יום שבת, 31 במאי 2014

סינמה פרדיסו מבפנוכו

May 25, 2014 at 9:03am



תל אביב 2014 מציעה בתים מבפנים ויש המון מה לראות וגם תפסת מרובה אז אולי לא תפסת. אנחנו כבר רשומים לסיור  לפני מספר ימים שנסגר ברישום מוקדם ממש בכמה דקות ומקווים לטוב ובסוף מרוב הדריכות והרצון מתברר שמרוב לחיצות והקשות אנחנו רשומים לכמה סבבים של אותו סיור אבל בינינו איש לא סופר אותנו מכל הבחינות באמת. הגיעה שעה 11 בבוקר של יום שבת 24 למאי ואנחנו כבר מתחילים סיור בבית המלון סינמה בכיכר צינה דיזינגוף עם דני גולדשמיד שהוא גם המדריך וגם הבעלים וגם הנכד של המייסדים וגם תלמיד מפעם באותו מכון ארכיאולוגיה וגם באותה אוניברסיטה בתל אביב עם אותה שרה ורד ואפילו שזה קרה לפני 30 שנה לערך.

1000 כסאות כנגד 85 חדרים
פעם זה היה בית קולנוע ענק עם 1000 מושבים ומיזוג מהרגע הראשון והיום מלון בוטיק חלוץ בתחום עם 85 חדרים ואני לא מפרסם בתשלום כי אם סתם אחד החפץ לדעת ולהכיר עוד בתים מבפנים. יופי של שימור מוקפד ומחמיר והמקום קסום עם מידע ואביזרים על המקום מפעם ויש גם ארוחות בוקר מגרות. אביזרי הצילום וההקרנה המפוזרים במקום מעידים על עוד אספן הנגוע בחיידק והשילוב לאורך הסיור פשוט נפלא. 

התחלנו מסיבוב קצר בחוץ עם הבנת הכיכר העכשווית ובהמשך טיפסנו במדרגות הנהדרות והמקוריות שחשו אלפי נעליים ביום עם שחיקה עדינה של החיים עד לגג המפתיע עם תצפית נהדרת על הכיכר ובכלל. היום המלון הנוכחי בניהול רשת אטלס הוא הנקודה הכי מטופחת בכיכר שלעיתים נראית ככה ככה. בשנת 1998 המקום נפתח במתכונתו הנוכחית. היום אנחנו אחרי שיפוץ נוסף אחרי שהשיפוץ הראשוני החזיק כעשר שנים. בקיצור המקום הזה מצוי בניהול צמוד ואוהב כשבכל נקודה מורגש היחס למה שהיה פה פעם כשהכל התחיל עם הסבתא והסבא של דני  "הזוג אסתר ומשה נתנאל מראשוני יהודי עדן, שעלו לארץ ישראל מהעיר עדן בשנת 1924 והם ומשפחתם (מנחם משה) בנו בעיר כ 25 בניינים שרובם הוכרזו כבתים לשימור." ואם תרצו לקרוא את המידע המדויק בויקי על קולנוע אסתר אתם מוזמנים בכבוד ובפרטיות כי אני בקטע של תמונות (מצטער המצלמה נשכחה וזה מה שהנוקיה 6233 שלי יודעת לעשות) וקצת שבקצת מדברים אישים וממש לא חשובים.

מחשבות מוזרות בסיור סולידי
אם חשבתם שרק אצלי יש דברים אישים ומחשבות הזויות אז חבל שלא שמעתם את אחת המשתתפות בסיור הנהדר שאמרה לדני שבחדר האוכל המתז של מערכות המים והגילוי אש עם הצנרת מזכיר לה משהו מאירופה והשואה ואולי כדאי קצת להסוות ודני צחק וטען שבעדן הקולוניה הבריטית לא הייתה שואה וכנראה שגם לא גזים.

כיכר דיזינגוף מבחינתי זה מקום העבודה של אבא שלנו כנהג מונית. מוניות בן עמי בכיכר היו מקום עבודתו במשך כמעט שני עשורים  ואם אתם ספקנים אז בבקשה הפוסט על המונית ואבא שלנו 

נדמה לי שאני מכיר כמעט כל דבר בסביבה הזו וזה התחיל מהיום בו הגעתי למקום עבודתו של אבא כילד ובהמשך כסתם תל אביבי המחפש ריגושים בדיזינגוף כנער בימי שבת וגם בהמשך בשוק העתיקות כמו גם סתם ישיבה בטלנית באחד מהמקומות בסביבה. ככה גם הכרתי את הפנים של דפני ליף לפני שפרצה לתודעת כולנו כשעבדה בקפה דיזי

ישראל והדסה הלפרין ז"ל גרו ברחוב זמנהוף הצמוד וישראל היה הדוד של אמא שלנו. אחותי אראלה עבדה בבנק דיסקונט בכיכר.
את קולנוע אסתר אני זוכר ממש לקראת דימדומיו כקולנוע ואני זוכר ארוע מצחיק בו צעקו למקרין הסרט שנתקע "סרטן תדליק את האור!"

תמונות מספרות ממלון סינמה ופעם בית קולנוע אסתר






















יום שבת, 17 במאי 2014

אבא של גבי והשיפוצים

October 13, 2013 at 1:33pm


כשהיינו קטנים אהבנו מאד את החופש הגדול. תמיד חופש זה נהדר. להיות עם חופשי בארצנו. אין לימודים, אין שיעורים, חוץ מהחוברות לקיץ ויש הרבה ים, שמש, ארטיקים וקרטיבים לרוב. זה היה בקיץ שנת תש"ל אולי תשכ"ט אולי קודם. בעצם מה זה משנה. היינו תלמידים בבית ספר יסודי. זה היה בטוח הרבה לפני שפרצה מלחמת יום כיפור 1973.

לאבא שלי יש סולם...
אבא של גבי היה שיפוצניק. אבא של אריק היה חשמלאי רכב. לאבא של איציק הייתה תחנת קמח ביפו. אבא של אמלי היה מנהל בכיר בפלתורס. אבא של מיקי עם עסק לחיתוך קרטון.  אבא של תחכמון סוחר. אבא שלי נהג מונית

אבא של גבי היה שיפוצניק. אז לא היו סינים, לפחות לא בישראל, אבל היו ערבים שעבדו בבנין ושיפוצים. ערבים היו פה תמיד. אפילו אולי לפני היהודים. בעצם אברהם אבינו היה קודם אז הכל נשאר במשפחה.
אז לאבא של גבי היו כל מיני פועלים וכל מיני עבודות. אנחנו הילדים היינו עובדים בחופשות אצל אבא של גבי. זה מאד נחמד לעבוד בשיפוצים בקיץ. לפעמים אפילו קיבלנו כסף. חברים כסף זה לא הכל בחיים. אז כסף ממש לא היה מאד חשוב. הכי חשוב זה החוויות וכמובן הבריאות.

פעם בקיץ אבא של גבי לקח אותנו לעבודת שיפוצים בבנין מגורים בקומת קרקע. הרצפה שקעה והבלטות גם. בלטות רוקדות וריצפה עקומה, מי אשם? אז הבנתי פעם ראשונה שמתחת למרצפות יש חול לבן בצבע זהב ולא דולארים. מי שבאמת קנה אז זהב בשלושים דולאר לאונקיה עשה עסק לא רע. בכלל מי שקנה אז רצפות רוקדות ושוקעות גם עשה עסק טוב. אלו שקנו מטבעות ומדליות מישראל עשו עסק ככה ככה. הכי חשוב זה הבריאות והחוויות.

בלטות סומסום ורצפה שוקעת
 אבא של גבי אמר שצריך להתחיל להוציא את הבלטות סומסום וגם את החול. אז פרקנו את המרצפות 20 על 20 ואחר כך גם הוצאנו את החול בדליים. זה היה ממש לא קשה ועוד יותר לא מסובך. כשהכל היה נקי אז אבא של גבי הביא רשת ברזל שזה בסך הכל ברזל בנין של טפסנות בצורת שתי וערב. על הברזל שמנו מלט, שהרצפה לא תרד שוב וזהו. את החול והריצוף כבר עשה מישהו יותר מקצועי מילדים קטנים שלומדים איך עובדים בקיץ.

האוטו של אבא של גבי -  שיפוץ ובנין טלפון 632456 (עיבוד מחודש אליעזר מורב)
לאבא של גבי היה אוטו לעבודות השיפוצים. היו לו כנראה כמה מכוניות בעבר ותמיד הן נראו כמו אוטו שיפוצים. אני זוכר את הפורד טרנזיט הכהה שהייתה כבר שידרוג לסוסיתא ואולי עוד כמה. על הטרנזיט שלו היה כתוב באותיות של קידוש לבנה: שיפוץ ובנין טלפון 632456

האוטו של אבא של גבי שיפוץ ובנין טלפון 632456 עיבוד אליעזר מורב


לגבי היה שיער מאד קצר ומקורזל. למרות שניסה תמיד ליישר אותו זה לא עזר! אבא שלו היה ספורטאי גבר גבר ובים. גם גבי אהב ספורט ואת הים. מי שראה אותו פעם אחת יזכור אותו לתמיד. 
אוטו עם מספר טלפון זה אחלה פרסומת שנוסעת להרבה מקומות. ואכן לאבא שלגבי הייתה הרבה עבודה. רבים רוצים לשפץ ובמיוחד לפני פסח. תמיד אנשים רוצים לשפץ בזמן שעוד אנשים רוצים לשפץ. בחופש הגדול זה טוב לשפץ ויש כוח עבודה זול. לפעמים אפילו מאד זול. אנחנו עבדנו עם אבא של גבי ואחרי העבודה היינו נוסעים לשוק התקווה ואוכלים אצל"יחזקאל עם העין" , סיחים עם קבב דק דק והרבה עלים ירוקים.

יחזקאל עם העין משוק התקווה היה מוכר סיחים של קבב וביז. היה גם לפה והרבה פטרוזליה ועמבה
יחזקאל משוק התקווה היה מוכר קבבים על האש בסימטה בשוק. הייתה לו עין אחת מאד קטנה. השניה הייתה בסדר. היו לו משקפי לבניה עבים ומיוחדים. הסיחים של יחזקאל היו מאד דקים. צמוד למתכת. הייתה גם לפה ואפילו עמבה. מי שלא אוהב עמבה לא חייב. גם המחירים מאד נמוכים. נדמה לי שגם שיחקו שם שש בש. לא בטוח. בטוח שלא שיחקו שחמט! בעצם שש בש. סגור ואפילו מחבוסה. אני זוכר שבפעם הראשונה שאכלנו שם הייתי המום. מעולם לא אכלתי קודם סיחים וזה היה ממש טעים. במיוחד לא סיח עם ביז. מה זה ביז בכלל? הציצי של הפרה!
גבי גר בדיזינגוף  280 פינת שדרות נורדאו 29  בדיוק בבנין שלמטה הייתה חנות מכולת.

שד' נורדאו 29 פינת דיזנגוף 280. מאתר VTLV


להורים של העיתונאית ברוריה אבידן בריר ואחותה הייתה מכולת בדיזינגוף 280. הם גרו ברחוב עמוס 7 בבית קטן ממש קרוב לבנין שלנו בסוקולוב 93.  היום  זה  מגרש ריק המחכה לתקומה שאכן תגיע. זה ממש מידע לא חשוב אבל עובדה שיש אנשים שזה מענין אותם. אבא של ברוריה היה לבוש מכנסי חאקי קצרים. אמא שלהן דיברה עברית משובחת ומיוחדת. היו עוד כאלה אז. גם אדון פרמן מהספריה ליד, היה עם חאקי. אני מאד אוהב צבע חאקי. זה מזכיר לי תמיד את בן גוריון למרות שמעולם לא ראיתי באמת את האיש הכי חשוב במפעל הציוני לדעתי. את אח שלו דווקא כן.

