יום חמישי, 27 ביוני 2024

אלכסנדר אלרון (הלפרן) שולח תמונה

1946 היום לפני הרבה שנים
אלכסנדר אלרון (הלפרן) שולח תמונה לאימי ואחיותיה הנמצאות במחנות העקורים באיטליה. את התמונה הכרתי מזמן אבל לא את מה שכתוב מאחור. אימי בזמנו דאגה לשכפלה יחד עם המלל בפולנית ואנחנו לא יחסנו לזה חשיבות וידענו שרואים בה את אלכס הגבוה עם הנוכחות, השפם והקול העבה. נדמה לי שרק כעת אני מפנים שהמקום זה ככר דיזנגוף.
אביו של אלכס ישראל הלפרן היה אחיו של סבי יחיאל שנספה בשואה. אלכסנדר נולד בלובלין שבפולין בשנת 1921, בן בכור לישראל והדסה הלפרן לבית פרסיקו. בשנת 1935 הוא עולה ארצה עם הוריו, אחיו יצחק ואחותו דבורה. גרו ברחוב זמנהוף 13.
לבוש במדי הצבא הבריטי. כיתוב בפולנית ותודה לענת הוכברג שתירגמה.
"לבנות דודי היקרות והאהובות, אני שולח את התמונה שלי אשר צולמה לאחרונה כשהייתי בחופשה בבית. אלכסנדר 19.1.46 הצילום קרוב לבית".



אלכסנדר אלרון היה האלכס הראשון שהכרתי. השם אלכסנדר והקשר שלו ליהדות סיקרן אותי כמו גם אותה חסידות אלכסנדר הגדולה שעליה נמנו בני משפחתה של אימנו. מאז הכרתי הרבה אלכסים אספנים וידענים.
אלכס אלרון שרת בצבא הבריטי 6 שנים 1939-1945 כמטילן פצצות וכתוצאה מכך נפגעה שמיעתו. בצה"ל שרת בחיל האויר והיה מפקד בסיס אספקה בס"א 18 בצריפין בדרגת סגן אלוף. בשנת 1965 נשלח מטעם התעשיה האווירית לאוגנדה ושב ארצה ב 1967 ואז השתחרר ועבר לעבוד בבסיס התעשיה האווירית בח"א 20 בלוד. אלכס נפטר בשנת 1998. הותיר אישה (רבקה) ושני ילדים. אלכסנדר אלרון זכור לטוב.

יום שלישי, 25 ביוני 2024

כסף לא אוהב רטיבות או בעלי חיים

כסף לא צריך לנוח. דוגמית לכסף שניזוק. בארצות הברית של אמריקה מכבדים כסף שהם הדפיסו והפיצו. אין פג תוקף. זה למה אנשים בכל העולם שומרים ירוקים בכל מיני מקומות מוזרים.




יום שישי, 21 ביוני 2024

רופא משפחה רוני פלג

 רוני פלג כתב ספר נהדר. רוני פלג בגיל שלי וכבר עובד כרופא משפחה בבאר שבע וחבר סגל בדרגת פרופסור בפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב. פעם קראו לו רוני פלץ והוא נולד בשנת 1958. סיים בית ספר יסודי תל נורדוי ותיכון גאולה. שיחק כדורסל בקבוצת הנוער של בית"ר תל אביב על גדות הירקון ואף זכה עם הקבוצה באליפות המדינה בשנת 1976. רוני היה שחקן נהדר וכשאני רואה אותו בעניני מטבעות אני נזכר בכדורסל, בירקון ואפילו בפיני גרשון שלא הפסיק לצעוק. אחלה ספר ויופי של סיפורים מהחיים של רופא על אמת.





יום שני, 10 ביוני 2024

מזנון סביח המקורי רמת גן נגבה פינת הרוא"ה

סיפורו של סביח חלבי ז"ל

האיש והאגדההאגדה 1938-2012 המייסד משנת 1961 שעל שמו נקראת המנה "מנה סביח"

סביח חלבי נולד בבגדד בשנת 1938. בן 13 עלה ארצה וקיבל כמו עולים רבים אחרים שם עברי חדש "צבי". בשנת 1961 פתחו סביח ואשתו רינה קיוסק קטן ברחוב עוזיאל ברמת גן ליד בתי הקולנוע לילי וגל אור וסמוך לתחנה הסופית של קו 63. נהגי הקו הרעבים ביקשו לאכול משהו רציני יותר מתירס וארטיק. סביח ורינה אשתו המסורה הביאו להם את המאכל המסורתי שיהודי עיראק נהגו לאכול בכל שבת בבוקר. ביצים חומות, חצילים ועמבה בפיתה (בעיראקית "לאפה ביד באבינג'אן ועמבה").
אט אט השמועה פשטה והקליינטורה גדלה. על שלט המקום נכתב ברוכים הבאים למנה סביח. וכך יצא שרבים חשבו ששם המאכל הוא סביח והמנה מבלי להתכוון קיבלה את שמו של סביח. בשנת 1965 הכניס סביח את חברו יעקב ששון כשותפו. בשנת 1982 עברו למקום החדש ברחוב הרוא"ה פינת נגבה ברמת גן. כיום המותג סביח נפוץ בכל העולם. אך רבים אינם יודעים את האמת היחידה אודות סביח חלבי האיש והאגדה. יהי זכרו ברוך

מזנון סביח המקורי מנת בריאות סמבוסק עיראקי אורגינל
נוסד בשנת 1961
















יפו רחוב זכרון קדושים

שכונת הקצינים הבריטים ליד הבית של יצחק שדה עם השלט הכחול.

אבא שלי שמואל לידרמן והדוד שלי רובין ברי וגם האוטו שלי פיג'ו 404 מודל 1975

והתמונה צולמה בשנת 1995 לערך



יום שני, 3 ביוני 2024

מטבע/מדליה

 הרבה אנשים (בקושי מניין) שאלו אותי במשך השנים את השאלה המאד מאד חשובה והיא מה ההבדל בין מטבע למדליה? ואפשר גם להגיד מדליון ועוד כל מיני קישוטים.

אז זה מאד מאד פשוט ותמיד תזכרו שיש יוצאים מן הכלל המעידים דווקא על הכלל ואני יודע שזה טיפלה מרגיז.
מטבע זה משהו שעושה השליט, המדינה באמצעות הבנק המרכזי ויש עוד פטנטים. המטבע בדרך כלל ישא בגאון ערך נקוב כלומר כמה זה שווה ונסחר החל ממיל, אגורה, חמש ואפילו עשר אגורות ויש גם שקל אחד חדש ואפילו מדינות עם מספרים אללה יסתור. בקיצור מטבע זה משהו שמאפשר לך לקנות במכולת בשוק ואפילו מתן בסתר ויש שאומרים שגם שוחד וזיגל האיום שהיה עם אבא במשטרה הסביר פעם למישהו שלקח ואולי נתן שוחד שלא עושים את זה בשיק למוטב בלבד.

25 מיל תש"ח המטבע הראשון של מדינת ישראל

מדליה זה משהו שעקרונית כל אחד יכול לעשות ואפילו את, אתה וכולם פה בפייסבוק וזה יכול לעלות לכם כסף ויהיה לכם יופי של שי לחלק לכל מיני אנשים. אני אגב עד היום לא עשיתי שום מדליה וככה גם אבא שלנו ואולי הגיעה השעה לעשות ולא רק להפנות לצ'חובוי העסק הכי וותיק בתחום ואולי גם בכלל בארצנו הקדושה ויש להם למעלה ממאה שנים בתחום.

עשור לחרות ישראל המדליה הראשונה שעשתה מדינת ישראל 1958

יש שיר פולני נפלא עם סטו לאט וכדאי לכם להכיר וגם לעשות לחיים ותדעו שפולונים יודעים לשתות כמעט כמו רוסים ולא כדאי שאמשיך בכיוון כי כרגע הגיעה הצנזורה המקומית.
אני חושב ורוצה שיום אחד וכדאי לא להגיע לגיל מאה, המדינה תעשה מטבע מיוחד למדליה הראשונה והרשמית של ישראל יחד עם המטבע הראשון משנת תש"ח. מה עמדתכם?

יום שבת, 1 ביוני 2024

סבון בלי סלון ובלי זכרון

הפוסט הזה מתבשל לי בראש די הרבה שנים ולפני כשנה (2023) חשבתי לפרסמו בזמן ששבח וייס נפטר וחששתי שאולי זה לא העיתוי הנכון.

