יום שני, 22 בספטמבר 2014

גידול תופס מקום

מכון לנוירוכירורגיה בורדנקו - בית חולים צבאי מרכזי במוסקבה

גידול תופס מקום זה מושג מתחום הרפואה. תמיד ניתן להשאיל מושגים מעולמות שונים וההשאלה ללא תמורה ובלי פיקדון. יש שיעדיפו את המינוח העדין יותר וכנראה שגם המקורי Space Occupying Lesion, SOL  ויגידו תהליך תופס מקום הנשמע הרבה יותר מרגיע ופחות מלחיץ. תהליך בכלל זה מושג עם הרבה שאנטי. אני בעד הרבה תהליכים ותהלוכות. השלום תמיד בקטע של תהליך ומלחמות תמיד פורצות בהפתעה כאילו, ממש כמו עם הדיסק בגב.
הפעם הראשונה שלמדתי את המושג המדליק הזה, היה קצת אחרי רבין וטיפה לפני שנת המילניום. זה היה במכון ההדמיה שבבית החולים אסותא הישן שבתל אביב. קראתי חוות דעת רפואית או אם תירצו פענוח לבדיקת MRI. היום כבר אין אסותא בז'בוטינסקי ומה שהיה בית חולים, זה כיום פרויקט יוקרתי מתמהמה וכנראה שבהמשך יגורו בו כל מיני טחונים בכסף שבכלל לא תופס מקום.
יש מושגים רפואיים שניתן ממש להתחבר אליהם, והמילה תופס מקום היא ממש מדליקה לטעמי, ובטוח שזה בא משפה אחרת ומישהו עם חוש לשוני חד ומקורי, הביא לנו משהו כזה צעיר, נחפז ועם הרבה יוזמה. לתפוס מקום נשמע אחלה סלנג צבאי. דגלנים תפוס מקום...

זה לא מטבעות זה מנינגיומה

מנינגיומה לא אהובתי - Meningioma
יש הרבה גידולים ובהרבה מקומות, אבל אני הכרתי רק אחד והוא לא היה ממש שלי, אבל הספקתי במשהו ללמוד אודותיו למרות שכולו היה גידול של אמא שלנו ואפילו בראש. קראו לזה מנינגיומה ובמשך הזמן ממש נקשרנו לזה למרות שאיש לא ממש אהב את זה. עם הזמן אותה מנינגיומה עברה תהליך האנשה ועקבנו אחריה מדי כמה חודשים, לראות כיצד היא גדלה למרות שממש לא רצינו. זה לא היה תלוי בנו וגם לא בתרופות שרק הרגיעו במעט את הכאבים. גידולים יודעים לעשות הרבה צרות ובצורות שונות. הם גם מגיעים ונכנסים למקומות ללא הזמנה והסכמה. יש להם חיים משלהם ולאחרים זה הורס את החיים.
"מנינגיומה השכיח בין גידולי המוח השפירים. נוצר מתאי הארכנואיד ולוחץ על המוח. גדל לאט מאוד ולפעמים הופעת הסימנים פתאומית (שיתוק של ½ גוף, התקף אפילפסיה). יכול להופיע בכל מקום מסביב למע' העצבים המרכזית כי הארכנואיד עוטף את כולה – לעיתים יכול להופיע גידול אפילו בפלקס הצרברי שמפריד בין ההמיספרות. הטיפול הוא בד"כ כריתה של הגידול." 



הכניסה עם לוחות השיש להדסה עין כרם ירושלים הסתדרות מדיצינית הדסה. ארוכת בת עמי

חלונות שאגאל בבית הכנסת שבקמפוס הרפואי הדסה עין כרם  



הסתדרות מדיצינית הדסה המרכז הרפואי עם המוטו ארוכת בת עמי 
גידול בראש זה לא סימפטי למרות שגם במקומות אחרים זה לא משהו. העולם מלא בגידולים ויש רופאים שחיים מזה, כי מישהו אמור לעיתים גם להוציא אותם ואפילו ממש בזהירות. אמא שלנו בחרה להיות מנותחת בירושלים הבירה אצל פרופסור פליקס אומנסקי בהדסה עין כרם וככה למדנו להכיר את החלונות הנהדרים של שאגאל בתוך בית הכנסת שבמקום, כמו גם את הקומה השביעית והמחלקה הנוירוכירורגית עם המזכירה לילי עם האקצנט הדרום אמריקאי והריש החיננית ובכלל טוב לדעת ספרדית כשמדברים עם פרופ אומנסקי השייך לרופאים הטובים שבאו מארגנטינה. מעט יידיש ואפילו שבורה, מעולם לא הזיקה לאיש. לעיתים אנשים בוחרים להיות מנותחים הרחק מביתם גם בשל הרצון להימנע מפגישה עם מכרים ושכנים. 
נדמה לי שאפילו ראיתי במשרד שלו מדליה ישראלית פרטית אודות כנס רופאים נוירוכירורגים בישראל. אני בטוח שיש מדליה כזו והיא די משמימה עם כיתוב בלבד ואולי עוד משהו ממש סכמטי. אלכס בקרמן לא מכיר את המדליה וזה אומר משהו, אבל אלכס מצא לי מדליה אחרת מרוסיה עם עיצוב מקסים אודות מכון לנוירוכירורגיה בורדנקו - בית חולים צבאי מרכזי במוסקבה. הדסה הוא מוסד מיוחד ומהרבה בחינות ונראה לי שהוא שווה פוסט עצמאי שגם יגיע. יש לו פרק מדליות בפני עצמו ועוד הרבה דברים אחרים.

