יום ראשון, 17 ביולי 2016

אמיל בריג ממשרד הכרטיסים קסטל


אמיל בריג גבור ישראל  עבד במשרד כרטיסים הקסטל



האם הכרתם גיבור חי אישית?

אני זכיתי להכיר! יתכן שגם אתם ופשוט לא ידעתם. הגיבורים לא הולכים עם שלט חוצות במצח, ואפילו לא עם המדליה או העיטור שהוענק להם.

בישראל יש כמה גיבורים חיים עם תעודה. את האישור והעיטור קיבלו כחוק וכדין. אתר הגבורה מביא את כל סיפורי הגבורה של המדינה. בהחלט אתר מומלץ.




אמיל בריג הוא גיבור ישראל.

ב- 14 במאי 1948 השתתף בפעולה לפיצוץ שלושת הגשרים הסמוכים לקיבוץ גשר. שני מטענים מתוך השלושה לא פעלו ואמיל בריג חזר ופוצץ אותם ועל פעולה זו זכה באות גיבור ישראל.


הכרתי את אמיל ואפילו ראיתי לו את הלבן בעיניים. לא בטוח שזכיתי לראותו זקוף ובקומה מלאה כיאה לגיבור אמיתי.                                     




                                      פעם משרד כרטיסים "קסטל" של אמיל בריג תל אביב                                      
אבן גבירול פינת הבשן. צילום משנת 2011 ‎.‎

אמיל בריג ישב בדרך כלל מאחורי דלפק ומכר כרטיסים למופעים, הצגות ואפילו סרטים. משרד הכרטיסים - "קסטל" באבן גבירול פינת רחוב הבשן שבתל אביב, היה מקום עבודתו. היום זה נהפך לבית קפה מקורי ועסוק בסביבה מפונפנת.

יש גיבורים חיים שמוכרים כרטיסים למופעי גבורה של אחרים. הייתי במשרד הקסטל מספר רב של פעמים, עד שפעם באתי עם אבי שמואל למקום ומאז למדתי את סיפורו של אמיל. משרד הכרטיסים היה חלק מסידור ההטבות שנתנה המדינה כהכרת תודה.

ועוד על אמיל בריג שלאחרונה ראיתי רחוב חמוד וצנוע על שמו בהדר יוסף.


הניה מליכסון מצלמת את בנה רון בן השנה (11 במרץ 1984) עם הוריה, מרים ואליעזר קמינסקי
וברקע המשרד של אמיל בריג




צילום יצחק נודלמן

צילום: יצחק נודלמן
וכך נכתב בתעודת העיטור :
לאות ולעדות כי 14286 סמל בריג אמיל גילה גבורה למופת בחרפו נפשו בשדה הקרב, בגשר ביום ה' באייר תש"ט 4.5.1948 וזאת אשר עשה
ביום ה-14 במאי 1948, בשעת ההתקפה של האויב על קבוצת גשר, ניסו המגינים לשוא להפעיל את חומר הנפץ, שהטמינו קודם לכן תחת הגשר, שבדרך לנקודה. כאשר משורייני האויב החלו להתקרב אל הנקודה, וכל השטח היה מכוסה אש עזה של האויב, התקדם סמל אמיל בריג אל הגשר וברגעים האחרונים ממש הצליח להפעיל את חומר הנפץ, לפוצץ את הגשר ולמנוע מהאויב אפשרות לתקוף את הנקודה מטווח קרוב. סמל אמיל בריג עצמו חזר בשלום לבסיס."

חלקת הקבר בקריית שאול



יום חמישי, 14 ביולי 2016

היו היו פעם אנשים .....

כתב יוסף שחם

פעם מנזמן מנזמן, עוד לפני שחטפו את ילדי התימנים, קיפחו את המרוקאים ואיבקו ב DDT את העיראקים, היה נהוג בארץ ישראל הקטנה, לעבוד עבודת כפיים, כמו שנאמר בשיר " אנו באנו ארצה, לבנות ולהבנות בה". את כל זה אני מספר לכם, קוראי היקרים, כדי שלא יבואו אליכם "יודעי דבר", וכפי שנהוג בשנים האחרונות, ינסו לשכתב את ההיסטוריה ולספר סיפורי מעשיות כגון, הלח"י גירש את הבריטים והאצ"ל כבש את יפו, חומר מאד לא מדוייק ולפעמים הזוי, שאני מגדירו כ"חומר גולם היסטורי", המתאים לידע של העולים מרוסיה, אז הסכיתו ושמעו.

אחד המקצועות החשובים ביותר בבנין הארץ, היה כמובן מקצוע הבנין, טפסנים, רצפים, טייחים, נגרים ושאר מקצועות הבניין, אויישו על ידי חלוצים יהודים, בעלי מקצוע מעולים, גאים במלאכתם ורואים ברכה בעמלם.
אלה הבונים את ישראל היום, חיו בעולמם המרוחק ,צ'אנג ופינג כנראה, גררו ריקשות בשנחאי ואחמד וסלים, עיבדו בשלווה את כרמי הזיתים שלהם בגליל וביהודה, לפועלי הבנין קראו גרישה, סיומקה מוטקה, ואברהם. 
אברהם זה היה במקרה אבי, שכל יום חזר מאתר הבניה מרובב בסיד וטיח וכאשר הוא היה צריך לצקת גג בטון, נמשכה העבודה לפעמים, 24 שעות רצופות. העבודה נעשתה בידיים, את הבלוקים ייצרו ידנית באתר הבניה, את הברזל כופף הטפסן בידיים ואת הבטון ערבבו בפיילה גדולה ושינעו ליציקה ב"יפונקה", מין מריצה גדולה דמויית ריקשה.
רק בסוף שנות ה40 הגיעה גם לקבוצת העבודה של אבי אברהם, פאר הטכנולוגיה, מכונה זעירה לערבוב בטון, הלוא היא ה"טפלה" הזכורה לטוב.
ומה שרו אז החלוצים " מי יבנה יבנה בית בתל אביב, אנחנו החלוצים, נבנה את תל אביב" והם אכן בנו את הארץ, "מדן ועד באר שבע, מן המדבר לים".

אברהם שטיניג – קיבוצניק, טפסן בנין א"א
יוסי שחם אוחז בספרו של הלמר לרסקי ידיים עובדות ובו תמונות של עובדי כפיים
 ובהם אביו אברהם שטיניג חבר קבוצת שילר שעבד בבניין בגבעת חיים ובקבוצת שילר 

הסתדרות פועלי הבניין
מדינה לא היתה, גם ממשלה לא היתה, אבל היתה "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל" או בקיצור ההסתדרות, ארגון עובדים זה הניח יסודות לכל המוסדות הכלכליים והחברתיים של המדינה שבדרך, קופת חולים, המשביר המרכזי, בנק הפועלים, כור, עיתון הפועלים דבר, ספרית עם עובד, חברת הבטוח הסנה, המשביר לצרכן ועוד ועוד מוסדות וארגונים שחלקם היה הבסיס למשרדי הממשלה של המדינה שבדרך.

במסגרת ההסתדרות היו הסתדרויות מקצועיות שונות. הסתדרות הפועלים החקלאיים, הסתדרות הפקידים, הסתדרות המורים ועוד ועוד, אחת ההסתדרויות הגדולות והחזקות ביותר היתה הסתדרות פועלי הבנין, להסתדרות זו היו גם נכסים והחשובים שבהם בתי הבראה. בתי ההבראה היו המלון והספא של אותם ימים, אבל העיסוק המרכזי של המבריאים, באותם מכוני האבסה, היה האוכל, על כך נכתבו שירים כמו "אוכל קדימה אוכל" של בומבה צור.
בית הבראה במעלות על שם מרדכי גוטספלד

בית ההבראה הגדול והחדיש ביותר של הסתדרות פועלי הבנין שכן במעלות ונקרא על שם מרדכי גוטספלד. גוטספלד זה היה מנהל קרן הביטוח של הסתדרות פועלי הבניין ולאחר מותו הונצח זכרו בבית ההבראה במעלות.
עד כאן זו היתה הקדמה, הקדמה ארוכה ומייגעת, צריך לומר, אבל לדור אשר "לא ידע את יוסף" כלומר הכותב הצנוע הידוע, אשר מעלה על הכתב את הבבל"ת הזה, יש להקדים הקדמות לספר ולתאר כדי למנוע אי הבנות והתייחסות רצינית מדי ל"בובע מעיסס" שאני מספר.

מרדכי גוטספלד 1908-1968 מנהל קרן הביטוח של פועלי הבנין

איך מלקטים חומר
דר קיצר, יום אחד פנו אלי כדי לאסוף חומר על מנת להוציא חוברת זיכרון לאותו גוטספלד הזכור לטוב מהפרק הקודם, משימה נכבדה, ששכר צנוע בצידה. לא אומרים לא לעבודה שכזו ולכן התחלתי במלאכה, ראיינתי חברים של גוטספלד בארץ, ידידים מעיירת הולדתו, מילניצה בגליציה, פולין, עסקני הסתדרות ופעילים בהסתדרות פועלי הבניין.
לאחר שהצטבר מעט חומר כתוב ותמונות, הונחיתי לפנות ולראיין את אברהם הרצפלד. הרצפלד היה דמות מרכזית בהסתדרות ובתנועת העבודה, תוארו היה כמדומני, מזכיר המרכז החקלאי, אך הוא הספיק לכהן בהרבה תפקידים, וזמן מה היה גם חבר כנסת. ההתמחות שלו היתה הקמת ישובים, או "עליה על הקרקע", כמו שקראו לכך בשנות ה30 וה40, לא היתה עליה כזו בלי אברהם הרצפלד שהיה אחראי על הלהבת החלוצים בשירה וריקודים, 
גולת הכותרת של עולמו המוזיקלי היה שירו של זלמן חן:
שורו הביטו וראו,
מה גדול היום הזה,
אש יוקדת בחזה והמחרשה,
שוב פולחת בשדה,
את מכוש טוריה וקלשון
התלכדו בסערה,
ונדליקה שוב, שוב את האדמה,
בשלהבת ירוקה.

את השיר הזה היה שר עם כל הקהל בכל הזדמנות, גם אני זכיתי לקחת חלק במופע כזה של הרצפלד באחד המפגשים בהתיישבות העובדת.
אברהם הרצפלד האיש והאגדה
זימנתי עצמי לפגישה ולראיון עם הרצפלד, היה זה בבית המרכז החקלאי הישן, אי שם בדרום רחוב אלנבי בתל אביב, הרצפלד היה אז בשנות ה80 שלו, עוור כמעט לחלוטין, אבל חד ונלהב כעלם צעיר. כדי להקליט את הראיון, גררתי עמי טייפ סלילים גדול, כי זה מה שהיה אז ברשותי, זה היה בסוף שנות ה60!
הגעתי לפנות ערב לבית גדול וחשוך, כל פקידי ההסתדרות כבר היו מזמן בבית, רק הרצפלד, שהיה רווק ערירי נשאר כדי לזכות אותי בראיון, שאלתי אותו על גוטספלד והוא סיפר לי באריכות על ההתישבות בשנות ה30 אחר כך המשיך ל"חומה ומגדל" לחניתה ומשם ליישוב הנגב והגליל וכל פעם שהזכרתי לו את גוטספלד הוא אמר לי " יונגער מאן, אביסלה סבלנות, עוד נגיע לגוטספלד, הוא לא יברח, הוא כבר מת" מה יכולתי לעשות , הקשבתי, הקלטתי, החלפתי סלילים, לבסוף, אחרי כשעה וחצי של סקירת כל מסכת יישוב הארץ, הוא דיבר כמה דקות על הכרותו עם גוטספלד ויצא להשתין, האיש היה זקן, מגיע לו.

לפני שהוא חזר, שוד ושבר, הפסקת חשמל כללית בבנין, ארזתי את הטייפ והסלילים וחיכיתי כד להודות לו, הוא חזר כשהוא מפזם איזה ניגון חסידי, ביקשתי את עצתו איך יוצאים משם בעלטה המוחלטת ועוד בקומה שלישית, "אל תדאג יונגה מאן" הוא אמר לי תן לי יד וכך יד אחת נושאת את הטייפ הכבד ויד שניה אוחזת בידו האיתנה של הרצפלד ה"רואה בחשכה" צעדנו שנינו במסדרונות החשוכים, ירדנו במדרגות שתי קומות, עד שהחלו להבהב אורות הניאון והרחוב של רחוב אלנבי ויכולתי להמשיך לבד. והזקן עלה חזרה במדרגות וחזר אל ממלכת האופל שהיתה עולמו הבלעדי.


