מחכים לקו 4

October 14   2016

היום בדרכי לחנוק המטבעות שלנו, נסעתי באלנבי מכיוון דרום לצפון. לפתע ראיתי אוטובוס מוזר בצבע כתום ולקח לי זמן לקרוא ולהבין שזה אוטובוס חשמלי ואפילו קו 4. הוא נראה יותר גדול ויש לו על הגג מנואלה מוזרה ואל תגידו לי שזה קפיץ, אבל זה כנראה משהו להטענת חשמל במשבר.
אני מקווה שהדבר הזה יצליח והפעם בלי שי אגסי שמבחינתי עוד חייב לי 2000 ש"ח מפרויקט בטר פלייס. מתי נסעתם באוטובוס בפעם האחרונה? העולם מתחלק לכאלה שמשתמשים בתחבורה ציבורית וכאלה שלא. יש לי תיאוריה בנושא אבל לא היום. פעם נהגי דן ואגד היו חלק בלתי נפרד מעולם האספנות שלנו. מי שרצה להשיג כמות של 5 אגורות תשכ"ד או אגורה הפוכה ידע שאצל קופאי בקו 5 יוכל להשיג כמעט כל דבר. מי יודע למה הושיבו את הקופאי מאחור בתוך תא עם סורגים? רוצים רמז? 

אוטובוס חשמלי קו 4 ברחוב אלנבי בדרכו צפונה

קו 4 זה הקו שאני הכי מכיר בעולם. מאז הרפורמה יש 104 ואפילו 204 ואל תשאלו אותי לפרטים נוספים, כי אני לא יודע. דני רוגובסקי כבר לא מעודכן אבל מידד מידלר ממש כן. מי יודע מה זה מנקו בהקשר של נהג אוטובוס? מידד יודע הכל בנושא קוים, עלויות ובכלל. את הבדיחה "מחכים לקו 4" הוא לא מכיר, אז הבטחתי לספרה, בגירסה של בן יהודה שטראסה ואת האקצנט תעשו אתם בבקשה. כל מילה אמת.

מחכים לקו 4
גברת אלנברג הזמינה ארון בגדים לחדר שינה אצל הנגר המעולה אדון קופל. הכל עבודת יד ועם מידות כמו שיקה יודע לעשות. הכי טוב והכי מדויק ואפילו בלי מסמרים כי ככה עבדו פעם עם העפרון מעל האוזן והכל פונקטליש. אז הארון כבר מורכב וגם התשלום שולם והכל יופי. גברת אלנברג גרה ברחוב ישורון פינת בן יהודה שטראסה. פעם הייתה שם בדיוק תחנת אוטובוס קו 4. ככה גם היום אבל הזיזו 10 מטר צפונה כי חייבים לעשות שינויים. גברת אלנברג שמה לב שבכל פעם שעבר קו 4 הדלת של הארון נפתחה. אולי ויברציה ואולי מעשה כשפים. היא אמרה לנגר קופל שהכל פרימה ונהדר, אבל בכל פעם שקו 4 עובר, הדלת של הארון נפתחת. "מה לעשות אדון נגר?"
קופל הנגר מחליט שאצלו יש אחריות וחייבים לבדוק והוא מגיע לרחוב ישורון פינת בן יהודה שפעם היה חלק משכונת כרמיה ועל פניו הכל בסדר. הוא מחליט להיכנס לארון מבפנים, סוגר את הדלתות ומחכה לקו 4 ולראות מה הסיפור. זה בדיוק היה הזמן שאדון אלנברג הגבוה (שהייתה לו חנות בגדי גברים צמודה אלינו בבן יהודה 18) מגיע הביתה ונכנס לחדר השינה ורואה את הגברת שלו מצפה ומחכה ואז הוא שומע רעש מהארון ופותח את הדלת בהפתעה. "אדון קופל מה אתה לעשות בתוך ארון הבגדים שלי בבקשה?" אדון נגר לא מתבלבל ועונה "אם אני אגיד לך שאנחנו מחכים לקו 4...תאמין לי?..."

רחוב ישורון תל אביב ופעם חלק משכונת כרמיה
כינוי סמלי לעם העברי בתנ"ך. 
מועדון ביפו בו נוסדה "אגודת אחוזת בית"

הרצל בפרספקט

September 27 2016

תביט אלי ישר אל העיניים, בנימין זאב, עם שלמה אחי הבכור
שטר אמיתי מאה לירות ישראליות עם הרצל והזקן, כלוא בתוך תבנית פרספקט שקופה ובהירה.
אספני שטרות יודעים שיש לפחות 3 הרצלים לאיסוף. יהיו כאלה שגם 5 הרצלים זה לא מספיק כי יש הרצל עם זקן קצר ויש ארוך ויש גם מיספור שחור וחום ואפילו אדום. 

ורק תזכרו שיש את המהדורה של 1969 שפה בצילום ויש גם את 1973 ואפילו 1978.

בנימין זאב
רבקה מיכאלי
מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: יאיר רוזנבלום
קיים ביצוע נוסף לשיר זה

תשטוף את העפר מן העינים, בנימין זאב
תשטוף את העפר מן העינים, שים יד על הלב
ותגיד לי, ככה ראית? ככה חזית? ככה רצית?
אני לוקח שטר של מאה, מביט על התמונה
אני מביט היטב עליך, חוזה המדינה
יהודי יקר כזה עם זקן עד החזה
יהודי כל כך רזה - מאיפה יש לו כח להיות חוזה?

תביט אלי ישר אל העינים, בנימין זאב
תביט אלי ישר אל העינים, כמו אבא אוהב
ותגיד לי כמה רצית, כמה בכית, כמה שתית
אני לוקח שטר של מאה, מביט על התמונה
אני מביט היטב עליך, חוזה המדינה
יהודי יקר כזה עם זקן עד החזה
יהודי כל כך רזה - מאיפה הוא לוקח כח למסע הזה?

תשתה אתי כוסית אחת לחיים, בנימין זאב
תשתה אתי כוסית אחת לחיים, תפתח את הלב
ותסביר לי איך לא נפלת, לא התבלבת, איך לא כשלת
אני לוקח שטר של מאה, מביט על התמונה
אני מביט היטב עליך, חוזה המדינה
יהודי יקר כזה עם זקן עד החזה
יהודי כל כך רזה - מאיפה יש לו כח להיות חוזה?

בנימין זאב, לגנב העברי הראשון כבר ניכו את השליש
ובלילה מלכה עבריה משוטטת בכביש
ושוטר עברי ראשון מבריח לכלא חשיש
(רק דרך אגב כדי שתדע - ואם תרצה, אין זו אגדה)

תשטוף את העפר מן העינים, בנימין זאב
תשטוף את העפר מן העינים, שים יד על הלב
ותגיד לי, ככה ראית? ככה חזית? ככה רצית?
אני לוקח שטר של מאה, מביט על התמונה
אני מביט היטב עליך, חוזה המדינה
יהודי יקר כזה עם זקן עד החזה
יהודי כל כך רזה - מאיפה יש לו כח להיות חוזה?

הנה הביצוע של רבקה מיכאלי

תמונה עצובה

April 14 ·   2016

את התמונה הזו קניתי בשוק בדיזינגוף. לא היתה לי סיבה מיוחדת אבל היה שם משהו שמשך אותי והכסף זה ממש גרוש וחצי. לא ידעתי כמעט דבר אבל בהמשך התגלו הרבה דברים בעזרת אנשים והרשת.
יש פה תמונה של חתונה מפעם עם כיתוב קליגרפי מדהים לפחות בעיניים שלי. אני ראיתי שיש פה עצב והכל בעיני המתבונן. יש תמונות שאולי מספרות את העבר ואפילו מצליחות אולי לחזות את העתיד הכואב. בני זוג די מבוגרים וגם עם כיתוב מאחור ביידיש שלא הבנתי במדויק. מזכרת מחתונתם.
כעבור פחות משנה נהרג ישראל גלס ז"ל.

 תמונה בשוק בדיזינגוף מה הם חושבים? 

מה אתם חושבים?

שושנה וישראל גלס כפר עציון 1947 ארץ ישראל

ביידיש: צום אייביקן אָנדענק! 

שיק איך אונזער בילד. מיינע 

אומפֿאַרגעסלעכע פֿריינד: פֿיר פֿרוי 

פֿ. ברגמן . און זוהן. 

שושנה וישראל גלַס

כפר-עציון 12.10.1947 ארץ-ישראל

בתרגום לעברית: כפר עציון 1947 ארץ ישראל שושנה וישראל גלס נישאים

למזכרת עד! שולחת אני את תמונתנו. ידידַי הבלתי-נשכחים: לגברת ברגמן והבן. 

שושנה וישראל גלַס כפר-עציון 12 לאוקטובר 1947 ארץ ישראל

ותודה לבלה בריקס קליין

להלן על ישראל גלס מתוך אתר ההגנה

ישראל גלס

בן שפרה ואברהם נולד בפולין בי"ב בחשוון תרס"ט , 6/11/1908 שרת ביחידת הנוטרים יחידה: חבר כפר עציון נפל בקרב בד' באייר תש"ח , 13/5/1948 במלחמת העצמאות מקום נפילה: כפר עציון-הקרב האחרון באזור ירושלים והסביבה מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל אזור: א, חלקה: 18, קבר: 90.