מכון לנוירוכירורגיה בורדנקו - בית חולים צבאי מרכזי במוסקבה


הדסה מדליה פרטית ארוכת בת עמי צילום אלכס בקרמן

זה שלומדים להוציא או לכרות את הגידולים האלה, לא אומר שזה כבר גמור, כי חלק מהם חוזרים ושבים כאילו התאהבו במקום גידולם. יש כאלה שלא ניתן להוציאם בכלל ויש היוצאים רק בחלקם, כי הפכו עם הזמן לחלק מהמקום בו הם גדלו ואפילו נוספו להם כמה נוספים מסביב. חלק מהגידולים הטובים יהפכו לרעים. מזה זמן יש גם אפשרות להקרנות מסוגים שונים לגבי חלק מהגידולים עם קסדות ביוניות. בינתיים אין תחליף למנתח האנושי עם הסכין או הלייזר.
יש הרבה אנשים שהפכו את ההתנהלות שלהם לתהליך תופס מקום. זה היה תמיד ולעיתים חלק מהחיים, כי לא הייתה להם ברירה. יש כאלה המחפשים במיוחד מקומות בהם יוכלו לתפוס מקום. אנשים תפסו שטחים, גרו שם ובהמשך חיו והולידו ילדים וככה נקבעות עובדות ואם אתה רוצה להוציא אותם אז רק עם בית משפט וכמובן פשרות והרבה כסף עד להשתלטות הבאה. יש אנשים שעשו ככה כמה סיבובים בחיים וידם לא נטויה.

זה תמיד מתחיל בקטנה
המנינגיומה אצל אימי החלה ממש בקטנה והצליחה לשרוד שני ניתוחי כריתה ובכל זאת מיאנה לצאת לגמרי. יש גידולים המתחברים למקום ולא עוזבים עד הסוף. הם לא בהכרח גורמים לך למות, אבל כל הדרך דואגים למרר את חייך ובסוף גם לעשות את זה, אבל באופן עקיף. יש גם ברי מזל שהגידול שלהם הוצא בשלמות וזהו. לא תמיד זה תלוי רק במנתחי על וסיפורים לא חסרים וגם של מפורסמים.  תמיד תמצאו גם סטאטיסטיקות לגבי הזמן של הגידול או אם תרצו, כמה זמן ניתן לחיות עם זה. לעיתים הנתונים האלה מפתיעים אפילו את החיים עצמם. סטאטיסטית הסטאטיסאיקה עובדת בסדר.
אני יודע שמתן וילנאי, אורה נמיר (בערך בזמן של אמא שלנו), יוסי שריד (כתב על זה ספר נהדר לטעמי), אליזבת טיילור ועוד רבים עברו "חוויה" מסוג זה. גידולים המלווים בניתוח גדול תמיד משאירים סימנים.

השטחים המשוחררים, הכבושים או בעצם התפוסים
ההתנחלויות בשטחים הן סרטן. אני לא קבעתי את המשפט הזה אבל בהחלט מסכים איתו. ככה אני חושב למרות שאליעזר טוען שמי שחושב ככה הוא חלק זניח ובלתי משמעותי בציבור הישראלי, ובכל זאת לעניות דעתי ההתנחלויות הן תהליך תופס מקום עם סוף ידוע מראש. ראש העין היא לא התנחלות ואני יודע שרפול הרמטכ"ל ה 11 טען שכל מקום שרק נציין בארצנו הקדושה, היה קודם מיושב בבני הדודים שלנו והיה לו טקסט מוכן לכל מקום. רמת אביב, יפו, גליל עליון ותחתון וכל נקודה שרק נציין. זה שרפול היה הרמטכ"ל הכי גרוע בצה"ל זה לא אני אומר, אבל יש מצב שגם לזה אני מסכים. בזמן שרפול החל את הרמטכלות שלו הייתי חייל מושתן ואין לי מושג ירוק למה תאריך כניסתו, לתפקיד נחרט לי לנצח לראש. מנפלאות התבונה האנושית. רפול גם זכה להיות משום מה הרמטכ"ל הראשון המונצח על מדליה ממלכתית רשמית, תשס"ו 2006 ראשונה בסדרה "ראשי המטה הכללי של צה"ל". הפציעה הקשה בראשו במלחמת העצמאות בסן סימון לא מנעה ממנו להיות ראש המטה הכללי שכיהן את התקופה הארוכה ביותר.  

מי מכיר מומחה להוצאת השטחים מישראל?


יוסף באו שולח שנה טובה למשה לנדאו בלי עזרת הדאר

אתמול יום חמישי בצהריים היינו קצת משועממים, או נכון יותר לא ממוקדים כיצד להעביר כמה שעות מענינות לשלושה אורחים מחדרה הירוקה. ואז ברגע של הארה לא ברורה, צילצלתי לבית יוסף באו כי מזה זמן רב שאני רוצה לבקר שם ותמיד משהו לא מתארגן לי, כי הביקור במוזיאון הזה דורש תיאום מראש, אבל טלפון אחד והכל מסתדר יופי. אז צילצלתי למספר הבא 0544301499 ואכן הדסה באו אמרה לי להיות שם בשעה ארבע וגם היינו ארבעה אנשים והכל ברחוב ברדיצ'בסקי 9 בתל אביב, שזה ממש נושק להבימה ואם אתם לא יודעים איפה זה הבימה ליד שדרות רוטשילד בתל אביב אז אתם לא חייבים להמשיך לקרוא. 

הדסה באו מימין עם שלושה אורחים חדרתים ירוקים

יוסף באו (18 ביוני 1920 - 24 במאי 2002) היה צייר, גרפיקאי, מחלוצי האנימציה בישראל, מאייר, מעצב, סופר ומו"ל. אם תרצו תמצאו המון חומר ברשת על האיש ועבודתו וגם אתר בית עם תמונות ושפע של מידע על קרקוב, שואה, רשימת שינדלר, גרפיקה, אנימציה, זיוף מסמכים ובכלל המון דברים. 


פיג'ו הארי שבתחבורה וגם בחבורה עם יוסף באו

הארי שבתחבורה עם רשימת שינדלר וגם משה לנדאו
אני מנסה לא למחזר מידע כי אם משתדל להביא משהו בקטנה שתפס את עיני ודיבר אלי, כי תמיד האישי הוא החשוב לך, ואמר כבר מי שאמר שהכל אישי בחיים. בזמן שהדסה באו הבת של יוסף, מספרת ומראה לנו עבודות של אביה אני מבחין בפרסומת לרכב שהכי מדבר אלי וזה הארי שבתחבורה או בחבורה וזו עבודתו של יוסף באו שהיה גם הרעיונאי וככה הפיג'ו 404 שלי זכתה לעוד קישור נחמד ומקומי.

כשעלה סיפור החתונה של ההורים של הדסה וצלילה בסרט רשימת שינדלר עם הטבעת שעשה אדון וולקן שגם הגיע לתל אביב עם רעייתו נזכרנו שרמי הויברגר שיחק את יוסף באו בסרט של סטיבן ספילברג.


שנה טובה ישר אל המען בלי עזרת הדאר לכבוד משה לנדאו תל אביב מרים החשמונאית 26

כשהדסה מספרת לנו על השנות הטובות שאביה עשה במו ידיו ושלח לחברים "החל משנת 1950 עם הגעתו ארצה, החל באו בעיצובן של אגרות "שנות טובות" אותן שלח לאנשים רבים מספור: ידידים, קרובים וחברים למקצוע. אגרות אלו היו כה מקוריות, כה שנונות וכה מפתיעות- עד כי שמו יצא לפניו במקומות רבים ברחבי הארץ. בעקבות זאת החלו רבים לפנות אליו כדי להיכנס לרשימת התפוצה הענפה של נמעני האגרות" אני שם לב למשהו נחמד כשהנמען במעטפה משהו מוכר לי. קוראים לו משה לנדאו הגר ברחוב מרים החשמונאית 26 ואפילו בתל אביב. לקח לי כמעט שניה מלאה להפנים שזהו אותו ד"ר משה לנדא שהיה מנהל התיכון שלי ותמיד יהיו כאלה שיגידו לנדא, או לנדאו וקוצו של יוד הוא גם קוצו של וו.

המעטפה הזו מתחכמת ומיוחדת. המלל בה מצריך ערנות מיוחדת ומתפלפלת עם חותמת אדומה עם תאריך 15.9.1966 תל אביב  ישר אל המען בלי עזרת הדאר ואכן אותן מעטפות עם השנות טובות שבפנים, נמסרו ידנית או שולשלו לתיבות הדואר הפרטיות על ידי בני משפחת באו.
בהמשך הבנתי שיש מצב שלנדא ובאו מכירים בשל מקום הולדתם והוא קרקוב ומשאמרתי זאת להדסה והוספתי שבכל יום השואה הייתה קהילת קרקוב מאומצת על ידי התיכון שלנו היא הוסיפה שאביה נהג לעשות את התפאורה ביום השואה לקהילתו.

אם בא לכם לראות מקום שונה ומקורי לכו לבית יוסף באו אבל תעשו בבקשה תיאום עם הדסה - 054-4212730 או צלילה - 054-4301499.

יום ראשון, 21 בספטמבר 2014

אפי שחק יקיר החנות עובר מסך בדילוגים קלילים בלילה כלכלי



בתאריך 16.9.2014, כ"א באלול התשע"ד, נכנס למחזור שטר 50 השקלים החדש, הראשון בסדרת השטרות החדשה (סדרה ג' של השקל החדש), הנושא את דיוקנו של שאול טשרניחובסקי.

כמו בכל החלפת סדרת השטרות הנושא מלווה בלא מעט שאלות וגימיקים, ותמיד ימצאו אנשים שינסו למכור אשליות ולנסות לעשות קצת כסף מהנושא.

צבעו הירוק של השטר החדש גם הוא עורר מחלוקות בגלל הדמיון הרב לשטר של 20 ש"ח מהסדרה הקודמת שעדיין מצוי במחזור בתפוצה רחבה מאד.


תוכנית הכלכלה היומית "לילה כלכלי" בערוץ 10 מנסה לשפוך קצת אור על הנושא יחד עם אפי שחק, אספן ותיק ומנוסה בתחום.


יום שבת, 13 בספטמבר 2014

אסון התאומים ונונק

מי שחווה את אסון התאומים בוודאי זוכר פרטים ממש זניחים וחסרי משמעות מאותו ארוע, אפילו אם הוא היה בארץ ישראל השלמה ואפילו בראש העין. אנשים זוכרים למשל איפה הם היו בדיוק באותו יום ומה קרה להם רגע לפני ואיזה טלפון הם קיבלו ואפילו שהם היו בשירותים ואת הצבע של התחתונים. מינה זוכרת שהיא הייתה אצל ד"ר ערן רפופורט במרפאה במכבי והוא סיפר לה על המתרחש בשידור חי. אני מאמין לה. 
היום בבוקר יואב גינאי בקול ישראל ברשת ב, ציין את יום השנה לאסון התאומים והסביר באריכות איך זה קרה ביום ראשון כשכולם בחופש וכנראה עוד כל מיני המצאות הנוגעות ברוח, ואני צועק לו בקול רם לתוך הרדיו שבמחשב  "אבל זה לא היה ביום ראשון בכלל ובטוח שזה היה ביום שלישי ואפילו אחר הצהרים" כי ראש העין יותר רחוקה מתל אביב וניו יורק ואני זוכר איך שמעתי משהו עם הליקופטר שבודק דברים מוזרים באמריקה ואני באוטו בצומת ירקונים בדרכי הביתה כי אז החלטתי שביום שלישי מותר לעבוד חצי יום. הצעקות לא עזרו ויואב גינאי לא שמע ובכל זאת התוכניות שלו נהדרות.


מדליה מגדלי התאומים מדליית זיכרון רשמית, התשס"ב 2001 
עיצוב אבי בירן צילום אלכס בקרמן

איפה הייתם כשנפלו התאומים? וכשירו בקנדי? ומה עם רבין?
 אם נדרשתי לשאלה אחת ותשובה אחת מה אני הכי זוכר מהסיפור של התאומים אז זו התשובה שלי ואני זוכר זאת היטב וגם נשבע בספר התורה ומוכן להיבדק בפוליגרף ואם מישהו רוצה לתבוע אותי אז בבקשה.
אני זוכר שנונק דיבר איתי ואמר לי ממש באותו הזמן כשהארוע הזה מתגלגל וכל העולם כמרקחה ש "יופי שזה קורה לאמריקאים האלה ושגם הם יבינו מה זה פיגועים ושיהרגו אפילו מאה אלף ואולי סוף סוף הם יראו מה זה באמת טרור." 

