסף.

מזכיר לי בדיחה גסה על כסף וטוטו.



מיל one mil



יום רביעי, 5 בינואר 2022

שלום וסליחה אדוני על השאלה אבל איזה חנות זו?

 חנות למטבעות. בעיקר. בחוץ יש שלט לידרמן מטבעות ואני קונה ומוכר גם שטרות כסף, מדליות בולים ומה שקשור לאספנות של דברים מפעם.

לידרמן מטבעות בן יהודה 18א תל אביב

כן אבל אני רואה פה הרבה דברים שלא קשורים למטבעות בכלל. מטחנת בשר ומצלמה והנה יש פה גם כלי לחוקן מפעם. יש לזה הסבר?

מצלמת אולימפוס

חוקן

כן אני יודע. זה דברים ישנים ותזכורות מכל מיני דברים. חלקם שמחים וחלקם פחות.
מה למשל? מטחנת הבשר זה מישהו שטחן אותי פעם ונעלם עם חוב שיכולתי לקנות מפעל קטן ברומניה. המצלמה היא פרטית ובה צילמתי תמונות בנעורי.
ומה זה החוקן? אהה זה תזכורת מה17 במאי 1977. דווקא היה משחרר.








יום שבת, 1 בינואר 2022

מדליון על כספת מגן גולדמן בע"מ נוסד 1914 מוגן בפני אש וגנבה

 היסטוריה מתוך אתר החברה

יעקב גולדמן עלה עם הוריו לישראל בשנת 1907 והתישבו בירושלים. לאחר מספר שנים עבר ליפו, למד בבית המדרש "שערי תורה" והיה מבאי ביתו של הרב קוק, וזמן מה אף גר אצלו. בהשפעת הרב קוק הונהג לימוד מלאכה בבית המדרש שהתפתח והפך ל'בית הספר למלאכה שערי תורה'. יעקב גולדמן למד עבודות מתכת במוסד זה ואחר-כך עבד בבתי-חרושת בתל-אביב.

בתחילת שנת 1914 הוזמן לנהל את 'בית הספר למלאכה שערי תורה' והעמיד דור של חניכים שבהמשך עמדו בראש מפעלים חשובים בארץ.
בבית המלאכה של בית הספר החל מר יעקב גולדמן לייצר קופות וארונות ברזל העמידות בפני אש. בל"ג בעומר של אותה השנה, בנוכחות מאיר דיזינגוף וותיקי הישוב בארץ, באה כל תל אביב הקטנה לצפות במדורה מיוחדת במינה. בלב המדורה הוצבה קופת ברזל שייצר גולדמן, אז בחור צעיר בן 18, ובתוכה מגילת 'קהלת'. חברת ביטוח, שגולדמן ביקש לשכנע אותה לרכוש את הכספות, ביקשה לבדוק את עמידותה. ואכן, בבוקר התברר שהן הקופה והן המגילה בתוכה לא ניזוקו.לאחר שעמדה הקופה מתוצרתו במבחן האש הקים את חברת 'מפעלי מגן' שייצרה קופות ברזל וכספות, והחלו לקנות אותן הבנקים, בתי חולים ועשירי הישוב, כשהראשון לקונים היה מאיר דיזינגוף. מאז ואילך ייצר יעקב גולדמן כספות, קופות וארונות משוריינים שנפוצו ברחבי המזרח התיכון. בהמשך ייצר ובנה חדרי אוצר משוריינים ברוב הבנקים בארץ וכמו-כן בארצות המזרח התיכון כגון מצרים ופרס. תוצרתו צוינה במדליות זהב בתערוכות תוצרת הארץ שנערכו בשנים 1932, 1934 ו-1936.



