קפריסין שלי זה המקום שאחותי הבכורה דבורה שכנאי מחדרה נולדה אחרי שהורי הגיעו לשם בעזרת הבריטים. מאז אוטמטית השם קפריסין מחבר אותי להיסטוריה המשפחתית. מזה זמן אני מלקט מידע ממש לא חשוב במיוחד, אודות קפריסין וענין המחנות.
מלבד ילדים עשו בקפריסין גם כל מיני עבודות אומנות שונות גם למזכרת וגם לפרנסה
לקחו מטבעות רגילים של קפריסין החליקו צד אחד וחרטו באופן אומנותי מהווי המקום והנה סיכה!
זמן רב שאני מתכנן ומתכוון לכתוב על קפריסין ואפילו מההיבט האספני. האי הזה מבחינתי הוא קודם כל מקום שבו נתקעו הורי עם עוד כמה עשרות אלפים לזמן לא מוגדר בדרכם לארץ שלנו.
יש גם ספר רציני מאד שנרדמים איתו יופי וזה מידע וניסיון אישי של נחום בוגנר גירוש קפריסין, 1948-1946. על הספרון של דודו דותן ז"ל שהיה בקפריסין המון פעמים תשאלו את אליעזר מורב.
הייתי שם באי של קפריסין ליום אחד. זה היה לביקור קצר ומטופש עם נונק וחבורתו לפני כמה שנים. היה מאכזב למדי, אבל הסיום עם השוטרת המפשיטה מריה ילידת פאפוס עשה לי חשק לחזור לשם. עד היום זה לא קרה ומענין מה קורה שם. אני כמעט בטוח שמריה קשורה לשוטרת ויקי מהמחסום הלא מוצלח בשדרות רוקח.
הסיכה הנהדרת של בנצי ויפתח קוטלר מעוררת הדים
לפני כמה ימים בנצי ויפתח קוטלר הראו לי מטבע נהדר מהאוסף שלהם. מטבע קפריסאי שצדו האחד הוחלק ונחרט במעשה ידי אמן במחנות בקפריסין. איכות העבודה נהדרת וזה הפריט הכי יפה שראיתי מימי בנושא זה. אז אליעזר מורב סרק אותו והעלתי את הפריט שאמור היה לשמש כסיכה קישוטית לרשת הפייסבוק ופתאום כל מיני אנשים מצאו עצמם מחוברים לנושא. זה התחיל בזמנו עם חיים קובלסקי האספן שהוריו היו באותה אוניה עם הורי, רלי פנחס שסיפרה במעט על אביה שהגיע לקפריסין כילד, רוני גולן כתב שיש לו פריט דומה ושהסיכה כן נשתמרה ויוסי גלוזמן הטוען שהוא הילד היהודי הראשון שנולד בקפריסין של מחנות המעצר.
קפריסין 1948 מטבע שעבר חריטה אומנותית מהאוסף של בנצי ויפתח קוטלר צילום: אליעזר מורב
קדם מכירות פומביות מוכרים מזכרות מקפריסין
מחנות-מעצר בקפריסין – אוסף תצלומים מכירה מספר 17 לוט 13340 תצלומים של אסירים במחנות-מעצר בקפריסין, [1947-1948]. אימונים בנשק, תצלומים קבוצתיים, מבני-המגורים במחנה ואוהלים, אסירים משוחררים בדרכם לישראל, לוח מודעות של מזכירות מחנה 64, סַפָּר, ריקוד הורה, הפגנה עם שלטים "יחוסלו מחנות ההסגר", ועוד. אחד התצלומים חתום בצדו האחורי בחותמת הצלמת "Sa-ra studio, Cyprus". גודל משתנה, 9X7 בממוצע עד 3.5X2.5 ס"מ. מצב משתנה, בכולם שאריות-דבק ונייר בצדם האחורי, בחלקם קמטים.
קדם מכירות פומביות מחנות מעצר בקפריסין מכירה מס 17
יוסי גלוזמן הילד הראשון שנולד במחנות קפריסין מספר
"למעלה מ - 2000 ילדים נולדו בקפריסין. אני הייתי הילד הראשון שנולד במחנות ב 12 לאוקטובר 1946 ,ששה שבועות לאחר מכן קיבלו הורי סרטיפיקט לעלות לארץ כי הבריטים לא ידעו איך לטפל בתינוק.. עם הולדתי הטיסו מהארץ מוהל ואחות מירושלים. לפני כמה שנים כינס שגריר קפריסין בארץ [אז עיברי עיבריאדיס] כנס של הילדים שנולדו במחנות בקפריסין. אורח הכבוד היה פפה וסיליו , האיש שבצד היווני דאג לסייע לפליטים. "בתמורה "זכה לקבל מחברת "שוהם" [אח"כ צים] זכיון ליצגם בקפריסין לכל חייו."
גם הם היו בקפריסין
מי שעבר את קפריסין זוכר זאת ויש המון חומר בנושא ואפילו מזכרות ואמצעי תשלום די נדירים ויקרים המוכרים למתי מעט. הורי לא זכרו אמצעי תשלום אלה.
5 שילינגים טוב לקניה בקנטינה במחנות העקורים בקפריסין צילום אפי שחק
הכרנו כמה אנשים שהיו שם ובהמשך החיים דרכינו הצטלבו. יהודה לידרמן מחיפה קרוב משפחה , תמיד מספר על הזכרונות של הוריו משם עם העוגה המופלאה שאמא שלנו גניה אפתה שם. לפי הסיפורים שלו הריח של העוגה עבר אוקינוסים. כל פעם יהודה ואחיותיו רחל ושושנה מזכירים את העוגה של גניה בקפריסין. יענקלה דור - הרשדורפר גם נולד שם והורינו שמרו קשר עד הסוף. הביקורים של שושנה דמארי ויפה ירקוני גם נחרטו לנצח.
רדיאטורים יוסף ובניו זה עסק ענק למצננים ביפו ומאחורי בלומפילד של הכדורגל. היום קוראים לזה ש.ש. רדיאטורים בע"מ , כי לילדים של יוסף קוראים שלמה ושמעון. נדמה לי ששלמה נולד בקפריסין. כשבאתי עם אבא שלי אליהם לביקור מקצועי סיפר לי איך יוסף מהרדיאטורים היה עושה שם בקפריסין מיכלים ממתכת לרחיצת תינוקות ועוד יצירות מתכתיות שונות. יש גם עבודות עצם מקפריסין המעטרות ספרי זכרונות. הייתם בתערוכה של פוטו רחל? גם ספר התערוכה נהדר. הקישור המצולם הבא מומלץ
עמותה לילדי קפריסין כי ככה גם עושים לירות קפריסאיות
לפני כמה שנים אפילו הקימו עמותה לילדי קפריסין ואפילו אני הייתי שם עם כל המשפחה למרות שאמרו שזה רק למי שנולד שם. אמא שלנו אמרה "שיקפצו קודם" ואנחנו נשב שם וכך היה. באותו מיפגש למדתי שתמיד ניתן לעשות עמותה לטובת משהו ובסוף מישהו סופר כסף וזה בסדר, והיהודים שמחים וטובי לב , כי מיפגש בלי כסף בצורה כלשהי זה סוג של אזכרה שגם שם יש כסף לחזן.
אחותי דבורה אפילו הגרילה כרטיס חינם לקפריסין וזה בפני עצמו ראוי לפוסט שלא יגיע. כרטיס אחד חינם ואם רצית לקנות כרטיס נוסף אז השני היה עולה כמו שנים וחצי כרטיסים רגילים. מי זוכר מה נגמר עם העמותות של ברק שזה בעצם העמותות של בוז'י? בוז'י אומר שהוא לא זוכר!
הורי כתבו בקצרה על השהות במקום וניתן לראות זאת באתר החנות. הם שהו שם כשנה וחצי יחד עם האחות הבכורה של אימי פלה פסיה. זו גם התמונה היחידה שיש לנו מקפריסין כנראה.
פלה הלפרן ברי הדודה שלנו מימין בקפריסין
מחנה מעצר בקפריסין זכרונות בצימצום של אמא ואבא
אבא שלנו שמואל לידרמן מספר "בנמל חיפה הורידו אותנו מספינתנו אחד אחד לאוניה בריטית, ובה הפלגנו לקפריסין. בקפריסין המתינו לנו חיילים בריטיים. הם הורידו אותנו למשאיות והסיעו אותנו למחנה מעצר מספר 55 על יד פמגוסטה. לכל שתי משפחות נתנו שם אוהל.
עכשיו מצאנו את עצמנו כלואים במחנה מוקף גדר תיל, שנשמר על-ידי חיילים מזויינים ברובים. אמרתי אז:"אַ בְּרוֹךְ! יצאתי מהגהנום ושוב אני בגיהנום!"
במחנה גרנו שלושתנו בחצי אוהל. בחצי השני הייתה משפחה של שלושה אנשים. היינו שם שנה תמימה. במשך הזמן החלטנו שאם ייוולד לנו ילד אולי ישחררו אותנו ואז נולדה לנו בתנו הבכירה דבורה ב-14באוגוסט 1948.
חיים טננבאום, שאותו הכרנו באיטליה, היה פעיל בעלייה ב' והיה מנהל המחנה שלנו בקפריסין. כשדבורה נולדה הוא עזר לנו לקבל צריפון ומצבנו הוקל".
אחותי הבכורה דבורה שכנאי מחדרה נולדה בקפריסין ואפילו בניקוסיה 14לאוגוסט 1948
אמא שלנו גניה מספרת שפלה אחותה הבכורה שהגיעה יחד אתם עלתה אחרי חצי שנה ארצה עם עליית הנוער." נשארנו במחנה והתקיימנו ממנות הקרב הצבאיות ומעזרה שהגיעה מהג'וינט. במחנה 55 הריתי ונולדה לנו בתנו הבכורה דבורה, על שם אמי ז"ל. דבורה נולדה בבית חולים בניקוסיה. אחרי הלידה העבירו אותנו ל"מחנה החורף 64" ושם היינו 19 חודשים. הגענו לארץ בינואר 1949."
אהבה בקפריסין של דב אדלשטיין
לפני כמה שנים קיבלתי טלפון מאיש נחמד ולא צעיר שרצה למכור כמה מטבעות ומדליות מפעם. המחיר סוכם ואז נתבקשתי באדיבות להגיע לאלפי מנשה וזה קצת היה משונה. אומנם את ראש המועצה מפעם שלמה קטןהנמרץ והבלתי נלאה הכרתי עוד מהצבא ואפילו את מתי קידרון אבל למה להגיע לאלפי מנשה בשביל צמד מטבעות ובכל זאת הגעתי. ראיתי שם זוג נחמד ולא צעירשעמד לפנות את הבית הגדול לפני שעברו לדיור מוגן. הם עשו מעין מכירת חיסול של מה שלא התכוונו לקחת איתם למעונם החדש. היו שם הרבה דברים בסדר מענין , כולל יצירות עבודת יד של גב אדלשטיין יוצרת מקורית.
ערמת ספרים בצבע כתום משכה את תשומת ליבי והכותרת "אהבה בקפריסין". סיפרתי לזוג על הקשר שלי לקפריסין , רכשתי 4 ספרים במחיר מבצע מיוחד ועם הקדשה אישית לאחותי דבורה מחדרה, שאם שכחתם היא ממש קפריסאית מלידה. ככה למדתי על הקשר של הרב דב אדלשטיין ורעייתו לאי הנחושת. הם הראו לי אלבום מפעם עם המון תמונות נהדרות מקפריסין. "במשך 22 חודשי שהותו במחנה 55, דב אדלשטיין היה חבר וועד המחנה והממונה על ענייני חינוך ותרבות." ועוד על הרב דב אדלשטיין
הרב אדלשטיין ודודו דותן בקפריסין צילום: אליעזר מורב
הטיסה עם נונק במאה דולר, האין ציצים באיה נאפה והשוטרת המפשיטה
לפני כמה שנים נונק החבר שלנו החליט שאנחנו הבנים טסים לקפריסין ובלי הנשים בפקודה. לא טיסה רגילה רחמנא ליצלן כי אם במטוס פרטי עם טייס ונהג צמוד ו"הכל יעלה בסך הכל 100 דולאר לראש וזה סופי וסגור". לנונק יש קשרים בכל מקום ובסוף זה תמיד עולה ביוקר. אז מה? העיקר החוויות בחיים ותפנימו כבר בבקשה כי החיים מה זה קצרים. אז אמרתי "יאללה בסדר" , כי מאה דולר זה לא כסף ויום אחד זה כלום , ואולי נראה ונלמד משהו חדש בקפריסין שלי.
אז תדעו שלא ראינו אפילו ציצי אחד באיה נאפה , כי היה קר ואין תירות בכלל ומאה דולר זה לא כסף ובסוף זה עלה רק 500 דולר, כי נונק למרות היותו מהנדס מכונות מדופלם וגם תואר שני בהנדסת חומרים וחמורים קפריסאים, לא יודע לספור בלירות קפריסאיות שתמיד היה כסף חזק ומאד יפה. מענין מה עשה היורו לקפריסאים? בנמל של יפו יש מפה על הרצפה המראה את המרחק לכל מיני מקומות בקפריסין.
המרחק מנמל יפו לנקודות בקפריסין
גבינת חלומי והפיפי של עמוס
הטיסה הפרטית שלנו עם המטוס החד מנועי הייתה די רוטטת ומפחידה. הטייס הפרטי דאג כל הזמן לאיזון המטוס כי האחים של נונק שוקלים ביחד כמעט חצי טון וזה משקל חריג. הם גם מאד אוהבים לזוז בכיסאות בגלל הגזים , וזה ממש מטען הדורש תשומת לב קפדנית. הטיסה עצמה עם ההקאות של הגבינת חלומי לשקיות המתפקעות , והאין פיפי של עמוס נחרטו לנצח.
הארוע הכי מרגש היה בדרך חזרה לישראל בשדה התעופה האינטימי של לימסול. הגענו לשם וראיתי שוטרת חטובה ומידתית עם מחשוף נדיב שקראו לה מריה. היה לה שיער שחור ומבט חודר ומעט מקפיא. לבושה טיפ טופ ומאד מטופחת. היא נראתה דרוכה כאילו היא מצפה למשהו. ייתכן והיא עקבה אחרי במשך כל שהותי שם? הייתה לה למריה חברה ברונטית בשם קונסטנטינה שעבדה איתה באותה משמרת. מריה קלטה אותי בתור עם המזוודה ליד מכשיר השיקוף. היא לא הורידה ממני את מבטה לשניה. חשתי שהיא סורקת אותי לכל האורך והרוחב במבט מה זה מחרמן ולא הבנתי למה.
משרוקית משטרה מפעם תוצרת בירמינגהם אנגליה דוד בן עמי אנדרס
מריה השוטרת והמשרוקית של אבא שלי
המזוודה שלי יצאה מהשיקוף ואז מריה ניגשה אלי , אחזה בידי וביקשה ממני לפתוח ולהראות לה את תוכן הכבודה שלי. היה לה ריח נהדר של בושם יוקרתי בלתי מזוהה. פתחתי את המיזוודונת והיא ישר הלכה איתי הצידה מחוץ לתור ומיד ניגשה לצרור המפתחות שלי עם המשרוקית הישנה ממתכת. זו מזכרת מאבא שלי מפעם כשהיה שוטר. זו משרוקית נהדרת שיוצרה בבירמינגהאם אנגליה ויש לה מיספור אישי. (זו שבתמונה נמכרה ב40 דולר אצל בן עמי אנדרס). היא שאלה אותי באנגלית קפריסאית "אתה שוטר מישראל?" אמרתי לה שאני סתם תייר ובאנו עם נונק לראות קצת ציצים באיה נאפה ולא ראינו כלום, אבל אבא שלי היה שוטר בישראל. אז השוטרת מריה אמרה לי שבפעם הבאה שאני בא לקפריסין היא וחברתה קונסטנטינה, כבר יראו לי הכל.
החזיה הכחולה של מריה
היא הוציאה לפתע ממש מתוך החזיה הכחולה שלה שרוך עם משרוקית ממש דומה אבל חדשה לגמרי וגם בלי מספר בכלל. החזקתי את השרוך הכרוך לצווארה ובחנתי את המשרוקית של מריה וראיתי לה את הלבן בעיניים. הרגשתי שהיא מתרגשת כמעט כמוני והכל בגלל משרוקית. חוץ מזה היא אמרה לי שהיא יודעת המון על ישראל ואפילו על המחנות של קפריסין כי סבתא שלה סיפרה לה בסוד שהאבא האמיתי של אמא שלה היה פה בקפריסין יחד עם הרבה יהודים ואחר כך המשיך לתל אביב ועד היום היא מתגעגעת אליו ומישהו סיפר לה שהוא שוטר.
תודה רבה לאליעזר מורב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה