מציג פוסטים ממוינים לפי מידת הרלוונטיות לשאילתה אלרון. מיין לפי תאריך הצג את כל הפוסטים
מציג פוסטים ממוינים לפי מידת הרלוונטיות לשאילתה אלרון. מיין לפי תאריך הצג את כל הפוסטים

יום ראשון, 12 בינואר 2014

אייכמן בישראל או שכחו אותו בבית



"יש תערוכה על אייכמן. מתאים לך, יום ראשון בבוקר? אז תאסוף אותי מהרכבת בתחנת האוניברסיטה ונלך לשם. זה בבית התפוצות. טוב אז קבענו ביום ראשון סביב 10". ככה אמרה לי אחותי הבכורה, דבורה שכנאי מחדרה.

דבורה אחותי מחדרה  מבקרת את מבצע פינאלה

אייכמן ביקר פה פעמיים. הראשונה בפלשתינה 1937 למשך שש שעות. השניה בישראל ב-1960. בסוף זה נגמר ממש לא  טוב.
כשתפסו את אייכמן הייתי ממש פיצפון. אפילו לא בגן ילדים. כשהוצא להורג בתלייה הייתי בן 4. ברור שאני לא זוכר דבר מזה אבל נדמה לי שעם השנים הסיפור שלו, כמו גם המשפט, הפך להיות משהו מאד מוכר לי.
המשפט שלו והדמויות שהיו שם נדמה שלא נשכחו. תמיד צץ משהו שניתן לקשור אותו לארוע היחידאי בתולדות מדינת ישראל שבו הוצא להורג מישהו אחרי משפט. שחור לבן זה מאד אופנתי.

כל אחד והאייכמן שלו. כל מוצר מתכתי מהעיר solingen, עיר הולדתו, מזכיר לי אותו.
על אייכמן כתבו וייכתבו עוד הרבה דברים. יובל שנים אחרי, זה ארוע שצויין בתערוכה, בול, ספרי זכרונות והמדליה שאולי תצא. יש הרבה איזכורי אייכמן. מחנה ארנדט  עם  הבנאליות של הרוע ועד לעמוד הקפיצה בתל נוף של הצנחנים. אני לא צנחתי מעולם. כל אחד והאייכמן שלו. כשאני רואה מוצר מתכת משובח עם החותמת solingen מיד קופץ לי האייכמן אדולף שלי, שממש נולד שם.

אייכמן והמשפט בשחור לבן

עונש מוות ואייכמן
חלק מהמורשת השואתית שלנו התעצבה עם אייכמן. אייכמן הפך להיות מושג. רע, אכזר והיחיד שהוצא להורג בדין בישראל שאחרי 1948. 
עונש מוות הוא סוגיה מעוררת מחלוקת בכל קהל. אני סבור שעונש מוות זה דבר רע. בראש שלי היום אין עונש מוות לאף אחד. בטח לא באמצעות בית משפט. ברשות ובסמכות בסימטה או בזריקה זה אופרה אחרת. כנראה שזה גם לא מונע פשע עתידי. אין בעונש מוות שום תועלת מלבד החסכון בעלויות האסיר.



שישה מיליון קטגורים (בול ישראלי על פי ציור של מירון סימה)
 דואר ישראל השירות הבולאי

למה לא עשו מאייכמן סבון? כי הוא לא היה יהודי!
ייתכן והורי המנוחים ניצולי השואה לא היו תמימי דעים איתי. ממש לא בטוח. קשה לי לחשוב מה הם היו חושבים היום על הנושא. מותר לשנות דעה בכל זמן. חוץ מזה תזכרו ששואה זה אחלה תחום ויש בו הרבה כסף ובכל המובנים. תעשיית הפיצויים ומה שסביבה פירנסה המוני אנשים ואני לא מדבר על המקבלים עצמם. יש אפילו אספנות שואה והכי חשוב לענין הכסף שלנו, שיש גם המון זיופים. חברים אני מרגיש שאני מתחיל לסטות מעניני אייכמן אז לנושא בבקשה.

הלכתי לתערוכה משתי סיבות מרכזיות ועוד אחת שולית. הראשונה כי אחותי דבורה ביקשה ממני והשניה כי ידעתי שאמצא שם משהו חדש. מה בדיוק? זהו שתמיד ניתן למצוא משהו חדש. אני ממליץ לכם ללכת לראות כי אולי גם אתם תמצאו משהו חדש. מקסימום תפסידו 15ש"ח פלוס הוצאות חניה, פלוס זמן, פלוס ביזבוזים במזנון. התערוכה בסדר אבל ממש לא חובה. רק למושבעי שואה וספיחיה היא מומלצת בחום. הסיבה השולית היא שתמיד טוב לא לעבוד. למרות שהעבודה משחררת רצוי לעשות כמה שיותר פסקי זמן ותזכרו שעבודה לעולם לא נגמרת והחיים דווקא כן.
אין לי כוונה לסקר את התערוכה. עכבר העיר עשו זאת במקומי והבאתי הקישור. ניתן שם לראות הרבה

משפט אייכמן מוטו כללי - שלט מתוך התערוכה
"משפט אייכמן היווה חוויה מכוננת לחברה הישראלית, לעם היהודי ולעולם כולו. מדינת ישראל בחרה לקיים את המשפט בירושלים, בירת מדינתו הריבונית של העם היהודי.
זו היתה הפעם הראשונה שעדויות הניצולים נשמעו בפומבי וקיבלו לגיטימציה להאמר. זו היתה הפעם הראשונה בה נגלתה ונפרשה השואה בתהליך שהיה במכוון חושף ומלמד ומקיף ופרטני מעבר לנדרש בחוק. שלא כמשפטי נירנברג, שעסקו בפושעי ופשעי מלחמה, משפט אייכמן עסק בשואה וביהודים. השואה חדלה להיות עניינם של הניצולים בלבד והפכה להיות עניין לאומי.
השפעותיו של משפט אייכמן ניכרות עד היום. חמישים שנה לאחר קיומו, והן מעצבות תודעה ורגש, מחקר ומדיניות, שיח ציבורי, חינוכי ותרבותי." סוף ציטוט.

למה עשו תערוכה? ואיפה דוד איצ'ה?
להבנתי הדלה, התערוכה הוקמה כי אלו שהיו מעורבים בנושא, רצו להשאיר מזכרת מאוחרת לעצמם, למשפחתם ולכולנו. המוסד והשב"כ חברו ופתחו את הארכיון וחשפו מוצגים מעלי אבק ויש לנו תערוכה. לכל מי שניתן להודות הודו שם. רשימה ארוכה וכמעט אינסופית. יש המון אנשים שהיו מעורבים בלכידת אייכמן. אני ממש לא. אבל איפה הדוד איצ'ה שלנו? אמא שלי תמיד אמרה ש"יצחק שלנו, שפיון(סוכן) והיה בארגנטינה באותו הזמן ולא יספר כלום". לא חשוב אולי פעם יעשו עוד תערוכה. אגב, כמה אנשים היו על האלטלנה? סתם שאלה מטופשת ומרגיזה.

כשהיינו בתערוכה עדיין לא היה מוכן שום חומר כתוב בדמות דפדפת קטלוגית או חוברת צנועה. הבטיחו לנו ש"המוסד" יארגן משהו בימים הקרובים. זה משום מה, הזכיר לי מאוד את נושא המדליות של השב"כ והמוסד שלאורך שנים הונפקו בחשאי ובסודיות מוחלטת ולא זכו לשום איזכור רישמי בקטלוגים באופן מכוון.
החלטה מאוד מוזרה אבל תודו שמאד מקורית. אם זה היה תלוי בי הייתי מפרסם את המדליות שכמעט כל אספן מכיר, אבל מעולם לא מנפיק אותן בפועל. לדעתי יותר עדיף בשיטה שלי. מה דעתכם?
ועוד על התערוכה מהאתר של בית התפוצות מערב הפתיחה. אני לא הייתי שם וסליחה אבל למה הדוד שלנו יצחק לא הוזמן?

מיכאל גולדמן גלעד - המכה ה 81 ועד משפט אייכמן
מצאתי בתערוכה שיחה מוקלטת עם מיקי גולדמן גלעד,מי שחקר את אייכמן והעוזר האישי של התובע גדעון האוזנר. זה היה בהחלט מרגש לשמוע אותו באופן ברור מספר על התקופה בה שירת באותה יחידה משטרתית (06) שהוקמה לענין ופורקה כעבור פחות משנה.
מיקי גולדמן שירת במשטרה באותו פרק זמן שגם אבי היה שוטר. בזמן שאייכמן הועמד לדין אבינו שמואל היה כבר נהג מונית ולא שוטר. את השם שלו שמעתי יותר מפעם אחת.


מיכאל (מיקי) גולדמן גלעד  

אני זוכר כתלמיד תיכון שאבא שלי סיפר את הסיפור הכללי על המכה השמונים ואחת. לא בטוח שהפנמתי זאת באופן מלא. באחד השיעורים, כנראה באחד מימי השואה, עלה הסיפור של המכה ה-81. סיפרתי בכיתה שהאיש עם המקרה של השמונים מכות שירת עם אבא שלי במשטרה והוא איש חי ונושם בישראל.
נדמה לי שהתלמידים לא הבינו מה בדיוק רציתי מהם. זה היה נראה כאילו משהו לא ברור ומבורבר באוויר. אולי גם אני התחלתי לפקפק במה שאבי סיפר לי. כילד וכנער לא יכולתי לחבר עובדות עם אנשים חיים. תמיד נדמה היה לי שזה קרה לאנשים אחרים. נדמה לי שאת הכאב האישי ממש, קלטתי רק בשלב מאוד מאוחר. ממש כמו בסיפור האמיתי על המכה השמונים ואחת. ועוד על כך

מיכאל (מיקי) גולדמן גלעד נולד בשנת 1925 בפולין, הוריו, אחיו ואחותו נספו בשואה, אך הוא עצמו ניצל ועלה ארצה כמעפיל. מספרו האישי במשטרה ממש קרוב לזה של אבא שלנו. במאי 1960 צורף כקצין חקירות ללשכה 06.
במשפט אייכמן שימש עוזרו האישי של גדעון האוזנר התובע הראשי. כיום חבר מועצת יד ושם והוועדה לציון חסידי אומות העולם, וחבר בדירקטוריון מוסד ביאליק. מיקי מספר באתר של יד ושם את סיפורו האישי כמו גם את משפט אייכמן והחיבור של המכה השמונים ואחת. הקישור מומלץ בחום. 

חליפה חד פעמית לתלייה מסודרת 
אחותי דבורה סיפרה לי לאחרונה עוד משהו הקשור למשפט אייכמן. כשאייכמן נתלה, הכינו מבעוד מועד בגד או אם תרצו מארז לתלייה. זה היה מבד קשיח. מי שתפר את אותה "חליפה" היה בן העיירה של אבא שלנו. קראו לו ישראל קרפל שהיה מורה ומדריך בבתי הספר של אורט.
שרוליק כפי שקראנו לו, היה גם הוא שותף לסיפורו של אייכמן.

 אייכמן. ועכשיו התערוכה - מבצע פינאלה פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay

עד לכאן הכתבה שפורסמה בזמנו במגזין שלי באתר MySay שבינתיים החזיר את נשימתו לבוראו וירד מהאויר. בעקבות הכתבה קרו כמה דברים וכנראה ללא שום קשר לכתבה שלי אבל גם מקריות דורשת מזל טוב וכנראה שזה קרה.  נוצר לי קשר עם אוצר התערוכה א. אבנר וגם רצה הגורל שהדוד שלנו יצחק אלרון ביקר במקום ואו אז נפתח סיפור חדש וחלקו של יצחק אלרון איצ'ה פורסם בהרחבה בעיתון הארץ עם תצלומים מדליקים ותודה לעפר אדרת

המשלחת הישראלית לחגיגות העצמאות של ארגנטינה, משלחת הכיסוי, מבקרת באחד מבתי הכנסת המרכזיים בארגנטינה. יצחק אלרון נספח צה"ל במרכז מצד שמאל עם כובע צילום: התערוכה "מבצע פינאלה"



נספח צה"ל בארגנטינה יצחק אלרון ואשתו בבילוי במסעדה עם איש השב"כ/מוסד צבי אהרוני, בימי המעקב אחר אייכמן צילום: התערוכה "מבצע פינאלה"


כשאני אומר הדוד שלנו יצחק אסביר שאבא של יצחק אלרון ישראל הלפרין היה האח של סבא שלנו יחיאל הלפרן שנספה בשואה. משפחתו של יצחק מלובלין ושם גם נולד. אני זוכר הייטב את ישראל והדסה הוריו של יצחק שגרו ברחוב זמנהוף כמו גם את אחיו אלכסנדר ואחותו דבורה. כשגרנו בסוקולוב 93 אז יצחק ושרה אלרון והבנות נירה ודורית  גרו ברחוב יחזקאל פינת עובדיה, ממש מול גן הנביאים שזה ממש כמטווחי קשת. בהמשך יצפינו ויעברו את הירקון. התנועה צפונה באזור המרכז מאד מענינת ושווה פעם דיון נפרד. כילד הייתי אמור בנוסף למשחקי הכדורגל למנוע פגיעות מיותרות ברכב הצבאי של יצחק. ועוד על יצחק אלרון מהויקיפדיה  https://goo.gl/qZk4fz

אז אחרי שכולם נחשפו לסיפור החדש ביקשנו מדוד יצחק שיעשה לנו מצגת משלו בתערוכה עצמה עם אבנר ונעמי יצהר כמדריכה פרטית. אז אחותי אראלה הבלונדה מחדרה באה וגם ברוך וגם אלון ואילנה שמש (שם בדוי) ורק אפי המשיך לעבוד. שמענו כמה סיפורים , ראינו כמה מסמכים , שתינו קפה ומאפה במזנון של בית התפוצות  וכולנו היינו מבסוטין לאללה.

קטלוג התערוכה ראה אור יחד עם השמות של הדודים יצחק ושרה אלרון. 
עם דוד יצחק אלרון בבית התפוצות בתערוכה על לכידת אייכמן 24.10.2012

יום חמישי, 27 ביוני 2024

אלכסנדר אלרון (הלפרן) שולח תמונה

1946 היום לפני הרבה שנים
אלכסנדר אלרון (הלפרן) שולח תמונה לאימי ואחיותיה הנמצאות במחנות העקורים באיטליה. את התמונה הכרתי מזמן אבל לא את מה שכתוב מאחור. אימי בזמנו דאגה לשכפלה יחד עם המלל בפולנית ואנחנו לא יחסנו לזה חשיבות וידענו שרואים בה את אלכס הגבוה עם הנוכחות, השפם והקול העבה. נדמה לי שרק כעת אני מפנים שהמקום זה ככר דיזנגוף.
אביו של אלכס ישראל הלפרן היה אחיו של סבי יחיאל שנספה בשואה. אלכסנדר נולד בלובלין שבפולין בשנת 1921, בן בכור לישראל והדסה הלפרן לבית פרסיקו. בשנת 1935 הוא עולה ארצה עם הוריו, אחיו יצחק ואחותו דבורה. גרו ברחוב זמנהוף 13.
לבוש במדי הצבא הבריטי. כיתוב בפולנית ותודה לענת הוכברג שתירגמה.
"לבנות דודי היקרות והאהובות, אני שולח את התמונה שלי אשר צולמה לאחרונה כשהייתי בחופשה בבית. אלכסנדר 19.1.46 הצילום קרוב לבית".



אלכסנדר אלרון היה האלכס הראשון שהכרתי. השם אלכסנדר והקשר שלו ליהדות סיקרן אותי כמו גם אותה חסידות אלכסנדר הגדולה שעליה נמנו בני משפחתה של אימנו. מאז הכרתי הרבה אלכסים אספנים וידענים.
אלכס אלרון שרת בצבא הבריטי 6 שנים 1939-1945 כמטילן פצצות וכתוצאה מכך נפגעה שמיעתו. בצה"ל שרת בחיל האויר והיה מפקד בסיס אספקה בס"א 18 בצריפין בדרגת סגן אלוף. בשנת 1965 נשלח מטעם התעשיה האווירית לאוגנדה ושב ארצה ב 1967 ואז השתחרר ועבר לעבוד בבסיס התעשיה האווירית בח"א 20 בלוד. אלכס נפטר בשנת 1998. הותיר אישה (רבקה) ושני ילדים. אלכסנדר אלרון זכור לטוב.

יום שלישי, 12 ביוני 2018

ארגנטינה לא אהובתי ולא בגלל הכדורגל

June 6    2018
לפני כמה שנים בודדות הייתי בתערוכה "מבצע פינאלה" סיפור לכידתו של אייכמן. 
אבנר אברהם אוצר התערוכה שמח להראות לנו את המוצגים ממחסני המוסד וקטלוג התערוכה היה כבר בדפוס. זה היה ביקור שני בתערוכה בבית התפוצות 2012 והפעם בליווי הדוד שלנו יצחק אלרון ז"ל שהבטיח לתת לנו הסבר נוסף ואישי משום שהוא עצמו היה שם ואפילו כשותף סוד פלוס. 

בילוי לילה בארגנטינה בואנוס איירס. 
נספח צה"ל בארגנטינה יצחק אלרון ואשתו שרה 
בבילוי במסעדה עם איש השב"כ/מוסד צבי אהרוני

איצ'ה שלנו היה נספח צה"ל בארגנטינה וידע על המבצע והשתתף באיסוף המידע המקדים לחטיפה. לאחר שאייכמן הובא ארצה בעורמה, הארגנטינאים הבינו שהישראלים הצליחו לשחק אותה מתחת לאפם ביום עצמאותם. 
שרה ויצחק אלרון וגם אבנר אברהם אוצר התערוכה מבצע פינאלה

יצחק סיפר לנו שאישיות מאד בכירה אמרה לו שמבחינת ארגנטינה כל המבצע הזה היה מיותר, משום שאם היו מבקשים מהם יפה, הם היו מסגירים את אייכמן לישראל. יצחק אלרון הוסיף ואמר שהם יכולים לשקר בכל השפות ולא רק בספרדית.

תת אלוף יצחק אלרון מקבל משלחת צבאית מחו"ל

יום ראשון, 8 במאי 2016

שאריות של יום השואה 2016 או חלמתי חלום

יום השואה האחרון היה אחלה יום של שואה צרופה. פעמיים חמסה חמסה כלומר החמישי למאי ומזג האויר היה סבבי באבי יאר והנה יש לנו את כל הנתונים שיהיה ממש בסדר. 

ביום השואה אני נוהג לא לעבוד ועל אמת. לא לעבוד אומר שלא נוסעים לעבודה וזהו. כן ככה החלטתי אחרי שאמא שלנו החליטה עבורי כבר לפני כמה שנים ושאלה אותי אם אני לא מתבייש להרוויח כסף ביום עצוב שכזה. אמא הוסיפה ושאלה מה בדיוק חסר לי ולכמה אני נזקק ואם צריך אז היא תשלים לי ואפילו במטבע זר וירוק. על אבא שלנו אסרה לצאת לעבודה ביום השואה ואולי הוא עצמו אסר על עצמו. מי אסר על איסר הראל להביא את מנגלה במבצע של אחד ועוד אחד חינם?


האמת שאני קצת מתבייש להרוויח כסף ביום השואה אבל אם הסכום הוא לא זניח אז למה לוותר עליו וקידוש הכסף דוחה כמעט הכל ובכל זאת לא עבדתי כלומר החנוק הייתה ממש סגורה וזהו.
אם חשבתם שלא היו טלפונים לנייד, אז אתם לא מבינים את נפש הצרכנים. היו לפחות חמישה טלפונים ואפילו אחד שממש רצה לדעת ולהתעניין בקניית מטבעות לפדיון הבן. כן אפילו מישהי שרצתה לקנות עבור בעלה כסף מחנות והכוונה לשטרות שהיו הילך חוקי בזמן המלחמה ואנחנו קוראים לזה כסף שואה. עניתי לכולם שהיום סגור ומי שהיה ממש נחוש הסברתי בצמד המילים המשולש ש"היום יום השואה" וזה עובד ממש טוב. רוב האנשים נרתעים ואפילו מבקשים סליחה ואין לי מושג למה, אבל נראה לי שזה קשור ליום כיפורים.


מיכל הבת שלנו הבטיחה להגיע בצהריים פלוס מתל חי של האריה השואג וביחד נעשה לנו יום שואה משפחתי בקטנה כמו על האש אבל בצמד כלומר היא ואבוש. הוספתי לה שיש ארוע בבית התפוצות וכדאי שנהיה שם ואפילו בהרכב משפחתי כי זה ממש בחינם. מיכל אמרה שנלך לבקר את את סבתא וסבא כי הרבה זמן היא לא ראתה להם את הלבן של המצבה וזה מאד לא יפה. ניסיתי להסביר לה שהמתים תמיד עם המתים והחיים רצוי שיהיו עם החיים, כפי שלימד אותי אחי הבכור שלמה אוחיון שנולד במרוקו וכעת אמור לקבל משהו מהגרמנים כי השואה עשתה סיבוב חופים די מקיף ובכל זאת מיכל התעקשה אז אמרתי "בסדר". מיכל הבטיחה שתגיע אחר הצהריים אז הבנתי שכל הבוקר חופשי ועד הצפירה אני יכול להסתובב בבית עם תחתונים ובלי חולצה. לקראת השעה 10 עליתי על מכנס קצר וחולצה לא מחייבת וחיכיתי לסירנה. לא היה איש מלבדי בבית כי מינה לא קיבלה שום פטור שואתי וחיכיתי עם הרדיו והטמבלוויזיה. הצפירה אכן הגיעה מכמה מוקדים ואפילו מכפר קאסם והאמת שאפילו החתולים שבחצר היו מופתעים מחדש כי הזכרון שלהם לגבי ימי זכרון לא משהו. מבחינתי זה היה האות לפינטוזים הקצרים בהם נזכרתי שאבא שלנו סיפר שבזמן המלחמה הוא קינא בכלבים וחתולים שאותם לא רדפו וביקש מהשוכן במרומים שיהיה לכלב. בהמשך ראיתי די בכוח ומרחוק, איך בני משפחתנו מהשואה, עפים בשמים ועושים סוג של מבנה חסר עם כל מיני תרגילי אירובטיקה בסגנון שאגאל, מעל הבית שלנו בגבעת הסלעים. נדמה לי שהם היו קודם אצל האחיות שלי בחדרה או אולי הפוך ואני לא מבין מה עושים שם בשמיים המעט אפורים ואפילו החתולים עצרו לרגע כי צפירה מצליחה למקד את כולם ואם חרדים או ערבים לא עומדים אז בסדר כי מי קובע איך יש לנהוג ביום השואה. 


מיכל הבטיחה וקיימה והגיעה לתל אביב וקבענו שאני אוסף אותה מהאוניברסיטה ונלך לראות את הלבן של המצבות של המשפחה בקריית שאול ויש לנו לפחות 6 כאלה ויש לזה בטוח קשר לששת המיליונים. הגענו מהכניסה הסודית וראינו שכל הקברים במקום ואפילו דודה רניה סגרה ממש לאחרונה את הרביעיה של המשפחה עם דוד ולדק וגם סבתא גניה וסבא שמואל ואחרי קצת מים ועוד מים לצמחים ולשיש התורכי, הלכנו לבקר את דודה פלה ודוד רובין וגם הם נשארו שם ואפילו דבורה בן טל הבת דודה של אמא שלנו באותו אזור. זהו סגרנו קופה וראינו לסיום על הדרך אזכרה חצי ממלכתית לקהילות ואפילו את האנדרטה של העיירה האשט שממנה הגיעה הסבתא שלי רחל לידרמן לבית כ"ץ שכולם אמרו שהייתה צדקת ואני רק מצטט ובלי תשלום. 



להביט ללבן של המצבות בקריית שאול



כעת אנחנו בדרך לבית התפוצות כי אבנר אברהם הזמין אותנו לערב מיוחד אודות אדולף אייכמן ואמון גת׳ מבט חדש אחרי 70 שנה במסגרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה בבית התפוצות, בשיתוף הקתדרה לחקר האנטישמיות והגזענות ע”ש אלפרד פ. סליינר.ובשיתוף משפחתו של פליקס זנדמן ז"ל. שמחנו לפגוש בבית התפוצות את אראלה אחותי הבלונדה ביחד עם בן לוינשטיין הבן שלה וגם את דורית ונירה הבנות של יצחק ושרה אלרון. 
השיחה באנגלית בין ג’ניפר טגה, נכדתו של אמון גת׳, המפקד האכזרי של מחנה פלאשוב, פולין, לבין פרופסור דינה פורת הייתה מרתקת. כולם היו קשובים ומרותקים לג'ניפר המהממת והמרשימה. לא נזקקנו לתרגום באוזניות ואני עדיין מתלבט למי יש אנגלית טובה יותר. בסוף אפילו מינה הושיטה יד לכיס ושיחררה 60 שקלים חדשים וקנתה את סיפרה של ג'ניפר שנמכר בכניסה עם עוד ספרים. 



דינה פורת משוחחת עם ג'ניפר טגה. 
אמון סבא שלי היה יורה בי


אבנר אברהם, איש המוסד לשעבר, סיפר בהרצאה ממוקדת ונעימה בליווי מצגת 
“גילויים חדשים בפרשת לכידתו ומשפטו של אייכמן”. אבנר שיתף את הקהל הקדוש בסיפורים הבלתי גמירים אודות אייכמן הבלתי מתכלה. רבים בישראל ובתפוצות מביאים את הקשר שלהם לאייכמן וגם אנחנו בסרט הזה כי ככה הכרנו כשאבנר נחשף לדוד שלנו יצחק אלרון שהיה נספח צה"ל בארגנטינה וגם שותף סוד בלכידתו של הצורר בארגנטינה. אבנר מציג את חלקו של יצחק אלרון שנכח במקום. גם האמן טולי זיו היה שם משום שאביו היה זה ששרף את אייכמן ודאג ליידע אותו כילד באותו לילה כשחזר מהתנור שנבנה במיוחד עבור אדולף. מסקרן אותי האם האנשים שאייכמן חבר אליהם, חולמים עליו? לא זוכר שחלמתי על השואה אי פעם ואולי הגיעה השעה. 


אייכמן פקיד או רוצח המונים?
ד”ר רוני שטאובר, הרצאה: “פקיד בנלי וצייתן או רוצח המונים פנטי –
הוויכוח על אישיותו ומעשיו של אדולף אייכמן”



אבנר מספר על חגיגה בארגנטינה של ישראלים ואמריקאים בזמן שחטפו את אייכמן.
חלק מסיפור הכיסוי של חלק מהמעורבים


אבנר אברהם מספר על התערוכה של לכידת אייכמן בבית התפוצות
ואיך יצחק אלרון (עומד עם הגב) בא לשם מבלי שהוזמן וכתב בספר המבקרים 4 דפים
 ומאז הפך סיפורו לחלק בלתי נפרד ממבצע פינאלה.
יצחק אלרון הבן דוד של אמא שלנו היה נספח צה"ל בארגנטינה ושותף סוד ללכידת אייכמן

בהרצאה של אבנר למדנו שדינה פורת נולדה שם כלומר בארגנטינה ועלתה ארצה כילדה בת שבע. מה שבע? מה כמה? דינה פורת עם החולצה הלבנה והשושנה האדומה ממש אחלה ואני לא סגור סופית לגבי הפתרון אם למדתי אצלה או רק שמעתי הרצאה אודות הפתרון הסופי . 
עברו למעלה משעתיים בבית התפוצות והיה נראה לנו שמיצינו די בסדר את היום וגם לא הייתה הפסקה משחררת של קפה ולא נשארנו לסיום הערב והכיבוד עם השגריר הגרמני ד"ר קלמנס פון גטצה כי היה לחץ של הסביבה הקרובה. 


מבחינתי זה היה האות שאספיק לסיים את היום במיפגש קבוצתי מקנח עם מורתנו הרצלינה וחבורת מתמידים במרכז תל אביב. שם שמענו כמה שירי שואה ובתוספת שיחה על ספרו של אמיר גוטפרוינד "שואה שלנו". הרצלינה הראתה לנו כפתור דמוי פרח צהבהב אותו ענדו בבולגריה וזוהי מזכרת משפחתית.

לסיום הופתעתי והתרגשתי מתפילת יזכור המיועדת לחסידי אומות העולם שהצילו יהודים במלחמה ההיא. רני יגר הבן של זאב והרצלינה כתב את התפילה. תם ולא נשלם עוד יום במסגרת השואה המחבקת.


יזכור לחסידי אומות עולם
החובה כלפי חסידי אומות העולם: “יזכור” היא קריאה רבת עוצמה, בשפה יהודית אינטימית, אודות החובה המוטלת על אומר ה”יזכור” ועל השומעים אותו לשאת בתודעתם זיכרון בעל משמעות חיה.
 זוהי בדיוק החובה שיש לנו כלפי חסידי אומות העולם.
רני יגר
בית תפילה ישראלי




יום שלישי, 17 בספטמבר 2013

טרומפלדור הגיבור השכונתי שלנו

מבחר מיוסף טרומפלדור. עיבוד אפי שחק


השם טרומפלדור מתחבר אצלי למספר דברים. גיבור, רחוב ובית עלמין. הפעם הסדר כן חשוב!
גיבור הוא אדם שמישהו אחר החליט שהוא כזה. מי החליט על שמשון? טרומפלדור היה גיבור ולא יעזור כלום לכל מי שינסה לחרטט אחרת. אם טרומפלדור היה חי היום מעניין למי היה משתייך פוליטית?
סיכמנו כבר בעבר שאין פה סקירה היסטורית עובדתית מוקפדת, כי אם הבלחות והבזקים העוברים במוחי הצר בלבד. ככה זה כשבליל רעיונות, חפצים, שמועות, מטבעות, מדליות, בולים, שטרות ומסמכים, זזים בקופסה העליונה החצי ריקה.

הארי השואג בתל חי

"טוב למות בעד ארצנו, לא נורא כדאי למות בשביל ארץ ישראל"
גבורתו של טרומפלדור אינה מוטלת בספק. יש מספיק חומר עובדתי היכול לכל מנתצי המיתוס. לקרוא ברשת על טרומפלדור אתם יכולים לבד. אני נעזרתי רבות בשולמית לסקוב ובספרה הביוגרפי - "טרומפלדור סיפור חייו" הוצאת כתר 1982. יש כבר מהדורות יותר מתקדמות.  נראה שלסקוב מכירה הכי טוב את טרומפלדור. הספר הזה אפשר לשולמית להתקבל לעבודה במכון לחקר הציונות שבאוניברסיטת תל אביב, למרות שלא סיימה את לימודיה האקדמיים. שולמית לסקוב נולדה בשנת 1916 בהאג שבהולנד. משפחתה עולה  לארץ ב 1922. לסקוב כתבה מספר ספרים נהדרים בנושא ארץ ישראל וציונות. ראיתי אותה  ביום העצמאות מקבלת את התואר של יקירת העיר תל אביב מידיו של רון חולדאי.  הוזמנתי לשם על ידי יצחק אלרון בן דוד של אימי שהיה בין 15 היקירות והיקירים לשנת 2010. יצחק (איצ'ה) אלרון הלפרין יליד לובלין פולין, קצין ומנהל בכיר, מקור לגאווה משפחתית. כשהייתי קטן דוד יצחק אלרון היה גיבור בשבילי. גם היום. יש כמה סוגי גיבורים. יצחק אלרון בויקיפדיה 
שולמית לסקוב זכתה שם לברכות חמות גם בזכות בעלה הרמטכ"ל חיים לסקוב שהיה גם מפקד חיל האויר. יש מדליה של חיים לסקוב 1982-1919 ראש המטה הכללי החמישי.
בחרתי לציין כמה עובדות שאהבתי בספר של לסקוב ושראיתי אותן גם בהיבט האישי שלי. זאב אביו של טרומפלדור, היה קאנטוניסט כלומר מאותם יהודים חטופים שנלקחו לשרת בצבא הצאר כילדים. גם במשפחתו של אבי שמואל היה סיפור דומה. גם זאב היה גיבור, ששמר על יהדותו, דבר לא פשוט בשל נסיבות חייו. אפשר לכתוב תרומפלדור ויש מסמכים עם האות ת.
יוסף (אוסיה) טרומפלדור הקפיד בשמירת המסורת היהודית. אהבתי את תאריך הולדתו הלועזי, 21 בנובמבר 1880. נדמה לי שגם אני נולדתי בתאריך זהה 78 שנה מאוחר יותר.
בגיל 14 נעשה יוסף צמחוני. בהמשך לא תמצאו אותו מעשן או שותה. היה בעל דיפלומה כמרפא שיניים. נאמן לתורת טולסטוי אנטי מיליטריסט, ובכל זאת בעל אותות צבאיים מכובדים. 1904 מאבד את ידו השמאלית בפורט ארתור שבסין ומבקש לחזור כלוחם חרף נכותו.

האם יש סימנים להיות אדם גיבור?
גיבור הוא אדם שמישהו אחר החליט שהוא כזה. קשה להיות גיבור עצמי. לעניות דעתי הסימן הראשון לקיומו של הגיבור הוא מצבו הקיומי. רצוי מאד שהגיבור יהיה לא חי. עדיף מת. גיבורים חיים מהווים לעיתים בעיה. הרי בענין בני תמותה עסקינן ואז יש את כל השוטף של בני אנוש כולל הכל. אפשר לראות להם את הלבן בעינים, לפעמים גם את הלבן בשערות או האין שיער. גיבורים עלולים להפליץ ואפילו להזדקן ואולי אפילו יש להם ריח רע מהפה. הכי טוב גיבור מת. אז אפשר לעשות מצגת, שם של רחוב, מוזיאון, ספר ואפילו מדליה מלכתית. בודדים זוכים למדליה בחייהם. טרומפלדור - גיבור שמת די צעיר. צעיר (ואולי קצת מת) זה הכי טוב בגבורות. 

אמיל בריג ממשרד הכרטיסים קסטל
האם הכרתם גיבור חי אישית? אני זכיתי להכיר! יתכן שגם אתם ופשוט לא ידעתם. הגיבורים לא הולכים עם שלט חוצות במצח, ואפילו לא עם המדליה או העיטור שהוענק להם.
בישראל יש כמה גיבורים חיים עם תעודה. את האישור והעיטור קיבלו כחוק וכדין. אתר הגבורה מביא את כל סיפורי הגבורה של המדינה. בהחלט אתר מומלץ  
אמיל בריג הוא גיבור ישראל. בליל הגשרים 1948 עשה את מעשה גבורתו. הכרתי את אמיל ואפילו ראיתי לו את הלבן בעיניים. לא בטוח שזכיתי לראותו זקוף ובקומה מלאה כיאה לגיבור אמיתי. אמיל בריג ישב בדרך כלל מאחורי דלפק ומכר כרטיסים למופעים, הצגות ואפילו סרטים. משרד הכרטיסים - "קסטל" באבן גבירול פינת רחוב הבשן שבתל אביב, היה מקום עבודתו. היום זה נהפך לבית קפה מקורי ועסוק בסביבה מפונפנת.
יש גיבורים חיים שמוכרים כרטיסים למופעי גבורה של אחרים. הייתי במשרד הקסטל מספר רב של פעמים, עד שפעם באתי עם אבי שמואל למקום ומאז למדתי את סיפורו של אמיל. משרד הכרטיסים היה חלק מסידור ההטבות שנתנה המדינה כהכרת תודה. ועוד על אמיל בריג שלאחרונה ראיתי רחוב  חמוד וצנוע על שמו בהדר יוסף  

אמיל בריג גבור ישראל  עבד במשרד כרטיסים הקסטל

המעוטרים ואלה  מרחוב הנשמות הטהורות 
מדינת ישראל מיסדה את נושא העיטורים. כאספנים אנחנו מכירים את המגוון של צה"ל, משטרה ואפילו שב"ס. החזקתי מספר עיטורים שונים מקוריים מבלי שעשיתי דבר הירואי. יצרני העיטורים יודעים שיש אספנים לנושא ותמיד קיימת זליגה לשוק המסחרי. החייל הכמעט הכי מעוטר בצה"ל, לא קנה את עיטוריו בשק"ם. "אוהבי" אהוד ברק ידעו לספר איך "ברח" והשאיר פצועים מדממים. כאשר אתה גיבור חי, הנשמות הטובות יעזרו בהבלטת "עובדות" שאינן בהכרח עובדות.  ממש לאחרונה ראיתי את סיפורו של משה לוי גיבור ישראל ביום הכיפורים. סיפור מדהים ואיש חי ואז כמו תמיד בסוף הכתבה , יש כאלה החפצים בעילום שם שיטענו משהו קצת אחר ולא בשמם. ככה זה בחיים גיבורים מתים הולך בשוק הרבה יותר חזק. ועוד על מעוטרים באתר הגבורה הישראלי 

הרחוב של טרומפלדור בתל אביב עם  הרוב הדומם
רחוב טרומפלדור בשמו הנוכחי צעיר יותר מבית העלמין. את השם קיבל ב-1925 אחרי ששני שמות (ר' יוסף הגלילי והחברה) שהוצעו למקום,  נדחו. אני עובר בו כמעט מדי יום. יש לו ירידה מתונה לים מכיוון פינסקר.
גם יוסף טרומפלדור היה מתון. יש הטוענים שלא הכיר את אופיים הנכלולי של אויביו המקומיים ולכן נהרג. ההתחלה של הרחוב היא כמובן מהים כמו כל רחובות העיר העברית הראשונה. קשה להצביע ברחוב על מבנים מדהימים. היו כמה כאלה בעבר בשכונת רוזנפלד בין רחוב הירדן וטרומפלדור, שנהרסו והפכו למגרשי חניה.
למדתי ממש לאחרונה מרם גופנא על הבית ברחוב בן יהודה 19 פינת טרומפלדור 13. מאז שאני זוכר המקום ניצב בגאון ובהתמדה ניכרת סניף 689 של בנק הפועלים. הסניף הזה אפילו משרת אותי ועל פי זיכרוני הקצר יחסית זהו הבנק המתמיד ביותר בסביבה שהחליפה הרבה בנקאים ושולחנים. במקור עמד שנים כשיעודו היה אמור להיות בית ארלוזרוב. יש גם קיר אמנותי יפה של דינה ניר.   
בנק לאומי סניף טרומפלדור המפואר, משמר רק את השם מהעבר שמעיד על מיקומו, והיום הוא בבן יהודה 29. יש גם את הבנין הפינתי ממול- בןיהודה 24 בית אברמס- שאילמלא עמד שנים, לא הייתי זוכה להכיר את נועם ויעקב כחברים טובים ומוכשרים. בבנין הזה עברו דמויות בהחלט מיוחדות בחלוף השנים. נזכיר רק את מר וייס היקה, שהיה מומחה לעיסוי וריפוי טבעי והתגורר על הגג. דמותו, זקנו והליכתו הברווזית הזכירו את האדם הקדמון. טרומפלדור 17 הבית החד קומתי פינת חובבי ציון,שהיה מסעדת בוננזה  עם כל החבורות  של סא"ל שי שטרן ולאחר מכן המסעדה הפלסטינית של סמיר מסרי מכפר קרע, שווה סיפור. היום אין יותר בית ומחכים למשהו חדש ויפה. בית ספר אנקורי מבנה מענין. אם מתאמצים אז כל בנין שווה סיפור. 

מול  בית הקברות  ומול הבית  והכי טוב מול השדה  והים
את הבדיחה המספרת על ההוא, שפעם גר מול בית הקברות וכיום, גר מול הבית,  שמעתם מזמן. אני הכרתי אותו והוא גר שם וכעבור שנים עבר לרחוב חובבי ציון שזה חותך את טרומפלדור. אדון אברהם שלדובסקי, גר בקומה האחרונה על הגג, בדירה פיצפונת עמוסה בדברי אספנות טובים. מהגג של דירתו רואים את בית העלמין טרומפלדור כאילו מונח על כף היד.
ממקום קבורתו של שלדובסקי  המנוח  יש זווית מעולה לעבר הבית והגג שפעם היו ביתו. אני ראיתי את שתי התצפיות. המושג קל"ב מקבל משמעות חיים אמיתית. שלדובסקי האספן שמר כמעט כל דבר, היתה בדירתו פיסת היסטוריה מקומית. את מר שלדובסקי לא הכרתי בחייו , אולם משפנו אלי ילדיו יכולתי לשחזר את סיפור חייו בקטנה. נשארו לי ממנו מזכרות חמודות כמו כרטיס השתתפות בלווית מיסד העיר תל-אביב ונשיאה ר' מאיר דיזנגוף ז"ל ביום ה' ח' תשרי התרצ'ז 24.9.1936 וגם מכתב חמוד ומדליק ובו סרוב לבקשתו להחלפת בול מנדאטורי פגום.
את הסיפור עם מיכאל הגרוזיני והמכולת היחודית עם המחירים המוזרים וכמובן הוודקה, הפסטרמה ולהקת קולן נשאיר להזדמנות ראויה.

אברהם שלדובסקי ז"ל גר מול הבית לעולם






 בית החיים  וכולם לגמרי מתים 
ברחוב טרומפלדור 19 גרים הרבה אנשים. אין לי את המספר המדויק אבל זה בסביבות 4000! מספרם של דיירי הקבע רק עולה בהתמדה זעירה. מעולם לא עזב איש. בהחלט שכונה ראויה ושקטה. אם לא הבנתם אנחנו כבר בבית העלמין.
להצטרף היום כשכן בבית החיים של החברה קדישא  גחש"א, סיפור מורכב ולא פשוט המצריך המלצות מיוחדות. זהו בית עלמין סגורלקבורה. האדון שמחה רנד השיב לי באדיבות כי במידה ותאושר הבקשה הרי שמדובר ב-95,000 ש"ח. ואני חשבתי הרבה יותר. האחרון שהובא למנוחת עולמים היה לובה אליאב ז"ל.
בית העלמין הישן הנו חוויה מיוחדת. אם חיפשתם רחוב ולא מצאתם את המקור החי, אז בואו לסיור לילי לאור עששיות והרבה תעלומות תיפתרנה.  האם חשבתם למה יש מנעול בשערים בשעות הלילה? תשובה למתעקשים ובאופן פרטני. בגדול יש מיעוט של אנשים הנוהגים לעשות אהבה במקומות הקרויים בתי עלמין.
בית העלמין עבר בשנים האחרונות שיפוץ ושיקום. שבעה מיליון שקלים חדשים זה לא כסף קטן. מי אמר שלא צריך כסף בעולם הבא? מצבות עברו שימור ותיקון והמקום שווה יותר מסתם ביקור חפוז. יש אנשים הנרתעים מבתי קברות. אני לא חושש מהכרת מקומות שכאלה אולם הפנמתי ש"המתים עם המתים והחיים עם החיים" כדברי אחי הבכור שלמה אוחיון מנתניה.



איפה עושים פיפי?
למזלי אני לא כהן ויש לי אהדה יותר מסמויה לבתי חיים מסוג זה. יש הרבה דברים טובים ומענינים שניתן למצוא במקומות שקטים אלו.  שרותים אין בטרומפלדור. פעם היו בחוץ והיום ניצב באותו מקום מבנה משופץ וסגור המשמש למשהו שעדין לא הבנתי את יעודו במקום. הרחבה המשופצת מתחת לעצי הפיקוס העבותים משמשת מקום מיפגש לבעלי כלבים וחסרי בית שבאו לארץ הקודש מפזורות העולם.
הכניסה הראשית לבית העלמין ברורה ורחבה, ממש מול בית הכנסת בפינת רחוב חברון. בהפצצת המטוסים האיטלקים, 9 בספטמבר 1940, נפגעו  אנשים רבים ברחוב כמו גם מבנים. יש גם שני פשפשי כניסה נוספים המשמרים את הקיר הכמעט מקורי והלא משופץ. הרבה שנים אני מסתובב באזור וכמעט שלא נכחתי בטקס קבורה חי ואמיתי. לא מזמן זה קרה ודי בהדר, הובאה למנוחת עולמים אסתר רובין ע"ה, מי שהייתה שנים הרבה, אלמנתו של הצייר והשגריר ברומניה, ראובן רובין. 
ממש לאחרונה באוקטובר 2014 הובא למנוחת עולמים שלמה להט ז"ל ראש העיר תל-אביב יפו 1974-1993, ותפסתי זווית צילום מקורית על בית העלמין.
                                      
