"המעלה חרס בידיו " - גורלה של יצירה נשכחת / כתבה הניה מליכסון

 הניה מליכסון, נולדה וחיה בתל אביב. חוקרת וכותבת על תל אביב יפו ומדריכה בה סיורים

בית המהנדס, רחוב דיזנגוף 200 תל אביב

תצלום היצירה המקורית של נחמיה עזז - 

תבליט בטון בקיר הדרומי בחצר בית המהנדס.

תצלום באדיבות משפחת עזז 

(מתוך אתר האמן נחמיה עזז 

שהוקם על ידי רעייתו יפה ובתו אורית)

בקיר הדרומי של – כיום- חניון בית המהנדס ברחוב דיזנגוף בתל אביב, נסתרת מעין, ניצבת יצירתו של נחמיה עזז – האמן שנשתכח מלב, לא כל שכן יצירתו זו. אפילו עובדי החניון, שהרשו לי, לאחר תחנונים, להיכנס למגרש (לא עם רכב, חלילה) תמהו מה "יש לי לחפש" בקיר העלוב הזה, המוסתר על ידי עצים, צינורות, מבנה שנאי, ארונות כיבוי אש ומה לא. הקיר ה"עלוב" הזה עיטר פעם חצר מטופחת של אולם אירועים וכנסים מהפופולריים בתל אביב שאירח חתונות ובר מצוות לרוב. כמה מהעוקבים כאן יכולים להעיד על כך באופן אישי.

מצב עכשווי של היצירה בקיר החניון בבית המהנדס

 (צילום הניה מליכסון, פברואר 2022)

ולמה הכותרת "המעלה חרס בידיו"?

 הביטוי "הֶעֱלָה חֶרֶס בְּיָדוֹ" הוא חלקו השני של הביטוי התלמודי: "צלל במים אדירים והעלה חרס בידו" (ב"ק צא א). שפרושו, נִכְשַׁל בְּמַאֲמַצָּיו, יָגַע וְלֹא מָצָא.

אבל, "המעלה חרס בידו" זו גם כותרתה של רשימה מחמיאה שכתבה אלה בינשטוק ( דבר, 14.6.57) אשר סקרה את תצוגת כלי הקרמיקה שעיצב נחמיה עזז בחנות כלי בית מתוצרת בית חרושת "חרסה", שיבוץ אבני זכוכית איפיין מאוד את יצירותיו של עזז כיום הזכוכיות עטופות בשכבת אבק ופיח  (צילום הניה מליכסון 2022), שימש באותה תקופה כמהל מחלקת הקרמיקה ומעצב הראשי שלה.

"האמן הנועז", היא מכנה אותו וממשיכה "הופעת  הכלים המיוחדים של נחמיה בשוק יצרה היסטוריה. מפעלי קרמיקה ותיקים החלו לחקותו". כלים פיסוליים החלו לצוץ בחנויות ויצירתו של עזז כבר לא נראה כל כך מוזר בחנויות. באותה תקופה, בעשור שבין אמצע שנות החמישים לאמצע שנות ה-60, לא הייתם מעלים חרס בידיכם אם חיפשתם את יצירותיו.

חלקה הראשון של הרשימה, המעלה חרס בידיו. 

אלה בינשטוק. נחמיה עזז, דבר 14.6.57

שוב ושוב אני מגלה שיצירות אומנות של אמנים שעבודותיהם הוצבו במרחב הציבורי, במקרה הטוב, עדיין במקומן, אך מוזנחות, נעלמות מעין ואין איש יודע מי האמן שיצר אותם ובמקרה הרע פשוט נעלמות. או שהוסרו על ידי בעלי בניין חדשים שהעבודות ה"ישנות" לא היו לטעמם, או הוסתרו על ידי קירות גבס.

הקיר הפיסולי הראשון שיצר עזז היה במלון שרתון הישן, ובשנת 1961 הוזמן עזז לעטר את הקיר הדרומי של חצר בית המהנדס ברחוב דיזנגוף בתל אביב, במסגרת שיפוץ והוספת אולם אסיפות ואירועים.  עזז יצר תבליט בטון מאורך הכולל מוטיבים אבסטרקטיים, חלק מהמוטיבים מזכירים כלי עבודה מתחום ההנדסה והאדריכלות. עזז הדגיש בצבע שחור את המוטיבים את המוטיבים "המקפיצים" אותם החוצה.

פתיחת אולם בית המהנדס, הארץ, 25 יוני 1961

משני צידי היצירה, בחלק השמאלי העליון ובחלק ימני תחתון שיבץ עזז גושי זכוכית צבעונית שזהרו כאבני חן על רקע צבעו האפור של הבטון. כיום מכוסים גושי הזכוכית במעטה אבק ופיח שהעלימו לגמרי את זהרם. למעשה, איש אינו מבחין בהם.

למעשה, גם לא היה ניתן לנחש מתוך הצילום ההיסטורי שגושי הזכוכית קיימים, מה רבה הייתה ההפתעה במפגש שלי עם שרידי היצירה.

שיבוץ אבני זכוכית צבעונית איפיין מאוד את יצירותיו של עזז 

   כיום הזכוכיות עטופות בשכבת אבק ופיח  (צילום הניה מליכסון 2022)

אתם הייתם מבחינים ביצירת אמנות מתחת לכל זה?

בשנת 1978 הציבה  חברת החשמל שנאי בתוך מבנה בטון שהוצמד לחלק הימני של היצירה וכיסה חלק ממנה. בהמשך נפרצה דלת בתוך היצירה. בכל למעשה החלה התדרדרותה האיטית של היצירה. במיוחד כשבתחילת שנות האלפיים חדל אולם האירועים לתפקד, החצר שהייתה פעם מקום של חגיגות ושמחות הפכה לחניון. אל היצירה הוצמדו צינורות כיבוי אש, ארגזי כיבוי אש, סולמות. ניטעו עצים בחזיתה באופן שמסתירים אותה.

עובד עירייה וותיק שעובד בבית המהנדס, ששוחח איתי שעה שצילמתי בחצר, אמר לי שהוא רואה שנים את הקיר ואף פעם לא עלה בדעתו שזה קיר בעל ערך. ועוד יותר הופתע כשהצבעתי על חתימתו של האמן במרכז היצירה.

 חתימת האמן, 

אודה על האמת, למי שאינו יודע דבר על היצירה ועל האמן לא ינחש שזו חתימת יוצר.

את הנזקים החמורים תוכלו לראות בשלל התמונות שהצלחתי לצלם להלן  איור המדגים את הנזקים. כל חלק צבוע מהווה גורם שמסתיר חלק מהיצירה.

 

כמה מילים על נחמיה עזז. נולד בברלין בשנת 1923. הגיע כתינוק לארץ ישראל וגדל בזיכרון יעקב. את חייו הבוגרים חילק בין היותו איש צבא, ובין עבודתו האומנותית.

את השירות צבאי למען ארץ ישראל החל במלחמת העולם השנייה בבריגדה היהודית, המשיך במלחמת העצמאות בגדוד 8 ולאחר המלחמה המשיך לשרת בתפקידי מודיעין שונים עד שנת 1953.

את הכשרתו האומנותית החל באיטליה שם שימש כשוליה של אמן בבולוניה ולמד פיסול בשיש, ולמד יצירת ויטראז'ים אצל אמן הולנדי. לאחר סיום מלחמת העצמאות ושירותו במודיעין נסע להולנד כדי ללמוד כימיה קרמית.

כאשר חזר לארץ ישראל בשנת 1955 הקים את המחלקה לקרמיקה אמנותית במפעל "חרסה" בבאר שבע. הכלים שנוצרו בחרסה היו עשויים מחומר קרמי בשם ויטריאוז, ואופיינו בצורות אמורפיות. עזז עיטר את כליו בגוונים ועיטורים מחייו באזור המדבר. באותה עת אף נעתר לבקשת משרד החינוך והקים סטודיו בו הוכשרו תלמידים בכיתות טרום-מקצועיות ביצירת עבודות קרמיקה, וכך להכינם להשתלבות בהמשך חייהם בבתי חרושת לכלי קרמיקה.

 בשנת 1960 פרש מניהול המחלקה ב"חרסה" ומההוראה והתרכז בפיסול, ביצירות ויטראז' וביצירת קירות דקורטיביים במקומות שונים בישראל ומחוץ לה.

בשנת 1963 הוזמן עזז ליצור עבודה בכרמל קולג' שליד אוקספורד שם הקים סטודיו ולמעשה עיקר עשייתו וחייו משנת 1963  הם בעיירה קטנה לונדון. בשנת 1987 הוצגה תערוכה של פיסוליו בגלריה "מבט" בתל אביב ולפני כן חנכו יצירה חדשה שלו בבית החולים "תל השומר".

העובדה שעיקר חייו של עזז במחצית השנייה של חייו התרכזו באנגליה, גרמה לכך שהוא ויצירתו נשתכחו קצת מהלב למרות שיצר לא מעט בארץ.

נחמיה עזז נפטר בביתו באנגליה בשנת 2008

 עזז בעת עבודה על תבליט בטון

תצלום מתוך המאמר "נחמיה עזז, פסל, מאת ג'וליה ויינר" 2018