יום רביעי, 16 בפברואר 2022

ולנטיין הבולאי שבקושי הכרתי

רק ולנטיין אחד הכרתי בכל חיי וגם זה ממש בקטנה ומפי השמועה. קראו לו ולנטיין ולא מעבר לזה וגם שהיה בולאי שבטוח לא נולד בישראל ונדמה לי שאני מסוגל לנחש איפה כן. אומרים שעזב את הארץ ומעניין למה, אבל המונים עזבו את ישראל מאז שנוסדה. מי יודע כמה אנשים עזבו את ישראל מאז 1948?

לולנטיין הבולאי היה משרד שמעולם לא הייתי בו והבניין עומד עד היום צמוד לבית העיר באידלסון שליד בית ביאליק ומצבו די ג'יפה. אמרו שהוולנטין הזה ידע לחבר בולים שנפרד להם השובל וגם ידע לתקן שיניים פגומות של בולים. סוג של רסטורטור פילטלי. אפילו שמעתי את המילה זרינג.
עשו אהבה ולא מלחמה. יום אהבה משמח.



למה אני אוהב את אהוד ברק או למה לא מבינים את אודי חמודי

 אתמול בבוקר (13-2-2019) אריה גולן ראיין את אהוד ברק ברדיו. גם יומהולדת גם הזקן נראה סביר והכסף הו הכסף. ראיון חמוד וברור ואהוד הסביר לכולם שהוא כעת לא בקטע הפוליטי ודי רדו מזה. מספיק לדמיין ולנחש. האמת סופסוף הפנמתי והבנתי שזהו מבחינתו לעת הזו. אהוד יקירי דבר ברור ופשוט כמו הבחור שאמר יתנו יקבלו לא יתנו יקבלו בראש וגם אין כלום כי לא היה כלום והכי חזק זה בואי שרל'ה ניתקע להם עד הסוף.

ככה גם נזכרתי בראיון שנתן לשלי יחימוביץ' ממש מזמן כשעוד הייתה משדרת ברדיו עם הכל דיבורים ורזי ברקאי. אני זוכר הרבה פרטים מסביב לאותו ראיון ואת הדבר החשוב באמת ומה היה הנושא ממש לא. אולי מישהו יכול להביאו במקור ואולי שלי תזכור משהו ופעם שמרתי לה על האוטו כשמשכה כסף בכספומט אצלנו בבנק בבן יהודה סניף 689 ואולי ניסתה למשוך אותי ולא ידעה כיצד. אז הראיון עם שלי היה כזה שאני האזנתי באוטו בנסיעה ואפילו לפני הכניסה לאיילון מכביש 5 אחרי הקטע של בה"ד 15 והכניסה לכביש הבינשרותי שנגמר ברוקח ואהוד מסביר משהו בשפתו המורכבת עם תחביר חצי גרמני כשהנושא בסוף ובאמצע נכנסת סמיכות מורכבת ואיזוטרית ולי זה נראה משהו הזוי, מופלץ ודי מפתיע וגם שלי וכנראה רבים מהמאזינים הבינו את הדברים כמוני ושלי עם התלתלים מנסה לפרשן ואז אפילו אהוד הגאון עם השעונים והמתמטיקה הבין שאיש לא באמת הבין את שאמר והוא לקח את המשפטים שלו עצמו ועשה לנו סדר בדקדוק הפנימי ואולי בניקוד וגם פירק לגורמים ופתאומית הכל נהיה פשוט והמשמעות הפוכה לגמרי ממה שהבנו.
חברים אם אתם רוצים להצליח ולהיות ראש ממשלה בישראל אז בבקשה דברו ברור, קצר ולבטן. חדל פלסף.

והמדליה והאלבום למשפחות השכולות כשברק היה רמטכ"ל

מדליות עם מכתב. מתוך מכירה של הזדמנות בידספיריט

המכתב


יום שני, 14 בפברואר 2022

"המעלה חרס בידיו " - גורלה של יצירה נשכחת / כתבה הניה מליכסון

 הניה מליכסון, נולדה וחיה בתל אביב. חוקרת וכותבת על תל אביב יפו ומדריכה בה סיורים


בית המהנדס, רחוב דיזנגוף 200 תל אביב

תצלום היצירה המקורית של נחמיה עזז - 

תבליט בטון בקיר הדרומי בחצר בית המהנדס.

