תודה מחמוד החמוד

January 7, 2015 at 7:48pm

התודה המעורבבת של אליעזר מורב

סופר יודה בבניין אל-על בן יהודה 32 ופעם בית העם

יום שלישי פעמיים כי טוב וגם ערב חג האורים, אז ניגשתי לסופר יודה בבן יהודה 32 בתל אביב, מה שפעם היה המשרד הראשי של חברת אל על והיום סופר שכונתי הומה ועסוק מאד. סופר שכונתי זה יופי אבל קצת חבל לי שאל על עפו להם מהבניין שנושא את שם החברה שאני אוהב בשל והודות לשני אנשים ממש יקרים. הראשון זה הדוד שלנו רובין ברי שתמיד אבל תמיד טס only EL-AL and near the ile. גם כשהובא לקבורה פה בריית שאול, זה היה כמטען בתא מיוחד וזה עלה 5000 ירוק והוא גם שילם על זה בחייו. השני זה החבר שלי ושלנו בשם קברניט יצחק בירן, שיזכה לשנים טובות ויפות, שהוא איז'ו שגם הטיס רק באל על ומקודם בחיל האויר. אז כעת אל-על במקום אחר והבניין נשאר עם אותו השם ולך תדע כמה זמן ואולי בסוף סופר יודה יקנה את הבניין וגם את השכונה.

פירות וירקות מתמונה ותור עד הטיטולים

יש להם ליודה האלה פירות וירקות, שנראים מתמונה ואפילו כאילו מפלסטיק, אבל בסוף הם אמיתיים וגם טעימים, ובהמשך היום יגיעו יוסי שטיניג ואלון מליס, אז שיהיה מה לכבד אותם וגם עוד קצת דברים על הדרך. אז בסוף ניגשתי לקופה עם שקית וחצי, ולפני הייתה אחת עם עגלה בגובה הבניין, והקופאית הבודדה מה זה איטית וההיא רוצה רק נביעות שישיה ולא מי עדן שזה לא טוב בכלל, אבל אין נביעות אבל היא ראתה במחסן שיש בצד ליד הדלת חרום, ובקיצור תור עד לטיטולים. ואני אחריה ככה מתבונן וקולט ומה איכפת לי שהחנוק סגורה, אבל זו שאחרי מה זה לחוצה ואז פתח האחראי עוד קופה והאמת שהוא הקופאית הכי טובה שם.

אז ראיתי שהבחורה שאחרי היא גם מאד מאד לחוצה, וגם מה זה מאד מאד יפה ואפילו עדינה ולבושה נהדר, אז אמרתי לה "בבקשה" כי היה לה רק משהו קטן אחד וזהו. היא מאד שמחה ואמרה "אבל אתה קודם" אז אמרתי לה "אבל את מאד מאד ממהרת אז בבקשה" אז היא אמרה "תודה חמוד" כן ככה היא אמרה "תודה חמוד" אז אמרתי לה "השם שלי זה מחמוד ובבקשה" היא לא התבלבלה בכלל ואמרה "שוקראן יא מחמוד" שילמה בזריזות והלכה. ואז הקופאית שזה קופאי אמר "מחמוד בבקשה עכשיו אתה". חג שמח

http://www.israelmint.com/?section=44153&product=2461&lineItem=287

תודה מדליה ממלכתית, תשנ"א 1990 מתוך אתר החברה הישראלית למטבעות מדליות בע"מ

על החיוך, הידידות, האהדה על ההבנה, התמיכה והעידוד, בהוקרה על יד חמה מושטת לעזרה וברכות על שהיית לצידי בעת הזאת.

פני המדליה: המילה תודה בשפות שונות, בצורת גלים, מלמעלה למטה, בעברית "תודה", ביידיש "אדאנק", בצ'כית "DAKUJEM", בצרפתית "MERCI", בגרמנית "DANKER", באנגלית "THANKS", ברוסית בערבית, בספרדית "GRACIAS" וביפנית.

גב המדליה: המילה "תודה" ופרח המשולב באות "ו" במילה.

עיצוב נתן קרפ. גלף תדהר דגן. מיטבעה ארד/טומבק וכסף – הכט. זהב – המדפיס הממשלתי.

חוכמת הג'ימי

January 3, 2015 at 8:12am

ג'ימי קרטר במרכז ואפילו עם חתימה אישית ואפילו באנגלית

ג'ימי הנרקומן הוא לא ג'ימי היפה

גימי היה נרקומן. בטוח שג'ימי היה נרקומן אבל לא בטוח שהשם שלו אכן היה ג'ימי. כולם קראו לו ג'ימי וככה גם אני, אבל היום אני מבין שיש הרבה אנשים עם שמות לא ממש שלהם, כי שם זה משהו שנותנים לך ההורים שלך, או אפילו אלוהים ולעיתים זו סתם הבלחה רגעית של פקיד במשרד הפנים. יש גם כינויים המודבקים לאנשים ולעיתים זה ממש בסדר ולעיתים ממש לא. מי יודע למה ג'ודי מעדיפה את סטיב על פני סילבן?

פעם סיפרה לי גניה אשתו של ד"ר רחימא האונקלוג מפתח תקווה, על הפעם הראשונה  שקראו לה גניה בארץ ישראל כשבאו מבבל והיא אפילו אהבה את זה וככה יש גם גניה מעיראק ואני מאד אוהב את השם גניה ומעניין למה.

"כולנו ילדים של החיים"

ג'ימי זה שם מאד קליט והכרתי באופן לא אישי כמה ג'ימים. אפילו היה סרט ג'ימי היפה על בחור עם סמים מכרם התימנים, שהקרינו בבתי ספר כחלק מהמלחמה בסמים ואפילו היה שיר של שלום חנוך ואריק איינשטיין "כולנו ילדים של החיים". ג'ימי שלנו הוא לא ג'ימי היפה מהסרט גם בשל היותו לא יפה במיוחד וגם כי זו פשוט עובדה היסטורית. 

גימי שלנו לא הותיר מורשת כתובה ואיש כנראה לא תיעד אותו וחבל אבל אולי אני לא מעודכן ומישהו כבר עשה זאת לפני ואם כן אז יופי. לעניות דעתי הקובעת חוכמת הג'ימי היא חוכמה מאד מקורית ואפילו כפולה.

מעגלי השכונה

ג'ימי היה שכן בשכונה שלנו אבל בעצם לא בשכונה הפנימית כי אם במעגל השני ואולי השלישי ותדעו שלכל שכונה יש כמה מעגלים ונהלל זו רק דוגמא סכמטית,  אבל מעגלי שכונה יש בכל שכונה ואפילו בשכונות מרובעות.

ג'ימי גר בסביבה של דיזינגוף פינת בן יהודה ואולי רק הסתובב שם, אבל יותר הגיוני שגם גר שם. המיפגש הזה דיזינגוף עם בן יהודה ליד תיכון עירוני ה' והבית כנסת הגדול בצפון של דיזינגוף 312 ואפילו המסעדה הסינית האדומה, מוכר כמעט לכולם וזוהי נקודה אסטרטגית ואפילו בהיבט עולמי. אני מעריך שעוד פחות מחצי יובל, יהיה שם מחלף תת קרקעי ואני לא מכיר תוכניות עתידיות, אבל עקרונית זה משהו מאד מתבקש. מבחינתי שכל המכוניות יסעו למטה ושהקרקע תיהפך לפארק אינסופי.

ג'ימי היה שם באותו מקום ואולי זה לא היה המקום הטבעי שלו, אבל שם ראינו אותו ויותר מפעם אחת ולדעתי גם יותר מחמישים פעמים אבל אל תסמכו על הערכות זמן ומספרים של נערים בתיכון ואפילו אחרי שנת 1973. אנשים גוזמאים וסתם שוויצרים היו פה בפלשתינה א"י תמיד. יש לי חבר הטוען שזיין המון נערות וככה יוצא שאצלו יש יותר בחורות מאשר בדו"ח מירשם האוכלוסין. הבחור הזה הוא זיין שכל עם דיפלומה ואישתו סיפרה לי שהוא בכלל אוהב נערים תאילנדים ולכן היא חייבת עזרה בקטע האישי שלה. ככה גם הבנתי למה הבחור עובד בחברה המסדרת היתרי עבודה מסוגים שונים ולמה כל הפייסבוק שלו מלא גם בפילים וגם בילדים צוחקים וגם במטבעות דו מתכתיים מתאילנד.

חשישניק זה לא נרקומן

ג'ימי היה נרקומן אבל לא מהזן הרזה והמתנדנד כי אם בחור מלא, מוצק ודי ממוצע. בטוח שהיו לו רגעים מוטרפים אבל אני לא ראיתי את זה כי מי שלא חי עם נרקומן לא מבין מה זה סיוט של סמים והמשפט האלמותי "משורה ישחרר רק המוות" כאילו נכתבה במיוחד. אני לא יודע להגיד אם היה ספרדי או אשכנזי אבל ככל הנראה יותר מזרחי כי פעם היה מקובל לחשוב שנרקומנים ומזרח הולכים יותר אנגז'ה. כן ככה יותר מאשר עם כאלה מהזן הלפלפי למרות שסמים בכלל לא מבחינים במוצאים והכי חשוב לסם זה השימוש הנכון. שימוש לא נכון גורם לירידה בצריכה וככה כולם מפסידים חוץ כמובן ממשפחתו של הנרקומן שלעיתים מתפללת בחשאי "אינשאללה שתמות כבר יא מניאק בן זונה שתמות כבר" ואני לא שמעתי אבל אני מסוגל לדמיין. מילה של נרקומן שווה אפילו לא אגורה שחוקה.

הוא תמיד היה עם מכנס ארוך ואני זוכר גם ג'קט ג'ינס, אבל כנראה שלא רק כי בקיץ ג'קט בשעות הצהריים זה לא הגיוני אלא אם אתה רוצה להסתיר משהו בידיים. ג'ימי לא נהג להסתיר כמעט כלום ואני לא חושב שהוא העמיד פנים שהוא לא נרקומן, כי כולם ידעו שג'ימי נרקומן ואפילו כזה שהזריק קבוע ואולי היה מאלה שקיבלו תחליפי סם במקומות מסודרים ואני מכיר בית קפה בשם סוכר ברחוב זלמן שניאור על הפינה של פינסקר שפעם ולא ממש מזמן התורכים היה בית מרקחת צדדי שבו עמדו בתור גם נרקומנים וקיבלו את המתדון או איך שקראו לזה וזהו. היום קוראים למקום הזה שניאור ולעיתים אני נוהג לשבת שם וזה מקום בסדר.

אז המילה משתמש לא הייתה מקובלת ואני זוכר רק חשישניק או נרקומן. היו עוד כאלה שאהבו חשיש ואני מצטער לומר שמעולם לא עישנתי חשיש, כי איש גם לא הציע לי וברור שגם לא לקחתי לריאות ואולי חבל כי יש הטוענים ואפילו הטוענות שאין כמו זיון טוב עם קצת חשיש וסליחה על המילה זיון טוב, כי זיון טוב עדיף על פני המילה זיון רע. לעשות סקס זה גם בסדר ובבקשה אל תגידו לי לעשת אותה או לעשו אותו כי זה ממש מזכיר לי את ג'פטו שעשה את פינוקיו ולמה אנשים תמיד אומרים שלביבי יש אף של פינוקיו ואיש לא מדבר על איך ביבי עשה את אותה רות הסוקרת ממלבס אשת הרופא, שהייתה ידידה של אחד בשם איל שהיה אח של יעל ואפילו למד בעירוני ה' והכיר גם את ג'ימי.

סוסו ממש הכיר את ג'ימי

היה גם איל אחר שהיה אח של ליאור וממש גר בירמיהו והכיר את ג'ימי ממש טוב ואפילו טוב מאד אבל לא כמו סוסו שזה היה כנוי של דני נבון שזה מישהו שכולנו הכרנו ואפילו למד קצת בעירוני ה'. סוסו זה החצי של סמי וסוסו מתוכנית הטלוויזיה.האמת שגם סוסו וגם איל של יעל וגם איל של ליאור למדו בעירוני ה' אבל לא ממש עד קו הגמר. אני לא חושב שזה קשור בכלל לג'ימי שלנו שבכלל לא למד בעירוני ה' ויש להניח שלמד בבית ספר מקצועי ואפילו אולי עבד כי פעם היו כאלה שיצאו לעבוד.

אם אתם רוצים לדעת פרטים נוספים על ג'ימי ובכלל על אותה סביבת חיים' אז יש הרבה אנשים שגרו שם וחלקם נשאר שם למרות שהם פיזית כבר לא שם. המקום הזה של בן יהודה, דיזינגוף , כ"ד יורדי הסירה, רחוב ירמיהו, זכריה ואפילו רחוב צידון זכו ליותר מאיזכור. יש אפילו כמה ספרים אבל חייבים לסיים את הסיפור של ג'ימי כי כל נרקומן הוא או לפני או אחרי הקרייז בדיוק כמו רוכבי האופנוע. האם רוכבי אופנועים יודעים לזיין יותר טוב. שאלה קלה ותשובה מורכבת. אין לי רישיון לאופנוע וגם לא יהיה כי אופנוע זה עניין של טבע ואני לא מהזן של תרבות האופנוע.

המופע של גימי היה מאד קצר וללא חימום ובהמשך היה נותן את השוס שלו ומבחינתי זוהי חוכמת הג'ימי שלי והיא בכלל לא קשורה למכון הכושר ג'ימי שיש מצב שהוא הכי הכי ואפילו הייתי מנוי בו בדיזינגוף סנטר אבל התייאשתי ונתתי אותו לבן שלי והמכון הזה הוא אחלה מקום ורק הטושים והסביבה שווים את הכסף אבל אם תמשיכו לסובב אותי עם מכון ג'ימי ובהמשך עם ג'ימי קרטר שמופיע על המון מדליות ותמיד טען שהשטחים שכבשנו רק ישבשו כל סיבוי עתידי, לא נגיע לג'ימי שלנו ולחוכמתו וככה לא תכירו את חוכמת הג'ימי שלנו, שהיא פשוט מהממת ובלתי מנוצחת.

מכון ג'ימי דיזינגוף סנטר על הגובה

פיל עם המון נמלים וז'וז'ו תחנוק אותו תוך כדי הדגמה עם הגוף וכאילו ריקוד רחוב מסורבל

כשרצינו לקבל מג'ימי הצגה אמיתית ועל חי היינו אומרים לג'ימי ספר את הסיפור עם הפיל והנמלים. בדרך כלל הוא היה חוזר על הקטע הזה בלי בעיה ורק אם היה ממש בדאון חזק ושקוע במחשבה על המנה הבאה, ההצגה הייתה נדחית. אפשר היה לראות על העיניים שלו מתי יש הצגה ומתי לא. וזה היה הולך ככה, למרות שאני בטוח שרבים מכירים זאת, אבל בכל זאת נעים להיזכר שוב.

פעם היה פיל אחד גדול ומסביב המון המון נמלים קטנות קטנות, והייתה מלחמה גדולה כשהנמלים מנסות לנצח את הפיל והוא ככה דורך ומוחץ ודורך ומוחץ את הנמלים עד שנמלה אחת שזה היה בכלל נמל הצליח וטיפס ועלה עד הצוואר והגיע אפילו לאוזניים של הפיל הגדול ואז כל הנמלים מלמטה צעקו עם מחיאות כפים זוזו תחנוק אותו זוזו תחנוק אותו וזהו וזה הסוף ולא ידוע מי באמת ניצח. אגב מי ניצח בסוף בצוק איתן? יש לי דעה ממש ברורה למרות שכל הימניים ההזויים טוענים שהחמס ניצח ואני מבין שהם באמת הנרקומנים האמיתיים בכל הסיפור שלנו פה בארצנו הקדושה. אבל זו עדיין לא חוכמת הג'ימי.

חוכמת הג'ימי

כשג'ימי היה רוצה להשלים את המופע שלו ולעיתים זה בלבד היה המופע היחידי ובלי הפיל והנמלים הוא היה מרים יד ככה ומוריד שרוול וחושף כתובת קעקע כזו מאד פשוטה שהייתה לו על אחת הידים ושם היה כתוב בזו הלשון "אמא יש רק אחת". כן ככה פשוט אבל זו רק חצי החוכמה כי ביד השניה הייתה לו כתובת נוספת ואולי אני רק ממציא או סתם מדמיין אבל תמיד ותמיד היה מראה או רק אומר את הדבר הבא "הפשע משתלם למי שמוכן לשלם!" כן זה היה המשפט ולא שום משפט אחר ואני כבר בטוח שיהיו כאלה חכמים שיסבירו לי שהפשע לא משתלם ועוד כל מיני חוכמות אחרות, אבל חוכמת הג'ימי היא שאמא יש רק אחת והפשע משתלם למי שמוכן לשלם, וכעת נשאר רק שלב המסקנות או המסקנה המסכנה והעיקרית ואני מקווה שאת זה תדעו כבר ממש לבד וזה אחלה פוליטי כי השטחים זה אחלה פשע וכולנו כבר משלמים ונמשיך לשלם עד שיקרה משהו טוב אמן סלה, כן יהי רצון בימינו בקרוב, אבינו שבשמים רחם עלינו בבקשה ותודה לג'ימי.

איפה זה "בחנות זה עולה"?

January 5, 2015 at 8:12am

יאיר מימין וצ'רלי משמאל ובאמצע בקבוק זירו בקפה מיראז' אלנבי 108

צ'רלי ויאיר הם אנשים אמיתיים וזו גם התמונה שלהם מפעם, כי צ'רלי נפטר ומה שנשאר לי זה הזכרונות והתמונות. אני מאד אוהב תמונות של אנשים שאני מכיר וזה יכול להיות שחור לבן, צבעוני ואפילו סתם איור של משהו לא מוגדר. תמיד תמצא משהו חדש בתמונה ישנה.

מתברר שיש עוד אנשים כמוני ואני ממש לא לבד. אפילו הילדים שלי ככה, ויש מצב שכולנו כאלה ואפילו אתם הקוראים פוסט זה, בתנאי שאנחנו בני אדם, כי בעלי חיים אחרים אולי לא נהנים מתמונות ונוסטלגיה, ועובדה שהם גם לא מצטלמים מרצונם החופשי וגם לא מצלמים בעצמם, ולא ראיתי שום אלבום של כלב שהוא בעצמו עשה לעצמו או לסביבתו. האם אני טועה?

החלפות והחלפות ואין כסף מזומן לפלאפל

צרלי ז"ל ויאיר יבדל"א, היו נוהגים לעשות המון עסקים אחד עם השני. לראות אותם עושים עסק זה היה משהו. חבל שלא עשו מופעים בתשלום כי שם לדעתי היו רואים מזומנים ולא רק החלפות אינסופיות. המופע שלהם לטעמי הוא חוויה צרופה, למרות שלא תמיד חידשו, אבל מי אמור לחדש כשיש לך כמה תסריטים מוצלחים ונהדרים. אחד מהם היה החנות שיאיר חיפש למעלה מ30 שנה וצ'רלי כמעט ולא עזר לו בכלל למצוא. וזה היה הולך ככה בערך ואל תתחילו להתפלפל איתי בדקויות, כי אני הייתי שם לפחות בפעמים שצילמתי אותם. חבל שלא צילמתי יותר ושום תמונה אינה מבוימת.

צ'רלי ויאיר והחנות הוירטואלית

רוב העסקים של צ"רלי ויאיר היו עסקאות ענק ובדרך כלל עיסקאות ברטר בו נותנים למשל מטבע ומקבלים כמה שטרות או הפוך. היה גם מצב שצ"רלי היה מוכר ליאיר שמפו, או סתם סבון ואפילו סט מגבות וגם סכינים עם לכה צ'יניזי והכל חדש מהאריזה בקרטון, ואל תגידו לי "קרטון שנפל ממשאית" שזה באמריקאית סחורה גנובה, כי צ'רלי ויאיר הם אנשים הגונים ולא מתעסקים בדברים כאלה ומי שמטיל ספק בזה אז "אמא שלו בת זונה ועובדת בעמידה בשוק הסיטונאי בשביל 10 שקל" כמו שאמר צ'רלי ז"ל שנפטר כבר יותר מלפני שנה.

אין איש בתחום שלנו שלא הכיר את יאיר וצ'רלי. ובכל זאת איש גם לא יכול היה לעזור ליאיר נחמני למצוא את אותה חנות מסוימת או אותן חנויות שצ'רלי כל הזמן הזכיר. האם צ'רלי בעצם היה הוגה החנות הוירטואלית הראשונה? 

