יום ראשון, 30 בינואר 2022

להיות קיבוצניק לשעבר בתל אביב ובשמץ היקום מחוץ לה / כתב יוסי שחם

*  יוסי שחם נולד בקבוצת שילר עשור לפני שפרצה המדינה

כבר נאמר על ידי, חייתי 6 שנים בתל אביב של שנות ה60 ועבדתי בה למעלה מ30 שנה, הכל היה תקין למעט התל אביבים שהתקשיתי להתערות בתוכם, הם היו שונים.
להיות קיבוצניק בתל אביב, כי למעשה זה מה שהייתי, היה לא קל, בקיבוץ של אז, הכל, כולל הכל היה שלך או באחריותך ובעיר איש איש לנפשו, הדירה שלי, הגינה שלי, הרכוש שלי הם מעל הכל, סולידריות, פירגון, אחריות לרחוב, לגן הציבורי, לרכוש העירוני, לא עניינך בכלל.
לכן כקיבוצניק הייתי ונשארתי עוף מוזר, בכל מקום בו חייתי, בקיבוץ כמובן, אך גם בעיר וגם במושב בו אני מתגורר היום, תמיד תמיד יש לי הרגשה שהכל שלי ובאחריותי.
כאשר נבחר רון חולדאי הקיבוצניק מחולדה לראש העיר תל אביב ויסלחו לי התלאביבים, אמרתי "טוב שנבחר קיבוצניק לראש העיר, כי התושבים בהמות!"
במה מתבטאת אחריות זו, איני יכול לסבול מפגע בכביש, ברז דולף, פח אשפה הפוך או, מה שקורה לעיתים, פגר של חתול או כלב ברחוב, אני מטפל בעניין במיידית, כך חונכתי
התל אביבים יותר נכון התלאביביות מתקהלות ליד פגר של חתול או חולדה המוטלת בחצר ומתכסות עצה "יש לפנות לעיריה, אולי למכבי אש, מה עושים?" עד שמגיע הקיבוצניק וכנהוג ומקובל, נוטל את הפגר בזנבו ומשליכו לפח, חאלאס.
גם מוט , קרש, או רהיט שבתל אביב, נהוג להטיל לרחוב, הם באחריותי המלאה, לא אחת עצרתי באמצע הרחוב ולמרות צפירות תל אביביות עצבניות, פיניתי את המפגע לשולי הכביש והנהגים ש"ידלגו לי"
זכור לי טוב מקרה אחד בו נסעתי עם בת זוגי ברחוב יהודה המכבי, על הכביש הוטל או נפל קרש "קינג סייז" עצרנו, המכונית שלנו הייתה מכונית מגרמניה עם מספר לבן, הולך זוג על המדרכה והתלאביבי אומר לזוגתו" ראית איזו התנהגות הגונה ותרבותית של הגרמנים האלה", שיהיה.
כאשר אתה רואה ברחוב פתח מים סתום מפסולת וביצה מצטברת, יש לנסות מיד לנקות לאפשר זרימה ולמנוע מפגע בכביש.
לפני כמה ימים ראיתי שיח צומח, מתפרע לתוך הכביש וחוסם את הראות, בהזדמנות הראשונה שלפתי את המזמרה הגדולה שלי ו"כיסחתי לו את הצורה"
לא הסתפקתי במפגעים, החלטתי שגם העיצוב העירוני הוא באחריותי, אצלנו בקיבוץ היה נהוג שהחלטה על בנית בית מובאת לאישור האסיפה ובתל אביב, בונים ובונים והשכנים בדרך כלל , לא תמיד, עומדים בפני עובדה מוגמרת.
ברחוב חוני המעגל קומפלקס מבני חינוך של העיר, אני מרחוב אנטיגונוס, אז מה איכפת לי חוני המעגל, לא אצלי.
בנו בנין מכוער בטון חשוף עם בליטות וזיזים משונים, נחרדתי, ישבתי וכתבתי מכתב למדור המתאים ב"הארץ" שום תגובה, עבר זמן הבנין כוסה מטפסים יפים שנאחזו בזיזים המכוערים יפה לתפארת.
למדתי לקח, לא כל מה שקורה בקיבוץ ישים לתל אביב.
אחד המקומות בהם נבחנים אנשים, הוא הנהיגה בכביש, אדיבות, התחשבות, רוגע בנהיגה, איתות תמיד תמיד , הם היסוד של "תרבות כביש" ואצלנו עצבנות, צפירות לא לעניין, גניבת רמזורים ולפעמים קללות זו ה"תרבות" הנהוגה בדרך כלל.
נהגתי בשד' נורדאו, בפינת אבן גבירול הבהב הרמזור, עצרתי, "נכנסה" בי איזו קקמייקה מאחור, אומר לי הגברבר ומעיר"למה עצרת עוד היה צהוב" בחנתי את הנזק, לבחור אין ביטוח, נתן לי שם וכתובת, הוא עובד בפיצוציה, כשיקבל משכורת ישלם את הנזק נסעתי, תיקנתי את הנזק כ2000 ₪. בסוף החודש התקשרה אימו התחננה שאוותר היא אם חד הורית וקשת יום כמובן ויתרתי.
נסעתי מחוץ לעיר, ברמזור התחכך בי מאחור נהג שכרגיל , מאד מאד ממהר, בחנתי את הנזק, מינורי אמרתי לו "סע בשלום רק תבטיח לי כשזה יקרה לך תתנהג כמוני" הבטיח, לך תדע.
חקלאות תל אביבית
מי שהיה בעברו חקלאי נשאר כזה כל ימיו, מה לתל אביב ולחקלאות, אז כך, בשנות ה60 היו לי קרובים בשכונת "מגורים" בדרך נמיר, כשהייתי הולך לבקרם עברתי כברת דרך בפרדסים נטושים, אלה היו הפרדסים של הטמפלרים משרונה, היום תל אביב משופעת בעצי סרק ונוי, פיקוסים. אשלים, צאלונים ושאר בני מינם שפרי אכיל אין להם. בכל זאת נשארו פה ושם עצי פרי שקיבוצניק כמוני לא יחמיץ,
צריך להיות ער להבשלת הגוייבות בלואי מרשל או עונת ליקוט הפיטנגו במרים החשמונאית, פרשה בפני עצמה הם הדקלים.

שלט עשוי לבני קרמיקה מצויירת רחוב בן עמי 3 תל אביב
בית שני הדקלים ביתם של פרידה ויהודה בורנשטיין מוורשה
נבנה ב תרצ"ז 1937 ע"י האדריכל מ. רוזנגרטן

לשם נוי והידור ניטעו דקלי תמר בכמה גנים ושדרות ברחבי העיר, גן הפיסגה ביפו, שד' נמיר ועוד.
יש לדעת, דקל התמר הוא דו מיני ודו ביתי, יש דיקלי זכר ויש
דיקלי נקבה אלה הדקלים שניטעו ברחבי תל אביב, כדי לקבל תמרים ראויים למאכל יש לאבק את פרחי הנקבה, הדיקלאים מאבקים את הפריחה, בתל אביב העצים נושאים פרי בלתי מופרה ההופך מאכל לציפורים ועטלפים, נושר ומזהם את השדרות.
הקיבוצניק היה ער לתופעה זו וככזה היה חייב להתערב במחדל, כתבתי מכתב ל"ועד למען החייל" והצעתי שיחפשו דיקלאי מתנדב שיגיע בעת הפריחה, יאבק את הדקלים ובעונת הגדיד יקטוף את הפרי וההכנסה קודש ל"ועד למען החייל" מה שנקרא "שתי ציפורים במכה אחת".
קיבלתי תשובה ושאלו בעדינות האם אני מוכן להתנדב לפעולה חשובה זו? עד כאן!

דקל תמרים נהדר ברחוב חובבי ציון

איסוף מצוות אקטיבי
היום אני קשיש בריא למזלי הטוב הרחק מתל אביב שמישהו כינה אותה בעתון "עיר ללא הצדקה", את בקרי אני מקדיש לשיטוט באיזור מגורי והסביבה, שיטוט זה ממציא לי לעתים הזדמנות לעשיית מיצוות מזדמנות שאני שמח מאד לעשות. עם ישראל, או לפחות חלק קטן ממנו, עסוק וטרוד בגזילת רכוש הזולת וזה מאפשר לי לסייע.
מצאתי באחד הפרדסים כספת פרוצה, טרחתי בררתי ומצאתי את בעליה, עולה מרוסיה שביתה נפרץ, הבאתי אותה למקום, ליקטה מסמכים, דרכונים ומזכרות, לצערי השאר נגוז.
נתנה לי מתנה קטנה יופי.
השבתי לבעליהם כ10 טלפונים שאבדו בחוף הים, מקרה אחד זכור לי, בני טען את הטלפון שמצאתי דפדף מצא "אבוש, אימוש ועוד" התקשרתי , הגיע אבוש והודה לי, הילד בן העשר בכה כל הלילה על הטלפון שאבד.
בחוף פלמחים לפנות בוקר, ראיתי מכונית שהתדרדרה במורד ונעצרה בשיחים כ 50 מ' מהדרך נזעקתי לחוף והודעתי לשומר על התאונה, הוא צחק וסיפר לי שזה קרה אמש הם התקשרו לבעל הרשום של הרכב והוא אמר ש"הרכב של גרושתו והוא מקווה שהיא נשארה בפנים"
באחד השבילים ליד החוף, מצאתי תיק גדוש של תלמיד בית ספר, בדקתי בבית ואיתרתי את שם הנער והישוב על גבול הקו הירוק, התקשרתי למזכירות הישוב איתרו לי את המשפחה, הגיע האב לקחת את התיק, הביא בקבוק יין יפה, אמרתי לו "פישפשתי בתיק וראיתי שהתנ"ך של בנך קרוע," נתתי לו תנ"ך מלא חדש שהיה ברשותי, אם אפשר לתרום לחינוך מוטב.
בשיחים ליד חוף הים הוסתרו חבילות גדולות, היה ברור שזה רכוש גנוב.
לקחתי תיק אחד כבד, השאר נשאר במקום, בתיק מכונות לעיבוד עץ ולפטופ, בני איתר את בעל הרכוש, שהגיע לקחת את רכושו, הדרכתי אותו למקום,האם מצא משהוא, מי יודע?
איך נאמר במקורותינו "שתזכו למיצוות" אני מבקש אותן תמיד.

רמי מאירי בשילוב צמחיה טבעית

יום שישי, 14 בינואר 2022

מה עשתה מדליה של ירמה הלפרן באוסף של גברת לונדון?

 לכל סוחר מטבעות יש ארועים בלתי נשכחים הקשורים לעבודתו והיום אנחנו בקטע הטוב. שילוב של עבודה עם ריגוש הם חלק מהדברים הנדרשים לפעילות מהנה ושפויה. ציפיה ודריכות גם והכי חשוב לטעמי זה מה נשאר לך מארוע חד פעמי שנחרט לך וכנראה לתמיד.

הוזמנתי לקנות אוסף תופס מקום בבית תל אביבי טוב ונעים. לעולם לא תדע מניין תגיע פרנסה. זה יכול לקרות מדיבור מקרי של מישהו המסגיר את עיסוקך והופ מבקשים ממך לבוא לראות ולקנות. הזכרון הטוב הוא בונוס ובחינם. אישית זה בדיוק מה שאני אוסף.
זה היה יום חורפי גשום במידה ובהמשך צצה שמש נעימה והכי חשוב אויר נקי והמרחק מהחנות די קצר. לב תל אביב זה מושג והלב של הלב זה ממש עם עליה קטנה ובדרך חזרה יש ירידה. אין צורך באוטו וכבר הרבה שנים שלא יצאתי למרחק כה קצר מהחנוק. מהו לב ליבה של תל אביב?
לא ידעתי מה מחכה לי והדבר לווה גם בציפיה וגם חשש. לא תמיד אתה יודע מה הולך לקרות ולא תמיד אתה חסין מאנשים וציפיות.
קבלת הפנים הייתה מאד חמה ולבבית וזו הייתה הפתעה משום שלעולם לא תדע איך אנשים מתנהגים בביתם. יש כאלה שמיד יציעו לך אוכל, שתיה ופינוקים אינסוף. יש כאלה שלא תקבל כוס מים. הכל עניין של טבע אנושי ולדעתי הקובעת יש לי דוקטורט בנושא אבל לא מצאתי מנחה רציני שילווה אותי ויחתום על מחקרי המעמיק והרציני.
אז קבלת הפנים הייתה אחלה וגם עם בורקס נהדר שזה הרגע הגיע משוק הכרמל וגם ירקות וברור שעגבניה זה מאד חשוב וגם ביצה. חובה גם שתיה והכי חשוב זו האטמוספירה או כפי שאימא שלנו המנוחה תמיד אמרה "שתהיה אווירה טובה".
שוחחנו על הרבה דברים הקשורים לעיסוקי ולחיים מסביב. הגענו ליעקב משורר ולאחיו התאום ולעוד אנשים וגם לעניני תל אביב והנצחת אישים ואפילו ביפו ויש אנשים שחיים ברחוב עם מספר ואז יום אחד מישהו בעירייה עם ועדת הנצחה הדביק לו שם ואיש מבני המקום לא בדיוק מבין למה ומדוע יש רחוב בשם לונדון ביפו.
ואז גם נגשנו לאוסף עצמו שהובא אחר כבוד בתוך תיק ואפילו עוד אחד. הכל היה ארוז בקופסאות המקוריות וגם בתוך אלבום חום שבו אוחסנו המדליות. אלבומים כאלה הוכנו באמצעות החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות וככה די נוח לשמור אוסף וגם לדפדף בו. זה די כבד ומי שרוצה לאסוף מדליות מארד וכסף שיהיה מוכן להתמודד עם דברים התופסים מקום וגם שוקלים לא מעט. האבק בחינם והנה כל התורה כולה על איחסון ושינוע אוספים כבדים. למה גברת מתיה ירון אספה מדליות ומטבעות? הכל ממניע ציוני ותמיכה במפעל הממשלתי של החברה הישראלית והממשלתית למדליות ומטבעות שהנפקותיה היוו את שגרירי המתכת של מדינת ישראל והציונות והכל מדבריו של דוד בן גוריון שמעולם לא זכיתי לראותו בחיים עצמם. היו שם מדליות ארד 59 מ"מ וגם מטבעות כסף מראשית המדינה ואפילו קצת ניקל וגם סדרות מטבעה מפלסטיק עם מטבעות מאותה שנה וכנראה עוד דברים. הכל ארוז, שמור ונקי ואין שום הפתעה ורואים מתי התחילו ואפילו מתי זה נגמר כלומר מתי האספן חדל מלהתעניין ואז זה נפסק ודי. כל אוסף הוא סוג של מטמון עם נקודת התחלה ונקודת סיום. ממש כמו מטמון ארכאולוגי ויש לזה מינוח מקצועי בלאטינית אבל לא כעת. האמת אוסף די משמים וככה הם מרבית האוספים וזו קביעה של סוחר גם מעט משועמם וגם דובר אמת. מה שהחברה הממשלתית הציעה למנויים יש פה ורואים שזה היה משהו לא באמת מקצועי בדיוק כמו 98 אחוזים מאותם אוספים שנקנו לדעתי מצורך ציוני נפשי ועל הדרך טיפה של השקעה או כמו שאני אומר שיהיה לילדים ולנכדים. ההורים דואגים לעתיד הצאצאים ומקווים שיום אחד הדברים שקנו יעלו ויהיו שווים וזו התורה כולה על חצי רגל וטיפונת לימוד היסטוריה וציונות. תזכרו שההורים של כולנו רוצים בטובתנו הנפשית כלכלית וכל מה שניתן לעשות.
ואז קרה משהו שהצליח לבלבל אותי והאמת שלא צריך הרבה. קופסת עץ זית ובה נחה בתוך ציפוי קטיפה כחול מדליה מנחושת. כן כבר ראיתי כזו מדליה בעבר אבל מה היא עושה פה ואיך חדרה לאותה רשימה? הרי זו מדליה פרטית שהרביזיוניסטים מהמצודה ברחוב קינג ג'ורג' עשו לזכרו של ירמה הלפרן. משהו לא מובן לי ואין פה דרמה מסחרית כי אם סקרנות אישית ואולי אפילו משהו בקטע רכילותי. אמרתי לירון שהכל בסדר ומוכר ואפילו את השווי אבל מה הקטע של המדליה הזו ואיך היא חדרה לפה? ואז ראיתי פעולה אינסטנקטיבית שירון לקח המדליה וכאילו אימצה לחיקו ואמר לי "יפה אני רואה שאתה ערני. אתה יודע מי זה ירמה?" אמרתי שאני יודע מעט אודותיו וגם לגבי אביו שהיה דמות חריגה ומיוחדת ופעם הכרתי מישהו שגר ברחוב הזה בבית קטן וזה לא רחוק מהחנות. ואז גם הבנתי שיש פה סיפור וירון הפנה אותי לספרו שם מובא כל העניין עם משפחת לונדון ואותו ירמה ואיך אמו נתבקשה להספידו במעוזם של הרביזיוניסטים במצודה אי שם בתחילת שנות השישים והוא ירון היה שם. פרק ז בספרו של ירון לונדון עמודים 50 58 מספרים את הקשר בין הזוגות הלפרין ולונדון ואיך מתיה לונדון נתבקשה להספיד את ירמה במצודה וברור שירון היה שם וגם יצחק שמיר אי שם בתחילת שנות השישים. אחלה ספר ומזל טוב לירון

ירמה ירמיהו בן מיכאל הלפרן 1901-1962

שתי ידי לך הקדשתי מולדת

ירון לונדון לו הייתי פיראט זיכרונות
הוצאת כתר

רחוב בצלאל לונדון יפו



יום חמישי, 13 בינואר 2022

חנה שלוסברג ז"ל כתב מארק אילוז 2021

 'דרכו של עולם בשיבה טובה'..

פוסט לזכרה של חנה שלוסברג ז'ל שהלכה אתמול לעולמה בגיל 100!!
נאמר בפרקי אבות על בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם, אבל חנה היקרה לי מאוד, עבדה אצלי שנים רבות כמלצרית הכי צעירה בעולם בבית הקפה של מרקפה marcafe.
ההכרות שלי איתה מתחילה ב-2005 כשהיא בת 84 ואני רוכש את בית קפה אקלייר בבן יהודה 9. חנה כבר עבדה בקפה הזה מספר שנים טובות, ובאמצע השיפוצים, היא באה לבקר ושאלה: מה איתי? והאים אני ממשיכה לעבוד גם אצלך? חוויה שהיתה לי בלתי נשכחת. שאלתי בנימוס רב בת כמה את? והסברתי לה שאנשים בגילה 'צריכים' להיות בבית אבות ולא לעבוד, והיא בעוז רב ענתה לי: אני אהיה פה כל בוקר בחמש בבוקר לפתוח את הקפה, תביא לי עוד עובדת ואתה לא צריך לדאוג לכלום. היה משהו מאוד כובש במבט שלה, ובאנרגיות שלה, וכך החלטתי שהיא תמשיך לעבוד בקפה. עם השנים, עד גיל 93, חנה סיפרה לי את הסיפור שלה, את מה שהיא חווה בשואה שלוש שנים, וכיצד היא ניצלה ממחנה ריכוז בפולין. מהסיפור שלה הבנתי מה זאת נחישות. לחנה היתה בת אחת שנפטרה בגיל 50 והותירה נכד, ד'ר ציון שלוסברג. כאשר ציון התקשר אליי אתמול וכאשר לא קיבלתי את הטלפון הקבוע ביום שישי מחנה, הבנתי שחנה איננה.
לשמחתי באפריל 2021 הצלחתי לחגוג לחנה יום הולדת 100 עם כל לקוחות הקפה שהיא אהבה. היא לא פספסה שישי אחד להודות לי על המחווה שבחגיגת יום ההולדת ה-100 ועל שהעסקתי אותה מגיל 84 ועד 93. חנהל'ה, כפי שאהבתי לקרוא לה, תחסר לי מאוד ואנחנו, לקוחות מרקפה, נזכור אותה בכל 21.4 ונחגוג לה יום הולדת. דרך צלחה חנה יקירתי. ממני, מרק אילוז שאוהב אותך מאוד.