תצלום באדיבות משפחת עזז 

(מתוך אתר האמן נחמיה עזז 

שהוקם על ידי רעייתו יפה ובתו אורית)

בקיר הדרומי של – כיום- חניון בית המהנדס ברחוב דיזנגוף בתל אביב, נסתרת מעין, ניצבת יצירתו של נחמיה עזז – האמן שנשתכח מלב, לא כל שכן יצירתו זו. אפילו עובדי החניון, שהרשו לי, לאחר תחנונים, להיכנס למגרש (לא עם רכב, חלילה) תמהו מה "יש לי לחפש" בקיר העלוב הזה, המוסתר על ידי עצים, צינורות, מבנה שנאי, ארונות כיבוי אש ומה לא. הקיר ה"עלוב" הזה עיטר פעם חצר מטופחת של אולם אירועים וכנסים מהפופולריים בתל אביב שאירח חתונות ובר מצוות לרוב. כמה מהעוקבים כאן יכולים להעיד על כך באופן אישי.

מצב עכשווי של היצירה בקיר החניון בבית המהנדס

 (צילום הניה מליכסון, פברואר 2022)

ולמה הכותרת "המעלה חרס בידיו"?

 הביטוי "הֶעֱלָה חֶרֶס בְּיָדוֹ" הוא חלקו השני של הביטוי התלמודי: "צלל במים אדירים והעלה חרס בידו" (ב"ק צא א). שפרושו, נִכְשַׁל בְּמַאֲמַצָּיו, יָגַע וְלֹא מָצָא.

אבל, "המעלה חרס בידו" זו גם כותרתה של רשימה מחמיאה שכתבה אלה בינשטוק ( דבר, 14.6.57) אשר סקרה את תצוגת כלי הקרמיקה שעיצב נחמיה עזז בחנות כלי בית מתוצרת בית חרושת "חרסה", שיבוץ אבני זכוכית איפיין מאוד את יצירותיו של עזז כיום הזכוכיות עטופות בשכבת אבק ופיח  (צילום הניה מליכסון 2022), שימש באותה תקופה כמהל מחלקת הקרמיקה ומעצב הראשי שלה.

"האמן הנועז", היא מכנה אותו וממשיכה "הופעת  הכלים המיוחדים של נחמיה בשוק יצרה היסטוריה. מפעלי קרמיקה ותיקים החלו לחקותו". כלים פיסוליים החלו לצוץ בחנויות ויצירתו של עזז כבר לא נראה כל כך מוזר בחנויות. באותה תקופה, בעשור שבין אמצע שנות החמישים לאמצע שנות ה-60, לא הייתם מעלים חרס בידיכם אם חיפשתם את יצירותיו.

חלקה הראשון של הרשימה, המעלה חרס בידיו. 

אלה בינשטוק. נחמיה עזז, דבר 14.6.57

שוב ושוב אני מגלה שיצירות אומנות של אמנים שעבודותיהם הוצבו במרחב הציבורי, במקרה הטוב, עדיין במקומן, אך מוזנחות, נעלמות מעין ואין איש יודע מי האמן שיצר אותם ובמקרה הרע פשוט נעלמות. או שהוסרו על ידי בעלי בניין חדשים שהעבודות ה"ישנות" לא היו לטעמם, או הוסתרו על ידי קירות גבס.

הקיר הפיסולי הראשון שיצר עזז היה במלון שרתון הישן, ובשנת 1961 הוזמן עזז לעטר את הקיר הדרומי של חצר בית המהנדס ברחוב דיזנגוף בתל אביב, במסגרת שיפוץ והוספת אולם אסיפות ואירועים.  עזז יצר תבליט בטון מאורך הכולל מוטיבים אבסטרקטיים, חלק מהמוטיבים מזכירים כלי עבודה מתחום ההנדסה והאדריכלות. עזז הדגיש בצבע שחור את המוטיבים את המוטיבים "המקפיצים" אותם החוצה.

פתיחת אולם בית המהנדס, הארץ, 25 יוני 1961

משני צידי היצירה, בחלק השמאלי העליון ובחלק ימני תחתון שיבץ עזז גושי זכוכית צבעונית שזהרו כאבני חן על רקע צבעו האפור של הבטון. כיום מכוסים גושי הזכוכית במעטה אבק ופיח שהעלימו לגמרי את זהרם. למעשה, איש אינו מבחין בהם.

למעשה, גם לא היה ניתן לנחש מתוך הצילום ההיסטורי שגושי הזכוכית קיימים, מה רבה הייתה ההפתעה במפגש שלי עם שרידי היצירה.




שיבוץ אבני זכוכית צבעונית איפיין מאוד את יצירותיו של עזז 

   כיום הזכוכיות עטופות בשכבת אבק ופיח  (צילום הניה מליכסון 2022)

אתם הייתם מבחינים ביצירת אמנות מתחת לכל זה?

בשנת 1978 הציבה  חברת החשמל שנאי בתוך מבנה בטון שהוצמד לחלק הימני של היצירה וכיסה חלק ממנה. בהמשך נפרצה דלת בתוך היצירה. בכל למעשה החלה התדרדרותה האיטית של היצירה. במיוחד כשבתחילת שנות האלפיים חדל אולם האירועים לתפקד, החצר שהייתה פעם מקום של חגיגות ושמחות הפכה לחניון. אל היצירה הוצמדו צינורות כיבוי אש, ארגזי כיבוי אש, סולמות. ניטעו עצים בחזיתה באופן שמסתירים אותה.

עובד עירייה וותיק שעובד בבית המהנדס, ששוחח איתי שעה שצילמתי בחצר, אמר לי שהוא רואה שנים את הקיר ואף פעם לא עלה בדעתו שזה קיר בעל ערך. ועוד יותר הופתע כשהצבעתי על חתימתו של האמן במרכז היצירה.

 חתימת האמן, 

אודה על האמת, למי שאינו יודע דבר על היצירה ועל האמן לא ינחש שזו חתימת יוצר.

את הנזקים החמורים תוכלו לראות בשלל התמונות שהצלחתי לצלם להלן  איור המדגים את הנזקים. כל חלק צבוע מהווה גורם שמסתיר חלק מהיצירה.


 

כמה מילים על נחמיה עזז. נולד בברלין בשנת 1923. הגיע כתינוק לארץ ישראל וגדל בזיכרון יעקב. את חייו הבוגרים חילק בין היותו איש צבא, ובין עבודתו האומנותית.

את השירות צבאי למען ארץ ישראל החל במלחמת העולם השנייה בבריגדה היהודית, המשיך במלחמת העצמאות בגדוד 8 ולאחר המלחמה המשיך לשרת בתפקידי מודיעין שונים עד שנת 1953.

את הכשרתו האומנותית החל באיטליה שם שימש כשוליה של אמן בבולוניה ולמד פיסול בשיש, ולמד יצירת ויטראז'ים אצל אמן הולנדי. לאחר סיום מלחמת העצמאות ושירותו במודיעין נסע להולנד כדי ללמוד כימיה קרמית.



כאשר חזר לארץ ישראל בשנת 1955 הקים את המחלקה לקרמיקה אמנותית במפעל "חרסה" בבאר שבע. הכלים שנוצרו בחרסה היו עשויים מחומר קרמי בשם ויטריאוז, ואופיינו בצורות אמורפיות. עזז עיטר את כליו בגוונים ועיטורים מחייו באזור המדבר. באותה עת אף נעתר לבקשת משרד החינוך והקים סטודיו בו הוכשרו תלמידים בכיתות טרום-מקצועיות ביצירת עבודות קרמיקה, וכך להכינם להשתלבות בהמשך חייהם בבתי חרושת לכלי קרמיקה.

 בשנת 1960 פרש מניהול המחלקה ב"חרסה" ומההוראה והתרכז בפיסול, ביצירות ויטראז' וביצירת קירות דקורטיביים במקומות שונים בישראל ומחוץ לה.

בשנת 1963 הוזמן עזז ליצור עבודה בכרמל קולג' שליד אוקספורד שם הקים סטודיו ולמעשה עיקר עשייתו וחייו משנת 1963  הם בעיירה קטנה לונדון. בשנת 1987 הוצגה תערוכה של פיסוליו בגלריה "מבט" בתל אביב ולפני כן חנכו יצירה חדשה שלו בבית החולים "תל השומר".

העובדה שעיקר חייו של עזז במחצית השנייה של חייו התרכזו באנגליה, גרמה לכך שהוא ויצירתו נשתכחו קצת מהלב למרות שיצר לא מעט בארץ.

נחמיה עזז נפטר בביתו באנגליה בשנת 2008

 עזז בעת עבודה על תבליט בטון

תצלום מתוך המאמר "נחמיה עזז, פסל, מאת ג'וליה ויינר" 2018



 

יום ראשון, 13 בפברואר 2022

בפינת הנוסטלגיה, זכרונות תל אביב / כתבה אריאלה להב לבית פרידמן

אריאלה להב לבית פרידמן, נולדה וגדלה בצפון הישן של תל אביב. עו"ד שעוסקת גם בחקר השיח. אוהבת מילים, משפטים וספרות.

קובי לידרמן, חברי מעירוני ה׳, שלח לי תמונת שלט של רחוב מאפו, והזכיר לי שלפני מספר שנים, הואיל וגדלתי ברחוב הירקון, קרוב לרחוב מאפו (מעט צפונה), ביקש שאכתוב לו כמה הרהורי זיכרון על הרחוב.
אז הנה מה שכתבתי לקובי אז, בצירוף תמונה של הבניין שגדלתי בו, ותמונת שלט של רחוב מאפו.
את סיפור השלט אתן לקובי להוסיף, אם ירצה.




למי שאוהב את סיפורי תל אביב כדאי לעקוב אחרי הבלוג של קובי, וגם אחרי הקבוצה של אביהו בר, על הצפון הישן של תל אביב.

הבית ברחוב מאפו שנת 2007 לפני השיפוץ.
באדיבות אביהו בר

אז הנה מה שכתבתי אז על זכרונותי מרחוב מאפו.
כשאני חושבת על רחוב מאפו נדמה לי שבילדותי, לכל הפחות, הוא היה רחוב פחות ידוע. אולי כי הסתיים ברחוב דב הוז, כלומר היה קצר מהרחובות המקבילים והידועים פרישמן וגורדון, למרות שגם לו הייתה פינה עם "רחוף בן יהודה שטרסה" אותו תמיד חיפשו היייקים בשכונה. ואולי כי מאפו לא הגיע עד כיכר מלכי ישראל, שעוד לא נאלצנו לשנות שמה לכיכר רבין; אולי כי שלא כמו פרישמן וגורדון, מאפו לא נפגש בפינה עם דיזי, כלומר דיזנגוף שם הזדנגפנו, ולכן לא התמקמו שם מקומות כמו "קליפורניה" של אייבי נתן או "וימפי" או פאסאז' הוד, והיום סביח; ואולי כי התחיל ברחוב הירקון, לא כמו פרישמן שעולה מן הים, ואולי ובעיקר כי לפרישמן ולגורדון היו ויש חופים על שמם, עם שוברי גלים (אני עוד זוכרת את החופים לפני שוברי הגלים), וסוכות מצילים וטופסי מלך הים, וכמובן את בריכת גורדון עם המים המלוחים והקפואים, ומלון דן וקולנוע פריז בהירקון דרומה לפרישמן. לכן אני זוכרת את עצמי בילדותי מסבירה פעמים רבות לעוברים ושבים שמאפו הוא רחוב קטן בין פרישמן לבין גורדון. ובכל זאת עדיין קיים בפינת בן יהודה בית מרקחת "הגליל", שנוסד ב-1935, ושלא שינה את שמו עם שינוי שם רחוב הגליל לרחוב מאפו, אך התחדש, ועם רוח הזמן מוכר גם מוצרי הומופתיה.
במספר 11, במרתף של הבנין הגבוה בפינה הצפון מערבית שהיה אז חדש וגבוה, שכנה עד תחילת שנות השבעים "צוותא", שם קיים אפי נצר בימי שישי אחר הצהריים שירה בציבור. ומעניין שהוא חזר לפני מספר שנים לצוותא במשכנה מאז בלונדון מינסטור עם "שרים עם אפי נצר". איזכור רחוב מאפו לא יהיה שלם אם לא אציין את הבניינים שברחוב הירקון בקטע זה – שגרירות צרפת, שפתחה את המקלט שלה לנו התושבים בבתים נטולי המקלט בששת הימים וגם ביום כיפור, ובית מפלגת העבודה בין מאפו לפרישמן, וגם "הבית האדום", שעל חורבותיו נבנה מלון שרתון החדש מול ביתי ממש. הבית האדום היה כבר נטוש בילדותי, וזכור לי המסתורין שאפף אותו והסיפורים על האיתותים שנעשו ממנו לאוניות המעפילים. בחצרו היינו שומרים קרשים שאספנו למדורת ל"ג בעומר, ומהדיונה שמצידו גלשנו היישר לחוף הים, ורק בל"ג בעומר הרשו לנו לישון על החוף ולחזור עם הנץ החמה.
ואיני יכולה לחתום את הזיכרונות על רחוב מאפו בלי לציין שהספר "אהבת ציון" היה על מדף הספרים אצל הורי (לא בגלל הרחוב), ולטעמם קראתי אותו בגיל מוקדם מדי, כמו ספרים אחרים שנהגתי לקרוא עם פנס בחשיכה מתחת לשמיכה לאחר שעת כיבוי האורות, מה שהסביר לדעתם מדוע יש לי משקפיים.
Avihoo Bar הוספתי שתי תמונות מהמרפסת, זו שעל הגג. 1965. שגרירות צרפת והמשך רחוב הירקון, דרומה.
הבובה טלי הגיעה מאמריקה, עם הסבתא שפגשתי לראשונה בקיץ שלפני כיתה א׳. סביר שגם הבגדים עשו עליה .