בשנת 1945 יצרה חברת 'מפעלי מגן' קישרי שותפות עם הפירמה הבריטית הגדולה 'צ'טווד'. שתי החברות התמחו בייצור כספות מברזל ומפלדה ובשנת 1946 הקימו יחד את חברת 'מגן-צ'טווד' ובנו מפעל גדול ומשוכלל באזור התעשייה בפתח-תקווה. 'מגן-צ'טווד' היתה החברה היחידה מסוגה בארץ בכל הנוגע לכספות ובאמצעות השותפות עם החברה הבריטית נרכשו הציוד וחומרי גלם בבריטניה, בעיקר ממה שנותר מהתעשייה הצבאית של שנות מלחמת העולם השנייה. כך נפתחה עבור החברה הדרך, עם פרוץ מלחמת העצמאות, להקמת אגף חדש במפעל ופועלי 'מגן צ'טווד' החלו לייצר לוחות פלדה ומיגון לכלי הרכב המשוריינים של ארגון ההגנה. בתום מלחמת העצמאות הוסב קו ייצור זה לייצור שלדות של אוטובוסים, בעיקר עבור חברת אגד.
בשנת 1953 המתחרים של 'מגן-צ'טווד' בייצור שלדות לאוטובוסים, קואופרטיב 'מרכבים', רכש בסיוע סולל-בונה את החטיבה לייצור שלדות אוטובוסים של חברת 'מגן-צ'טווד' והשתלט בכך על הענף בארץ. יעקב גולדמן רכש משאר השותפים בחברה את כל חטיבת הקופות והכספות והפך אותה לחברת 'מגן גולדמן'.
מאז השקיעה החברה רבות בפיתוח מוצריה ואחראית על מספר רב של פטנטים, פיתוחים וחידושים בתחום הנדסת כספות.
כיום חברת I.S.M מגן גולדמן הינה בין החברות המובילות בעולם הכספות עם מספר רב של פטנטים הרשומים על שמה ומשמשת מודל לחיקוי בארץ ובעולם. הודות לשנים רבות של חתירה למצויינות, I.S.M מגן גולדמן הינה בעלת מוניטין עולמי ומהחברות המובילות בעולם בטכנולוגיית מיגון וייצור כספות.

יומן שרות מתועד של יעקב גולדמן הלב הטוב שיצק ברזל


יום שני, 27 בדצמבר 2021

בנין, רחבה ומדליה

 יד לדוד כהן מנהל יבמ ישראל 1967-1984 שרומם בניין זה

בניין יבמ הישן ויצמן 2 פינת שדרות שאול המלך. היום מגדל אמות השקעות.
צילם אורי מורמי.
המדליה מאוסף אלכס בקרמן


שלושים שנות יבמ בישראל 1949-1979

בית יבמ ישראל
מהאוסף של אלכס בקרמן

רחבת דוד







יום ראשון, 19 בדצמבר 2021

דון ג'וזף קישוט ומלחמתו בסלולרים / כתב יוסי שחם

 בשנת 1985 ערכתי תערוכה תעשייתית ומסחרית בנצרת, השתתפו כל מיני חברות מהמגזר הערבי והיהודי, התייצבו אצלי שני בחורים צעירים וביקשו לשכור ביתן, שאלתי אותם מה תציגו? ענו שהם מחברת מוטרולה והם מתכוונים להציג לציבור מיזם חדש של טלפון נייד ידני שבו יוכל להתקשר כל אחד לרעהו, אבל בינתיים רק במרכז הארץ, כמיטב הגיוני האנכרוניסטי אמרתי להם "אין בעייה אבל בעצם בשביל מה זה טוב?" והשאר היסטוריה.

עד אותה עת היו טלפונים ניידים יקרים ומסורבלים הנישאים בתיק, פעם שכרתי אחד כזה למילואים החשבון היה 4000 ₪.

גם המכשיר החדש פלאפון שמו, היה יקר לרכישה ולשימוש ולכן לא נפוץ באלפים והיה די נדיר.

ב1994 הגיעה לארץ חברה חדשה סלקום שמה הם הוזילו באופן חד את העלויות והארץ מלאה טלפונים סלולריים כ"חול אשר על שפת הים"

המכשירים האלה, או יותר נכון המשתמשים, טרטרו בכל מקום ברחוב, בחנויות, בתחבורה הציבורית וברכבת, יכולת לשמוע את ה"הלו הלו" ביום ובלילה, שיחות נזיפה,ויכוחים, העברת מידע, חשוב או לא, שיחות רומנטיות, פחות או יותר והכל בווליום גבוה, בקיצור קקפוניה אחת גדולה.


