יום ראשון, 28 ביוני 2015

נתן החלפן החכם


נתן החלפן החכם שגר בחובבי ציון
מדי פעם אני נזכר בנתן החלפן שהיה גר ברחוב חובבי ציון ואפילו במספרים הנמוכים מאחורי החנות ולפני הפינה של טרומפלדור. אני לא יודע איפה בדיוק. אם נתן החלפן היה גר ברחוב נתן החכם, אז זה היה אחלה קטע, אבל גם חובבי ציון זה בסדר. גם אריק איינשטיין גר בחובבי ציון ואני בטוח שהם לא הכירו אבל לך תדע. היום אריק שוכן לו די קרוב לבית של נתן מפעם, ונתן בטח שוכן לו הרחק בבית עלמין לאנשים רגילים.
נתן היה גדול מאבא שלנו ונדמה לי שהיה יליד שנות העשרה של המאה הקודמת. כשהכרתי אותו הוא כבר היה ממש לא צעיר ואפילו זקן. בסוף הוא היה אפילו קשיש והלך ממש לאט. הרבה קשישים הולכים לאט כי אין להם שום סיבה למהר כי הסוף ידוע ורק העתוי נסתר. בסוף נתן נפטר וזהו ויש לי ממנו מזכרת בצורת חוכמה לחיים ואולי אני אמכור לכם אותה בהמשך במחיר הוגן שכל אחד יכול לעמוד בו.

חברון 16 פינת טרומפלדור 28 - בית כנסת נחלת יצחק
צילם אמנון יצחקי אתר VTLV

יידיש מול עברית בשכונת נחלת יצחק על אדמת אמין נסיף בתל אביב
נתן בקושי דיבר עברית והייתי אומר שהעברית שלו והיידיש שלי היו אז ברמה דומה, וככה החלפנו מילים בודדות ותמיד הוא אמר לאבא שלי שיצא לו בן גוי. מי שלא יודע יידיש הוא גוי, ויש מצב שזה קצת נכון. מי יודע כמה יידיש יודע ביבי? מה לגבי היידיש של שלי?
נתן היה חלפן והתעסק במסחר בדולרים ירוקים ברחוב, ולדעתי זה היה יותר בקטע של להעביר את הזמן לפחות בזמן שלי. פעם דולרים היו בפיקוח ולא היו חלפנים בחנויות change. אני זוכר אותו מגיע לחנות שלנו ובעיקר יושב ונח ומדבר קצת עם אבא שלי וברור שזה היה ביידיש ורק גויים לא מבינים יידיש ובמיוחד כשהם שומעים זאת במשך כמה שנים. תמיד היה לו כובע ובטוח שיש קשר לזה שהיה דתי ופעם אמרו גם אדוק. אני כמעט בטוח שהתפלל בבית הכנסת נחלת יצחק המצוי מול הכניסה לבית הקברות של טרומפלדור ברחוב חברון 16 פינת טרומפלדור 28. בזמנו ממש ליד, גר שם ירון כהן שגם היום גר בסביבה אבל קוראים לה דנה הבינלאומית. בית הכנסת הזה משמר את שם השכונה שלנו מפעם. דני רכט כתב על נחלת יצחק שהייתה על אדמת אמין נסיף

בית כנסת נחלת יצחק מבט מרחוב טרומפלדור

מי גר בחובבי ציון במספרים הנמוכים?
אני בטוח שנתן היה מפולניה עם סיכוי כלשהו להיותו רוסי ואין לי בעצם מידע נוסף לגביו ואפילו לא את שם משפחתו והדבר היחידי שאני זוכר זה שהיה כבר אלמן ואפילו הספיק לקבור את בתו שזה דבר נורא בפני עצמו ולא נדבר על השואה. אבא שלי קרא לו נותן ביידיש.
אני נזכר בנתן החלפן די הרבה ולא בגלל שהיה גר ברחוב חובבי ציון, כי יש שם עוד אנשים מהעבר כמו בני המשפחה של חנות הצפירה למכשירי כתיבה וגם הזוג סטרויה מחנות התכשיטים ואפילו ארז איכילוב, וגם לא בשל זה שהיה פולני/רוסי כי הכרתי די הרבה פולנים וגם לא בגלל הכובע שלו ואפילו לא בגלל זה שהיה חלפן, כי הכרתי לפחות מניין של חלפנים אבל אנחנו מתקרבים.
אני זוכר את נתן החלפן החכם בעיקר בשל ארוע בו הפנמתי משהו על כסף ואולי גם על החיים בכלל, וכנראה שניתן למצוא הקשרים בהמון דברים ואדם קרוב אצל עצמו, ימצא בעיסוקו ובתחומו אולי את הכל. גם תולעת המצויה בבפנוכו של התפוח המעט רקוב, רואה שם את כל עולמה. 

צמוד לדולר הירוק וגם לשחור
פעם אני זוכר שביקשתי מנתן לקנות דולרים ירוקים. נדמה לי שאמא שלנו ביקשה לשים בצד כמה מאות דולרים כי זה היה דבר מקובל ועד היום יש מיליונים של אנשים ששמים דולרים בצד ואולי מתחת לבלטה כי ככה הם מרגישים יותר בטוחים. הם צמודים לירוק של אמריקה וככה הם נרדמים יותר טוב למרות שאני מכיר בדיחה נהדרת עם יהודי שומר תורה שלא הצליח להרדם ומזרון מלא דולרים וגם רב חכם.
מישהו מתקן אותי ואומר לי שהמספר מיליונים אינו מדויק ומדובר במיליארדים של אנשים השומרים דולרים בצד ולא משנה באיזה צד. לא בדקתי ולכן אין לי עמדה מגובשת. אגב כמה דולרים בצד שם פואד הכמעט נשיא? כמה דולרים היו לרבין בארצות הברית של אמריקה? כמה דולרים היו במעטפות של טלנסקי? מה לגבי הדולרים של ביבי שבגרביים שראה אלדד יניב? האם לבגין הראשון היה מושג בדולריזציה של יורם ארידור והמקטרת?

כסף חדש ומרשרש עם צליל מיוחד
חזרנו לנתן ולדולרים שביקשתי ממנו ואפילו הדגשתי שהדולרים יהיו חדשים. דולרים חדשים אומר שהשטרות יהיו במצב חדש ויש אנשים שמאד חשוב להם להחזיק דולרים ממש חדשים שכאילו יצאו מהדפוס ואפילו מרשרשים עם צליל של ניר כזה. מתברר שיש המונים שממש מחוברים לכסף חדש ומרשרש ואני אפילו זוכר את אמא שלנו משתמשת במילה ביידיש קנעקידערס שזה כנראה כסף שעושה כזה צליל של חדש.
נתן החלפן שמע אותי ונדמה שראיתי מין חיוך כזה על הצד. הוא ספר לי את הכסף עם הדמות של אותו פרנקלין ושמתי לב שלא כל השטרות היו במצב חדש לחלוטין ואמרתי לו "אבל בקשתי ממך שטרות חדשים ואלה שפה הם קצת לא הכי חדשים.." נתן הסתכל עלי כאילו קצת ברחמנות ואז הוציא את המשפט הבא ובטוח שזה היה ביידיש ואני בטוח שהבנתי לגמרי למרות שבהמשך קבלתי תרגום של אבא שלי שכנראה היה גם הוא מבסוט מהמשפט של נתן החלפן החכם. וככה אמר לי נתן "כסף תקח חדש, משומש, כמעט חדש, זה בכלל לא משנה. אבל מתי תקח לך אשה ותבנה לה בית, אז תקח רק חדשה!" 


חוכמת הרצפט


ד"ר דוד טיטל תל אביב מחלות יונקים וילדים 1928 וחותמת של בית מרקחת קרינקין תלפ. 323

רצפט זה לא בדיחה וחייבים לדייק
הכל בגלל קפטן בירן כלומר איז'ו הטייס בדימוס שהעביר לי בדיחה באנגלית ונדמה לי שבעברית זה לא פחות מוצלח. אני מעדיף בדיחות בעברית כי בשפות אחרות אני מתקשה לצחוק ובטוח שזה קשור להבנה. אם תמתינו לסוף הפוסט אז גם נספר את הבדיחה או שישר תעברו לסוף הפוסט ויש סוף להטרדה היומית.
רצפט היא מילה נהדרת. מירשם, מתכון וסתם פתק עם הנחיות זה רק חיקוי חלש למילה רצפט. אין על שפת האינטרנאציונאל.
רצפט זה הרבה יותר חזק מהמילה  prescription ; recipe ; registry  ואולי אפילו מכל מילה בשפה אחרת. לאטינית אחלה שפה.
פעם כתבו רצפטים ביד ומי יודע כמה פצינטים הפסיקו לנשום סופית, בשל אי הבנה של אותו פתק וההנחיות שלו. ידוע שרצפטים מסוימים הורגים ואחרים מבריאים. אומרים שפעם היו כאלה שנתנו פתקים עם הנחיות לאנשי שלומם והיו אחרים שהסתפקו ביכולתם האישית והנה עוד סיבה שב 1977 קרה מהפך כי הרבה אנשים מפעם לא קבלו רצפט נכון.

רצפט של ד"ר פרויד 1919 מתוך הויקיפדיה

אינטרנאציונאל שפה נהדרת
אמא שלנו תמיד השתמשה במילה האינטרנאציונאלית רצפט. אני כמעט בטוח שהכירה במשהו את המילה מרשם ואולי אפילו את מרשם האוכלוסין אבל איפה כל זה לעומת הרצפט. אני מודה שיש מילים שבאות בלאטינית ומצליחות לרגש אותי ולהביא לי את זה ישר למקומות הנכונים. רצפט לאורגזמה זה נהדר. רצפט מילה מדליקה ולא נראה לי שניתן להתבלבל איתה. רצפט הולך מצויין עם בית מרקחת ותרופות אבל גם עם סתם הוראות לתבשיל אוכל. מי יביא את הרצפט לשלום פה אצלנו ובכלל? מינון זה רק חלק מהסיפור ומי שקורא את העלון המצורף לכל תרופה חייב לדעתי להפנים שאסור לו לקחת שום תרופה להוציא שוב את הקונדום.
יש מצב שהאין רצפט הרג את בתי המרקחת הפרטיים ואולי זו סיבה אחרת. מתברר שעם השנים הכרתי לא מעט רוקחים. רובם היו ממש בסדר. בעצם כולם. את סבא של דני וילנסקי שחילק תרופות חינם הרבה לפני שפרצה המדינה לא הכרתי וסליחה. 
אני זוכר שבאלנבי היו כמה בתי מרקחת אפילו בזמנים שלי וככה גם בדיזינגוף. היום הרבה פחות ויש מצב שהתושבים בתל אביב הרבה יותר בריאים באזורים הללו.

