עונג שבת - הוואריאנטים במטבעות מנדט / מרק קפוטקין, ברטרם מרק כץ

 המשך המחקר של תגליות הוואריאנטים במטבעות מנדט, הפעם 50 מיל עם רושמה גבוה ונמוכה לפי התיאורים והמאפיינים שתוארו בהרצאה ומצגת שפירסמתי,

להלן שני מטבעות 50 מיל 1935, השנה נבחרה לתצוגה כי היא מאוד דרמטית ומפוארת מבחינת התיאור, ניתן לראות בבירור את סוגי הרושמה ואת המרחקים - בולטים המאפיינים הם בספרה 5 בלועזית שקרובה ורחוקה מהעץ, והחמש בערבית שיש בין הסוגים מרחק גדול אחד מהשני

כתבו וצילמו: מרק קפוטקין, ברטרם מרק כץ

לעצור את הדם והמלחמה

 לאחרונה אני מקבל כל מיני "ריקושטים" ותגובות לפוסטים שאני כותב או משתף בהקשר למלחמה הנוראה בעזה. גם בבית אני נתקל בשאלות לא פשוטות. אגיד רק את זה וזהו. חייבים לנסות לגמור את הסכסוך הזה. הדם, השכול והנקמות זה לא הפתרון. בסוף זה מגיע לכל בית כמו במקרה הזה.

"קובי שלום...צר לי לראות הפוסטים שלך לאחרונה על תמיכה ודאגה לעזתים המסכנים, שאין להם לאן לברוח כשיש מלחמה...( שאגב הם התחילו)...מעניין אם קרובי משפחה שלך שעברו השואה ...היו דואגים לילדי הנאצים כדי למנוע הפצצות על הגרמנים כדי לסיים המלחמה.

ודרך אגב...יחד עם האלפים שנהרגו על ידי החמאס, גם בני הבכור נהרג בעזה".

עונג שבת 2 - הוואריאנטים במטבעות מנדט / מרק קפוטקין, ברטרם מרק כץ

המשך המחקר של תגליות הוואריאנטים במטבעות מנדט, הפעם 100 מיל עם רושמה גבוה ונמוכה לפי התיאורים והמאפיינים שתוארו בהרצאה ומצגת שפירסמתי,

להלן שני מטבעות 100 מיל 1935, השנה נבחרה לתצוגה כי היא מאוד דרמטית ומפוארת מבחינת התיאור, ניתן לראות בבירור את סוגי הרושמה ואת המרחקים - בולטים המאפיינים הם בספרה 5 בלועזית שקרובה ורחוקה מהעץ, והחמש בערבית שיש בין הסוגים מרחק גדול אחד מהשני, ושוני בספרה 9 בערבית.

כתבו וצילמו: מרק קפוטקין, ברטרם מרק כץ

סיכת יהדות ווהלין / עידו סבן

היכל יהדות ווהלין בגבעתיים הוקם ב1969 על ידי האיגוד העולמי של יוצאי ווהלין.

ההיכל נועד להנציח את 142 אלף היהודים מחבל ווהלין שנרצחו במהלך השואה.

חבל ווהלין ממוקם בצפון מערב אוקראינה ואחרי כיבוש האזור על ידי הגרמנים, התבצעו פוגרמים רבים נגד הקהילה היהודית גם על ידי הגרמנים, וגם על ידי התושבים האוקראינים. בניגוד למקומות אחרים, בווהלין לא הוקמו מחנות השמדה או מחנות עבודה, ודרך ההשמדה העיקרית הייתה ירי לתוך קברי אחים באזור היערות.

חלק מסויים מקהילת ווהלין הצליח לברוח מהגטאות שהיו באזור והקים קבוצות פרטיזנים שונות (וגם הצטרף לקבוצות פרטיזנים סובייטיות קיימות) ונלחם בנאצים. חלק מהאנשים שברחו גם הצליחו להצטרף לצבאות בעלות הברית כחיילים.

בנוסף היו עדויות לנסיונות מרד בגטאות, נסיונות שלצערנו כשלו בעיקר בגלל מחסור חמור בנשק וכוח אדם.

בהיכל ווהלין עצמו יש ספרייה, המהווה שלוחה של ספריית "יד ושם" בירושלים, ובהּ מצויים ספרי מחקר וזיכרונות, כתבי עת, ספרות יפה ותוכניות לימודים בנושא השואה, וכן תוכניות לימודים להוראת השואה, עבודות שנכתבו בידי מורים, עבודות גמר של סטודנטים ותלמידי תיכון ואף אוסף סרטים בנושא השואה. נוסף על כך יש גם בהיכל אודיטוריום המארח אירועים שונים.

על גבי קיר הכניסה להיכל ווהלין חרותים כאלף שמות של פרטיזנים ולוחמים יהודים יוצאי ווהלין - אלו שנפלו בקרבות ואלו שנפטרו לאחר המלחמה.

מחוץ להיכל ישנה אנדרטה לזכר הפרטיזנים יוצאי ווהלין שהוקמה ב1994

הסיכה חולקה בטקס חניכת ההיכל ב1969, ופרט יפה בה זה שניתן לראות את המילה "ווהלין" כתובה בלהבות

כתב וצילם עידו סבן יליד 2001 אספן של יותר מידי תחומים ושריונר

אסימון מרדי גרא / גולן ארביב

היום בחרתי להביא לכם אסימון מרדי גרא, בשת״פ קובי לידרמן, אסימונים אלה לרוב עשויים אלומיניום, בצבעים זרחניים והיו נזרקים בתהלוכות המרדי גרא שמקורן במסורת הנוצרית, ונחוג ביישובים נוצריים רבים בעולם, כחלק מחגיגות הקרנבל החל משנת 1960, עם השנים הן הפכן לפריטי אספנות. האסימון הורדרד משנת 1972 נושא על האוברס שלו את דמות של רוברט אדוארד לי היה קצין צבא אמריקאי, שערק לטובת הקונפדרציה במלחמת האזרחים האמריקנית, ונלחם למען המשך מוסד העבדות. במהלך המלחמה זכה לניצחונות מזהירים, אך גם להפסדים צורבים, והעיקרי בהם בקרב גטיסברג, שעצר את פלישת כוחות הדרום למדינות הצפון. בחודשים האחרונים למלחמה מונה למפקד הכללי של צבא הקונפדרציה, וזמן קצר לאחר מכן נכנע לכוחות ארצות הברית ב-9 באפריל 1865, בסיומו של קרב אפומטוקס. לאחר שהניח את נשקו, פעל לפיוס בין הצפון לדרום. ברברס בנין הרדיו ההיסטורי טופ אוף דה מארט

כתב וצלם גולן ארביב

ושבו בנים לגבולם, גאולה מעבירים

ושבו בנים לגבולם

גאולה מעבירים

ש. קרצמר

יש המוסיף?

Ploni פלוני

הי קובי מה שלומך?

חקרתי קצת עוד על הסמל, אם מעניין אותך אשתף את מה שמצאתי.

כנראה שמדובר על סמל שחולק ל-"מעבירים" של אוניית "גאולה" לאחר שאלו שבו ממחנות המעצר בקפריסין בשנים 1948-1949.

יצא קצת ארוך אבל לדעתי מאוד מעניין.

-

המונח "מעבירים" במוסד לעלייה ב' (הזרוע של "ההגנה" שאחראית על העלאת יהודים לארץ ישראל בניגוד לחוקי המנדט הבריטי) התייחס לקבוצה ייחודית של שליחים ואנשי פעולה שפעלו בכל שלבי ההעפלה: מתכנון, דרך ליווי המעפילים, ועד לניווט והובלה ממשית של האוניות.

ה"מעבירים" היו:

1. אנשי הפלי"ם (הפלוגה הימית של הפלמ"ח) – הלוחמים הימיים של ארגון "ההגנה".

2. שליחים מישראל או מאירופה שאומנו והוכשרו לפעול בשטחי הגולה.

3. מלווים ומתנדבים יהודים מחו"ל (בעיקר מצפון אמריקה או צרפת).

4. ימאים ומפקדים, לעיתים גם רב-חובלים מקצועיים שהוזמנו לצוותים.

תפקידיהם של המעבירים:

1. הכנת האונייה – תיאום קניית הספינה, הכנתה לקליטת מאות מעפילים, וציודה.

2. איסוף וליווי המעפילים – ליווי העולים ממחנות המעפילים באירופה לנקודת ההפלגה.

3. הובלת ההפלגה בפועל – כאנשי צוות, מפקדים, קשרנים, רופאים, טבחים, אחראים על הסדרים הפנימיים.

4. עמידה מול הבריטים – לעיתים התמודדו עם הבריטים כשנתפסו, תוך שמירה על זהותם הסודית.

רשימת המעבירים באוניית "גאולה" ותפקידיהם:

1. רב החובל: רודולף (רודי) פצרט – אמריקאי לא יהודי, פיקד על ההפלגה.

2. מפקד האונייה: מרדכי (מוקה) לימון – איש הפלי"ם, אחראי על ניהול המבצע ולימים אלוף בצה"ל.

3. מנחם קלר – איש הפלי"ם, גדעונים, תפקידו היה להפעיל את מכשירי הקשר ולשמור על תקשורת עם הגורמים הרלוונטיים.

4. בנימין קלברש – איש הפלי"ם, גדעונים, שימש כקשר נוסף.

5. חיים וינשלבוים (רימון) – איש הפלי"ם, סייע למורדכי לימון בניהול, ליווה את המעפילים במהלך ההפלגה והיה אחראי על חלוקה לקבוצות.

6. קצין ראשון: מיגואל בואיזה - ספרדי בעל ניסיון ימי משירות בצי הספרדי. סייע לרודי פצ'רט בניווט ותפעול האונייה.

יתכן כי היו עוד כ2-3 אנשי פלי"ם שכן אוניות מעפילים דומות כללו בדרך כלל כ-4 אנשי פלי"ם לניהול הארגוני והביטחון וכ-3 קשרים (גדעונים) אך שמותיהם לא מוזכרים.

בנוסף לאנשי הפלי"ם, הקפטן והקציו הראשון, היו עוד כ-23 אנשי צוות נוספים - מתנדבים יהודיים - מלחים/ימאים, אנשי צוות, אנשים טכניים לתפעול המנועים, אנשי שירות רפואי ולוגיסטי.

האונייה נעצרה על ידי הבריטים והמעפילים ואנשי הצוות גורשו למחנות מעצר בקפריסין (כמה עשרות נשלחו למחנה המעצר בעתלית).

המקורות עליהם ביססתי את הכתוב למעלה הם בעיקר אתרי הפלמ"ח הפלי"ם ורישומי יומן המבצעים של המוסד לעלייה ב'.

כרטיסי ברכה של ספינות גאולה. 

בעליונה אמי, בגיל 17, ובתחתונה הורי. 

הראשונה בסביבות 1936/1935, 

השניה אחרי המלחמה, 1948, 

קצת לפני עלייתם לארץ בפסח 1949.

באדיבות חנן שפיר

מדליה שנפלה סיפור קצר ואמיתי

יעקב אגם ביקר בתערוכה בירושלים בה היה לי דוכן (יעני בסטה), עם פריטים שונים. הראתי לו את המדליה שלו עם חלום שלום מכסף. לא זוכר מה בדיוק קרה אבל המדליה נפלה וכדרכן של נפילות ומדליות נהיה קווץ' יעני מעיכונת וזה בקרב אספנים פגם.

יעקב אגם לא נבהל, לקח המדליה והוציא מכיסו טוש ונתן נגיעה אישית ופסק "כעת זה יפה יותר, עם הקדשה ואפילו שווה יותר". כל מילה אמת. בקלפי. והיום המדליה הזו אצל אבנר ואני מאד מאד שמח ומאמין שהשלום אינו רק חלום. הוא פה וגם יגיע בהמשך.

חלום שלום של יעקב אגם 30 שנה לעצמאות ישראל 1978 מדליה כסף

מאוריצי גוטליב בתל אביב

בכל פעם שהשם גוטליב עולה, אני נזכר בסיפור שסיפר לי מישהו בשם יבנאי שגר במגדלי אורי והיה בזמנו מנהל בנק יעסור. פעם זה היה כשהייתי עובר ליד רחוב גוטליב הפוגש את גורדון קצת לפני הבית של הסורי. היום זה קורה עם אחת בשם טלי גוטליב, המצליחה לתת זמן איכות בכנסת ותודו שאלו מראות שטרם נראו.

אדון יבנאי היה איש מכובד עם אוספים מגוונים, ציורים, מטבעות עתיקים וגם קשרים נחמדים. אני זוכר שנסע עם רכב צנוע שעליו היה צמוד קונסול כבוד של משהו. אני זוכר אותו מגיע לחנות עם מישהו ממשפחת סוראסקי הידועה שחיו בדרום אמריקה. כן זה אותו אחד מבית החולים, הספריה באוניברסיטת תל אביב ואפילו גן יעקב צמוד להבימה. הסיבה להגעתם לחנות, מספר מתנות שאדון סורסקי אמור לתת בביקורו בארץ וזה היה בשנת 1988 והמטבע היפה מזהב ל40 שנות המדינה היה באמת בסדר, עם בן גוריון והכרזת המדינה.

אדון סורסקי דיבר יידיש עם אבא ואיתי אנגלית ואני מקווה שאני לא מדמיין לגבי היידיש. הוא אמר שבישראל כולם אוהבים מתנות. בהמשך השנים סיפרה לי אישה אחת בשם אסתר יפה, שהיא זו שהסבירה למשפחת סורסקי שבישראל כולם אוהבים מתנות ואם הוא רוצה שישאר משהו מהמתנות שלו לפרק זמן מכובד אז שיתן בית חולים, ספריה, גן אבל בשום אופן לא כסף כי אז הכל הולך פיפן.

לאדון יבנאי היה אח שעבד בדרום תל אביב ברחוב וולפסון כמדומני ועשה מסגרות לתמונות והיה איש נפלא ועדין, עם בן נהדר שגם הלך בדרכו ופעם אפילו הזמין אותי לטיש אצל שמוליק כהן ביום שישי בבוקר והיו שם דמויות נחמדות כמו חיים בסוק ומוישלה ברנשטיין.

עד היום תלויות תמונות שמסגרתי אצל האבא והבן בדרום העיר. הייתה גם אחות בראשון לציון וכולם היו בערך בגילו של אבא.

פעם אדון יבנאי הזמין אותי לביתו על מנת שאנסה להעריך את האוספים שלו והיה מדובר במטבעות.

הוא סיפר מתי ואיפה, רכש כל דבר וגם כמה זה עלה והקטע שעם השנים דברים השתנו כלומר שקלים עתיקים התייקרו ודינרים ירדו וזה היה מעניין מאד אבל שכחתי כמעט הכל. לימים האוסף הזה ימכר אצל ד"ר רוברט דויטש מכירות פומביות. הבית של יבנאי היה בית מידות מכובד וזו הייתה הפעם השניה שביקרתי במגדלי אורי ויש טענה שאלו היו הבתים המפונפנים הראשונים בתל אביב הגבוהה. נדמה לי שראיתי שם תמונות מיוחדות ואפילו יקרות מאד מאד. אולי שאגאל, רובין ואז הגענו לסיפור עם תמונה של גוטליב, בה היה מעורב הסוחר שטיגליץ מרחוב אלנבי ששם ביקרתי פעם אחת ויחידה עם אבי שמואל.

ציור של גוטליב 1878 יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים. 

שמן על בד. רוחב 191.8 ס״מ גובה 245.1 ס״מ

הציור נמכר לאספן מוורשה במחיר של 10,000 רובל. 

החל משנת 1939 מוצג הציור במוזיאון תל אביב לאמנות, 

לאחר שנקנה בידי סידני למון, אספן אמנות אמריקאי, אשר השאיל אותו למוזיאון.

בשנת 1975 הוציא השירות הבולאי הישראלי בול ועליו הופיע ציורו של גוטליב, 

כחלק מסדרת בולים בנושא חגי ישראל. ויקיפדיה

יבנאי סיפר שקנה אצל שטיגליץ תמונה נהדרת של גוטליב ואז כשבא אליו אורח מברזיל, האיש היה בשוק והסיבה שהייתה לו תמונה מאד דומה ואולי אפילו זהה. כולם היו מופתעים. יבנאי הלך לשטיגליץ שהיה גדול סוחרי העתיקות והאמנות בשנים הראשונות של המדינה ובהמשך וסיפר לו את הסיפור עם הקרוב מברזיל. שטיגליץ לא התבלבל ולא גימגם ומיד אמר ליבנאי אין בעיה בכלל, אם החשש שלך שהציור הזה מזוייף, אתה יכול לקבל את מלוא כספך. הוא הוסיף ואמר ליבנאי שכבנקאי יצרף לזה ריבית. יבנאי עשה ככה והכסף חזר אליו והתמונה חזרה לשטיגליץ. יבנאי אמר לי שמאד הצטער על זה ובהמשך הבין שהציור היה אמיתי.

מאוריצי גוטליב 1856-1879. 

דרשה של ישוע בבית הכנסת בכפר נחום. 

צילם במוזיאון הלאומי הפולני בוורשה אבי הלפרט