יום שבת, 7 בדצמבר 2024

יוסי היה שכן שלנו ברחוב סוקולוב בתל אביב. יוסי גר בסוקולוב91 ואני ליד ב93. יוסי נולד כמה חודשים לפני אבל אין לזה שום משמעות עבורנו מלבד בפעמים שהוא אומר לי תקשיב לי בבקשה כי אני גדול ממך. המשפחה של יוסי גרה בסוקולוב לפנינו וכשאנו עברנו לגור שם בשנת 1962 הם כבר היו שם ולא יודע ממתי. ליוסי יש אח גדול בשם חלפון והשם הזה מאד חריג לפחות עבורי ועד היום לא מכיר עוד חלפון כשם פרטי. אני זוכר מהשנה שנכנסנו לבניין שהייתה גבעת חול ים שהייתה מיועדת לבניה במקום והיו ילדים שקפצו אליה וחלפון שבר שם יד או רגל וזה המקור האמיתי לגבעת חלפון ואם אתם ספקנים אז מותר לכם אבל זו עובדת חיים. חלפון הכיר את אסי דיין כשעבד על טרקטור בסיני. כל מילה אמת. בקלפי


יום שבת, 30 בנובמבר 2024

קפסולות קפה וניילון

מודה שקפסולות קפה עושות לי לא טוף בכלל בכלל. אני מרגיש טעם לוואי של סיליקון נילון ומשהו לא לעניין ולכן אני משתדל להימנע. האם רק אני מרגיש ככה בשל אנינותי? פעם חבר שלי אמר לי שאני אנין טעם כמו שהוא אסטרונאוט/קוסמונאוט ואפילו הראשון שדרך על צדק.

קפה ואני זה בסדר אבל קפסולות פחות. אין כמו הקפה של מרק Marc Illouz שיודע לעשות קפה יודה וזה סוד כמוס. נירוש הבן שלנו עושה את הקפה הכי טעים בעולם. נקודה. לאחרונה גיליתי שאני לא מפנטז בקטע של הסיליקון ניילון והכל בשל זה ששמעתי שהקפסולות טובות לדישון, כלומר הקפה ששם, מתאים לצמחים ואני מקווה שזו לא חרטה. אז אחרי שהקפסולות עשו את שלהן בסידור הכללי, אני נוהג לפתוח אותן עם סכין קרמי לכה צ'ייניז'י שפעם צ'רלי אללה ירחמו, מכר לי מאד מאד בזול, ומוציא הקפה שכבר נסחט ויש שם ניילון וזה ברור. בסוף אני מפזר את הקפה וזורק בכל מיני מקומות בגינה. מישהו מגדל בארץ קפה?



קלפי איסוף במוצרי צריכה / אבי דולמן

 הגרמנים והאמריקאים הם שהגו ושכללו החל מסוף המאה ה-19 את מנהג הכללת קלפי איסוף במוצרי צריכה כדרך לקדם מכירת מוצרים. הקלפים הוכנסו לטבלאות שוקולד, חפיסות סיגריות, קופסאות דגנים וכד' והפכו לפרטי אספנות נחשקים של שחקני בייסבול, תאטרון, קלפי דגלים, חיות וכד.

בארץ אימצו את הטרנד משרדי הפרסום של העולים מגרמניה, בעיקר, שהביאו לארץ בשנות ה-30' שיטות פרסום מתקדמות ומשוכללות מהעולם הגדול וישמו אותן בעיקר בתעשיית הסיגריות בארץ. דובק, מספרו, קדם ואחרות התחרו במרץ על הוצאת קלפים ואלבומי איסוף בעיקר בנושאי עם ישראל, הארץ, חלוציה ובוניה.

כתב: אבי דולמן, יליד בני ברק, בן 60. יועץ לחברות סטארטאפ, פעיל חברתי, מדריך טיולים ברחבי העולם ובעיקר אספן ישראליאנה. אוסף, מצלם וחוקר תוצרת הארץ.


















יום חמישי, 28 בנובמבר 2024

פצצות מים בסוקולוב 93

יום אחד ולא מזמן ואפילו ממש בבוקר מוקדם, אני הולך לשוק הפשפשים שביפו ויש לי הרגל כזה, להיפגש עם יוסי אפריגן השכן שלי מסוקולוב 91.

בשוק, אנחנו שותים מיץ תפוזים סחוט טבעי קר, מסתובבים בין דוכני הרצפה, מסתכלים ובוחנים ולפעמים אפילו קונים משהו. יוסי קורא לביקור הזה, ביקור יומי קבוע אצל הפסיכיאטר והצורך לשבור את הקריז. אני עם פסיכולוגית של עמך פעם בשבוע, ולא יודע מה עדיף. בשמונה בבוקר אנחנו מתפזרים איש איש לעבודתו, וכמעט תמיד מתחבקים עם נשיקות.
יום אחד בבוקר וזה ממש לא מזמן ואני זוכר כל פרט בסיפור המתקרב, אני עובר ליד דוכן שרק עכשיו נערם והוכן, ואני לא מת על האיש הזה, שלאור המקרה הבא, הבנתי שהרגשה טבעית ראשונית, זה גם משהו חשוב ואני רואה ערמה הגונה בתוך שקית עם מכתבים וגלויות, ואני מסתכל והכתובת ממש מוכרת לי מהשכונה וככה גם הנמען ואני די בשוק. הראש כבר בונה תסריט עם התחלה ואמצע, ואז אני אומר שאני חייב לשתף את אחותי הבלונדה אראלה, כי היא בעצם מכירה את מקבל המכתבים בשל היותם בידידות הרבה שנים וגם למדו יחדיו וגם היום יש קשר. האחיות הבוגרות שלי, שגרות שתיהן בחדרה, עיר ואם בישראל, ערות כבר משעה חמש בבוקר, כך שבשעה שש זה לא כזה נורא לשאול בשלומן ופניתי לאחותי הבלונדה וסיפרתי לה שאני רואה בשוק ערמה של מכתבים ואני בטוח שזה מאד יעניין אותה, אבל יותר ממנה אותו, ואין מצב שאדם בסדר, יזרוק בעצמו דברים כאלה אישיים עם גלויות ובכלל היסטוריה שלמה. אחותי מאד התלהבה ואמרה לי "קובי תקנה את זה. יש שם סיפור שלם כי הבחור הזה, לא היה בקשר עם המשפחה ויש ריב עם אחותו כי האימא לא דיברה איתו שנים, ועכשיו עושים שם תמ"א ובטח ככה הכל נזרק וזו התוצאה". טוב אז כעת יש לי חיזוק מאחותי הבלונדה הנחושה, ואני עם משימה לקנות הדברים. חזרתי לאיש הלא סימפטי ואפילו שקרן ואת כל הדברים האלה גם יוסי חושב וגם אחרים. הוא תקע לי מחיר שהתחלתי לראות כוכבים ובתוכם מכונות קזינו עם דולרים מסתובבים. הוא גם הוסיף לי את המשפט הבא "אם לא תיקח מישהו אחר יקנה ואני שילמתי כסף טוב בשביל החרא הזה. ראית מה יש פה?" שאלתי מה יש? "חיים שלמים... אפשר לעשות מזה סרט. מתחיל מצחיק באמצע עצוב והסוף טרגדיה אופטימית". מה אתה אומר ומי יעשה את הסרט? "אתה והחברה שלך שרגל למה אתה חושב שאני לא מכיר אותך עם כל השטויות שלך בפייסבוק. זה בול בשבילך ובשבילה. אם לא תיקח הלך עליך ועל הסרט". וכמה אתה רוצה? "מחיר אחרון? תביא שני כחולים וזה שלך". וואוו ממש בזול איזה איש טוב אתה וגם מתחשב. טוב אז לא אלאה אתכם כמה זה נגמר בסוף וגם כמה ניסיונות טיפשיים עשיתי עם קונים אחרים שינסו לקנות זאת והמניוק מבין שאני להוט לפריטים ומי שבא אליו הוא כבר מבין ורק מעלה המחיר. הבנתי שכל ההתחכמויות שלי, יעלו לי רק ביותר כסף. ניגשתי אליו וקניתי הדברים ואל תשאלו בכמה כי לא אגיב, וכן אני יודע שאני פראייר וטמבלול ועוד דברים וחוצמזה מינה רואה כל פוסט והיא עלולה לחטוף משהו רפואי מזה, למרות שהיא טוענת שעשתה לי הייד בפייסבוק. השקית אצלי ואני מתחיל לצלם ככה בחופזה ושולח לאחותי הבלונדה והיא בעצמה מופתעת ויש פה באמת חגיגה אמיתית.
אחותי מחזקת אותי ואומרת "יופי ואני כבר שולחת אליו ונראה מה יגיד".