מ.א. 0172375 בן 39 בנפלו

קורות חיים: בן אברהם ושפרה. נולד בתאריך י"ב במרחשוון תרס"ט (6.11.1908) בפודקאמין ליד ברודי אשר בפולין. יחיד להוריו. בפרוץ מלחמת-העולם הראשונה נדד עם הוריו לווינה. נפגש עם ראשוני העלייה השלישית וקלט לראשונה את רעיונות התנועה הציונית. בשובו לעיירתו סיים את חוק לימודיו בבית-הספר העממי ובעודו נער הצטרף ל"צעירי המזרחי". יצא להכשרה חקלאית בוונגלרקה, שליד ברודי, ועבד במטעי סלק הסוכר. כאשר חלק מחברי הכשרתו עלו ארצה התכונן אף הוא לעלות אתם, אך בגלל התנגדות הוריו נאלץ להישאר בפולין. לאחר שנת תרפ"ט הצטרף אל חבריו שהקימו מחדש את סניף "החלוץ המזרחי" ואת תנועת "בני-עקיבא" בעירו. היה נאמן לתנועה בגולה וער לכל הנעשה בארץ והיה בקי בכל המתרחש והמתחדש בתחומי הבניין והיצירה. בשנות תרצ"ג-תרצ"ד (1933-1934) יצא שוב להכשרה בקיבוצי "החלוץ המזרחי" בבז'ז'ני פוטוטורי ובקריסטינופול. בחורף 1938 עלה ארצה לאחר מאבק קשה עם הוריו שניסו למנעו מכך. בבואו ארצה פנה מיד ל"קבוצת אברהם" אשר בכפר-פינס, עבד בפרדס, בכביש, במשקי החקלאים בגבעת-עדה, חדרה וכפר-הרא"ה. הגזירות על העליה בימי שלטון המנדט הפרידו בינו לבין חברתו אשר נשארה לפי שעה בגולה. בפרוץ המלחמה נדדה לרוסיה. פירוד זה גרם לישראל סבל רב אשר נשא אותו בדומיה. כשעלתה הקבוצה להתישבות בהרי חברון היה מראשוני המתישבים בכפר-עציון. רוב הזמן שימש כנוטר. לסירוגין השתתף בעבודות המשק, ביער, ובבניין. מילא כל תפקיד בדייקנות ובמסירות. בסיון תש"ז הגיעה חברתו ממחנות הפליטים בגרמניה והם הקימו בית משפחה. הוריו ושאר בני המשפחה נספו בשואה. בתקופת המאורעות מילא חובותיו בשמירה ובביצורים. בימי ההתקפה האחרונה היה בעמדה מס' 1-ליד שער כפר-עציון. נפצע שעה קלה לפני פריצת השער על-ידי הלגיון, וכשהאויב הסתער לתוך הכפר מצא את מותו ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר עם שאר חללי הגוש להר-הרצל בירושלים למנוחת עולמים. הניח אישה.

סיפורי נדל"ן בתל אביב או מה חשוב יותר, מזל או שכל?

October 9   2016

כמעט לכל אחד יש סיפורי נדל"ן בתל אביב. אפשר גם תל-אביב יפו אבל היום בלי יפו.
את הסיפור הזה שמעתי ממישהו שהיה שם, עשה וגם ראה. יש לו שם ואפילו מאד יהודי, אבל היום נקרא לו שכל. לחבר שלו נקרא מזל. אני מאמין לכל מילה אבל אתם לא חייבים. פתי מאמין לכל דבר לחתול ולעכבר.
השנה 1994 והמקום תל אביב. בעוד שנה ירצחו את רבין אבל אין לזה שום קשר. ככה לפחות אני חושב. מי יודע כמה דולרים היו בחשבון הדולרים של לאה רבין באמריקה? כמה דירות ברמת אביב ניתן היה לקנות בסכום הזה? גם בערך זה תשובה בסדר. אל תיהיו קטנונים בבקשה.
השכל והמזל עשו הרבה עסקים משותפים ותמיד באמונה וכבוד הדדי. תעשייה ומסחר ובדרך כלל ראו ברכה בעמלם. שילוב מנצח של שכל ומזל. יום אחד אמא של המזל הלכה לעולמה בזקנה טובה. אומרים שהייתה צדקת גדולה. הייתה לה דירה ממש טובה ולא קטנה ברחוב יהושע בן נון בצפון תל אביב. המחיר למעלה ממאתיים אלף דולר. הכי טוב לדבר בדולרים בעניני נדל"ן ואפילו בתל אביב כי בדולר אנו בוטחים. 

המזל החליט שהוא מוכר את הדירה ובכסף קונה משהו אחר. השכל אמר לו שהכי עדיף לקבל שכר דירה על הדירה החמודה וזה גם בטוח. המזל סמך על המזל וקנה 10 דונמים ליד שדה דב בשטח הגדול. המחיר 200 אלף ירוק כי דונם אחד עלה 20 אלף ואל תהיו קטנונים בבקשה. השכל לא רצה לשמוע ממגרשים כי המשפחה שלו קנתה פעם הרבה אדמות בשכונת התקווה, שכונת שפירא ועוד מקומות ולא ראו ברכה בכלל. אנשים שונים השתלטו על המקום והמיסים של המדינה הוציאו להם את המיץ. השכל מעדיף ללכת על בטוח.
הזמן לא נעצר וכעבור שנתיים לערך מציעים למזל רווח ממש טוב כי המחיר הכפיל את עצמו. מציעים לו 400 אלף ירוקים בשביל הנדל"ן שלו ליד השדה של דב הוז עם רעש האוירונים והעשן של רידינג. המזל בוטח במזל ומסרב. השכל אומר לו למכור ובכסף לקנות דירה ממש כמו שהוא קנה ליד הים. חוצים את הרברט סמואל והרגליים במים. אפילו לא דקה מהמציל וזה מדוד. המחיר ממש בסדר ורק חצי מיליון דולר ויש לך אחלה דירה מול הים ואם פעם יהיה פינוי אמריקאי של השגרירות באמצעות אוניות אז השכל יוכל להצטרף כי הוא שכן ממש קרוב. המזל אומר שלא כי הוא הרי בר מזל.

