יום אחד הגיע אלי מישהו לחנוק המטבעות ורצה לברר משהו אודות הפריטים שברשותו. זה מה שקורה בדרך כלל בחנות המטבעות ברחוב בן יהודה 18א' וקוראים לזה קונים, מוכרים וגם שואלים. אם ענית נכון והצד השני רוצה להתקדם, אזי השאלות והתשובות זה הדבר שמביא לאקט עצמו. נראה לי שזה הסידור המקובל בחיים לעוד הרבה דברים. אנשים המציגים את עצמם זה הדבר הכי טוב והכי ראוי. ככה אתה יודע עם מי אתה מדבר ובכלל נראה לי משהו די אלמנטרי. לפעמים זה ממש נחמד לדעת שאתה מדבר עם מישהו שאולי היה לך קשר כלשהו לשמו. אין סוף לקשרים והקשרים.
יום שלישי, 14 ביוני 2022
אלקושי
יום שישי, 1 באפריל 2022
ציפורים וחיות אחרות / ראה וכתב יוסי שחם יליד קבוצת שילר
יש החושבים שה"עיר ללא הפסקה" היא מדבר אורבני שהטבע בו נעלם מזמן. רק להקות גדולות של יונים נפוצות בכל הכיכרות וזוכות להאכלה מיושביהן.
יום חמישי, 17 במרץ 2022
פנס לא בודד
היה היה (וגם הווה) פנס בודד בלב שכונה והוא האיר את ילדותנו הקסומה
חתול עם מקל סבא
זה קרה לפני די הרבה שנים אולי 30 שנה ויותר ונזכרתי בזה בגלל מקל הליכה שראיתי בתמונה משפחתית.
יום שלישי, 15 במרץ 2022
שורו הביטו וראו וגם חן חן לזלמן חן שפעם היה פה
"ב-1932, כשהיה כבן 18, היה מראשוני העולים על הקרקע במושב תל צור שבשרון (לימים חלק מאבן יהודה), שם היה חקלאי.
בראשית שנות ה-60 (אחרי ששב לתל אביב) תרם את נחלתו (כ-50 דונם) לסוכנות היהודית לבניית שיכון לעולים שפונו מהמעברה ("שיכון חן"). כיום נקרא שם על שמו רחוב חן".
יום שישי, 4 במרץ 2022
בן יהודה 218 מבנה לשימור בעיר הלבנה
בית אברהם וינטה בורנשטיין - נבנה בשנת 1936 בסגנון הבינלאומי ושימש למגורים ולמסחר בקומת הקרקע.
בית אברהם וינטה בורנשטיין - נבנה בשנת 1936 בסגנון הבינלאומי ושימש למגורים ולמסחר בקומת הקרקע. המבנה הוכרז לשימור מתוקף תוכנית השימור 2650 ב.
אדריכל יואב מסר אדריכלים. מתכנן מקורי- צבי ספוקויני- מהנדס אזרחי
פדיון הבן, כדורסל, תיכון עירוני ה' ואנטבה גם
בלי התרעה או טלפון מקדים נכנסו אלי שניים על הבוקר. אבא ובן וברור שחבשו מסכות. ישר זיהיתי את האבא משום שגם אחרי יותר מארבעים שנה הוא לא השתנה במיל והנגיעות לבן בשיער לא אומר כלום. חוצמזה, ראיתי אותו די הרבה פעמים במסלול של בן יהודה אלנבי צועד נמרצות בהליכה האופיינית לו ולא הטרדתי. הבן מאד דומה לאביו ואולי טיפונת נמוך יותר וגם 185 ס"מ פלוס זה בסדר. האבא התחיל לדבר על מטבעות פדיון הבן והבנתי שיש כבר דור שלישי וזה נהדר ולא התאפקתי מעבר למלל קצר ואמרתי להם שאני מכיר וזוכר את האבא ואפילו את זה שהיה אחלה שחקן בנבחרת התיכון שלנו בסוף בן יהודה ולעניות דעתי הקובעת גם היה השחקן המצטיין. אפילו זכרתי אותו משחק במגרש בית"ר תל אביב על הירקון עם המנהל נאג'י ופיני גרשון המאמן. מבעד למסכות ראיתי את ההפתעה וגם את זה שנעים להם. אין כמו מחמאות לא מתוזמנות.
יום רביעי, 16 בפברואר 2022
ולנטיין הבולאי שבקושי הכרתי
רק ולנטיין אחד הכרתי בכל חיי וגם זה ממש בקטנה ומפי השמועה. קראו לו ולנטיין ולא מעבר לזה וגם שהיה בולאי שבטוח לא נולד בישראל ונדמה לי שאני מסוגל לנחש איפה כן. אומרים שעזב את הארץ ומעניין למה, אבל המונים עזבו את ישראל מאז שנוסדה. מי יודע כמה אנשים עזבו את ישראל מאז 1948?
למה אני אוהב את אהוד ברק או למה לא מבינים את אודי חמודי
אתמול בבוקר (13-2-2019) אריה גולן ראיין את אהוד ברק ברדיו. גם יומהולדת גם הזקן נראה סביר והכסף הו הכסף. ראיון חמוד וברור ואהוד הסביר לכולם שהוא כעת לא בקטע הפוליטי ודי רדו מזה. מספיק לדמיין ולנחש. האמת סופסוף הפנמתי והבנתי שזהו מבחינתו לעת הזו. אהוד יקירי דבר ברור ופשוט כמו הבחור שאמר יתנו יקבלו לא יתנו יקבלו בראש וגם אין כלום כי לא היה כלום והכי חזק זה בואי שרל'ה ניתקע להם עד הסוף.
יום שני, 14 בפברואר 2022
"המעלה חרס בידיו " - גורלה של יצירה נשכחת / כתבה הניה מליכסון
הניה מליכסון, נולדה וחיה בתל אביב. חוקרת וכותבת על תל אביב יפו ומדריכה בה סיורים
בית המהנדס, רחוב דיזנגוף 200 תל אביב
תצלום היצירה המקורית של נחמיה עזז -
תבליט
בטון בקיר הדרומי בחצר בית המהנדס.
תצלום באדיבות משפחת עזז
(מתוך אתר האמן נחמיה עזז
שהוקם על ידי רעייתו יפה ובתו אורית)
בקיר הדרומי של – כיום- חניון בית המהנדס ברחוב דיזנגוף בתל אביב, נסתרת מעין, ניצבת יצירתו של נחמיה עזז – האמן שנשתכח מלב, לא כל שכן יצירתו זו. אפילו עובדי החניון, שהרשו לי, לאחר תחנונים, להיכנס למגרש (לא עם רכב, חלילה) תמהו מה "יש לי לחפש" בקיר העלוב הזה, המוסתר על ידי עצים, צינורות, מבנה שנאי, ארונות כיבוי אש ומה לא. הקיר ה"עלוב" הזה עיטר פעם חצר מטופחת של אולם אירועים וכנסים מהפופולריים בתל אביב שאירח חתונות ובר מצוות לרוב. כמה מהעוקבים כאן יכולים להעיד על כך באופן אישי.
מצב עכשווי של היצירה בקיר החניון בבית המהנדס
(צילום הניה מליכסון, פברואר 2022)
ולמה הכותרת "המעלה חרס בידיו"?
הביטוי "הֶעֱלָה חֶרֶס בְּיָדוֹ" הוא חלקו השני של הביטוי התלמודי: "צלל במים אדירים והעלה חרס בידו" (ב"ק צא א). שפרושו, נִכְשַׁל בְּמַאֲמַצָּיו, יָגַע וְלֹא מָצָא.
אבל, "המעלה חרס בידו" זו גם כותרתה של
רשימה מחמיאה שכתבה אלה בינשטוק ( דבר, 14.6.57) אשר סקרה את תצוגת כלי הקרמיקה
שעיצב נחמיה עזז בחנות כלי בית מתוצרת בית חרושת "חרסה", שיבוץ אבני
זכוכית איפיין מאוד את יצירותיו של עזז כיום הזכוכיות עטופות בשכבת אבק ופיח (צילום הניה מליכסון 2022), שימש באותה תקופה
כמהל מחלקת הקרמיקה ומעצב הראשי שלה.
"האמן הנועז", היא מכנה אותו וממשיכה
"הופעת הכלים המיוחדים של נחמיה בשוק
יצרה היסטוריה. מפעלי קרמיקה ותיקים החלו לחקותו". כלים פיסוליים החלו לצוץ
בחנויות ויצירתו של עזז כבר לא נראה כל כך מוזר בחנויות. באותה תקופה, בעשור שבין
אמצע שנות החמישים לאמצע שנות ה-60, לא הייתם מעלים חרס בידיכם אם חיפשתם את
יצירותיו.
חלקה הראשון של הרשימה, המעלה חרס בידיו.
אלה בינשטוק. נחמיה עזז, דבר 14.6.57
שוב ושוב אני מגלה שיצירות אומנות של אמנים
שעבודותיהם הוצבו במרחב הציבורי, במקרה הטוב, עדיין במקומן, אך מוזנחות, נעלמות
מעין ואין איש יודע מי האמן שיצר אותם ובמקרה הרע פשוט נעלמות. או שהוסרו על ידי
בעלי בניין חדשים שהעבודות ה"ישנות" לא היו לטעמם, או הוסתרו על ידי
קירות גבס.
הקיר הפיסולי הראשון שיצר עזז היה במלון שרתון
הישן, ובשנת 1961 הוזמן עזז לעטר את הקיר הדרומי של חצר בית המהנדס ברחוב דיזנגוף
בתל אביב, במסגרת שיפוץ והוספת אולם אסיפות ואירועים. עזז יצר תבליט בטון מאורך הכולל מוטיבים
אבסטרקטיים, חלק מהמוטיבים מזכירים כלי עבודה מתחום ההנדסה והאדריכלות. עזז הדגיש
בצבע שחור את המוטיבים את המוטיבים "המקפיצים" אותם החוצה.
