מאחורי החנוק/ת, בדיוק ברחוב חובבי ציון 7, גרו פעם משה איכילוב ומשפחתו. איכילוב היה סגן ראש העיר ועבד במרץ על הקמת בית חולים גדול ומודרני שיתאים לעיר העברית הראשונה. המעורבות העירונית בבית חולים מענינת ולא יודע איך זה במקומות אחרים ואני חושב שאין לנו דוגמיות כאלה נוספות בארצנו הקטנטונת.
משה ב"ר יעקב איכילוב סגן ראש העיריה 1957 ז"ל
"מותו ללא עת אחרי מחלה קצרה"
משה איכילוב לא זכה לחנוך את הפרויקט, אבל קיבל את ההנצחה הכי הכי שווה. עם השנים קיבלו הרבה תורמים חלקים במרכז הרפואי ואיכילוב נשאר איכילוב וככה זה כבר המון שנים ואם זה עובד אז לא לגעת בבקשה. הורינו הכי אהבו בעולם את איכילוב ואימא ביקשה שאם יתאפשר, אז לסיים שם, אבל תוכניות ובקשות לחוד והמציאות עושה את שלה ועדיף אולי ככה בהפתעה ביום שישי כשהמלאכים עוצמים לך את העיניים עם כניסת השבת ומלווים אותך כל הדרך למעלה במהירות המותרת ואין בדיקות בטחוניות ועודף משקל.
חובבי ציון 7 תל אביב
בית החולים הזה ממש סבבה וברור שהקירות, המעברים, המעליות והבסיס חשובים, ולא נדבר על התחזוקה, אבל הכי חשובים הם הצוותים, הרופאים ובקיצור בני האדם היוצרים מרחב אנושי וברור שרוח המפקד גם עושה משהו ואולי הדבר של מחוייבות להציל חיים ולעזור לחיות ללא הפסקה. כיום יש כמה רופאים שם שלמדו איתי בתיכון והראשונה לכולם פרופסור עידית שוורץ שאפילו למדה בדוגמא ואני מאד מזדהה עם דעותיה הכלליות בחיים הסובבים אותנו, ד"ר עידן מיליצ'ר שלמד מחזור מעלי עם החיוך התמידי ואני יודע שיש עוד ואולי אזכר בהמשך.
נדמה לי שההכרות הראשונה שלי עם איכילוב, הייתה ביום בו שוחררתי על תנאי מצבאנו הירוק בשנת תש"ם. אבא עבר ניתוח לב פתוח והיה החולה השישי שנותח על ידי וידנה ברנרדו והיה שם גם סגן בשם יקרביץ' שינתח את אבא פעם נוספת כעבור 15 שנה. אם השמות האלה אומרים לכם משהו, אז יופי לכם אבל פה גם יש משהו נוסף שלא בא לי לעסוק בו כרגע ואני מבטיח שנגיע לזה בפעם אחרת. בזמנו הכרתי שם כל מרצפת, אבל השנים חלפו וכל הזמן בונים, מוסיפים, משנים ולך תדע מה יקרה מחרתיים. לבנות בית חולים שיעשה טוב למטופלים ולצוות, זו משימה משיימתית וחניון זה מוטיב מאד מאד חשוב בהיבט הכלכלי, ואם תרצו הסבר אז כל הזכויות שמורות לשיבא תל השומר. פעם בלילה נתקעתי שם מבלי למצוא היציאה שמתפקדת ונזכרתי שלפחות בן אדם אחד נותר שם ומת לגמרי.
יש מומחים לנושא בתי חולים ולא בא לי להזכיר אחד שחצן, שאפילו למד בתיכון שלנו ובטוח שהשמש זורחת לו מהטוסיק.
תכירו את אדריכל רובי וייסנר אחיה של מינה, העוסק בתחום זה בשקט ובצנעה והוא מוכשר ויסודי מאד ואין שום קשר לזה שהוא גם מעשן ואפילו נולד ברומניה השלמה.
אז חזרנו לאותו איכילוב, שלא היה רופא והנכד שלו ארז היה איתי בצבא ואפילו למד בתיכון ה' ונשאר צעיר יותר והתחתן עם אחותו של יואב גלנט בזמן פציעות.
הבנין בחובבי ציון מאד מאד יפה לטעמי כמו עץ הדקל בחזית ואיכילוב קבור מרחק יריקה מהבית בטרומפלדור.
תחילת רחוב חובבי ציון מתחיל באידלסון ופוגש את טרומפלדור.
מקביל לבן יהודה וגם לרחוב חברון עיר האבות.
