הפרלמנט הבולגרי בתל אביב

 (סיפורון ששמעתי מעודד הבדלה)

יש הרבה פרלמנטים בעיר העברית הראשונה והיום על הפרלמנט הבולגרי שהיו בו כמה בולגרים ולא בטוח שאני יודע מאיפה בדיוק בבולגריה. הראשון היה פרופסור מוריס לוי, הרופא והמנתח הידוע לכל. גם מרסל הבדלה היה שם והוא אביו של עודד, שהיה מראשוני סוחרי הבולים והמטבעות שאחרי הקמת המדינה עם חנות מוכרת וידועה מול בית הכנסת הגדול באלנבי ולפני כן היו לו עוד מקומות בהם קנה מכר ובכלל.

היו שם עוד שניים שלושה וכאמור כולם בולגרים, ואם זה חשוב אני מבטיח לבדוק לברר ולעדכן בכתובות ואפילו מספר אישי ונעליים. הם דיברו שם על הא ועל דא ולא בטוח שהייתה שם פוליטיקה אבל די בטוח שכן. בולגרים הם אנשים מאד מחושבים, עדינים וככה גם היה הפרלמנט הזה שהתכנס לפחות פעם בשבוע על קפה ומאפה של אז ובסוף כל מפגש קיבצו הכסף ונתנו את מה שחשבו עם תוספת למלצרית או למלצר והכל היה סבבה ולא יודע איך אומרים סבבה בבולגרית.

יום אחד מישהו מהפרלמנט הזמין את אליהו שלמה זה מהביטוח ותזכרו שיש לו מדליה די חמודה בהנפקה פרטית שחולקה כנראה למבוטחים וגם לסוכנים עם הבניין שלו. שלמה אליהו דוגמית טובה לאחד שעשה את הונו בזכות הראש, האומץ, ועשר אצבעות ואפילו מגבלה מסויימת ביד אחת. אבא שלי הזכיר אותו יותר מפעם אחת ונדמה לי שאפילו ציין שהיה שוטר לתקופה מסויימת ואני לא סגור על זה.

שלמה נולד בעיראק ולא בבולגריה ומישהו סיפר שהאיש אוהב קזינו ודברים נלווים. אני לא הייתי איתו בשטם קזינו והכל מפי השמועה. מעניין למה בנק ישראל מנע ממנו להשתלט על בנק לאומי, כי כסף זה לא הבעיה. פעם אחת ויחידה ראיתי את שלמה אליהו בשידור חי ואמיתי ברחוב בן יהודה שטראסה ודי מזמן כאשר מכוניות לקסוס החלו מפציעות בארצנו עם הדגם הגדול והראשוני וזה מזכיר לי שיש ספר שאני חייב לפחות להחזיקו ביד בשם עץ הזית והלקסוס וגם סיפור חמוד עם הדוד שלנו מאמריקה.

חזרנו לפרלמנט הבולגרי כאשר יש לנו אורח בשם אליהו שנולד בבבל וכולם נהנים מהקפה והעוגה ושוב אני חוזר שאיני יודע איפה בדיוק וכל שתבקשו אשאל את עודד הבדלה ואולי אפילו את אימו שהכירה נהדר את אימו ואביו של קובי גרשטנקורן שאימו מתי נולדה בבולגריה ואני זוכר נפלא את הוריו ברחוב הבשן וקבעתי עם גרשטנקורן לפחות שלוש ארבע פעמים ותמיד קרה משהו וזה לא קרה בסוף. סתם עובדה שאינה קשורה לסיפור הפרלמנט הבולגרי עם שלמה אליהו שנולד בעיראק והגיע לישראל ואם זה נראה לכם ארוך אז אוטוטו זה נגמר ודי.

בסוף הפרלמנט נגמר וכמו תמיד כל אחד מהחברים שם את כספו ובתוספת סבירה להבנתם ואז שלמה אליהו הוציא שטר נוסף מכיסו ונתן למלצרית ואולי זה היה מלצר בכלל. לא יודע מתי ואיזה שטר זה היה כי עודד לא סיפר אבל זה מפתיע וכל הבולגרים הסתכלו זה לזה בעיניים והרגישו שהאיזון הופר וקרה פה משהו חריג שהנורמות הבולגריות אינן מכירות וסובלות. מוריס לוי ביקש מהחברים לשבת וזה היה סימן פחות טוב. מוריס פנה לחברים והכל היה במבט בעיניים ואמר לשלמה אליהו כי הדבר הזה שעשה הרגע שובר להם את המקובל והנורמות. כרגע הוא על תקן אורח בפרלמנט ואורח אמור לציית לכללים ואם לא אז אין מצב שיחזור להתארח בפרלמנט שלהם כלומר הפרלמנט הבולגרי. אנחנו הבולגרים יודעים ונותנים את מה שאנחנו מכירים ויודעים ואם בא מישהו מהירח ונותן משהו לא מקובל אז שלא יבוא יותר ויחפש פרלמנט אחר. נדמה לי שכולם הסכימו ואני לא סגור אם שלמה אליהו הגיע למיפגשים נוספים.

נסגר בגללי *סאטירה וגם שאלון לגולשים

ניר יוסף לידרמן: אבא הפוסטר הזה בחנות לא עוזר לעסקים בכלל. זה מרחיק אנשים. ההוא ההוא שעבד בישראל היום לא חזר להשלים הקניה וזה לא במקרה. זה יזום... הוא כנראה נפגע מזה

אבא: אבל כתוב סאטירה ויש כוכבית. זה פוסטר שהודבק על חלונות של חנויות בתקופת הקורונה ושמרתי למזכרת כי הביצוע טוב. נתניהו נראה יופי ומחייך. מה הבעיה? אולי גם נוריד גם את בן גוריון, בגין, רבין ואפילו תמונות של רבנים שיש פה? כל אחד עלול להיפגע ממשהו שיש פה אצלנו.

ניר: לא משנה אבא. אני מציע שתוריד את זה.

מה דעתכם? שבוע טוב

נסגר בגללי ליד הדלת עם כוכבית וסאטירה

אזרח וקיבוצניק לשעבר מודאג בחנות מטבעות הקרויה חנוק

ככה זה נראה בחנוק ובגודל טבעי

לא כולם אותו הדבר! - חלק ראשון / כתב עמית קמרט

השימוש באסימוני הטלפון חלף מהעולם עם כניסתם של כרטיסי הטלכרט.

אולם הביטוי 'נפל לו האסימון' נשאר עדיין בתודעה, ומראהו של האסימון מעורר זיכרונות נוסטלגיים אצל אנשים רבים. 

רוב האנשים (שאינם אספנים) זוכרים סוג אסימון אחד או שניים בלבד, מעטים גילו שיש עוד ולכל היותר יכולים למנות כ-20 טיפוסים.

ואילו בפועל קיימות עשרות רבות של וריאציות שונות הנבדלות בצורה הכללית, בתאריך, בכיתוב, בסימני המטבעה (של יצרנים שונים), בלוגו ובפונטים. 

ההתעמקות והמחקר הנומיסמטי באסימוני הטלפון התחיל אצלי כדרך אגב, שנים אחדות לאחר שהאסימונים הוחלפו בטלכרט. רכשתי אצל סוחר 1,000 אסימונים במטרה לשדרג את האוסף הבסיסי שהכנתי בתקופה בה האסימונים יצאו משימוש (סוף שנות התשעים).

כמי שרגיל לחפש טיפוסי הטבעה שונים במטבעות מחזור, באסימונים התגלה לי מצבור וריאציות עשיר מאוד שמקורו בהטבעות מרושלות יותר, המשך שימוש ברושמות פגומות וחוסר הקפדה על אחידות. המבנה הבעייתי של האסימון (קטן ועבה מאוד עם חריץ גדול) גרם לשחיקה והרס מהיר של הרושמות והצריך ייצור מוגבר של רושמות חדשות.

במהלך מיון האסימונים מצאתי עשרות וריאציות קטנות שלא היו לי וארבעה טיפוסים חדשים עם שוני מובהק שעדיין לא הכרתי. אבל נוצרה לי גם בעיה, בניגוד לציפיות, בכל 1000 האסימונים לא מצאתי אסימון נוסף תואם לכל אחד מהדגמים שכבר היו לי קודם באוסף.

כך התחלתי לרכוש ולמיין עוד אלפי אסימונים במטרה למצוא לפחות שלושה מכל סוג (כך יהיה סיכוי טוב יותר לאתר כמעט את כל הטיפוסים). היום אחרי שבדקתי מעל 100,000 אסימונים (שהם כ0.2% מכמות האסימונים שיוצרה) מצאתי עוד סוגים רבים, מאות וריאנטים וטעויות הטבעה סדרתיות, אך עדיין יש טיפוסים שמצאתי מהם אחד או שניים בלבד.

את הקבוצות העיקריות של האסימונים אני מחלק בעזרת שילוב שתי קטגוריות -

לפי תאריך ולפי הבדלי כיתוב או סימנים בולטים מאוד (לפחות בצד אחד).

בתוך כל קבוצה יכנסו טיפוסים עם עיצוב או פונטים שונים או וריאנטים על בסיס רושמות שונות. 

גם את קבוצות המשנה ברוב המקרים ניתן לחלק, לפעמים אפשר לראות שוני בולט כמו למשל הטבעה חדה וברורה לעומת מרוחה ומחוקה מאותה רושמה (בתחילת ובסוף חייה), או סימנים ופגמים סדרתיים אופייניים ברושמות שונות תאומות (המיוצרות מאותה תבנית אב). 

במקרים רבים יש גם שילובים שונים בין הצדדים, למשל כאשר רק צד אחד נהרס או כאשר יש ייצור של תאריך חדש (דבר המקשה מאוד על הקטלוג).

 

האסימונים הראשונים – (תשי"ג)

בשנותיה הראשונות של המדינה היו בארץ כמאה טלפונים ציבוריים (מתוצרת בריטית)

שפעלו על מטבעות (בשילוב הקישור של מרכזנית).

בשנת 1953 (תשי"ג) הוחלט על ייצור טלפון לשיחות מקומיות – טל"מ (בראשי תיבות)

שיופעל על אסימונים בלבד. לצורך כך הוזמנו ממטבעת ICI (באנגליה) אסימוני נחושת

עם חור הדומים בגודלם ובצורתם למטבע 10 מיל (קוטר 27 מ"מ, החור בקוטר 6 מ"מ).

בהתחלה ייצרו אסימונים שטוחים אבל עד מהרה הסבו אותם ויצרו שקע בקוטר 18 מ"מ

כדי להקשות על זיוף (שנעשה בעזרת מטבע 10 פרוטה זול שקדחו בו חור).

קיים גם טיפוס עם הטבעה מאוחרת (לא במטבעה) של 8 נוסף מעל עצר החוגה.

ייתכן שסימון זה נעשה בחלק מהאסימונים הראשונים תוך כדי הוספת השקע בארץ.

הוספת השקע הלא מתוכננת יצרה תתי וריאציות עם הבדל בין שקע שהוסב מהאסימון השטוח בבית המלאכה של הדואר בחיפה (ויש בו שונות הן במידת מעיכת התאריך ומחיקתו והן במרכוז) לבין האסימונים שהוזמנו כבר עם השקע מהיצרן באנגליה.

סה"כ הונפקו מיליון אסימונים משלושת הסוגים כאשר מהאסימון השטוח שרדו את ההסבה

כנראה עשרות בודדות (לי ידועים רק אחדים).

אסימוני הטלפון הקטנים – (תשכ"ד-תשמ"ז)

טיפוסי דואר ישראל – (תשכ"ד, תשכ"ו)

בשנת 1964 הכניסו לשימוש טלפון חדש (טצ"ג) שתוכנן לקלוט עד 10 אסימונים ולאפשר שיחות

בין עירוניות. לצורך כך תוכנן גם האסימון בגודל קטן יותר בהשראת צורת האסימון הצרפתי

עם תוספת חור. שלוב של אסימון שעוביו כפול ממטבע ממוצע עם חריץ וחור הפכו אותו קשה ולא אטרקטיבי לזיוף אבל במקביל גם קשה לייצור.

בשלב ראשון הוזמנו 32,000 אסימונים עשויים פליז מבית המלאכה של חיים מורו מירושלים. אסימונים אלה שימשו כפיילוט והם נושאים את התאריך תשכ"ד.

בעקבות לקחים מתקופת הניסיון הוחלט לעבור למתכת קופרניקל והכמות העיקרית הוזמנה

החל מ-1966 מהמטבעה הגרמנית V.D.M, שיצרה את האסימונים בצורה אחידה (באופן מרשים ביחס לחברות שהחליפו אותה) ועם אותו התאריך תשכ"ו עד 1980.

סה"כ יוצרו מדגם זה 32,200,000 יחידות.

בסוף שנות השבעים החליטה החברה הגרמנית שאינה מעוניינת יותר לייצר את האסימון הבעייתי הזה והיה צורך לחפש יצרנים חדשים.

 טיפוסי משרד התקשורת – (תשמ"א, תשמ"ב)

ב1981 החלו לייצר בארץ אסימונים עם כיתוב המתעד שינוי פוליטי שנעשה כבר ב1971

(הרחבת הסמכויות של משרד הדואר ושינוי שמו למשרד התקשורת).

כדי לספק את הכמות המבוקשת חולק הייצור לשני מפעלים.

האחד הכט (משה) בת"א שהטביע בשיטה הרגילה.

והשני מס"מ בקיבוץ מפלסים שייצר בשיטת סינטור (כבישה של אבקת מתכות בלחץ וחום).

כל מטבעה הכינה סימון נוסף שייחד אותה, מפלסים הוסיפה נקודה מעל התאריך (בצד שמאל) והכט חריץ על עצר החוגה. במפעל של הכט חשבו בהתחלה גם על סימני מטבעה נוספים, הם שלחו דוגמאות עם כיתוב קטן של המילה הכט על עצר החוגה אך ניסיון פרסום שכזה לא אושר. מתוך המעטים שיוצרו, אחדים הגיעו לידי אספנים וכמה עשרות הוסבו למחזיק מפתחות מצופה זהב (שימש לצרכי יחצנות של המפעל).

סימון מטבעה נוסף היה נקודה בין המילים משרד והתקשורת, סימון שהוכנס בנוסף לחריץ על עצר החוגה ולכן היה מיותר ובוטל. אבל בכל זאת נטמעה מדגם זה כמות מורגשת של כ-1% מתוך האסימונים שהכט ייצרו עם התאריך תשמ"א (כ-0.2% מכלל האסימונים).

באופן כללי ההתייחסות לאחידות האסימונים הייתה מאוד סלחנית מצד המזמינים, כנראה מכיוון  שזיופם היה קשה ולא כדאי, ולכן לא היה צורך להכביד עם בקרת איכות קפדנית. אסימוני משרד התקשורת נושאים את התאריכים תשמ"א או תשמ"ב (רק במפלסים) והוטבעו מהם עשרה מיליון בכל מטבעה. באסימונים אלה ניתן למנות עשרות טיפוסים שונים למשל עם גרש אחד או גרשיים בתאריך, גודל ופונטים שונים של הכתב, סמל קטן וגדול, שוני משמעותי בצורת הספרות ועוד...

סמל הדואר – הוא אייל (איילה שלוחה) עם קרניים מסועפות ולא צבי (שיש לו קרניים ישרות).

בשנת 1949 ועדת הסמלים של המדינה ערכה תחרות בין גרפיקאים לעיצוב סמל הדואר. חלק מההצעות היו עם איור של צבי "מהיר כצבי" אבל הסמל שנבחר היה איור של אייל מיצירתם של האחים שמיר.

אסימוני בזק – (תשמ"ז)

בשנת 1984 הוקמה חברת בזק (במקום האגף לשרותי טלפון במשרד התקשורת) ולכבוד השינוי

הוחלט להזמין מליון וחצי אסימונים חדשים הנושאים את הלוגו של בזק (במקום סמל הדואר) משני היצרנים הקודמים 750,000 מכל מטבעה (עם אותם סימנים מזהים).

השימוש באסימונים אלה הנושאים את התאריך תשמ"ז היה על זמן שאול בגלל הכניסה החלקה

של הטלכרט (שהחליף את האסימונים מהר יותר מהתחזיות בעת הזמנת אסימוני בזק).

בסופו של דבר, לא היה צורך באסימוני בזק ורובם המכריע הושמדו.

רק כ-20,000 אסימונים הופצו, כמעט כולם מטיפוס המטבעה של הכט ובקושי כמה מאות

מטיפוס מפלסים המכונה "בזק קטן" (מהם נמצאו עשרות לא רבות אשר הגיעו לידי אספנים).

עדכון נתונים והגדרות של טיפוסים לא מתועדים נוספים (כולל שיוך למפעל שייצר אותם), הצלחתי לבצע בעזרת רסיסי מידע, הכרת טיפוסים שונים וסטטיסטיקה תומכת.

 לסיום, קדימון להמשך... צילום של אסימון נדיר מאוד, שונה מהרגיל ולא מוכר,

אשר הצלחתי לפענח את צפונותיו בהמשך המחקר...

מקורות:

משה לפינר, אסימוני הטלפון של ישראל (פורסם בביטאון עמותת אספני הטלכרט בישראל, גיליון מס' 1)

עדי בר-טוב, אסימוני מתכת של הטלפון הציבורי בישראל תשי"ג (1953) – תשס"א (2001)

 מקור רוב הנתונים החדשים במחקר הוא פרי תשאול (של אספני אסימונים, סוחרי מטבעות, בעלי תפקידים בחברת בזק ועובדי מטבעה) והצלבת המידע יחד עם נתונים סטטיסטיים שמצאתי במהלך מיון האסימונים. חלק מאצוות האסימונים שסקרתי נבדקו כבר קודם ע"י סוחרים אשר הכירו סוגים מיוחדים אחדים, לכן כאשר זיהיתי קבוצות כאלה, השתמשתי בנתונים רק באופן חלקי (לא הוספתי למאגר הסטטיסטי הכללי את הנתונים של הטיפוסים המוכרים).

 *המאמר פורסם לראשונה בעלון עמותת אספני שטרות ומטבעות בישראל

עזרא בן דיין החשמלאי שלנו מרחוב ירמיהו

נולד עם המדינה ביום ה באייר התש"ח 1948

טברייני לטברייני אינדיאני (הגשש החיוור) / יוסי שחם שטיניג

טבריה היום היא ה"אמא" של הפריפריה. כבר הגשש החיוור שמו אותה על הגריל בכמה קטעים קלאסיים. לא תמיד זה היה כך. מיקומה לחוף הכינרת, המרחצאות החמים, האתרים הקדושים והחורף הנעים, הפכו אותה למוקד תיירות מבוקש והיום? שום כלום.

יש לי זיכרונות רבים וטובים מטבריה וסביבתה. ביליתי ועבדתי שם ובסביבה בשנות ה80 וה90, צר לי על מצבה כיום.

חברת "אפריקה ישראל" החזיקה נכסים רבים בתחום התיירות בסביבה ואנחנו משרד צופר, התבקשנו לערוך אירועים ולהפיק פרסומים לחברה זו.

אתרים עתיקים

טבריה הייתה אחת מארבע ערי הקודש הידועות. ירושלים, חברון, טבריה וצפת. טבריה שלנו, התברכה באתרים רבים, קבר הרמב"ם, קבר רבי עקיבא וקבר רבי מאיר בעל הנס. בקבר זה זכור לי אירוע ביזרי. קרובת משפחה מארגנטינה שבריאותה רופפת, ביקשה ממני שאקח אותה לרבי מאיר בעל הנס כדי להתפלל להחלמה. באנו ונקלענו לאירוע משונה שכלל תפילות ולחשים, המחיר 100 ₪. גם רבי מאיר, לא עזר לאשה המסכנה שנפטרה אחרי כשנה.

בהר ברניקה מדרום לטבריה נערכו חפירות ארכאולוגיות ונתגלו שרידים רומים וביזנטיים. טבריה העתיקה הלא היא העיר חמת, שכנה ליד חמי טבריה.

העיר העתיקה של טבריה הייתה מוקפת חומה שבנה דהאר אל עמר במאה ה18. חומה זו ,שנבנתה מאבני בזלת שחורות,ְ נהרסה ורק שרידים נותרו כיום.

טבריה של פעם

גיסתי יעל גדלה בטבריה של שנות ה40. אביה חיים עץ הדר, דור 7 בארץ, היה מנהל הדאר בתקופת מלחמת השחרור. טבריה של אז התחלקה לרבעים, בעיר העתיקה סמוך לים, התגוררו פשוטי העם, רובם דתיים וממוצא מזרחי והיה גם רובע ערבי. מעט למעלה על ההר, נקרא הרובע קריית שמואל על שם הנציב העליון הרברט סמואל. כאן גרו היותר מיוחסים, בתקופת מלחמת השחרור גורשה האוכלוסיה הערבית והעיר הפכה ליהודית לגמרי,

גיסתי מספרת על אותה תקופה כאשר אני מזכיר אנשים שהכרתי היא אומרת "הוא למד איתי בתיכון" כך עמנואל מס לימים עו"ד, דוד בן קיקי ומנחם גלובוס, הוא מנחם גולן הקולנוען המפורסם.

בטבריה היה גם רובע נוצרי שבמרכזו בית החולים הסקוטי, היום מלון יוקרה. פעם כשנסעתי צפונה מטבריה, ראיתי ליד הכביש בית קברות מוזנח, הסתקרנתי וניגשתי לראות מסתבר שזה בית קברות נוצרי של נוצרי טבריה, היום נקברים שם עולים מרוסיה שיהדותם לא מוצאת חן בעיני החרדים

לחרדי טבריה הייתה מנהיגה רוחנית הרבנית קוק שהופעותיה ההיסטריות בטלויזיה נעלמו כלעומת שבאו.

גלי כינרת

מלון ותיק זה מדרום לטבריה, היה אתר יוקרתי בשנות ה40 וה50, זה היה המקום בו נהג בן גוריון לנפוש עם פולה זוגתו, בביקורי במלון נתקלתי בוויטרינה שהכילה מוצגים ומסמכים מעברו של המלון, משך את לבי מרשם ל"מעדן" הקוצ'מוץ' בו הייתה פולה מאכילה את בן גוריון.

מנהלת המלון המיתולוגית הייתה הגב' לוטה איזנברג, במלחמת השחרור היא הייתה ב"כיתת הכוננות" של המלון מצוידת באקדח. ראיינתי אותה בבית האבות פרוטיאה והיא סיפרה לי על ההיסטוריה של אותם ימים.

כשהפקנו את הספר "פריחת הסביונים" ב1994 במלאת לחברת אפריקה 60 בפרק על גלי כינרת, החלטתי לשחזר את אקדח המאוזר של לוטה איזנברג, נודע לי שבמושב שלי לחבר אחד יש מאוזר ישן. פניתי אליו והוא הוציא מהארון אקדח וסיפר לי שלקח אותו שלל מקצין גרמני בעת מלחמת העולם השנייה, הוא סרב להיפרד מהאקדח וטמן אותו שוב בארון. השגתי את האקדח ממקור אחר.