הפסקה בעלילה. מכאן כל הסיפור המשיך דרך מיסרוני וואטסאפ. הרשתי לעצמי להוסיף דברים בשם חופש היצירה והרוח הליברלית בעיר העברית הראשונה.
אראלה שלום, אני בשוק מאחיך המופרע. האם זה אותו קובי הקטן שזרק עלי ועל ישראל פצצות מים כשבאנו לבקר אותך לפני הרבה שנים עוד בבית הספר היסודי? הוא ממשיך עם ההתנהגות הזו? לא יאומן ואני לא מבין באיזה זכות איש נכנס לפח האשפה ומחטט בזבל. הוא נורמלי? באיזו זכות הוא מרשה לעצמו להוציא דברים שאני בעצמי זרקתי לפח, דברים שלא בא עליהם ולא ממי ששלח אותם ושכולם ילכו לכל הרוחות כולל אחיך המופרע. אני אוסר עליו להשתמש בחומר הזה בשום צורה ותגידי לו שיעוף לי מהעיניים.
הי תרגיע יא רגזן אחד. אחי רצה לעזור לך יא מיקרוב ואפילו הוציא כסף במטרה להשיב לך וזו תגובתך? אתה בעצמך מופרע וקובי אחי נשמה טובה ותזכור שאז שבאתם זה לא היה שקיות עם מים. אז מה זה היה? תחשוב לבד וזה מה שאתה חתיכת קקה.

יום רביעי, 27 בנובמבר 2024

אישה זהב, מכונית להתגעגע, וילדים מתוקים

 הפיג'ו 404 שלי עם אשה מוזרה ושלושה ילדים שהחליטו לעלות עליה. הראשון או הראשונה שיאתרו את הכתובת הנכונה יקבלו את הספר של אמנון יצחקי קיצור תולדות תל אביב.

והמקום הוא סלבדור פינת ברודצקי רמת אביב



יום שישי, 22 בנובמבר 2024

מדליסט ללא מדליה

פעם הייתי בהר גריזים עם ישראל צדקה השומרוני הטוב הזכור לטובה, שהיה סמנכ"ל החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ. תזכרו שסגן זה לא מנכ"ל וגם את השיר של אריק קלפטון שירה בשריף ולא בסגנו. עשינו סיבוב נימוסין אצל חלק מהמשפחות הגרות שם בקריית לוזה שבהר ברכה, ואני רק אורח וזה היה או בחג הזבח כלומר פסח או בסוכות. לא זוכר. פסח כנראה יותר הגיוני, אבל לא סגור. הגענו למשפחה של אחד המכובדים ואולי הכהן הגדול וישראל ביקש ממנו להראות לי מדליה מאד מיוחדת שהייתה ברשותו. מדליה יחידאית אותה קיבל בעזרתו של ישראל צדקה. בטוח שהיה לה סיפור, אבל לא זוכר ורק ניתן לצ'זבט או לחרטט ואין יותר את מי לשאול. בהמשך הלכנו לעוד משפחות והתקבלנו מאד יפה והרגשתי שזה מסע בזמן וחוויה שקשה לתארה.

בסוף אמרתי לישראל שזה מאד מאד מוזר לי שהוא מלווה את החברה הממשלתית מיום הקמתה 1958 ויש המון מדליות ובשלל נושאים, מתכות, גדלים ובכלל ועל כולן היה הוא ישראל אחראי ואיך זה שאין מדליה לשומרונים ולא חשוב הנושא והתזמון. אני זוכר שישראל אמר לי "קובי לא יעשו! אתה לא מכיר מספיק דברים!"

מוזר כי בול כן עשו אז למה לא מדליה? לא ברור לי הקטע עד היום

בול ישראלי השומרונים 1992 מעצב דוד פסח 2.6שח
צילם יורם גלעדי אלנבי 76 תל אביב
השומרונים
בספר מלכים ב’ נמצאת גרסתם של אנשי המסורה היהודיים על מוצאם של השומרונים. מסופר בפרק כ"ד על מתיישבים שמלך אשור הביא מארצות הקשת הפורייה, והושיבם בערי שומרון תחת בני ישראל שהוגלו אשורה. לפי הגרסה המקראית אפוא העם השומרוני אינו חלק משבטי-ישראל.

גרסתם של השומרונים שונה: גורלם ותורתם הם – לפי תפיסתם – עדים חיים לדמות המוסרת כפי שהייתה בימים עברו: השומרונים הם שריד לעם עתיק, יורשיהם של עשרת השבטים ונושאי דגל מקדשי ישראל העתיקים.

הכרוניקה השומרונית חופפת לדברי ימי יהודה, ושניהם מעידים על היסטוריה מפוארת ומשותפת עד לתקופתו של עלי הכהן. אף-על-פי שעלי הכהן היה מזרע איתמר בן אהרון הכהן – ככתוב בשמואל א, פרק א’ – הוא נטל לעצמו את תפקיד הכהן הגדול. בעקבות כך נוצרו בעם ישראל שני מרכזי כהונה: האחד בהר גריזים, ובראשו עמד – הכהן הגדול עזי מזרע פינחס, והשני בשילה, ובראשו עמד עלי הכהן מזרע איתמר. הדבר חולל את הפילוג הדתי הראשון בקרב עם ישראל, הוא פילוג בית הכהונה.

הדת השומרונית מבוססת על חמישה עיקרי אמונה, שהם ה"אני מאמין" של הדבקים בדת זו. את חמשת עיקרי האמונה אומר המתפלל השומרוני בראשיתם של התפילות ושל הטקסטים הדתיים, ואלה הם: אמונה באל אחד, בעבדו משה בן עמרם, בתורה, בהר גריזים וביום נקם ושלם – יום אחרית הימים והתגלות המשיח.

השומרונים חוגגים שבעה חגים בשנה שעליהם נצטוו על-פי דין תורה. הם מקיימים את החגים באלה: חג הפסח וחג המצות אשר חל ביומו השביעי של חג הפסח; חג השבועות, ראש החודש השביעי – המקביל לראש השנה לפי המסורת היהודית – יום הכיפורים, חג הסוכות, ולאחר תום שבעת ימי החג – יום שמיני עצרת.

בני העדה שומרים בקפדנות על יום השבת ומקפידים על דיני טומאה וטהרה ודיני כשרות. השומרונים מלים את בניהם ביום השמיני שלאחר הלידה. ואינם דוחים את המילה, אלא במקרים של סכנת נפשות. הנערים והנערות, המסיימים את קריאת התורה אצל הכהן או המורה שהוסמך לכך, נקראים "חתם תורה", ולהבדיל מן המסורת היהודית, הדבר אינו נקבע על-פי גילם. התקשורת בין בני הזוג נעשית בשלושה שלבים אלו: קידושין, אירוסין ונישואין; רק השלב הראשון ניתן להתרה ללא גירושין.

במאה הרביעית לספירה מנה העם השומרוני מעל למיליון נפש, וישב בכל חלקי ארץ-ישראל, ואף מחוצה לה: דמשק – בצפון ואלכסנדריה – בדרום. דורות רבים רדפו שליטי הארץ את השומרונים וכמעט הביאו כלייה על העם, עד כי בתחילת המאה העשרים מנו מאה וחמישים איש בלבד. כיום מונה העדה כחמש מאות וחמישים נפש. כל בניה מתגוררים בארץ-ישראל : מחציתם בהר גריזים ומחציתם בחולון, בשכונות המיוחדות להם. מתוך בחינת החתך הדמוגרפי של בני העדה מתברר כי היא חברה צעירה לעומת חברות אחרות. צעירי העדה מעורים בחיי התרבות והחברה ומשכילים לשמור על "יחד נפרד". הם לומדים במוסדות הממלכתיים מן הגן ועד המוסדות להשכלה גבוהה, מתגייסים לצה"ל ומועסקים במקומות עבודה שונים, ועם זאת – דבקים בדתם, במורשתם ובמסורתם.

ברוך מרחיב

יו"ר ועד העדה השומרונית

יום חמישי, 21 בנובמבר 2024

סברס וניו יורק רנג'רס

פעם וזה היה מזמן כשהיה קולנוע דרייב אין והייתי תלמיד קטן ומושתן, הלכתי עם יוסי אפריגן לקטוף סברס ליד הדרייב אין ולא ראינו סרט כי היה יום ואפילו שמש. יוסי אמר לי לבוא עם חולצה עם שרוולים וגם נעליים גבוהות. אני זוכר שהיה לי סווטשירט שמאד אהבתי עם הכיתוב ניו יורק ראנגרס. הדודה והדוד שלחו מאמריקה הגדולה וזה היה הכי קול שיכול היה להיות. זה גם היה מאד נוח ונדמה לי שהצבע היה נוטה לאדום ואין כמו הפועל תל אביב בכדורסל ומכבי גם בסדר אבל מעולם לא היה להם אחד כמו בארי ליבוביץ' שלא היה סברה אבל היה הכי נהדר אפילו טוב יותר מטל ברודי שנשאר פה איתנו לנצח כמו עץ קדמון עם מבטא ומשפט מכונן לנצח נצחים ולא יודע למה אבל נזכרתי בזה.

אז הלכתי עם יוסי לקטוף סברס וליוסי היה מקל ארוך כזה עם פחית בקצה וגם דלי. דלי זה בשביל הסברס שקוטפים והפחית בקצה המקל זה בשביל הסברס שיפול לתוכה אחרי שקצת משחקים איתו דיגי דיגי. יוסי היה מומחה לסברסים וגם לתירס חם בים בם בם. פעם אפילו עזרתי לו למכור תירס ליד גרינשפן ומול קולנוע פאר. לא חושב שעשינו קופה אבל התירס היה טעים ועם הרבה מלח. פעם שמעתי מאחד בני בכבוד שלי שבכפר שלהם סוראמי שבגרוזיה היו הילדים מוכרים כל דבר. ההורים עודדו אותם ללמוד את החיים על אמת ולא שכסף גדל על העצים, אבל תפוחים כן ואיתם מקבלים כמה לארי מאנשים שרוצים משהו לאכול. ככה למד בני בכבוד שלי וגם אחיו יוסי בכבוד שלי, למכור כל מיני דברים ובסוף הם החליטו שאין כמו זהב ותכשיטים וכל השאר יחכו.
אז חזרנו לסברס ולדרייב אין וגם ליוסי, אני והמקל עם הפחית. יוסי שכח לספר לי שברגע שנוגעים בסברס אז קורים כמה דברים בו זמנית. הראשון שלא תמיד הסברס רוצה להיכנס לקופסא ואין לי מושג למה והדבר השני שיש הרבה קוצים כאלה שלא רואים היודעים לעוף באוויר והכי הכי הם אוהבים חולצות שהגיעו מאמריקה ושם הכי כייף להם ולך עכשיו תוציא אותם. בקיצור לא יודע אם בכלל הורדנו סברסים אבל הבגד האהוב עלי התכסה בקוצים ובכל הגדלים.


לא זרקתי הבגד כי זה היה מאמריקה וישבתי על תפיסת הקוצים מספר פעמים עם פינצטה וגם כביסות ושוב פינצטה ובכל פעם שלבשתי נזכרתי בסברסים של הדרייב אין.
בסוף סגרו את הדרייב אין והבנתי שזה בדיוק הזמן לזרוק את הבגד הקוצני ולקנות סברס בסופר עם ניילון. האמת לא משהו ויש כאלה שזה עושה להם עצירות ויש כאלה שבדיוק הפוך.
וחשוב לציין שאנחנו הישראלים בדיוק כמו הסברס קוצים בחוץ ובפנים מתוקים וגם שבמקום שתמצא סברס בשטח זה אחד הסימנים שהיו פה ערבים שחיו ואכלו סברס.

יום שני, 18 בנובמבר 2024

אין פחד

פעם מישהו עבריין עבריין מאשדוד, שהפיל די הרבה אספנים וסוחרי מטבעות ומדליות, בתרגילים מגוונים, ופשעיו הולכים ונאספים מהרבה כיוונים והוא נכנס ויוצא מבתי כלא, צילצל אלי ואמר לי שהוא שמע שאני מלכלך עליו. עניתי לו "נכון ומעניין איפה שמעת על זה?" הוא אמר לי שאנשים אמרו לו שבאינטרנט באתר בשם קולקט ז"ל.

אמרתי לו שהוא צודק אבל אני עושה את זה בשידור חי ומול אנשים ולא באינטרנט ואשמח לדעת איפה זה ואצטרף. הערס אמר לי שהוא יגיע מאשדוד ויראה לי איך פותחים לי הטוסיק. מאד אהבתי את המילה טוסיק ואמרתי לו יאללה בוא כבר ומה להכין לך לשתות ורצוי בלי סוכר. הוא קיבל קריזה ואמר שיש לי מזל כי היום הוא לא יכול, כי הבטיחו לו מהמשטרה שיבואו לקחת אותו. אמרתי לו מה אתה גיבור עם משטרה יא בן אלף זונות, תבוא לבד או עם עוד ערסים ואני כבר אסדר לכם את הנט"ן הכי טוב במדינה כולל פינוי מהיר.
רציתי להגיד לו שמי שגדל עם צדוק, יוסי, יגאל, אבצ'וק, איל, ירון, מיקי, ביצ'ו, צצה, חיים, אריק, אלפרד, אבי שחור ואבצ'וק גם, לא מפחד מאנשים באשדוד.
ברקע שמעתי מישהי צועקת לו "סטיב תעזוב אותו הוא יכסח לך הצורה המניוק הזה".
אמרתי לו שתמיד טוב לשמוע לאישה

מימין מיקי חימוביץ, ירון בן שחר ,איציק לוינשטיין מחזיק שלא אקום, 
צדוק מזרחי, איל כהן ואריק גרינבלט

יש לי שתי אהבות / ענבל גמליאל

 יש לי שתי אהבות, צורפות ומדליות/מטבעות שהונפקו באירועים שונים בחיי המדינה וכשהם השתלבו גיליתי את החנות של קובי ועכשיו נראה לי שאני מפתחת התמכרות גם אליה, כמה צפוי.

😃 אני מגיעה אליה תמיד בין לבין סידורים (כמי שלא גרה בתל אביב אם כבר מגיעים זה לעוד מליון סידורים) ותמיד עוזבת אותה בתחושת החמצה שלא ראיתי כל מה שאפשר. אז תודה קובי על המבחר,הידע והיחס המושלם.







יום שבת, 16 בנובמבר 2024

שם לי ברז עם מחבר

יוסי אפריגן השכן שלי מסוקולוב ומשנת 1962 ועד היום, הפתיע אותי שוב. הפעם עם ברז חצר מפעם וגם מחבר מהיר כתוספת מענינת. הברזים האלה נפלאים ואני לא יודע לתת הסברים טכניים אבל מניסיון אישי הם אחלה ויש לי משהו כזה בגינה ובלי עין הרע שם בכיס כל ברז מודרני.

כשראיתי את הברז הישן נזכרתי איך פעם כשהיינו ממש פאפוסים זעטוטים נכנסנו לחצר בסוקולוב לשתות מים גנובים אחרי שהזענו כהוגן ואז שכן מבוגר עם גופיה לבנה ובטן לא קטנה וגם משקפיים ולא נחמד, תפס אותנו ואז שמעתי את המושג השגת גבול בפעם הראשונה וגם משטרה ופתיחת תיק. אינעל דין באבור אלי גאבו אלשכן.

ברז מים רגיל

וזה הקטע מהבלוג :
המקרה הראשון בו למדתי משהו על חציית גבול וחוק היה בילדותי.
זה היה בשנות השישים והייתי כנראה בגיל 10 אולי קצת יותר. יוסי אפריגן בעל לב הזהב (השכן והחבר שלי וכמובן השותף הפעיל למעשי השובבות) ואני שיחקנו ברחוב. אז היו משחקים הרבה ברחוב. זה היה בסוקולוב, ממש כמה בתים ליד הבתים שלנו (93 ו-91).
תוך כדי משחק בכדור נכנסנו לחצר סמוכה לשתות מים. לא היתה גדר ולא שום מחסום. נכנסנו לשתות מים מברז בחצר ובאמצעות שתי אבנים קטנות סובבנו את הברז שהיה נטול ראש. אז היו צריכים מפתח פרפר לברזים נטולי ראש. המים היו נהדרים ואולי אפילו צוננים ורטובים. ככה ישר מהברז ואולי אפילו בעזרת הידיים שתינו לרוויה. כמה שזה נהדר לשתות מים צלולים, ביום חם, המרטיבים לך את הראש וגם את חולצת הטריקו המזיעה. האם לזה התכוון המשורר באומרו "מַיִם-גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ; וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם"? (משלי ט י'ז).
ואז פתאום הופיע השכן המבוגר עם גופיה לבנה, תפס אותנו כתרנגולות בידיו והכריז בקול רם ונישא שכל השכונה שמעה: "הסגת גבול ואני הולך למשטרה להתלונן עליכם ויפתחו לכם תיק". ככה אמר השכן המדושן והמגופן לבן, עם הבטן והשיער האפור. ואנחנו כבר מבוהלים, רצנו וברחנו משם לפני שתבוא המשטרה. היה לסיפור הזה המשך עם אבא שלי שעודכן בסיפור ועשה את שלו. נסכם שבסופו של יום לא הוגשה שום תלונה במשטרה, אבל המושג "הסגת גבול" נחרט לי לנצח."

ברז עם מחבר וחסר צינור 

מחבר מהיר לצינור RAVIT

פעם עשו ברזים ומחברים ממתכת

החברים של חוני

ישבתי עם יוסי לאכול בקטנה וראיתי את גיורא מרחוק ובאתי לספר ליוסי איזה איש מיוחד זה והכל בשל חוני ואז יוסי אומר לי עצור ותרגיע בבקשה. גיורא עיני משפחה שלי והייתי בחתונה שלו וגם גולדה הייתה.



גברת דויטש

נזכר בשכנה שלנו בסוקולוב 93 שנות השישים יושבת עם חלוק על המדרגות וממלמלת דברים לא ברורים ואיש לא מצליח לתקשר איתה. נראה לי שהייתה גדולה מהורינו בעשור לפחות, בודדה ואולי ללא משפחה.

קראו לה גברת מרגרט דויטש שדיברה גרמנית ואולי הגיעה מאוסטריה ואולי הייתה ניצולת שואה. ואולי כן היו הדברים מעולם. גברת דויטש לא בתמונה וההורים שלי כן ורניה אחותה התאומה של אימי וגם משפחת גליקמן וגם אמיליה חסידת אומות העולם ובנה.



