סיפור אמיתי לראשון באפריל. על המונית של אבא שלנו נדמה לי שרבים שמעו. היום טיפונת על תחנת המוניות שהייתה ברחוב בן עמי צמוד לקולנוע חן. אגב מישהו יודע למה חן? אני לא!
התחנה היא ציבורית אבל לעבוד שם יכלו רק נהגי התחנה שכנראה שילמו משהו ואני לא יודע יותר מזה. אני זוכר התחנה ולא היה שם סדרן או מוקד עם מוטורולה. יום אחד העירייה החליטה שעושים שינוי ותחנת מוניות לא תיהיה בסידור החדש בו מרימים את הכיכר עם בטון ולימים הבנו כמה אנשים ומהנדסים ובכלל יכולים להיות טמבלים ביותר. הציעו לנהגים חלופה כלשהי ואפילו פיצוי כספי. אני לא בקי במספרים אבל בוא נגיד שאם אני זוכר נכון אז משהו שהיה בסדר גודל של עשירית או חמישית מערכו של מספר ירוק אבל שוב אל תיתפסו אותי במילה יען כי עברתי ברית מילה אצל המוהל הכי טוב שהיה אז בשם רוטרמן. נדמה לי שערכו של מספר אז היה עשרים אלף ירוק שזה דולר וגם אין שום מושג ירוק למה קוראים למספר למונית מספר ירוק. אז התחנה הייתה משהו כמו אלפיים דולר ואולי רק חצי וזה היה פיצוי מהעירייה. אבא אמר בסדר ותמיד גם התייעץ עם אימא כי ככה זה מקובל אצל פולנים בפולניה וגם בארץ ישראל. מה לדעתכם אימא אמרה? אקרענק וגם קדוחייס. זו מילה ביידיש עם המון משמעויות. אז בסוף אבא לא קיבל כלום כי אימא אמרה א קרענק וגם קדוחייס והעירייה הרוויחה עוד קצת כסף מזה שלא שילמה ואני רואה בזה תרומה לקהילה. כשאתם עוברים בכיכר דיזנגוף ואפילו נכנסים לקולנוע חן תזכרו שהייתה שם תחנת מוניות ולאיש בשם לידרמן שמואל היה מקום בתחנה וגם את המילה א קראנק וגם קדוחייס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה