יום שני, 30 בדצמבר 2013

כ"ד יורדי הסירה כ"ד כ"ד כ"ד כ"ד כ"ד כ"ד כ"ד כ"ד כ"ד כ"ד כ"ד כ"ד כ"ד כ"ד כ"ד יורדי הסירה.


                                                        צילום ניר קדר עיתון הארץ

אקדים ואומר שבעקבות הכתבה הזו באתר MySay  נוצרו לי מספר קשרים נחמדים.  רועי צ'יקי ארד בעיתון הארץ כתב  על הסיפור שלי בנושא ובעקבות כך נוצרו גלי הדף נחמדים. בהמשך לכתבה בעברית הופיעה גם כתבה באנגלית. קישור לכתבה  בעברית 

הראשון שבהם היה עם איש נחמד המכיר את נושא  יורדי הסירה היטב ובעצמו כתב על כך חוברת צנועה. אפרים ברוך יליד ירושלים 1920, איש נמל תל אביב ומי שמכיר את תל אביב נהדר קרא את  הכתבה ובאמצעות בנו שבאמריקה יצר עימי קשר. ככה למדנו על תל אביב של פעם מכמה היבטים נוספים. 
הכ''ד אנטוני פאלמר Sir Anthony Palmer צילום: אליעזר מורב

רחוב כ"ג יורדי הסירה בתל אביב שוכן לו בשולי השכונה של ילדותי. הרחוב הזה מצוי בסמוך לתיכון שלי ולבית הכנסת השכונתי. הוא מתחיל בנמל הנושק לים, ומסתיים במפגש המשולש עם בן יהודה ודיזינגוף. השם כ"ג אז לא עשה לי דבר. נדמה שכבר המורה שלנו להיסטוריה בתיכון רמי כהן, העלה את ענין הנוסע הבריטי הנוסף אבל אז ההורמונים הכתיבו את סדר היום. עם הזמן זה השתנה.

יורדי הספינה היו 24 במספר ביניהם הקצין הבריטי אנטוני פאלמר. מהיום אמור כ"ד יורדי הסירה!
כל אחד יכול לכתוב ספר ובמיוחד על ילדותו. לפעמים זה מענין עוד אנשים ולפעמים ממש לא!
שלטי רחובות ושלטים בכלל אינם דבר קדוש! במידה ויש צורך לשנותם, אז יפה שעה אחת קודם.

זמן רב הסיפור של הכ"ג נשאר במידה מסוימת מסתורי. אי הכללתו של הקצין הבריטי במניין הקבוצתי של הפלי"ם , כמו גם בשם הרחוב קצת צורם. ניתן אולי להבין זאת ברוח הזמנים של אז. נראה גם שהבריטים עצמם, רצו בהצנעת חלקם. שמו הקודם של הרחוב היה חבר הלאומים, הארגון שקדם לאומות המאוחדות.

מתוך מדריך הרחובות של תל-אביב-יפו. כתב יחיעם פדן. כ"ג יורדי הסירה
"לזכר 23 צעירים חברי ההגנה שנעלמו לבלי שוב, שבעה מהם בני תל אביב, בימי מלחמת העולם השנייה. הם התנדבו למשימה שעליה החליט הצבא הבריטי , ונשלחו בראשות קצין בריטי, אנתוני פאלמר , כדי לחבל בבתי הזיקוק בטריפולי שבצפון לבנון , ולשלול בכך דלק חיוני ממשלת וישי הצרפתית ששלטה בלבנון ושיתפה פעולה עם הנאצים. הסירה "ארי הים", הפליגה תחת מעטה כבד של סודיות ב-18 במאי 1941, ועקבותיה לא נודעו. בציבור נותר זכרם של 23 =כג כי איש לא ידע דבר על שליחותם, בוודאי לא על הקצין הבריטי שהיה עמם". ותודה ליחיעם פדן.

 יורדי הסירה פינת הירקון וליד הנמל של תל אביב 

כ"ד זה 24 ולא כ"ג!
לעניות דעתי , העירייה בתל אביב וככה בעוד מקומות צריכות לקבל החלטה פשוטה ומהירה שמהיום השם הרשמי הוא כ"ד יורדי הסירה כי זה היה מספרם והדו"ח האחרון של צה"ל חוזר וכותב את המספר כ"ד באופן הכי ברור ובכל המקומות. אין יותר כ"ג! גם האנדרטה ליד הירקון מאחורי קולנוע פאר ובצמוד לזבולון , מציינת את כל השמות כולל שמו של מייג'ור סר אנטוני פרדריך מארק פאלמר הקצין הבריטי. אתם מוזמנים לקישור של דו"ח הצבא המפורט 

 הכ''ד פאלמר הבריטי על אנדרטה בירקון צילום: קובי לידרמן

מה זה צפוני ולמה הצפון יותר עדיף מהדרום אם בכלל?
ברחוב יורדי הסירה היו פעם די הרבה צריפים, כי ככה היה פעם אבל אני לא זוכר אותם. מתברר שצפון תל אביב של פעם היה מיושב בחלקים מסוימים כבר החל מתחילת שנות העשרים לערך. התצריף התל אביבי מפעם הולך ולובש צורה באמצעות תיעוד פיסות מידע מפה ומשם. תל אביב נולדה מיפו וכל הזמן נדמה שהיא מצפינה. האם הסיבה היא כוכב הצפון או שמא הדרום מוביל לבת-ים רחמנא ליצלן?



אפרים ברוך ז"ל יליד 1920 עובד נמל תל אביב

בית כנסת "רבי מאיר בעל הנס" בהשתדלות פועלי נמל תל-אביב סלוניקאים
גם היום ניתן לראות סמוך לנמל את בית הכנסת הישן והטוב רבי מאיר בעל הנס "נוסד תרצ"ו - 1936 בהשתדלות פועלי נמל תל-אביב סלוניקאים". קישור לסיפור בית הכנסת מאת אפרים ברוך באתר תל אביב הוירטואלית  
וגם על אפרים ברוך, נמל תל אביב, בית הכנסת הסלוניקאי באתר של הסתדרות המורים בישראל

העם דורש צדק חברתי, סמרטפון בזול וגם שילוט עם הסבר
היום הרחוב הזה כמו מקומות רבים בעיר ללא הפסקה , עובר שיפוצי מבנים ובחלקו נראה קצת כמו אתר בניה ללא תיחום. כיום לא מצאתי שום שלט ברחוב המסביר במשהו את ענין יורדי הסירה ובכלל. בעירייה חייבים להפנים שדור המדינה כבר לא לבד והסברים קצרים וממצים זה דבר מתבקש , למרות שכל אחד יכול לבדוק בטלפון החכם כל דבר ובכל רגע נתון ואפילו בחינם. ובכל זאת העם דורש צדק חברתי ומעט הסברים בסיסיים. בזמנו הכותרת "יורדי הסירה" היה השם לרחוב ולא ספרנו כמה נכנסו לאותה סירה. יורדי הסירה בהחלט סידור הולם.

 מעוז הים להנצחת כ"ג יורדי הסירה וחנה סנש בקיסריה. הועדה הישובית אלנבי 111 טלפון 4324

אריק מנקין, רפי שאולי ותל אביב הקטנה ואפילו ג'ימי הנרקומן
נדמה לי שלא ידעתי על הרחוב הזה, כלום וחצי לא כלום, עד שעברתי לבלות בתיכון עירוני ה' הסמוך, בשנת 1973. כילד בבית הספר העממי בקושי הגענו לשם, ואם כבר הגענו אז לא התעמקנו בשמות הרחובות.
מהתיכון זכרתי מהרחוב הזה דברים בודדים. האחד הוא שאריק מנקין שחקן הכדורסל של מכבי התגורר שם לפרק זמן. השני הוא ג'ימי הנרקומן שתמיד היה עומד שם על הפינה של בן יהודה, ומראה את כתובת הקעקע על היד "אמא יש רק אחת" או אולי "אין כמו אמא" ובהמשך היה מספר על הפיל, הנמלים ו "ז'וז'ו תחנוק אותו". ג'ימי היה נרקומן שונה מאלו שראיתי מתנודדים ברחובות בהמשך. פעם הכל היה אחרת.
הייתה שם על הפינה של רחוב הירקון המסעדה של רפי שאולי תל אביב הקטנה. שלמה שבא טען פעם באחד הסיורים שלו שחלק מהקישוטים הארכיטקטונים במסעדה של רפי לוקטו באדיקות מביתו הנטוש של רוקח מנווה צדק. זה לא ימנע מרפי שאולי בהמשך להיות יקיר העיר העברית הראשונה.
אני לא זוכר פריטי אספנות הקשורים אפילו בעקיפין ליורדי הסירה, מלבד המדליה של בי"ס לקציני ים בעכו ע"ש כ"ג יורדי הסירה מדליה להענקה רשמית, תשמ"א 1981




לפני כמה שנים נתקלתי בנייר משרדי מאד מעניין שכותרתו מעוז הים להנצחת כ"ג יורדי הסירה וחנה סנש בקיסריה הועדה הישובית אלנבי 111. נייר מכתבים נחמד עם כמה בולי מנדט שהודבקו עליו ככה סתם לאיסוף. יש גם טלפון 4324. ניסיתי לצלצל ונאמר לי להוסיף כוכבית. נשמע לי מאד מוזר ענין הכוכביות.