גבי השרירי עם השיער המקורזל מאד
גבי היה ספורטאי כמו אבא שלו שעושה ספורט בים ואפילו עם קוקו. יש לו עד היום שיער ממש מקורזל למרות שהוא תמיד ניסה ליישר אותו בהמון שיטות. עם השרירים בבטן ובחזה הוא הצליח הרבה יותר. גבי היה גנדרן לא קטן וגם איש עבודה שדאג תמיד שאחרים יעבדו גם. אז עזרנו לו ולאבא שלו ומאד נהנו ללמוד איך עושים גבעה של מלט עם מים וחצץ וחול לבן ולערבב ושהמים לא יצאו החוצה. גבי, אריק, אבי, איל, תחכמון ואולי גם איציק, אבצ'וק ואלי היו לחילופין בעבודות השיפוצים וגם בביקורים אצל יחזקאל שמש בשוק התקווה. יום אחד צילצל הטלפון בבית של גבי. על הקו הייתה גברת שרצתה עבודת שיפוצים. השיחה הזו , שכנראה התרחשה באמת ועל בטוח , נכנסה להיסטוריה של השכונה ולדעתי חייבת להילמד בבתי הספר לפירסום ושיווק. מאז השיחה הזו השתנה שמו של גבי לעד וכנראה גם לתמיד.

גברת נכבדת בלי סלים
הגברת הנכבדה שעל קו הטלפון שאלה אם היא מדברת עם שְפּוֹץ ובניו. ככה מבלי להתבלבל קראה לאבא של גבי שְפּוֹץ. שְפּוֹץ במלעיל זה שם נהדר לשיפוצניק. התוספת "ובניו" גם היא מדהימה. דוד, אבא של גבי לאהתבלבל ואמר לה שאכן היא הגיעה למומחה לשיפוצים אבל השם הנכון הוא שיפוץ ובנין."אני ראיתי את השלט על האוטו וכתוב שם בפרוש שפוץ ובניו וכעת אני מתחילה להבין שאולי זה צחוק כזה והתחכמות". אבא של גבי עוד ניסה להסביר וכשסיים את השיחה ירד לרחוב לראות את השלט על הטרנזיט הכחולה.
ואכן האוטו עמד שם כשהשלט היעיל עם הטלפון עומדבמקום. הגברת צדקה. מישהו עשה שם תיקון קל באותיות ואכן היה כתוב שם ש.פוץ ובניו טל 632456 . מי עשה זאת? אני נשבע בספר התנ"ך שזה לא אני. אבא שלי זכרו לברכה אמר לי תמיד שאסור להישבע אפילו על האמת.

שְפּוֹץ ובניו שלום!
גבי ואבא שלו מאד צחקו. בהתחלה הם אפילו חשבו לשנות את השלט המצחיק אבל מיד הבינו שזה יכול להיות אחלה גימיק מסחרי. ואכן השלט הזה נשאר לעולם. ומאז קוראים לגבי שלנו שְפּוֹץ ובניו. נדמה לי שהוא גם ככה עונה לטלפון , שְפּוֹץ ובניו שלום.

ש. פוץ ובניו פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay

יום שלישי, 13 במאי 2014

אדון פולוסצקי מחדרה

May 12, 2014 at 10:37am


מתח ודרמה קול ששון וקול שמחה באולמי גילטון 14.7.1970
דבורה ואברמיק מתחת לחופה עם הרב ידידיה פרנקל 
צלם זהר ברנט רמת גן
פעם וזה היה ממש מזמן ואפילו לפני 1970 אדון פולוסיצקי מחדרה עזר למשפחה שלנו במידע מאד חשוב. אמא שלנו חשבה שאדון פולוסיצקי  יודע משהו שאנחנו לא יודעים, כי מי שגר בחדרה יודע יותר ממי שגר בתל אביב על חדרה ואנשיה. לעיתים יש פרטים חשובים לא רק לגבי העבר כי אם גם  לגבי העתיד. כולנו נזקקים למידע חשוב בהמון תחומים אבל יש תחום שהוא ממש חשוב לכולנו וזו המשפחה שלנו  ולדעתי כדאי גם לכם שיהיה לכם מישהו כמו אדון פולוסיצקי מחדרה. אני יודע שזה נשמע לכם מאד מוזר ולא ברור אבל אני מבטיח שעוד מעט גם אתם תבינו למה כולנו זקוקים לאנשים מסוג אדון פולוסיצקי מחדרה.



צבי פולוסיצקי ראשון משמאל


פולארד ופולוסצקי
יש מדינות ומעצמות המוכנות לשלם הון עתק עבור אנשים כמו אדון פולוסיצקי מחדרה וליתר דיוק עבור המידע שיש להם ותאמינו לי שאדון פלסצקי מחדרה מעולם לא היה מרגל ואפילו לא בן של מרגל. אין שום דימיון בין פולארד ופולוסיצקי מלבד הפול בתחילת השם. מי שרוצה להתגרות באמריקאים שיהיה מוכן לשאת בתוצאות. מתברר שהאנשים באמריקה ממש נקמנים והרחמנות שמורה כנראה לאחרים. האינדיאנים בחרו באויב לא משהו וכנראה שגם אביאם סלע אחת ההבטחות הישראליות הכי גדולות אכל אותה בגדול  ועוד כמה ישראלים. 

האמת שאני יודע מעט מאד דברים לגבי אדון פולוסיצקי מחדרה. נדמה לי שביקר אצלנו בבית בסוקולוב 93 פעם אחת לפחות. בעצם אני בטוח שהיה אצלנו כי אז גם ראיתיו לראשונה. אמא שלנו תיחקרה אותו ובלי לטלטלו בכלל. מידע אישי ומשפחתי מוסרים  ב 4 עיניים למרות שאם ראיתיו אז כנראה שהיו שם יותר משני אנשים. אני בטוח שאימי הזמינה אותו כי את האינפורמציה שרצתה קשה להעביר בסתם שיחת טלפון מחדרה לתל אביב. גם מפעילי סוכנים יודעים שאת המידע הכי אמין מקבלים במיפגש צמוד ואישי עם הלבן של העיניים ואולי אפילו עם שתיה ואוכל. כסף בטוח שלא היה שם. אגב מישהו יודע כמה כסף קיבל פולארד מישראל וכמה מהאחרים? 

תנועת החלוץ הצעיר בסקארז'יסקו -פולין



אדון צבי פולוסצקי מחדרה
אני זוכר את שמו הפרטי צבי וגם את זה שחי בחדרה ואפילו נקבר בה כי ראיתי את מקום מנוחתו הסופי כשבקרנו אנשים אחרים מחדרה שהפסיקו לעשן לגמרי. צבי פולוסצקי בן אברהם ואהובה 1991 -1912 נפטר י"ט באייר תשנ"א. 
אני יודע שאחותו הצעירה ממנו גברת חוה סלוצקי גרה בירושלים והייתה לה חנות ספרים בעיר. את גברת חוה סלוצקי ראיתי מספר פעמים כשבאה למיפגשי קהילת סקרז'יסקו ביום השנה לקהילה סמוך לשמיני עצרת  וגם ביום השואה במיפגש בבית העלמין שבחולון ליד המצבה. סקרז'יסקו קאמיננה זה המקום שם נולדה וחיה בדומה לאמא שלנו למי שאולי שכח או פשוט לא יודע.
היום אני מבין  שעלה ארצה לפני המלחמה כי ממש בימים אלו קראתי בספר הזיכרון הראשון והגדול בצבע כחול של קהילת סקרז'יסקו מאמר שלם שכתב צבי על עלייתו ארצה ופעילותו שם  ב"הסתדרות החלוץ הצעיר" שהייתה בפולין הסתדרות נוער בלתי מפלגתית עם זיקה לתנועת העבודה בארץ ישראל. מטרת החלוץ הצעיר להכשיר את הנוער היהודי להגשמה בארץ ישראל במסגרת שיתופית בקיבוץ. הקניית הלשון העברית ופעילות בקרנות הציוניות. צבי עלה ארצה בשנת 1938 ועבד בהסתדרות קרן פועלי בנין בחדרה.
נזכרתי גם שאדון פלסצקי צבי היה בעל מום ברגלו והיה צולע ואפילו באופן לא קל. זה פרט מידע המתחבר לסיפורנו האישי בהמשך. 

ספר זכרון לקהילת סקארז'יסקו קמיאננה תל אביב 1973

למי היה מחשב ב 1969?
היום נדמה לנו שרוב המידע שאנו נזקקים לו מצוי בתוך המחשבים וכנראה שזה נכון וכל הכרות מתחילה עם גוגל ופייסבוק ותוך רגע הכל ברור ונהיר ואולי פה גם כל הכשל או ההצלחה , אבל פעם כלומר בסוף שנות השישים בקושי היו מחשבים בישראל  ובטח לא לאנשים ממש רגילים כמונו אבל תאמינו לי שהייתה לנו הכרות משפחתית עקיפה עם בחור מאד סימפטי בשם יצחק סמולש שכבר אז עסק במחשבים בצה"ל  ובהמשך לימד והקים בית ספר ללימודי המחשב בשם סיוון. גם סמולש - סיוון חובר לסיפורנו אבל החלק הזה יחכה להזדמנות אחרת כי לא מקובל לערבב שמחות בישראל,  ובכל זאת העולם המשיך להתנהל ולהתגלגל ואנשים המשיכו לחזר ואפילו להתחתן והנה אנחנו ממש מתקרבים לסיפור האישי שלנו עם אדון צבי פולוסיצקי מחדרה.
חזרנו לשנת 1969 פלוס ואחותי הבכורה ושחורת השיער דבורה החלה במערכת יחסים עם בחור נחמד, גבוה וממושקף מחדרה. קראו לו אז וגם היום אברהם שכנאי ואפילו כולנו קוראים לו אברמיק ויש כאלה שקוראים לו הגבוה כי אצלנו במשפחה הוא היה הכי גבוה. הוא בהחלט גבה קומה ואפילו קצת יותר מ 190 ס"מ ופחות משני מטר עם נעליים וזה גובה נחשב בכל המקומות. השנה קצת לפני 1970 ואחותי דבורה השחורה שנולדה בקפריסין ואברמיק שכנאי זוג חברים השוקלים ברצינות את המשך צעדיהם ופעם הכל היה אחרת ואני בקושי ילד בגיל בת מצוה (בר מצוה זה י"ג) אבל בהחלט מגלה עניין בבחור הגבוה השוקד להגיע בהתמדה ראויה עם הרכב שלו מחדרה סיטי לצפון תל אביב ואפילו לסוקולוב 93. ראינו שהעסק מתחמם ועולה ואז אני בטוח שזוגות לא עברו לגור ביחד לפני חופה וקידושין ואל תתחילו להסביר שזה יותר טוב או פחות גרוע, כי אנחנו בסיפור אישי פרטי עם אדון צבי פוליסצקי מחדרה שנולד בעיר סקרז'יסקו בפולין ועלה לארץ לפני המלחמה ועוד מעט זה נגמר ודי.

מתח ודרמה קול ששון וקול שמחה באולמי גילטון  14.7.1970  דבורה ואברמיק מתחת לחופה עם הרב ידידיה פרנקל צלם זהר ברנט רמת גן
מתח ודרמה קול ששון וקול שמחה באולמי גילטון 14.7.1970 דבורה ואברמיק מתחת לחופה עם הרב ידידיה פרנקל צלם זהר ברנט רמת גן

אנשי היער בחדרה וגם שולם שוורץ הכדורגלן
אז כשמערכת היחסים הזו התהדקה ואפילו אנחנו הבנו שהזוג הצעיר חושב להתמסד אז חשבנו (כלומר אמא שלנו חשבה) שצריך מידע מסודר ואמין לגבי הבחור הגבוה והממושקף מחדרה. הרי הבחור הזה אמור להיות החתן הראשון של המשפחה ואפילו הגיס שלי ומה אנחנו יודעים לגביו ובכלל? מי היה אז בחדרה שאחרי נתניה? אין ביצות והחדרתים סגורים והדבר הטוב היחידי שאני זוכר כילד זה את שלום שוורץ שהיה אחלה שחקן כדורגל וזהו. כן היה גם את היער בחדרה של דוד שמעוני אבל זהו זה. נכון היה גם את השיר הייתה לו דודה בחדרה ולפני שבועיים נפטרה אבל זה לא קשור אלינו בכלל. כן גם שמענו על הבייגל מאכר מחדרה עם העלוקות אבל תעזבו כבר דברים מפעם בבקשה ואפילו אל תזכירו את מרדכי קידר האסיר איקס שאפילו ביקר אותי פעם בחנות המטבעות והיה לו פרק חדרתי בצעירותו כי יש הרבה דברים החוברים לחדרה שתיאורטית הייתה צריכה להיות אחלה ומישהו החליט לתקוע אותה ובלי שום סיבה אמיתית.