מסקנה ומדליה בלי עברית
המסקנה שלי מאסון התאומים היא שיש המון אנשים דפוקים בעולם. חוץ מזה תדעו שעשו מדליה ישראלית לארוע הזה ולא תמצאו שם אפילו מילה אחת בעברית.
"מדליית זיכרון רשמית, המבטאת את רגשי ההשתתפות וההזדהות של אזרחי מדינת ישראל עם תושבי ניו-יורק וארצות הברית, לנוכח מעשי הטרור הנורא מן ה- 11.09.01, בו קרסו מגדלי התאומים וקברו תחתם כ- 3,000 בני אדם. יחד עם האבל והנצחת זכר הנספים, מבטאת מדליה זו את האמונה בחופש ובדמוקרטיה ואת תחושת שותפות הגורל והערכים בין ישראל וארצות הברית."


יום שישי, 12 בספטמבר 2014

מחפשים את שלמה פלדמן

יש טלפונים שמהרגע הראשון אתה מוצא עצמך נדרך ואתה יודע שזה לא עיסקה ולא משהו הקשור בכלל לכסף. ככה גם החלה השיחה עם ראובן פלדמן שהגיע אלי אחרי שחיים קובלסקי הסביר לו שגם הורי היו על אוניית המעפילים 14 גיבורים עם כל התוספת של קפריסין ובכלל שידבר איתי כי כל המתחיל במצווה מתבקש גם לסיימה ככל שניתן. חיים קובלסקי ואני מכירים הרבה שנים. יש שיאמרו שיותר מידי, אבל מבחינתי זה בסדר. אני מאבחן אותו כאספן שרוט באופן די קשה וכרוני אבל רק משהלכו הורינו לעולם שכולו טוב מצא חיים קובלסקי שההורים שלנו בילו ביחד על האוניה 14 גיבורי גשר הזיו בדרכם מאיטליה לישראל וגם בהמשך בקפריסין. 

ראובן פלדמן הגיע לגיל בו מתחילים להתארגן ולראות מה עוד נשאר לנו לסגור שלא סגרנו. אולי לקשור קצוות ואולי לנסות לסגור מעגל וכל אחד יקרא לזה בשם שלו. גם חובה מוסרית ניתן להגיד.
ראובן פלדמן רוצה לדעת מה עלה בגורלו של דודו מצד אביו - שלמה פלדמן. הסיכוי שהוא בחיים קלוש.   
וזה מה שקיבלתי מראובן פלדמן
תאריך: 7.9.2014
קובי שלום,  
שמחתי לשוחח איתך.
האח של אבי שלמה פלדמן היה על אוניית המעפילים  י"ד חללי גשר א-זיב שיצאה מאיטליה ב-16 ביולי 1947 ועלייה 685 מעפילים.
מחיפה גורשו המעפילים לקפריסין ב-29.07.1947 . שלמה היה בקפריסין במחנה 60 .
אנו מעוניינים ברשימת המעפילים שהיו בהפלגה זו כדי להגיע אל הקבוצה של שלמה (חלק דרך ילדיהם).
מצ"ב מידע על הדוד שלי.
קראתי את הבלוג שלך ואיתרתי את סיפור חיים של אביך, תודה על כל סיוע.
יום נעים ראובן פלדמן


שלמה פלדמן

שלמה פלדמן קורות חיים
שלמה פלדמן נולד בשנת 1929 בגרבולין  Garwolin , פולין  לאימו שרה ילידת 1889 ולאביו שרנא פייבל יליד  1884 .
הוריו ניספו בשואה, אימו נהרגה בליל שישי ב-08/09/1939 בהפצצת הגרמנים על גרבולין. אביו שרגא פייבל, נרצח בשנת 1942 בטרבלינקה .
שלמה למד בבית ספר יסודי פולני לימודי חובה ואחר הצהריים למד תלמוד תורה ויהדות.
לאחר הכיבוש הנאצי שלמה היה עם אביו ואחותו איטקה ושתי בנותיה  בגטו פריסוב מ- 1939. 
ב- 1942 עזב את הגטו, הצטרף ליחידה של פרטיזנים יהודים ולחם באזור לובלין. הוא חי חיי סתר ביערות ונילחם בפולין נגד הנאצים הגרמנים עד סיום  מלחמת העולם השנייה בשנת  1945 .
שלמה ניצול השואה שנישאר ללא משפחתו  חיפש דרך להגיע לישראל. הוא יצא מפולין מערבה לכיוון איטליה במסגרת ארגון "הבריחה".
בתאריך 16.07.1947 הפליג מאיטליה באוניית המעפילים  " י"ד חללי גשר הזיו " כדי להגיע לארץ ישראל. האוניה הגיעה לחיפה בתאריך 28.07.1947 לאחר שנתפסה ע"י  ארבע משחתות בריטיות ונגררה לחיפה. כעבור יום, ב-29.07.1947 גורש עם כל המעפילים למחנה מעצר בקפריסין.
בקפריסין היה במחנה מעצר מס - 60  ומספרו האישי היה 870.
בדצמבר 1947 שלמה יצר קשר עם ארגון ה "ג'וינט" בקפריסין וחיפש את פנינה בת דודו שעלתה לישראל מפולין ב1935 .
המכתב של מדור לחיפוש קרובים  לא הגיע כלל אל פנינה, באותה עת הייתה נשואה עם שם משפחה חדש.
בהתאם למסמכי הצלב האדום שלמה קיבל סרטיפיקט לעלות לארץ ישראל באפריל 1948 כנער.
מאותו רגע נעלמו לנו עקבותיו. לא מצאנו את שמו ברשימת האוכלוסין ולא בגיוס לצה"ל.
יצוין כי נמצא מסמך שאדם הנושא את השם שלמה פלדמן עלה לארץ ב-15.05.1948 והופנה למגורים בחליסה.
אין אנו יודעים מה עלה בגורלו של שלמה והחקירה נמשכת, וכל מי שיכול לסייע לנו יבורך.
בכבוד רב,
ראובן פלדמן-אחיין של שלמה     
טל:03-6747313 