הזמן ממשיך לנוע והנה כבר בונים בשטח הגדול והרשויות לוקחות למזל חצי מהשטח שלו לצורכי השם והפיתוח. יש בנייה לגובה ויש חגיגה למרות שמהעשרה דונמים נשארו רק חמישה. המזל מקבל מהקבלן שבונה חצי מהדירות או כמעט חצי ואל תיהיו קטנונים בבקשה כי המזל סומך על המזל. הקבלן גם רוצה לקנות חלק מהדירות כי יש קונים שלא מוכנים לוותר. המחיר לפחות מיליון דולר לדירה אבל המזל לא מוכר, כי יש לו ילדים ונכדים והוא סומך על המזל. עד היום בנו לו כבר 40 דירות ותזכרו שארבעים זה מספר סימלי ויהיו עוד.
צדיקים וצדיקות יקרים, אז מה יותר חשוב לדעתכם? מזל או שכל ?

הבית לא למכירה רחוב נתן החכם 3

צילום היסטורי

רשם רמי נוידרפר

אספן וסוחר מטבעות - Liderman Coins , שעוקב אחרי בפייסבוק, שלח לי הלילה תמונה של אבא שלי, משה ז"ל, משנת 1948. אבא, במכנסי חקי קצרים, נשלח כנציג משרד האוצר ובידו מבלט, ליצור את המטבעות הראשונים של מדינת ישראל, בערך 25 פרוטה. 

נציג האוצר בשנת 1948, משה נוידרפר, מוסר למנהל העבודה את המבלט 

כדי להטביע מטבעות בנות 25 פרוטות. (הכוונה ל-25 מיל -  קובי לידרמן)

הסיפור המשפחתי שקשור לזה הוא שהמטבעות הראשונים שנעשו אי פעם במדינה היו פגומים, יצא להם בטעות רק צד אחד, ולכן זרקו אותם להתכה מחדש. אבא לקח מטבע פגום אחד הביתה כמזכרת - זה היה המטבע הראשון שיוצר במדינת ישראל אחרי 1900 שנה.

המטבע היה שנים רבות בביתנו, עד שיום אחד החליטה אמא לזרוק אותו לפח, כי "הוא פגום ולכן לא שווה שום דבר"

אז שוב תודה לך מר לידרמן. המקור של הצילום הזה מתגלגל אי שם בבוידם אצל אמא.

רשם רמי נוידרפר.

מה ההבדל בין יקה לבתולה?

October 7, 2015 · 

היום הייתה אצלי רונית הלפרן ומכרה לי כמה דברים כמו שטרות ומטבעות. עיסקה זניחה ולא משמעותית. רונית נולדה בשנת 1943 וגרה בבן יהודה 131-133. התמונה מתוך אתר VTLV צילם אמנון יצחקי. מאז נדדה בכמה מקומות ועדיין נשארה בתל אביב. לא היא לא רוצה שהתמונה שלה תרוץ בפייסבוק ומספיק שהיא נתנה תמונות מפעם לעירייה לכבוד חגיגות המאה. אולי ניפגש לעוד תמונות מפעם. 

הוריה הגיעו מוינה והם לא ייקים אבל השם הלפרן מעיד על שורשים בסביבה הקרובה ואפילו אמא שלנו היא הלפרן מהבית והדגש הוא הלפרן ואין שם יוד כמו בהלפרין משקפיים.
בבית שלידם גר יורם קניוק עם הוריו ואחותו היפיפיה המדהימה. גם רוזי של אייבי נתן. 

בבניין שלהם ניתן היה להרכיב תזמורת קלאסית שלמה. אביה ניגן בפסנתר כנף בנוסף להיותו מהנדס חשמל והסיבה שבחרו בבניין הזה הייתה האפשרות להעלות את הפסנתר בפיר מספיק רחב. אחלה סיבה. גם ד"ר איאן פרומן מהטניס גר שם וגם משפחות נפרסטק , מנהיים וגלבשטיין.
רונית הלפרן גם הציעה לי את הכותרת של היקה והבתולה והאמת ששכחתי את התשובה.

אויס קאפלוש מאכער או החנות של אדון רייכר בבית גרשונוביץ

 2016    April 30 · 

תמונה נהדרת בבן יהודה 10 ממש על הפינה של אידלסון ואני לא הכרתי את אדון רייכר ורק בהמשך את האחים לוי עם בגדי הגברים כמדומני, עם החנות הפינתית והחלון היפה וככה גם הגלריה ובכלל מקום מעוצב לטעמי ואפילו יש לי כרטיס ביקור, אבל כאמור הכל אחרי התמונה הזו שאני רואה אותה בפעם הראשונה. חנה לסלאו תמיד מזכירה את אביה הכובען וילדותה ביפו.

ביידיש אומרים אויס קאפלוש מאכער ובתרגום חופשי זה 'פעם הוא היה עושה כובעים' או אפילו פעם הוא היה כובען. הדגש הוא על פעם. מישהו שכבר אינו פעיל והקרירה מאחוריו ודי. 