היום אני בטוח שתקופת ההמתנה הייתה נכונה וכעת זה גם יותר מבושל ואני שלם עם עצמי וכל מה שנכתב פה על אחריותי המלאה ואין להאשים אחרים, בין אם הם חיים או מתים.

כשהודיעו ששבח וייס נפטר לי ולאליק רינק קולגה לעבודה זה הקפיץ משהו מהעבר המשותף וזה מעניין כי הזמן חולף מהר, בעיקר בשנים האחרונות ואוטוטו זה נגמר לגמרי.
שבח וייס מעורר לי כמה דברים מהעבר. חלקם ממש זניחים, חולפים ואחד משמעותי מבחינתי שלי. ואני חוזר בפעם השניה והאחרונה שכל האחריות לנכתב פה על הראש שלי בלבד.
פעם קניתי בשוק העתיקות של דיזי תמונות שחור לבן של צלם חיפאי בשם מרסל ברש שצילם ספורט ועוד ארועים בחיפה ובנותיה. שבח וייס הופיע בכמה תמונות. את עניין החידונים אני בקושי זוכר כלומר שמוליק רוזן כן ושבח וייס הרבה פחות. השם שבח מחבר אותי לנורית לוי וגם לבית הספר ברחוב המסגר עם "הר התקווה", שם ראינו את מיקי ברקוביץ ודני ברכה מנצחים את עירוני ה. אולי רק את דני ברכה שהיה לו מאד קרוב התיכון שלנו ולא ברור לי למה דני לא למד בו ונסע כל יום לבית ספר שבח עם המנהל סבו.
אמא שלנו חיבבה/אהבה את וייס מהסיבה הפשוטה שעבר את השואה ודיבר פולנית והיה מאד יצוגי. לא בטוח שהבחינה בפרוקה שלו. אבא שלנו זה קצת יותר מורכב ואל תאשימו אותו במה שנכתב פה כי זו הפרשנות שלי וככה אני ראיתי, שמעתי והבנתי. אבא שעבר את השואה לא ידע עד יומו האחרון, אם זכה או נענש. האם קיבל פרס והקים חיים חדשים עם משפחה או שאולי זה עונש שיחיה איתו כל יום מחדש כולל שבתות וחגים. גם כלפי ניצולי שואה היה לו קטע מתחשבן ונתן בהם סימנים. היה את אלה שעשו מהשואה ביזנס והיה את אלה שנשארו לחיות בגרמניה והיה גם את אלה שלא ראו נאצי אחד בכל השואה שלהם. כן ככה פשוט. אגב דני רוגובסקי זצ"ל הסכים עם אבא בהמון דברים הקשורים לשואה ובכלל.
דני רוגובסקי נולד פה ברחוב העבודה ולכן עבד כל חייו. דני היה חזק מאד בעניני שואה, חסידי אומות העולם, ועדות ביד ושם המכינות חומר למחליטים ועניני הנצחה. דני התעמת עם השופט בייסקי בעניין חסידי אומות העולם ועניני כסף, כי היה ברור לו שכמעט תמיד היה כסף כלשהו בסיפור הצלה ואם בשל זה לפסול את המועמד אז לא בטוח שיש סיפור. לדעתי דני רוגובסקי צדק מאד וגם השופט בייסקי שידע על בשרו מהי שואה וניצל הודות לשינדלר ושם היה כסף ועוד כסף שמעולם לא פסק.
היה גם פוליטיקאי/שופט/ פוליטיקאי שחרץ את גורלו וחייו של קסטנר והדם שלו ישאר מרוח על ידיו וידי הרוצחים שלחצו על ההדק בשל אמירתו העלובה שקסטנר מכר את נשמתו לשטן. מעניין מאיזה מקום זה הגיע וההתנצלות שלו שווה 10 פרוטות בדיוק הקנס שקיבל שדמי בטבח כפר קאסם שם זרח כוכבו של הלוי עם אותה פקודה בלתי חוקית בעליל ודגל שחור ויש לי נטיה לראות בזה גם אמירה פוליטית לצד שלא היה חבר בו.
האם בנימין הלוי ראה נאצי מימיו, האם הבין בכלל מהם חיים בזמנים שכאלה?
הלוי שהיה מינוי משפטי/פוליטי מאזן, היה וישאר אפיזודה עלובה בחיי העם היהודי.



חזרנו לשבח וייס ופעם בגבעתיים רחוב מצולות ים סביב שנת 2007 ראיתי איש מאד דומה לו, ניגש לאוטו שלי כשאני בתוכו והוא מנסה להיכנס כאשר הוא לוחץ כמה פעמים על השלט והאוטו לא מגיב ואז הסתכלתי לו ללבן של העיניים והוא התנצל כל כך הרבה שיש לו אוטו דומה בצבע דומה והנה האוטו שלו ואני אמרתי בסדר בסדר לא קרה כלום. לא הספקתי ולא חשבתי להזכיר לו את שארע בשנת 95 עם הסבון היהודי ושיחת הטלפון.
בשנת 1995 הופיע סבון במכירה פומבית של בולי זודיאק בע"מ. אין לי הקטלוג וכל שאני כותב מהזכרון וגם עזרה שקיבלתי מאביהו בר היקר שאיתר פרוטוקול מהכנסת. מדובר בסבון יהודי שנעשה מאותו שומן שהופק מיהודים שנשרפו. היה לו תג מחיר של כמה מאות דולר. אני יודע שהמוכר היה בן של ניצולי שואה שהיה בשפה שלי מהאנשים שלא שפר גורלם ואפשר גם לומר עלוב חיים.

קטלוגים של זודיאק 
צילום: רפאל וורמסר מבית המכירות הפומביות "בולי רפאל"

נכון להיום אין באמת דבר כזה סבון יהודי לדעת כל החוקרים והמתעדים הרציניים של השואה. מדי פעם הסבונים האלה צצים להם. יש לסבונים האלה חיים משלהם וחלקם זכו לקבורה ומצבות והרשת יודעת מדי פעם לתת לדבר הזה מופע כלשהו. אני אישית מקבל את עמדתו של פרופ יהודה באואר בנושא כמו גם להרבה דברים בשואה. הוא מבחינתי האיש הכי רציני בתחום ומציע לכם להיצמד לדברים שכתב ואמר בעניני שואתנו ובכלל. יש בארצנו ובעולם כולו אנשים שלקחו לעצמם תפקיד כלשהו בשואתנו וחלקם מאחזי עיניים אבל העסק עובד לא רע.
חזרנו לאיש מנשה מרידך ז"ל שהיה הבעלים של זודיאק בע"מ שהתעסקו עם בולים, מטבעות שטרות, יודאיקה ועוד דברים שאנשים אוהבים לבזבז את כספם ולא רק בישראל. משרדו היה ברחוב הס מול מועדון האספנים במספר 16 וזו הכתובת הכי מוכרת לי מרחוב הס. הייתי שם יותר מדי פעמים גם במפגשי אספנות וגם במכירות פומביות שהתרחשו שם ואפילו ראיתי את קובי אלכסנדר המפורסם עם חולצה לבנה ומכנסיים שחורים לפני שהחליט לנפוש בנמיביה. הייתי כמה פעמים בדירת העסק של מנשה ולחתן שלו קוראים אליק רינק סוחר בולים שנכנס לעסקי הבולאות הודות למנשה ובתו כלומר אשתו. אליק ואני בקשרים טובים וחלקנו דוכנים בתערוכות בולים ומבחינתי הוא סבבה גם אחרי עשרות שנים. אליק נולד בסיביר ויכול היה לדבר עם שבח וייס בפולנית אודות הסבון ואני הייתי יכול לשבת ולשמוע ומדי פעם להגיד טאק כמי שכאילו מבין.
אליק מספר "שהסבון הזה הופיע במכירה החל רעש תקשורתי ונהיה בלאגן". הוא זוכר שצילצלו אליו מהתקשורת מוקדם בבוקר והחלו שאלות למה, מדוע וכיצד. היה דיון בכנסת ישראל, איך מעיזים למכור דבר כזה. היו גם הצעות לעשות לסבון קבורה ובקיצור מנשה ומשפחתו היו בשוק והפריט הוצא מהמכירה.




קטלוג המכירה: פריט מספר 1218
צילום: רפאל וורמסר מבית המכירות הפומביות "בולי רפאל"

כל הארוע הזה עורר בי הרבה דברים. מצאתי עצמי מצלצל לכנסת ומבקש לדבר עם שבח וייס שהיה היו"ר וראש הקופצים והפעיל ביותר בדבר הזה וגם מי שזוהה מיידית עם השואה.
ואכן הגעתי אליו ואמרתי לו שלעניות דעתי הקובעת, כל הדבר הזה וההתנהגות שלו ושל אחרים בעניין הסבון מהווה זילות השואה. כן ככה אמרתי לו, הם מורידים את השואה ומוזילים אותה. אם כל הנושא הזה של פריטי שואה למיניהם, כזה דרמטי אז אתה כמחוקק צריך ליצור חוק שימנע את המסחר בחפצים שכאלה. ממש כמו בגרמניה של היום. אם לא עשית זאת, אז אל תיהיה פופוליסט ותרכב על כל מיני המצאות בתחום. כן אני יודע שתמיד ניתן להגיד שיש פה פגיעה בציבור שאותה יש למנוע.
וייס ענה לי שמבחינתו כל דבר המצליח לעורר מחדש את זכרון השואה, ראוי לדיון. הוא ענה כתמיד בנימוס ובאדיבות ולא התרגש ממה שאמרתי לו. לא דיברנו על האם היה סבון, או לא היה וגם אולי שמא נטפלו לאותו מנשה שהגיע מעיראק ולא היה בעצמו ניצול שואה אשכנזי. אני יודע שהארוע הזה צלק במנשה ובמשפחתו.
אישית אני חושב שפריטי שואה אינם כאלה החייבים להיות כולם ביד ושם או במוזיאונים מאחורי זכוכיות עם תווית הסבר. החפצים האלה צריכים להיות נוכחים ביום יום. זה יכול להיות באוסף כלשהו ואפילו ככה סתם מונח לו בסלון כזכרון משפחתי. לחפצים יהיו אשר יהיו אין שום קדושה, לחיים עצמם יש.

עיזבון המנוח שטראוס יעקב ז"ל

עוד דרך למכור מטבעות עם 3 עורכי דין
הזמנה להציע הצעות לרכישת מטבעות

המועד האחרון להצעות 1.5.2014

זה מכרז פתוח לכל מי שרוצה לקנות מטבעות זהב מעזבון שמנוהל על ידי עורכי דין. לדעתי זו הזדמנות למי שחפץ לקנות זהב. אני הייתי מנוע מלהשתתף במכרז בשל היותי יועץ למנהלי העזבון. 

למתנדבים בעם / כתב אליעזר מורב

 בשנת 1918 נכבשה ארץ ישראל על ידי הבריטים ובכך הגיעו לסיום 400 שנות שלטון עותומני בארץ. זמן קצר לאחר מכן העניק המנהיג הציוני הצעיר, חיים וייצמן, למשתתפי המסדר של גדוד ה-40 של קלעי הוד מלכותו, או כפי שמכונה "הגדוד העברי הארץ ישראלי", תליון כסף כאות הוקרה על שירותם - מדליית יהודה המשתחררת או כפי שגם מכונה מדליית המתנדבים. מדליה זו שעוצבה והופקה ב-"בצלאל" בירושלים, מבוססת על העיצוב של המטבע הרומי אך מהווה אנטי-תזה למוטיבים במטבע הרומי. החיל הרומי פונה לנוס כאשר מבטו מופנה לאחור בחשש ואילו יהודה השבויה קמה על רגליה ומנתקת את כבליה. גם הכיתוב נוקט בנימת תקוה - "יהודה המשתחררת".



יהודה השבויה - Judea Capta / כתב אליעזר מורב

 בדיעבד המטבע "Judea Capta" הפך להיות הראשון בסדרה של מטבעות, כולם בעלי מוטיבים דומים. הסדרה הונפקה במשך כמעט 26 שנה תחת שלטון אספסיאנוס ושני בניו, טיטוס

ו-דומיטיאנוס. אחריהם, גם הקיסרים נרבה (NERVA) ואדריאנוס טבעו מטבעות שעניינם היה הישוב היהודי הזעיר ביהודה. העיצוב הבסיסי מראה בצידה האחד של המטבע עץ דקל (ארץ ישראל) כאשר למרגלותיו יושבת דמות נשית כנועה, המסמלת את יהודה השבויה. מעליה מתנשאת דמות המנצח, פעמים הקיסר עצמו, לפעמים חייל פשוט או אלת הניצחון Victory.