הפייסבוק שלי או חוכמת הפיג'ו 404

July 15, 2015 at 9:00am

פייסבוק, הרשת החברתית, עשתה בעולם מהפכה. מועדון עם כל כך הרבה חברים לא רואים כל יום. כל אחד יכול להיות חבר ברשת החברתית והמאד חברותית לטעמי. מארק צוקרברג רכש לו הרבה חברים. כל  ישראל חברים. facebook מאפשרים 5000 חברים. כמה חברים יש למארק צוקרברג בפייסבוק? וכמה בחיים בכלל?

הסמל של ה 404 שלי והרישיון 57622 של אבא

אליעזר מורב הקים את דף הפייסבוק שלי. אני מודה לו מקרב לב וגם מצרף נשיקות. הכוונה הייתה ונשארה פייסבוק לעסק המטבעות. קוראים לו לידרמן קובי ובאנגלית זה הרבה יותר מרשים וכאילו בינלאומי: Liderman Coins.

סברתי לתומי שאם מאפשרים לי חינם אין כסף להקים אופרציה ברשת, למה לא לקחת, ואפילו תביא עוד אחד, שיהיה למקרה חרום.

הילדים הגדולים שלי אהבו מאד לטייל עם הפיג'ו 404. בפייסבוק הם לא מוכנים להיות חברים שלי

כמעט לכולם יש facebook. זה מאד inni להיות בפייסבוק. גם לאלה שאין  פייסבוק יש על מה לדבר בנושא. בדרך כלל זה חמלה מהולה בתוגת המעטים שמביטים במעט זילזול בנזקקים לתשומת לב בשל עולמם המעט דלוח. "בשביל מה אני צריך את זה?", "יש לי מספיק חיי חברה גם בלי הדבר הזה", "זה בכלל לילדים הפייסבוק הזה" ועוד ועוד אמירות המביעות לדעתי סוג של מבוכה לנוכח הקידמה המידפקת בעוצמה על כל מחשב ללא הפוגה. הבנתי כבר את המתנכרים לפייסבוק ולעיתים רחוקות קורה לי שאני אפילו חש שהם צודקים, אבל רק לעיתים רחוקות. השפעות פסיכיאטריות של רשתות חברתיות יהוו מקור להרבה עבודות מחקר. אני יודע שזה נכון ואפילו מידע אישי.

כמה  חברים יש באגד?

אני נוהג לראות את ה-facebook כמעט מדי יום, ולדעתי עברתי את שלב ההתפעמות. מבחינתי זה אתר המרכז פעילות שמצאתי לנכון לאחסן בה מידע ותקווה שיקרו שם דברים מועילים כמו עסקים וארועי תרבות שווים. עד היום הפייסבוק לא הביא אפילו עיסקה אחת, אבל אני לא נואש. היו שלושה ששאלו וכאילו התענינו ונמוגו.סברתי לתומי שרצוי שיהיו לי כמה שיותר חברים כי אז כמות החשיפה שלך גדולה יותר. היום אני מבין שטעיתי בחשיבה הראשונית והמטופשת. השיקול דעת כמו בהרבה דברים אמור להיות האיכות. רצוי שיהיו חברים איכותיים ולא כאלו שאין לך מושג מיהם ושאין סיכוי בעולם שיבואו לעזור לך באריזה למעבר דירה, כמו שמסבירים מומחי הפייסבוק לביקורת חברים. תמיד אפשר להוסיף או לבטל חברות.

מה סוד ההצלחה של ה facebook

לא בטוח שיש סיבה מובילה. מבחינתי הקטע של המרובע עם תמונות החברים מסודרים בדיוק כמו במגרת איחסון של מטבעות ומדליות מהווה סוג שלאוסף. הסידור לתת קבוצות מאשר את ההתיחסות הבסיסית שזהו בעצם אוסף.

אליעזר מורב ואפי שחק שני חברים וגם שני מהנדסים מדופלמים פלוס פלוס, טוענים שהפייסבוק לא הביא שום בשורה טכנולוגית לרשת. את כל מה שמארק צוקרברג יודע לעשות, ידעו כבר אחרים קודם ולפניו. נשמע מפתיע במידה וזה נכון. איך דווקא הרשת הזו תפסה חזק בעולם לעומת כל הרשתות האחרות? האם זה השם הקליט? האם בכל זאת יש פה שילוב טכנולוגי עלום וסודי שעשה את ההבדל, או אולי הכל ביחד וגם אלילת המזל ששמחה לקראתם ואיתם?!

כולם מכירים את Mark Elliot Zuckeberg  בגלל הפייסבוק. אומרים שיש לו המון כסף ויהיה לו בעתיד אפילו יותר. אפילו עשו לו בר מצוה בגיל הנכון. מאז, כך כתוב ברשת, הפך לאתאיסט. לדעתי העניה, אתאיזם דת מענינת. האם משתמשי פייסבוק אינם מהווים בעצם סוג של מאמינים? בכל אופן למר facebook יש כנראה שורשים יהודיים בישראל.

מארק ויעקב צוקרברג

האם שמעתם על יעקב צוקרברג (1996 - 1909), האיש המיוחד מקבוצת שילר?

יעקב צוקרברג הגיע כחלוץ מגרמניה בשנות השלושים היישר לקיבוץ. גם צוקרברג הזה היה איש מיוחד. כל חייו הטיף לחקלאות אורגנית פלוס.  יוסף שטייניג-שחם הכירו ולמד ממנו חקלאות שונה ומקורית. בחורף לא עולים על הקרקע עם הסוס והעגלה כי ככה האדמה הופכת להדוקה ובלתי אוורירית. ועוד על צוקרברג מקבוצת שילר 

יעקב צוקרברג היה רווק כל ימיו והוא אח של סבא של מרק צוקרברג שלנו מפייסבוק. לדברי יוסי שחם המכונה הצדיק מנטעים, "הדוד הזה, יעקב צוקרברגר, היה אקזמפלר מיוחד. אדם שהיה לי הכבוד לעבוד במחיצתו וללמוד ממנו הרבה על חקלאות, על חיים שלווים וצנועים ועל משנה פילוסופית סדורה, כנראה הגנים המיוחדים של מרק צוקרברג מקורם עוד במאה ה-,19 בקרב משפחה יהודית בגרמניה".

אביו של מארק צוקרברג ביקר בקבוצת שילר בשנות השישים. נראה לכם שאם אזמין את מארק  צוקרברג לישראל הוא יגיע? קודם שיאשר חברות, אחרי זה נראה!

המונית של אבא בקיסריה עם השלמות של אליעזר מורב

חוכמת הפיג'ו 404

האוטו שאני הכי מחובר אליו הוא הפיג'ו 404. המונית האחרונה של אבא שלנו זכרונו לברכה הייתה 404. גם לי היו כמה פיג'ו. המיוחדת שבהן היתה 404 משנת 1975 שהיא שנת היצור האחרונה בצרפת. הפיג'ו 404 שלי הירקרקה שמספרה  382-787  הייתה קודם אצל גיסי החדרתי הגבוה אברמיק  שכנאי , ומי שהביא אותה במקור מצרפת  ביבוא אישי , היה בחור בשם צוקרמן מזכרון יעקב.

אלי הגיעה הפיג'ו בשנת 1982 ומאז הייתה אצלי שנים הרבה עד שנמכרה למפיקי הסרט האמריקאי "משחקי ריגול" עם בראד פיט ורוברט רדפורד. בסרט היו אמורים לפוצץ אותה ובגדול. היא ניצלה בזכות אינתיפאדה מקומית פה בישראל והסרט צולם בסופו של יום במרוקו. כנראה שהיום היא מצויה אצל מישהו מאבן יהודה המספק אביזרים שונים לסרטים. השכן שלנו אדון פילוסוף מבן יהודה 18 א'  אמר ש-404 היא כמו סיגריה טובה שמעשנים עד הסוף. אני לא יודע כי לא עישנתי מעולם כמעט כמו יאיר לפיד.

הפיג'ו ליוותה אותי ואת משפחתי הרבה זמן. היא נהפכה לחלק מחיי. הטיפול בה היה מסור והיא החזירה נאמנות ואהבה. צביקה מלמד ירא שמים והמוסכניק הכי בעולם מיפו, ידע לספק את מאוויה של הצרפתיה שלעיתים הייתה סוררת ובדרך כלל נאמנה ומסורה.

בני גרינברג - חלקי חילוף, בעלה של חגיק, ידע להשיג כל חלק, אביזר ומספר קטלוגי, מעזה ואפילו מקניה שבאפריקה, כשהיה צורך, והיה. בני דודנו מנבלוס, עזה וחליל, היו מתים עליה וכשנסעתי בה ראיתי מבטי קינאה מתובלים בהערכה השמורה לאוהבי הפיג'ו בלבד.

פיג'ו 404 הגירסה של אבי אבנר בטכניקה מעורבת

תעצור בצד בבקשה!  כמה אתה רוצה בשביל פיג'ו?

עצרו אותי לבדיקות השמורות בדרך כלל לאחמד תערבב את הטייח. בכל מקום שאלו אותי "מוכר?". שמו לי פתקים אין סוף בהצעות מענינות וגם מגונות. נסעתי איתה בכל מקום מדן ועד אילת כולל ואדי משאש, ערוער, תל חצור בואך מרות, צפת, ביריה, תל אבו נידה, רוג'ום אל הירי ואפילו החרמון. היינו עם הזמן זוג, שלישיה, ומשפחה מורחבת. היא הייתה חלק ממני. בחורף היה קשה לרגשה ולהתניעה. הפח כמו גם הריצפה, דרשו טיפול מתמיד וקבוע נגד הזיקנה והחלודה.

אפי סחייק דאג לה למזגן נהדר במפעל של בר לוי מיזוג אויר, אותו ניהל באותו הזמן בהרצליה. הרגשתי אותה ואת התנהלותה מאלף ועד תו. ידעתי מתי היא בסדר ומתי היא לא במיטבה. צביקה מלמד ידע לסדר אותה והיא תמיד שמחה למגע ידיו. יש יחסים אנושיים חמים בין אנשים ומכוניות.

גברים ומכוניות זה ספריה בפסיכולוגיה. מה לא נאמר בנושא הזה, שהעסיק כל מי שנהג בחייו? הקטע של נשים ורכבים זכה להתיחסות שונה. נראה לי שאפשר כבר לכתוב את הסיפרון הנשי. אצל הגבר זה תמיד התחבר לגודל הנשק. האשה התמקדה בצבע, פונקציונאליות ובעיצוב מדליק. האם צבע אדום מעיד על פיתוי?

מה היה סוד הקסם וההצלחה של ה-404, שהייתה פופלארית להחריד בכל קנה מידה?

כנראה שהרבה דברים. אוטו נוח ומרווח כרכב משפחתי ומנהלים כאחד. תחזוקה מכנית מאד סבירה וקלה. ובכלל עם הצלחה קשה להתווכח, המספרים מדברים. שמעתי אפילו גירסה הטוענת שחברת פיג'ו הפסיקה לייצר את ה 404 משום שפשוט הדבר מנע מכירות של דגמים אחרים. לפעמים איכות יותר מדי טובה עושה צרות שיווקיות למוצרים אחרים.

מה הקשר בין הפייסבוק שלי לבין הפיג'ו 404? או כפי שהיה מנסח לוציאן סימצ'ס המורה שלנו למתמטיקה "מהי המסקנה המסכנה?"

 נראה לי שמבחינתי 404 חברים ב-facebook שלי זה הדבר האידיאלי ותמיד ניתן גם לעקוב  .

ליד הבית של פנחס שדה ביפו עם אבא ודוד רובין ברי וגם הפיג'ו

הפילוסופיה של אדון פילוסוף

December 20, 2014 at 11:35am

אבי אבנר בטכניקה מעורבת

בן יהודה 18א' שתי חנויות בחזית וגם שתי קומות עם דיירים

אדון פילוסוף היה שכן שלנו וגר בבניין שברחוב בן יהודה 18א' בתל אביב. ככה גם גברת פילוסוף ואני לא יודע באיזה דירה בדיוק, כי מעולם לא הייתי שם בפנוכו משום שלא הזמינו אותי. פולנים מנומסים לא הולכים בלי הזמנה מסודרת, ומעולם לא ביקשתי משכן סוכר, חלב או סתם את זוגתו למשחק קלפים כי אני גם לא משחק קלפים. אני מעדיף לשבת בחושך מאשר לבקש מנורה שנישרפה או לבקש להתרחץ באמבטיה כי הדוד שלי נוזל. אם לא תבקשו כלום גם לא יהיו סיכסוכי שכנים.  האם אתם הייתם אצל כל השכנים שלכם בבניין? וכמה פעמים? תודה רבה כי זהו מידע די חשוב אבל מוצנע בדרך כלל. בכל מקרה הפילוסופים מעל החנות ותמיד אמרנו שלום שלום מחוייך ואדיב.

אדון פילוסוף תמיד היה כזה שמח וטוב לב ואין לי מושג למה בדיוק, אבל כזה הוא היה ויש להניח שככה גם נולד. אני בטוח שלא השתמש מעולם בשום חומר טוב למרות שאני יודע שעישן סיגריות ואפילו באופן רציני. העישון שלו אפילו קשור מאד לפילוסופיה שלו ואני זוכר שבערוב ימיו בבן יהודה 18א',  נהג להיכנס לחנוק ולנוח על כיסא לפני שעלה ברגל הבייתה כי הנשימה קשתה עליו.

גברת פילוסוף

גברת פילוסוף הייתה קצת יותר רצינית ובכל זאת טיפונת שמנמונת, קטנה וחמודה. הייתה לה תיסרוקת כזו עם טיפונת ניפוח ופיזור ספריי של ספריות על מנת שיתאים לדמותה הכללית. פילוסוף זוג נחמד, מברך לשלום ומעולם אני לא זוכר ארוע טראומתי מדיירי הבניין שלנו. הם כבר שנים שאינם פה ואני זוכר שעברו לגור בבת ים ככל הנראה. אני לא זוכר במה עבד אדון פילוסוף וכיום אני ממש לא בטוח שהיו ממוצא יווני כפי שחשבתי עד לתחילתו של פתק זה. מינה טוענת שפילוסוף זה בדרך כלל בולגרי ואכן היה להם כזה מבטא בולגרי אבל בכל זאת אני נוטה לכיוון הפוליקרי והסלוניקאי למרות שלוחשים לי פה שמוצא בלקני הכי עדיף ובלי טעויות בכלל. בכל זאת אני חוזר ושוב נוטה לכיוון היווני ומי שחושב אחרת שיוכיח בבקשה.

בן יהודה 18-18א VTLV

דייר מוגן

כל הדיירים שגרו פה בבניין היו דיירים מוגנים. דייר מוגן זה אומר דמי מפתח וביידיש שלייסל געלט, אבל היום לא ניכנס לזה למרות שגם זה יכול להיות אחלה נושא. דיירים מוגנים זה משהו שהולך וניגמר, אבל יש עוד כמה ותמיד זה לא ניגמר עד שזה ממש ניגמר. אצלנו בבן יהודה 18א' אין כבר דיירים מוגנים כי בעל הבית מכר את הבניין וככה זה נגמר. מבחינתי היה רק בעל בית אחד לבן יהודה 18א' למרות שמשפטית היו לפחות 3 שונים והמהדרין יגידו אפילו 7 אבל נפטר אחד לעיתים מוביל לעשרות יורשים חיים ולך תדע מה יהיה עוד מעט. תמיד מדברים על חתולים שמתרבים וטורים הנדסיים אבל הבעיה האמיתית בעולם היא היורשים. בעצם זו בעיה רק מצד אחד כי יורשים מפרנסים המון אנשים וקוראים להם אפילו עורכי דין ובשום אופן לא בנים של קדשה.

אבא של דניאלה

קראו לו יעקב מינץ לבעל הבית שלנו, והוא גר ברמת גן ואני זוכר אותו היטב עם הרגל שסחב והמכתבים המסודרים שתמיד שלח לנו, עם בול ובכתב ידו ואני יודע בוודאות שבקליגרפיה הוא לא היה משהו. אולי הכרתם אותו באופן כלשהו אבל את אחת מבנותיו בטוח שכן. היא מאד יפה וככה גם שתי אחיותיה למרות שהיא בלונדה והן כהות יותר כמדומני. פעם היא אפילו עשתה בלאגן בקלקיליה. ליל הבקבוקים 1987 שלאחר רצח טל ועפרה מוזס ז"ל (שאגב עבדה בראש העין), היה ארוע מכונן ומתועד, וככה המוני ישראל נחשפו לגברת דניאלה וייס והשביס. היום לא נעסוק בכלל באדון מינץ שהיה יהודי כשר וללא כיפה ואפילו לא במשפחת וייס, כי אנחנו עם אדון פילוסוף והפילוספיה הקצרה שלו שנשארה לי ממנו כזכרון כמעט יחידי. אפילו לא בפילוסופיה של שפינוזה הכופר ולהבדיל לא בזו של אותו שטייניץ העילוי והזנב המקשקש. לדעתי הסיבה היחידה שלא מוציאים לדבר הזה צו איסור כלשהו, היא אשתו השופטת.

ה 404 שלנו 382-787

למה וכמה פיג'ו 404 כבר צריך?

אדון פילוסוף שגר כאמור באותו בניין בבן יהודה 18א' נהג ברכב ולא סתם רכב לפחות מבחינתי. היה לו אוטו מסוג פיג'ו 404 ממש כמו שלי. שלו הייתה לבנה ושלנו ירקרקה בסגנון מזרחי ונגד עין הרע. שלנו הייתה חדשה יותר ואפילו מהמודל האחרון כלומר 1975 שמר צוקרמן מזכרון יעקב הביא בייבוא אישי ופרטי. האמת שהפיג'ו הזו הייתה ה 404 השלישית שלנו, וקדמו לה שתיים אחרות אותן אולצתי למכור, כי הקונים היו מה זה קרציות ואני רציתי בסוף שכבר יעזבו אותי במנוחה אז מכרנו להם ושילכו לדרכם. בסוף הם באמת הלכו ואני זוכר את בעל הבסטה משוק הכרמל שלא עזב אותנו עד שבסוף נשברתי והוא המשיך לבוא ולהגיד תודה, ותדעו שיש קרציות בהמון תחומים ואפילו באסטיונרים, אבל ההוא מהכרמל היה קרציה נחמדה.

גברים ורכבים זה סאגה בלתי פתירה. היום לא ניגע בזה וכעת רק לפילוספיה הקצרה של אדון פילוסוף אודות החיים והכל מתמצה באוטו שלו. נכון פיג'ו 404 צבע לבן ואפילו מודל לפני 1970 כמדומני. על צבע לבן גם רואים את החלודה הרבה יותר טוב כי חלודה חומה על לבן זה באמת משהו בלתי נסתר. גם חלודה על בולים זה אסון. חלודה ופיג'ו 404 זה כמו בורג ומוטרה. אפשר גם להגיד כמו פרדס ותפוזים כי תמיד יהיו תפוזים בפרדס ורק כשאין פרדס אז אין חלודה בפיג'ו 404.

הפילוסופיה הקצרה של אדון פילוסוף

המשפט היחידי שאני זוכר מאדון פילוסוף היה קצר וממש לא פילוסופי ואולי לא הבנתי אותו ובשביל זה יש אנשים חכמים כמוכם שאולי יעזרו לי במידת הצורך. אני מניח שלאלה מביניכם שאפילו מעשנים, אולי יהיה קל יותר. אני לא מעשן וכבר מזמן לא לוקח סיגריות לאנשים סתם להחזיק בפה כמו סוג של מוצץ עם ניקוטין.

אדון פילוסוף השכן שלנו מלמעלה מסביר לי שסיגריה טובה ופיג'ו 404 ממש דומים ואפילו זהים. "פיג'ו 404 וסיגריה טובה זה ממש אותו דבר ומשתמשים בהם עד הסוף ולא זורקים! ".

יש לי תחושה שאת הפיג'ו של אדון פילוסוף באמת עישנו עד הסוף. את שלי ממש לא והיא עברה חוויה מופלאה עם הסרט הבינלאומי "משחקי ריגול" עם רוברט רדפורד ובראד פיט. על זה בפעם אחרת בבקשה כי הגענו לסוף הסיגריה.

פיג'ו 404 ואנחנו

השבוע זה שוב קרה ואפילו שלוש פעמים. בפעם הראשונה זה היה עם א ממשרד התחבורה. א זה הוא ולא מה שאולי חשבתם. דיברנו המון על מכוניות וברור שה404 כיכבה.

הפעם השניה הייתה שמישהו לא מזוהה וכנראה לא מאוזן מצלצל אלי מדי כמה שנים ומתחנן שאמכור לו את הפיג'ו 404 שכבר מזמן לא אצלי. הפעם השלישית הייתה אתמול (6.3.2024) כשאני חוזר הבייתה בערב בכביש 5 ולפני נוסעת לה פיג'ו 404 כאילו אנחנו בשנות השמונים. הבנתי שצריך לרכז החומר ולשגרו. עד שזה יקרה שלוש תמונות מפעם.

המונית האחרונה של אבא בקיסריה. 

אליעזר מורב השלים את החסר.

דוד רובין ברי מאמריקה ואבא וגם הפיג'ו ביפו ליד הבית של פנחס שדה

אישה מוזרה עם שלושה ילדים שהחליטו לרכב על האוטו שלי ברמת אביב.

כשנולדתי אבא שלי היה נהג מונית

September 20, 2013 at 11:47am

אבא שלי היה נהג מונית. לפני זה היה שוטר, ובהמשך, אחרי המונית, קנה חנות והיה לסוחר מטבעות. בסוף הוא נפטר כמו כולם. כשנולדתי אבא שלי היה נהג מונית.

אבא ואני עם המונית מתוצרת ווקסהול וברקע רידינג

הנהג ש. לידרמן ת"א סוקולוב 93 ר"נ 57622 lic מספר מונית 40-733

תחנת המוניות הייתה ברחוב בן עמי במקביל לקולנוע חן וליד כיכר צינה דיזינגוף טלפון 288811

כמעט תמיד המונית הייתה פיז'ו. פולקסווגן ומרצדס מגרמניה? מעולם ולעולם לא. never

תמיד כשאני נוסע במונית אני חושב על המונית של אבא שלנו ועל החיים הלא קלים של נהגי המוניות. לכאורה זה נראה נחמד להיות נהג מונית אבל זה רק נראה. בדרך כלל אני נוהג לדבר עם נהגי המונית. רובם אוהבים מאד לדבר. לא פעם עוברת לי המחשבה של להיות נהג מונית מסוג שונה ולו לכמה ימים. מחשבות לחוד ומעשים לחוד. נדמה לי שכמעט ולא קרה שום דבר טוב בתחום המוניות בישראל, למרות שאולי אני לא ערני מספיק לנושא. מחירי הדיזל והסולר זו רק דוגמא. היום במסגרת החלומות באספמיה הייתי נהג מונית ברכב חשמלי או היברידי.