אברהם הרצפלד 1891 - 1973
שדות ולב פרקים בדרך חייו ופעלו של אברהם הרצפלד
שמעון קושניר יצא לאור על ידי מגילות. 
http://www.booksefer.co.il/

נזכרתי בסיפור הזה כשראיתי, כעבור שנים, איזה סרט בו מתעמתת נערה עיוורת עם שני פושעים בסביבה חשוכה, לפני כמה שנים, התקיים במוזיאון חולון מין אירוע כזה בו מוליכים עוורים אנשים רואים בסביבה חשוכה לחלוטין. דברים כאלה קורים בקולנוע ובמוזיאון ולי זה קרה ברחוב אלנבי בתל אביב, עם אברהם הרצפלד.

ומה היה לבסוף עם גוטספלד? החוברת לא יצאה לאור, הסתדרות פועלי הבניין התמוטטה עם שאר מוסדות ההסתדרות, בתי ההבראה נמכרו וכיום בית גוטספלד הוא עוד בית מלון בגליל (היום אחוזת אסיינדה ביער), טייפ סלילים הוא היום מוצג מוזיאוני וכך אף אני! 

כתב והפליג יוסף שחם שטיניג הצדיק ממושב נטעים


רחוב אברהם הרצפלד תרמ"ו / 1886 - תשל"ג 1973
מאבות תנועת העבודה וההתישבות בארץ. ראש "המרכז החקלאי"
REHOV AVRAHAM HARZFELD
תל אביב גני אביב ליד כביש הטייסים


יום שני, 11 ביולי 2016

גורית קדמן


May 27



גורית קדמן אם ריקודי העם והעדות שגרה עם ליאו קדמן ברחוב של"ג 5 שבשכונת כרמיה.

אני זוכר אותה מגיעה למוזיאון קדמן לנומיסמטיקה שברמת אביב ליום השנה לבעלה שהיה תמיד מלווה בהרצאה מענינת אותה אירגן ד"ר אריה קינדלר.
גורית הייתה מגיעה עם בני המשפחה ומסדרת את התמונה של ליאו. 
גורית כלת פרס ישראל וברחוב גורית קדמן שבתל אביב לא ביקרתי עד להיום בבוקר.

נשף ריקודי עם - 1950 - מצא ומשתף אביהו בר.

רחוב גורית קדמן תרכ"ז - תשמ"ז / 1897 - 1987
כלת פרס ישראל על הנחת היסודות למחולות העם ומורשת ריקודי העדות בישראל. GURIT KADMAN st

מבט מפינת יהואש לעבר הבית של משפחת קדמן ברחוב של"ג 5 בשכונת כרמיה תל אביב. עם השלט הכחול 

משפחת קדמן ברחוב של"ג 5 בתל אביב ופעם שכונת כרמיה






יום ראשון, 10 ביולי 2016

פלוגות הסדרן

May 22 2016




מתברר שחפצים קטנים מפעם יכולים לשפוך אור על דברים מעט חשוכים לפחות מבחינתי. היום בנצי קוטלר הפתיע אותי בפעם המי יודע כמה. סיכת מתכת קטנה עם הכיתוב פלוגות הסדרן מהווה עדות מתכתית על מאבק בין שמאל וימין של אז. פלוגות הסדרן פרק חדש מבחינתי. סדר חייב להעשות ולא רק בגרמניה. ותודה לבנצי קוטלר. 



האדומים.
                                       קבוצת "סדרן" שעל יד קלוב "הפועל". תל אביב 1927.
                                                                   צילום: VTLV

פלוגות הפועל - סניף חיפה כרטיס פעילות
דפוס סוכובולסקי חיפה
 

לסקר יעקב אבן עזרא 11 1943
קבוצת ההצלה והריסה

יום שלישי, 5 ביולי 2016

וספה 400 ובן כספית

June 21 at 1:58pm


יוסי שחם סיפר לי היום משהו שהצליח להדליק אותי. יוסי מספר על אחד בשם יצחק כספית שהקים מועדון מכוניות בשם וספה 400 ואפילו היה העורך של עיתון תחבורה. בן כספית העיתונאי הוא במקרה הבן של אותו יצחק כספית שאפילו סידר לאוטו הזה גגון מיוחד מפיברגלס ואחת הסיבות הייתה שיוכלו לשבת מאחור. 
יוסי מספר לי שהכל החל מזה שפעם הוא כתב לבן כספית משהו וטען שאולי ניתן להבין אותו אם אביו צופף אותו בכזה מושב דחוק באותה וספה 400. בן כספית טען להגנתו שהוא לא היה שם לבד כי אם עוד שני אחיו. 
אמרתי ליוסי שאני יודע בדיוק מה זה וספה 400 וגם לי הייתה כזו בשנת 1977 וקניתי אותה מאחד בשם יענקלה טל הבריון שהיה לו מוסך לדבר הזה. גל עציוני ז"ל היה זה שהדליק אותי כי גם לו הייתה כזו וספה ולהניע אותה היה צורך להרים מגוף כמו במכסחת דשא. 


 השנה 1977 לפני הגיוס ואין יותר וספה 400. 

פה בתמונה זה הוספה 400 שלי וגם אני עם גופיה בצבע תואם. וספה 400 אוטו מדליק ומסוכן וברגע שהתגיסתי לצבא, אבא שלי מכר אותה בזריזות של קוסם לקונה הראשון והמחיר לא חשוב. ברור שלא ידעתי ותודה לאבא שעשה את הדבר הנכון וצעירים חסרי מנוח לא תמיד בעלי שיקול נורמלי. לוספה שלי היה מספר 17 והתמונה בסוקולוב וכנראה מול הבית של בייבי.








יום שני, 4 ביולי 2016

לו הייתי רוטשילד או למה רחוב הברון הירש כזה קטן?

June 27 at 8:21am
פעם צילצל הטלפון אצל פלוני ומהצד השני נשאלה שאלה קצרה "שלום האם הגעתי למשפחת רוטשילד?" התשובה מהצד השני הייתה "אוי כמה שאתה טועה אדוני הנכבד". ביידיש זה כנראה הרבה יותר מוצלח...

יום ראשון, 3 ביולי 2016

הבה נדבר גלויות או lets talk postcards

July 1 at 1:49pm


גלויות מפעם עושות לי משהו. יש גם אספני גלויות וחלקם ממש חזקים ולא בא לי להתעסק באוספים האלה וככה גם לא באלה האוחזים בגלויות הנדירות. מתי הייתם בקיבוץ גלויות?
כשאני רואה גלויה מפעם אני נזכר במיידי באדון דניס נול שמעולם לא אסף גלויות ויש מצב שבכלל לא היה אספן ותאמינו לי שככה הכי עדיף. 


דניס נול רוקח בקופת חולים וגם שכן נהדר 

הרוקח הראשון מבחינתי שממש הכרנו טוב היה אדון נול שהיה שכן שלנו ברחוב סוקולוב 93 ואפילו גר בקומה הראשונה שמעל העמודים עם אשתו ושתי בנותיהם. דניס נול עם משפחתו עשו עליה מדרום אפריקה ואני יודע שעבד כרוקח באחת הקופות למרות שמעולם לא בקשנו ממנו שום תרופה ובטח לא תרופה הדורשת רצפט.

אדון נול היה איש נהדר עם מבטא חזק שתמיד התעקש לדבר איתי בעברית ואני תמיד מושך אותו לכיוון האנגלית ואני זוכר שמעולם לא הבין אותי כשאמרתי לו אדון נול lets talk postcards. אני צחקתי ודניס היה מסתכל לעברי ולא מבין מה אני רוצה. 

אדון נול היה איש הכספים בוועד הבית ואמא שלנו תמיד אמרה שטוב לכולנו שיש כאלה אנשים בוועד הבית ואין צורך לבדוק אותם. מהנדסים עובדים לפי סנטימטר ורוקחים עובדים לפי המיליגרם.

אני זוכר אותו עובר בין הדיירים עם פנקס הקבלות ונדמה לי שכמעט תמיד היה במכנס קצר ועם סנדלים שונים מהמקובל במקומותינו. מי שלא הכיר את אדון נול הפסיד ואם אתם לא מאמינים לי אז תשאלו את חתנו איתן הבר שאמר "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה ובצער רב". מתוך חוכמת הרצפט 

גלויה מפעם של בית חולים בילינסון
פה נולדתי ושם עשו לי ברית מילה
דפוס לוין אפשטיין.
גלויה POSTCARD פוטו-ליטו א.לוין - אפשטיין בע"מ תל אביב
צלום זנדהויז printed in israel
בית החולים בילינסון פתח-תקוה ישראל ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י קופת חולים