6.6.2017
בילדותי בקיבוץ, היתה שמורה בבית הורי גלויה ישנה בה נראה אבי אברהם, חלוץ צעיר ומרשים, עומס אשכול בננות על כתפו. בהסבר לתמונה נכתב "חלוץ עם תאנות חווה" שם ספרותי ,לא מוצלח - במיוחד לבננות.
הרבה מידע לא היה לי על הגלויה הזו, רק זכרתי שבראשית שנות ה-40 הייתי מלווה את אבי לפתוח את ההשקייה בחלקת הבננות.
שנים רבות אחר כך, בשנות ה- 70 הופיעה במעריב התמונה המרשימה. הכתבת, נילי פרידלנדר, כנראה, מצאה את התמונה בערמת גלויות בשוק הפשפשים, או במקום אחר מעין זה. התמונה הרשימה אותה כל כך שהחליטה לפרסמה בעתון ורק שאלה " מי הוא אותו חלוץ אלמוני העומס את אשכול תאנות חוה? "
כתבתי לה והיא פירסמה את תגובתי "האיש הוא אבי, אברהם שטיניג, חבר קבוצת שילר וממפתחי ענף
הבננות באיזור מרכז הארץ".
המשך סיפורנו מגיע לשנות ה- 90 , אז אני מוצא ורוכש במכירה פומבית של בן עמי אנדרס מעטפה קטנה ובה כ- 20 תמונות מסדרת החלוצים של ההתיישבות העובדת מישובים שונים: גניגר, קבוצת שילר, כנרת,
מקוה ישראל ועוד. בין המצולמים מכרי וקרובי משפחתי אך רק אבי ואשכול הבננות המשיכו ל"ככב" בכל מיני מקומות.
ישראל ול השומר על סוסו, מתוך סדרת התמונות
צלם הסדרה היה יעקב קלטר, או בשמו העברי המאוחר בן אור, הוא היה צלם ותיק שצילם עבור המוסדות הציוניים, בהם הקרן הקיימת לישראל, הסוכנות היהודית וקרן היסוד, כנראה למטרות הרגילות של הכרת הווי הארץ ליהדות הגולה ו"שנוררי" כספי כדי למלא את הקופות, יעני בנין הארץ!
היום אם היו מצלמים צילומים מעין אלה היו ודאי מצלמים שחקני תאטרון, סופרים או "סלבים" ידועים מהזמר המזרחי או משוררי ארס פואטיקה, אז הכל היה אחרת ואנשי חקלאות ובניין היו ה"סלבים" האמיתיים.
הסיפור לא נגמר, הוא רק מתחיל. בן אחי, עמיר שחם, איש הסוכנות היהודית, הוביל קבוצת תורמים, או מבקרים, לבית האבות אחוזת ראשונים בראשל"צ, המעצבים קישטו את המסדרונות בחלוצים ובונים
ושם בקומה השביעית, יחד עם שאר חבריו העמלנים, המשיך אבי לסחוב את אשכול הבננות שלו, אותו עמס על גבו באמצע שנות ה 30 .
שמוליק רונן, פלמ"חניק ותיק ליד החלוץ המיוגע
בעשור הראשון של שנות ה 2000 החליט בן אחי, אבי שלו, להצטרף לטרנד של בישול בירה בוטיק.
מה היה טבעי יותר מאשר לגרור את הסבא שלו עם אשכול הבננות לככב על התוויות? מעתה היו
לתאנות החווה שנקטפו בשנות ה- 30 ארומה ואלכוהול של בירה בוטיק... את החלוץ לא שאלו.
הוא מזמן כבר לא עמנו.
באחד הימים כאשר הנושא תפס תאוצה, החלטנו לשחזר את המעמד, אני בגילי המופלג, מעל 70 ,
ניסיתי להדמות לאבי הצעיר החסון בן ה- 30 , "גירדנו" אשכול בננות וכובע מסגנון "אנו באנו ארצה". התוצאה החיוורת מינוס, לפניכם, זה נראה כאלו לקחנו את ביבי, בתקופה הכחולה שלו ותקענו אותו במרפסת הצופה לריינוס בבזל שוויץ, ככפילו של הרצל, בעת הקונגרס הציוני הראשון. כמו שנאמר במקורותינו "זה לא זה".
הגילגול הבא של אבינו והאשכול הגיע לפני כמה חודשים עת גילה אחי ישי את אבינו, היגע מ 70 שנות סחיבת אשכול בננות, בתוך דפי ספר מוזר ונטוש הנקרא "שיחות עם המאהב שלי ועם אשתו" מאת הסופרת אליאונורה לב, בספר המלווה בצילומים, ניתן לאשכול הבננות האומלל הזה פירוש של פרי זימה ותועבה.
אני בטוח שאבי לא היה מסכים לשאת על כתפו משא כל כך טעון וסמלי במוחן הקודח של סופרות מיוחמות בנות המאה ה 21...
כאן מגיעה לסופה הזמני הסאגה של החלוץ והאשכול. אני בטוח שצמד זה עוד יצוץ בהקשרים שונים ומשונים, אך אבי שהיה כנראה "סלב" שלצערנו לא היו לו עוקבים וגם לייקים לא קיבל, לא נח לרגע, בשנות ה- 40 החליף מקצוע, השתלם והפך למנהל עבודה בבניין, הוא לא זנח את חריצותו והמשיך להידחף לכל פריים אפשרי.
לפני כ- 5 שנים לחש לי מישהוא, "אביך מונצח במוזיאון ישראל" הטרחתי עצמי לשם ואכן בתערוכת צילומים מרשימה הנקראת "ידיים עובדות" של הצלם המפורסם הלמר לרסקי, הופיעו אנשי עבודה ועמל מכל מגזרי ה"התיישבות העובדת" ואבי כמובן, גם שם, כבר לא כל כך צעיר, אך עדיין איש עבודה, עם הסיגריה הניצחית, בזוית הפה ומבט שובבני למצלמה, מקצוען אמיתי.
אני יודע בדיוק מתי צולמה התמונה הזו ותמונות נוספות שהופיעו בתערוכה ובאלבום הנלווה. השנה היתה 1943 עת נבנה בקבוצת שילר בית התרבות.
עד כאן הקריירה ה"סלבית" של אבי אברהם, כאמור הוא לא היה מודע לכך. האנשים של פעם היו אנשי עבודה כמו שנאמר בשיר נשכח " אנו באנו ארצה, לבנות ולהבנות בה"
כתב יוסי שחם (שטיניג).