מידע חשוב ומופע פנטומימה
פעם היה מקובל להכיר באמצעות שידוך ואני אישית בעד זה ואפילו מנסה לשדך אבל בלי שום הצלחה ולכן גם לא קיבלתי גרוש עד היום. השדכן היה אמור להביא מידע מקדים אודות בני הזוג ומשפחתם ובכלל. יש לי בדיחה נהדרת בנושא ומי שירצה יצטרך לבקש וזה חינם.
הארוע שנחרט לי לגבי אדון פולוסיצקי מחדרה והוא הסיבה לשורות האלה שמעטים כנראה יגלו בזה עניין הוא משהו מאד פרטי ומשפחתי, ואני מרשה לעצמי לספרו מבלי שקיבלתי רשות מאיש. מבחינתי זה היה ארוע מצחיק ואם תרצו אפילו מכונן. אני זוכר שיחה שניהלנו בסלון כשגיסי לעתיד היה שם וגם אמא שלנו ואז אני זוכר שאמא שלנו אמרה לאברמיק ש אנחנו כבר בררנו ואנחנו יודעים לגביו כי יש לנו מקורות מאד אמינים המכירים אותו ואת משפחתו. אני זוכר שאברמיק מחדרה היה מאד מופתע איך אלה התל אביבים יודעים משהו על אנשי חדרה הירוקה ,אבל אמא שלנו שמרה על פאסון ואמרה "אל תדאג אנחנו כבר יודעים הרבה ובהמשך נדע עוד..." אברמיק היה סקרן מאד לדעת מהו המבוע או אם אם תרצו המקור. אני אז ילד די צעיר כאמור בן 12 החלטתי למתוח אותו כי הייתי שם וביוזמתי אמרתי לו שאני מוכן לתת לו רמז בצורת פנטומימה וזהו. יותר הוא לא יקבל ואמא שלנו הייתה מופתעת למה אני מתכוון ואז הלכתי בסלון בצורה מוזרה עם צליעה כזו ממש כמו אדון פולוסיצקי ועשיתי זאת כמה פעמים וזהו. כולם צחקו אבל הגבוה מחדרה לא הבין ורק גילה יותר סקרנות. לא סיפרנו לו כי לא חושפים מקורות חיים והקטע הזה שכנראה חזר על עצמו יותר מפעם אחת הפך למשהו במשפחה ותמיד כשאני רואה את גיסי ורוצה להצחיקו אני הולך לידו ממש כמו אדון צבי פולוסיצקי שנתן את ברכתו ואישורו שהנ"ל בחור בסדר וראוי ובא ממשפחה טובה והגונה.

Like ·  · 

יום ראשון, 11 במאי 2014

על מגדלורים וכאלה שחושבים שהם כאלה

תל כודאדי המגדלור ותחנת הכוח שנות הארבעים מתוך אתר VTLV


אני בקושי מכיר מגדלור אחד על אמת. יש ברדינג מגדלור ואני מכיר את סביבתו הקרובה. אם הגעתם לצד השני של הירקון ממש על תל כודאדי וליד עמוד ההנצחה של הבריטים לחציית הירקון וליד המפלים של הטורבינות תראו את המגדלור של רידינג. זה המגדלור היחידי שאני מכיר מידע אישי. אני בטוח שיש עוד. לדעתי יש גם כאלה מפוברקים אבל הם מזן אחר. אני לא מכיר מגדלור ג'ינג'י. 
מגדלור אנושי
יש בעולמנו גם מגדלורים אנושיים. אני לא מכיר כאלה באופן אישי אבל נדמה לי שאלו אנשים המשמשים כדוגמא אישית במיקומם וזקיפות קומתם. הם לא עושים לביתם כי אם לסביבתם הכללית , לחברה ולכלל. הם לא קבעו לעצמם  תואר, חברה ואפילו לא תנועה. הסביבה הבחינה באורם והתנהגותם. דרכם והתנהלותם האישית הם פועלם והאישור למעשיהם. אין להם מלכ"רים, תנועות, פרסים ואותות לחלוקה. המגדלורים האנושיים פשוט שם וקצב התנהלותם, לא מושפע מהחשמל המסופק אליהם, כי אם  מאופיים וטבעם האנושי. נדמה לי שהאישים הבאים מתאימים לתפיסה שלי את המגדלורים המהלכים. חיים לסקוב, מאיר זורע, נלסון מנדלה ויש עוד לא מעט שזרחו מפרחוני. אני מציע לכם לפקפק במגדלורים ג'ינג'ים, או כאלה הנחזים להיות כאלה ובמיוחד כאלה המחלקים פרסים.  

המגדלור של הבולים מגרמניה 
כשמוזכרת המילה מגדלור, צצים לי באוטומט המחשבתי שני  מגדלורים. הראשון כאמור זה של רידינג וגם מגדלור אחר לגמרי מעולם האספנות. בגרמניה יש חברה בשם LIGHTHOUSE  ורבים יעדיפו את המילה בגרמנית LEUCHTTURM כי ככה מזוהה הפדנטיות הגרמנית. יש להם מיגוון אינסופי של אלבומים ואביזרי אספנות כמעט לכל מה שתעלו בדעתכם. אפילו אלבום מיוחד לבולי ישראל עם תוספות מעודכנות כל שנה. אלבום לאיסוף סמלים נאצים לא תימצאו ככל הנראה כי הדבר אסור בגרמניה אבל בטוח שניתן למצוא אילתור כלשהו. גם אם תירקו באמת על האלבום החריג הזה כפי שנהג אבא שלנו לעשות בכל פעם שראה דברים כאלה, אני מבטיח לכם שלא יקרה כלום למוצרי חברת המגדלור האיכותיים ביותר. יש להם אפילו נציג בארץ וקוראים לו מוטי ברש והוא יושב בדיזינגוף סנטר 

ליבוביץ המגדלור
 נדמה לי שהמגדלור האנושי הכי מיוחד שהיה בארצנו היה ליבוביץ. לא בארי הכדורסלן הפנטסטי של הפועל תל אביב. ישעיהו ליבוביץ הזהיר את כולנו כשעוד היינו זחוחים ושיכורי כוח. המגדלור הזה לא עשה חשבון לאיש ועמד ואמר את שעל ליבו ומחשבתו. פרסים ואותות לא דיברו אליו. ליבוביץ  לא היה ג'ינג'י.   