פתיחת אולם בית המהנדס, הארץ, 25 יוני
1961
משני צידי היצירה, בחלק השמאלי העליון ובחלק ימני
תחתון שיבץ עזז גושי זכוכית צבעונית שזהרו כאבני חן על רקע צבעו האפור של הבטון.
כיום מכוסים גושי הזכוכית במעטה אבק ופיח שהעלימו לגמרי את זהרם. למעשה, איש אינו
מבחין בהם.
למעשה, גם לא היה ניתן לנחש מתוך הצילום ההיסטורי
שגושי הזכוכית קיימים, מה רבה הייתה ההפתעה במפגש שלי עם שרידי היצירה.
שיבוץ אבני זכוכית צבעונית איפיין מאוד את יצירותיו של עזז
כיום הזכוכיות עטופות בשכבת אבק ופיח (צילום הניה מליכסון 2022)
אתם הייתם מבחינים ביצירת אמנות מתחת
לכל זה?
בשנת 1978 הציבה חברת החשמל שנאי בתוך מבנה בטון שהוצמד לחלק הימני של היצירה וכיסה חלק ממנה. בהמשך נפרצה דלת בתוך היצירה. בכל למעשה החלה התדרדרותה האיטית של היצירה. במיוחד כשבתחילת שנות האלפיים חדל אולם האירועים לתפקד, החצר שהייתה פעם מקום של חגיגות ושמחות הפכה לחניון. אל היצירה הוצמדו צינורות כיבוי אש, ארגזי כיבוי אש, סולמות. ניטעו עצים בחזיתה באופן שמסתירים אותה.
עובד עירייה וותיק שעובד בבית המהנדס, ששוחח איתי
שעה שצילמתי בחצר, אמר לי שהוא רואה שנים את הקיר ואף פעם לא עלה בדעתו שזה קיר
בעל ערך. ועוד יותר הופתע כשהצבעתי על חתימתו של האמן במרכז היצירה.
אודה על האמת, למי שאינו יודע דבר על היצירה ועל האמן לא ינחש שזו חתימת יוצר.
את הנזקים
החמורים תוכלו לראות בשלל התמונות שהצלחתי לצלם להלן איור המדגים את הנזקים. כל חלק צבוע מהווה גורם
שמסתיר חלק מהיצירה.
כמה מילים על נחמיה עזז. נולד בברלין בשנת 1923.
הגיע כתינוק לארץ ישראל וגדל בזיכרון יעקב. את חייו הבוגרים חילק בין היותו איש
צבא, ובין עבודתו האומנותית.
את הכשרתו האומנותית החל באיטליה שם שימש כשוליה
של אמן בבולוניה ולמד פיסול בשיש, ולמד יצירת ויטראז'ים אצל אמן הולנדי. לאחר סיום
מלחמת העצמאות ושירותו במודיעין נסע להולנד כדי ללמוד כימיה קרמית.
כאשר חזר לארץ ישראל בשנת 1955 הקים את המחלקה
לקרמיקה אמנותית במפעל "חרסה" בבאר שבע. הכלים שנוצרו בחרסה היו עשויים
מחומר קרמי בשם ויטריאוז, ואופיינו בצורות אמורפיות. עזז עיטר את כליו בגוונים
ועיטורים מחייו באזור המדבר. באותה עת אף נעתר לבקשת משרד החינוך והקים סטודיו בו
הוכשרו תלמידים בכיתות טרום-מקצועיות ביצירת עבודות קרמיקה, וכך להכינם להשתלבות
בהמשך חייהם בבתי חרושת לכלי קרמיקה.
בשנת
1960 פרש מניהול המחלקה ב"חרסה" ומההוראה והתרכז בפיסול, ביצירות
ויטראז' וביצירת קירות דקורטיביים במקומות שונים בישראל ומחוץ לה.
העובדה שעיקר חייו של עזז במחצית השנייה של חייו
התרכזו באנגליה, גרמה לכך שהוא ויצירתו נשתכחו קצת מהלב למרות שיצר לא מעט בארץ.
נחמיה עזז נפטר בביתו באנגליה בשנת 2008
עזז בעת עבודה על תבליט בטון
תצלום מתוך המאמר "נחמיה עזז, פסל, מאת ג'וליה ויינר" 2018
יום ראשון, 13 בפברואר 2022
בפינת הנוסטלגיה, זכרונות תל אביב / כתבה אריאלה להב לבית פרידמן
אריאלה להב לבית
פרידמן, נולדה וגדלה בצפון הישן של תל אביב. עו"ד שעוסקת גם בחקר השיח. אוהבת
מילים, משפטים וספרות.