פעם לפני די הרבה שנים כשאחד בשם ילצין פירק את ברית המועצות תמורת ארגזי וודקה, זימנו אותי להגיע למגדל שלום מאיר שאם תסתכלו עליו מהצד שרואים את האותיות, תראו שזו המצבה הכי גדולה בארץ ואולי במזרח התיכון ויש מצב בעולם כולו וככה אגב רצו בניו בהנצחת אביהם. מישהו בשם גרישה אמר לי שזה רק לבדוק משהו החשוב למדינת ישראל מאד מאד ואפילו רמז לי שהוא מכיר אותי מצבא ההגנה לישראל ואין לי שום סיבה לדאגה ואין שום צורך בהזמנה רשמית עם נייר וחותמת ובכלל. האמת נשמע לי מאד מסקרן והגעתי בפעם הראשונה למגדל שלום לקומות הגבוהות ואולי לפני זה הייתי שם בתחילת שנות השמונים במשרד הפנים לקבלת רשיון לנשק אבל נשבע לכם שמעולם לא השתמשתי בו ולכן מצפוני נקי כמו האקדח.
הגעתי לקומה היעודה ומישהו כבר חיכה לי ביציאה מהמעלית וזה היה מאד מפתיע. הסתכלתי עליו וגרישה היה גרצ'קו מהבסיס שבו שרתתי אבל לא זכור לי שהוא והחבורה שלהם הזמינו אותי לשתות ולעשות חיים עם וודקה ובנות.
אני זוכר שנכנסתי לחדר והיינו לבד אבל ידעתי שהחדר הוא סוג של מזוודה ושמעבר לקיר יש עוד מישהו שרואה ושומע הכל והאמת זה לא הזיז לי והייתי די נינוח. הייתי סקרן לדעת למה ומדוע אבל בקצה הראש חשדתי שאני יודע את הסיבה ואכן לא טעיתי. לחנות באותו זמן נהג להגיע מדי פעם מי שהיה הקונסול או סגנו של הקונסול הרוסי. הוא אהב מטבעות מאד מאד ומצא שפה משותפת עם אבא שזרח מאושר בכל פעם שהשתמש בשפה הרוסית. כסף הרבה לא היה שם ולכן עשינו מדי פעם החלפות. חלק מההחלפות היו דברים סחירים כמו למשל וודקה, ויסקי ואפילו טלוויזיה סוני שאני לא מסוגל להיפרד ממנה גם כששבקה חיים ולכן היא בגינה. לדיפלומטים יש חנות פטורה ממכס ומי כמו הרוסים יודע שניתן לסחור בכל דבר ואפילו יש תור. פעם האספן נחום מרגוליס ע"ה הסביר לי איך התנהלו המון דברים בברית המועצות עם המון מוצרים שאין בהם צורך, אבל בשוק ההחלפות ניתן תמיד לשלם עם ארגז גומיות של מנוע של זחל"מ אמפיבי ובכלל. תמיד גם היה שער המרה של כל מוצר לוודקה.
גרישה שאל אותי מה אני יודע אודות אותו דיפלומט עם הטמפרמנט הסוער. אמרתי לו שאני הרבה לא יודע כי הוא בקושי מדבר אנגלית ואני בקושי מבין רוסית. גרישה לא הבין איך אבא שלי יודע רוסית ואני לא. הסברתי לו שאבא יודע גם פולנית ואני לא. וגם יידיש ואני לא. זה היה מבחינתו בלתי סביר והצעתי לו שידבר עם אבי אבל גרישה אמר למה לערב הורים כשניתן לסגור דברים בינינו. הוא רצה להבין מה אותו דיפלומט עושה אצלנו ומה אנחנו עשינו אצלו בדירה במרכז העיר ליד העירייה. הסברתי לו שהאיש אוהב מטבעות ואין לו כסף אז קל לו יותר לשלם בהחלפות. חוצמזה הוא היה קומוניסט מושבע שראה בילצין שיכור וטיפש. לאבא שלי הייתה סימפטיה מסויימת לרוסים בשל המלחמה. תמיד אמר שבלי רוסיה וסטלין הרוצח, הסיפור עם גרמניה היה נמשך ולא ברור מה ומתי יהיה הסוף. תמיד חזר ואמר שהחייל הרוסי הוא הכי אמיץ עם הנשק הכי מחורבן. גם כאשר הוא יודע שהוא הולך למות הוא יהיה שם ולא יברח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה