רק ולנטיין אחד הכרתי בכל חיי וגם זה ממש בקטנה ומפי השמועה. קראו לו ולנטיין ולא מעבר לזה וגם שהיה בולאי שבטוח לא נולד בישראל ונדמה לי שאני מסוגל לנחש איפה כן. אומרים שעזב את הארץ ומעניין למה, אבל המונים עזבו את ישראל מאז שנוסדה. מי יודע כמה אנשים עזבו את ישראל מאז 1948?
יום רביעי, 16 בפברואר 2022
ולנטיין הבולאי שבקושי הכרתי
למה אני אוהב את אהוד ברק או למה לא מבינים את אודי חמודי
אתמול בבוקר (13-2-2019) אריה גולן ראיין את אהוד ברק ברדיו. גם יומהולדת גם הזקן נראה סביר והכסף הו הכסף. ראיון חמוד וברור ואהוד הסביר לכולם שהוא כעת לא בקטע הפוליטי ודי רדו מזה. מספיק לדמיין ולנחש. האמת סופסוף הפנמתי והבנתי שזהו מבחינתו לעת הזו. אהוד יקירי דבר ברור ופשוט כמו הבחור שאמר יתנו יקבלו לא יתנו יקבלו בראש וגם אין כלום כי לא היה כלום והכי חזק זה בואי שרל'ה ניתקע להם עד הסוף.
יום שני, 14 בפברואר 2022
"המעלה חרס בידיו " - גורלה של יצירה נשכחת / כתבה הניה מליכסון
הניה מליכסון, נולדה וחיה בתל אביב. חוקרת וכותבת על תל אביב יפו ומדריכה בה סיורים
בית המהנדס, רחוב דיזנגוף 200 תל אביב
תצלום היצירה המקורית של נחמיה עזז -
תבליט
בטון בקיר הדרומי בחצר בית המהנדס.
תצלום באדיבות משפחת עזז
(מתוך אתר האמן נחמיה עזז
שהוקם על ידי רעייתו יפה ובתו אורית)
בקיר הדרומי של – כיום- חניון בית המהנדס ברחוב דיזנגוף בתל אביב, נסתרת מעין, ניצבת יצירתו של נחמיה עזז – האמן שנשתכח מלב, לא כל שכן יצירתו זו. אפילו עובדי החניון, שהרשו לי, לאחר תחנונים, להיכנס למגרש (לא עם רכב, חלילה) תמהו מה "יש לי לחפש" בקיר העלוב הזה, המוסתר על ידי עצים, צינורות, מבנה שנאי, ארונות כיבוי אש ומה לא. הקיר ה"עלוב" הזה עיטר פעם חצר מטופחת של אולם אירועים וכנסים מהפופולריים בתל אביב שאירח חתונות ובר מצוות לרוב. כמה מהעוקבים כאן יכולים להעיד על כך באופן אישי.
מצב עכשווי של היצירה בקיר החניון בבית המהנדס
(צילום הניה מליכסון, פברואר 2022)
ולמה הכותרת "המעלה חרס בידיו"?
הביטוי "הֶעֱלָה חֶרֶס בְּיָדוֹ" הוא חלקו השני של הביטוי התלמודי: "צלל במים אדירים והעלה חרס בידו" (ב"ק צא א). שפרושו, נִכְשַׁל בְּמַאֲמַצָּיו, יָגַע וְלֹא מָצָא.
אבל, "המעלה חרס בידו" זו גם כותרתה של
רשימה מחמיאה שכתבה אלה בינשטוק ( דבר, 14.6.57) אשר סקרה את תצוגת כלי הקרמיקה
שעיצב נחמיה עזז בחנות כלי בית מתוצרת בית חרושת "חרסה", שיבוץ אבני
זכוכית איפיין מאוד את יצירותיו של עזז כיום הזכוכיות עטופות בשכבת אבק ופיח (צילום הניה מליכסון 2022), שימש באותה תקופה
כמהל מחלקת הקרמיקה ומעצב הראשי שלה.
"האמן הנועז", היא מכנה אותו וממשיכה
"הופעת הכלים המיוחדים של נחמיה בשוק
יצרה היסטוריה. מפעלי קרמיקה ותיקים החלו לחקותו". כלים פיסוליים החלו לצוץ
בחנויות ויצירתו של עזז כבר לא נראה כל כך מוזר בחנויות. באותה תקופה, בעשור שבין
אמצע שנות החמישים לאמצע שנות ה-60, לא הייתם מעלים חרס בידיכם אם חיפשתם את
יצירותיו.
חלקה הראשון של הרשימה, המעלה חרס בידיו.
אלה בינשטוק. נחמיה עזז, דבר 14.6.57
שוב ושוב אני מגלה שיצירות אומנות של אמנים
שעבודותיהם הוצבו במרחב הציבורי, במקרה הטוב, עדיין במקומן, אך מוזנחות, נעלמות
מעין ואין איש יודע מי האמן שיצר אותם ובמקרה הרע פשוט נעלמות. או שהוסרו על ידי
בעלי בניין חדשים שהעבודות ה"ישנות" לא היו לטעמם, או הוסתרו על ידי
קירות גבס.
הקיר הפיסולי הראשון שיצר עזז היה במלון שרתון
הישן, ובשנת 1961 הוזמן עזז לעטר את הקיר הדרומי של חצר בית המהנדס ברחוב דיזנגוף
בתל אביב, במסגרת שיפוץ והוספת אולם אסיפות ואירועים. עזז יצר תבליט בטון מאורך הכולל מוטיבים
אבסטרקטיים, חלק מהמוטיבים מזכירים כלי עבודה מתחום ההנדסה והאדריכלות. עזז הדגיש
בצבע שחור את המוטיבים את המוטיבים "המקפיצים" אותם החוצה.
פתיחת אולם בית המהנדס, הארץ, 25 יוני
1961
משני צידי היצירה, בחלק השמאלי העליון ובחלק ימני
תחתון שיבץ עזז גושי זכוכית צבעונית שזהרו כאבני חן על רקע צבעו האפור של הבטון.
כיום מכוסים גושי הזכוכית במעטה אבק ופיח שהעלימו לגמרי את זהרם. למעשה, איש אינו
מבחין בהם.
למעשה, גם לא היה ניתן לנחש מתוך הצילום ההיסטורי
שגושי הזכוכית קיימים, מה רבה הייתה ההפתעה במפגש שלי עם שרידי היצירה.
שיבוץ אבני זכוכית צבעונית איפיין מאוד את יצירותיו של עזז
כיום הזכוכיות עטופות בשכבת אבק ופיח (צילום הניה מליכסון 2022)
אתם הייתם מבחינים ביצירת אמנות מתחת
לכל זה?
בשנת 1978 הציבה חברת החשמל שנאי בתוך מבנה בטון שהוצמד לחלק הימני של היצירה וכיסה חלק ממנה. בהמשך נפרצה דלת בתוך היצירה. בכל למעשה החלה התדרדרותה האיטית של היצירה. במיוחד כשבתחילת שנות האלפיים חדל אולם האירועים לתפקד, החצר שהייתה פעם מקום של חגיגות ושמחות הפכה לחניון. אל היצירה הוצמדו צינורות כיבוי אש, ארגזי כיבוי אש, סולמות. ניטעו עצים בחזיתה באופן שמסתירים אותה.
עובד עירייה וותיק שעובד בבית המהנדס, ששוחח איתי
שעה שצילמתי בחצר, אמר לי שהוא רואה שנים את הקיר ואף פעם לא עלה בדעתו שזה קיר
בעל ערך. ועוד יותר הופתע כשהצבעתי על חתימתו של האמן במרכז היצירה.
אודה על האמת, למי שאינו יודע דבר על היצירה ועל האמן לא ינחש שזו חתימת יוצר.
את הנזקים
החמורים תוכלו לראות בשלל התמונות שהצלחתי לצלם להלן איור המדגים את הנזקים. כל חלק צבוע מהווה גורם
שמסתיר חלק מהיצירה.
כמה מילים על נחמיה עזז. נולד בברלין בשנת 1923.
הגיע כתינוק לארץ ישראל וגדל בזיכרון יעקב. את חייו הבוגרים חילק בין היותו איש
צבא, ובין עבודתו האומנותית.
את הכשרתו האומנותית החל באיטליה שם שימש כשוליה
של אמן בבולוניה ולמד פיסול בשיש, ולמד יצירת ויטראז'ים אצל אמן הולנדי. לאחר סיום
מלחמת העצמאות ושירותו במודיעין נסע להולנד כדי ללמוד כימיה קרמית.
כאשר חזר לארץ ישראל בשנת 1955 הקים את המחלקה
לקרמיקה אמנותית במפעל "חרסה" בבאר שבע. הכלים שנוצרו בחרסה היו עשויים
מחומר קרמי בשם ויטריאוז, ואופיינו בצורות אמורפיות. עזז עיטר את כליו בגוונים
ועיטורים מחייו באזור המדבר. באותה עת אף נעתר לבקשת משרד החינוך והקים סטודיו בו
הוכשרו תלמידים בכיתות טרום-מקצועיות ביצירת עבודות קרמיקה, וכך להכינם להשתלבות
בהמשך חייהם בבתי חרושת לכלי קרמיקה.
בשנת
1960 פרש מניהול המחלקה ב"חרסה" ומההוראה והתרכז בפיסול, ביצירות
ויטראז' וביצירת קירות דקורטיביים במקומות שונים בישראל ומחוץ לה.
העובדה שעיקר חייו של עזז במחצית השנייה של חייו
התרכזו באנגליה, גרמה לכך שהוא ויצירתו נשתכחו קצת מהלב למרות שיצר לא מעט בארץ.
נחמיה עזז נפטר בביתו באנגליה בשנת 2008
עזז בעת עבודה על תבליט בטון
תצלום מתוך המאמר "נחמיה עזז, פסל, מאת ג'וליה ויינר" 2018
יום ראשון, 13 בפברואר 2022
בפינת הנוסטלגיה, זכרונות תל אביב / כתבה אריאלה להב לבית פרידמן
אריאלה להב לבית
פרידמן, נולדה וגדלה בצפון הישן של תל אביב. עו"ד שעוסקת גם בחקר השיח. אוהבת
מילים, משפטים וספרות.
יום שלישי, 8 בפברואר 2022
כולנו משפחה אחת Gens Una Sumus
יום שבת, 5 בפברואר 2022
ארבעה וחצי פנים ליוניפייס / כתב עמית קמרט
הבדלים בין טעויות הטבעה נחשקות לסתם שטויות
הטבעה בצד אחד נקראת יוניפייס (Uniface)
ויכולה להתבצע במכוון או בטעות במטבע או בפריט נומיסמטי אחר.
הטבעת יוניפייס נחשבת בדרך כלל לטעות מרשימה ובולטת ולכן מטבע
כזה ברוב המקרים יהיה יקר ומבוקש ע"י אספנים. מצד אחד לא צריך להיות מומחה
גדול בכדי להבחין שצד אחד חסר אך מצד שני שאלת אופן הווצרותו של הפן החסר די מורכבת
ולפעמים אף מאתגרת. למעשה יש מספר קבוצות ואף חלוקות משנה לאופן היווצרותו של הצד
החסר. כמה קבוצות בדיוק? קשה לי להחליט, אולי ארבע? אולי יותר? הכי פשוט למנות את
כל מה שדומה ליוניפייס וכל אחד יוכל להחליט מהו יוניפייס בשבילו.
יום שישי, 4 בפברואר 2022
תוכננו ולא הונפקו – חלק ראשון / כתב עמית קמרט
סקיצות ראשוניות והטבעות ניסיון מסדרת הפרוטה
כתבה זו מתבססת על נתונים שפורסמו ע"י מר ליאו קדמן והוצגו כאן בפינה "מאמר מן מהעבר".
באופן כללי, בנק
ישראל, משרד האוצר ושאר הגורמים הממלכתיים שומרים על סודיות ואינם נוהגים לפרסם
נתונים על תהליכי הייצור של המעות. אולי במהלך הכנת סידרה חדשה יש מקום לחשאיות (למנוע
התארגנות מוקדמת של זייפנים או לחצים לא ענייניים מהציבור), אבל אחרי שהמטבעות כבר
במחזור ואפילו אחרי שסדרת המטבעות כבר הוחלפה, הפרטים עדיין לא נגישים וחבל שכך,
שכן חוגי האנשים המתעניינים בנומיסמטיקה מסוגלים לתת את הדגשים וההערות הבונות
לצמצום תקלות ושגיאות במהדורות עתידיות.
ובכל זאת, נתונים
חלקיים על נושא פיקנטי זה ניתן לדלות בכמה דרכים:
-תערוכות ותצוגות (לרוב
רק דוגמאות בודדות)
-מטבעות ניסיון שדלפו
לשוק
-סיפורים של בעלי
תפקידים
-סקיצות של אומנים
שאיוריהם נבחרו
מקור מפתיע נוסף נוכל
למצוא בפרסומים מוקדמים (שמובאים לעיתונות ממקורות רשמיים), שמטרתם להכין את השוק
לקליטת סדרת מטבעות עתידית. כתבות אלה יוצאות כאשר העבודה על המעות עדיין בעיצומה
ולפעמים לפני שינויים של הרגע האחרון. כך יוצא שהפער בין התוצאה הסופית לתיאור
הראשוני, מצביע על הערכים ששונו או בוטלו.
עם כל זאת, בהנחה
שלכל מטבע חדש יש כמה סקיצות, סביר להניח שמבין הסקיצות שעברו את האישור הראשוני ונפסלו
בהמשך, יש גם כאלה שהגיעו לשלבים מתקדמים של הטבעות ניסיון לא מוכרות.
לחילופין לפעמים
סקיצות ופריטים המופיעים בשוק, יכולים להיות לא מקוריים ולהתבסס אולי על סקיצות שנפסלו
על הסף או של אומנים שלא התקבלו כלל, על פנטזיות, זיופים, הנפקות פרטיות למיניהן,
או אפילו סתם תרגול של לימודי גרפיקה ואומנות. לכן יש לשאוף להצליב מידע ולנטרל
ככל הניתן את "הפייק ניוז".
למיטב הבנתי, הוכנו
שמונה נושאים למטבעות אותם ניסו להתאים ל7-9 עריכים.
המוטיבים שנבחרו מתוך
נושאים של מטבעות יהודיים עתיקים היו: עוגן, נבל, כד, אשכול ענבים, עלה גפן, דקל
תמר, שלוש שיבולים ומטה עם חנטי רימונים.
והעריכים שהוצעו
בתש"ח היו כנראה 1, 5, 10, 25, 50, 100, 250 (או רבע השקל), ומחצית השקל.
ובתש"ט 1, (2), 5, 10, 25, 50, 100, 250, (500).
הצעות השיוך של הנושא
לעריך תואמים בדרך כלל למצב בפועל בסדרת הפרוטות, למעט התאמת נושא מטה הרימונים שיתואר
בכתבה "גלגולו של רימון".
מתוך תערוכה שהוצגה
בעבר במוזאון תל אביב "אוטה וליש – פני עם וארץ"
לסיכום, כל סדרת מטבעות הפרוטה מתש"ח תוכננה ולא הונפקה (הונפק רק פיילוט של 25 מיל – שגם אותו רצו לגנוז אבל רק בגלל מחסור חמור "במצלצלים" יצא בסוף לשוק).
קיימת סברה שהיו גם
ניסיונות של 10 מיל, המבוססת על כתבה לא רשמית בעיתון ישן, אבל אני לא מצאתי לכך
שום מידע תומך ממקור נוסף.
בסדרת תש"ט
תוכנן מטבע 2 פרוטה עם סמל רימונים, אך בסוף העריך בוטל והמטבע לא הונפק.
סיפורו של רימון – שחיכה לשילוב הנכון / כתב עמית קמרט
מוטיב אשכול חנטי הרימון במטבעות ישראל.
מוטיב ענף מסוגנן
הנושא שלושה חנטי הרימון (השלב בו הפרח מתחיל להתפתח לפרי) מופיע במטבעות ישראל מתקופת
המרד הגדול (מלחמת היהודים ברומאים – 66-70 לספירה). אלה מטבעות כסף מרשימים
בערכים של שקל, מחצית השקל ורבע השקל, אשר היוו בשעתו קריאת תיגר על ריבונות
האימפריה הרומית (טביעת מטבעות מסמלת עצמאות) וזו בדיוק הסיבה לכך שליאו קדמן
ועמיתיו מהחברה הנומיסמטית בחרו נושאים אלה ודומים כהצעות לסדרת המטבעות הראשונה
של ישראל. לביצוע המשימה נבחר הצייר והגרפיקאי אוטה וליש. בשלב הראשון ביולי 1948 הוגשו לממשלה 8 סקיצות של ערכים
שונים עם התאריך תש"ח וגם המלצה לשנות את שמות המטבעות לשקל ופרוטה.
הממשלה אישרה את
מרבית ההצעות (אישרה באופן עקרוני גם את השם פרוטה). בשלב ראשון העדיפו לעשות
ניסיון הטבעה בארץ (של מטבע 25 מיל). הניסיון לא צלח (הן באיכות הן בקצב הייצור),
והוחלט להזמין את המטבעות מאנגליה. סקיצות מעודכנות הוכנו (עם התאריך תש"ט)
רובן תואמות לסדרת מטבעות הפרוטה המוכרת אבל היו גם שינויים של הרגע האחרון. אמנם
אין פרסומים מסודרים מדיוני משרד האוצר והועדה המייעצת אבל שילוב של מאמרים
מהתקופה וצילומי עבודות של הגרפיקאי אוטה וליש (חלקן נמכרו לאחרונה במכירות
פומביות) מאפשרים לי להעריך את הפרטים החסרים.
אני מנחש שהחיבור של
סמל ענף הרימון לעריך הגבוה של חצי השקל הייתה הבחירה המועדפת (שכן גם במטבע העתיק
היה חיבור כזה). אולם הנפקה של עריך כל כך גבוה הייתה כנראה מוטלת בספק ועל סמל ענף
הרימון לא רצו לוותר, לכן הכינו אופציה נוספת למטבע 50 הפרוטות.
בגלל המחסור החמור
במטבעות, סדרת המטבעות של תש"ט הוכנה בחיפזון.
דבר שתרם כנראה לטעות
הגיה של פרוטה במקום פרוטות לכל הערכים שמעל 1 פרוטה (טעות שלא הופיע בסקיצות
מתש"ח). חלק מהערכים (למשל 50 פרוטה עם נושא עלה הגפן) כבר הונפקו עוד לפני
הכנת הסדרה כולה. ובשלב זה של התהליך תכננו עריך של 2 פרוטות אליו העבירו ככל
הנראה את העיצוב של הענף עם חנטי הרימונים (הערך של חצי השקל לא אושר באותו שלב).
בסופו של דבר גם העריך של 2 פרוטה בוטל ולרגע נראה כי הסמל לא יכנס כלל. אך בהמשך,
כאשר אושרה מהדורה מצומצמת של מטבעות 250 ו500 פרוטה מכסף, סוף סוף זכה הסמל
להתנוסס על המטבע הגדול ביותר. הואיל והממשלה לא אישרה באותו שלב לשנות את שם
המטבע לשקל, נקבע הערך 500 פרוטה (ולא חצי לירה).
בשנת תש"ך (1960) נכנסה סדרת מטבעות חדשה. פרי הרימון אמנם מיוצג במטבע 5 אגורות, אבל בעיצוב אחר של אשכול שלושה רימונים בשלים (לעומת מטה עם שלושה חנטי רימון).
על אף העובדה שסידרה
זו נעשתה בצורה מסודרת ללא חיפזון, בעזרת ועדה מכובדת שמייעצת לנגיד, התוצאות שנתקבלו
נחותות ממה שהחברה הנומיסמטית הצליחה לעשות בזמן קצר. ועד היום לא חסרות טעויות,
הן בחיבור אל העם והן בחיבור לעבר הקרוב והרחוק.
אחת הבעיות הייתה בסמל
המנורה, אשר היה זהה בלירה ובחצי לירה וגרם להטעיית הציבור. כדי לא לבלבל, מומלץ
שיהיה הבדל ברור בין ערכים שונים לפחות בשני פרמטרים בולטים לעין, (למשל, גודל
האסימון, צבעו, צורתו והפרטים המוטבעים עליו). במקרה הנוכחי, בצד הנושא היה רק
הבדל קטן אחד (בקוטר), לכן הוחלט להחליף את הנושא של מטבע הלירה. כך נכנס שוב סמל
ענף הרימון בדלת האחורית ומשנת תשכ"ז עד תש"ם עיטר גם את סידרת הלירות.
אולי אני מחמיר עם הועדה, אבל מבחינתי נעשתה טעות נוספת (של חוסר עקביות) בכך שסמל
הרימונים לא עבר דווקא לחצי לירה, אחרי
שכבר הופיע ב500 פרוטה (שווה ערך לחצי לירה).
עם המעבר לסידרת השקל הישן, כן השכילה הועדה לשמור על העיצובים במטבעות שווי הערך והנושא עבר מהלירה למטבע 10 אגורות חדשות (בתאריכים תש"ם עד תשמ"ד).