יום שלישי, 9 בספטמבר 2014

משה גרין שלא הכרתי

לפני כמה שבועות קבלתי הזמנה לתערוכת ציורים. משה גרין - קצוות 2013-1926. השם היה קצת מוכר אבל לא יותר מזה. גרין זה שם נפוץ ואפילו פעם היה אחד כזה ראש ממשלה ששינה את השם שלו ולחץ על רבים לעברת את שמם. רבים שינו את שמם. היו גם כאלה שלא וביניהם אפילו האח שלו. גם אבא שלנו סרב בנימוס. אם הייתם משנים את השם גרין במה הייתם בוחרים? ירוק, ירקוני או אולי גורן כפי שקרובים שלנו בחרו. לדעתי גרין זה בסדר ומאד סביבתי.




משה גרין לוחם תעשיין ואמן 1926 2013
ידעתי שזו תערוכה לזכרו של אבא של יובל שהוא גם אבא של עופר ובתערוכה למדתי שגם אבא של דורון שהוא האח הבכור. שלושה בנים שגדלו והתחנכו באותה שכונה מורחבת בתל אביב שלפני כארבעים שנה ויותר. לעיתים יוצא לי להכיר הורים של חברי שכונה לאחר שנפרדו מהעולם. להכרות המאוחרת הזו יש אופי משלה בתנאי שיש שם סימני דרך או אם תרצו סיפור הנושק גם לסיפור האישי שלך. לעיתים קרובות החיפוש אצל האחר הוא גם החיפוש הפרטי.

משפחה נורמטיבית
יובל גרין למד בתיכון שלי - עירוני ה', ומעולם לא ראיתיו כי היה גדול ממני. נפגשנו בסלון הספרותי אצל המחנכת המשותפת שלנו הרצלינה יגר. סלון ספרותי זה שם קוד ליודעי סוד. שם גם למדתי שהוא אח של עופר שהיה קטן ממני והסתובב עם תלתלי זהב, גם בשכונה וגם בבית הספר עם בחור נחמד נוסף בשם ארז יניב שאפילו הכין את התאורה בתערוכה. עופר היה כזה אחד שמשאיר סימן וגם זוכר דברים שאחרים היו רוצים לשכוח. לא מזמן הוא העלה מתהום הנשייה איך קיבלתי סטירה מצלצלת אחרי מרדף קצר ונחוש בשדרות מוצקין מאבא של ארז יניב (אהרל'ה שרסטינסקי) שפעם היה אפילו שוער במכבי תל-אביב. הסיבה המרכזית כי לא איפשרתי להם לשחק, בשל היותם קטנים ומושתנים המסרבים להישמע לבוגרים מהם. אולי גם משום ששיחקו טוב מדי. אנשים נוטים לשכוח דברים, אבל סטירה חינוכית זה דבר המצריך דיון ציבורי מעמיק. מאז כנראה הפסקתי להורות לקטנים ממני, ואבא של ארז המשיך בנסיעות בקווי דן ואפילו ניצל בנס באחד הפיגועים בקו 5. 
אני לא מגזים ולא מחניף אבל שני עופרים שהיו קטנים ממני בבית הספר התיכון (עופר גרין ועופר שפירא), תמיד הזכירו לי משום מה את הבחור ההוא בסרט הוא הלך בשדות, למרות שבסוקולוב בזמן שלנו לא היו בכלל שדות. בהמשך ילך כל אחד מהם בדרכו המקורית. משפחת גרין גרה בסוקולוב 39 ואנחנו בסוקולוב 93. מפעם לפעם אני מגלה שברחוב סוקולוב חיו אנשים ממש בסדר, מה שנהוג להגדיר בבתי משפט כמשפחה נורמטיבית.