טנק מתחת לקולנוע מגדלור בן יהודה 1 אתר נוסטלגיה און ליין

יום שבת, 10 במאי 2014

סבאל'ה סע קדימה בבקשה

May 8, 2014 at 10:46am


רשף לוי במופע או: "סבאל'ה סע קדימה בבקשה"
נדמה לי שכל אחד יכול לעשות סטנד אפ . יש כאלה שזה ממש קבוע ובלי כסף. הם אפילו לא חושבים לגבות כסף בשביל המופע שלהם. מקסימום קפה, בורקס או קולה. צ'רלי היה רק אחד מהם. גם יאיר אבל אצלו זה ממש חינם. רשף לוי לוקח כסף ואפילו מראש. יש לו גם אמרגן ובכלל זו אופרציה שלמה. חוץ מזה רשף לוי עושה עוד הרבה דברים. גם יאיר. גם השוטרת ויקי .

 צ'רלי ז"ל במופע רחוב

רשף - שם של אל כנעני וגם של מגביהי עוף. לוי זה כמו כהן, תמיד הולך חזק בבית כנסת
להסתלבט על עדות זה הכי אוכל. ולמה פולנים לא נעלבים לעולם וגרוזינים תמיד....
שוטרים זה תמיד תחפושת למשהו הפוך. מופע סטרפטיז או סאדו עם אזיקים

אז נסענו לתל אביב כי ידענו שצריך לעמוד בזמנים ולא לאחר כמו שתי הבנות היפות שנתנו כניסה מאוחרת להופעה של רשף. הן היו בלבוש מענין וכל הצופים ראו את האיחור, כי צוותא זה מקום אינטימי וזה מה שנתן לרשף עוד חומר להסתלבט ואחרי שהיפה מהשתיים הסבירה שהיא ממש לא אשמה באיחור הזה!
אז נהיה מעניין ורשף חקר ובסוף, מי שאשם זו הלישכה. אם לא הבנתם אז הלישכה היא לשכת עורכי הדין שעשו בלאגן בקופה עם הכרטיסים. זהו, הבנתם? המאחרת היא עורכת דין וגם יפה וגם מתלבשת מענין. החברה שלה לא. רק היפה היא עורכת דין! החברה שלה רק מלווה ואפילו לא סטאז'רית.

רשף לוי "משחק באש" בצוותא תל אביב
רשף לוי עושה סטנד אפ בצוותא תל אביב אולם 1. יום שישי, 17 באוגוסט, שעה 22:30. ככה קבענו שבועיים וחצי מראש עם אורלי ואורי. סוף סוף יוצאים לראות משהו שונה. מאה שנה לא ראיתי מופע סטנדאפ על אמת. נדמה לי שפעם ראינו את וילוז'ני בבית לסין וזה היה כשרבין עוד היה חי על אמת. סטנד אפ בטלוויזיה זה לא חוכמה וגם מופע שלא שילמת עליו זה לא נחשב. פה שילמנו והתכוננו מראש - 85 ש"ח כולל מע"מ והמקומות הכי טובים. אפשר לראות לרשף את הסתימות שאין לו בפה. חוץ מהשם שלו רשף, הכל אצלו סבבה. גבוה, רזה, שער קצוצקצוץ עם כובע , חכם ויודע את העבודה. עובדה שיש לו 7 ילדים. "פשוט לא יודע לגמור בחוץ" ככה להגנתו עמד וטען במו פיו.

אז מה היה לנו בבקשה
אז מה היה לנו במופע של רשף? היה קצת על גרוזינים שנהפכו לגיאורגים. היה על עיראקים שעירים בכל הגוף והפנים. בחורה נחמדה שאמא שלה מצרית והיא לא! "רק אמא שלי!" . סורים שהם אולי מתאכזרים אבל ממש לא בטוח ואין מה להגיד עליהם. וגם על פולנים שאני ממש לא זוכר. רשף חצי חצי. החצי הטוב זה האמא הפולניה. החצי הפחות זה האבא התימני וגם הרבה אחים ואחיות. זה לא אני אומר זה הכל רשף שמספר איך הוא סופר את הילדים כל פעם שהם יוצאים לבילוי. גם איך בא לו לתת בעיטה למישהו ש.. ועל הבן שעושה תנועות של נרקומן (לא באמת) ועוד ועוד. יאיר שלנו יודע ויכול לא פחות. יאיר בחיים שלו לא לקח על הופעה של החיים. התשלום אצלו בא בדרך שונה ומענינת.


רשף לוי הוא לא שחר חסון וגם לא לני ברוס 
רשף מסתלבט על הצופים אבל ממש בעדינות ובהסכמה כי רשף לוי הוא לא שחר חסון. אתם הבנתם? ואז הוא שאל כל מיני זוגות לגבי המצב שלהם, ולמה ואיך הם התחתנו? וגם אני אמרתי שאשתי לחצה וזו היתה האמת ואפילו סיבה בהחלט הגיונית. היום הצעירים לא מתחתנים כי אף אחד לא לוחץ וזו התוצאה. ואז אורי אמר משהו ואני הוספתי שיש להם או היו להם שכנים גיאורגים כלומר גרוזינים. זו הייתה הרמה להנחתה בלתי צפויה ורשף כיבד אותי בתואר של ההברקה הכי מטומטמת של הערב. זכיתי שוב. אם יאיר היה נוכח, הוא בטח היה יודע מה להשיב. יאיר זה יאיר נחמני ולדעתי ביום טוב הוא משכיב את רשף לוי ואת כל הסטנדאפיסטים בהליכה. עובדה שהוא עשה זאת בניו יורק עם היורש של לני ברוס. אז הוא הציג את עצמו כשריד אותנטי לג'ינגיס חאן מצפון מונגוליה.

איזה שם זה רשף?
אבל השם הזה רשף ממש מקרצץ לי ואפילו טיפה מציק לי. רשף זה שם משפחה דחוק. עובדה רפי רשף שקראו לו בצבא רפי רפף. איך מגיע האל הכנעני הזה לפה איך? רשף מבחינתי זה פיסלון עתיק ממתכת עם כובע כזה מחודד שמוצאים במקומות לא צפויים שרק כנענים היו שם. לאיפה נעלמו כל הכנענים? חשבתם על קשר בין כנעני, פיניקי , פלשתינאי וערבי ישראלי? ויליאם פוקסוול אולברייט מגדולי הארכיאולוגים של ארצנו, דווקא חשב שיש.
אני מבקש מרשף להסביר לי למה רשף בבקשה. לוי זה בסדר ויש גם שימוש בבית כנסת. אני יודע שזה גם אחד מבני אפרים מהתנ"ך. אז מה? רשף זה שם יומרני ובעייתי של כאלה המגביהי טוס. למשל האות ר נעלמת מסיבה לא ברורה, מה עושים? שף לוי? כמו השף ניקולאי. אולי האות א מתחברת ואז זה אש"ף. צריך לעשות עם זה משהו. יאיר זה שם נהדר. יאיר נחמני הוא בהחלט סטנדאפיסט תותח. המופע שלו ברמה של לני ברוס אם לא למעלה מזה. אין כרטיסים וזה הכל ברחוב או בבית קפה. הנה דוגמא עם צארלי 

קפה בדובנוב וסוגרים את המטבח
המופע של רשף נגמר. התפזרנו בשקט. הלכנו לשתות משהו בדובנוב ממול ומיד הזהירו אותנו שהמטבח נסגר עוד מעט. בסדר אז תסגרו מה אתם רוצים אישור סגירה? אז שתינו ודיברנו והיה בסדר. בסוף גם שילמנו גם על הקפה וגם על החניה המאד זולה - 4 ש"ח - ואנחנו כבר בדרך חזרה לראש העין בשדרות רוקח. מינה יושבת מקדימה לידי שלא תברח ומאחור אורי ואורלי. מאד יפה צרוף השמות אורי ואורלי.לדעתי שם מנצח והרבה יותר עדיף מאורי ואורית או אורי ואורה. ואז ראינו שיש ממש המון מכוניות בשדרות רוקח ובעצם שתיים לפנות בוקר והכל מלא מכוניות ובעצם פקק ומחסום שלא משתחרר בכלל.

המשטרה שלנו עיצוב אורה ואליהו שורץ 1977 מתוך אתר התאחדות בולאי ישראל

פקוק בשדרות רוקח בשתיים לפנות בוקר ולמה סבאל'ה תתקדם בבקשה
לאט לאט, אוטו אחרי אוטו וזה כבר יותר מרבע שעה ובקושי זזנו ואני כבר רואה את צמד השוטרים שזה בעצם שוטר ושוטרת עם המדים החדשים והכהים ולה יש קוקו והיא די חתיכה ואפילו מאד מזכירה את מיכל אמדורסקי ואני כבר מתחיל לדמיין אותה רוקדת ואפילו מבחין בחלק התחתון שלה שמעיד על יכולת תנועה בסיבוב וחושב מה אני אומר לה על הפקק הזה ואיך היא לא יודעת לעשות בכלל מחסום ולמה כולם צריכים להתעכב בגללה ואולי שתלך לרקוד. ואני כבר מכין את המשפט שאגיד ברגע שאגיע לנקודת המעבר הכי איטית בעולם והזמן לא זז וכולנו די בקריזה ואז אני כבר לידה והיא מסמנת לפתוח את החלון מסתכלת פנימה ואומרת לי ככה בלי שום בילבול והיסוס: "סבאל'ה סע בבקשה. סבאל'ה תתקדם כבר". על זה נאמר פצצה לפנים ולגבות ואין תגובה.
אני נחנקתי וכל התיכנונים על מה אגיד ומה אומר ואיך היא תגיב עפו בשניה. צחקתי במבוכה וכמובן שלא אמרתי כלום. ואכן התקדמתי ונסעתי חרישית כמו סבאל'ה אמיתי. כולם באוטו צחקו ועשינו דיון על ענין הסבאל'ה סע בבקשה.

השוטרת ויקי הכי חזקה בסטנד אפ
את היום שבו זכיתי להיות אבא לא אשכח. אז זה היה עם קבלות ועל אמת. אתמול זכיתי לתואר סבאל'ה ולא סתם כי אם בזכות שוטרת צעירה בשם ויקי , בשעה שתיים לפנות בוקר, ואין לי עדיין שום נכד. "סבאל'ה סע קדימה בבקשה" ככה היא אמרה.
ויקי זה שם מנצח לשוטרת אמיתית בלי ביריות. ויקי השוטרת יותר חזקה מרשף לוי ויאיר נחמני ביחד.

Like ·  · 

יום חמישי, 8 במאי 2014

אייל יוסף מספר על התכשיט של יהושע ואולגה חנקין

May 7, 2014 at 3:31pm


הסיפור הזה כולו של אייל יוסף מראשיתו ועד סופו ואני מביא אותו כפי שקיבלתי אותו מבלי לגעת. תמיד יש אנשים המחפשים דברים שאחרים איבדו  והנה ההוכחה שגם מוצאים. אני מודה לאייל יוסף שהסכים שסיפורו יחשף  ברשת. 
התכשיט שיהושע חנקין נתן לאולגה בשנת 1897

שמי אייל יוסף בן 45 , נולדתי בטבריה, בית הורי שוכן בטבריה עילית .
בהיותי בן 5 כילד סקרן, נהגתי לחפור באדמה, יום אחד מצאתי את התכשיט, הוא שמור אצלי 40 שנה .




מבדיקות שעשיתי , גברת אולגה חנקין יילדה ונהגה להגיע ליולדות בכל האיזור , וסביר להניח שאיבדה אותו .
התכשיט ניתן לאולגה ע"י בעלה יהושע חנקין באותה עת , שהרי הם נישאו בשנת 1888.
על התכשיט כתוב " לאולגה יקירתי 1897"  ועוד מספר מילות אהבה בצרפתית , השפה שנהגו באותה עת להביע אהבה והערכה , התכשיט עשוי מכסף/זהב לבן ,שני עלי גפן שמתקפלים אחד על השני , מעוטר בציפוי מיוחד, באותה עת היה זה תכשיט יקר מאוד שכן נדרשה טכנולוגיה מתקדמת כדי לייצרו.

הקשר של אולגה חנקין לטבריה ולאיזור
למלון הסקוטי יש היסטוריה מעניינת:
המלון ממוקם במבנה הישן של בית החולים הסקוטי, שהוקם בשנת 1894 על ידי ד"ר דיוויד ואט טוראנס - רופא-מנתח סקוטי, שראה שליחות במקצוע הרפואה ובטיפול בחולים בארץ הקודש.  בית החולים  נסגר בשנת 1959, ומספר שנים לאחר מכן שופצו הבניינים הראשיים והפכו לאכסניה לצליינים. בשנת 1999, החליטה הכנסייה הסקוטית להפוך את האכסניה לבית מלון בוטיק, שישמש גם כמלון לצליינים וגם פתחה אותו לתיירים.
אולגה חנקין עבדה/ סייעה שם כמיילדת .

טבריה 1880- 1915
תמונה מההתיישבות בעיר טבריה 1893

יהודים בטבריה 1894

היסטוריה על בני הזוג חנקין
אולגה חנקין, בתם הבכורה של מאיר ושפרה בלקינד, נולדה בעיירה להויסק, פלך מינסק, רוסיה. אביה המורה, בעל ה"חדר המתוקן", לימדה עברית, תנ"ך, משנה ותלמוד.עם סיום לימודיה בגימנסיה, ביקשה להמשיך את לימודיה באוניברסיטה בפטרבורג, אולם הישיבה בעיר הבירה הייתה אסורה על יהודים, לבד מבעלי מקצוע נדרש. אולגה השאפתנית פונה אל הטלגרפיסט של הדואר בעיירתה ולומדת ממנו את המקצוע. בזכות עבודתה זו, היא משיגה רשיון ישיבה בפטרבורג, כאן היא תלמידה עברית ראשונה אשר לומדת בקורס למיילדות שליד האוניברסיטה במטרה להמשיך ללימודי רפואה. לכאן גם הביאה את אחיה ואחותה כדי שיוכלו להמשיך בלימודיהם.ביתה בפטרבורג היה מרכז לסופרים ולסטודנטים יהודיים כמו גם למשכילים ולמהפכנים רוסיים והיא נמנית עם הראשונים שהעלו את הרעיון הציוני ואת רעיון ביל"ו עוד בטרם החלו הפרעות ("סופות בנגב") בשנת התרמ"א, 1881.כשיצאו הביל"ויים בדרכם לארץ ישראל, בקיץ התרמ"ב, 1882, פרסמה ב"המליץ" מכתב עידוד נלהב בעברית: "... לכו אחים, בכוחכם זה ועשו בעד עמכם, עם בזוז ושסוי. תחזקנה ידיכם, אל ירך לבבכם, היו לבני חיל, חלוצי צבא אחינו, ושמותיכם יהיו לברכה לדור אחרון, כי הגדלתם לעשות בצעדכם הראשון..." (מ' סמילנסקי, משפחת האדמה, כרך ב' עמ' 134).בשנת התרמ"ו, 1886, עלתה לארץ, לראשון לציון, והותירה את חלום הלימודים מאחוריה. כשפרץ, שנה לאחר מכן, מרד האיכרים נגד פקידי הברון רוטשילד, ובעת ביקורו של הברון במושבה, השתתפה אולגה חנקין במשלחת הנשים אל הברונית ובזכות הופעתה ודבריה המרשימים ניסתה אשת הברון לרכך את עמדת בעלה כלפי בני ראשון לציון. משנגזרה גזרת הגירוש על בני משפחתה המתמרדים, השפיעה עליהם לוותר, למען טובת היישוב, ולעבור לגדרה.

בשנת התרמ"ח, 1888, נישאה ליהושע חנקין והשניים הקימו את ביתם ביפו. מאז, תרמה תרומה מכרעת ל"מפעל החנקיני".כמיילדת מומחית, היו לה מהלכים בבתי נכבדים ערביים ובהשפעתה הסכימו למכור קרקעות. בוקר בוקר הייתה אולגה יוצאת מביתה, רכובה על חמורה הלבן, להגיש את עזרתה כמיילדת וכחובשת לנשות העיר הערביות והיהודיות, ובערב היו מגיעים אל הבית חברים וידידים מהמושבות ויחד היו מתכננים את הפעולות לגאולת קרקעות ברחבי הארץ. בשנים התר"ן-התרנ"א, 1891-1890, השפיעה על ערבים עשירים להלוות לבעלה את הכסף הראשון לרכישת אדמת עמק יזרעאל ועל ד"ר טיומקין - לתת את הסכמתו לגאולת העמק. ובהמשך, כשגזרות השלטון התורכי גרמו לסיכול הקנייה וכספם של יהודים מהגולה נותר בידי המוכר, סייעה לבעלה להחזיר לקונים את הכסף בעוד היא עצמה ובעלה סובלים מחסור ומצוקה. "ובימים הקשים הראשונים, שעברו על החדרתיים", כותב מ' סמילנסקי (שם, עמ'140) "ימים של נסיונות, של תקלות, של סכסוכים פנימיים, של רפיון רוח - היו רואים אותה ואת חברה יהושוע באים רכובים על סוסותיהם ועולים מצד הים, מעבר ל"ואדי-חורת"... וכשהיא באה - הייתה משביחה את הרוחות ומאמצת את הלבבות..." ובימים קשים אחרים, כשבעלה צפוי למשפטי ממון קשים בשל הסתבכות קניות הקרקע שביצע, שוב עומדת אולגה "כחומה למשפחתה כולה וכסלע איתן לחברה יהושוע. שוב היא סובבת ברגל ורוכבת על חמורה בין הערבים דורשי עצתה הרפואית, ואל שונאי יהושוע תדבר, השכם ודבר, כחברה אוהבת ומעריצה, ותחזק את ידיו ותאמץ את רוחו ותנבא לו כי הלילה האפל יעבור, והשער יבקע שנית ועוד יגיע יומו, כי לגדולות נוצר, וגדולות עוד יפעל ויעשה... (שם, עמ' 141).

בשנת התרע"ה, 1915, נאסר יהושע חנקין, בפקודת ג'מאל פחה, על היותו עסקן ציוני מסוכן וגורש לתורכיה. אולגה גלתה עמו מרצונה. כשתמה מלחמת העולם הראשונה, חזרו השניים לתל-אביב, כאן המשיכה לסייע לפעולת גאולת הקרקע והרבתה לפעול ולתרום למפעלי חסד. משנפטרה, הובאה לקבורה על יד מעיין חרוד, בצלעו של הר הגלבוע, בחלקת הקבר שהכין יהושע חנקין עבור שניהם, במקום המשקיף על פני עמק יזרעאל שנגאל על ידם.

Like ·  ·