לפני כמה זמן רם גופנא זמם תוכנית לתעד את בתי המרקחת בבן יהודה שטראסה החל ממתי שהם נולדו. חשבנו להתחיל עם בית מרקחת הגליל ברחוב מאפו שהוא מוסד בפני עצמו וככה גם עם בית המרקחת של משפחת מושנזון שיחגגו בשנה הבאה בלי נדר 80 שנה של מוסד משפחתי חי וקיים. אישית הכרתי את אדון ישעיהו מושנזון הראשון ואפילו את הבן שלו אילן מושנזון הבמאי שעשה את הסרט הנהדר רובה חוליות. התוכנית לתיעוד בתי המרקחת נשארה בגדר רצון שאולי יתגשם ואולי לא. while there is a life there is still hope
מתברר שעם השנים הכרתי לא מעט רוקחים ואפילו כמה בעלי בית מרקחת כי תמיד צריכים אספירין או אקמול מלווה בקריצה וכולם יודעים שזה שם קוד לסתם קונדום. יש המון אנשים שהם בעצם הרצפט להרבה אנשים אחרים. תמיד חשבתי שחיים רמון הוא הרצפט השמאלי לביבי ותראו מה שלשון מלקקת יכולה לעשות. שנים מתנשקים נשיקה צרפתית לחה ורטובה ואז היא אומרת לו שנדמה לה שהיא בלעה לו את המסטיק. אז הוא אמר "לא אני סתם מצונן!".

דניס נול רוקח בקופת חולים וגם שכן נהדר
הרוקח הראשון מבחינתי שממש הכרנו טוב היה אדון נול שהיה שכן שלנו ברחוב סוקולוב 93 ואפילו גר בקומה הראשונה שמעל העמודים עם אשתו ושתי בנותיהם. דניס נול עם משפחתו עשו עליה מדרום אפריקה ואני יודע שעבד כרוקח באחת הקופות למרות שמעולם לא בקשנו ממנו שום תרופה ובטח לא תרופה הדורשת רצפט. אדון נול היה איש נהדר עם מבטא חזק שתמיד התעקש לדבר איתי בעברית ואני תמיד מושך אותו לכיוון האנגלית ואני זוכר שמעולם לא הבין אותי כשאמרתי לו lets talk postcards. אדון נול היה איש הכספים בוועד הבית ואמא שלנו תמיד אמרה שטוב שיש כאלה אנשים בועד הבית ואין צורך לבדוק אותם. מהנדסים עובדים לפי סנטימטר ורוקחים עובדים לפי המיליגרם. אני זוכר אותו עובר בין הדיירים עם פנקס הקבלות ונדמה לי שכמעט תמיד היה במכנס קצר ועם סנדלים שונים מהמקובל במקומותינו. מי שלא הכיר את אדון נול הפסיד ואם אתם לא מאמינים לי אז תשאלו את חתנו איתן הבר שאמר "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה ובצער רב".
יש לי רעיון אדיר שבטוח כבר חשבו עליו אבל בכל זאת זה נהדר. אני חושב שחלק גדול מבתי המרקחת יכולים להפריש חלק מהשטח הסטרילי שלהם לבית קפה. אני משוכנע שזה רעיון אדיר ואיש לא יוכל להגיד שהמקום לא נקי. מחירי בית מרקחת זה סיפור אחר ומי שרוצה קפה בעמידה כנראה שאב זאת ממשהו אחר ויותר זול. אגב יש קפה יותר זול מקפה עמידה. 

בית קפה שניאור ברחוב פינסקר 20 ופעם בית מרקחת



היום בית קפה ופעם בית מרקחת עם תור מתנדנד
יש בשכונה שלנו בית קפה שכונתי סימפטי ברחוב פינסקר על הפינה של זלמן שניאור. פעם קראו לזה סוכר והיום שניאור ומחר לך תדע. מקום מאד סימפטי עם קהל מרכז צפונבוני חמוד ומתקתק ואני אוהב את המקום הזה בכל הגירסאות שלו.
אני זוכר את הגירסה הראשונה עם החלק המוגבה מפעם וזה היה בהחלט מעניין עם הפרשי גבהים ובהמשך שמו שם משהו דמוי חמור התעמלות מפעם בגודל ענק, שמעולם לא הבנתי מה רצה להגיד המעצב עד שהוציאו אותו. בכל הגירסאות לא נותר דבר כמדומני מאותו מקום מקורי מפעם ואולי רק חלון אחורי. לדעתי אין כמו לשמור משהו קטן מפעם שיעיד על מה שהיה פה לפני שנולדנו ובאותו מקום.
בית קפה פינתי זה נהדר. ממול יש את בית הרווקות עם 35 תיבות דואר של דירות החדר. נדמה שלא רבים זוכרים שפעם באותו בית קפה שכן לו בית מרקחת וכנראה די ותיק. אני זוכר את המקום הזה למרות שמעולם לא נכנסתי אליו והייתה לי סיבה סבירה ומניחה את הדעת. בית המרקחת הזה חילק ברישיון תרופות למשתמשים או אם תרצו נרקומנים ואני זוכר שם תורים של אנשים שלא תמיד הלכו ישר.  ככה גם למדתי שמות כמו אדולן ומתדון.
בית המרקחת המועדף מבחינתי בשכונה שלנו הוא של אדון וורן רובינס בבן יהודה 14 שפעם היה בצד שממול על הפינה של אידלסון ויש מצב שיגיע היום ונקדיש לו פוסט נפרד. 
האם בית המרקחת אלקמל שביפו הוא המוסד הכי וותיק בתחום? מי אמר שרוב הרוקחים הערבים מאמינים בישו? אני מכיר רוקח ערבי אחד שהוא גם מוסלמי. האם בכל רוקח מסתתר רופא שלא מומש?

ציאניד עכשיו ומיד
גברת שולדנפריי (שם בדוי לחלוטין) נכנסה לבית המרקחת השכונתי נסערת ונמרצת. "אדון רוקח תן לי ציאניד ביטה. אני הורגת אותו היום על מקום". הרוקח נראה מזועזע והמום ואומר "השתגעת! את רוצה אנחנו הולכים לבית סוהר וסוגרים לי בית מרקחת ואין יותר עבודה בחיים. מה קרה לך?" גברת שולדנפריי לא מתבלבלת ומוציאה מהתיק שלה מעטפה ובתוך המעטפה צילום כלומר תמונה שלא מותיר ספקות. רואים שם שחור על גבי שולחן את בעלה של גברת שולדנפריי עושה אהבה סוערת עם רעייתו של אדון רוקח. תמונה אמיתית ושניהם ממש נהנים ובלי בגדים. אדון רוקח מסתכל על התמונה ואז אומר לגברת שולדנפריי "אז למה לא אמרת שיש לך רצפט!"


מדליה מיוחדת ונדירה של בית הספר לרוקחות
ונסיים במדליה ממש נדירה לדעתי ואני לא זוכר שראיתי דבר כזה בפועל. אז מזל שאפי שחק גם זכר וגם איתר והנה מהקטלוג המקוון ומה שפעם עשתה החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ זצ"ל. 

בית הספר לרוקחות מדליה להענקה רשמית, תשל"ב 1972 עיצוב פני המדליה – נתן קרפ


בית הספר לרוקחות  מדליה להענקה רשמית, תשל"ב 1972 מתוך האתר של החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ 
בית הספר לרוקחות מהווה חלק מהפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. תכנית הלימודים היא ארבע-שנתית, והבוגרים משתלבים בתעשייה הפרמצבטית ובמחקר. המדליה מציינת את חנוכת בית הספר, באוגוסט 1972.
פני המדליה במרכז – בניין בית הספר, ולמטה "בית הספר לרוקחות" בעברית ובאנגלית. בשפה – כתובת "האוניברסיטה העברית בירושלים" בעברית ובאנגלית.
גב המדליה במרכז חרוט קטע ממגילות ים המלח. מימין – סמל האוניברסיטה העברית, המורכב מאותיות מסוגננות אלף ועיין. בשפה כתובת "חכמות בנתה ביתה" בעברית ובתרגום לאנגלית – מתוך ספר משלי (ט', 1). בקטע המפריד בין הכתובת העברית והאנגלית – חמישה סמלים של מדעים שונים הנלמדים באוניברסיטה. צד זה נלקח ממדליית "אוניברסיטת ירושלים". היקף סמל המדינה והמילים "מדינת ישראל" בעברית ובאנגלית. במדליות הכסף "כסף 935" ובאנגלית "סטרלינג".עיצוב פני המדליה – נתן קרפ. גב המדליה – דודו שנהב. גלף קרצ'מר. מיטבעה קרצ'מר. המדליה נופקה בלעדית לבית הספר לרוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים. המדליה לא נמכרה לקהל הרחב. 250 יחידות מארד ורק 50 מכסף. 

יום רביעי, 24 ביוני 2015

הסורי

ריהוט דמשקאי אצל דוד בן עמי אנדרס מכירות פומביות

צ'רלי קרא לו הסורי. כן ככה הסורי עם ה' כי אין לנו עוד סורי אחר בסביבה וגם כי ההורים שלו נולדו בסוריה ואפילו בדמשק ולא בחאלב. אם חשבתם שזה הסורי מהחומוס בכרם התימנים אז תשכחו מזה. הסורי שלנו זה גם לא הבן של הסורי. 
רק כשהגעתי לצבא ההגנה לישראל נתקלתי באנשים ממוצא סורי ואז גם הבנתי שלבנון וסוריה זה מאד דומה אבל לא בדיוק. נדמה לי שהקהילה של יוצאי סוריה בישראל היא קהילה די קטנה. האם משפחת ספרא לדורותיה הם הסורים הכי עשירים בעולם? איפה ממוקמת משפחת גינדי? האם אמנון שמוש ומישל עזרא ספרא ובניו הם הדבר הכי סורי יהודי שאנחנו מכירים? תיקי דיין ואחותי דבורה היו ביחד בטירונות.
יש לי חלום אישי להגיע יום אחד לסוריה ואני מקווה שזה יקרה ושגם השלום יגיע ואז נסע ברכבת לדמשק וחאלב, עם הדרכה נהדרת של אורלי כהן מורמי וגם לכל מיני מקומות שרק שמעתי עליהם בחדשות כמו תדמור המיוחדת (היא פלמירה עירם של סתומי העין והמקום ממנו אמורים לצאת מפציצים סורים בגובה נמוך ולהגיע לישראל), דיר א-זור, קמישלי ואפילו לאוגרית ולקרדאחה.