יום רביעי, 12 בינואר 2022

יבי ארץ ישראל שלי

 הקדמה: מתתיהו פלד רישום: חיים טופול. מהדורה שלישית

לקובי השובב בידידות מיבי הפרא 1980
יונה בן יהודה נהג למכור את חוברותיו בדרכו בעיר. מחירי עלות פלוס.
חבר ילדות של טופול שגם אייר.
ויש טענה שהחוברות ללא הקדשה הן הנדירות.




יום שני, 10 בינואר 2022

זר פרחים מן העבר

 חנה האן לבית בדש, ילידת כרכור 1929. בתו הבכורה של אליהו-דוד בדש, מוכתר המושבה בתקופת המנדט הבריטי. בוגרת בית הספר החקלאי בפרדס-חנה. נישאה לישראל האן מתל-אביב. עסקה בשזירת פרחים אמנותית כתחביב והשתתפה במספר תחרויות ותערוכות. זכתה במדליה כפרס ראשון בתחרות שזירת פרחים שהתקיימה במסגרת תערוכת הפרחים הבינלאומית בחיפה בשנת 1960. בהמשך עסקה גם בעבודות קרמיקה ואמייל.

נפטרה בשנת 2011.

חנה וישראל האן בחתונת בנם הבכור רמי, ספטמבר 1986

תערוכת הפרחים ה-9 הבינלאומית חיפה 1960 תש"ך
מדליה 59 מ"מ מוזהבת בתוך מארז פרספקס. גב חלק


יום חמישי, 6 בינואר 2022

כשבאחד מיל עשו חור. כל הסבר ותוספת יתקבלו בתודה

 לקחו מיל אחד התואם בגודלו ל 5 מיל וקדחו חור.

ככה עושים גם חור וגם כסף.

מזכיר לי בדיחה גסה על כסף וטוטו.



מיל one mil



יום רביעי, 5 בינואר 2022

שלום וסליחה אדוני על השאלה אבל איזה חנות זו?

 חנות למטבעות. בעיקר. בחוץ יש שלט לידרמן מטבעות ואני קונה ומוכר גם שטרות כסף, מדליות בולים ומה שקשור לאספנות של דברים מפעם.

לידרמן מטבעות בן יהודה 18א תל אביב

כן אבל אני רואה פה הרבה דברים שלא קשורים למטבעות בכלל. מטחנת בשר ומצלמה והנה יש פה גם כלי לחוקן מפעם. יש לזה הסבר?

מצלמת אולימפוס

חוקן

כן אני יודע. זה דברים ישנים ותזכורות מכל מיני דברים. חלקם שמחים וחלקם פחות.
מה למשל? מטחנת הבשר זה מישהו שטחן אותי פעם ונעלם עם חוב שיכולתי לקנות מפעל קטן ברומניה. המצלמה היא פרטית ובה צילמתי תמונות בנעורי.
ומה זה החוקן? אהה זה תזכורת מה17 במאי 1977. דווקא היה משחרר.








יום שבת, 1 בינואר 2022

מדליון על כספת מגן גולדמן בע"מ נוסד 1914 מוגן בפני אש וגנבה

 היסטוריה מתוך אתר החברה

יעקב גולדמן עלה עם הוריו לישראל בשנת 1907 והתישבו בירושלים. לאחר מספר שנים עבר ליפו, למד בבית המדרש "שערי תורה" והיה מבאי ביתו של הרב קוק, וזמן מה אף גר אצלו. בהשפעת הרב קוק הונהג לימוד מלאכה בבית המדרש שהתפתח והפך ל'בית הספר למלאכה שערי תורה'. יעקב גולדמן למד עבודות מתכת במוסד זה ואחר-כך עבד בבתי-חרושת בתל-אביב.

בתחילת שנת 1914 הוזמן לנהל את 'בית הספר למלאכה שערי תורה' והעמיד דור של חניכים שבהמשך עמדו בראש מפעלים חשובים בארץ.
בבית המלאכה של בית הספר החל מר יעקב גולדמן לייצר קופות וארונות ברזל העמידות בפני אש. בל"ג בעומר של אותה השנה, בנוכחות מאיר דיזינגוף וותיקי הישוב בארץ, באה כל תל אביב הקטנה לצפות במדורה מיוחדת במינה. בלב המדורה הוצבה קופת ברזל שייצר גולדמן, אז בחור צעיר בן 18, ובתוכה מגילת 'קהלת'. חברת ביטוח, שגולדמן ביקש לשכנע אותה לרכוש את הכספות, ביקשה לבדוק את עמידותה. ואכן, בבוקר התברר שהן הקופה והן המגילה בתוכה לא ניזוקו.לאחר שעמדה הקופה מתוצרתו במבחן האש הקים את חברת 'מפעלי מגן' שייצרה קופות ברזל וכספות, והחלו לקנות אותן הבנקים, בתי חולים ועשירי הישוב, כשהראשון לקונים היה מאיר דיזינגוף. מאז ואילך ייצר יעקב גולדמן כספות, קופות וארונות משוריינים שנפוצו ברחבי המזרח התיכון. בהמשך ייצר ובנה חדרי אוצר משוריינים ברוב הבנקים בארץ וכמו-כן בארצות המזרח התיכון כגון מצרים ופרס. תוצרתו צוינה במדליות זהב בתערוכות תוצרת הארץ שנערכו בשנים 1932, 1934 ו-1936.



בשנת 1945 יצרה חברת 'מפעלי מגן' קישרי שותפות עם הפירמה הבריטית הגדולה 'צ'טווד'. שתי החברות התמחו בייצור כספות מברזל ומפלדה ובשנת 1946 הקימו יחד את חברת 'מגן-צ'טווד' ובנו מפעל גדול ומשוכלל באזור התעשייה בפתח-תקווה. 'מגן-צ'טווד' היתה החברה היחידה מסוגה בארץ בכל הנוגע לכספות ובאמצעות השותפות עם החברה הבריטית נרכשו הציוד וחומרי גלם בבריטניה, בעיקר ממה שנותר מהתעשייה הצבאית של שנות מלחמת העולם השנייה. כך נפתחה עבור החברה הדרך, עם פרוץ מלחמת העצמאות, להקמת אגף חדש במפעל ופועלי 'מגן צ'טווד' החלו לייצר לוחות פלדה ומיגון לכלי הרכב המשוריינים של ארגון ההגנה. בתום מלחמת העצמאות הוסב קו ייצור זה לייצור שלדות של אוטובוסים, בעיקר עבור חברת אגד.
בשנת 1953 המתחרים של 'מגן-צ'טווד' בייצור שלדות לאוטובוסים, קואופרטיב 'מרכבים', רכש בסיוע סולל-בונה את החטיבה לייצור שלדות אוטובוסים של חברת 'מגן-צ'טווד' והשתלט בכך על הענף בארץ. יעקב גולדמן רכש משאר השותפים בחברה את כל חטיבת הקופות והכספות והפך אותה לחברת 'מגן גולדמן'.
מאז השקיעה החברה רבות בפיתוח מוצריה ואחראית על מספר רב של פטנטים, פיתוחים וחידושים בתחום הנדסת כספות.
כיום חברת I.S.M מגן גולדמן הינה בין החברות המובילות בעולם הכספות עם מספר רב של פטנטים הרשומים על שמה ומשמשת מודל לחיקוי בארץ ובעולם. הודות לשנים רבות של חתירה למצויינות, I.S.M מגן גולדמן הינה בעלת מוניטין עולמי ומהחברות המובילות בעולם בטכנולוגיית מיגון וייצור כספות.

יומן שרות מתועד של יעקב גולדמן הלב הטוב שיצק ברזל