בגבעתיים זה KAF GIMEL וגם כף גימל ואפילו סתם הכ"ג
בגבעתיים הסוציאליסטית יש גם רחוב כזה לציון הטרגדיה של הלוחמים. הרחוב שם זה בתים משותפים עם שיפורי תמ"א 38, לצד בתים פרטיים צנועים. שם הרחוב שם הוא הכ"ג. ואפילו כף גימל בשלמות ובלי סירה ואפילו ללא יורדי. יש גם אפילו KAPH GIMEL. אגב בגבעתיים לא צריך כיתוב בערבית בכלל.
בגבעתיים זהו רחוב חצי היקפי הצמוד לצומת שביט וממש מתחת לדיור המוגן של משען ברחוב מצולות ים 9. האם יש קשר מקרי במיקום הרחובות מצולות ים והכ"ג? כשהורי עברו לאותם מגדלים מוגנים לגיל הזהב בשנת 2005 , מצאתי עצמי חולף ברחוב הזה מאות פעמים ואפילו מכיר כבר את תושבי הרחוב והרגליהם. ביניהם היה אפילו כבוד ראש העיר לשעבר מר אפי שטנצלר שעשה שידרוג לקופות הקק"ל ולא לאלו של האספנים. בגבעתיים חיים יפה וטוב, אלו שנשארו בחיים.

 גבעתיים רח' כ''ג וברקע דיור מוגן משען במצולות ים

כל אחד כותב ספר משלו ועל שכונתו. אסתי קון ורמי בר-אדון
ממש לאחרונה חוברתי  די במקרה לרחוב הזה בעקבות שני ספרים שנכתבו על ידי שנים שממש גרו שם בילדותם. נדמה שזכרונותיהם יחד עם החוויות שלהם עדיין שם. שניהם בוגרים ממני ומכל הבחינות. מישהו מעדכן אותי שגם ענת לויט גדלה שם. 
אסתי קון כתבה ספר נהדר לטעמי בשם "ועד הים הגדול" המתאר את שקרה בשכונתה ובדימיונה של אסתי בשנות החמישים והשישים. השכונה של אסתי היא חלק מהנמל של תל אביב. עקבתי אחריה דמויות והסיפור הנרקם ואפילו הרגשתי איך אני נצמד לשייע בסיפור שלו, כשהוא מגיע רחוק עד לבית הקברות טרומפלדור. הדמויות של אסתי מוכרות לי , גם אם לא פגשתי אותן פיזית כי גם לנו היו בדיוק כאלה ואפילו את חלקן הכרתי על אמת. ככה זה היה עם "בייבי" השכן שלנו בסוקולוב 99 שהיה לו שטח פרטי ממש גדול ועצי פרי שונים ושם למדתי לראשונה מה זה חבושים. לבייבי הקרח היתה חנות בדיזינגוף עם הרבה דברים לבית הספר וגם צעצועים שונים. אסתי הזכירה אותו במטושטש בספרה.
את המגרש של בייבי קנה הקבלן שפירא ובנה שם בניין חדש עם חניה מסודרת כשהוא עצמו גר במקום. משפחת שפירא הייתה משפחה חמה וטובה.


אסתי קון ורמי בר-אדון מספרים על השכונה שליד הנמל של תל אביב

אסתי קון מספרת -מומלץ   
סופרים קוראים אסתי קון ועד הים הגדול 
ניפגשתי עם אסתי קון ככה במקרה בחנות שלי והתברר שעולמנו קטן ויש לנו כמה קרובים ומכרים משותפים, והקשר לעולם האספנות הולך ומתהדק. ככה גם הכרתי את ספרו השכונתי של רמי בר אדון "מרפסת מול הים". בספר הביכורים שלו מספר רמי על משפחתו ושכונתו בפרוט רב ובאהבה ללא גבולות, תוך כדי זה שהוא נפרד מאחיו החולה והנוטה למות.

רמי בר -אדון ,מרפסת , ביקיני ובסוף משטרה
רמי היה שובב לא קטן וכמו חלק מאיתנו מתגעגע לצחוקים ומעשי הקונדס בשכונה וגם בבית הספר. גם אני למדתי באותו בית ספר "דוגמא" בבן יהודה כמה שנים אחרי והמורים והמורות ברובם נשארו על כנם. אם בגדי ים ואופנה מדברים אליכם אז רמי מאופנת פלפל הוא הכתובת כמי שגדל ליד הים והנמל. אסתי קון ורמי בר אדון חברים מהשכונה.
שם המשפחה של רמי עשה לי משהו ואחרי ברור קצר בפייסבוק, התברר שהאבות שלנו שרתו יחד במשטרת ישראל. זכרתי את השם בר אדון מהשיחות שלי עם אבי שמואל ז"ל וידעתי שיש איש כזה והוא לא הארכאולוג פסח בר אדון שחשף את מטמון ואדי משמר. זהו זה, ידעתי שאחרי כזה סלט וסיפורים תגיע המשטרה.

ג' זה גמל ו ד' זה דלת
בימים הקרובים אפנה לעיריית תל אביב-יפו בבקשה צנועה ולא קשה לביצוע. תיקון שם הרחוב באופן רישמי ומסודר לכ"ד יורדי הסירה. בהמשך גם לערים נוספות בהם יש רחוב כזה. מה מסובך בהחלפת גמל בדלת.
בינתיים קיבלתי תשובה מעיריית תל אביב שהועדה דחתה את עניין הכ"ד. יחד עם זאת ישקלו להנציח את פאלמר. עוד מעט השנה נגמרת והגיעה הזמן לאכול להם את הראש לשנה החדשה מחדש.
כ"ד יורדי הסירה וזו לא טעות  פורסם  לראשונה באתר MySay שהחזיר לעת הזו את נשימתו לבוראו.


צילום ניר קדר עיתון הארץ

נולדתי ברמת הטייסים ואני בכלל לא טייס

December 27, 2013 at 7:01am


1959 אמא אראלה ואני וברקע השיכון ברמת הטייסים

הורי ואחותי הבכורה דבורה הגיעו ארצה בינואר 1949. לעת הזו קפריסין מאחור ככה גם השואה והמלחמה. גם אחותה הבכורה של אימי הייתה איתם. האמת נראה לי סידור מעניין. יפו הייתה כמעט התחנה הראשונה וגם הבית הראשון מזה הרבה שנים. הזמן מתקדם  ופלה-פסיה, אחותה הבכורה של אמי נוסעת לאמריקה. אהובה רובין ברי, אותו הכירה באיטליה מחכה לה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. התאריך המדויק 25 ליולי 1952 היום בו אחותי הבלונדינית, אראלה מגיחה אל העולם עדין ביפו. ברחוב שמשון הגיבור בצנטרום של תל אביב, רניה גרבש אחותה התאומה של אימי. ברחוב זמנהוף 14 הדוד של אימי , ישראל הלפרן. לאה אברמוביץ בת דודה של אימי , ברחוב "החבצלת" ביד אליהו רמת הטייסים. אם תרצו עוד על יפו והשנים הראשונות אז בבקשה

חברת שיכון של ההסתדרות בונה שיכון עממי - 1953
1954 , המשפחה שלנו עוברת מיפו ליד אליהו. שיכון עממי רמת הטייסים רחוב "הלבנון" 19. אם תחפשו היום את רחוב "הלבנון" זה יהיה קצת קשה. היום קוראים לרחוב פרופסור אשרמן. נדמה לי שזה הרחוב הכי גדול בשכונה.
פרופסור יוסף אשרמן 1889-1968 גניקולוג ורופא מיילד

רק אחרי שביקרתי במקום  וראיתי את רחובות  "החבצלת" ו "הצבי" הבנתי את משמעות השם "הלבנון". כנראה שהסיבה לשינוי היא למנוע בלבול עם רחוב חיים לבנון הצפוני שהיה קודם רחוב האוניברסיטה . בשנת 1986 זנחו את השם "הלבנון" לאנחות. אין סיכוי שמישהו מקוראי עיתון "הלבנון" ירים קול זעקה.
שמות הרחובות בתל אביב זה סיפור מרתק בפני עצמו. הספר הקיים בנושא הוא רק הפתיח לסיפורים האמיתיים. אם תרצו לעקוב אחרי שינויים בשמות הרחובות אז אתם מוזמנים לאתר תל אביב ,100 שם יש פרק מיוחד לנושא בשם רחוב זז ובלי חיים הזז. לאחרונה נוסף פרקון על רמת הטייסים שילך ויגדל להערכתי כי המפעל הזה עולה וצומח מדי יום. 

גבעת בטיח מימין פיוטר, אראלה, אביבה מורחי, ודבורה עומדת. צלם יורק ליפמן


דבורה ואראלה בחג שבועות וברקע השיכונים




אראלה ופיוטר על גבעת בטיח צילם יורק ליפמן

אשרמן הפרופסור המיילד שגר ברחוב אידלסון
ממש לאחרונה קראתי באותו אתר על פרופסור אשרמן והבית שלו המקורי ברחוב אידלסון הסמוך לעירייה הישנה. מכיוון שזה ממש בנתיב שיטוטי היומי לעבר אלנבי , עברתי לידו המון פעמים מבלי לדעת דבר אודותיו. האם יש מצב שפרופסור אשרמן היה נוכח באותו בית יולדות כשנולדתי?

אין כמו שלטי המתכת עם צבעי האמייל של פעם, כחול כהה עם כיתוב בלבן. הישנים יותר הם עם רקע לבן ונותרו בודדים כאלה מקוריים ותולים על אמת.  ברמת הטייסים נותר אחד כחול ומעניין כמה זמן ישאר שם. שמתי לב שאחרי כל פוסט  שלי נעלמו כמה שלטים שהצבעתי עליהם ואולי זה סתם צרוף מקרים ,בדיוק כמו בבדיחה על הכומר המיסיונר הלבן והשבט האפריקאי בזולו. אם אתם מאד אוהבים שלטים כאלה מקוריים, בואו ביום שישי לכיכר צינה דיזינגוף לשוק עתיקות, וינטג' ויד שניה, מצוידים בכמה מאות שקלים ויש לכם שלט מקורי וחלוד מפעם. מבחינתי רק לשלושה יש מצב שאתפתה, הלבנון , סוקולוב ובן יהודה.

שיכונים , גגות רעפים , דשא גדול וסקאד עיראקי פוגע בול בבלוק
נחזור לרמת הטייסים שביד אליהו. המקום היום במתכונת של פעם וכנראה שלא להרבה זמן. שיכונים וגגות רעפים ודירות שבחלקן עברו הרחבה. הרבה יותר קל לקבל היתר בניה ותוספת, כשסקאד עיראקי פוגע בול בשכונה במלחמת המיפרץ הראשונה 1991. נדמה לי שזה היה ממש בול בבלוק שלנו, אבל לך תדע כי אנחנו כבר לא היינו שם ונראה לי שכל המלחמה הזו הייתה מזימה משולבת כנגד יהדות בבל שבחרה ברמת גן ובנותיה וסדאם חוסיין לא שכח זאת.

לנו אז הייתה דירת שנים וחצי חדרים בגודל 64 מ"ר. המספר הזה עוד יחזור ולא רק בשיר של החיפושיות. קומה שניה והשכנים בחלקם עדין שם. לפחות השמות נשארו. קירשנבוים ומורחי. אז היו גם קאשי, ת'גר, רובינשטיין ואביאל (ליפקונסקי) מהספרים.

דשא בנדיבות רבה בכניסה, בדיוק כפי שאני זוכר. את הקניות עושים עדיין במקום שהייתה פעם הצרכניה. היום מגה בעיר, גלגול של הקו אופ.  למי שהייתה מניה הייתה הזכות לקנות בצרכניה. המניה הזאת עוד תוכיח את עצמה בעתיד ואנחנו כלומר אבי שמואל שותף כמו רבים אחרים בבעלות על הקו-אופ. ככה נהפכים לבעלי קפיטל כלומר לבעלי הון ובעברית-קפיטליסטים.

הצרכניה של אז עומדת בסמוך ובצמוד לסופר השכונתי ולאנדרטה

צבי שפירא , ד"ר זנדובסקי, גרוס מהסרטים , בצלאל אלוני  ועוד שכנים  טובים 
דבורה ואראלה זוכרות את גן הילדים של בת שבע וסילביה, את בית הספר צבי שפירא עם המורה עטרה צבעוני וגם את רחל דבירי מהמשפחה הלוחמת. כמו כן את השכנים בבתים הקרובים ובשכונה וביניהם הימלפרב החלבן , אפרים  פורטיס, אליעזר לויט , ושרה אקסנפלד. גם משפחת בכר מהכדורגל  ומשפחת חקק שתמיד היו להם המון אבטיחים מתחת למיטות וגם הרבה גרעינים. גם  משפחת גרוס מהסרטים.

יעקב גרוס כתב ספר מקסים על גבעת בטיח תל אהבהבים. "לפעמים כדאי לעצור. להביט טיפה לאחור. מה שעבר לא יחזור, ומה שיבוא ממילא יעבור."
דוקטור ארנולד זנדובסקי הפולני עם התיק החום, היה רופא המשפחה. בצלאל אלוני (הרבה לפני עפרה חזה) היה האחראי למסיבת הסיום הראשונה של צבי שפירא יחד עם חיה שליטא המנהלת ואמא של דודו האנימטור. 

השטח  הצמוד לשיכונים,  היה בהחלט רחב ידיים. השכנים טיפחו את הסביבה. מאחורי השיכון שלנו , הורי שתלו  ורדים ושושנים בצבעי בורדו ולבן, שקיבלו ממשפחת גריינר-גורן ממושב חירות שבגוש תל מונד. היה גם עץ שזיפים אדומים , שהדודה חיה'לה לימדה את אימי להכין מפירותיו ומעלי השושנים , קונפיטורות משובחות. 