פתיחה חגיגית
יום חמישי הגיע והזמנה זו הזמנה, אז הלכתי עם אפי שחק (שלא מכיר את משפחת גרין אבל הבטיח להתנהג בסדר) לפתיחה החגיגית והיה ממש נחמד ואווירה סבבה עם לא מעט חברים, מכרים ומשפחה שאכלו, שתו ושוב אכלו דברים ממש טעימים וגם יין שעולה לראש והתמונות מסביב מתחילות לדבר מעצמן. מופשט, נוף ואפילו כאבים בתנועות ספירליות. עופר הסביר לנוכחים שרצוי שכמה יותר ציורים יהיו תלויים בכמה שיותר בתים ולא לכל דבר יש הסבר כי גם אבא שלהם לא אהב ששאלו אותו "מה זה צריך להיות?" חלק מההכנסות יועברו לעמותת דור ההמשך של הפלמ"ח. בכניסה תלויה תמונתו של משה גרין ז"ל עם ציוני דרך בחייו המובאים בהמשך.

התערוכה מוצגת ברחוב אבולעפיה 3 שביפו עד ה-13.9 יום שבת. 
אם חשבתם שלא ניגע בכלל במטבעות אז רק תזכרו שפעם ולא לפני הרבה שנים היה פה ברחוב אבולעפיה שליד בית המשביר המרכזי (אדריכל אריה שרון 1938 שהנכד שלו ארד שרון למד בתיכון שלנו) מישהו בשם ארמין שהגיע/נמלט מגרמניה והחל לשווק במרץ רב מארזי מטבעות בחנויות לתיירים. הוא הגיע לירושלים, בית לחם, נצרת ובכלל לכל מקום שקנה ממנו את אותם מטבעות מחזור ישראלים מפעם המודבקים בצד אחד על קרטון עם שטר או בול ובתוספת שרינק מהודק. את כל המארזים האלה הוא הכין ברחוב אבולעפיה.





משפחת גרין משפחה נורמטיבית

משה גרין , לוחם תעשיין ואמן.
נולד בשטרסבורג (צרפת) בשנת 1926 לחווה ושלמה גרין. עלה ארצה בשנת 1935 והתיישב עם משפחתו בתל אביב.
התחנך בבית הספר היסודי "תל נורדוי" ולאחר מכן למד את מקצוע החרטות בבית הספר המקצועי "מקס פיין".
במקביל למד ציור אצל האמן אהרן אבני (מייסד מכון אבני).
התגייס לפלמ"ח בגיל 17 במסגרת הכשרת אפיקים, אז פגש את אשתו לעתיד רות לבית קופילביץ'.
לחם בשורות הגדוד השלישי של חטיבת יפת"ח (פלמ"ח) בשורה של קרבות מהמפורסמים שבקרבות מלחמת העצמאות.
היה ממשחררי רמלה ולוד ועמד בראש חייליו בפעולה לכיבוש הכפרים עין זייתון וביריה הערבית במערכה לשיחרור צפת.
השתתף בהשמדת גשר "אל חמה" בליל הגשרים. היה מגרעין המקימים של קיבוץ חצרים בליל הקמת 11 הישובים בנגב.
לאחר השחרור מצה"ל פנה לעולם התעשייה והקים יחד עם גיסו (דב קופילביץ') מפעל לעיבוד שבבי בשם "בן-דור". מפעל בן דור התמחה בייצור רכיבים לתעשייה הביטחונית ואף היה מחלוצי היצואנים של הענף כבר בשנות החמישים.
באמצע שנות השמונים חש כי באה העת להתרכז באמנות, סגר את המפעל, הועסק כקצין משטרה בדרגת רפ"ק ושימש בתפקיד פיקוד במסגרת "המשמר האזרחי".
בשנות השמונים והתשעים שהה רבות במחיצתם של האמנים איציק עדי ואביגדור סטימצקי, אשר תרמו רבות להתפתחותו המקצועית ולשינוי בסגנון הציור שלו אשר הפך מופשט יותר ויותר.
בסוף שנות התשעים החל ללמד כיתות אמן במסגרת האוניברסיטה העממית ובסטודיו הפרטי שלו. בתחילת שנות האלפיים הדריך אמנים בהונגריה וצייר עמם.
במהלך שלושת העשורים האחרונים בהם התמקד באומנותו, הציג את יצירותיו בשבע תערוכות שונות, רובן במסגרת אגודת הציירים והפסלים בסניף תל אביב.
בשנת 2012 לקה במחלה קשה ממנה נפטר באוגוסט 2013.
הותיר אחריו אשה (רות), שלשה בנים, שבעה נכדים וארבעה נינים.

















בית המשביר המרכזי רחוב אבולעפיה 1 פינת סלמה

יום שני, 8 בספטמבר 2014

המורים שלי למתמטיקה


בעקבות המשעול של אגי - אווזים
אגי משעול כותבת נהדר. אולצתי בחדווה לקרוא את שירה 'אווזים'. זה היה יותר ממקסים. השיר הזה פשוט לקח אותי לתקופה ומקומות אהובים.
לא ידעתי מתמטיקה בתיכון וגם היום. הילדים שלי ורעייתי דווקא כן. חשבון לומדים בבית ספר יסודי ולכן אני מתחשבן ביסודיות. תיכון בשבילי זה ים.  תמיד רציתי להיות אלברט איינשטיין ובלי הפצצה.
ותודה להרצלינה המחנכת שלי הכי הכי.




בעקבות המשעול של אגי


היו לי כמה מורים למתמטיקה
כולם הבינו במספרים האין סופיים
חלקם אפילו הבינו בבני אדם 
אני לא ירדתי לסוף דעתם.

 למה חשוב לדעת מתמטיקה?
מתמטיקה מאד נחשבת! 
מחשבים מאד נחשבים.
אני לא נחשב בחשבון המתמטי.

המורה הראשון שלי חי 
המורה האחרון שלי מת.
 מה קורה לאלה שבאמצע?
האם ממוצע זה אמצע?


לראשון קראו מרגליות נחום
 היה לו אופנוע שחור, 
מצוחצח נקי וגם ישן.
ממנו למדתי שהמדידה קשה
אין שתי מדידות שוות בעולם!



מרגליות הבין בצירים מרכזיים   
לדבריו איתן סובל היה צריך להיות ציר.       
ציר מרכזי בכדורסל זה חשוב 
תנחום כהן מינץ היה ציר מרכזי.


לשני קראו אספיס אהרון.
 הייתה לו וולבו לבנה וחדשה. 
נכי צה"ל קיבלו שוודיות וחדשות
 אז היו נכים עם מספר לבן.



מאספיס למדתי שהוראה מכניסה. 
הכי רצוי לעשות ניסוי חי על תלמידים בכיתה. 
תירגול בבית מאד חשוב בשוטף 
עזרה בכיתה במבחן מחבר, יותר!

לשלישי קראו סימצס לוציאן שזה 
 כבר מצחיק ובלי מכות בבקשה. 
מסימצס למדתי שלכל דבר יש הגיון 
אם אין שכל אז אפילו ניקיון נהפך לביזיון



תמיד מנקים אבק מלמעלה למטה 
אפילו משהו קל , תמיד יורד ולא עולה. 
הציון שלי תמיד היה קליל ויורד 
פרבולה, סינוס וטנגנס זה בשבילי מחלה.


מריו ליביו לא לימד אותי מתמטיקה מעולם
 גם לא פיזיקה ואפילו לא אסטרופיזיקה.
 כשדיבר על גלקסיות ופיצוצי סופרנובה 
הרגשתי בדיוק כיצד מרגישים מלאכים.



קראתי את כל ספריו של ליביו 
בשבילי הוא אכן סופר מריו. 
אני בטוח שלא הבנתי דבר וגם חצי. 
איינשטיין בשבילי זה קודם אריק.

מתמטיקה לא ידעתי מעולם חשבון דווקא כן. 
שלושה מורים לעולם לא מתחלקים שווה בשווה.  
שושני דוד לא לימד מתמטיקה! פיזיקה וכימיה דווקא כן.
היה לו חוש הומור מיוחד במינו ולכן צחקנו הרבה.

פנחס חכמו מורה למתמטיקה בגימלאות. 
הכרנו כשהוא הקונה ואני המוכר 
לימים החלפנו תבניות.
פנחס לימד תלמידים הרבה.
פנחס אוסף פריטים שונים 
אני אוסף אספנים משונים.
פנחס מוכן אותי ללמד 
אני עדין לא בשל ללמוד.

מתמטיקה לא ידעתי מעולם.
מינה, ניר, גילי ומיכל דווקא כן. 
אפי, נועם, אלון, יהודה, אליעזר גם.
מה עם מנהיגי העולם?
צ'רצ'יל אמר שישמח ללמוד 
אולם לא לזה שילמדו אותו. 
אני לא צ'רצ'יל! ונראה שאפילו לא במשעול של אגי.

ותודה רבה לאלברט דישי על התמונות

אווזים של אגי משעול
אפשטיין, המורה שלי למתמטיקה, 
אהב להוציא אותי ללוח.
אמר שהראש שלי מתאים רק לכובע. 
אמר שצפור עם שכל כמו שלי היתה עפה אחורה. 
שלח אותי לרעות אוזים.