המונית של אבא פיג'ו 404 ברקע קיסריה ואמת המים

רוברט דה נירו גם היה נהג מונית אבל לא על אמת

להיות נהג מונית אומר שאתה נוסע לאיפה שאומרים לך ובסוף גם משלמים. אני זוכר שאבא שלנו סיפר שהיו מספיק מקרים שלא שילמו. יש כל מיני טיפוסים ותמיד היו. עם הזמן לומדים למי לא לעצור ומסיבות שונות. לפעמים עוצרים ואז מוצאים תירוץ ולא לוקחים את הנסיעה כי משהו לא נראה. פושטקים וערסים תמיד יהיו. גם נרקומנים ושיכורים. היום יש יותר ומהכל. היום נהג מונית מתפרנס הרבה יותר קשה מפעם ומהרבה סיבות. היו מספר נהגי מוניות שנרצחו סתם.

חקלאי, נהג, שוטר, נהג, סוחר ותמיד ניצול שואה

אבא שלנו הגיע למונית אחרי כעשר שנים שהיה שוטר.  אבא למד נהיגה כנער בפולין לצורך עזרה במשק שלהם במושבה החקלאית סלישץ' זוטא  שבפולין. הרישיון שלו היה גם למשאית  ובקורס החצי שנתי שעבר שם,  הוכשר גם לבצע תיקוני רכב. אחרי השואה וקפריסין הגיעו הורי ואחותי הבכורה דבורה לישראל. אבא גויס למשטרה והיה שוטר. המשכורת במשטרה הייתה כזו שחיפש יותר פרנסה. נדמה לי שהפיתוי הכספי בחוץ היה גדול והכבוד קטן.

שמעתי אותו אומר שאם אביו יעקב הי"ד היה זוכה לראותו כנהג מונית היה חוזר מיידית לקבר. פעם סיפר שהיו ימים בהם הרוויח ביומיים או שלושה יותר מהמשכורת החודשית במשטרה. נדמה לי שלימים, הצטער אולי שלא התקדם והתפתח כמו חלק מחבריו במשטרה ויש מצב שהיה מוותר על הנסיעות הבלתי נגמרות במונית. חברים ואנשים טובים שנזכור כולנו שהחיים האמיתיים זה לא תוכנית כבקשתך.

המונית הראשונה של אבא ברמת הטייסים עם אראלה ובני משפחת גרבש

תמיד לצידו 

הייתי לצידו של אבי שמואל הרבה שנים. מ-1980 השנה בה השתחררתי לעולם האזרחי ועד לפטירתו ב-2008. הייתי צמוד אליו בשעות העבודה ויותר. את השעה בה החזיר את נשמתו לבוראו החמצתי. אולי מוטב שכך. היו לנו המון שעות ביחד של כל מה שתרצו. נדמה לי שידעתי כמעט הכל אבל תמיד מתברר שחסרים כמה חלקים קטנטנים לתצריף השלם. זה ברור ככה לגבי כל אחד ובכל זאת זה אבא שלי ולכן זהו אולי, מסע אינסופי לליקוט המידע שכנראה לעולם לא יושלם במלואו. אין סוף לכמות המידע ולרזולוציה שניתן לשאוף.

תנועה חופשית ודוגמא אישית

לאחרונה עברה לי המחשבה הממש לא מוצקה שהמונית של אבא הייתה עבורו לא רק פרנסה. בעקבות עיון נוסף בזכרונותיו עברה לי המחשבה שראה ברכב משהו המאפשר לו תנועה חופשית. בעברו נאלץ להימלט ממקום הולדתו ועד שהגיע ארצה. זה היה מרוץ כנגד הכל. הקטע בו ניסה לשכנע את אביו לעזוב עד יעבור זעם עם כל המשפחה, כמו שרבים עשו ונעו מזרחה לתוך רוסיה, צץ לו כל הזמן. אז הוא היה נער עם רישיון והעלה את האפשרות שאולי רצוי לעזוב הכל מאחור ולא להסתכן. אביו ביטל זאת על הסף מנימוקים שונים ובעיקר מדוגמא אישית לשאר התושבים. 

מוניות בן עמי טלפון 288811 כיכר צינה דיזינגוף TAXI BEN AMI

לעולם לא אוטו גרמני - פיג'ו זה בסדר

כנער אני זוכר בעיקר את המונית האחרונה. זו הייתה פיג'ו 404 דיזל צבע בהיר קרם וברור שעם פס צהוב. בשביל להניע את הדיזל היה צריך ללחוץ על כפתור חימום במשך זמן רצוף ואז זה היה קורה. מתמונה אני משחזר את המונית הראשונה של אבא שהייתה פיג'ו 403 סטיישן (בתמונה) ובהמשך הייתה גם צ'אקר מארצות הברית של אמריקה שעשו פה ניסוי על חי ובסוף אספו את המוניות והפיקו לקחים. גם את השם דה סוטו אני זוכר נזרק לאוויר בשנים הרבה יותר מאוחרות כחלק מסיפורי הנוסטלגיה. הייתה גם ווקסהול ויש ממנה כמה תמונות. אבא אמר שזה לא אוטו ושהשרות של האחים עייני זה פרק בפני עצמו. אם לעולם לא אוטו גרמני אז פיג'ו זה בסדר.

שלט מקורי מפעם של ככר צינה היום בתוך מלון סינמה

תחנת מוניות צמוד לקולנוע חן וככר דיזינגוף

התחנה של אבא הייתה ברחוב בן עמי 16 בת"א. ממש בצמוד לקולנוע חן. מוניות בן עמי ככר דיזינגוף טלפון 288811. הייתה כיכר עגולה ואמיתית של צינה דיזינגוף לפני ההגבהה המזוויעה של הכיכר הנוכחית. היום אין שם יותר תחנה כי עשו רפורמה עם סילוק הכיכר. קולנוע רב חן עומד. גם תחנת הדלק שממול. גם שאר המבנים. הוריה של נדיה כהן אלמנתו של אלי כהן המרגל שלנו בדמשק, ניהלו את המזנון ממול שהיה מסעדה מזרחית עם פלאפל. אלכסנדר פן נהג לשבת שם לעיתים.

פה בדיוק הייתה תחנת המוניות שאבא עבד בן עמי 16 ליד קולנוע חן ומול תחנת הדלק

עירית תל אביב יפו NO 1444

היתר חניית מונית במקום חנייה

עפי סעיף 7 לחוק עזר לתל אביב יפו העמדת רכב וחנייתו תשיד 1954

בעל המונית לידרמן סוקולוב 93

מספר הרישוי של המונית 40-733

מקום החנייה 15 בן עמי

תנאי ההיתר הסעה מיוחדת

תוקף ההיתר עד יום 31 בדצמבר 1976

פס צהוב בגובה החלון

המוניות היו עומדות זו אחרי זו כשלכולן פס צהוב בגובה המותן של החלון. לדעתי הצבע הצהוב בטוח עם משמעות כלשהי ומעניין מי יודע להסביר. מספר המונית של אבא היה 40-733. מספר רישיון 57622. שני מספרים קבועים שהולכים איתך כל זמן שיש לך מונית. מספר למונית עולה כסף. אפשר לראות בזה סוג של מניה ממונעת היודעת עליות וירידות. אני זוכר כמה מספרים מהעבר אבל לא מתחייב לזמן ולמטבע, אז נעזוב את הכסף לכמה דקות בבקשה.  בניו יורק זה עולה הרבה יותר. בתחנה היו עוד נהגים. אני זוכר שם את הג'ינג'י וגם את קוניק וגם אחד שכולם קראו לו הגיבן מהכיכר כי הייתה לו כנראה גיבנת. בעצם בטוח שהייתה לו, כי לא נותנים שם כזה סתם. אפילו אני ראיתי את הגיבנת. תמיד גם הזכירו את קופל שהיה בעברו נהג מונית והתפתח לכיוון השכרת רכב ועוד דברים בקופל טורס עד שהלך לעולמו.

מספר המודל 404 ומתחת לוחית פח שהייתה במונית של אבא הנהג ש.לידרמן ת"א סוקולוב 93 רישיון 57622 lic s.liderman.sokolov 93 st. tel aviv

בעלי מקצוע ויועצים לחיים

המונית של אבא דרשה טיפולים. את בעלי המקצוע שטיפלו בה הכרתי לימים כשנזקקתי למכונאי, חשמלאי, פחח ועוד מיני זוטות. צביקה מלמד היה נער מתלמד כשאבא הכירו לראשונה. צביקה מלמד ירא שמיים ומכונאי רכב מסור ובעל מקצוע מעולה, חרוץ, הגון, טיפל תמיד במונית של אבא. יעקב רובינשטיין חשמלאי הרכב היה משהו מיוחד. המקום שלו ביפו היה בלתי נשכח. לא הבנתי מעולם למה תמיד נהג לעשות איתנו סיבוב כשהוא מעולם לא מאחורי ההגה. כשאבא שלי הסביר לי שאין לו רישיון נהיגה הבנתי והפנמתי. תראו לי עוד חשמלאי רכב מדופלם ללא רישיון נהיגה. צמיגים בדרך כלל אצל משולם ברחוב אלקלעי ליד שוק בזל. יועץ המס דוד שרגורודסקי מרחוב השפלה טיפל בהרבה נהגי מוניות. ביטוחים אצל אריה מזור שהיה בעברו נהג מונית וגם שכן בשכונה. יוסף שטיינמן עורך דין ברחוב החשמל שהיה חבר של אבא עוד מהמשטרה.

צביקה מלמד מכונאי רכב מעולה טיפל במונית של אבא

לקוחות קבועים

לאבא שלנו היו גם לקוחות קבועים שנסעו רק איתו. ככה לפחות ידענו. מסתבר שבהרבה תחומים יש נאמנות בין לקוח ונותן שרות. אני זוכר שני שמות בוודאות. אדון וולף וגברת לוצ'יאן. לא היה קשר בין שני השמות. אדון וולף היה ספק של דברי סידקית למקומות רחוקים. הנסיעה איתו התארכה לכמה שעות ואפילו ליום שלם. גברת לוצ'יאן גרה בקרבת מקום. אני חושב שמעולם לא נפגשתי איתם. הם לא היו לקוחות וירטואליים. גברת לוצ'יאן המנוחה שגרה בפינסקר ועדין יש שכן לבנין שלה שהוא בערך בגילי, העובר מדי פעם בחנות ותמיד מזכיר לי נשכחות וגעגועים לאבא.

אישור עבור נסיעה בעזרת הדיסקונטאים

ככה צריך לספור כסף

אני זוכר ימים בהם אבא היה מגיע בערב וסופר את הפדיון של אותו יום. אני זוכר בוודאות את השטרות של החיילת, הדייג והפועל שהונפקו ב 1958 וליוו אותנו כילדים. השטרות היו מסודרים לחבילה ואבא היה סופר עם סוג של יריקה להרטבת האצבע הסופרת. יש אנשים שספירת כסף מרגשת אותם. כסף מזומן נותן תחושת בטחון למי שזקוק לכך. אומרים שסופרים בשפה הראשונה שלך ובעצם לשפה שאתה חולם ומחובר הכי טוב. לי מעולם לא הייתה עוד שפה לספור כסף. הבנקים כתבו פרוטוקול לספירת כסף וסידורו. יש לפרצף את השטרות כלומר  שכל השטרות יביטו אליך מאותה תנוחה. חבילה זה 100 שטרות ויש לשים חבק עם שם הבנק  והסניף. לא מערבבים חבילות. אני ראיתי פעם איך סופרים שטרות כסף על ידי שקילה במשקל אלקטרוני. מענין למה אין שום אמצעי תשלום במוניות בישראל מהעבר, או שאולי נגלה יום אחד שהיה. אם תיהיה לי מונית באחד הגילגולים אז נדאג גם לאספנים וגם כי זה עסק לכל דבר. אסימון נסיעה במונית פרטית רעיון מדליק. כל הזכויות שמורות. 

פק"ל מונית

במונית הייתה קופסת סוכריות עגולה ממתכת לכסף קטן. כסף קטן לא צריך לספור. היה גם מונה נסיעות קצת מגושם ומאד מעניין ואפילו עם לחצןמתכת אפור המותאם לאצבע. המונה רק הראה את התעריף ובלי הדפסת קבלות נייר. קבלות נייר היו מפנקס עם שם התחנה ואפילו לוגו נחמד של בנק דיסקונט. אני ממש לא זוכר מכשירי קשר או סדרן אמיתי בתחנה. בבגז' מאחור היה דלי עם צינור חצי שקוף בצבע צהבהב וגילדה מעור צבי לשטיפת האוטו. היה גם סינטבון שמנקה הכל והכי ביעילות. בתחנה עצמה הייתה משמעת ידועה שמי שראשון ראשון וכך הלאה. הנהגים עבדו לעצמם. לא כולם דיברו עם כולם, ממש כמו בחיים עצמם.

הייתה במונית גם קופסא מפלסטיק לעזרה ראשונה בצבע ירקרק עם מגן דוד אדום. מדי פעם אבא מילא אותה מחדש במחסן התרופות של קופת חולים הכללית שליד (בן עמי 14). היום יש שם מכון מרכז הקבלה של ד"ר ברג המנוח, במבצעים למתענינים. מדונה ועוד חשובים בסיפור. מעולם לא הייתי שם בפנים. גרם המדרגות והכניסה מאד מיוחדים לטעמי.

המונית של אבא ווקסהול 40-733 אראלה ואני ליד רידינג ותל כודאדי בירקון.

השמש בעיניים והחיים בשחור לבן

אבא ואני עם המונית מתוצרת ווקסהול וברקע רידינג

נהגי מונית הם...?

אומרים שנהגי מוניות הם עם. סוג של טיפוסים שהעבודה עשתה אותם למה שהם. אפילו יש בדיחה נחמדה המוכיחה כביכול שהם בנים של כאלו העוסקות במקצוע העתיק בעולם. כנראה שיש בזה יותר ממשהו כי עבודה מסוימת משפיעה על דפוס התנהלות. ראה ערך עורכי דין. האם נהגי מוניות הם הלך הרוח של החברה? האם ניתן לקבוע באמצעותם תוצאות עתידיות של בחירות? האם נהגי מוניות מבינים בהרבה דברים? כמה נהגי מוניות יש היום בישראל? וכמה מספרים ירוקים? למה אין עידוד ממשלתי לרכב היברידי או חשמלי כמונית?

אמא אני אבא והמונית

אמא והמונית

אמא שלנו מעולם איך לומר לא הייתה מאד מאד, מאושרת מהעבודה של אבא. זה לא היה כבוד גדול אבל בכל זאת עבודה שהחזיקה משפחה שלמה על הוצאותיה. תמיד רצתה שאבא יעשה משהו יותר מכובד. כשהזמן התקדם הבינה שגם אין סוף אפשרויות. הגיל והבריאות לא מייטיבים איתך. כשהגיעה העת והוצעה החנות קפצה ודחפה. רוח גבית מאד חשובה. אחותי אראלה זוכרת את ההרצה שאבא היה עושה למונית חדשה. היה צריך לעשות  1000 קילומטר לפני חיזוק הראש של המנוע החדש. הנסיעה בהרצה צריכה להיות רציפה וללא עצירות מיותרות. 

"אבא היה לוקח אותי כל פעם שקנה אוטו חדש לנסיעות ארוכות.  היו סיפורים על אנשים שנסעו איתו, אמרו לו חכה תכף אביא לך כסף ונעלמו. אני זוכרת נסיעה במונית לירושלים עם משפחת רידניק מפריז. נסענו לאוניברסיטה בגבעת רם, אכלנו במנזה. אני זוכרת את הנסיעות במונית לחדרה עם אמא-את הויכוחים בדרך, לעיתים היא הייתה  מוציאה אותו מהכלים."

אחותי הבכורה דבורה זוכרת את הנסיעה עם אבא לנמל לשחרר את הרכב החדש בצבע ירוק סלדין.

נזכרתי גם בתאונה של אבא עם המונית כשמיהר להלל יפה בחדרה לראות את הנכדה הבכורה רינת. הייתה שם החלקה וסוף סביר אבל תמיד הזכיר זאת בהתרגשות איך היה לו נס כפול.

 אני והמונית של אבא

בית הספר היסודי "דוגמא" היה ממש לא רחוק מהבית שלנו. זה לא מנע מאבא שלי לקחת אותי לבית הספר בשרות ספיישל. בחורף גשום זה בסדר להגיע עם מונית צמודה. נדמה לי שהיו עוד נהגים בקרב ההורים. האבות של דוד ביצ'ו , עודד קדם, אבי רוזן, עופר וייס גם עבדו כנהגים. השכן שלנו דוד פאר ז"ל היה חבר דן. גם אבא של בני מידלש היה נהג מונית וגר בסוקולוב. חברי דן למיניהם ואוספי מטבעות ושטרות הולך נהדר ביחד. אנ זוכר מספר פעמים בהם נסעתי עם אבא לעבודה. לראות ולהנות. תמיד הייתה לי בחילה קלה וצורך לפתוח את החלונות בשביל אוויר מבחוץ כי מזגנים לא היו. היה מאוורר קטן שהורכב ליד לוח המחוונים. זה היה סוג של בחילה וכאילו רצון להקיא שמעולם לא מומש. תמיד כילד חשתי כאילו מחלת ים מוניתית. אני גם זוכר את כיסוי החרוזים שהיה סוג של כיסא לנהג שאבא ניסה ולא אהב. גם את הכיסויים לכסאות ואפילו את המגן להגה עם חוט הפלסטיק המסולסל. היה גם מונה קילומטרים מתכתי, מגושם  וכסוף עם תעריף ואפילו תעריף לילה. הקבלות ידניות ומפנקס עם שם התחנה והלוגו. חשבוניות מס עם מע"מ זה כבר מזמן אחר וכמה שנים מאוחר יותר.

מונה של פעם כמו שהיה במונית של אבא

למה אני נוסע במוניות

חיים לוין נהג מונית ושרותי לימוזין ואפילו מורה דרך מוסמך לטיולים פרטיים, מספר לי במקצת על עבודתו תוך כדי נסיעה בעיר לאחרונה. אין שום קשר בינו לשוער הכדורגל העצבני מפעם. המונית שלו פשוט תענוג צרוף. נקיה, מצוחצחת, מבריקה ומריחה נפלא. הוא נוהג בזהירות, במקצועיות ובשלווה המתאימים לי. לא תמצאו עוד הרבה כאלה.

חיים לוין על המונית רק 10 שנים אחרי הרבה שנים באגד. הדיבור איתו מוביל לזה שמצאנו קשר משפחתי גיאוגרפי עקיף אחרי שיחה של כמה דקות. חיים יליד ישראל ואין לו בעיה לנהוג במרצדס. נסיעה קצרה במונית זה עסק לא יקר. אני נוהג לעשות זאת מדי פעם בתוך העיר מסיבות שונות. נסיעה באוטובוס תמיד יותר זולה. לך תסביר לאנשים שבנסיעה שכזו, צפים ועולים לי הזכרונות שלי מפעם עם אבא במונית.

כשנולדתי אבא שלי היה נהג מונית, פורסם לראשונה  ב-MySay  במגזין של  קובי לידרמן משולחנו של שולחני.

תודה לאליעזר מורב ולאבי אבנר על הצילומים.

ד"ר יעקב וינרוט, אני ומחמת הספק

February 25, 2014 at 8:43pm

יש לי משהו משותף עם עו"ד ד"ר יעקב וינרוט וזה יותר מהשם הפרטי שלנו. גם לא העובדה ששנינו יהודים כשרים, הוא עם כיפה ואני בלי. לשנינו יש זיכוי רשמי. אצלי מחמת הספק, אצל וינרוט ספק שהפרקליטות מעלה כחלק מכישלון כואב.

ד"ר יעקב וינרוט עיבוד מחשב אליעזר מורב

בית משפט זה מקום מיוחד. מומלץ להיות במקום כזה פעם אחת. ממש לא חובה!

מחמת הספק מושג נהדר. אשרי האדם שיש ספק בלבו. שופטים הם בני אדם עם ספקות

פרופסור אוריאל דן המזרחן טען שהביטוי "ללא צל של ספק", מעיד תמיד על צללית ואפילו יותר מצל

כמה אנשים מזוכים יש בישראל?

מעטים בישראל מזוכים. אני ממש לא מבין במשפט, אפילו לא בזה העברי. אני מאד אוהב ללקט מידע משפטי הקשור לחיים בכלל ולעיסוקי בפרט. בנעורי היה לנו מנהג כזה, ללכת לראות דיונים בבית המשפט במקום בית ספר. סוג של שעור באזרחות ללא תמורה.

חיינו אפופים בחוקים מחוקים שונים. אפשר למעוד בקלות בנפתולי החוק והמשפט. עובדה שאפילו וינרוט כמעט ומעד קמעה. אבא שלי נהג לומר שמי שנוגע בקקה, מסריח לבסוף בעצמו. ועל זה נאמר "כשר אבל מסריח", ואפילו "זכאי אבל מריח".

לכאורה וינרוט נגע בכמה דברים שחלקם קיבלו חותמת של בית המשפט שקבע שהם מריחים רע. לא טעית, זהו ויטה. לי נראה שחלק מזה דבק בו. איך מטהרים יין אדום?

וינרוט זכאי נקודה. אין שום איזכור מחמת הספק!

כל דבר כמעט מגובה בחוק ואם לא זכה לכיסוי חוקי משפטי הולם היום, אזי מחר זה יגיע. החיים מהירים מהחוקים והתקנות המנסים להדביקם. דוגמאות לא חסרות. ראו מה קורה היום באינטרנט. נראה כאילו הכל פרוץ. לאט לאט מנסה החוק לסגור פערים. זה לא פשוט כי סיכמנו שהחיים עצמם הכי מהירים בתכלס. לפעמים שופטים עצמאיים ונחושים יוצרים תקדימים ודברים משתנים. יכול להיות שמקרהו של וינרוט היה יכול להיכנס למשפטים שיצרו תקדים. בינתיים זה לא קרה.

הפרקליטות נשענת בזיכוי שמחמת הספק, שבכלל לא הוזכר על ידי בית המשפט. עו"ד וינרוט סבור שהם פשוט טועים בהבנת הנקרא. מבחינתו אין ספק ואין חמת והזיכוי ברור כשמש. בינתיים כולם הולכים על ביצים. אולי יהיה עירעור? אולי זה לא סגור עד שזה סגור סופית לגמרי?

הופתעתי ושמחתי כששמעתי את הזיכוי. עדיף לכולנו שיהיה זיכוי כלשהו ולא עוד שחור משחור , שחיתות וגועל נפש. על הדרך נחשפנו להרבה דברים נחמדים בהם ראינו רבים וטובים מתקמבנים להסדרים וסכומי עתק. זה גם הקפיץ לי באחת את הזיכוי שלי מחמת הספק שלא הוזכר בשום מקום. פשוט התעלמות תקשורתית מכוונת. היה לי משפט תעבורתי ובו זוכיתי מחמת הספק. זה היה אחד השיעורים המעניינים בחיי, שתרם לי להבין במקצת את המערכת ולהמשיך ולהאמין בה. כן, אני מאמין במערכת המשפט בארץ. שופטים הם רק בני אדם. ישנם מצבים רבים ששופט לא מסוגל להגיע למצב של ידיעת האמת כי גם המתדינים עצמם לא יודעים ולכן מוטב שיתפשרו. יש פער עצום כנראה בין משפט וצדק אבל זה סיפור לפוסט אחר. שאביגדור פלדמן יכתוב אותו.

 חמת הספק פרשנות ציורית של אליעזר מורב

הטוב הרע והדוגמן

עולם המשפט שלי נחלק לשניים: טובים ורעים. יש גם באמצע אבל הם ממש לא מעניינים אז תזרקו אותם לדרכם המשמימה. יש גם כאלה על תקן של דוגמני צמרת. הטובים הם כאלה שאני מאמין להם וסומך עליהם ואפילו יותר מזה. הדמות המרכזית שלי היא ברק. נכון, אהרון ברק. את הביוגרפיה "כבודו" של העיתונאית נעמי לויצקי אהבתי ויותר מזה. נדמה לי שאבא שלה שירת עם אבי במשטרה. יש המון טובים ופעם כנראה היו יותר. אני ממש לא בטוח במשפט האחרון לכן ניתן ממש להתעלם ממנו. עריכת דין הוא מקצוע עם דימוי מאד בעייתי.

בקצה השני יש את האיש השנוי במחלוקת עו"ד יורם שפטל. אני ממש חש כלפיו דברים בלתי ניתנים להגדרה. משום מה אני ממשיך לשמוע אותו ברדיו ללא הפסקה 103FM בסוג של הלקאה עצמית עם הסבר פסיכולוגי דחוק. יש לשפטל הרבה מעריצים. שמעתי שיש כאלה החושבים לתומם שלכאורה לאדון שפטל יש כנראה אות מיותרת בשם. מי שלא שמע אותו מתעמת בשידור חי עם שמאלניים יהודונאציים פלאשתינים קוויזלינגים, נאמני הסמרטוט האדום  ועוד , לא חווה משהו מיוחד במינו. יכולת העימות שלו ברדיו היא מדהימה. לפעמים אני בטוח שהוא אפילו נהנה מזה. מי יותר מתריס, זהבי או שפטל?

את זהבי אני אוהב ותדעו שאביו היה אוסף בולים ואליק רינק הכירו אישית. אני לא. את האופל מנטה של זהבי הכרתי גם הכרתי.

הסקאלה שלי ושל מינה

זוהי הסקאלה שלי למשפט. מברק ועד לשפטל. הגאות והשפל מבחינתי. איפה ממוקם וינרוט? בטוח שלא בצד של שפטל. ד"ר וינרוט יהודי חכם ובעל מקצוע מעולה עם מזג ג'ינגי טיפוסי שכנראה הולך ומתמתן עם הזמן והמקום. המשפט הזה עשה לו יותר ממשהו, כי הרי הכל בידי שמים. לאחרונה נתבקשתי על ידי משרדו של וינרוט  להיות יועץ בעיזבון שהכיל גם מטבעות. ההתנהלות מולם ואיתם הייתה מבחינתי נהדרת ומכל הבחינות ותודה לעו"ד נשר ולצוות המשרד. 

אצל מינה המיוחדת במינה יש מד שונה. מליבאי ועד שרמן. בהחלט סרגל מעניין. ליבאי היה בצוות האוגדה שהגן על ויינרוט. איפה היה שרמן? לכאורה טנקיסט בחטיבת משפחות השפע.

 פינסקר 10 פינת אידלסון 22

הבית רחב המימדים נבנה בשנת 1926 ע"י האדריכל שלמה גפשטיין. VTLV

בית המשפט לתעבורה ברחוב שוקן פינת קפקא

המשפט שלי היה על שלא עצרתי בעצור מוחלט וסופי ברחוב אידלסון 23 פינת פינסקר 12. ברור שבתל אביב, ממש קרוב לחנות. בפינה השמאלית שתי שוטרות בתירגול של מורה ומתלמדת , אורבות בפינה ועוצרות נהגים נחפזים. (זה בהחלט יכולה להיות התחלה של סרט סקס כחול על חפוז עם שתי שוטרות) זה היה עם הפיז'ו 404 הירקרקה. השוטרת המנוסה מסבירה לחדשה איך ממלאים דו"ח על אי עצירה - גלישה בעצור. אני בקריזה, לא מוכן להשלים עם קביעת השוטרת המנוסה, ומבטיח לה שניפגש בבית משפט ובשום אופן לא איפה שאתם מדמיינים. ממש כמו ג'ינג'י נסער וקופצני. וינרוט גם ג'ינג'י. מיד אחרי הדו"ח שנימסר לידי עם כל המגילה הכתובה, אני באטרף של עצבים, תולש את הספח ומכריז שברצוני להישפט. זה גם נירשם בדו"ח. ככה בלי שהות וחשיבה מוקדמת. אני לא משלם אני הולך למשפט. אני אראה להם!  

שלחתי בדואר עוד באותו היום על מנת שלא אתחרט. ברירת הקנס פחות ממאתיים ש"ח. זה לא הכסף זה הפרנציפ. אצל כולם זה העיקרון של הפרינצייפ. להרבה טמבלים יש פרינצייפ. לטמבלים גמורים יש פריצייפ ענק.

היום 2014 ממש בזירת הארוע שיפוץ מעולה של בית בפינסקר 10 

למי יש חבר שוטר?

אחרי ששלחתי את המכתב למשטרה בנחישות ובהחלטיות, הבנתי שגם צריך להיערך לקרב. יש לי כמה חברים ושכנים שהם שוטרים מתנדבים ואפילו שוטר אמיתי וחוקי לגמרי. אחרי שהסברתי להם בכללי וגם בפרוט, הם הכריזו עלי כמקרה אבוד ואפילו דפוק ופצוע קשה , ללא יכולת שיקום לעד.

"למה? למה לעשות שטויות!? מי יאמין לך? זה מילה שלך מול מילה של שוטרת! בעצם שתים. איך תצליח מול שתי שוטרות? משלמים ושוכחים. כמה זמן תקדיש לזה? אתה לא מבין שהקנס הוא אלפיים ש"ח במקרה שימצאו אותך אשם? מה תגיד? למה שיאמינו לך? מה הרקורד התעבורתי שלך? בטח תיקח עורך דין?!" זה היה רק חלק מהרפטואר ששמעתי והאמת שהתחלתי לפקפק ברמת המוכנות שלי כמו גם רמת הדפיקות. אבא שלי שתק.

מבחינתו כל אחד עובר בדרכו את ניסיונות חייו הוא. גם לו היה מקרה משלו כשרק החל לעבוד כנהג מונית.

לא אלאה אתכם בכל הסיפור אלא אם יהיו כאלה שממש יבקשו וילחצו. אעשה זאת טלגרפית. במשפט אפשר להאריך עד לקץ הדורות. ככה גם מפרנסים עורכי דין.

הסיפור כולו ארך מספר חודשים, אולי שנה. בפעם הראשונה באים לאולם עם עשרות אנשים, ושם הסיפור הוא במודה או לא מודה. ככה הרבה מאד אנשים. אם אתה מודה שלם ושכח. אם אתה לא מודה, אז זה שגר ותתחיל להיות בלחץ ומוטרד, ואנחנו כבר נודיע לך, ובעצם קובעים דיון לעוד הרבה זמן עם הוכחות.

חייבים לקעקע את גירסת השוטרות!

הדיון הבא להוכחות נקבע לעוד מספר חודשים. ככה יש זמן לחשוב ולהתארגן וגם לחשוש. נערכים באופן יותר מוקפד. יאיר נחמני בוגר ומתרגל במשפטים וגם יועץ סתרים מעולה לבעיות מורכבות, מסביר לי לאחר שנכח בזירת הארוע שחייבים לערער את גירסת השוטרות. צריך להביא ממצאים מזירת הפשע. צילמנו את המקום מכל הזוויות. המטרה היא להראות שהשוטרות התחבאו כל כך טוב שלא ראו את קו העצור ואת המתרחש בזמן אמת. ככה מנסים לקעקע את השוטרות. אחת כהה ותיקה והשניה בהירה, בקבוקית וצעירה.

מרוב הלחץ לא ישנתי לפני המשפט כמה ימים, וכשהגעתי לתאריך המיועד הכל היה נהדר, חוץ מזה שהגעתי חודש בדיוק לפני התאריך הנכון. הלחץ מלחיץ מאד, אבל ככה גם ראיתי כיצד מתנהלים דיונים תעבורתיים אצל כבוד השופט דורון. השד אינו נורא. יש הרבה עבריני תנועה עם הרבה תירוצים וסרטים הזויים בראש. רוצים דוגמא? בבקשה.

המשפט בישראל עצמאות 1992 עיצוב צד הנושא – אהוד שפריר 

החברה הישראלית למטבעות ומדליות

אדוני השופט, אדוני השופט/ אינני אשם, אינני אשם/זאת האמת וכל האמת

נהג שהואשם כי דיבר בפלאפון במשך דקות רבות כאשר רכב משטרתי נוסע אחריו, מסביר בלי בושה כי יש לו מנהג מוזר אבל ידוע ומוכח לנגוס וללקק את האנטנה של הפלאפון וזוהי כל הסיבה להיותו צמוד לאוזן. "אדוני השופט, אינני אשם אינני אשם, זאת האמת וכל האמת". כולם בשוקן פינת קפקא על הריצפה. השופט גם. התובע גם. אני נחנק וגם. הנאשם רציני וזקוף לפחות כמו ביבי.

 כמה עולה דו"ח שיחות נכנסות מחברה סלולארית?

הנאשם מראה פלט שיחות יוצאות כי אכן לא בוצעו שיחות כאלה בזמן שמציין הדו"ח. עובדה. התובע אומר שזו הייתה כנראה שיחה נכנסת ולכן יואיל הנאשם להביא דו"ח דומה לשיחות נכנסות או אז נאמין לו לגמרי. אם חשבתם שזה קלי קלות אז טעיתם בגדול. פה התערב כבוד השופט ואמר בציניות למשטרה."אתם הרי יודעים שדו"ח שיחות נכנסות' עולה אלפי שקלים אצל חברות הסלולאר המקסימות. מי יהיה מוכן לשלמו?". אכן מידע חשוב נלמד בבית המשפט לעניני תעבורה שליד עתון הארץ. בכל מקרה יעץ השופט לנאשם לשקול שוב את רצונו להישפט על שלל תירוציו, לפני הפעם הבאה בה הוא פוסק. רמז דק או עצה טובה?

המשפט או לסגור עניין קודם

עבר חודש בדיוק ואני מגיע למשפטי שלי. ברור לכם שכל הלילה לא ישנתי. המשפט - אחר הצהרים. הגעתי לשם עם קו 1 שהיה ממש מול החנות, הרבה לפני הרפורמה בתחבורה. תארו לכם שהייתי נוסע ברכב שלי ועוצר אותי שוטר. מה אני אגיד לו? שאני ממהר כי יש לי משפט על אי עצירה! הכי בטוח אוטובוס וגם הכי זול. החניון שם יקר, חשוך מסריח ומגעיל. באולם פנימה כולם נערכים. התביעה פונה אלי לפני הדיון שנסגור עניינים. אני אודה ואשלם רק את הקנס המקורי. הם מבהירים לי שזה רצוי לי, כי אולי אני לא יודע אבל יש אפשרות שהסכום יהיה גבוה פי עשרה, במידה ואורשע. "כדאי לך, אדון לידרמן, ונגמור!". אמרתי להם שאני יודע, ואם כבר הגענו לעד הלום אז יאללה ננסה להלום ולעוברו בהצלחה.

זוג שוטרות מתחבאות בזולה שלא מאפשרת להן לראות את זירת הפשע

המשפט התחיל עם תיאור העובדות ואני לאחר מכן טוען את שעל ליבי עם התמונות שהבאתי בניסיוני לקעקע את גירסת השוטרות. טענתי שעצרתי עם כל הגלגלים כולל הרזרבי, וכי אני מכיר את המקום כמו גם את משחקי המחבואים של המשטרה. "כבודו, הן התחבאו כל כך טוב שבעצם לא ראו בכלל את זירת הפשע. אין להן אפשרות בכלל לראות מהזוית שלהן אם עצרתי ואם לאו!" השופט דורון ביקש לראות את התמונות ולנסות להבין את שהיה.

כששאל את השוטרת שרשמה את הדו"ח לתגובתה הבנו שהנ"ל ממש לא איתנו. היא הצליחה להתבלבל מבלי שבילבלו אותה. היא בקושי זכרה משהו. היא לא הצליחה לקרוא את מה שהיא עצמה כתבה. אני כמעט בטוח שהיא לא הייתה בטוחה שהיא אפילו שוטרת. מבחינתה היא עמדה בכלל במקום אחר כמו בבדיחה של הגששים. היא הייתה בסרט אחר לגמרי. אם לא היתה לבושה במדים, אזי היא הייתה מכחישה הכל. השוטרת השניה הצעירה והיפה לא הגיעה בכלל לדיון. האם יש סיכוי שאלו שוטרות שחקניות עם ביריות וכל מה שרואים בסרטים כחולים? אין לי תשובה.

הפיג'ו 404 שלי 382-787 צייר A.AVNER

"זה פיג'ו 404 עם גיר ידני ולא ניתן להכניס הילוך ללא עצירה מוחלטת!"

התובע המשטרתי ניסה לחלץ משהו. הוא טען שאולי אולי ורק אולי טיפ'לה לא עצרתי לגמרי וקצת גלשתי בקטנה בקטנה. "לא, לא ולא", עניתי בתקיפות בלתי מתפשרת. "האוטו שלי עם ההילוכים ביד חייב עצירה מוחלטת להכנסת הילוך. זה פיג'ו 404 עם גיר ידני שלא מכיר התחכמויות של כאילו וגלישות מיותרות.". זה היה מסמר אחרון בסיפור הדו"ח המיותר. ידעתי שהסיפור מוצה מבחינתי. הייתי נרגש, בטוח ומלא עזוז. ועכשיו השופט יגיד את דברו.

השופט דורון היה זריז ויעיל. מבחינתו יש החלטה. אין צורך לחכות ולהשתהות. רצף האירועים ברור כמו גם התנהלות הנאשם מהרגע הראשון, במיוחד כשזה מכיר את המקום.

מבחינתו הנאשם זכאי מחמת הספק. כשניסיתי לתהות על עניין הספק ולשאול מדוע, פנה ואמר שאת כל שרציתי להגיד הייתי צריך לעשות קודם, לכן וכעת זה רק הוא וכן יש ספק ויש זיכוי מחמת הספק.

מטבע המשפט המיוחד

האדרנלין היה בשיא. הרגשתי שניצחתי והיה שווה. במקום לשלם מאתיים ש"ח ולשכוח בחרתי בדרך המשפט. זה עלה לי בסופו של דבר כנראה באובדן של 1000 ש"ח לפחות בחשבון הכלכלי הסופי. בשביל החוויה זה כנראה שווה. ומה עם מטבע המשפט המיוחד? אה... זה כבר לפעם אחרת.