המרחצאות החמים

אתר זה שהיה גם הוא בחזקתה של חברת "אפריקה ישראל" הכיל מתחמים רבים, המרחצאות הישנים שנקראו רמב"ם כבר לא היו בשימוש מה שפעל המרחצאות החדשים, חמי טבריה הצעירה ומלון "גני חמת".

בזמן הרחבת המלון עלה חשש שהבניה פוגעת או לא, בבית קברות יהודי עתיק. נזעקו החרדים ועצרו את הבניה. הסיבה, עם ביאת המשיח תעלנה הנשמות למעלה והבניה תחסום להן את הדרך, הפתרון נמצא, במלון נבנו ארובות אויר שיאפשרו לנשמות לנסוק מעלה מעלה עם בוא המשיח.

כדי לקדם את התיירות לחמי טבריה הפקנו שיר ותקליט, שרה אילנה רובינא על נפלאות הכנרת, הצלחה מוגבלת.

אברשק'ה תחזור הביתה*

עבודות פיתוח נערכו באתר כל העת ואנחנו היינו מופקדים על הטקסים, נבנה גשר עץ מעל הכביש הראשי הגשר חיבר בין המרחצאות לחמי טבריה הצעירה.

לחנוכת הגשר הוזמן שר התיירות אברהם שריר, כל הפמליה עמדה על הגשר ולמעט בקבוק שמפניה לא חסר דבר, אחרי הנאומים וגזירת הסרט, ישב כל הקהל לארוחת דגים, ישב על ידי רופא המלון ד"ר גונן שגב, דיברנו ומהר מאד נקלענו לוויכוח פוליטי האיש הספיק לעולל הרבה עלילות והיום הוא מאוכסן באחד מבתי הכלא.

*קריאתו של יצחק שמיר לאברהם שריר בעת מהפך פוליטי בשנות ה80

חמי טבריה הנסתרים

בעת איסוף חומר לאחד הפרסומים הסתובבתי בכל רחבי האתר, ממערב ומדרום היה גן מוזנח שכנראה, היה פעם מרהיב מדרום לו שורת מגרשים ריקים, ראיינתי את אחד ממייסדי חברת אפריקה בביתו בתל אביב, איש קשיש הוא סיפר לי שהיה פעם ממייסדי חברת מוטורולה, הוא נזכר גם שבין שאר פרטי רכושו יש לו איזה 10 מגרשים בטבריה, אבל הוא לא זוכר בדיוק.

ירדתי גם למרתף, מחסן ארכיון מלא מסמכים וספרים, נברתי ומצאתי אוגדן מניות יסוד של החברה, ביקשתי ואישרו לי לקחת, מציאה קטנה ונחמדה.

מנהל האתר שנים רבות היה המאירי, הוא יצא לפנסיה, ביקרתי אותו כדי לראיינו בבית אבות בירושלים, שאלתי אותו אודות מצבור הספרים במרתף והוא סיפר שיזם הקמת ספריה למען תושבי הסביבה והיום הספרים במרתף המרחצאות.

חמת העתיקה

מדרום למרחצאות נמצא האתר העתיק של טבריה. חמת העתיקה. במקום שרידי בית כנסת עתיק עם רצפת פסיפס יפה, העיר חמת שינתה שמה לטבריה לכבוד הקיסר הרומי טיבריוס שהיה קיסר רומי בתחילת המאה הראשונה לספירה.

הממצא המשמעותי ביותר שנמצא באתר, מנורת שבעת הקנים חצובה באבן, המנורה הזו מוצגת היום במוזיאון ישראל.

דונה גרציה

דונה גרציה נשיא הייתה יהודיה עשירה מאד, מצאצאי אנוסי פורטוגל שחייתה באיטליה. במאה ה16 משפחתה חכרה מהסולטן העות'מאני את טבריה, המחיר 1000 דוקאטים זהב לשנה, היא בנתה ופיתחה את טבריה ועודדה יהודים להתיישב בה.

לזכרה של דונה גרציה נבנה בטבריה מוזיאון ולוח הנצחה מרשים.

ספר טבריה

ב1973 הוציאה הוצאת כתר ספר שנקרא "ספר טבריה עיר כינרות בראי הדורות" הספר המרשים כולל 450 עמודים ושוקל כ3 ק"ג.

רכשתי אז את הספר, יש בו הכל, היסטוריה, ארכיאולוגיה והוא מלווה בהרבה תמונות ומסמכים בצבע, דבר אחד לא יכול הספר המרשים הזה לצפות את הידרדרותה של העיר המרשימה הזו למצבה כיום.

לחפש עיתון בטבריה

התארחתי בטבריה, מלון קיסר על שפת הכנרת המלון עמוס, האירוח בסדר גמור, אני בלי עיתון בבוקר מרגיש מנותק, יצאתי לרחוב הגליל הרחוב הראשי של טבריה הרחוב די נטוש, מעט עוברים ושבים, עצרתי טברייני אחד ושאלתי על חנות עיתונים וספרים הראה לי קיוסק, שאלתי "מתי פותחים?" השיב לי שהמקום סגור כבר 10 שנים.

ספורט בטבריה ובכנרת

השנה (2024) עלתה קבוצת הכדורגל "הפועל טבריה" לליגה עילית, היא הייתה שם לאחרונה בשנות ה80, אני זוכר את האצטדיון ברחוב בר כוכבא, מלא קהל בשבתות.

האירוע הספורטיבי העיקרי בטבריה היה "צליחת הכנרת" מטבריה לעין גב תחרות שנתית של 9 ק"מ שחייה.

הייתה גם תחרות משנית, פחות נחשבת "הצליחה העממית" 3 ק"מ מהאון לאוהלו.

סופר על שחיין אחד יצחק יחזקאל מתל אביב ששחה פעם את הכנרת לאורכה 21 ק"מ מהבטיחה לדגניה.

אירוע שנתי נוסף היה "מרתון טבריה" שנערך כל שנה.

ליל אהבה בצמח

פעם אחת שהיתי בדירתנו בטבריה והנה העיר הומה בני נוער, הסתבר שהתקיים אירוע "ליל אהבה בצמח", זה אירוע שהקדים ב30 שנה את "מסיבות הטבע".

התוכן של האירוע, מעט שירה והרבה הרבה חומרי "שינוי תודעה" וכל מה שנילווה לתרבות הנוער, שהיו בריאים!

נסכם, זאת טבריה והכנרת בעיניים לא מוסמכות, הלוואי שתתגבר טבריה על השיתוק והדעיכה ותשוב להיות ה"פנינה" על שפת הכינרת.

נזכר וכתב יו"ש יוסי שחם שטיניג יליד 1938 קבוצת שילר

הפרוות של פולה ופלה

לפולה בן גוריון הייתה פרווה אותה הורישה לרננה ביתה ואז הפרווה נעלמה יום אחד ולפני כמה שבועות, אלמוני איתר אותה בשוק הפשפשים ביפו ומצא לנכון להביאה לבית בן גוריון שבשדרות בן גוריון.

בעיתון של מוזס התפרסמה כתבה די בסדר של אילנה קוריאל, והאחיות שלי בחדרה היו בטוחות שהאלמוני זה אני. גם אבשי סייג האח של ורדית סוויסה, ומשפחתו היו בטוחים שזה אני. אני מכחיש מכל וכל והצלחתי לאתר את האלמוני שכן זיהה וכן החזיר הפרווה וקוראים לו דני שלזינגר, שיש לנו רומן מתמשך מהיום שמצא ברחוב מכתבים של משפחתנו וזה כבר סיפור בסרט אחר.

דני שלזינגר למד איתי יוונית עתיקה אצל נטע זגגי ואני לא בטוח מי היה התלמיד הכי טוב אבל מהסוף.

דני שלזינגר ויוסי אפריגן, מגיעים כל בוקר לשוק ביפו כחלק מסדר היום שלהם. דני ויוסי לא מכירים למרות שהם רואים זה את זה מוקדם בבוקר הרבה שנים. יוסי השכן שלנו מסוקולוב 91 טוען שביקור יומי בשוק זה טיפול פסיכיאטרי וגם זול יותר. לא חייבים לקנות אבל קניה שוברת את הקריז ואז משהו משתחרר. בשעה שמונה ואולי כבר קודם הם ממשיכים לעמל יומם.

מימין דני שלזינגר משמאל יוסי אפריגן ובאמצע אוהד הפועל בארי ליבוביץ'

הפרווה של פולה בן גוריון, הראתה עם הלוגו של מי שתפר אותה והוא סטפן בראון, הפרוון הידוע ואם לא ראיתם את הסרט הפסדתם, אבל ניתן להשלים. לימים המקום של סטפן הפרוון הפך למסעדה מאד מפונפנת מול בית הכנסת הגדול באלנבי.

הלוגו של סטפן בראון תל אביב עם ראשי התיבות פ.ולה ב.ן ג.וריון. PBG

כשאחותי הבכורה והשחורה דבורה מחדרה ראתה את הכתבה היא נזכרה בפרווה אותה קיבלה מאימנו גניה. בסוף לפי הכיתוב הבנו שזו הפרווה של אחותה הבכורה פסיה ברי מאמריקה שהגיעה לפה אחרי שפלה פסיה ברי לבית הלפרן הלכה לעולמה.

הפרווה של פסיה ברי מאמריקה

פעם בבן יהודה היו הרבה פרוונים וככה גם באלנבי. אפילו בבן יהודה 18א היה לנו פרוון בשם אביאל עם חלון בחזית כשהעסק מאחור. כשסגר בעקבות הקטע של תנו לחיות ושינוי המגמה הזמין אותי ואמר שאקח מהמקום מה שבא לי. לקחת ארון מעץ מלא כפי שעשו פעם והוא מצוי בחלק האחורי של החנוק ועד היום כשאני פותח אותו יש ריח לא מזוהה של בעלי חיים. ברגע זה גם נזכרתי בבדיחה מצחיקה עם מכס ומישהי המנסה להבריח חיה ואני יודע שזה יגרום לבעיות ולכן אני עוצר.

כיום אני יודע על מוהיקני אחרון בשם חיים קספרסקי מפרוות אלסקה, שהיה שכן שלנו בבן יהודה ומזה שנים עבר לפסז' הוד מול מה שהיה פעם נעלי חביב וחנות הספורט של מרימוביץ וחודרוב.

קישקע געלט

נתבקשתי להביא קישקע כי החמין רגיל לזה. הלכתי למקום חדש עם ניחוח צרפתי בשם קרפור וביקשתי קישקע ואחד העובדים ענה לי מה זה המילה שאמרת? קישקע זה מעיים כאלה שמכניסים לשם ...ראיתי את הפנים שלו והבנתי שאין מצב ולמרות זאת חיפשתי בקפואים ולשווא. בסוף מצאתי קישקע בקינג סטור המרכול של בני הדודים שלנו וילדיו של אברהם אבינו. ככה גם נזכרתי בשני ביטויים עם המילה קישקע. הראשון לא כזה כייף כמו להוציא את הקישקע והשני שלקח לי זמן להבין וזה קישקע געלט. כן אני לא טועה

עוד על מילים ביידיש מאת רוביק רוזנטל

מפות, אטלסים, גלובוסים וכל בני המשפחה / יוסף שחם שטיניג

אני חושש שבעוד כמה שנים, אדם לא ידע על מה אני מדבר כשאזכיר מפה, מצפן, אטלס, גלובוס נ"צ נקודת טריג, אזימוט וכל אותם מושגים ואבזרים שליוו אותנו הרבה הרבה שנים.

הקרטוגרפיה, מפאות, מלווה אותנו מאות שנים, ספנים נועזים דוגמת קפטן קוק סיכנו את חייהם כדי למפות את העולם ובארץ ישראל נוסעים וחוקרים מיפו את הארץ למען המדענים, החוקרים וההרפתקנים, שנסעו בדרכיה במאות שעברו.

היום כל דרדק מפעיל את הג'י. פי. אס. את הוויז ושאר אמצעי ניווט אלקטרוניים ו"הולך לאיבוד" כאשר מתרוקן המצבר.

אני גדלתי בעולם שבו המפה המודפסת הייתה כלי הכרחי שבלעדיו לא יכולת לצאת לטיול, לאתר כתובת בעיר או לבצע משימה צבאית.

בכל בית היו מפות, של ארץ ישראל, של ארצות העולם ובמקרים מיוחדים גם של החלל.

מתנה נפוצה לילד בר מצווה היה האטלס של משה ברוור, לא זה ממנו למדו בבית הספר אלא ספר מהודר של מפות הארץ והעולם שכיבד את כל המחזיק בו.

בבית הספר למדו מולדת או "ידיעת הארץ" לפי אזורים, הנגב, הגליל, מישור החוף והרי ירושלים, לכל אזור מפה. כל מה שהיה "מעבר לקו הירוק" נותר "טרה אינקוגניטה" כלומר ארץ לא נודעת.

היו גם מפות פשוטות ולעתים, בלתי מדויקות עליהן התבדחו "שתמצא את עצמך באמצע הלילה בנגב, עם מפה של קרן קיימת" .

האטלס, קובץ מפות הנחשב ביותר היה אטלס אוקספורד. החברה הנחשבת ביותר בהדפסת מפות הייתה "מישלן", חברה לייצור צמיגים, הענקת כוכבים למסעדות והדפסת מפות.

בכל רגע נתון, גם היום, אני אוחז בעשרות מפות מכל היבשות למרות שכבר למדתי ב"דרך הקשה" שאסור להשתמש במפה ישנה, אלא לחדש כל הזמן.

גם ברכב אני מחזיק מפות של מדינת ישראל ואטלס כבישים של כל הערים.

תביר 78 גליון מזכרת תערוכת בולים לאומית 1978

מפת מידבא

טריאנגולציה

זו שיטת מדידת שטח המשתמשת במשולשים כדי למפות שטח נתון. ראשיתה של השיטה באירופה במאה ה17. בארץ ישראל שימשה השיטה החל מהמאה 19 להכנת המפות של הארץ.

המודדים השאירו בחלק מהנקודות סימנים בשטח, עמודים וגלי אבנים מסומנים, אלה נקודות הטריג המופיעות במפות. אלו גם הנ"צ של הניווטים בצבא.

קנה מידה

בארץ נהוגות בעיקר, מפות של 1 ל100.000 כלומר כל ס"מ במפה הוא ק"מ בשטח. זה מספק טיילים רגילים, למדתי להיזהר, קיבלתי במתנה סט מפות הוצאת "מחלקת המדידות". שמחתי, עד שעיינתי וגיליתי שכביש 6 לא מופיע במפות שנזרקו מיד לפח.

מפות 1 ל20.000 עדיין היו קיימות בעבר. בשנות ה50 בצבא עדיין השתמשו בהן, במפה כזו מסומן, כמעט כל בית.

ניווט ימי

עוד באלף הראשון לפני הספירה, שייטו ספינות בים התיכון, הניווט התבצע לפי גרמי שמיים, במאות השנים האחרונות הומצאו עזרי ניווט שאפשרו לספינות לזהות את מיקומן בלב ים ואת הכיוון הרצוי. המכשיר הנפוץ ביותר היה הסקסטנט, זהו מכשיר ניווט ימי שהומצא במאה ה18 ואפשר איתור מיקום בים.

ארץ הקודש מדליה כסף 1978 צליינות לארץ הקודש

פני המדליה

מפה שצוירה במאה השש-עשרה ע"י הקרטוגרף הגרמני היינריך בינטונג, 

ובה מוצבת ירושלים במרכז של שלוש יבשות. 

למעלה כתובת "ארץ הקודש" בעברית, ו "טררה סאנקטה" בלטינית.

עיצוב יעקב אנידי. גלף קרצ'מר. מיטבעה קרצ'מר.

מכשיר עתיק נוסף שוכלל, כנראה, על ידי ספנים מוסלמים והוא האצטרולב, כלי זה עוטר בקישוטים והיה יפה מאד.

יום אחד בחנות עתיקות בירושלים, איתרתי אצטרולב חלוד ומוזנח ביקשתי לרכוש אותו, המוכר איתר את הזיק בעיני, הבין שיש משהו בכלי החלוד הזה ואמר "זה לא למכירה". מסקנה, אל תהיה להוט ואז תזכה במוצג שרצית.

איך מטיילים בשטח כבוש?

ב1967, מיד עם סיום המלחמה, התבקשתי להדריך טיול של עובדי "דבר", פעם היה עיתון כזה. בשטחים ה"משוחררים" לא היה לי מושג מהשטח, למזלי היה לי מדריך ארץ ישראל של וילנאי מ1932. נסעתי למחלקת המדידות ורכשתי מפות מתקופת המנדט וכך הובלתי את הטיול לשכם, לרמאללה וליריחו, כפיים לבריטים!

קרטוגרפיה מעשית

הטילו עלי, מטעם רשות שמורות הטבע, להפיק מפה של דרום סיני. זה היה בתחילת שנות ה70, כולם טיילו לשארם א'-שייח וסנטה קתרינה ולא הייתה מפה.

התהליך היה מאד מעניין, ראיתי קרטוגרפים בעבודתם, לבסוף הופקה מפה בקנה מידה 1 ל200.000. בצדה השני של המפה, הסברים לאתרים החשובים. המפה נמכרה למטיילים אבל גם מוסגרה ועותקים מנויילנים שלה הוצבו בכל צמתי הדרכים בדרום סיני. בעת מלחמת יום הכיפורים עדיין נותרו שרידים של המפות האלה במקומות שונים, שמחתי.

משה ברוור חלוץ הקרטוגרפיה בישראל

איך כובשים את העולם?

חברת אפריקה ישראל להשקעות, חברת נדל"ן חשובה, מלאו 60. הייתי בצוות שעסק בהוצאת ספר מהודר על תולדותיה. מנכ"ל החברה רצה להדגים את פרישתה העולמית של החברה. לשם הצילום המונומנטלי הזה, היינו זקוקים לגלובוס מרשים. חיפשתי ולבסוף השגתי מחברים של חברים, גלובוס גדול בעל נפח היאה לחברה חשובה,

השתמשנו בגלובוס לצרכינו וכשהשבתי אותו לבעליו, החזרתי אותו לשימושו המעשי, זה היה בר יין, גדשתי אותו בבקבוקי יין לאות תודה.

איך נאמר "כך חולפת תהילת עולם!"

שלמה גרופמן עם האטלס המכיל שתיה

כל העולם בגלובוס, הגלובוס בכל העולם

בבתים "מסודרים ותרבותיים" היה מוצב גלובוס, כדי שילדים והדיוטות יפנימו ש "העולם הוא עגול ", ושאם נקדח 6.000 ק"מ נגיע לאוסטרליה.

מי שלא השיג גלובוס קשיח מרשים, הסתפק ב"גלובוס מתנפח" צנוע, העיקר שיהיה.

פעם העלו לי למחשב "שומר מסך" ובו ספרית גלובוסים מהודרים ומיוחדים מאד מאד יפים, לא היה לי מושג היכן. כשהתברר לי שזה מוצג בספריה הלאומית בפרג, הייתי אחרי טיול בפרג ואת האולם המפואר הזה לא ראיתי. מאז כל מי שנוסע לפרג אני שולח אותו לספריה הלאומית, רק נכדתי השלימה את המשימה.

המפל של ה"ייקה"

נסעתי עם אחי לטיול בנורווגיה. הוא השיג מפה ישנה מחברו חנן, שכינויו "הייקה". זו הייתה טעות, המפה הייתה ישנה ובלתי מדוייקת, גם בנורווגיה חלים שינויים. בשלב מסויים בנסיעה לכיוון העיר ברגן טען אחי ש"פה צריך להיות מפל מרשים כך אמר הייקה", פיקפקתי, בטח הנורווגים מזיזים מפלים, אבל טעיתי, מפל ענקי זרם בעוז, מסתבר שמפלים נותרים גם במפות ישנות.

מי משתמש היום במפה?

בקבוצת חברים נסענו לטייל בצפון, בעיר נשר יש גשר מרהיב, ראינו וסימנו v כלומר היינו וראינו.

המשך הטיול תוכנן למשכן לאומנות בעין חרוד, סימנו על הוויז עין חרוד ונסענו , חיש קל הגענו, הוויז הטמבל הוביל אותנו לרחוב עין חרוד. ואולי אנחנו הטמבלים

אני עדיין בעולם המפות, קשה להשתחרר מהרגלים ישנים

נסענו לטיול בצפון יוון, כרגיל רכשתי מפה ועליה סימנתי במרקר את המסלול והנקודות החשובות. לא נראה לי שהיו עוד מפות באוטובוס. למדריכה הייתה מפה, אין לה ברירה, היא צריכה להוביל קבוצה בדרכי יוון המפותלות. המפה שלה הייתה בקנה מידה בלתי מתאים, גדולה ומסורבלת. בשלב מסוים סייעתי לה, נתתי לה את המפה שלי ואמרתי שאני מוותר, קיבלתי תודות.

תצ"א תצלומי אויר

השימוש בתצ"א הוא, יחסית חדש. התצלומים הראשונים של ארץ ישראל מהאוויר בוצעו על ידי טייסים גרמניים שסייעו לתורכים במלחמתם בבריטים בעת מלחמת העולם הראשונה.

תצלום אויר נותן פירוט מדויק של שטח נתון כולל כל הנתונים, בתים, עצים, דרכים ומכשולים. הוא משמש בעיקר לפעילות צבאית.

היום מבוצעים התצ"אים על ידי רחפנים ולווינים.

ניווט

ניווט בשטח היא פעולה המבוצעת לרוב, בעת פעילות צבאית, יש אנשים שניחנו בכשר ניווט טבעי, אחרים ואני ביניהם, למדו אבל לא הפנימו.

בשנים האחרונות הנהיגו תחרויות ניווט בין קבוצות והיו אף אליפויות ניווט. התחרות הזכורה לי היא לזכרו של יוסי יפה.

הובלתי פעם חוליה בהרי יהודה, ירדנו מכיסלון לערוץ נחל שורק, היינו צריכים לעלות לצד הדרומי לנס הרים. פישלתי, לא תכננתי טוב את העלייה. זאת לדעת צפיפות קווי הגובה המופיעים במפה טופוגרפית, מצביעה על התלילות. עלינו ונתקלנו במצוק, בעת הטיפוס המייגע, נתקלתי בקן של עוף דורס והגוזל פער מקור גדול צהוב לעומתי.

הצלחנו לטפס, עקב תשישות, או אולי התייבשות, הייתה נהוגה אז "משמעת מים" מטומטמת, התמוטט אחד החיילים, לקח לי זמן לפנות אותו לבית חולים בירושלים, המשימה מחכה עד היום להשלמה.

לסיכום החרטטת הזו אציין משפט חכם שאמר המשורר טל ברודי

"אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה"

זכר, כתב וחירטט יו"ש יוסף שחם שטיניג יליד 1938 קבוצת שילר