המצב נראה לי בלתי נסבל והחלטתי לפעול, בררתי באינטרנט מה קורה בנושא זה בחו"ל והתברר שנקבעו 10 כללים לשיחה  בטלפון ברשות הרבים ובאתרים כגון ברחוב בכלי תחבורה ובמקום ציבורי, תרגמתי את הכללים והחלטתי לנסות ליישם אותם בישות הרעשנית והפטפטנית הקרויה מדינת ישראל.

החלטתי להקים ארגון וולונטרי ולגייס חברים לרעיון ולפעולה, קראתי למיזם בשם ה"אורגינלי"  לא זמין בהנחה שזה יעביר את המסר.

פרסמתי מודעות במוסף גלריה של עיתון הארץ, כי הנחתי שבטריטוריה זו אאתר חברים לרעיון, נרשמו כ100 אנשים ויצאתי לדרך, כאיש יחסי ציבור "פימפמתי " את העניין בתקשורת ואכן נוצרה התעניינות, הרבה רצו לראות מי האיש המוזר הזה המנסה למתן את המוצר התיקשורתי ש" אי אפשר להבין איך חיינו בלעדיו עד כה, איך הוקמה מדינה, צבא, כלכלה, חינוך ותרבות, בלי לפטפט וללהג בסלולרי ביום ובלילה בקיץ ובחורף, בקיצור איך הגענו עד הלום ללא הסלולרי"

לשם ייעול הפעולה הכנתי עזרים, הדפסתי את כללי ההתנהגות האירופאיים והפצתי אותם לתקשורת, הכנתי 3 כרטיסים ירוק, צהוב ואדום בנוסח משחק כדור הרגל לאזהרה שקטה ברחוב למפירי הכללים, הנחתי שחברי הנאמנים לרעיון, יפיצו אותם ברחוב. הכנתי חולצות וכובעים בהם יצוידו "חיילי" בצאתם לקרב על השקט והשלווה במרחב הציבורי. אוי אוי כמה הייתי תמים.



במשך הזמן התראיינתי לעיתונים שונים ונכתבו ראיונות וכתבות על הרעיון ה"מעניין" ערוצי הטלביזיה מתוכניות הבוקר, ערוץ הילדים, תחנת תל אביב ותוכנית רשת ב' המלווה אותי ואת סגני הנאמן נדב משוטטים מחלקים פתקים ומעבירים את המסר ברחוב שינקין ההומה ובדיזינגוף סנטר, כתבה של כ20 דקות.

ניסיתי לעניין ארגונים אחרים להשתתף ולקחת חלק במיזם השתדלתי התאמצתי, בזבזתי משאבים והובסתי בגדול.

לא שיערתי אז להיכן עוד יגיע ה"מונסטר" הזה, כיום גם אני מחזיק סוללרי נוקיה קטן ונאמן ומשוחח איתו לעתים, מכל שאר הבבל"ת צילום, הקלטה, גלישה ווטס אפ , אינסטגרם וכל יתר בני המשפחה המורחבת, אני נמנע, וחי לא רע, מה שאני יכול לומר לעצמי ניסיתי, הכוונה הייתה טובה, הכישלון מרהיב לתפארת.


יום רביעי, 15 בדצמבר 2021

מעטפות, בולים, חתימות ותמונות מאוספו של יהושע מרקוס ז"ל

 יהושע מרקוס (שיקה), נולד ברומניה ב1915. עלה לארץ ב1933 עם גרעין של "השומר הצעיר" אשר הקים את קיבוץ שמיר בגליל העליון. היה שליח התנועה בהרצליה, שם הקים את ביתו. במלחמת השחרור שרת כקצין תרבות של חטיבת אלכסנדרוני.

בתום המלחמה הצטרף כעיתונאי ל"על המשמר". היה הכתב האזורי של אזור השרון. בנוסף התמחה בבולאות והיה לו טור קבוע בעיתון. כעיתונאי ליווה את כל ארועי הבולאות ברחבי הארץ, פגש את כל גדולי האומה ונהג להחתים אותם על מעטפות יום הוצאת הבול וארועים מיוחדים. יהושע מרקוס נפטר ב1992.

יהושע מרקוס 1915 - 1992

למר יהושע מרקוס מערכת "על המשמר" תל אביב
דמי דואר (קנס) לשלם 120 פרוטות. 1959

חתימה של בן גוריון 1973 כ"ה שנים לעצמאות ישראל

לא לגעת בבולים מכתב מצ'כוסלובקיה ל sica mercus
קיבוץ שמיר דואר ראש פינה פלשתינה

מועצה מקומית הרצליה 
הענקת אזרחות כבוד לנשיא המדינה מר יצחק בן-צבי 1956. 
ב.צ. מיכאלי ראש המועצה

יצחק בן צבי ורחל ינאית
הרצליה 1957

עם פנחס ספיר

ליד הנשיא בן צבי עם הפנקס

יצחק רבין בביקור בהרצליה

מחתימים ביום הופעת הבול בתערוכת בולים

ליד בן גוריון ותמיד עם הפנקס

יובל התאטרון הלאומי הבימה 1970. יום ההופעה
חנה רובינא, א. מסקין, ג. צפרוני אליעזר ויסהוף

גולדה מאיר יום העצמאות 1971 שערי ירושלים

הנפקה של בול זיכרון לציון עשרים וחמש שנה לפטירתו 
של המשורר הדגול חיים נחמן ביאליק. 1959
מניה ביאליק

אולימפיאדת השחמט ה-16 ישראל תשכ"ה

משה שרת ברכת מועצת פועלי תל אביב יפו 
לועידה התשיעית של ההסתדרות 1960

גולדה מאיר חנוכת בית יד לבנים היכל התרבות העירוני
70 שנה לכפר סבא 1903-1973
יום ההופעה 20.6.73

חתימות של יצחק רבין וילדיו של דוד בן גוריון רננה ,עמוס וגאולה בן גוריון 1974




















יום שישי, 10 בדצמבר 2021

אבו יאיר או אל תקרא לי שמואל

 יש אנשים שמאד רגישים לשמם ולדרך שבה קוראים להם. יוסי אפריגן תמיד היה משיב לשאלה "איך קוראים לך?" בזה שהיה אומר "לא קוראים לי אני בא לבד..."

אני ממש מקבל גירוי טורדני בגוף כשקוראים לי מר לידרמן. לא בא לי טוב המר הזה ואני כמעט תמיד מבקש סתם קובי ולמתעקשים מתוק לידרמן. נדמה לי שבני הדור הקודם רגישים לאופן בו קראו להם למרות שאימא שלנו מעולם לא עשתה מזה עניין וגם גניה או גולדה זה סבבה. תמיד קראה לאבא סמואל ונהגה לציין שאבא משתמש בשם היא וזה לא כזה כייף.
פעם חבר טוב שלי פנה לאבא שלי בשמו האמיתי ושאל אותו "שמואל מה שלומך היום?" והכל כמובן בנימוס. אני זוכר שאבי נדרך ואמר לו תודה רבה אבל אני לא שמואל בשבילך.
אז מי אתה בבקשה...
בשבילך אני אבא של קובי.
מצד אחד צחקנו ומצד שני היינו קצת בשוק אבל זה עבר לנו.

והכי כייף לי שקוראים לי אבוש, סבוש, וגם סתם קובי קובוש וגם יעקובלה


אבא ואני והמונית (ווקסהול) ליד רדינג

בית ווהלין גבעתיים עם שמות הפרטיזנים

שמואל לידרמן מדליק נר בהר ציון מרתף השואה

גניה ושמואל ואימא שלנו תמיד אמרה סמואל

קו טלפון 444645 בסוקולוב 93

בירקון עם הנכד בן