שלמה להט צ'יץ' מובא למנוחות בבית העלמין בטרומפלדור 2014



סוף סוף ראיתי לוויה על אמת ובשידור חי בטרומפלדור
סוף סוף ראיתי לוויה חיה בטרומפלדור. מסע הלוויה התחיל מרחוב ביאליק,  שם שוכן ביתם של הזוג ועד לכניסה הקטנה והאחרונה בבית העלמין. הרחוב נסגר לפרק זמן מסוים והרכבים חיכו בסבלנות מסוימת להטמנת המנוחה. רבים וגם קצת מפורסמים נכחו בארוע. אפילו שני שרי ממשלה. מבחינתי זה היה שעור נוסף גם בהיבט מיניסטריאלי. יש  בישראל  מינסטרים  ערסים.  אסתר רובין ע"ה  נטמנה לצד בעלה. המצבה מיוחדת ואומנותית. לא הרחק משושנה דמארי, נחום גוטמן וראשי העיר. יש גם כמה מקומות ריקים. נדמה לי שאני יכול לשער למי הם שמורים. מה דעתכם לגבי הכנת מצבה בחיים עם כל הכרוך בזה? 
התאריך יוסף אחרי הסוף.
האם מישהו מהטמונים בבית העלמין ע"ש טרומפלדור זכה להכירו בחיים? לפחות אחד שאני יודע: אליהו גולומב, ההוא מההגנה ומיד אליהו, הכיר את טרומפלדור במגדל. אנשים מפורסמים שגרו או גרים ברחוב? שמוליק קראוס ז"ל  דייר הרחוב, ונדמה לי שאביו של יצחק רבין. דנה הבינלאומית גדל בשכונה וגם כיום היא ממש קרובה וגרה בשכונה שלנו. פעם גם מוטי מורל כמדומני.
                                                     
 איפה נמצאת סמטת בית החיים?
בצידו השני של בית החיים כלומר ברחוב טבריה הצפוני ניתן לראות קיר מקורי מפעם. בסמוך ישנה סמטה עלומה ונחבאת הקרויה סמטת בית החיים. ניתן לראות על הבית הקטן והראשון שלט מקורי מפח הצבוע בלבן עם שם הרחוב. כשאני רוצה להתקיל מישהו בשאלת מיקום עלום בתל אביב, אז זהו המקום שאני נוהג להתחכם אודות מיקומו המעט סודי. מומלץ ביקור חפוז במקום לחמש דקות גג. והנה הקישור לסימטה

שלמה פרץ קונה הכל במונטיפיורי 24 עם טרומפלדור. צילום קובי לידרמן

 טרומפלדור יד שניה
יש הרבה פריטי אספנות המתקשרים לטרומפלדור. בולים ופריטים הקשורים לבית"ר וקרן תל חי, שאימצו את טרומפלדור הסוציליסט שדגל בקומונה שיתופית קומוניסטית. ניסיתי למצוא משהו במדליות עם דיוקנו של האיש. כלום. אפילו אלצקו בקרמן לא אוחז בפריט כזה. כנראה שעשו משהו בארצות הברית מסוג אלבומי האישים של מיטבעת פרנקלין. בולים , מעטפות ופריטי נייר יש בשפע. י"א באדר זכה לאין סוף מזכרות, עם האריה השואג של מלניקוב. גם מדליה מרשימה ומאד נפוצה - יהי שלום בחילך.
פריט יפה, מיוחד ומענין ראיתי אצל שלמה פרץ סוחר בולים ומטבעות הקונה הכל. תמונה של טרומפלדור על זכוכית בשחור פחם. נראה כמו צריבה על זכוכית. פרץ קונה הכל מרחוב מונטיפיורי 24, סיפר לי על בעלי התמונה המקורים- משפחת הורוביץ מצרפת- שהיו קרובים של ז'בוטינסקי ואוהדי האידיאולוגיה הרביזיוניסטית שגרו בארץ לא הרחק מהמצודה שברחוב קינג  ג'ורג' החמישי. נדמה לי שראיתי כמה פריטי בצלאל ממתכת עם דיוקנו, בתצוגות של דוד בן עמי אנדרס. 
                                                
מי החליט שטרומפלדור שייך לימין?
יש לי יותר מחיבה ליוסף טרומפלדור הגיבור שבקושי  דיבר עברית. אוסיה היה כנראה טיפוס קשוח שנאה דרש וגם קיים ואולי אהב שתי נשים במקביל. הערצתו של ז'בוטינסקי לטרומפלדור הביאה לגיוסו לאידיאולוגיה ימנית לאחר מותו. לדעתי החיבור הזה מהווה עוול להלך רוחו. קשה לי להאמין שהיה מסוגל לשים ליכוד בקלפי ולא בשל מיגבלתו. על תמיכה בקרן תל חי? אין סיכוי קלוש!  אוהד בית"ר ירושלים? הצחקתם אותו, למה מי  מת?!
                                                            
טרומפלדור חי בסרט 
יש ברשת סרט המראה כנראה את טרומפלדור חורש כשמעיל  מכסה את ידו. זה ממש בסוף וקטע קצר מאד השנה  1913  יוסף טרומפלדור וחברים במגדל וכנרת. 

יום חמישי, 26 ביוני 2025

זכרון בסלון עם נירה פורת לבית אלרון/הלפרן/פרסיקו

סבא של נירה ישראל הלפרן וסבא שלנו יחיאל הלפרן היו אחים. הראשון עלה ארצה והשני במעלות קדושים. אבא של נירה ודורית אחותה היה בן דוד של אימא שלנו. יצחק אלרון/הלפרן גאווה משפחתית. נירה סיפרה על הפרק בארגנטינה עם חטיפת אייכמן שהוריה יצחק ושרה היו שותפי סוד. היה מאד מאד מיוחד, מעניין ומשפחה זה דבר בלתי גמיר.






ולינק של סרטון ראשון מהאירוע