כשאומרים לי

כשאומרים לי שלום אני עונה עכשיו

כשאומרים לי בעזרת השם אני מוסיף וההורים
כשאומרים לי צריך איש אמין אני משיב אמין ג'ומאייל
כשאומרים לי שם טוב, אני מוסיף לוי. פעם אמרתי ויקטור.
כששואלים אותי קובי אתה מבין? אני עונה משהו ברוסית וגם חיים יבין הלך להשתין
כשאומרים לי שאין כמו שלוות נפש אני מכריז שלווה ברטי
כשאומרים לי קר אני חושב על קרלווי וארי ואחיו בטוסיק
כשאומרים לי חם אני ממלמל בשקט פודלץ
כשאומרים לי חמוד, אני מתקן שקוראים לי מחמוד
כשאומרים לי חן חן אני מוסיף למתחנחן.
כשאומרים לי קובי אתה שומע? אני עונה מלידה.
כששואלים אותי מה קורה? אני עונה שזה כבר קרה. (כל הזכויות לשניים האלה שמורות לאליעזר מורב) Eli Morav
כשאומרים לי כל הכבוד! אני מוסיף במיידי לצה"ל ולכוחות הבטחון
כשאומרים לי קובי זה אדיר! אני מוסיף מילר ואימא שלו נהגה לאכול בסינית הנהדרת צינה קורט.
כששואלים אותי אם זה נעים לי אני עונה נעים בסון וקצת יותר למטה.
כששואלים אותי ילד איך קוראים לך אני עונה בדיוק כמו שיוסי אפריגן לימד אותי כשהיינו קטנים, "לא קוראים לי, אני בא לבד.." יוסי אפריגן
כשמאיימים עלי בפייסבוק אני אחסום אותך, אני עונה לא תחסום שור בדישו וחבר בפייסבוקו.
כשמזהים אותי לפעמים ושואלים אתה לא מחנות המטבעות בבן יהודה 18א? אני משיב כן אבל היום זה חנוק המטבעות.
כשאומרים לי אני ארביץ לך אני מכריז שאני יתום מלא מאבא ואימא ואסור להרביץ ליתומים.



לשבור את הקרייז מוקדם על הבוקר

מאז שהגעתי לשוק הפשפשים עם יוסי אפריגן לטיפול פסיכיאטרי בשעות הבוקר המאד מוקדמות כל הסוחרים שמחים וצוהלים. הרבה זמן לא הגיע כזה פראייר לשוק שמפזר כסף חופשי וללא גבולות. אמרתי להם מראש שאני לא אחראי על השטרות. תזכרו גם אתם











המצלמה של גניה וגם שיהיה זכר

אימא שלנו מאד אהבה לצלם וגם להצטלם. יש לנו תמונות של משפחתה בפולין לפני השואה. תמונות שנשלחו למשפחה פה בפלשתינה א"י, וככה יש תעוד שברובו כנראה אבד לנצח. אבא סיפר שבאיטליה שלאחר המלחמה בקושי היה מה לאכול ואימא התעקשה להצטלם. מה זה אומר? אני חושב שזה הכל בקטע התיעודי ותמיד בכל מפגש בבית בסוקולוב 93 וגם במקומות אחרים נהגה לבקש ולומר תעשו תמונות שיהיה זכר. המושג שיהיה זכר תפס חזק במשפחתנו וכולם יודעים שזה האות לצלם והיום זה בועז קלי קלות אבל פעם זה קטע ואפילו לא זול. פתוח הקלישים והזמנת עותקים למצולמים ועוד ועוד וחלק מחנויות הצילום ידעו הכירו והוקירו את גניה גולדה צירלה לידרמן לבית הלפרן מסקרז'יסקו קאמיינה.

איור של אחי לוינשטיין, האחיין שלי Achi Levin והמצלמה האחרונה של אימא.

בפעם הבאה נספר על עידן הוידאו ואימא




יום רביעי, 6 בנובמבר 2024

חוכמת הטיפ/תשר ורוטשילד

העולם נחלק לשניים לעניות דעתי הלא קובעת. אלו הנותנים טיפ ואלו שיש להם אג'נדה לגביו כמו האם שרות זה טיפ, והאם זה באחוזים, ואולי בכלל לא צריך לתת טיפ. נירוש בני הבכור, לימד אותי פעם משהו, והאמת שמאד התלהבתי, אבל מתברר שהוא עצמו שכח זאת ודברים השתנו אצלו, כך שאיני יכול לחלוק זאת איתכם. סיפור הטיפ הוא חלק בלתי נפרד מאישיותו של בן האדם. אני סבור שבחלק גדול מהמקרים הנותן זקוק לזה יותר מהמקבל, וככה יש לו הקלה בדרך שרצה להגיד תודה ולא תמיד יודעים איך.

הפעם היחידה שהייתי בארהב הברית הייתה בשנת 1974, שנתיים לפני חגיגות ה200. הגענו לשדה התעופה קנדי ואני זוכר שם הרבה אנשים המנקים את המקום ואם אגיד שכולם או רובם היו בצבע אחד, יגידו לי על זה משהו. בכל אופן אני זוכר את תלבושתם האחידה עם כובע, ולכולם היו חולצות עם הכיתוב נו טיפיניג ואפילו באנגלית.


ונסיים עם רוטשילד הגדול, שהגיע למסעדה הכי הכי בצרפת והזמינו את הדברים הכי נפלאים וגם שתיה כיד הרוטשילד, ובסוף הגיע חשבון ורוטשילד הוסיף 50 פרנק שאז היה לא מעט כסף. כשכולם היו כבר מדושני עונג ומסודרים החוצה, ביקש רב המלצרים להמתיק סודון עם האדון הנדיב הידוע, וככה כאשר הלכו הצידה, אמר לו תודה תודה אבל לא נעים לי כי אולי הצוות פה ירים גבה. וכי למה? שאל אדון רוטשילד. אתמול היה פה בנך הנפלא ואכל ובסוף השאיר טיפ דומה רק עם עוד אפס כלומר 500 פרנק. רוטשילד האב לא התבלבל ואחרי שאמר אולהלה, הוסיף בצרפתית נו טוף יש לו אבא עשיר....
זוכרים את השטר האדום הישראלי עם רוטשילד? מה ערכו הנקוב? זו הסיבה. בדוק.
כל מילה אמת. בקלפי




יום שלישי, 5 בנובמבר 2024

שאלון אישי ורצח רבין

טופס שהכנתי לתערוכת בולים לאומית לנוער, תבל 89, שנערכה כמדומני באולם בני ברית בתל אביב. את הדף הזה הדפסתי אצל יניב הבן של אימא ואבא שלו ברחוב יהודה הלוי. אביו היה בן בית בחנות, ולפני כמה שנים חדל מלהגיע וזה מאד מעניין למרות שהבטחתי לו דרך גורמים חיצונים שלא אתקיל אותו בשום שאלה מביכה. יניב המוכשר והחריף שהיום חי בסקנדינביה כתב בשנת 1995, באחד המקומונים תחזית עם הכותרת "ביום בו ירצח ראש הממשלה". זה קרה כעבור כמה חודשים.



יום שבת, 2 בנובמבר 2024

המושל סרט מעולה

אני ונדמה לי שעוד שלושה אנשים לפחות, ממליצים לכם לראות את הסרט הנהדר המושל של דנאל אל פלג. אני רותקתי במשך כל הסרט לכל פרט ופרט. אני חושב שאצפה בו שוב ולא מהסיבה שיש לי נגיעה עקיפה ובקטנה לאיש ומשפחתו. גילוי נאות פעם ולפני יותר מארבעים שנה האיש צבי אל פלג, חסם לי את הרכב שלי כשבאתי לבקר את חברתי טלי שטמלר, שגרה באותו בניין ברחוב נתן החכם 13 בתל אביב. לא ידעתי שאני עומד במקום החניה שלו, וכלקח חסם לי את האוטו למשך שלושה ימים. בנו עופר למד בתיכון שלי מחזור מעלי. אני זוכר אותו מצויין למרות שלא סיים את חוק לימודיו בתיכון עירוני ה' ויחד עם איל ארד מכונן הספינים בעידן שאחרי 1980, עשו יחדיו כמה תרגילים בהינדוס המוח לחלק מהתלמידים התמימים. שניהם הצליחו לבלבל את זהותה של המורה לערבית מזל עבוד



נחזור לסרט המיוחד שעשתה נכדתו שהצליחה להפתיע אותי וגם שלושת חברי היקרים במידע שלא הכרתי איך אנחנו כלומר המדינה התייחסה לערבים שאיתנו אחרי הקמתה. בעזרת אדם רז וגדי אלגזי למדתי שהמפאיניקים מלאו בהצלחה את המשפט הרצחת וגם ירשת ובלי סימן שאלה. הסרט גם נוגע במשפחה הפרטית ובסיפור אהבה מקביל לנעשה בממשל הצבאי. איש לא שואל אותי אבל אני הייתי מקרין את הסרט הזה ביום העצמאות בשעה חמש אחר הצהריים.