גבעת  בטיח

הגבעה של השכונה נקראה גבעת בטיח והיו שם הרבה פרחים וגם פרות. היום זה פארק אדית וולפסון והפסל הסביבתי "כיכר לבנה" של דני קרוון. "השם "כיכר לבנה" מתייחס לאידיאל שעמד מאחורי הרעיון של הקמת העיר תל-אביב – עיר לבנה, ים תיכונית, על החוף. הצייר נחום גוטמן תיאר את תל-אביב כ"עיר קטנה ואנשים בה מעט", ונעמי שמר כינתה אותה, כמו רבים אחרים, "העיר הלבנה". מתוך עמלנט -מפגשים מהסוג החזותי.
במדליה של תל אביב ניו יורק רואים את יצירתו של דני קרוון. "הרבה מן המשותף לתל-אביב ולניו-יורק. ההמולה, הריח המיוחד, הססגוניות, הבילויים, האופנה, מרכזי התרבות ועוד.
הקשר בין הערים קיים למעלה מ-85 שנה"



תל-אביב – אשר קלדרון, לפי מוטיבים של דני קרוון.


שלמה אוחיון ליד כיכר לבנה של דני קרוון ופעם גבעת בטיח

בשטח הציבורי שבמרכז השכונה היו מגדרים אזור ביריעות בד ומקרינים סרט, והתושבים באו בהמוניהם לראות את הפלא. באחת הפעמים בזמן שהורי ואחיותי נפעמו מהצלולויד המרצד, ביקרו בביתם אורחים שלא הוזמנו. נכון היו אלו גנבים, שהפכו את הבית ולקחו את מה שכבר אפשר היה לגנוב באותם הימים.
השוטרים שבאו לזירת הפשע הסבירו, שהגנבים ברחו ברגע שראו את מדי המשטרה של אבא בחדר. אם אתם רוצים תאמינו. הורי חשבו שהם יודעים  בדיוק  מי בא לבקרם ללא הזמנה. עוד מקרה פריצה בלתי פתיר, בסטטיסטיקה המשטרתית.




"ראית או שאמרו לך?"
1958 היתה שנה בסדר. משפחתי מאד שמחה שהצטרפתי אליהם. 21 לנובמבר, אחרי שתי בנות יש גם בן זכר שישמר את השם ויאמר קדיש. אבי שמואל כבר לא שוטר כי אם נהג מונית. זה לא הכבוד הכי גדול, אבל יותר הכנסה, שזה גם חשוב.


המונית הראשונה של אבא בשיכון . אראלה בחוץ ובני הדודים בפנים


אמא ואנחנו בשיכון וגם לאה אברמוביץ 1959




אראלה אחותי הבלונדה עם הספר הראשון

על המרפסת עם אמא 1959 וגם לאה אברמוביץ הבת דודה של אמא



אבא שלנו תמיד סיפר שכשנולדתי אז הדבר הראשון שעשה היה לנסוע לרניה אחותה התאומה של אימי ולבשר לה את החדשה שהפעם סוף סוף  יש בן זכר. דודה רניה מאד שמחה אבל הדבר הראשון שאמרה לאבא שלנו "ראית שזה בן או שרק אמרו לך? תחזור ותבדוק בבקשה!". אז אבא שלנו הנרגש  נסע, בדק  וגם חזר ותמיד אמר שבנס לא עשה אקסידנט עם המונית. פולניות תמיד יודעות לטעת ספק.

תערוכת העשור והקמת יחידת מדליונים במשרד ראש הממשלה
תערוכת העשור מציגה את הישגי המדינה המתפתחת. מדינת ישראל מקימה יחידת מדליונים ומטבעות, שבהמשך תיהפך לחברה הממשלתית למטבעות ומדליות. תל אביב חוגגת בקרוב מאד יובל שנים. יש מדליה בתפוצת נאט"ו.


יובל לתל-אביב 1959 עיצוב: צבי נרקיס הטבעה: אמנוגרף 
צילום: החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ

ארבע שנים גדלתי ברמת הטייסים. הזיכרון שלי משם מצומצם אבל קיים. אני זוכר חלק מהשכנים, עליזה ת'גר וילדיה ניסים ומרקו ,התאומים למשפחת קאשי וגם שיר מאד מוזר שמתנגן לי בראש בהקשר למשפחת קירשנבוים.
הזכרון שאמא שלנו  תופסת תוכי צבעוני באמצעות סל , חרוט לנצח. דאגנו לו לחברה ולכלוב מתכת שאבא ודבורה הביאו באותו היום. אמא שלנו גניה, אהבה לשמחתנו להנציח דברים. זה התחיל מתמונות וגם מדברים המלווים אותנו כמו מסמכים ומזכרות. כפי הידוע לנו לא הייתה לנו מצלמה משלנו. כל התמונות הן של צלמים שעברו במקום וצילמו בתמורה. התמונות של דודים מאמריקה ושל ירז'י ליפמן מגבעת בטיח זה משהו אחר.

יש לנו מזכרת מצולמת קצרה שהסריטו אורחים מאמריקה שבאו לבקר בארץ הקודש וגם בשיכון שלנו 1959. הגיע  הזמן להעלות זאת לרשת. וילי וגולדי השכנים של דודה פלה ודוד ראובן מאמריקה, מנציחים אותנו לנצח. תמיד ידעתי שאפשר לסמוך על יהדות אמריקה.
1962 עוברים מרמת הטייסים לרחוב סוקולוב 93 בצפון תל אביב. 


דבורה שכנאי אחותי בשיכון שלנו 2011

רמת הטייסים יד אליהו שכון עממי רחוב אשרמן הכניסה לבלוק שלנו

אשרמן 19 עם ההרחבה ופעם הלבנון הבית שלנו

חלק מהשמות של פעם

דבורה פוגשת שכנה מפעם וברקע בית ספר צבי שפירא ברמת הטייסים

האנדרטה לטייסים שהגנו על תל אביב במלחמת השחרור. מודי אלון , מתיתיהו סוקניק, אהרן דוד שפרינצק

אנדרטה לבני רמת הטייסים שנפלו במלחמות ישראל

מרפסת מקורית מפעם עם תוספת חדשה להרחבה

הרבה דשא וממש צמודים לפארק אדית וולפסון






למה חתולים עושים מיאו?




המון אנשים אוהבים חתולים. יש גם הרבה שלא. המון זה יותר מהרבה? אני לא יודע אבל אולי אתם כן.
אני אוהב חתולים אבל לא יותר משבעה בבת אחת כי שבע זה מספיק. מי זוכר את שבעה במכה אחת והחייט של האחים גרים?
לפני כמה ימים התחלנו לדבר בחנות על חתולים ככה סתם  ומתברר שזה נושא שלכל אחד כמעט יש מה להגיד אז גם אני עוד אחד. הראתי תמונות של חתולים מתלהבים מנחש קטן שככה הזדמן לשכונה שלנו והפך לסוג של צעצוע בידי האם החתולה וגוריה המתלמדים. יוסי שחם טוען שזה זעמן המטבעות ושוב חזרנו למטבעות. בסוף זה נגמר באין נחש וזהו. יש לי חבר שרק המילה נחש גורמת לו לעויתות בכל הגוף. פעם אפילו נחרד מהשם חוה ואין לי מושג למה. לא כל חוה היא יערי.
דמיטרי ורומן ישר התלהבו והתחילו מדברים על חתולים ואיך זה ברוסיה ובאוקראינה. דימה הוא חובב חתולים ידוע ופעם כשבאתי לאסוף אותו מהבית ראיתי ליווי של כמה פרטים ובכל הצבעים. החתולים של דימה מדברים רוסית כי העברית שלו קטסטרופה.

חתולי גבעת הסלעים בפעולה כנגד פולש זר

דימה השרברב מסביר
רומן ודימה סיפרו לנו שברוסיה "מתי רוצים קונים דירה חדש, לוקחת חתול יחד איתך ואז אם חתול נכנסת בבית זה טוב. אם חתול הולכת בצד זה סימן לא טוב בכלל וגם אתה צריך הולכת בחזרה ומחפשת דירה אחר. אתה מבינה? חתול גם להרגיש אם מישהו בבית מתה ככה אולי עם חבל ולא רגיל מתי כבר זקן. אתה מבין מה אני אומר?"
אני הבנתי שחתולים ברוסיה יכולים לזהות אם הבית המיועד הוא בסדר. אפילו אם מישהו התאבד ומת באופן לא טבעי.
דימה סקוריק האינסטלטור אולי לא טוב מדברת עברית אבל עבודה של שרברב עושה מצויין, לכן תמיד תזכרו שטוב שיהיה לכם את מספר הטלפון שלו בחרום  0544623806 למרות שהוא תמיד מגיע עם אופניים. העבודה שלו תמיד באחריות ואני לא מקבל על הפירסום הזה הרבה ולכל היותר שקית קפה שחור של עלית 100 גרם שעולה בסופר של נועם כמעט 10 ש"ח ואני יודע שאצלכם זה פחות משמונה. ועוד על דימה השרברב והאספן


מי גונב את ההצגה?
מאז שסנואי הכלב נפרד מאיתנו יש פה חתולים ואני ממש לא קובע. הכל התחיל מאמא אחת שרלילה לא קטנה והרבה חתולים חרמנים שמיצו את אונם. היום יש שבעה שממש לא מוכנים ללכת לשום מקום חוץ מביקורים חפוזים בגן הילדים שממול. תמיד ילדים , חתולים וכלבים גונבים את ההצגה ולא בהכרח בסדר הזה. מעולם גם לא הוגשה תלונה במשטרה ולכן התופעה נמשכת ולא ממוגרת. הבנתי שזה קורה בכל העולם.
מה הוא עושה לי בדיוק?
החתול הג'ינג'י הוא כנראה המיוחד שבהם כי הוא תמיד רוצה להיות איתנו. מתי שנמאס לו הוא הולך. הוא יודע לאתר את נקודות החולשה ולכן הוא המיוחס והמתמסר ביותר. כשירצה יישן איתנו ויראה טלוויזיה ועוד דברים. כל הזמן הוא עושה מיאו כאילו רוצה לשוחח איתנו ללא הפסק.
בלילה יש לו הרגל מאד מיוחד ואני חייב את עזרת המבינים בנושא. ג'ינג'י נוהג להגיע אלי וללקק לי את הראש וזה מתחיל בדרך כלל ליד האוזניים והוא ממש מרטיב לי את כל הראש. הלשון שלו מחוספסת וזו הרגשה מעט מוזרה אבל גם נעימה. לעיתים נראה שהוא באטרף ממש עד שהוא לא גומר לקרצף לי את כל הגולגולת. כשאני מסתכל עליו ומפסיק אותו הוא בוהה בי ושוב מיאו. נראה לי שמתחילה להיות פה בעיה. כל הניסיונות שלי להפנות אותו למקומות אחרים נתקלים בסרוב.



חתולי האי מאן והמטבעות
האי מאן הוא אי מאד נחמד ומעולם לא הייתי בו כמו עוד המון מקומות בעולם. האי מאן מוכר לאספני המטבעות והבולים  כאי החתולים ויש לו כמה הנפקות בנושא חתולים ומכמה מתכות.
יש לאי הזה אפילו חתול יחודי בלי זנב ועם הרבה סיפורים. על המנקס מהאי מאן


האלפבית הוא ממש שלנו, האקזיט הישראלי הראשון

איך כותבים אבא? 
על פניו דבר מאד פשוט. בעצם זו ההמצאה הגדולה ביותר שתרם אזורנו וילידיו לעולם. כולם ממציאים פטנטים וזוהי תרבות ותעשיה שלמה. קשורים בה ממציאים, מפתחים, משקיעים, משפטנים, מעתיקים וכמובן אנחנו המשתמשים שהם אלו שקובעים ומחליטים אם זה אחלה או בחלה.
חיינו רצופים ומלאי המצאות. הראש היהודי ממציא לנו פטנטים. גם הגויים בסדר. תקופה ארוכה חיפשתי את ממציא הגלגל. גורנישט, נאדה, כלום. בלעה אותו האדמה. רציתי להגיד תודה, לעשות תרומה, משהו סימלי של מחווה.
לא כולם זכו להשתמש בגלגל על גילגוליו השונים. האינדיאנים למשל לא הכירו אותו. איזו החמצה.

הפטנט המקומי והכי אינטילגנטי
הפטנט שלנו חזק לא פחות. זה הדבר המדהים ביותר, המרגש והאינטליגנטי שיש בעולמנו. תחזיקו חזק, זה מגיע בהקדם, הרעיון שאין שני לו: זהו האלפבית. כן, היכולת לכתוב באמצעות מספר מצומצם של אותיות. זהו הדבר הכי אלוהי שאני מכיר. לכאורה נראה תמוהה: מה הביג דיל בכך? העולם שינה פניו מאז אותו גאון עלום שהמציא את האלפבית.
הממציא של האלפבית הינו בן הארץ הזו. כנעני, ישראלי, פניקי, פלשתיני, תלוי את מי שואלים. תבחרו אתם בהתאם לרצונכם, אמונתכם, אהבתכם וזכרונכם. זה קרה די מזמן, לפני למעלה מ3000 שנה במרחבי כנען. את כל זה אני מדווח על סמך עדויות לא מעטות ששרדו את הזמן בסביבתנו הלא קלה או כפי שאמר אהוד ברק: המזרח התיכון שכונה קשה. אנחנו הווילה בלב הגונגל. הווילה הזו הייתה ממש מעל הבית שלנו. פחות מחמש דקות של הליכה. מדוד.

ראשית תולדותיו של האלפבית: מבוא לאפיגרפיה ולפליאוגרפיה שמית-מערבית /
 יוסף נוה, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ט. 

העדות הכי קרובה מעל הבית שלנו
אצלנו בשכונה יש את העדות הכי קרובה לביתי וללבי. עדות חרוטה על חרס, מה שקרוי האוסטרקון מעזבת צרטה, או אם תרצו, מאבן העזר שבראש העין. 100 מטר מהבית שלי. פשוט מדהים. האלפבית שהומצא ממש כאן עשה אקזיט לחול. הסוכן והמפיץ הראשון היה קדמוס ההוא מארץ קדם שמכר את הפטנט ליוונים בתמורה עלומה. כל השאר היסטוריה. מיוון זה נסע לרומיים וככה הופץ וירוס האלפבית לעולם כולו. זוהי ההפצה המוצלחת ביותר ואף אחד לא שילם תמלוגים.

תודה לשי ודרור שגילו לי את MySay עליו השלום ולפרופ' איתמר זינגר ז"ל שבראותי את כתיבתו נזכרתי בימים עברו.