יום ראשון, 7 באפריל 2024

זהרירה חריפאי / כתבה איה גרניט-שבא

 לאמא שלי תמיד היו בעיות עם השם שלה. זהרירה חריפאי.

היו כאלה שחשבו שהיא אימצה לה איזה שם בימתי כזה, אבל האמת שזו היתה המצאה של אבא שלה שהיה סופר ועיתונאי, ממחיי השפה העברית, חיים לייב חריפאי.
זהרירה ( עם מפיק ב- ה') פירושו- אור קטן- זהריר של אור.
חריפאי- זה עיברות של שם המשפחה הרוסי שלהם שהיה "אוסטרון" שזה פיקח ברוסית וכך שינה לחריפאי- חריף -פיקח.
אמא שלי סיפרה שהיה לה תמיד קשה עם השם שלה, כבר בתור ילדה המורות היו נעצרות לפני השם שלה, היתה פאוזה של כמה דקות עד שהצליחו בכלל להגיד אותו. וכך גם לאורך השנים היו שיבושים אין ספור. השיא היה בצ'ק הראשון שקיבלה עבור-
"זהרורי חריפוצי".
והיא בכלל רצתה שיקראו לה רותי.
מאז מתה אימי אך לשמחתי שמה הולך לפניה והיא עכשיו רחוב מקסים המחבר בין שד" רוקח אבן גבירול לאוסישקין.
והנה הבוקר קיבלתי את הצילום הזה.
רח' חריפא זהרירי חסום.
אני בטוחה שאמא שלי מתפוצצת מצחוק שם בשמיים.
א. שהיא רחוב
ב. שהיא חריפא זהרירי
ג. שהיא חסומה.
נסיעה בטוחה לכולם
(2.4.2024)



היום (26.1.2022) התפרסמה הידיעה כי עיריית תל-אביב קיבלה את בקשתנו והחליטה לקרוא לגשר, שמעל נחל הירקון, המחבר את סוף רחוב אבן גבירול עם רחוב אוסישקין - "גשר זהרירה חריפאי" וגם הרחוב עצמו יקרא על שמה לזיכרה של זהרירה- כלת פרס ישראל לתיאטרון וילידת תל-אביב.
קחו לכם 5 דקות ותשמעו סיפור...
הרעיון לקרוא את הגשר על שמה נולד בעקבות ארוע שהתרחש בתל-אביב יולי 1959.
בתאריך 14.7.1959 בשעה 1900 בערב מהגשר הקטן הסמוך לגשר בר-יהודה, קפצו שתי נשים לתוך מי הירקון. באותה שעה הזדמנה למקום מכונית משטרה. השוטר עצר את האוטובוס- קו 25 שעבר על הגשר וביקש מתנדבים שיקפצו למים למשות את שתי הנשים מהירקון. על האוטובוס היתה זהרירה חריפאי, אז שחקנית צעירה בתיאטרון הקאמרי, בת 30. זהרירה שהייתה שחיינית מצטיינת ב "הפועל תל-אביב" ובעלת שיא ארצי בגב, ירדה מהאוטובוס פשטה את בגדיה וזינקה למי הירקון. אתה קפץ עוד אזרח- חיים גולדין ושוטר. שלושתם הוציאו את 2 הנשים מהמים.
ידיעה זו התפרסמה בעיתון ביולי 1959.
כמה ימים אחרכך פורסמה בעיתון ידיעה נוספת בה מתעקש השוטר שהשחקנית זהרירה חריפאי לא הייתה שם. המשטרה שמעה את דוח השוטר, שטען שהוא ועוד עובר-אורח היו היחידים שירדו למים לעזרת המתאבדות ושזהרירה כלל לא היתה שם. השוטר שלא ידע לשחות, סיפר שירד למים עד צווארו ומשה את אחת הנשים שטבעה. את השניה לא הצליחו להציל. המשטרה החליטה להמליץ על ציון לשבח לשוטר תוך התעלמות מקיומה של זהרירה.
כשזהרירה קראה את הידיעה שמתעלמת מקיומה ומכפישה אותה בטענה שלא היתה שם היא לא וויתרה. מסתבר שהמשטרה לא גבתה עדות מעוברים ושבים, שצפו בארוע ולא מהאדם הנוסף שקפץ איתה למים. כל אלה כמובן ציינו שזהרירה אכן נכחה בארוע וקפצה למי הירקון.
בעקבות עדויות אלה, יצאה, למחרת, שוב ידיעה לעיתון כי זהרירה אכן היתה בירקון ואיך יכול להיות שמעשה מופת כזה לא זכה להוקרה.
המשטרה עצמה התנצלה והודתה שאכן מפי עדים הסתבר שזהרירה קפצה למים ונטלה חלק במעשה ההצלה . הם אף טענו שלא מתפקיד המשטרה לחקור ולפרסם על מעשיהם של אזרחים גם אם הם ראויים לציון לשבח.
בסופו של דבר שלחה משטרת ישראל לזהרירה מכתב הוקרה על אומץ ליבה.
בראיון לעיתונאי שרון עידן חודש לפני מותה של זהרירה, כשנשאלה על מה היא גאה, ענתה
"במשפחה, בנכדים ובזה שהצלתי אישה שכמעט טבעה בירקון. הורדתי בגדים קפצתי למים והיא ניצלה".
את הסיפור הזה שמעתי מפי אמא שלי מאז שאני קטנה. היא מאוד התגאתה בזה אבל תמיד התלוותה גם התחושה שהתעלמו מקיומה והניצחון הקטן בסוף במכתב ההוקרה מהמשטרה.
קריאת הגשר "גשר זהרירה חריפאי" הוא סגירת מעגל של סיפור של אומץ גבורה והצלה וסיפור חייה של זהרירה השזורים בעיר תל-אביב אותה אהבה בכל ליבה.
אני באמת מאושרת מזה ומרגישה שזו הנצחה כלכך ראויה ומרגשת ברחוב ובגשר בשכונת הצפון הישן אותה כלכך אהבה ובה גרה עד למותה.
אני מאוד מודה לעיריית תל-אביב על ההנצחה הזאת וההבנה במשמעות הסיפור והחשיבות שלו.
אני מקווה שאולי אולי אמא שלי תצליח להזיז איזה ענן קטן ולראות.
סוף.
מצורפת תעודת ההוקרה מהמשטרה.
הכתבות מהעיתון שמורות בבית כבר יותר מ 60 שנה עכשיו שוב יצאו לאור...
זהרירה חריפאי וכעת גשר ולא התיאטרון.
שחקנית כלת פרס ישראל 1929- 2013



הכותבת - איה גרניט שבא, ילידת 1966. בתם של הסופר שלמה שבא והשחקנית, כלת פרס ישראל, זהרירה חריפאי. אמא של אריאל יהלי ויותם שחקנית תיאטרון הקאמרי מזה 30 שנה וזוכת פרס שחקנית השנה על משחקה בהצגה "סוס אחד נכנס לבר" בתיאטרון הקאמרי. מאמינה שחשוב לזכור את אותו דור חלוצים שהקים ובנה וייסד ונתן לנו כר נפלא לצמוח עליו.

איה וחבר
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה