בתקופה האחרונה כלומר מזה זמן, זה חוזר וחוזר. אנשים, נשים וטף שולחים לי תמונה של משהו וכותבים לי תציע.
שלום קלנר איש נפלא, חכם, יוצר מוכשר ואם אמשיך, תגידו שאין אומרים שבחו של אדם בפייסבוקו. אז יש ספר חדש על יצירותיו וגם טיפונת עליו. ככה בשיחה קטנה, הזכרנו את האלפבית שמחבר רבות מיצירותיו ונדמה לי שחייבים לעשות משהו עם האוסטרקון שלנו מאבן העזר הצמודה לביתנו בגבעת הסלעים וגם על האדריכלים שעבד איתם, יסקי ואמנון אלכסנדרוני, אבא של יעל ואפילו עוד הרבה דברים, עם התה הקלמנטינות והעוגה הנפלאה ויכולתי להישאר שם עד שיגידו לי רבנו, הגיע הזמן לתפילת שחרית אבל המלאכה מרובה ולוח הזמנים דוחק, ולכן נעשה זאת בפעם הבאה.
יוסי שטייניג שחם יליד 1938, נולד בקבוצת שילר
ולא למד בתיכון עירוני ה' תל אביב.
עוד על מעללי קובי לידרמן בעירוני ה' תקראו כאן.
אני מאד מתלבט אם לקנות חלקת קבר במחיר מציאה שלא יחזור בעולם הזה, או להחליף את המטבח. ברור שמטבח עם אי.
צלוחית "נעמן" לא נפוצה כלל שיצאה לרגל חגיגות העשור למדינה (1958).
יוצא לי פעם בכמה חודשים לקחת אוטובוס 66 לחנוק מאם התותבות, ואז כשנוסעים בז'בוטינסקי פונים ימינה לביאליק ואז צץ לו שלט "לין ביכלר" ביאליק 80 משאבי אנוש, ואז אוטומטית אני נזכר בביכלר שלי שהוא אחיו הבוגר של זה מהשלט.
תמונה תמימה לכאורה אבל תדעו שפה גם קבור סוד כמוס ולא לפרה ולסוס. למה למשטרת ישראל יש סוסים? צער בעלי חיים כבר הזכירו וכלום לא קרה.
הכרתי רק איש אחד שהיה לו ביפר שעבד ללא הפסק. פרופסור אריה רוט זכור לטוב. אריה למד בבולוניה עם אילן וזכר את אבא שלנו כשעבר את הארוע הראשון עוד מבית החולים הדסה של מזא"ה ובלפור.
רק לאחרונה קישרתי בין אריה לבתו
קרדיולוג מעולה, איש רעים לשוחח שידע לפרגן לקולגות, אוהב מוזיקה וגם מנגן, פוליטיקה והעם עם הגולן והביקורים שלי עם הורי במרכז שח"ל, היו חוויה בלתי נשכחת ומופע סטנדאפ ללא תשלום. אריה היה הצופה ואימא שלנו כיכבה. ממנו שמעתי כמה דברים על פוליטיקה ופוליטיקאים, מטבעות גם, רפואה מצילת חיים באמבולנס כולל החייאה ועוד הרבה דברים מענינים. הדבר שלקחתי ממנו זה שאם יש משהו חשוב ומציל חיים זה קודם כל חדר מיון ולכן כל מי שפונה אלי ואנחנו מגיעים לזה שהדבר חשוב ודחוף אני שואל היכן גר אדוני או גברתי? תל אביב. אז גש מיד למיון באיכילוב ותגיד שקובי אמר. בת ים וחולון אז גם איכילוב ואם אין ברירה אז וולפסון.
בן שלמה ומינדל. נולד ביום כ"ט במרחשון תרס"ה (7.11.1904) בעיר לודז' שבפולין. נוסף לאוירה המסורתית שבבית-הוריו קנה ערכי ציונות וחלוציות בתנועת "השומר-הצעיר". משך תקופה קצרה שירת בצבא הפולני ובשנת 1921 עלה לארץ - ועשה את ביתו בירושלים. החל לפעול ב"הגנה" מייד עם בואו לארץ ופעל בה ללא ליאות והפוגה, מתוך אהבה ומסירות. מראשית בואו עבד כפועל-בניין; לאחר-מכן, במשך שנתיים (1923-1925), היה איש-משטרה. משנת 1926 (ועד מלחמת-הקוממיות) היה סוחר עצמאי ויחד עם זה שימש כמנהל "כופר-הישוב". במאורעות 1929 שירת בתפקיד של מפקד-פלוגה, היה פעיל מאד ועשה רבות להגנת-העיר בכלל. מילא תפקידי הדרכה ופיקוד במחוז. אחרי מאורעות 1929 הקדיש הרבה מזמנו לארגונם של חברים נוספים ב"הגנה" בתוך קבוצות אזוריות. כשהמחוזות חולקו לחבלים היה לאחד ממפקדי-החבלים הראשונים במחוז. היה דמות פופולרית בקרב חברי ה"הגנה" בירושלים ודירתו היתה בית-ועד לאנשי-המגן בכל פעולתם.
בעת מלחמת-הקוממיות ותקופת-המצור על הבירה היה קצין-המנהלה של מטה מחוז-ירושלים, תפקיד שחייב אותו להתמסר לו יומם ולילה. גם לאחר קום-המדינה המשיך בשירותו להגנת-העם והגיע בצה"ל לדרגת אלוף-משנה (רשמית גויס לצה"ל ביוני 1948). היה ראש אג"א כשירושלים נמצאה תחת ממשל צבאי. לאחר-מכן עבר לשירות חיל-האויר כמפקד-כנף. את שנותיו האחרונות, החל ממארס 1955, הקדיש להנהלת המחלקה להנצחת-החייל במשרד-הבטחון. בעמידתו בראש מחלקה זו ראה עבודת-קודש והתמסר לה בכל נפשו מתוך גילוי תכונותיו התרומיות, שהיו תנחומים ועידוד למשפחות השכולות. נשיא-המדינה, מר יצחק בן-צבי ז"ל, ביקשו למלא את מקום שלישו הצבאי, בהיעדרו של הלז מן הארץ, והוא עשה גם עבודה זו בנאמנות ובאהבה. יחד עם כל עבודותיו הציבוריות מצא זמן להקדיש לביתו ולמשפחתו - לאשתו, לבנו ולבתו ולנכדיו. נפטר במחלה קשה אור ליום כ"ג במרחשון תשכ"ג (20.11.1962) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. זמן-מה לאחר פטירתו הופיע ספר הנושא את שמו והכולל בין השאר עלי-זכרון - מדברי סגן שר-הבטחון דאז, מר שמעון פרס, הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף צבי צור, רחל ינאית-בן-צבי, ועוד.
הורי עברו לגור ברחוב סוקולוב 93 בשנת 1962. בשנת 2005 עברו לתחנה נוספת לפני הסופית לגמרי והיא בית אבות וגם דיור מוגן זה בסדר. בכל השנים שהורי גרו בדירת ה 54 קוודראטמטר קומה ב' על עמודים, אני זוכר רק צביעה של הבית ותמיד זה היה על ידי יוסק בריקס וחבורתו. פעם אחת ויחידה החליפו את החרסינות במטבח, אמבטיה ובשרותים ואז גם את הצנרת. היו טפטים בסלון ובחדר השינה וצבע שמן מסרק במסדרון. דוד החשמל הוחלף בדוד שמש.
מי שלא ראה את מטמון קושיצה בסלובקיה לא ראה מטמון זהב מימיו.
לו הייתי היום שר החינוך או מנכ"לו, הייתי מנסה ללמד את הפרק הבא בשיעורי היסטוריה או מורשת, או איך שתרצו לקרוא לזה.
ציטוט מהזכרון של לידרמן שמואל שנולד בווהלין 1922 ונפטר בישראל 2008
התיישבתי ושמרתי מקום לנכדי ובני שהזמינו כמה דברים בריאים לאכול בסנטר.
מדליה מהסוג שיוצרו במאה ה־19 על ידי יהודים בגרמניה ואוסטריה, לרגל בריתות נישואין בין משפחות חשובות או כאות ל"משתה החופה".
פעם ואפילו מזמן ממש, היה אצלי VIP בחנות וראה שאני קונה מאנשים מטבעות אנגלים מזהב.
שמעתי במו אוזניי את איז'ו מספר שהוא היה חתום באפסנאות של חיל האויר הישראלי על כמה מטבעות אנגלים מזהב לפני טיסות מסוימות. מעניין למה?
כשגרנו בהרצליה אה, ראיתי את אחיו של דן אוכל בפלאפל דגניה של הג'ינג'י.
כמעט כולם קראו לו רענן אבל השם שלו היה שלום רנן ושלום זה השם הפרטי כמו שלום וולף ושניהם היו בברנז'ה של אספני/סוחרי מטבעות, מדליות, בולים שטרות וכל מה שתרצו להוסיף בתחום הזה.
