יום שישי, 31 במרץ 2017

עזה תחילה כתב יוסי שטיניג שחם מושב נטעים



March 16    2017
כמו הקיץ הבא אחרי האביב והחורף לאחר הסתיו, כך תפול עלינו בקרוב "קדחת נפוצה" שבאה בעונתה אחרי "צוק איתן" ,"עופרת יצוקה" ומי כבר זוכר מה שהיה כאן מזמן מזמן.
 מעטים ממש זוכרים, את האוירה ששררה כאן לפני מלחמת יום הכיפורים, הזחיחות , היוהרה, והטמטום של ראשת הממשלה גולדה והדיין המאכילה בקש והסוף ידוע!
 היום אנחנו במצב דומה, אין כמונו בעולם, מכרנו את מובילאי ונמשיך לחנוק את עזה, כי מי עוד שכמותנו, אין עלינו!
מעבר לגדר כלואים כ- 2 מיליון בני אדם, כמונו, בעלי משפחות, ילדים, תלמידים, סטודנטים, זקנים וחולים ואנחנו כאן ערלים לזעקתם.
 נכון, יש בהם זוממים, חופרי מנהרות תופת, מזדיינים על מנת להרע, אז מה? נתעלם מזעקתם וזעמם המאיים להתפרץ?
 כל אחד מאיתנו, כמובן רק אלה, שיש בהם זיק אנושי , חמלה וחוכמת ראיית הנולד ולצערי, לא רבים הם כאלה, הבה נתגייס וננסה אנחנו הקטנים, לתקן, לסייע ולעזור לשכנינו הנמקים בעוניים ובעליבותם.
 קיימות כבר כמה התארגנויות בכיוון זה, קיים ארגון מופלא המארגן הסעות לחולים פלשתיניים מהמעברים בארז , בתרקומיה ומקומות אחרים, לבתי חולים בישראל ובמזרח ירושליים. ישנן עוד התארגנויות לסיוע כלכלי באמת פעילויות חשובות.



עזה, צילום: חדשות 2

הצעתי היא אחרת ואני מבסס אותה על מה שאני בעזרת אחד משכני, עושים כבר מספר שנים,עם משפחה מבית חנון.
 להרבה מאד מאתנו, היו קשרים עם אנשים המתגוררים ברחבי רצועת עזה, הם עבדו אצלנו, קנו ומכרו בקרבנו וחיו עמנו מספר רב של שנים,
 הבה יאמץ לו כל אחד, משפחה עזתית, אותה הכיר בעבר ויסייע לה לצלוח את המצב הנורא בו הם שרויים.
 לא מדובר על הון עתק, בהשוואה אליהם , כל אחד מאתנו הוא "רוטשילד", אנחנו למשל, מעבירים, בדרכים שונות, כמה מאות שקלים מדי חודש למשפחה בת כ-10 נפשות, בעזה זה סכום רציני.
 אני לא מתיימר, לפתור את המצב, אך לאחדים עזרתי ואת נשמתי הצלתי, כך אני מרגיש ועצתי לרבים מבינינו, לאמץ גישה דומה.

 אני עוד מקווה שימצא פתרון לעזה האומללה ולבעייה הפלשתינית כולה, עד אז יעשה כל אחד צעד קטן קדימה במסע של אלף מילין.

יוסף שחם

רשות השידור – אנקדוטה כתב יוסי שחם מושב נטעים

March 17   2017

לפני כ15 שנה, ניהלתי מבצע יח"צ למען רעיון שלא צלח. הנושא היה "סקס אפילי" ומשך כמעט, את כל רשתות הרדיו והטלויזיה לכסות את הפעילות.
 ביום מסוים נקבעה פעילות ברחוב שינקין ההומה, הגעתי עם שני "קיביצרים" ל"עבות" את הנוכחות, הגיעה לצלם אותנו תחנת הטלויזיה של תל אביב, כנהוג וכנדרש הגיע צוות של שלושה כתב, צלם ומקליט , הענין בוצע ושודר כעבור כמה ימים.
 לאחר השידור התעוררה מרבצה הטלביזיה הממלכתית וגם היא רצתה איזה "נתח" מהנושא המעניין, נקבעה שעת צילום בדיזינגוף סנטר, הגעתי עם עוזרי ומטעם הטלויזיה הגיעה כתבת בכירה צלם ומקליט, צוות מצומצם ויעיל.
 הראיון והצילום התמשכו עד שעת הצהריים, כדי לכבד את העושים במלאכה, הזמנתי אותם לבית קפה סמוך לקפה ועוגה ולהפתעתי צצו מאי שם עוד צמד אנשים, גבר ואשה שלא נראו קודם בשטח, הם הודיעו לי שהם שייכים לצוות אבל אין צורך שאזמין אותם לכיבוד כי מאחר ו"עבדו" עד הצהריים הם זכאים לארוחת צהריים במסעדה, כך קובע התקשי"ר.
 לאור ההפגנות האחרונות של עובדי רשות השידור, בהן נישאו סיסמאות שונות ואולי גם "לחם עבודה" הייתי מציע את הסיסמא הרלוונטית "לחם בלי עבודה".
הסמל של קול ישראל, והכתובת "יובל לשידור העברי תרצ"ו-תשמ"ו".