ליום האישה 8.3.24 החלטתי להביא משהו שכתבתי לפני כמה שנים.
הרצלינה זה שם מאד מיוחד. אם שמעת פעם אחת זכרת לתמיד. לא מכיר עוד הרצלינה ולך תדע מה שם כזה עושה לבעליו במהלך השנים ואני כמעט בטוח שזה מאד מאד מחייב לדוגמא אישית. מעניין למה קיבלה שם כזה יחידאי ומה ביקשו הוריה אם לא למעלה מזה.
סופיה בולגריה 1944
משפחת כָּלֵב: סבא שלמה, סבתא בוקיצה, האחיות נינה ומדי והקטנה בת השנתיים, הרצלינה, עם הסרט.
בסבב הראשון הכרנו למשך 4 שנים. 1973 - 1977 והיום אני יודע שאלו שנים עם מהפכות בחברה הישראלית. בתיכון היית גם מחנכת וגם מורה ולא בסדר הזה. עברו שנים לא מועטות ובזיכרון המתעתע שלי היית המחנכת היחידה שלי ושלנו לכל אותה תקופה. רק משנפגשנו מחדש פה בסלון הספרותי אצלכם בבית הפרטי הבהירו לי שלא ככה הם הדברים. זה היה מוזר אבל עם עובדות קשה להתווכח. לגבי הפרשנות והפסיכולוגיה זה כבר פרק אחר. בשנתיים הראשונות בתיכון היו לי בעיות משמעת שהצריכו הבאת הורים. לא מצליח להבין למה תמיד צריך לערב הורים כשיש בעיות ואחר כך מתפלאים למה הורים עושים בלאגן. כמובן שמבחינתי הייתי ממש בסדר שלא עשה שום נזק. אמא שלי תמיד הזכירה לי ולכל המשפחה דברים שיוחסו לי ואיך היא נדרשה לסנגר עלי בפני סגן המנהל עם הזקנקן וגם עם ד"ר לנדא. זה היה מעט מוזר משום שלא הבנתי איך הרצלינה המחנכת שלנו נדרשה לאותו כוח עזר משמעתי כאילו היא לא יכולה להתגבר בעצמה על התופעה ובסוף אתם מבינים שאלו היו שנתיים בהן היו לנו מחנכות אחרות והרצלינה הגיעה רק בשביעית ובשמינית. שם אני לא זוכר עניני משמעת אבל אל תסמכו על זכרון מתעתע.
הפגנת תלמידים. הרצלינה עם המשקפיים והתסרוקת במרכז
בצבא נחשפתי לאנשים ממקומות אחרים. עד אז לא הפנמתי את המשפט שאמרה לנו יותר מפעם אחת הרצלינה אודות נוער טעון טיפוח ונוער אחר טעון קיפוח שזה אנחנו. אבא שלי תמיד אמר בשפתו "יותר מדי טוב לכם". ואנחנו לא ידענו זאת. אכן היינו בסביבה מוגנת ועוטפת והיה לנו את התנאים הכי הכי שניתן לבקש. עירוני ה' זה לא ארץ ישראל כי אם רק משהו חלקי. יש הטוענים שבגיל הזה מעוצבת הדרך בהמשך החיים ואני לא סגור על זה. דוגמא אישית של הורים ומורים זה הכי עובד. מורה שעובר לגור בארץ אחרת ולא חשובה הסיבה יתקשה למכור לי ציונות.
חלפו שנים והקמתי משפחה והקשר עם התיכון היה שולי, כלומר אין קשר ואין לי נימוק מקל וטוב. בשביל קשר חייבים שניים. לא הייתי שם למרות שמדי בוקר אני עובר לידו מצד רחוב הירקון בדרך לחנות ובערב שוב מצד הכניסה בבן יהודה. פעם היה מיפגש של המחזור שלנו אבל זה היה בקטנה כי החיים ממשיכים וזה הכי טבעי והקשר שנשמר היה עם מספר חברים וזהו.
ד"ר לנדא נפטר ויש התכנסות כלל מחזורית והמתים מצליחים לחבר את החיים לפרק זמן לא ידוע. שם באולם ההתעמלות בעירוני ה' אני שומע כל מיני דברים של נואמים ומספידים והדבר הכי מיוחד מבחינתי היה בחור ממש צעיר שדיבר באופן נפלא שהצליח לרתק אותי. לא ידעתי מיהו ומה תפקידו בכוח. מישהו מהכיתה שלנו שגר ברחוב פרץ, הסביר לי שזהו רני הבן של הרצלינה וזאב ואיך זה שאני לא מכיר אבל לא הכרתי. גם הורי הצטרפו לד"ר לנדא ואפילו באותו גוש וחלקה בבית החיים של קריית שאול וככה נשארנו גם יתומים וגם כאלה המתחילים ללקט פיסות עבר שרק אתמול נכחו ממש פה ועכשיו. נוצר קשר חדש עם רמי כהן המורה שלנו להיסטוריה ואזרחות שאיתנו החל את דרכו בהוראה. מרמי הבנתי שהוא והרצלינה זה סוג של הלחם כלומר פיוז'ן בולגרי מקומי ויש הזדמנות עסקית של שניים במחיר אחד. כשנפגשנו מחדש דיברנו על המון דברים ותמיד אבל תמיד הגענו לדבר על השואה וברור שגם על התיכון. לא אשכח שהפעם הראשונה בה ראיתי על אמת את אותו כפתור צהוב מבקליט שהיה הטלאי הצהוב של יהודי בולגריה, בבית של הרצלינה .
בסלון של הרצלינה
הסבב השני החל לפני מספר שנים עם רעיון מופלא ואוהב אדם שהגתה מירית שניידר ברמן. מאד שמחתי ולא ידעתי מה כוונת המחברים והיזמים. המפגשים האלה נהדרים לטעמי. גם מעשירים את הידע והנפש וגם מפגש חברתי. לכאורה באים, נפגשים, אוכלים, מדברים ובסוף הולכים עם ביי נשיקות ואולי גם חיבוקים. למעשה יש פה הרבה יותר. יש את מי שטורח על התוכן, מתכנן, משנה, מעדכן, מוסיף, מוריד מתארגן ובכלל. מה עם המתח והחשש שמא משהו לא יעבוד ובכלל. למה היא עושה את זה? האם זה משהו נפשי וצורך בלתי מובן? אולי תיקון על העבר? מה אומרת המשפחה? מה אומרים אלה שיודעים? אולי זה משהו לעתיד הבלתי נתפס בגלגול ובעולם הבא? המון פעמים שאלתי את עצמי והתשובות לא משהו. מצד שני ואני מדבר רק על עצמי כרגע רציתי והבטחתי ואמרתי ותיכננתי שפעם אחת לפחות אזמין את הרצלינה אלי הביתה שתראה את סביבת חיי וארון הספרים שלי ובכלל פעולת תגמול ממש מינימלית ועובדה שזה לא קרה. הרצלינה יכולה עשרות פעמים והכל בקלי קלות חיצונית ואתה רק מחשבות ובקיצור פקה פקה.
נוסעים לבולגריה
יש לי קבוצה סודית של אנשים שאני קורא לה אנשי האמת ואין זיהוי פוליטי לאותיות אמת. אני הקובע מי הם וזהו. מעולם לא גביתי דמי רישום וכניסה ושמם לא פורסם בשום מקום. אלו אנשים שאני מאמין להם ואוהב אותם. יש שם חברים וחברות בני משפחה כאלה ואחרים שאני איתם בראש עד הסוף. הרצלינה היא הוותיקה שבהם.
רמי והרצלינה ועוד מישהו בגן העם הבולגרי ביפו שפעם היה הלונה פארק
יהי זיכרה ברוך.
השבמחקלאימא של חבר לכיתה בבית הספר קראו בשם הרצליה , על שהייתה התינוקת הראשונה שנולדה בעיר הרצליה דהיום.