צ'רלי בחנוק וכאילו רדום אבל בעצם קולט הכל 


הסורי ואני וגם צ'רלי בבן יהודה 18 א'
פעם ישבנו בחנות המטבעות והנוכחים היו הסורי, צ'רלי המנוח וכותב שורות אלו. הייתה עיסקה ביני ובין הסורי. משהו לא מאד מסובך אבל כמו בהרבה מקרים היו שם כל מיני פעולות שאני בטוח לא זוכר, אבל בואו נגיד משהו כמו חמש ואולי עשר פעולות, של מינוס פלוס כפול וחילוק. מכרנו שם מטבעות וקיבלנו דולרים אותם החלפנו בשקלים וגם את השקלים שילמנו חלק באירו וחלק אחר במטבעות כסף, ואולי היה שם עוד משהו. במסחר כנראה אין חוקיות של מתמטיקה והסדר כן חשוב. בסוף נשארה יתרה של 200 ש"ח. לא היה ברור למי מגיע השטר האדום של ה-200 ש"ח, אבל בואו נגיד שזה גם לא מאד משנה ואני בטוח שזה לא היה הדבר הכי דרמטי בעולם, אבל בכל זאת רצינו לדעת ורק בשביל הפרינציפ.
הסורי ניסה לשחזר את הפעולות ואני ישבתי לי בשקט מחכה שהאחרים יעשו את מלאכתם עבור הצדיק אם יש כזה בכלל בחנוק. ישבתי בשקט כי מבחינתי מה זה משנה מה יקרה, כי מאתיים ש"ח לא יהפכו לפתע להרבה יותר. הסורי ניסה לשחזר ושוב ניסה ועשה שמיניות וראינו שאין תכלס. אז צ'רלי שישב בצד כאילו רדום ולא עירני לפתע הגיב והחל מדבר. צ'רלי שיחזר ככה בנינוחות את כל סדר הפעולות ואם ראיתם את איש הגשם ואת דסטין הופמן אז ככה ראיתי את צ'רלי שלדעתי היה סוג של גאון. אני הבנתי שצ'רלי קלט את כל מה שהתרחש וכאילו הקליט הכל בראש והנה יש לנו סרט מפורט וחי. הסורי אולי התפעל אבל לא בטוח ששמתי לב לזה אבל אני הייתי נפעם. מאז ידעתי שצ'רלי ז"ל הוא משהו מאד מיוחד והסורי הרבה פחות כלומר איש ממש רגיל כמוני וכמו רבים אחרים.
הפריט האספני הכי נפוץ שמתחבר מבחינתי לסוריה הוא אותו מטבע חנוכה עשוי כסף 500 שאין כמעט שבוע שאני לא נתקל בו בשוטף. 

חנוכיה מדמשק מטבע חנוכה תשל"ה, 1974 החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ

התשיעי במטבעות חנוכה מציג מנורה דמשקאית מהמאה השמונה עשרה. סוריה שזכתה לעצמאות בשנת 1946, הפכה את חייו של המיעוט היהודי שם לבלתי נסבלים. מבין שלושים אלף היהודים עלו אז במשך שנתיים קרוב לעשרים אלף לארץ ישראל, ובשנות החמישים הצליחו עוד כ- 5,000 לעלות. החנוכיה מסוריה באה להזכיר כי השארית בדמשק, חלב וקמישלי נמקה עדיין בשביה, מסוגרת בגטאות, חשופה להשפלות, משוללת זכויות, נטולת מקורות פרנסה ומצפה ליציאה מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה. פני המטבע: בתוך שקע דמוי שער בעל שלוש קשתות – הערך הנקוב "10 לירות" ומעליו השנה "תשל"ה 1974". אגד עלים מעיטורי החנוכייה, והמילה "ישראל" בעברית, בערבית ובאותיות לטיניות. גב המטבע: במרכז – מראה חזיתי של החנוכיה מדמשק, מובלטת בתוך שקע דמוי שער בעל שלוש קשתות. משני צדי השער שני עמודים שעיטורם לולייני. מנורת שמונת הקנים מוקפת ענפים ועלים. בין הענפים בחלק העליון של השער מוצבות שתי ציפורים וביניהן שושנית. מתחת למנורה, בחצי קשת, הכתובת: "חנוכיה מדמשק, המאה הי"ח". עיצוב האחים שמיר. המטבעה הממשלתית בירושלים.
איור של הגמנסיה הרצליה מפעם שהפך לסמליל של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל


הסורי שנולד בתל אביב ולמד בגעה 
הסורי הזה שאנחנו מדברים אודותיו נולד וגדל בתל אביב ושם גם חי עד היום, למעלה מחמישים שנה. נדמה לי שהוריו הגיעו לפלשתינה א"י אי שם בשנות השלושים של המאה שעברה. לגבי הסבים והסבתות אני לא יודע דבר. הסורי גדול ממני בקצת ולא בגלל זה התחלתי לחשוב להאמין לו. הסורי גבוה ממני וגם יותר רזה וחטוב, ותמיד ויש לו עיניים כחולות או משהו בין כחול לירוק אפור ותמיד גם נהג להזכיר את זה שהיה בגולני ואפילו היה מאגיסט ולא סתם ג'ובניק כמו אלו שהיו בחיל מודיעין ולמדו ערבית של אשכנזים. קודם הסורי למד בתיכון געה שזה הגימנסיה העברית "הרצליה" ולמנהל הגימנסיה בזמנו קראו ד"ר כרמי יוגב. תמיד גם הזכיר את המורה לתלמוד שקראו לו "שמלקה" שזה הכינוי של יצחק איינהורן שבמקרה הוא אחד מגדולי אספני היודאיקה בעולם וראיתיו מספר פעמים גם במכירות פומביות וגם בחיפושים בלתי נלאים אחרי עוד ועוד אוצרות. הסיפור עם אשתו של שמלקה והאולטימטום שהציבה, הפך מזמן לדבר ידוע ומוכר בשוק האספנות. הסורי נהג מדי פעם לשתף אותנו בקטעי הומור שרובם היו ממש בסדר. הבדיחה עם הצייד המפספס הסידרתי  והעונש המקורי היו בסדר, אבל כל בדיחה שחוזרים עליה מספר פעמים נהפכת למשהו קצת מצ'עמם. יש לי ניסיון אישי עצמי. אבל לא בגלל זה התחלתי לחשוב להאמין לסורי.


בית הכנסת היכל יהודה ליאון רקנאטי בתל אביב

קונכיה של בית כנסת, נשיקה במזוזה וחומוס סורי
הסורי נהג להתפלל בחגים בבית הכנסת של הסלוניקאים שנראה כמו קונכיה או צדפה אבל היה מי שחשב שאלו הם בעצם 7 שופרות שיצאו קצת מהרעיון המקורי למרות שבחופי סלוניקי יש מספיק צדפות. למי שלא ממוקם אזי מדובר בבית הכנסת היפה והמיוחד של רקנאטי מאחורי השק"ם של פעם וקרוב לגימנסיה וה ברחוב בן סרוק. פעם היה שם כפר ערבי בשם סומייל וראיתי תמונה שראש הכפר של סומייל נוהג ברולס רויס והיה נדמה לי שזה בלוף אבל בכל זאת זו אמת לאמיתה.
כשהסורי נכנס לחנות הוא תמיד נוהג לתת נשיקה למזוזה בימין ובמקביל לשים יד שמאל על הראש כי כיפה צמודה לראש אין לו בשוטף. אני כמעט בטוח שהוא גם צם בכיפור ויש מצב שלעולם לא יאכל בשר לבן אבל מאכלי ים כנראה שכן. אני לא חותם על המשפט האחרון.
הסורי הוא ליכודניק מושבע. אפשר גם להגיד שרוף על הליכוד וביידיש זה נשמע נהדר וככה גם בסורית.
אהבת הליכוד כנראה התחילה ממש מזמן ואפילו לפני שהיה ליכוד עם אריק שרון ובגין הראשון הוא בסדר גמור. את המערך וכל השמאל הוא תמיד לא אהב בלשון המעטה. יש כאלה שיראו בכולם  סוג של שונאי ישראל וגם עוכרי ישראל זה בסדר. ככה לפחות הבנתי למרות שהיה קשה להתווכח עם הסורי וגם לא רצוי כי זה לא יוביל לשום מקום טוב, וכל אחד ימשיך לחיות באמונתו ובדרכו.
הסורי גדל ליד הכיכר הזו בתל אביב שפעם רצחו שם אחד שהיה ראש ממשלה אבל יש כאלה שמבחינתם המקום הזה ישאר לנצח בשם הקדוש של כיכר מלכי ישראל ומכבי תל אביב בכדורסל זה בסדר גמור.
פעם הסורי הראה לי שעון ממש ישן וגדול. זה היה משהו מעץ ועגול וראו שזה מאד ישן אבל לא הבנתי למה כזה שעון ענק ומי משתמש בדבר כזה. לא הייתה לי כוונה בכלל לקנות את זה אבל הסקרנות יכולה להרוג כל אחד. אז שאלתי את הנרי הרשקוביץ השען השכן והקלע האולימפי והוא הסביר לי מבלי לראות שזה שעון שכנראה עמד בתחנת רכבת. מי מאמין שיום אחד נסע לדמשק ברכבת?
נדמה לי שעל דבר אחד הסכמנו ואני מודה שהסכמתי על זה מבלי שבדקתי זאת ממש לעומק. החומוס הסורי הוא הטוב ביותר. ככה חושב הסורי וככה גם אני למרות שמעולם לא אכלתי חומוס בסוריה וגם לא בלבנון. אבל גם זו לא הסיבה שהתחלתי לחשוב להאמין לסורי.
הסורי עוסק במסחר. אני לא בטוח שיש משהו מוגדר ותחום אבל מסחר כללי זה תאור הולם. אפשר גם להגיד קונה מוכר וגם מתווך. זה יכול להיות טקסטיל במגוון צורות כמו בדים, חולצות מוגמרות בתוך שקיות צלופן וצווארון זקוף ובטוח שעוד דברים. גם מטבעות בתוך הסיפור וככה גם הכרנו. אפילו אבא שלו ז"ל עסק בזה. גם נדל"ן הולך ויש מצב שעוד דברים ולא הכל אני יודע, למרות שיש כאלה החושבים ככה.
Arian Zwegers - Ruins of Palmyra עתיקות תדמור היא פלמירה הרומית

גבוה, רזה וגם חתיך, עדין וגם מהוסס 
הסורי תמיד נהג בהגינות מלווה בנגיעות של עדינות. ככה ראיתיו וזוהי עדותי כלפי מה שראיתי ושמעתי בעצמי. מעולם לא ראיתי אותו בסיטואציות מביכות גם כשהיו פה ושם תקלות. אני לא זוכר אותו מקלל או מאבד את העשתונות. תמיד מנומס ואדיב וגם מהוסס במידה די ברורה. ההססנות שלו הייתה מאד נחושה. הסורי הוא מהאנשים שאינם חותכים חד וחלק, כי אם תמיד בהילוך איטי כאילו אומר יש זמן ואולי מחר יהיה ככה ואולי אחרת. מבחינתו הכל בסוף מסתדר אפילו אם זה לא נראה ככה כרגע, וזה לא תיאור שלילי כי אם תמונת מצב כפי שאני ראיתי אותה. תמיד נדמה לי שלמדתי ממנו משהו המזכיר לי במקצת את פורטנוי מהספר ואת מה שמעיק עליו. אומנם זה היה בצחוק אבל אני זוכר משם תיאורים ממש יעילים, ובכל זאת לא בגלל זה התחלתי לחשוב להאמין לסורי. מי מכיר את סיפורי אסד האבא ושיחותיו עם אנשים מחו"ל כשהם ישובים על הריהוט הדמשקאי ומדיניות האין פיפי?
הסורי מכיר הרבה אנשים ורבים מכירים אותו. בתל אביב יש הרבה תנועה ולכן יש סיכוי לפגוש כל מיני אנשים בהמון הזדמנויות. יש אנשים שאולי הכירו אותו ממקומות אחרים ואולי אפילו מעבר לים, כי הסורי נהג גם לצאת למקומות מעבר לארץ ישראל הקדושה. פעם הראה לי שטר כסף מצפון קוריאה והסביר שיש הרבה שטרות כאלה ויש פה סיפור מעניין. זה היה נשמע לי מאד מוכר כי כבר שמעתי כל מיני סיפורים דומים עם כסף מצפון קוריאה ותמיד היה נדמה שאולי יש בשטרות האלה נשורת של פלוטוניום. בסופו של יום לא קרה כלום מבחינתי עם השטרות האלה אבל נחשפתי לסיפור מקורי ומעניין ותאמינו לי שהיה שם אחלה קטע ואפילו סוריה הייתה מחוברת לזה והפעם בלי אלי כהן האיש שלנו בדמשק.
הסורי כאמור הכיר הרבה אנשים ולעיתים נתן בהם סימנים. כנראה שזה היה מניסיון אישי ולעיתים מפי השמועה. חלק מהדברים נהג לשתף אחרים בעיקר כאלה עם משמעות ציבורית ובכלל. לדעתי זה היה בבחינת משהו בסגנון של  "אני יודע משהו שאתם לא יודעים!"

האיש שלא משאיר אנשים רעבים בסביבתו וגם נותן צ'פחות Yotam Navin

"החברים שלך"
כשרצה לתת לי בקטנה עקיצה ודחלה לצלעות, נהג להשמיץ כל מיני אנשים אותם כינה "החברים שלך". אותם כביכול "חברים שלי" היו כל מיני אנשים בפוליטיקה הישראלית, ואני מעולם לא הכרתי אותם אישית ובטח לא כחברים. מפעם לפעם נהג להזכיר ולא לחיוב את רבין, פרס, אלוני ושריד, ברק ועוד כל מיני אחרים.  פעם וזה היה די מזמן אני זוכר אותו מזכיר את אותו פואד מהצ'פחות שרצה להיות נשיא מדינת ישראל אבל הרבה הרבה זמן לפני זה. הסורי אמר שאין לנו מושג ירוק על האיש הזה. אז לא קישרתי בכלל את הצבע הזה לפואד. הוא חילק לו "מחמאות" וחיבר אותו לכאורה לדברים ממש לא משהו. הוא הזכיר את הבן שלו ובקיצור הבנתי שהסורי לא ממש מאוהב באותו פואד. שמעתי את הסורי ועובדה שאני זוכר זאת היטב אבל ראיתי בזה עוד השמצה כללית של אותם כביכול "החברים שלי". פואד מעולם לא היה חבר שלי במובן האידיאולוגי אבל חשתי כלפיו סימפטיה ואהבתי את הביטויים שלו כמו "אצלי לא נשאר איש רעב!" אהבתי את הדרך בה בחר להתנסח וגם הגימגום שלו היה בסדר ובמיוחד הניסוחים הלא רישמיים. פעם אני אפילו זוכר אותו נכנס לחנות ושואל לגבי כתובת מסוימת וזה היה מלווה עם צחוק וחינניות.
מעולם לא שכחתי את תחילת דרכו של פואד בפוליטיקה הישראלית הנפתלת ותמיד רצוי להפנים ימי בראשית, כי יש מצב ששם קבורים כמה דברים. האמת שמי שהתחיל דרכו בפוליטיקה הישראלית עם אותו אהרן אבוחצירא מתמ"י שהורשע בשוחד ובהמשך חבר לתנועת "יחד" ולעזר ויצמן הנהנתן עם סרוסי התומך, למד לכאורה כמה פרקים מכוננים שאולי הביאו אותו עד הלום. נדמה לי שרק בגלל זה אני מתחיל לחשוב להאמין לסורי.

יום שני, 15 ביוני 2015

ואלו תולדות סוקולוב 39 בתל אביב

תל אביב מראה כללי גלויה בהוצאת בן דב made in Czechoslovakia

בשכונה שלנו היו הרבה ילדים. גם בבית הספר היסודי היו הרבה תלמידים. אותו דבר בתיכון. אם צריך לקחת את כולם ביחד אז חייבים מתנ"ס אפילו אם ניקח רק את אלה שראיתי במו עיניי וכאלה ששמעתי אותם מדברים ואחרים שאפילו עשו את שני הדברים הללו במחיצתי. אם היו מבקשים ממני למנות כמה שמות הייתה לי בעיה אמיתית. ראשית אני לא זוכר את רובם בכלל ושנית אם כבר אני זוכר אז רק לפי המראה או רק לפי השם הפרטי או אולי רק לפי שם המשפחה או אפילו רק את זה שהיה חבר של ההיא מכיתה ככה וככה ועוד אילתורים. ובכל זאת יש כמה שמות של אנשים שנחרטו בראשי ואין לי שום הסבר טוב במיידי. אחד מהאנשים הללו הוא אחד בשם עופר. אפילו עופר גרין שמסתבר שגם גדל בסוקולוב, גם למד בדוגמא ואפילו בעירוני ה'. עופר קטן ממני בקצת אבל זה לא מנע מהבחור הממוקד הזה, לרוץ קדימה ואפילו לעוף לשמיים. המון זמן לא ראיתיו, אבל שמעתי אודותיו פה ושם. בזמן האחרון הבנתי שהילד הבלונדי הזה, עם תלתלי הזהב מפעם והשין המעט שורקת, הוא מבוע להמון דברים, ואם לא נלחץ בזמן ובכיוון הנכון אז משהו יחמוק לי, לפחות לעת הזו. אז הנה הלחיצה הראשונה שהייתה לדעתי מאד עדינה וכל מה שכתוב פה מהמילה הראשונה ועד האחרונה נכתב על ידי עופר גרין. ותודה רבה עד ללחיצה הבאה. וכמובן שלא בשבת קודש.

סוקולוב 39 תל אביב אתר VTLV צילם אמנון יצחקי


תולדות סוקולוב 39 – כפי שנרשמו מפי אמי הגברת רות גרין (קופילביץ')
בשנת 1921 עלה ארצה מפולטוסק פולין גבר צעיר בשם אפרים לבית קופילביץ'. שנה אחריו עלתה ארצה חברתו מילדות ושכנתו לאותו הבית בעיירת נעוריו גניה אנגלרד...
עלייתם הייתה חלק מהגלים האחרונים של העלייה השלישית והם מצאו עצמם עובדים לפרנסתם בבניית הכביש בין טבריה לצמח.
לאחר תקופה של עבודה קשה ששכרה לא בצידה ולאחר שאפרים רכש מיומנות רבה בתחום הטפסנות והבניין בכלל עברו לתל אביב שם נישאו זה לזו.
בכדי להקים את ביתם רכשו בשנת 1923 מגרש בגודל של 370 מ"ר ברחוב סוקולוב 39 בעבור ארבע לירות.



הרחוב היה מיושב בבתים בודדים מאוד, כולם כמובן חד קומתיים ולאורך הגדה המזרחית של הרחוב השתרעו כרמים גדולים שהשתייכו לכפר הערבי סומייל (עד היום שייריו של הכפר תחומים על ידי הרחובות אבן גבירול, ארלוזרוב, ז'בוטיסקי), סבא אפרים מספר כי סבתא גניה פחדה מאוד מקולות התנים הרמים שנשמעו תדיר מן הכרמים.
בירכתי המגרש בנה סבא אפרים צריף שהלך והתרחב עם השנים, קירותיו טוייחו וניתן היה בקלות להתבלבל ולחשוב שמדובר בבניין של ממש. בקדמת הבית גידלה המשפחה ירקות ששימשו למאכל ובמיוחד תרד שאותו מכרו לפרנסתם בשוק.
עצי פרי (תפוזים תות וגואייבות נטעו בהיקף המגרש ותרמו גם הם למלחמה ברעב)
שנים ספורות לאחר הקמת הצריף (כנראה ב 1930) החל סבא אפרים לממש את חלומו ולבנות בית אבן בקדמת המגרש על חשבון השטח ה"חקלאי"... הבית נבנה ואליו עברה המשפחה, הצריף האחורי הושכר בדמ"פ לעולים חדשים מרומניה  אשר חיו בו עשרות שנים.
עוד בצריף  נולדו לאפרים וגניה שני ילדים, דב (ברל) (1924) ורות 1929.
אמא רות למדה בבית הספר לדוגמא ולאחריו בסמינר לוינסקי הסמוך. (כן כן...זה היה סוג של תיכון עם הכשרה ראשונית להוראה)



המהלך הבא התרחש בשנת 1949, עם חתונתה של הבת (אמא שלי) רות עם הפלמח"ניק  משה לבית גרין (חוצן מרחוב פרישמן...)
סבא אפרים החל במרץ בבניה של קומה שניה לבית האבן. בתחילה שני חדרים ולאחר מכן הוגדלה הדירה לשלושה חדרים מוקפים במרפסת גדולה.
אחיה דב שנישא עוד קודם לכן לברכה לבית זלצר, (כן כן...הבת של ההיא עם הפרה) עבר להתגורר יחד עם בחירת ליבו בבית החותנת ברחוב עובדיה...
בתחילת שנות החמישים התחולל המהלך הבא...לבית התווספה קומה שלישית לטובת מגוריהם של דב וברכה ובחצר הוקם צריפון קטן ובו נפתח בית העסק לעיבוד שבבי של אבא משה יחד עם גיסו דב. מחרטת "קלוצמן" ענתיקה הייתה לב העסק שלימים גדל והתפתח עבר לרמת גן ופרנס את שתי המשפחות בכבוד עד אמצע שנות השמונים.
לאחר שהילדים (דב ורות) עברו לדירותיהם, התרוקנה דירת ההורים והם השכירו שנים ארוכות את השטח שהתפנה לדיירת משנה (יהודית סטרומזה)
המהלך הבא התרחש בשנת 1972 ... אחי דורון התחתן ועבר לגור יחד עם אשתו ביחידה המושכרת כך שבעצם בו זמנית התגוררו בבית ארבעה תאים משפחתיים.
הבית היה מיוחד במינו כי בעצם היה בית משפחתי לחלוטין... גדלו בו חמישה ילדים (על פי סדר ההגעה לעולם) בן ציון קופילביץ', דורון גרין, יובל גרין, איריס קופילביץ' והזעטוט עופר גרין הכותב מילים אלו. כולם בוגרים של בית הספר לדוגמא...!
הפרק הבא  בשנת 1988  עם מותו של סבא אפרים בגיל 89. קבלנים שונים עטו על הבית המוזר והמכוער ובתוך פחות משנתיים מיום מותו של סבא אפרים עמד לו בניין חדש ומודרני אשר ב חזרו להתגורר דב וברכה משה ורות . (דרך אגב... את הבית בנה בסופו של דבר סבי בן בסט שהיה כדורסלן עבר במכבי תל אביב).

תיק הבניין בעיריית תל אביב מהצריף של אפרים קופילביץ' בשכונת שכנים א' ועד לבניין הסופי





תודה לשולה וידריך ולאליעזר מורב