את הביטוי הזה שמעתי יותר מפעם אחת ויש לו יותר מהסבר אחד ואיז'ו הטייס מאד אוהב להזכירו לגבי עצמו למרות שמעולם הוא לא היה כובען, אבל פעם שמעתי ממנו הסבר על כובעי בורסלינו והבנתי שגם בזה הוא מאד מבין. ושלמה סירקיס אמר לי לאחרונה שגם אויס קאפלוש זה מספיק למביני עניין.
מתי קניתם כובע, אבל כובע טוב?

החנות של אדון רייכר בבית גרשונוביץ. רחוב בן יהודה 10, שכונת נחלת יצחק

מחווה למתקני האופניים של פעם

October 2, 2015 · 

היום יש משהו בתל אביב עם אופניים והדרך מראש העין הייתה נפתלת ומעוקלת בשל הפניות ברורות והכל זרם ואפילו נמצאה חניה וככה נזכרתי בתעודה של מלך שורק מרחוב רמב"ם פנת אלנבי. תודה לאילנה שמש שם בדוי ששומרת כל דבר.

 את מלך שורק לא הכרתי אבל את צבי בן-דב השכן שלנו מרחוב עמוס בהחלט כן. 

הייתה לו חנות בדיזינגוף מול בית הכנסת שלנו . קודם הוא היה בנורדיה וכשבנו את דיזינגוף סנטר הוא עבר צפונה. צבי היה איש טוב ובעל ידי זהב ועברית נהדרת וממנו למדתי מה זה אופן וחישור ואפילו איך עושים בריכה בגינה עם דגי זהב ואורות מנצנצים ביום העצמאות.

היה גם אחד בבן יהודה על הפינה כמעט של ירמיהו וליד דוגית של היום. קראו לו גדנסקי שהיה אינסטלטור אבל גם מתקן אופניים והכי חשוב שהיה לו אויר לנפח. גדנסקי הפולני שווה פוסט כי תמיד היה נתקע לו ההרדונג כשדיבר. סוג של טופלה טוטוריטו. 

סעו בזהירות ובאמא שלכם בלי הבגדים המצחיקים עם כל החבילה בהצלב.

רבנאות בארץ ישראל

October 1, 2014 · 

רבנאות מילה של פעם ומי אמר שמדליות זה לא אוסף חינוכי? 
המדליון הזה משנת 1943 ומהאוסף של אלכס בקרמן. התאחדות הספורט ארץ ישראל PALESTINE A.S.F רבנאות תשג 1943 CHAMPIONSHIPS

וככה זה מקדימה ועבודה של ש. קרצ'מר וזה כמובן גם מהאוסף של אלצ'קו בקרמן

אם רבן זה אלוף אז רבנאות זה אליפות ובעונג שבת של דוד אסף, מצביעים לעברו של צבי נשרי המורה להתעמלות שפעם היה אורלוב, כמי שאחראי להרבה ממינוחי הספורט בארץ ישראל. 
אורלוב גם קנה מגרש בגבולה הצפוני של שכונת תל נורדוי.
ביד אליהו וליד בית ספר אורט סינגלובסקי יש רחוב הנושא את שמו.

"הממציא של ה'רבנאות' – כפי שעולה מהתוספת שמובאת בסוף הרשימה – היה, כנראה, צבי נשרי (אורלוב), המורה הראשון לחינוך גופני בגימנסיה הרצליה, שהיה גם ה'בן יהודה' של מונחי הספורט בישראל."

שמוליק החתול

October 1, 2013

שמוליק הוא חתול שאימץ אותנו ממש צמוד, מהיום שנולד. 
הוא תמיד רוצה ומבקש ליטופים ופינוק. 
מינה אמרה שהוא מזכיר במשהו את סבא שמואל. 
אני מסכים איתה למרות שהיו שניים כאלה. 
לאבא שלי קראו שמואל וגם לאבא של מינה.


שמוליק החתול נראה קצת איטי ובכלל לא בורח. 
זה היה ממש מפתיע לראות אותו תופס בשניה של הסח דעת צוצלת חפה מכל פשע. 
בקושי הספקתי לצלם מהנוקיה 6233 שלי וזו התמונה עם הגדלה של אליעזר מורב.

סוד צבאי או חיילים מצטיינים בבית הנשיא

September 25 at 9:53am · 

כל שנה כשמראים את טקס 120 החיילים המצטיינים בבית הנשיא אני נזכר בשמעון. אני מעולם לא הייתי שם בנסיבות של חייל מצטיין אבל שמעון כן.
שרתנו יחד באותו בסיס צפוני ואפילו יישנו באותו חדר יחד עם אורי, אלי, אליעזר ושמעון גם. אכלנו באותו חדר אוכל והתקלחנו באותן מקלחות. אלי הגיע מטבריה, אורי מרמת גן, אליעזר ואני מתל אביב ורק שמעון מבית-שאן היא סקיתופוליס העתיקה שאפילו הטביעו בה מטבעות. 

ד"ר רחל ברקאי האוצרת של אוסף בנק ישראל כתבה על זה ספר בשם The Greek imperial coinage of Beth-Shean Nysa-Scythopolis.

ספרה של ד"ר רחל ברקאי RACHEL BARKAY

(The Coinage of Nysa-Scythopolis (Beth-Shean

אלי מטבריה ישן מול שמעון ואורי מול אליעזר ורק אני הייתי מעל אורי במיטה כפולה. לא בטוח שהייתי במיטה העליונה משום שהייתי הכי צעיר וזוטר או משום שהם כולם היו מפקדים ואפילו לא קצינים.
היו לנו הרבה שיחות ודיבורים בלילה ובכלל על הרבה דברים בארץ ובעולם. 1978 ואצלנו בגין בשלטון ושמעון ניסה להסביר לי על סין והדמוקרטיה העממית וגם על חבורת הארבעה. היו לנו הרבה חילוקי דעות ובכל זאת נשארנו חברים. כולנו ידענו מה כל אחד מאיתנו עושה באותו בסיס חשאי, חוץ מאשר לגבי שמעון. ניתן לשער ולנחש אבל זה עדיין לא זה ושמעון גם לא סיפר אפילו כשלחצנו חזק. גם היום כשאנחנו נפגשים ועברו כמעט 40 שנה, שמעון לא מגלה סודות עבר, למרות שאסד האבא, כבר ממש מת. נגישות לדרג כוונות זה לא רק מושג כי אם שאיפה יומיומית עם המון מטלות.

עד היום אני לא יודע מה שמעון עשה ולמה הזמינו אותו אז לבית הנשיא כחייל מצטיין. אני גם לא יודע למה קוראים לבית-שאן סקיתופוליס ולאיפה נעלמו אותם סקיתים? 

על דבר אחד כולנו ידענו והסכמנו והיה לה גם שם אבל כולם ידעו שהיא החברה של חזי.

בית שאן מדליה ממלכתית, תשכ"ה 1965

פני המדליה

קומפוזיציה מסוגננת המראה אתרים חשובים של בית-שאן – התל, התיאטרון הרומי, מנורת הפסיפס, עמוד יווני. על השפה למעלה מופיע השם "בית שאן", למטה "בית שאן" באותיות לטיניות. 

עיצוב פני המדליה – מרדכי גומפל. גלף ומיטבעה קרצ'מר.

מתוך אתר החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ.

בית שאן מדליה ממלכתית, תשכ"ה 1965
גב המדליה במרכז 
תעתיק ממטבעות בית-שאן, שנטבע בשנת 189 לסה"נ. האל דיאוניסוס,לרגליו פנתר המקודש לו, ומסביבו כתובת הנושאת את השם הרומאי של העיר ושנת ההנפקה 189 לסה"נ. על השפה כתובת "מטבע בית שאן ג'תתקמ"ט בעברית ותרגום הכתובת לאנגלית בציון השנה 189 לסה"נ.
עיצוב גב המדליה – אלכס ברליין. גלף ומיטבעה קרצ'מר.
מתוך אתר החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ.

תמונה מעכשיו עם סימן מפעם

September 11, 2015 at 3:52pm

תמונה מעכשיו עם סימן מפעם אבל בתל אביב הכל משתנה וזה כבר לא זה ובכל זאת נעים להיזכר. לפחות לדעתי

התמונה הזו צולמה במקום מאוד ידידותי. הצילום נעשה מבפנים. כל אחד יכול ומוזמן להיכנס לשם. הסורגים זה ממש לא בית סוהר למרות שזה אולי נראה ככה. האות מ זה מזכיר משטרה אבל תעזבו כבר את הענין הפלילי בבקשה. בצד השני יש שם גם את האות M. זה לא מעשיהו הבית סוהר. סיכמנו כבר שזה מקום מאד לבבי והאותיות האלו עם הנוצות מתחתן זה שריד היסטורי מהעבר של המקום. אז איפה זה ומה קורה שם היום? רמז ראשון - זה בתל אביב.

הרבה מקומות מסחר ובילוי החליפו בעלים וזהויות. לעיתים נשאר משהו מהעבר ולעיתים לא כלום.

נעלי פיל הייתה חנות מיוחדת. היום יש שם המבורגר ואין שום סימן מפעם. אומרים שפילים זוכרים!

  שקית עדכנית ויוקרתית מיקולינסקי אלנבי 45

יש מקומות שפעם היו משהו ובמשך השנים העסק השתנה. בחו"ל זה מאד נפוץ כי בכל זאת ההיסטוריה המודרנית שלהם עשירה יותר מזו שלנו לפחות בצד האורבני. זה כבר נהפך מאד איני לשמר חלקים מהמקום הישן יחד עם העסק החדש אפילו שאין שום קשר. אני זוכר את בית הקפה בהולנד שבעברו היה מיטבעה והרבה דברים עתיקים שומרו ושולבו במקום וזה לטעמי נפלא. יש לי פנטזיה דומה וכרגע כמו הרבה דברים זה פנטזיה.

רבים זוכרים את נעלי פיל בפינה הנהדרת של נחלת בנימין ואלנבי בבנין המעוגל. היום זה סניף של רשת המבורגרים. חיפשתי שם משהו מפעם. לא מצאתי. כאן גם יש את הרמז השני. אין יותר רמזים.

יש מקומות שהחליפו בעלות ושינו את העיסוק אבל שימרו את השם מפעם מסיבות שונות. למשל סטפן בראון, פעם פרוון תל אביבי והיום מסעדה. מעניין אם נשאר שם משהו מפעם. במקרה שלנו זה לא קרה 

רולדין באלנבי ופעם נעלי מיקולינסקי. היום סגור ומחכה לשוכרים

סורגים מפעם עם האותיות מ וגם m. מיקולינסקי הנעלים ובהמשך רולדין
אלנבי תל אביב

קפה רולדין באלנבי ופעם נעלי מיקולינסקי

המלך ואני - הוילה של חוסיין ברמאללה

September 16, 2015 ·

חוסיין המלך היה חבר שלי לפחות מבחינתי. הפעם הראשונה שנחשפתי אליו היה אחרי מלחמת ששת הימים ונסענו לראות את הוילה שלו ברמאללה יחד עם משפחת לרר הירושלמית. 

התמונה של חוסיין החייל הייתה אצלי בחנוק, צמודה לגלויה של הנסיכה דיאנה, ואין לי שום הסבר רציני מלבד העובדה שאלו היו גלויות טובות ויפות, שהצליחו תמיד לעורר סקרנות ושאלות של הרבה אנשים ומכל העולם.
פעם אנוואר מחברון ביקש ממני את התמונה, כי רצה לצלמה והבטיח להשיבה. בסוף הבנתי שגם ערבים טובים משאילים דברים ולא תמיד מחזירים, ממש כמונו הישראלים עם השאלת הספרים. בסוף אנוואר החזיר את התמונה אבל כשהיא מוגדלת וזה לא היה בכלל אותו דבר וברור שלא אותה תמונה, אבל שכחתי מזה עד לרגע זה. נראה לי שהמלך חוסיין והנסיכה דיאנה זה אחלה שידוך וגם אחלה רעיון לפוסט.
הפרק של חוסיין המלך עם מטבעות, שטרות, מדליות ,בולים ובכלל דברי אספנות למיניהם זה פרק בלתי גמיר ולכן לא נתחיל אפילו. 

כשחוסיין ביקר בארץ למדתי מפרידמן החרדי מירושלים, שיש ברכה מיוחדת ביהדות כשרואים מלך וזה מאד נחשב, כי לנו אין עוד מלך ואפילו ביבי שלנו הוא רק קוסם.

 

הוילה של חוסיין ברמאללה.

אמא אני ואבא עם גברת לרר משמאל והצלם דוד לרר וזה קצת אחרי 1967

הנצחה אקטיבית של חללי צה"ל

September 1 2016 ·


כתב יוסי שחם 

אני מאמין שכולנו נמלאים עצב, כאשר אנחנו נתקלים בעתון או באמצעי תקשורת אחר, בסיפור של משפחה שכולה או שם של חלל צה"ל שנפל באחת המלחמות הרבות המלוות את המדינה, מיום הקמתה ואולי גם שנים רבות קודם לכך.
אני מציע, דבר שאני נוהג לפיו, מזה שנים הרבה, להיות קצת יותר אקטיביים במקרה כזה, לאתר את פרטי הנופל ולקרוא מעט על מהלך חייו, שרותו הצבאי ופרטי נפילתו, באופן הזה אנו משתתפים באופן אקטיבי בהנצחת זיכרו ופועלו של חלל צה"ל.
מדי שנה, בהתקרב יום הזכרון, מופיעות בעתון, תמונות של אמהות שכולות על קבר הבן, ידוע לי על אמהות רבות הפוקדות מדי שבוע את הקבר, מנקות, מטפחות, משקות את הפרחים ובדרך זו, שומרות על זכרון הבן שנפל.

אני מציע לאתר את השם המופיע על המצבה לחפש אותו באתר משרד הבטחון ולקרוא מעט על מהלך חייו של החייל.
בספרייתי עומדים בכבוד 10 ספרי יזכור, אלה ספרים שהוציא בזמנו משרד הבטחון, לאחר כל מלחמה או מבצע צבאי ובהם סקירות של כל חללי צה"ל, ספרים אלה שימשו אותי הרבה שנים למטרה זו, היום אין קל מאשר להכנס לאתר של משרד הבטחון ולקרוא על החלל, מהלך חייו ופרטי נפילתו.
אני רוצה לספר על מספר נסיונות שהיו לי בנושא זה ועל התרומה החשובה שאפשר להעניק למשפחה שכולה, שלעתים חרב עליה עולמה עקב אסון נפילת הבן.

אמא של רובי
במשך הרבה שנים היתה מופיעה בעתונים, מדי שנה, מודעה קורעת לב ומיוחדת בצורתה, עם תמונה ושיר קצר, המזמינה את כל מי שחפץ בכך לפקוד את קברו של רובי (רוברט) בן יחיד שנפל בצהל, המזמינה היתה האם השכולה.
הסתקרנתי, כי התמדה כזו ונחישות להנצחה, הם נדירים במקומותינו, המודעה הופיעה בקביעות למעלה מ-10 שנים!
נסעתי ביום המיועד לבית העלמין הצבאי בקרית שאול, סביב הקבר היו כמה עשרות אנשים, האם השכולה, מורה למלאכה מגבעתיים, אספה במשך השנים, קהילה קטנה של אנשים שהתקרבו אליה והשתתפו באבלה, הקבר היה מטופח להפליא עם צמחיה וספסל ישיבה, ממש אחוזת אבל קטנה המוקדשת לרובי, בן יחיד לאמו שנפל.
האם שמחה על בואי ועל השתתפותי בטקס, במאמץ קטן, עשיתי גם אני צעד קטן לנצירת זכרו של רובי.
כעבור כמה שנים, חדלו המודעות להופיע, כנראה הצטרפה האם אל בנה לעולם שכולו טוב.

מלגה שכולה זכרון
בתי הבכורה למדה באוניברסיטת תל אביב, באחד מתאריה, עקב הצטיינות, או סתם שיגרה, הוענקה לה מלגה כספית, שאלתי אותה מטעם מי המלגה? והיא ביררה ואמרה לי שזו מילגה שמעניקה משפחה לזכר בנה שנפל בצה"ל. שלחתי את בתי למה שנקרא בצה"ל "מקצה שיפורים" , ביקשתי שתביא לי את שם החלל שעל שמו המלגה, אמרתי לה שראוי שתדע קצת יותר על האיש שבשמו היא מקבלת מילגה, כשקיבלתי את השם, איתרתי אותו באחד מספרי יזכור הנמצאים ברשותי, צילמתי את הקטע והתמונה ומסרתי לבתי.
כעבור שבוע חולקו המלגות, אחר כך סיפרה לי בתי שנגשו אליה זוג אנשים מבוגרים, היו אלה הוריו של החלל שהתרגשו לראות שבידה תמונתו ותאור קצר של מהלך חייו. קצת מאמץ מביא הרבה אחווה למשפחה שכולה שהקריבה הכל.

הזר בשולי הכביש
במשך כמה שנים משך את תשומת לבי זר אבל גדול שהונח מדי שנה ליד שולי הכביש המוביל לפלמחים. התופעה חזרה שנה אחרי שנה. עצרתי לברר, הזר היבש כבר הושלך לתעלה על ידי פועלי מע"צ החרוצים, הורדתי ממנו את סרט ההקדשה השחור ובו נאמר
לזכרו של זהאי.... לעולם לא נשכח........
אבא, אמא, אחים ואחיות
הבנתי מיד שמדובר בחייל, חלל צהל, הסתקרנתי מיהו אותו זהאי ששרת בבסיס חיל האויר בפלמחים ונפל, גלשתי מיד לאתר יזכור ואיתרתי את האיש מסתבר שהוא היה דרוזי בן הכפר סאג'ור הסמוך לכרמיאל , שרת כאיש טכני בחיל האויר ונפל ב2013.
אני מבין שהחיל קבור בבית עלמין צבאי, בו מתקיימים טקסים ביום הזכרון, המשפחה ודאי עולה על הקבר ביום השנה לנופלו ובכל זאת טרחו להניח זר מדי שנה במקום נפילתו, הדבר הרשים אותי, איתרתי את הפרטים ושלחתי להם מכתב השתתפות בצער והערכה על מסירותם, קיבלתי מכתב תשובה ותודה, אני חש שבמאמץ קטנטן תרמתי משהו למשפחה שכולה ודי לי בכך.

מקרים מעין זה ודאי מזדמנים לכל אחד מאתנו, אני מבקש, אנא "קחו ללב" הקדישו מעט זמן, היו נא אקטיביים בהנצחת חללי צה"ל, הם הקריבו את חייהם למעננו, מגיע להם.


 כתב יוסי שחם  

 

לזכר חללי רמת-הטייסים
עוזי אנגל (עזרא) , מאיר ברזני, איציק בר הדס, סער דוידי
יואב דניאלי, אהרון מולקנדוף, אברהם מזרחי, דוד נחום, 

שמאי שייביץ, מאיר שטיין, חיים שחם (שטיינברג)

 יהי זכרם ברוך

רמת הטייסים, תל אביב‎.‎

 

נאבק להיות לוחם. אמא כשאמות, איך תבכי?
יותם שאולי 1.8.1975 - 17.2.1995
יצא לאור השמש קורן וקסום רגיש וסוער, כולו אהבה ונשמה נאהב ללא מאמץ וכונה על ידי חבריו בון בון נולד בראשון לציון אך שורשיו ממש כאן בשכונת שפירא רובאי 12 לוחם גולני נפל במשימה בלבנון. 17 שנה לנפילתו  ‏ב-‏‏‏שכונת שפירא תל אביב‏.‏

עוד על יותם שאולי באתר יזכור

 

לזכר בננו הנפלא באדם, אח יקר וחבר נאמן, חייח חיל השריון סמל אלי קפון ז"ל

 שנפל בעת מילוי תפקידו, ביום ו' תשרי תש"ם 27.9.1979 בן 20 שנה יהי זכרו ברוך
שכן בשכונה שלנו ברחוב סוקולוב על הפינה של ירמיהו מול קולנוע פאר. 

לוח הנצחה בבית ספר אוסישקין שבו למד.

עוד על אלי קפון באתר יזכור

 

לזכר יעקב מרדכי
שנפל במלחמת של"ג י"ז בסיון תשמ"ב 8.6.1982
מחבריו ליחידה

גינת הנצחה בראש העין.

עוד על יעקב מרדכי באתר יזכור