יש המון זנבות בעולם ובהרבה מקומות. אני רואה זנבות כל הזמן ולא בחלום. יש זנבות כאלה אפילו באופן שלא נתפס כזנב אמיתי. הבעיה היחידה עם הזנבות האלה היא שתמיד זה בלתי אפשרי לתפוס אותם ולהחזיק ואפילו למשוך ואולי גם לצעוק. אומרים שפעם היה לבני האדם זנב ומאז שקרה משהו עם דרווין ותורתו ,נעלמו הזנבות בכלל. אני כל הזמן רואה זנבות אפילו בשבת.
אני לא מפסיק לראות אנשים עם זנבות הולכים ובאים. לא תמיד אני בטוח למי בעצם הזנבות הללו שייכים. זה קורה לי כל הזמן ואני ממש לא מדמיין למרות שמעטים מאד מאמינים לי. אין יום בחיי שאני לא רואה איש עם זנב. לעיתיים אני רואה כמה ובמקביל. יש זנבות שנפגשים ברחוב והם בכלל לא רואים את הזנב של האחר. יש גם זנבות קטנים , בינונים ובכלל בכל הגדלים וכנראה שאם תתמידו עם הפוסט הזה אז יש מצב שגם אתם תתחילו לראות. אם אתם רואים מזמן אנשים עם זנבות אין טעם שתתעיפו ותודה לכם מקרב הזנב והלב.
הזנב והדלת
לדעתי הסיבה ההגיונית והעיקרית שהזנב האנושי ירד ונעלם מבני האדם היא הדלת. ברגע שהמציאו את הדלת הייתה לזנב בעיה ואז זה או הדלת או הזנב. עובדה שלחתולים אין דלתות בכלל וגם לא לנמרים. אריות זה סיפור לגמרי שונה. מי שגר בארמון לא צריך לדאוג לכלום ובטח לא לעניני דלתות וזוטות. שועלים וזנבות הולך מאד טוב כבר מהזמנים של שמשון הגיבור. אגב לנשים באופן כללי יש כנראה הרבה פחות זנבות, אבל עדיין זה קיים. אולי זה מפני שיש להן פטנט משלהן לעניני זנבות.
להמון יצורים בטבע יש זנב. אומרים שהזנב עוזר ליכולת התימרון של החיה , ממש כמו זנב המטוס. יש כאלה בעלי חיים היודעים להצמיחו מחדש, אחרי שהשאירו חלק ,וככה הרוויחו זמן במרוץ לחיים. יש מצב שגם האנשים שאני רואה הם במצב דומה ובכל זאת זה קצת שונה ,אבל לא בהרבה. רובם של האנשים עם הזנבות היו שמחים להיפטר מהם ,אבל חלק אחר לדעתי לא מסוגל. מעניין למה חותכים זנבות לבעלי חיים כשהם עוד חיים.
הזנב הארוך
שמעתם את המושג הזנב הארוך? אני מודה שזה ממש חדש עבורי ובכל זאת זה לא הענין להיום למרות שזה מאד מעניין אפילו אם זה לא הכי מדויק בעולם. זנב בכלל זה לא מדע מדויק. ומה עם הראש?
לשים מלח על הזנב
כשהייתי ממש קטן אהבתי ללכת לירקון. תמיד זה כייף להיות בירקון ואפשר אפילו לדוג דגים. אז לפני שהייתה לי חכה עם מצוף , משקולת וקרס עם סתם בצק ניסיתי לתפוס דגים בשיטות מגוונות. היתה שיטת הפח עם כיסוי בד וחור ששמים למעלה קמח והדגים נכנסים פנימה ולא יודעים לצאת. אם השתמשתי בזכוכית שקופה יכולתי לראות את הדגים שוחים בסיבוב ולא מפסיקים לרגע. אני זוכר שאבא שלי תמיד אמר שאם רוצים לתפוס דגים בידיים חייבים לשים להם קודם מלח על הזנב. זה ממש לא פשוט ותנסו אתם לשים מלח על זנב של דג בורי בירקון. דגים מלוחים זה יופי של מעדן ויש מצב שתפסו אותם עם מלח על הזנב.
שטרות עם זנבות
בעולם האספנות יש אספני טעויות. ככה קוראים לפריטים עם פגמים. אחי הבכור שלמה אוחיון קורא לזה דפקטים. לדעתי דפקטים זה אחלה שם ואולי גם ככה ראוי לקרוא לאוחזים בפריטים הללו. בעלי הדפקטים. זה יכול להיות מטבע או שטר שיצאו לא טוב וחמקו ממבחני הביקורת המחמירים. יש בעולם לא מעט פריטי אספנות פגומים ואומר רק שככל שהטעות קשה להסבר ככה המחיר קשה לעיכול. פריט עם תוספת שווה ופריט החסר לא שווה או בעצם שווה פחות ומי שצריך הסבר נוסף שישאל בשעות השאלה של הדפקטים.
כל אספני הטעויות בשטרות מכירים את השטרות עם הזנבות. זוהי תופעה נדירה אבל קיימת. מי שמוריד זנב לשטר עם טעות הוא באמת סוג של שוונץ שזה ביידיש ביטוי לאחד ממש לא הכי גאון.
באוסף של המנוח בירנבוים היו הרבה זנבות. ניר אלזנר צילם ממש עבורכם מבחר מהזנבות של אוסף המנוח אברהם בירנבוים. תודה לאליעזר מורב שסידר אותם יפים וגאים ולא לפי אורך הזנב.
יוסי מהבינלאומי והזנב של ז'בוטינסקי
הבנק הבינלאומי הראשון היה פעם ממש קרוב לחנות המטבעות שלנו. מאז שבנו מחדש את הבנין בבן יהודה 22 שכן בו הבנק הבינ"ל. בהמשך נטשו ועברו לאלנבי מול ההתחלה של אידלסון ,וכעת הם בבנין האופרה וזה סתם על נדודי בנקים בקטנה. היום פרידה הכט ממאכלי העדות והאוכל מאכלסת את הקומה הראשונה.
אז פעם כשכל הבנין היה בנק עם כמה טלרים בכניסה , ישב שם בקצה השמאלי , אחד יוסי עם כיפה ועינים כחולות וגם קצת קרחת. הוא לא היה צעיר ואפילו הכי ותיק ולכן גם היה הקופאי הראשי . אני זוכר אותו ואת המנהל הבבלי בשם אדון צורף עוד כשהיו בבית אברהמס על הפינה של טרומפלדור בן יהודה. אז היוסי הזה הראה לי פעם שטר של ז'בוטינסקי כמדומני עם זנב. אמרתי לו שזה שווה הרבה כסף ויוסי הקופאי אמר לי שמזל שאמרתי לו כי זה היה רק שאלה של זמן עד שהוא היה מוריד לז'בוטינסקי את הזנב. בדרך כלל אנשים שמים לב מיד לזנב מסוג זה ושמים הצידה, וככה גם השטר כמעט תמיד במצב מצויין. זנב של שטר נולד מזה שנייר הגליון התקפל מסיבה כלשהי וככה חמק מאימת הגיליוטינה לשטרות.
הזנבות של ביאליק
ח.נ. ביאליק היה המשורר הכי הכי. רבות נכתב עליו ועל יצירתו. מעמדו איתן ומוערך ואני האחרון שאעמוד מנגד, כי יש לי גם כמה סיבות כאילו אישיות לאוהבו יותר. ממש לאחרונה קראתי שהמשורר הלאומי שלנו כמעט ולא יצר דבר חדש מאז שעלה לארץ הקודש. אולי זה גם מתחבר לסיבה שבשבילה נתכנסנו לענינו והיא הזנבות של ביאליק. כדאי להכיר בעובדה שהאיש המוכשר הזה נהג להשאיר זנבות בחייו לפחות ככל הידוע לי. אם טעיתי אני מוכן להתנצל. רמת חייו בפועל הייתה גבוהה בהרבה מהכנסותיו השוטפות , ושמעתי באופן אישי בן של נגר שטען בלהט שביאליק שלנו נותר חייב כסף לאביו כמו גם לאנשים נוספים , שבאו ופקדו את ביתו המפואר ולא קיבלו את שהגיע להם. אותו צדיק בפני עצמו אפילו טען, שבעל החוב הכי גדול באותם ימים היה לא אחר מאברהם קריניצקי שהיה יכול להרשות לכיסו חובות של אח"ם כביאליק. לטענתו של הצדיק החי איתנו עד היום , ביאליק עבר לרמת גן בשל הצקות הנושים. כנראה שהסיבה לרוב הזנבות של ביאליק היא הבית המפואר שבנה. אגב באוסף בירנבוים ז"ל לא מצאתי שטר של ביאליק עם זנב. מאד מענין לדעתי.
אנשים האוהבים להשאיר זנבות
זנב בחיים האמיתיים זה לא רק הזנב הידוע והמקובל. יש גם זנבות אחרים. המון זנבות הפכו לביטויים יומיומיים והיום נניח להם לזנבם. זנב בין הרגליים , לרדוף אחרי הזנב של עצמך, זנב לאריות , לזנב באויב.
יש אנשים הרגילים להשאיר זנבות כדרך חיים. בדרך כלל זה דברים שנשארו פתוחים ולא סגורים. קוראים לזה זנב וזה יכול להיות חוב קטן ואולי יותר מזה או כל מיני התחשבנויות שלא מוצו עד תום. זנב זה מושג.
אליעזר פישמן למיטב ידעתי מעולם לא השאיר זנב. גם אחי הבכור שלמה אוחיון נוהג לחתוך ולמצות דברים עד תום ובלי זנבות בכלל. אחרים דווקא כן והרשימה ארוכה ואתם תתחילו כי לי כבר כואב בעצם הזנב.
אני לא מפסיק לראות זנבות מדי יום ביומו. אם הייתי מחבר את כל בעלי הזנבות שלי יכולתי לקנות אוירון קטן ובלי זנב בכלל.
אני לא מפסיק לראות אנשים עם זנבות הולכים ובאים. לא תמיד אני בטוח למי בעצם הזנבות הללו שייכים. זה קורה לי כל הזמן ואני ממש לא מדמיין למרות שמעטים מאד מאמינים לי. אין יום בחיי שאני לא רואה איש עם זנב. לעיתיים אני רואה כמה ובמקביל. יש זנבות שנפגשים ברחוב והם בכלל לא רואים את הזנב של האחר. יש גם זנבות קטנים , בינונים ובכלל בכל הגדלים וכנראה שאם תתמידו עם הפוסט הזה אז יש מצב שגם אתם תתחילו לראות. אם אתם רואים מזמן אנשים עם זנבות אין טעם שתתעיפו ותודה לכם מקרב הזנב והלב.
בעלי הזנבות של אחי לוינשטיין
הזנב והדלת
לדעתי הסיבה ההגיונית והעיקרית שהזנב האנושי ירד ונעלם מבני האדם היא הדלת. ברגע שהמציאו את הדלת הייתה לזנב בעיה ואז זה או הדלת או הזנב. עובדה שלחתולים אין דלתות בכלל וגם לא לנמרים. אריות זה סיפור לגמרי שונה. מי שגר בארמון לא צריך לדאוג לכלום ובטח לא לעניני דלתות וזוטות. שועלים וזנבות הולך מאד טוב כבר מהזמנים של שמשון הגיבור. אגב לנשים באופן כללי יש כנראה הרבה פחות זנבות, אבל עדיין זה קיים. אולי זה מפני שיש להן פטנט משלהן לעניני זנבות.
להמון יצורים בטבע יש זנב. אומרים שהזנב עוזר ליכולת התימרון של החיה , ממש כמו זנב המטוס. יש כאלה בעלי חיים היודעים להצמיחו מחדש, אחרי שהשאירו חלק ,וככה הרוויחו זמן במרוץ לחיים. יש מצב שגם האנשים שאני רואה הם במצב דומה ובכל זאת זה קצת שונה ,אבל לא בהרבה. רובם של האנשים עם הזנבות היו שמחים להיפטר מהם ,אבל חלק אחר לדעתי לא מסוגל. מעניין למה חותכים זנבות לבעלי חיים כשהם עוד חיים.
הזנב הארוך
שמעתם את המושג הזנב הארוך? אני מודה שזה ממש חדש עבורי ובכל זאת זה לא הענין להיום למרות שזה מאד מעניין אפילו אם זה לא הכי מדויק בעולם. זנב בכלל זה לא מדע מדויק. ומה עם הראש?
לשים מלח על הזנב
כשהייתי ממש קטן אהבתי ללכת לירקון. תמיד זה כייף להיות בירקון ואפשר אפילו לדוג דגים. אז לפני שהייתה לי חכה עם מצוף , משקולת וקרס עם סתם בצק ניסיתי לתפוס דגים בשיטות מגוונות. היתה שיטת הפח עם כיסוי בד וחור ששמים למעלה קמח והדגים נכנסים פנימה ולא יודעים לצאת. אם השתמשתי בזכוכית שקופה יכולתי לראות את הדגים שוחים בסיבוב ולא מפסיקים לרגע. אני זוכר שאבא שלי תמיד אמר שאם רוצים לתפוס דגים בידיים חייבים לשים להם קודם מלח על הזנב. זה ממש לא פשוט ותנסו אתם לשים מלח על זנב של דג בורי בירקון. דגים מלוחים זה יופי של מעדן ויש מצב שתפסו אותם עם מלח על הזנב.
שטרות עם זנבות
בעולם האספנות יש אספני טעויות. ככה קוראים לפריטים עם פגמים. אחי הבכור שלמה אוחיון קורא לזה דפקטים. לדעתי דפקטים זה אחלה שם ואולי גם ככה ראוי לקרוא לאוחזים בפריטים הללו. בעלי הדפקטים. זה יכול להיות מטבע או שטר שיצאו לא טוב וחמקו ממבחני הביקורת המחמירים. יש בעולם לא מעט פריטי אספנות פגומים ואומר רק שככל שהטעות קשה להסבר ככה המחיר קשה לעיכול. פריט עם תוספת שווה ופריט החסר לא שווה או בעצם שווה פחות ומי שצריך הסבר נוסף שישאל בשעות השאלה של הדפקטים.
כל אספני הטעויות בשטרות מכירים את השטרות עם הזנבות. זוהי תופעה נדירה אבל קיימת. מי שמוריד זנב לשטר עם טעות הוא באמת סוג של שוונץ שזה ביידיש ביטוי לאחד ממש לא הכי גאון.
באוסף של המנוח בירנבוים היו הרבה זנבות. ניר אלזנר צילם ממש עבורכם מבחר מהזנבות של אוסף המנוח אברהם בירנבוים. תודה לאליעזר מורב שסידר אותם יפים וגאים ולא לפי אורך הזנב.
הזנבות שבאוסף אברהם בירנבוים ז"ל צילום ועיבוד ניר אלזנר ואליעזר מורב
יוסי מהבינלאומי והזנב של ז'בוטינסקי
הבנק הבינלאומי הראשון היה פעם ממש קרוב לחנות המטבעות שלנו. מאז שבנו מחדש את הבנין בבן יהודה 22 שכן בו הבנק הבינ"ל. בהמשך נטשו ועברו לאלנבי מול ההתחלה של אידלסון ,וכעת הם בבנין האופרה וזה סתם על נדודי בנקים בקטנה. היום פרידה הכט ממאכלי העדות והאוכל מאכלסת את הקומה הראשונה.
אז פעם כשכל הבנין היה בנק עם כמה טלרים בכניסה , ישב שם בקצה השמאלי , אחד יוסי עם כיפה ועינים כחולות וגם קצת קרחת. הוא לא היה צעיר ואפילו הכי ותיק ולכן גם היה הקופאי הראשי . אני זוכר אותו ואת המנהל הבבלי בשם אדון צורף עוד כשהיו בבית אברהמס על הפינה של טרומפלדור בן יהודה. אז היוסי הזה הראה לי פעם שטר של ז'בוטינסקי כמדומני עם זנב. אמרתי לו שזה שווה הרבה כסף ויוסי הקופאי אמר לי שמזל שאמרתי לו כי זה היה רק שאלה של זמן עד שהוא היה מוריד לז'בוטינסקי את הזנב. בדרך כלל אנשים שמים לב מיד לזנב מסוג זה ושמים הצידה, וככה גם השטר כמעט תמיד במצב מצויין. זנב של שטר נולד מזה שנייר הגליון התקפל מסיבה כלשהי וככה חמק מאימת הגיליוטינה לשטרות.
הזנבות של ביאליק
ח.נ. ביאליק היה המשורר הכי הכי. רבות נכתב עליו ועל יצירתו. מעמדו איתן ומוערך ואני האחרון שאעמוד מנגד, כי יש לי גם כמה סיבות כאילו אישיות לאוהבו יותר. ממש לאחרונה קראתי שהמשורר הלאומי שלנו כמעט ולא יצר דבר חדש מאז שעלה לארץ הקודש. אולי זה גם מתחבר לסיבה שבשבילה נתכנסנו לענינו והיא הזנבות של ביאליק. כדאי להכיר בעובדה שהאיש המוכשר הזה נהג להשאיר זנבות בחייו לפחות ככל הידוע לי. אם טעיתי אני מוכן להתנצל. רמת חייו בפועל הייתה גבוהה בהרבה מהכנסותיו השוטפות , ושמעתי באופן אישי בן של נגר שטען בלהט שביאליק שלנו נותר חייב כסף לאביו כמו גם לאנשים נוספים , שבאו ופקדו את ביתו המפואר ולא קיבלו את שהגיע להם. אותו צדיק בפני עצמו אפילו טען, שבעל החוב הכי גדול באותם ימים היה לא אחר מאברהם קריניצקי שהיה יכול להרשות לכיסו חובות של אח"ם כביאליק. לטענתו של הצדיק החי איתנו עד היום , ביאליק עבר לרמת גן בשל הצקות הנושים. כנראה שהסיבה לרוב הזנבות של ביאליק היא הבית המפואר שבנה. אגב באוסף בירנבוים ז"ל לא מצאתי שטר של ביאליק עם זנב. מאד מענין לדעתי.
אנשים האוהבים להשאיר זנבות
זנב בחיים האמיתיים זה לא רק הזנב הידוע והמקובל. יש גם זנבות אחרים. המון זנבות הפכו לביטויים יומיומיים והיום נניח להם לזנבם. זנב בין הרגליים , לרדוף אחרי הזנב של עצמך, זנב לאריות , לזנב באויב.
יש אנשים הרגילים להשאיר זנבות כדרך חיים. בדרך כלל זה דברים שנשארו פתוחים ולא סגורים. קוראים לזה זנב וזה יכול להיות חוב קטן ואולי יותר מזה או כל מיני התחשבנויות שלא מוצו עד תום. זנב זה מושג.
אליעזר פישמן למיטב ידעתי מעולם לא השאיר זנב. גם אחי הבכור שלמה אוחיון נוהג לחתוך ולמצות דברים עד תום ובלי זנבות בכלל. אחרים דווקא כן והרשימה ארוכה ואתם תתחילו כי לי כבר כואב בעצם הזנב.
אני לא מפסיק לראות זנבות מדי יום ביומו. אם הייתי מחבר את כל בעלי הזנבות שלי יכולתי לקנות אוירון קטן ובלי זנב בכלל.
נפלה טעות קלה,
השבמחק"חמק מאיימת הגיליוטינה לשטרות" צריך לכתוב "חמק מאימת הגיליוטינה לשטרות" להוריד י במילה מאיימת.
פוסט נפלא קובי,
וזה היה שלושים שניות על קוצו של יוד. תודה רבה, ותאמין לי אנונימי שזה סימפטום אצלי ענין היוד וכמה שאני שואל ומתיעץ אם זה שני יודים או רק אחת לא עוזר לי. קוראים לזה באג של היוד. תודה רבה
השבמחקרשימה יפהפיה, כרגיל.
השבמחקוקצת ערנות בשעות הקטנות לא תזיק.