יאיר וצ'רלי עשו המון עסקים והיו גם כאלה שלא נעשו. ככה זה בהרבה עסקים ואפילו עיסקאות ענק, לא תמיד מתממשות. מה לדעתכם הולך לקרות במתחם השוק הסיטונאי עם משפחות גינדי ובכלל? מישהו אמר לי לצפות להפתעות ואחרי שצדק לגבי בטר פלייס אני לוקח אותו מאד ברצינות.

היו להם הרבה מקומות לעשות את אותן עיסקאות. בבתי קפה, על סתם ספסל באלנבי, במועדון האספנים ברחוב הס 16, אפילו בטלפון וגם אצלי בחנוק ובלי קומיסיון ואני תמיד הייתי מרוצה, כי בכל עיסקה יש סיפור והרבה ערך מוסף שזה בכלל לא קשור למס המוסף וזה הלך ככה.

צ'רלי המשכנע עם המשקפיים בקפה באלנבי

"שואב אבק ננסי עולה בחנות 140 שקל"

צ'רלי "אני מוכר לך את השואב אבק הננסי הזה המיועד לרכב משפחתי בינוני עם כל האביזרים אורגינאל סגור בקרטון עם פרוספקט באחריות והכל ב85 שקל והמחיר בחנות זה 140 שח והנה אפילו המדבקה. הכל אורגינאל. כן אתה יכול לתת לי חצי מזומן וחצי החלפות. כן גם החלפות בלי מזומן בכלל, אבל תזמין אותי לשתיה ZERO פלוס שני בורקס קטנים וזהו. כן אני רעב"

יאיר "85 שקל זה הרבה אבל אני נותן לך 20 שקל מזומן ועשר שטרות זמביה ואחד גדול מקונגו. אין קפה, בעצם בסדר ובלי בורקס."

צרלי "מה אתה חושב אני שיכור. תן 50 שקל וגם שטרות ולפחות בורקס אחד קטן. תזכור בחנות זה עולה 140 שקל חדש ויש מדבקה עם מחיר."

יאיר "בסדר אני נותן לך מה שאתה רוצה וכמה שאתה מבקש, אבל רק בתנאי שתראה לי איפה החנות הזו. יותר משלושים שנה אני מחפש את החנות הזו ששם זה עולה. איפה המקום הזה ששם זה עולה, אני חייב כבר להכיר את המקום הזה ששם כתוב בחנות זה עולה?"

מאיר אשל והבול הצהוב

December 30, 2014 at 2:13pm

המון זמן אני רוצה וגם מבטיח לעצמי שאני הולך לכתוב על מאיר אשל המעצב אבל תמיד אני מוצא תירוץ ואפילו יותר מאחד כי אני יודע שעל מאיר אשל והעבודות שלו ניתן לכתוב מפה ועד אינסוף. אז החלטתי שכל פעם משהו בקטנה כי אם לא נתחיל אז גם לא נמשיך והנה המשהו הראשון בגללו נקשרתי למאיר אשל שכולכם מכירים אפילו אם אתם חושבים שלא, כי הכסף מנייר שאתם משלמים איתו הוא פרי עבודתו. כן שטרות הכסף מנייר הם שלו ויש לו המון דברים מבולים, מטבעות, מדליות ועוד המון עיצובים. אבל כעת רק על בול אחד וקצת בו נקשרתי למאיר וזה הבול לכבוד 50 שנה ליד ושם ואפילו הבול הצהוב בו יש רשימות עובדי כפייה מהמחנה שאימי ואחיותיה היו ואפילו מאותה עיר בשם סקרז'יסקו קאמיינה ותתחילו להתאמן כי מחר אני בוחן ויש פרסים מפתים. מתברר שגם אימו של מאיר הייתה שם. אחלה הכרות נהייתה לנו והכל בעקבות מחנה עבודה אחד ובול אחד. ותודה לאליעזר מורב על התמונות.

בול רשימת עובדי הכפייה מעצב מאיר אשל מתוך עלון רשות הדואר

במרכיבים המוצגים בבול, שואה ותקומה כרוכות יחדיו: רשימת שמות של עובדי כפייה יהודים בבית-חרושת "הסאג" שבעיר סקרז'יסקו-קמיינה שבפולין (ארכיון יד ושם); רובם נורו, ואלה שהצליחו לשרוד צורפו לטרנספורט שנשלח להשמדה בטרבלינקה. פסי הרכבת ששימשו להסעת היהודים למחנות ההשמדה, הופכים בבול לפסים התכולים של דגל מדינת ישראל, והטלאי הצהוב מתקופת השואה הופך למגן-דוד כחול. 

(ארכיון יד ושם)

דני החשמלאי ומנורות עם פינים

January 1, 2015 at 5:17pm

"קובי המנורה בחדר של מיכל שוב פעם"

"מה שוב פעם?" שאלתי את מינה אשתי היקרה.

מה שוב פעם אתה לא מבין? אין אור כי היא נפלה. עוד פעם תגיד שזה הפינים שלה! אולי כבר תקרא לדני שיסדר את הפינים האלה. איזה דבר זה הפינים האלה. בחיים לא האמנתי שיש מנורות עם פינים שנופלות כל יום. בשום מקום לא נופלות מנורות. מי בכלל צריך כל כך הרבה פינים?"

0522785575 דני דפדי חשמלאי מוסמך וטוב

ככה אמרה לי שוב המיוחדת במינה וידעתי שזה לא יגמר פשוט, כי זו כבר הפעם העשירית, שהמנורות נופלות ומזל שיש שם הגנה מתאימה מפני אותה נפילה. המתקן המיוחד הזה הוא אותו מכסה פלסטיק הסוגר את המנורה, כי כל מנורה עם פין זקוקה לכיסוי הולם. האם גם לפין שלכם יש הגנה?

ידוע לכל שפינים זה דבר שמחזיק עד שזה נופל, וכשזה נופל אז רק פתרון לא שיגרתי כמו שאיבה או כיפוף יכול לעזור, למרות שכל הבעיה היא בהזדקנות החומר, וגם בזה שהסינים התחילו לעשות מנורות עם פינים, וידוע לכל שהפינים הסינים ממש דקים ואולי אפילו קטנים. זהו מצאתי את האשמים. הסינים האלה. אז החלטתי באמת שצריך לדבר עם דני החשמלטור שיודע לעשות הכל ולא רק חשמל עם אבקה, אבל היום יש לו יום הולדת אז לא נראה לי שראוי דווקא ביום הולדתו להזעיק את דני לראש העין והכל בגלל פינים של מנורות.

מזל טוב לדני דפדי כי היום יום הולדת וזה נהדר להיות בן 56 בראשון לראשון

הקשר שלנו עם דני החשמלאי החל כנראה בשנת 1984. יש מצב שאולי 1985 אבל לא כדאי להיות קטנונים ותחשבו מה שאתם רוצים, אבל אם היום הוא היום הראשון של 2015 אז תעשו חשבון לבד כמה זמן אנחנו בקשר עם דני והכל בגלל החשמל, ותודו שחשמל זה דבר נפלא בתנאי שיש לכם הארקה ראויה. גם ארדונג זה בסדר. אני מאד אוהב להגיד מילים לאטיניות של פעם בנושא החשמל ולא רק. קורטשלוס זו אחלה מילה ואמא שלנו לא הייתה זו שהמציאה את זה, ותדעו שבעלי מקצוע יכולים לכתוב ספר ואפילו סדרה, על מילים שקליינטים נוהגים להגיד ויש תגובות ממש מתבקשות ולעיתים זה נגמר בסטירה או בסתם תלונה במשטרה על הטרדה מינית. רוצים דוגמא מיומן בתחנה של רחוב דיזינגוף אז בבקשה. "היא ביקשה ממני להכניס לה את החוט השחור לתוך השקע התלת פאזי וכשעשיתי את זה אז היא צעקה ובעטה בי. כן היא גם לא רצתה לשלם" קטע מדיון משפטי מקדים בבית המשפט המחוזי לפני הבאת עד מומחה.

דני הגיע אלינו להרצליה אה כי רצינו להתקין מזגן בדירה שלנו כזוג צעיר ונאיבי. זה היה בשנת 1984 שבה בעצם הכל התחיל. כנראה שראינו בתיבת הדואר שלנו ברחוב אבן גבירול 37 את הפתק עם הפרטים שלו, וגם כי לא הכרנו שם איש חוץ מהמשפחה של מינה, אבל אין להם שום חשמלאי מכר או מישהו עם ידים טובות במשפחה, וזו עוד סיבה למה הרצליה היא מקום לא מדליק. הדבר הכי טוב בהרצליה זה השם שלה. אמא שלנו נהגה להגיד ש"הרצליה רק השם זה מספיק" ו"מי מחליף הרצליה בראש העין?" לימים הפכה למעריצה של ראש העין ותושביה.

הרצליה אה וחשמלאי לבוש לבן ובלי עניבה

אז חזרנו להרצליה והמזגן שלנו מחכה לדני החשמלאי והנה מגיע בחור בגיל שלנו ואפילו עם בגדים מאד מוזרים. הוא היה לבוש במכנס לבן ואפילו חולצה לבנה ובלי עניבה בכלל. סוג של חתן בשאנטי. אם אתם חושבים שאני מספר סיפורים אז תשאלו את מינה. מגיע בחור לבוש לבן כשהוא עצמו פחות מזה. מינה הסתכלה עלי ואני לא זזתי כי חשבתי שאולי זה המשיח אבל לא היה שם שום חמור. דני לא הבין למה אנחנו בשוק ושאל בעברית צחה אם הכל בסדר ולמה בעצם אנחנו צריכים אותו. אז אחרי ההלם הראשוני, הסברנו לו שהמזגן צריך נקודה משלו והוא בטח יודע לעשות את זה. זוהי הסיבה העיקרית נקודה למזגן. בלי נקודה שום דבר לא זז בחיים וכדאי שנפנים זאת.

דני ביקש ממני ואולי בעצם ממינה שתביא לו מטאטא ויעה, וממני הוא ביקש את השואב אבק. זו הייתה הנקודה שמינה כבר לא הבינה כלום והיא לקחה אותי הצידה ושאלה "תגיד הבחור הזה חושב שהוא בהצגה של רופא ואחות? מה זה כל הדברים האלה? הוא לא עשה כלום וכבר רוצה שננקה? אתה והאנשים שאתה מוצא זה משהו!" אז הייתי נבוך כי אני בקושי מכיר את דני אבל גם מינה היא די חדשה אצלי, ולמה היא כבר כזו אנטי ואולי הכל לטובה ולכן עשיתי את מה שדני ביקש. הבאתי שואב אבק ומינה עמדה בצד והסתכלה. דני אמר לנו שאפשר לנשום אבל הכי חשוב זה להיות ממוקדים בעשיה.

מקדחה , מטאטא ויעה וגם שואב אבק ו suction

דני הוציא את הכלים שלו וחיבר את המקדחה וביקש ממני לעמוד צמוד אליו כאשר התקע של השואב אבק מחובר לחשמל והשואב עובד ואז ביחד עם המקדחה שהופעלה הגיע השוס שלשמו נתכנסנו בהרצליה אה. דני קודח ואני צמוד אליו, שואב את מה שיוצא מהקיר ומהמקדחה של דני שהייתה כבר אז רוטטת ונותנת בראש אבל בלי פטישון. אני בטוח שהרעיון הזה בא לדני מרופא השיניים שלו, ולכן גם הבגדים הלבנים וככה גם ה suction. 

אם אתם רוצים לדעת את הסוף אז מינה עם המטאטא לא הייתה צריכה לעשות כלום ובעברית תקינה לא כלום ולא היה גרגר על הריצפה ואת מה שהיה דני ניקה בעצמו וזו עוד סיבה למה מינה אוהבת את דני לפחות כמוני. גם ההורים שלי מאד אהבו את דני למרות שבסוקולוב היה להם את קאופמן ליד בית הכנסת שפעם כנראה התחשמל והשערות שלו היו עומדות תמיד וגם "החשמלאי שלי" דיין שתמיד צריך לופה לפני שהוא מחבר את האדום ללבן ואלוהים שישמור מחשמלאי עיוור אבל בכל זאת הוא בעל מקצוע נהדר. 

מנורות עם פינים ובחצר תאורה עם קונדונים

את המנורות עם הפינים שזה בשפה של המקצוענים - פלפונים, הביא לנו איציק לוינשטיין החבר שלי מכיתה אלף. הוא גם הביא לנו מנורות מיוחדות לגינה עשויות אלומיניום יא עיוני, והראש שלהן עשוי פלסטיק עמיד ובלי חורים בכלל, וגם דמוי קונדום ואפילו לבן. אם אתם לא מאמינים לי אז אני מבטיח תמונה או שתשאלו את מינה כי היא בטח יודעת הכל. הקונדונים של הגינה שלנו לא חד פעמיים בכלל, ובעוד שכל השכונה החליפה כבר פעמיים את התאורה שלהם בגינה מפני החלודה והשמש, אצלנו הקונדומים האלה עומדים זקופים ויש להם פינים אבל מלמטה. פינים מלמטה זה עדיף על פינים של הפלפונים שנופלים לנו לאחרונה מהתקרה.

מנורות הפלפונים שאצלנו  גם צמודות לתקרה וגם בסוף זה חוסך חשמל אבל לא בטוח שזה חוסך כסף, כי המנורות האלה שאני קורא להן ריאות, עולות לא מעט. ג'נרל אלקטריק היו עושים אותן והכל היה נפלא וגם יקר. באו הסינים ועשו בשליש מחיר אבל הפינים של הסינים דקים יותר. מי מכיר פין סיני עבה?

כספיון כבר בן 25 ויש חגיגה

December 31, 2014 at 4:32pm

הכל התחיל משיחת טלפון על הסובוח של הבוקר לחנות. הייתי כבר אחרי הסיבוב הראשון של הספונג'ה עם הסבון של פנטסטיק והתוספת של בדין בשביל הריח הטוב ואז הקווי כבר מצלצל ולא תמיד אני עונה לפני שצריך אבל עובדה שעניתי ואני כבר מבין שיהיה מעניין כי פנינה קורנובסקי על הקו והיא לעולם לא תטרחן אותי בסתם זוטות ואכן ככה היא מתחילה "קובי שלום ומה שלומך הכללי? אני מבינה שאתה ממשיך לחיות לך בפייסבוק והאמת שזה די נחמד בדרך כלל, ואני מקווה שזה לא פוגע לך בעבודה ובכלל. אז תדע שמצאתי תמונות לציורי שטרות הכסף של מדינת ישראל משנת 1954 ומיד חשבתי שזה יעניין אותך". אז הבנתי שיש משהו מעניין אבל בעצם אני כבר מכיר מפעם משהו כי פעם פנינה הראתה לי משהו חמוד של בעלה המנוח פאול קור ואפילו שילבתי אותו בפוסט ואני זוכר זאת היטב, ולכן עניתי לה שיש כבר שטר או הצעה לשטר שלא נתקבלה ואפילו לגבי הסדרה של 1958. אז פנינה אמרה "נכון מאד. אתה בהחלט צודק אבל כעת יש לי את כל ההצעות לכל הסדרה ואפילו עם מכתב מבנק ישראל אז חשבתי שזה יעניין אותך! האם אני טועה קובי?" 

"מה פתאום טועה פנינה. נשים לעולם לא טועות ובטח לא את 'פיקה' וזה מאד מעניין ומסקרן אותי, וטוב שחשבת עלי ואם זה נוח אז אגיע לראות ורק תגידי מתי בבקשה כי פולנים מנומסים לעולם לא מתפרצים". "תראה קובי, מבחינתי גם כעת בסדר אבל הכי עדיף מחר, יום שלישי פעמיים כי טוב, ונכין עוגה, ויש סיכוי שגם אילנה שמש (שם בדוי) תגיע, כי אתה מבין שהיא תמיד אומרת לי להגיד לה שמתי שהקובי הזה מגיע אז גם היא רוצה. תגיד יש בינכם משהו שאני לא יודעת? ".

"בסדר פיקה,  אז מחר בתשע ואילנה שמש בסדר שתגיע ונאחל לה בריאות ואושר, ואין לנו כלום והיא בסדר גמור ואיך יכול להיות לנו משהו בכלל, היא הרי יכולה להיות אמא שלי ואני הרי לא דן בן אמוץ. אז יאללה ביי מחר ותודה פנינה".

פיקה ואילנה שמש מחכות 

יום שלישי כבר הגיע ואני עולה לפנינה וזה קומה שניה פלוס במרכז תל אביב, וגם בלי מעלית ואני שם לב שאצלה בבניין יש את אותן מדרגות עם אותו פס שחור מתחת לכל מדרגה, ואותו מעקה עץ העשוי בוק כהה, בדיוק כפי שיש אצלנו בסוקולוב 93 וזה ממש בול ואפילו פלחי השיש ממש זהים, וגם שם זה לא עד הסוף של הרצפה ואמא שלנו תמיד אמרה לשוקי אהרן מהוועד, שחייבים להוסיף חתיכות שיש כי הפינות למטה תמיד שחורות וזה לא יאה, אבל אני כבר בתוך הדירה ופנינה כבר שם וצדקתם מאד כי לידה כבר יושבת אילנה שמש - (שם בדוי), שממש שמחה לקראתי וקוראת לי "קובוש שלום, יופי שבאת אני פה ממש במקרה". האילנה הזו שחקנית מלידה ולא כדאי שנספר על מה שאני יודע לגבי יכולותיה הכלליות ובטח לא לגבי תשוקותיה הכלליות.

התיישבתי לי והאויר די נגמר לי מהעליה ברגל, אבל הכל סבבה והמזג אויר נפלא והלוואי שכל החיים ישאר ככה המז"א ,אבל איש לא מוכן להוציא על זה כסף ואז אני רואה שפנינה ככה יושבת לה עם הרבה דברים מסביבה, ואני בעצם די "מפריע" לה לסדר עבודות של בעלה המנוח פאול קור והיא באמצע משהו אחר ואני באתי לשטרות הכסף מפעם ואפילו כאלה שלא נתקבלו, והנה הם שם בתוך נייר פרגמנט שנפתח והכל אצל פנינה מסודר ומאוחסן כאילו אנחנו בארכיב של פורט נוקס.

אילנה שמש שם בדוי, ממש לא מפסיקה להביט בי וכאילו שהיא אוכלת אותי בתשוקתה הממזרית, ואני כבר אפילו לא נבוך מזה ואני מסתכל סביבי ואני רואה את הספר "כספיון" מונח על השולחן, ואפילו עוד משהו כזה יותר קטן וגם זה "כספיון" בגירסה נוספת, והאמת שאני קצת מבולבל. פנינה אמרה לי שזהו ספר הילדים פרי יצירתו של בעלה, שאהוב עליה מאד. האמת שגם אצלנו בבית הילדים שלנו אהבו אותו, אבל לא חשבתי שאני אכיר את המשפחה שלו. 

פנינה קורנובסקי נושאת הכספיון

נושאת הכספיון ונותנת לו נשימה

הספר "כספיון" יצא לאור בשנת 1990 בהוצאת דביר-זמורה אחרי שטייל בהרבה ארצות ולא כתרמילאי. הספר צוייר ונכתב ב-1985 והסתובב בין הרבה הוצאות ספרים בעולם. "בעלי יצר את כספיון ואני נושאת אותו על גבי ונותנת לו נשימה" ככה ציטוט מפיה של פיקה קורנובסקי הנושאת את כספיון. מי מכיר את נושא העגל? לא של אריק שרון זצ"ל אלא של אותו פסל יווני ארכאי. אותו Moscophoros יכול לפרנס עשרות ספרים. מהיום אמור פנינה קורנובסקי נושאת הכספיון. פיקה נושאת הכספיון גם טוב. 

בשנת 1989 חזר "כספיון" ארצה והתקבל אצל המו"ל אוהד זמורה ז"ל. כספיון קיבל את פרס בן יצחק ממוזיאון ישראל אגף הנוער.

מסתבר שהקטליזטור ליצור עוד ועוד ספרי ילדים נפלאים נולד בעקבות קבלת פרס בפריז ב-1974 עבור הספר היפה בשם "מן הראש ועד הזנב" שצייר פאול קור. הספר הזה ללא מילים הופק על ידי גלריה מאג בפריז. באותה תקופה נכדיו של פאול קור היוו פילטרים ליצירותיו והיו הראשונים שנחשפו לכספיון ואכן שמותיהם מככבים בספריו. 

הספר כספיון הדג הקטן היום בן 25 שנה. כספיון שאהוב על כולם נשאר צעיר ורענן ויוצר מתח והתרגשות שמחשמל ומדליק ילדים ומבוגרים. 

הסתכלתי סביבי על קירות החדר ורק אז קלטתי שפאול קור היה אמן רב-תחומי ורב-צדדי, ובעברית פשוטה מולטי טאלנט. יצירותיו בתמונות השמן הן מדהימות וראויות לתשומת לב רבה. 

באתי לראות שטרות כסף של פאול קור שיזכו לפוסט נפרד ובעצם מצאתי את המלוכה, ואפילו חגיגה ומסיבה לכספיון בן 25. האמת אחלה מסיבה וכספיון הזה חתיך הורס והאמת שגם אילנה שמש שם בדוי ממש בסדר.   

לפני שנולדתי אבא שלי היה שוטר

December 29, 2014 at 11:29am

לפני שנולדתי אבא שלנו היה שוטר. כשנולדתי אבא שלי היה נהג מונית מתחיל. אז נהג מונית הרוויח יותר משוטר וזו הייתה הסיבה שעזב את המשטרה.

אני לא זוכר אבא שוטר אבל יש לנו תמונה אחת לפחות עם כובע ומדים. אני מנסה לאתר עוד תמונות וזה לא פשוט. אני יודע שיש עוד שתי תמונות לפחות כי ראיתי אותן פעם אבל אלו תמונות שיכולות להיות גם תמונות של סתם אנשים במקום עבודה. 

שוטר זה משהו מאד מחייב ולא נראה לי שילדים של שוטר יכולים לעבור לצד השני של המיתרס למרות שאני מכיר מקרה אחד לפחות ובגדול. 

אבא סיפר על תקופת המשטרה בקצרה וזה מצורף פה ולקוח מפרק הזכרונות שלו המצויים באתר שלנו.

התגייסות למשטרה

"מייד לאחר בואנו ליפו, נדרשתי להתייצב בלשכת הגיוס להתגייס לצבא. הייתי אז בן עשרים ושש או שבע. בלשכת הגיוס ישבו קצין וסמל וגם סמל משטרה. הם שאלו אותי ביידיש מה שמי. עניתי בעברית. סמל המשטרה, שמו היה רוזנטל, שאל אותי מניין אני. אמרתי שאני מפולין.

"פולין גדולה", אמר. "מניין בפולין?"

"מפלך ווהלין", אמרתי לו, ואז הוא אומר שגם הוא מפלך ווהלין, מאוסטרו. אמרתי לו שאני מעיירה קטנה ליד קוסטופול, ואז הוא אמר: "עכשיו אני יודע מאין אתה יודע עברית. אני מציע לך במקום להתגייס לצבא תלך למשטרה. אנחנו מחפשים אנשים שיודעים עברית".

אמרתי: "לא. אני לא הולך למשטרה. אני עוד לא שכחתי את המשטרה בחוץ לארץ". על זה הוא השיב לי: "לך הביתה. יש לך אישה. תתייעץ אתה". וכך נתנו לי דחייה לשבוע-שבועיים.

באתי הביתה וסיפרתי לגניה את שקרה. היא אמרה: "בשום אופן אתה לא הולך למשטרה. רק לצבא".

אני ידעתי שבתל-אביב גר משה באום, שהיה ראש ה"קן" של התנועה שלנו בקליינצליש, אבל לא ידעתי את המען שלו. הוא הספיק לעלות ארצה בעלייה ב' חודש לפני פרוץ המלחמה. איכשהו איתרתי אותו. הוא גר ברחוב מסריק. הוא קיבל אותי יפה מאוד, ובמשך כמה שעות סיפרתי לו על משפחתי ועלי . לבסוף אמרתי לו שאני זקוק לעצתו: שלחו אותי להתגייס לצבא והציעו לי ללכת למשטרה. מה עלי לעשות?

הוא אמר: "קפוץ על זה. קודם כל זו עבודה ותהיה לך משכורת, לא חשוב איזה. שנית, אתה תהיה ליד הבית, בתל-אביב".

אמרתי לו שאשתי לא מסכימה, והוא בא אלינו ושיכנע גם אותה. כך התגייסתי למשטרה ומייד נשלחתי לקורס השוטרים הראשון בשפרעם. קורס הזה נמשך שישה חודשים. פתחו לי שם בחזרה את כל הפצעים. עשינו תרגילי תס"כ וא"ש לילה ולמדנו את החוקים. נהייתי שוב חייל, אם כי במשטרה. הייתי שם אחד מן המבוגרים.

כשהקורס הסתיים נשלחתי למטה בתל-אביב, ובהתחלה הייתי שוטר מקוף. מטה המשטרה היה ברחוב השחר 9. כשראו שאני יודע קצת עברית מינו אותי ליומנאי. עבדתי במשמרות בוקר, אחרי הצהריים, ולילה. לא היה לי יום ולא היה לילה. אחר-כך העבירו אותי למשטרת רחוב יהודה הלוי, שם הייתי חוקר בניידת, כי בינתיים עברתי קורס חוקרים.

יום אחד פגשתי קצין, שתוך כדי שיחה אתו פלט מילה ביידיש, ואז שאלתי אותו מניין הוא והתברר שהוא מרובנו. אמרתי לו שאני מקליינצליש. הוא שאל איפה אני משרת, ואמר: "אני מפקד המחנה של המטה הארצי ברחוב הרכבת 14. אני אעביר אותך אלי, וכך היה. שירתתי שם קרוב לעשר שנים עד שהשתחררתי". לקישור לקורות חיו המלאים של אבא שלי.

שוטר מספר 2931

כמעט עשר שנים תמימות היה אבא שלנו שמואל לידרמן שוטר מספר 2931 . משנת 1949 עם קורס השוטרים הראשון בשפרעם ועד לשנת 1958 היה אבינו במשטרת ישראל. ניסיתי להשיג מידע במשטרה עצמה על אבא שלנו אבל יש בעיה עם הארכיון מהשנים הראשונות וחלק מהמידע אבד ולא כדאי להתחשבן על זה.

קורס חוקרים במשטרה. שמואל לידרמן שורה שלישית ראשון מימין

ניתן להשלים חלק מהמידע באמצעים שונים ואני עושה זאת אבל באופן ממש חובבני כי מה שהיה היה וזהו. בעצם הדבר הכי מתבקש הוא לדבר עם אחיותי דבורה ואראלה וככה יהיה לנו את הדבר הכי טוב והכי אישי כי לעיתים המידע הכי יפה מצוי ממש מתחת לפנס ותעזבו את הבדיחות על "למה שוטרים תמיד הולכים בזוגות?" ועוד דחקות בקטנה. אישית אני אוהב את משטרת ישראל ואפילו יותר מאבא שלנו שנהג בדרכו לגחך על דברים בהווה והכל מניסיון העבר.

אני מניח שבהמשך יגיע עוד מידע ונשפצר את הפרק הזה כי שמתי לב שהיו הרבה שוטרים ותמונה אחת מקפיצה הרבה אנשים. חלק מהאנשים שעבדו עם אבא במשטרה באו לבקרו בהמשך בחנות המטבעות, וככה זכיתי להכירם עם כמה דברים נספחים. אני זוכר את יעקב קנר בא לבקר את אבא גם כי עבד קרוב וגם כי הייתה ביניהם סימפטיה. משיחותיהם בחנוק אני זוכר את השמות של בנימין זיגל, יחזקאל קרתי, דוד עופר וכאלה שזרחו מפירחוני כרגע. הקטע שנהגו להסתלבט על זיגל האיום ואחיו ראוי למיני פוסט בפני עצמו ואולי נספר רק שזיגל חזר ואמר שאם היה יודע שאחיו עושה משהו לא כשר אז אין לו בכלל ספק שהוא מכניס אותו. מכניס אותו זה מכניס אותו לכלבוש. אין לי מושג אם לזיגל הפולקובניק הפולני היה בכלל אח, ושווה לבדוק הנושא.

ניצב קנר היה לימים מפקד מחוז תל אביב ואפילו ויתר על תפקיד המפקח הכללי. אבא תמיד אמר שקנר לא פחד מאיש ואם היה צריך להשתמש בכוח אז צריך. ככה גם לגבי אחד בשם סירקיס אבל אותו לא ראיתי מעולם. בערוב ימיו הזכיר שוטר בשם בראדון שגר ליד הים ותיכון עירוני ה'. בהמשך התברר לי שהתכוון לאביו של רמי בר-אדון מבגדי הים שכתב 4 ספרים וכולם נוגעים ועוטפים את ילדותו, משפחתו והחיים ליד הנמל של פעם עם בתי הספר ובכלל. גם אביו השוטר מוזכר שם ואפילו אימו הפולניה ועוד הרבה דברים משותפים.

עו"ד יוסף שטיינמן היה ידיד טוב של אבא. שטיינמן איש חכם והגון היה גם שוטר ומי שהקים את היחידה הכלכלית במשטרה שזוהתה מאוחר יותר עם בנימין זיגל. שטיינמן בדעותיו היה כנראה מאד שמאל ואולי אפילו קומוניסט אבל אני לא מתחייב. אני יודע בוודאות שאין הרבה אנשים הגונים כמו יוסף שטיינמן. לעו"ד שטיינמן היה משרד עורכי דין ברחוב החשמל ואבא תמיד נהג לציין שהוא עצמו היה הלקוח הראשון שלו כשעשה עבירת תנועה כנהג מונית. אני חושב שאבא ציין שבמשטרה לא ויתרו והם הפסידו במשפט אבל נשארו בחיים. ביקרתי יותר מפעם אחת במשרדו ושם הכרתי את בתו ועוד אנשים טובים וגם לראשונה את דודי שוורץ, אז מתמחה צעיר ורגוע והיום פרופסור מכובד ומוערך כרקטור הקריה האקדמית קרית אונו. 

יוסף סמואלוב היה טכנאי מכשירי קשר במשטרה ועולה מבולגריה. כשדיבר אי אפשר היה לטעות לגבי ארץ הולדתו. כשעזב את המשטרה פתח חנות למכשירי שמיעה ברחוב בן עמי 10 ממש קרוב לתחנת המוניות של אבא בכיכר דיזינגוף. ראיתי אותו הרבה פעמים וגם את שמעונה בתו. משפחת סמואלוב משפחה טובה.

מיכאל (מיקי) גולדמן היה גיבור המכה ה81. גולדמן היה בצוות שחקר את אייכמן. גולדמן בדומה לאבי עבר מסלול דומה. שואה, איטליה , קפריסין והגעה לישראל באותו תאריך 20.1. 1949. מספרו האישי 3629. כשאבא סיפר לי שהילד שקיבל שמונים מכות היה איתו במשטרה הצלחתי להתבלבל. המכה השמונים ואחת הייתה המכה בה לא האמינו בארץ לניצולי השואה. אני חושב שגם אני כילד או כנער לא בדיוק האמנתי/הבנתי את מה שהאנשים האלה עברו.

אבי אבנר יצר לי עימו קשר טלפוני והשיחה הייתה בהחלט מרגשת. הבטחנו שתיהיה פגישה נוספת והפעם בארבע עיניים ויותר. כהכנה מוקדמת יש להשלים לקרוא את ספרו האישי מי באש ומי במים.

מנחם רוגלסקי שוטר מספר 814

מנחם גדול מאבא שלנו והיה שוטר עוד בתקופת המנדט. הבטחתי לו ולעצמי שאתעד את סיפורו בנפרד. נפגשנו בחנות מספר פעמים ואפילו לאחרונה ואיש לא יאמין לגילו. יש לו גם הרבה תמונות ובעקבות המלצתי הגיעו אליו ממחלקת ההיסטוריה במשטרה וגבו ממנו עדות מורשת. אני חייב לבקר אותו.

עמליה ארבל מוכרת כבעלת גלריה לאומנות. אני זוכר שלושה מקומות בהם הציגה אומנות. היום זה בבן יהודה 100 ופעם זה היה בארלוזרוב וגם בשער ציון ליד הנמל. אבא סיפר ששרתה במשטרה ותמיד הייתה יפה.

בנימין זיגל מעולם לא ביקר בחנות אבל שמו עלה יותר מפעם אחת.

"אני זוכרת אותך מהמשטרה ולא מהמכולת..."

הקטע הכי נחמד שהיה לי עם נושא המשטרה היה לפני כמה שנים בודדות. אבא שלנו היה כבר בעולם שכולו טוב. נכנסה לחנות אישה ממש לא צעירה. זכרתי אותה כי הייתה כבר פעם בחנוק, ואפילו פעם היה לה בעצמה חנות למטבעות ותכשיטים למיניהם, יחד עם בעלה שגם הוא נפרד מהעולם הזה. היא רצתה למכור משהו ושאלה אותי אם אני זוכר אותה. אמרתי לה שנדמה לי שהיא אשתו של המנוח גולדפרב עם החנות מטבעות ברחוב מונטיפיורי כמעט על הפינה של אלנבי. היא אמרה שזה נכון, אבל אני אמור לזכור אותה גם מקודם והרבה. לא הבנתי והרגשתי שיש פה משהו מעניין. היא הוסיפה "אתה לא זוכר אותי מהמשטרה?" אמרתי לה שזה לא אני כי אם אבא שלי שהיה שוטר והראתי לה את התמונה המצויה בחנות ואנשים תמיד שואלים אותי "מי השוטר הזה?". היא לא בדיוק הסכימה איתי והתעקשה שזה אני בכל זאת...

ממש בימים אלה (פברואר 2016) נוצר קשר עם שלמה חרון שהיה ניצב במשטרה והיה עם אבא בקורס הראשון. שלמה חרון איש נפלא ומוקד מטרה. פרטים בהמשך.

שוטר תנועה בככר מוגרבי דצמבר 1952 צילום: רודי ויסנשטין , הצלמניה www.zalamania.co.il

אבי אבנר "אבא של קובי". טכניקה מעורבת בסגנון פופ-ארט, קנבס, 35X35

אוטה ווליש מעצב את סמל המשטרה