הבית לאחר שיפוץ

יום שלישי, 8 בפברואר 2022

כולנו משפחה אחת Gens Una Sumus

מדליה של אולימפיאדת הגברים ה-22 ואולימפיאדת הנשים ה-7.
אולימפיאדת השחמט הבינלאומית תשל"ז 1976
התקיימה בחיפה. רובו המכריע של עולם השחמט הגיע לשם. 75 נבחרות מ-52 ארצות.
מדליה זהב 35 מ"מ 30 גרם. אחת מתוך 20 יחידות שהונפקו בלעדית לאולימפיאדת השחמט ולא הוצעו לציבור. החברה הממשלתית למטבעות ומדליות. פריט נדיר
עיצוב האחים שמיר. גלף צ'חובוי

פני המדליה במרכז הסמל של התחרות הבינלאומית של השחמט 
מעוטר בכתובות בעברית נשים ה-ז גברים ה כ"ב ישראל תשל"ז. 
אולימפיאדת השחמט ובתרגום לאנגלית. 
למטה הסיסמה הלטינית של הפדרציה הבינלאומית
 גנס אונא סומוס פירושה כולנו משפחה אחת Gens Una Sumus

כלי שחמט מסוגננים על גבי לוח שחמט מסוגנן
 למטה באותיות זעירות בעברית האחים שמיר.

דופן מדינת ישראל סמל המדינה ז 916.6 G




יום שבת, 5 בפברואר 2022

ארבעה וחצי פנים ליוניפייס / כתב עמית קמרט

 הבדלים בין טעויות הטבעה נחשקות לסתם שטויות

הטבעה בצד אחד נקראת יוניפייס (Uniface) ויכולה להתבצע במכוון או בטעות במטבע או בפריט נומיסמטי אחר.

הטבעת יוניפייס נחשבת בדרך כלל לטעות מרשימה ובולטת ולכן מטבע כזה ברוב המקרים יהיה יקר ומבוקש ע"י אספנים. מצד אחד לא צריך להיות מומחה גדול בכדי להבחין שצד אחד חסר אך מצד שני שאלת אופן הווצרותו של הפן החסר די מורכבת ולפעמים אף מאתגרת. למעשה יש מספר קבוצות ואף חלוקות משנה לאופן היווצרותו של הצד החסר. כמה קבוצות בדיוק? קשה לי להחליט, אולי ארבע? אולי יותר? הכי פשוט למנות את כל מה שדומה ליוניפייס וכל אחד יוכל להחליט מהו יוניפייס בשבילו.

 

1. רושמה המורכבת רק בצד אחד - הרכבה של רושמה רק בצד אחד אינה אופיינית למטבעות ולכן נראה בדרך כלל רק מקרים נדירים של ניסיונות ובדיקות. לדוגמה - מטבע 25 מיל יוניפייס (בצד הלא מוטבע יש תבנית עדינה מאוד של עיגול בתוך עיגול ובליטות אופייניות). לעומת זאת, יש פריטים נומיסמטיים אחרים (למשל אסימונים) שבהם הטבעה בצד אחד יכולה להיות סטנדרטית.
לעיתים, גם כאשר מתקיימת הטבעה מרושמה יחידה, התוצאה אינה דומה ליוניפייס קלאסי. למשל, בכופר הישוב או באסימוני צדקה המוטבעים על פח דק, רואים בצד השני את הנגטיב.



2. כאשר מטבע ניתקע (נישאר צמוד לאחת הרושמות) ומטבע נוסף נכנס הוא מקבל הטבעת מראה (Brockage). מטבע אשר בצדו השני יש תמונת מראה של הראשון הוא בעצם כמעט יוניפייס, אך אינו מוגדר ככזה. לעומת זאת כאשר המטבע ממשיך להיות תקוע ולחסום את אחת הרושמות ומטבעות נוספים מוטבעים, הם מועכים ומשטחים את המטבע התקוע עד שמופיע רק רקע עמום של תמונת הראי. בשלב זה כבר לא נגדיר מטבע הנוצר כך כהטבעת מראה אלא כיוניפייס. במקרים מסוימים, כאשר מטבע תקוע סופג מכות מכבש רבות והופך לדק מאוד, מתחילים לראות בהדרגה צורה עמומה של הרושמה שמאחורי האסימון התקוע בצורה תקינה (לא נגטיב).


3. הזנה כפולה - טעות היוניפייס הקלאסית ביותר אמנם נדירה אך מייצרת במקביל שני מטבעות יוניפייס נהדרים. אופן היווצרותה דווקא פשוט, שני אסימונים מוזנים יחד ומוטבעים בו זמנית כאשר צד אחד (של כל אחד מהמטבעות המתהווים) מקבל מכה ישירה מרושמה וצד שני דרך אסימון שמעביר רק רקע עמום (ניתן לראות בהשתקפות האור בהטיית המטבע). במקרה זה (כמו גם בשתי הקבוצות הקודמות) משקל המטבעות תיקני.


4. אסימון חצוי - קבוצה זו יכולה להיחשב לתת קבוצה של הקודמת ומציגה סוג של חצאי יוניפייס מעניינים במיוחד אך לעיתים פחות זוהרים ממטבעות יוניפייס קלאסיים. מדובר בטעות שמקורה באסימון שהיה סדוק עוד לפני ההטבעה ומעוצמת ההטבעה התפרק (לפעמים היה תלוי על בלימה ואפשר לראות את השבר). למעשה אופן יצירת הטעות דומה למקרה הקודם אלא שבמקום שני אסימונים הנכנסים יחד, נכנס אסימון אחד ויוצאים שנים. המשקל של כל טעות בנפרד נמוך מדי אך המסה הכוללת של זוג המטבעות אמורה להיות תקינה. אגב, לאלה המחפשים תמיכה נוספת להיתכנות תופעה זו, אפשר להראות טעויות הטבעה על אסימונים סדוקים בחלקם שנשארו חצי מחוברים בצורה של מעין צדפה.


5. קבוצה זו מאחדת כמה אפשרויות דומות שמביאות לתוצאה סופית של מראה דומה ליוניפייס. הטבעה כאשר צד אחד של רושמה סתום לגמרי מלכלוך או הטבעה דרך גורם זר גדול שנפל בטעות או הוחדר וכיסה את כל השטח של אחת הרושמות. אפשרות דומה במבחן התוצאה יכולה לקרות כאשר זוג רושמות נהרס לגמרי ואחרי שהחליפו רק צד אחד, הטביעו מטבעות לבדיקה. 


6. כל כך הרבה אפשרויות ליוניפייס... אז אפשר אולי לחשוב שכל מטבע שנראה מוטבע בצד אחד הוא כזה? אז זהו שלא! יש כמובן גם זיופים. לעיתים יוצא לראות מטבע "לא טוב". על אף שהמטבע עצמו היה ברוב המקרים אותנטי (לפני הטיפול בו), הטעות בעצם מזויפת. בדרך כלל ניתן להבחין בשיוף של צד אחד, פגמים בדופן ומשקל לא תקין. כמו כן, לא רואים את הסימנים האופייניים הנלווים כגון סימן נגטיב עמום (הנראה היטב בהטיית המטבע) או סימנים סידרתים אופייניים. יצא לי לראות אפילו כמה זיופים כאלה (למשל 2 מיל עם צד אחד משויף) בתוך אוסף טעויות מדהים שמוצפן במוזיאון. בעבר יצא גם לי לרכוש אצוות של טעויות שבניהן זיהיתי כמה "עשויות". אמנם לא השלכתי אותן לפח, אבל בהחלט זרקתי אותם לקופסא נפרדת של שטויות. לדעתי אוסף טעויות ברמה גבוהה צריך להיות מסודר לפי נושאים או סגנון טעויות. לעומת זאת לוט המשלב בערבוביה טעויות משמעותיות, זיופים ומטבעות כמעט רגילים, מוריד מזוהרו של האוסף.





יום שישי, 4 בפברואר 2022

תוכננו ולא הונפקו – חלק ראשון / כתב עמית קמרט

סקיצות ראשוניות והטבעות ניסיון מסדרת הפרוטה

כתבה זו מתבססת על נתונים שפורסמו ע"י מר ליאו קדמן והוצגו כאן בפינה "מאמר מן מהעבר".

באופן כללי, בנק ישראל, משרד האוצר ושאר הגורמים הממלכתיים שומרים על סודיות ואינם נוהגים לפרסם נתונים על תהליכי הייצור של המעות. אולי במהלך הכנת סידרה חדשה יש מקום לחשאיות (למנוע התארגנות מוקדמת של זייפנים או לחצים לא ענייניים מהציבור), אבל אחרי שהמטבעות כבר במחזור ואפילו אחרי שסדרת המטבעות כבר הוחלפה, הפרטים עדיין לא נגישים וחבל שכך, שכן חוגי האנשים המתעניינים בנומיסמטיקה מסוגלים לתת את הדגשים וההערות הבונות לצמצום תקלות ושגיאות במהדורות עתידיות.

ובכל זאת, נתונים חלקיים על נושא פיקנטי זה ניתן לדלות בכמה דרכים:

-תערוכות ותצוגות (לרוב רק דוגמאות בודדות)

-מטבעות ניסיון שדלפו לשוק

-סיפורים של בעלי תפקידים

-סקיצות של אומנים שאיוריהם נבחרו

מקור מפתיע נוסף נוכל למצוא בפרסומים מוקדמים (שמובאים לעיתונות ממקורות רשמיים), שמטרתם להכין את השוק לקליטת סדרת מטבעות עתידית. כתבות אלה יוצאות כאשר העבודה על המעות עדיין בעיצומה ולפעמים לפני שינויים של הרגע האחרון. כך יוצא שהפער בין התוצאה הסופית לתיאור הראשוני, מצביע על הערכים ששונו או בוטלו.

עם כל זאת, בהנחה שלכל מטבע חדש יש כמה סקיצות, סביר להניח שמבין הסקיצות שעברו את האישור הראשוני ונפסלו בהמשך, יש גם כאלה שהגיעו לשלבים מתקדמים של הטבעות ניסיון לא מוכרות.

לחילופין לפעמים סקיצות ופריטים המופיעים בשוק, יכולים להיות לא מקוריים ולהתבסס אולי על סקיצות שנפסלו על הסף או של אומנים שלא התקבלו כלל, על פנטזיות, זיופים, הנפקות פרטיות למיניהן, או אפילו סתם תרגול של לימודי גרפיקה ואומנות. לכן יש לשאוף להצליב מידע ולנטרל ככל הניתן את "הפייק ניוז".

 מתוך מאמרו של ליאו קדמן בעיתון דבר (מצורף בכתבה מאמר מין העבר), ניתן ללמוד על כך שהוכנו סקיצות לסדרת מטבעת פרוטה בתש"ח. סדרה שרצו לייצר בארץ, אבל בגלל כישלון הפיילוט עם מטבע 25 מיל, הוחלט להזמין את המטבעות מאנגליה. פרסום זה מהווה תמיכה לאמיתות סקיצות של אוטה וליש עם איורי מטבעות הנושאים את התאריך תש"ח (אשר הופיעו במהלך השנים בתערוכות ומכירות פומביות).


אוטה וליש - צילום של סקיצה (או דגם גבס) 

למיטב הבנתי, הוכנו שמונה נושאים למטבעות אותם ניסו להתאים ל7-9 עריכים.

המוטיבים שנבחרו מתוך נושאים של מטבעות יהודיים עתיקים היו: עוגן, נבל, כד, אשכול ענבים, עלה גפן, דקל תמר, שלוש שיבולים ומטה עם חנטי רימונים.

והעריכים שהוצעו בתש"ח היו כנראה 1, 5, 10, 25, 50, 100, 250 (או רבע השקל), ומחצית השקל. ובתש"ט 1, (2), 5, 10, 25, 50, 100, 250, (500).

הצעות השיוך של הנושא לעריך תואמים בדרך כלל למצב בפועל בסדרת הפרוטות, למעט התאמת נושא מטה הרימונים שיתואר בכתבה "גלגולו של רימון".


מתוך תערוכה שהוצגה בעבר במוזאון תל אביב "אוטה וליש – פני עם וארץ"

 לסיכום, כל סדרת מטבעות הפרוטה מתש"ח תוכננה ולא הונפקה (הונפק רק פיילוט של 25 מיל – שגם אותו רצו לגנוז אבל רק בגלל מחסור חמור "במצלצלים" יצא בסוף לשוק).

קיימת סברה שהיו גם ניסיונות של 10 מיל, המבוססת על כתבה לא רשמית בעיתון ישן, אבל אני לא מצאתי לכך שום מידע תומך ממקור נוסף.

בסדרת תש"ט תוכנן מטבע 2 פרוטה עם סמל רימונים, אך בסוף העריך בוטל והמטבע לא הונפק.



סיפורו של רימון – שחיכה לשילוב הנכון / כתב עמית קמרט

 מוטיב אשכול חנטי הרימון במטבעות ישראל.

מוטיב ענף מסוגנן הנושא שלושה חנטי הרימון (השלב בו הפרח מתחיל להתפתח לפרי) מופיע במטבעות ישראל מתקופת המרד הגדול (מלחמת היהודים ברומאים – 66-70 לספירה). אלה מטבעות כסף מרשימים בערכים של שקל, מחצית השקל ורבע השקל, אשר היוו בשעתו קריאת תיגר על ריבונות האימפריה הרומית (טביעת מטבעות מסמלת עצמאות) וזו בדיוק הסיבה לכך שליאו קדמן ועמיתיו מהחברה הנומיסמטית בחרו נושאים אלה ודומים כהצעות לסדרת המטבעות הראשונה של ישראל. לביצוע המשימה נבחר הצייר והגרפיקאי אוטה וליש. בשלב הראשון  ביולי 1948 הוגשו לממשלה 8 סקיצות של ערכים שונים עם התאריך תש"ח וגם המלצה לשנות את שמות המטבעות לשקל ופרוטה.



הממשלה אישרה את מרבית ההצעות (אישרה באופן עקרוני גם את השם פרוטה). בשלב ראשון העדיפו לעשות ניסיון הטבעה בארץ (של מטבע 25 מיל). הניסיון לא צלח (הן באיכות הן בקצב הייצור), והוחלט להזמין את המטבעות מאנגליה. סקיצות מעודכנות הוכנו (עם התאריך תש"ט) רובן תואמות לסדרת מטבעות הפרוטה המוכרת אבל היו גם שינויים של הרגע האחרון. אמנם אין פרסומים מסודרים מדיוני משרד האוצר והועדה המייעצת אבל שילוב של מאמרים מהתקופה וצילומי עבודות של הגרפיקאי אוטה וליש (חלקן נמכרו לאחרונה במכירות פומביות) מאפשרים לי להעריך את הפרטים החסרים.

אני מנחש שהחיבור של סמל ענף הרימון לעריך הגבוה של חצי השקל הייתה הבחירה המועדפת (שכן גם במטבע העתיק היה חיבור כזה). אולם הנפקה של עריך כל כך גבוה הייתה כנראה מוטלת בספק ועל סמל ענף הרימון לא רצו לוותר, לכן הכינו אופציה נוספת למטבע 50 הפרוטות.




בגלל המחסור החמור במטבעות, סדרת המטבעות של תש"ט הוכנה בחיפזון.

דבר שתרם כנראה לטעות הגיה של פרוטה במקום פרוטות לכל הערכים שמעל 1 פרוטה (טעות שלא הופיע בסקיצות מתש"ח). חלק מהערכים (למשל 50 פרוטה עם נושא עלה הגפן) כבר הונפקו עוד לפני הכנת הסדרה כולה. ובשלב זה של התהליך תכננו עריך של 2 פרוטות אליו העבירו ככל הנראה את העיצוב של הענף עם חנטי הרימונים (הערך של חצי השקל לא אושר באותו שלב). בסופו של דבר גם העריך של 2 פרוטה בוטל ולרגע נראה כי הסמל לא יכנס כלל. אך בהמשך, כאשר אושרה מהדורה מצומצמת של מטבעות 250 ו500 פרוטה מכסף, סוף סוף זכה הסמל להתנוסס על המטבע הגדול ביותר. הואיל והממשלה לא אישרה באותו שלב לשנות את שם המטבע לשקל, נקבע הערך 500 פרוטה (ולא חצי לירה).

בשנת תש"ך (1960) נכנסה סדרת מטבעות חדשה. פרי הרימון אמנם מיוצג במטבע 5 אגורות, אבל בעיצוב אחר של אשכול שלושה רימונים בשלים (לעומת מטה עם שלושה חנטי רימון).

על אף העובדה שסידרה זו נעשתה בצורה מסודרת ללא חיפזון, בעזרת ועדה מכובדת שמייעצת לנגיד, התוצאות שנתקבלו נחותות ממה שהחברה הנומיסמטית הצליחה לעשות בזמן קצר. ועד היום לא חסרות טעויות, הן בחיבור אל העם והן בחיבור לעבר הקרוב והרחוק.

אחת הבעיות הייתה בסמל המנורה, אשר היה זהה בלירה ובחצי לירה וגרם להטעיית הציבור. כדי לא לבלבל, מומלץ שיהיה הבדל ברור בין ערכים שונים לפחות בשני פרמטרים בולטים לעין, (למשל, גודל האסימון, צבעו, צורתו והפרטים המוטבעים עליו). במקרה הנוכחי, בצד הנושא היה רק הבדל קטן אחד (בקוטר), לכן הוחלט להחליף את הנושא של מטבע הלירה. כך נכנס שוב סמל ענף הרימון בדלת האחורית ומשנת תשכ"ז עד תש"ם עיטר גם את סידרת הלירות. אולי אני מחמיר עם הועדה, אבל מבחינתי נעשתה טעות נוספת (של חוסר עקביות) בכך שסמל הרימונים  לא עבר דווקא לחצי לירה, אחרי שכבר הופיע ב500 פרוטה (שווה ערך לחצי לירה).



עם המעבר לסידרת השקל הישן, כן השכילה הועדה לשמור על העיצובים במטבעות שווי הערך והנושא עבר מהלירה למטבע 10 אגורות חדשות (בתאריכים תש"ם עד תשמ"ד).